"ראיתי איך הח"כים הופכים לקבלני עבודות של ראשי המפלגה שלהם – בכל המפלגות"

צהריים טובים לך, עידן בנימין, כתב הכנסת של שקוף. עכשיו כבר אפשר לספר: כתב הכנסת לשעבר. אז איך מרגישים ביום האחרון במקום עבודה שליווית מיום ההקמה?

"מרגיש מבולבל. כמו לעזוב את הבית. לא הגעתי מעולם התקשורת, מעולם לא חשבתי שאהיה עיתונאי ובשקוף למדתי את המקצוע".

באמת לקח לך זמן להגדיר את עצמך כעיתונאי. התחלת כאקטיביסט שנלחם למען הילדים שלו בכנסת, הצלחת לגרום לח"כים להעביר שני חוקים. מתי זה השתנה? מה הופך אדם לעיתונאי?

"מצחיק שאת מציינת את זה כי זה בדיוק המשפט שחשבתי לכתוב בתשובה לשאלה הקודמת ומחקתי. אבל כן. לקח לי שנתיים בערך כדי להודות שזה מה שאני עושה. ניר, תומר ואסף (מהימים בהם היינו רק ארבעה) היו צריכים לשכנע אותי – בסוף הם ניצחו. הרגשתי שיש במילה הזו המון אחריות ולא הייתי בטוח שאני ראוי לה. 

"הרגע שהבנתי שאני צריך להגדיר את עצמי כעיתונאי היה כשבמשרד הבריאות לא הסכימו לענות לי על שאלת דוברות בגלל שאין לי תעודת לע"מ. זה קטע מוזר שהשלטון מגדיר אותך ואתה זקוק לחותמת כשרות שלו להיותך עיתונאי".

למה התנגדת בעצם? מה המילה הזו סימלה?

"לצערי דווקא אחרי שהבנתי מי האנשים שמגדירים את עצמם כעיתונאים הבנתי כמה היא זולה ושצריך להילחם על המשמעות שלה".

מה גילית על הכתבים הפוליטיים? איך זה נראה מאחורי הקלעים? 

"לגבי התקשורת, קשה לי לחשוב על רגע נקודתי בזמן. היה איזה שלב שהפסקתי לצרוך חדשות מהטלוויזיה – ליין אפ של חדשות משעה שלוש עד חצות עם הפסקה של תוכנית ריאליטי, זה דבר שמטמטם את הציבור. לרוב אתה רק תדע פחות בסיום המהדורה ממה שידעת בתחילתה, אבל תחשוב שעכשיו אתה יודע יותר. כתבים פוליטיים צריכים כל היום לדווח ולהביא משהו למהדורה כדי לבדר את הצופים והצופות אז הם פשוט מדווחים על הכל".

חוץ מזה שהפסקת לצרוך חדשות, אתה גם מתנגד נחרץ לרשתות החברתיות. אולי הכי רדיקלי מבינינו במערכת בנושא הזה. אין לך פייסבוק וטוויטר בטלפון. אני לא מכירה הרבה עיתונאים שלא מכורים היום למכשיר המהבהב. איך הצלחת לעשות את זה? וגם, אתה לא מרגיש שיש לזה מחיר?

"אני חושב שיש פה תהליך שכבר החל, שבסופו הציבור יתפכח ויבין כמה המוצר הזה מסוכן. כמו עם הסיגריות לפני חמישים שנה, עם המזון המעובד שעולה למודעות בשנים האחרונות – אז גם על הרשתות החברתיות יתחילו להטיל מגבלות בעוד כמה שנים.

"לא התנזרתי לגמרי משימוש בהן, הן מותקנות אצלי על המחשב, כי אני צריך אותן ככלי עבודה כעיתונאי. אבל אני חושב שכל אחד צריך לשים לעצמו 'פסי האטה' מסויימים שלא יגרמו לו כל רגע לבדוק מה חדש ברשתות החברתיות. גם וואטסאפ היא רשת חברתית והיא גם ממכרת – ואותה יש לי על הטלפון. אבל אני משתדל לפחות כשאני כותב, להניח את המכשיר בצד. לא חושב שיש לזה מחיר – להיפך. 

אגב, אני מקווה שאני עונה לשאלות. כמה שנים של שיחות עם פוליטיקאים ודוברים אולי השחיתו את היכולת שלי לענות לעניין :)"

חס ושלום! אבל אם כבר פוליטיקאים, חוץ משחיתות ופופוליזם, הם גם יכולים לספק רגעים קומיים. מה היתה הכתבה הכי מצחיקה שכתבת?

"זה קל – על איוב קרא. אין לי שום דבר אישי נגדו והוא איש חביב למדי אבל הוא יצר לעצמו איזו בועה שבה הוא גיבור על שמצליח להשכין שלום במזרח התיכון, ועל הדרך להציל את העולם מהקורונה. זה דיבר בעד עצמו".

אכן כתבה שהארכיון לא ישכח. טוב, עכשיו הגיע הזמן למנה העיקרית: המציאות זימנה לך שבוע סוער במיוחד כמתנת פרידה עם בג"ץ דרעי והרפורמות של לוין. מה ראית במסדרונות הכנסת ובסיקור המנגנונים שאמורים לשמור עלינו האזרחים, שהיה יכול ללמד שאנחנו בדרך לפה?

"אני מקווה שמה שקורה עכשיו יענה גם בעוד חודשיים להגדרה 'סוער', יכול להיות שזה דווקא השקט שלפני. ראיתי מה שכולם ראו. הנורמות הציבוריות אפשרו מה שלא היה עולה על הדעת לפני כמה שנים אפילו לא בקרב אנשי ליכוד – שיכהן פה ראש ממשלה שעומד למשפט פלילי. אבל ראיתי גם איך הח"כים הופכים להיות קבלני עבודות של ראשי המפלגה שלהם – בכל המפלגות. אם הם מעזים לעבור או למרוד, זה רק בגלל שמישהו בצד השני הבטיח לפצות אותם בהמשך וכך הם נשארים על הגלגל הפוליטי. הח"כים נראים היום יותר כמי שנשלחו לסלול כביש ולא לייצג ציבור. 

"ראיתי גם שהכל נמדד רק אם זה שפיט או לא. במקום שיהיו נורמות ציבוריות גבוהות מביטים דרך החור שבחוק. בעולם שאני חושב שראוי לנו, ח"כ או שר שהיה נתפס אפילו על חשד שהפר את הנחיות הקורונה – היה אמור להתפטר באותו היום. אבל עכשיו כל המערכת הפוליטית חוסה תחת ראש ממשלה שעומד למשפט אז הרף מאד נמוך, ספק אם קיים. 

"מספיק רק להסתכל על השקט שבו עבר מינויו של דוד ביטן לתפקיד יו"ר ועדת הכלכלה. האיש מסובך בפרשיות שחיתות עם מעטפות כסף והכל, נאשמים סביבו חותמים על הסדרי טיעון ומודים שהוא היה מעורב בפרשיות שוחד ואף אחד לא פצה פה. המינוי שלו כשר מבחינה משפטית אבל מחריד במישור הציבורי. ואפילו האופוזיציה תמכה במינוי".

ואחרי שיודעים ומבינים את כל זה, מה אתה מציע לקוראי "שקוף" שעוקבים אחרינו לעשות כדי לשמור על אופטימיות, כדי להצליח כאזרחים להשפיע על המציאות שתיארת?

"לקחת השראה מנתניהו ולא לוותר".

יפה, אחלה של סיום. אז עכשיו ספר למי שהגיע עד כאן: לאן אתה הולך, ומה השאיפות שלך הלאה?

"אני עובר לעבוד ב'דה-מרקר' ככתב אנרגיה ותשתיות. השאיפה שלי היא, כמו שניסינו לעשות ב'שקוף', זה לקחת נושא להתמקצע בו ולהביא בו לשינוי. ואם אפשר להשתדל שלא להיכשל".