ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
במערכת הבחירות לכנסת, כל קול קובע – אבל לא כל קול נספר. לפחות לא אם הוא ניתן למפלגה שלא עברה את אחוז החסימה. יו"ר מפלגת נעם, ח"כ אבי מעוז, הניח השבוע (שלישי) על שולחן הכנסת את "הצעת חוק הבחירות לכנסת (תיקון – אחוז החסימה), התשפ"ה-2025" המעוניינת להוריד את אחוז החסימה בבחירות לכנסת מ-3.25% ל-1.5%.
במערכת הבחירות האחרונות ב-2022, שתי מפלגות התקרבו לאחוז החסימה, והיו יכולות לשלוח נציגים לכנסת במידה והיה נקבע על פי הצעת החוק של ח"כ מעוז. מדובר במפלגת מרצ, שהגיעה ל-3.16% ובל"ד, שהגיעה ל-2.91%.
זהו החוק הרביעי שהוגש בכנסת זו במטרה להוריד את אחוז החסימה בבחירות. הצעתו של מעוז זהה להצעה שהגיש ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה) בינואר 2023, כשבנוסף הוגשה הצעה של ח"כ משה גפני (יהדות התורה) להורדת אחוז החסימה ל-2%, כשח"כ עידן רול (הרוב הלאומי) הגיש בנפרד הצעת חוק דומה.
האינטרס האישי של מעוז ברור – הוא חבר הכנסת היחיד ממפלגת נעם ונבחר בזכות כניסתו לאיחוד "הציונות הדתית" בראשות בצלאל סמוטריץ', שכלל גם את "עוצמה יהודית" בראשות איתמר בן גביר. אלא ששלושה שבועות אחרי הבחירות התפצל ממנה חזרה לסיעת יחיד וכעת עתידו הפוליטי תלוי על בלימה.
אין זה מקרי שגם ביהדות התורה מעוניינים בהורדת אחוז החסימה, שכן מהלך כזה יאפשר להן להתפצל בחזרה ל"דגל התורה" ו"אגודת ישראל" שמרכיבות את רשימת "יהדות התורה" מאז 1992 ורצות יחד רק בגלל החשש שאחת מהן לא תעבור.
קצת היסטוריה פוליטית: כך השתנה אחוז החסימה
בעת קום המדינה, נקבע אחוז החסימה על 1%. מטרת הסף הנמוך הייתה לאפשר ייצוג מרבי של קולות – גישה המתאימה למדינה בעלת פסיפס אתני, דתי ופוליטי מורכב. ואכן, בכנסות הראשונות ישבו עשרות סיעות קטנות, חלקן ייצגו קהילות מיעוט, קבוצות עובדים, חקלאים או מגזרים דתיים ייחודיים.
אבל ככל שעברו השנים, נשמעו טענות שמבנה כזה מקשה על תפקוד המערכת הפוליטית. לנוכח זאת החלו יוזמות להעלות את אחוז החסימה.
להלן סקירה היסטורית של השינויים המרכזיים:
| שנה | אחוז החסימה | מה השתנה? |
|---|---|---|
| 1949–1992 | 1% | אחוז החסימה המקורי מאז הבחירות הראשונות |
| 1992 | 1.5% | ממשלת רבין יזמה העלאת אחוז החסימה |
| 2003 | 2% | העלאה נוספת בטענה להגברת היציבות |
| 2014 | 3.25% | ביוזמת הליכוד ויש עתיד, במהלך כהונת ממשלת נתניהו-לפיד |
ההעלאה האחרונה, מ־2% ל־3.25%, השפיעה דרמטית על המפה הפוליטית. למשל, בבחירות 2015 נאלצו המפלגות הערביות הקטנות להתאחד לרשימה אחת – "הרשימה המשותפת" – כדי לא להימחק מהמפה הפוליטית. גם מפלגות ימין קטנות ומפלגות נישה נאלצו לחבור או להיעלם.
יציבות שלטונית – טענה שנויה במחלוקת
התומכים באחוז חסימה גבוה טוענים כי ריבוי סיעות קטנות הופך את הקמת הקואליציה לתהליך מסורבל ומוביל לממשלות שבריריות. לפי טענה זו, ככל שמספר השחקנים קטן יותר – כך קל יותר לנהל קואליציה ולגבש מדיניות עקבית.
עם זאת, מחקרים, כמו גם המציאות בעשור האחרון, מחזקים את הטענה כי אין קשר מובהק בין גובה אחוז החסימה לבין יציבות שלטונית בפועל. ב-11 השנים האחרונות אחוז החסימה נמצא בשיאו בישראל, אולם במקביל נרשמה התקופה הכי לא יציבה פוליטית בתולדותיה – תקופת המשבר הפוליטי הגדול (2019-2022), אז התקיימו חמש מערכות בחירות בפרק זמן של פחות מארבע שנים.
למעשה בישראל גופים ואישים יכולים לרוץ בבחירות יחד, לעבור את אחוז החסימה, ויום אחרי הבחירות להתפצל לסיעות שונות בכנסת. דוגמה לכך היא מקרה מגיש הצעת החוק, ח"כ מעוז, שכאמור נבחר על גבן של מפלגות הציונות הדתית ומיהר לפרוש אחרי שנכנס.
פגיעה בייצוגיות
התומכים בהורדת אחוז החסימה, כמו כותב שורות אלה, גורסים כי רף גבוה מדי מדיר קבוצות מיעוט מהשיח הפוליטי וקולותיהם אינם מתורגמים לייצוג פרלמנטרי. ככל שהרף גבוה יותר, כך הסיכוי של מפלגות שוליים נעלם.
לדוגמה, אילו אחוז החסימה בישראל היה עומד על 3.25% מקום המדינה, שולמית אלוני עם מפלגת "רצ" לא הייתה נבחרת ב-1977 וב-1981 כיוון שבזמנו זכתה רק למנדט אחד, ורק אחרי שעשייתה ורעיונותיה זכו לאהדה בקרב רבים, כוחה האלקטורלי עלה עד לשיא של 12 מנדטים עם "מרצ" בשנת 1992.
עוד מקרה ידוע וזכור של מפלגה שנכנסה לכנסת עם מנדט אחד היה המקרה של מפלגת "כך" בראשות הרב מאיר כהנא שנכנס לכנסת בשנת 1984 ושנפסל מלרוץ בבחירות ב-1988 לאור חוק האוסר על התמודדות של מפלגות המסיתות לגזענות.
ככל שאחוז החסימה נמוך יותר, הבחירות עשויות לקבל גוון רב יותר של בחירה ישירה בנציג בודד הנבחר כדי לייצג קבוצה מובהקת באוכלוסייה או אינטרסים של אזור מסוים בישראל או סוגיה ספציפית שאזרחים רבים מעוניינים שהכנסת והממשלה יעניקו לה תשומת לב.
ככל שאחוז החסימה גבוה יותר, נציגים פוליטיים תלויים יותר במנגנוני בחירה מפלגתיים, כמו פריימריז, או ברצונם הטוב של יושבי ראש של מפלגות לא דמוקרטיות, כמו יאיר לפיד ובני גנץ. הורדת אחוז החסימה תפתח דרך נוספת לקשר ישיר יותר עם העם.
להוריד או לעלות?
חלק ניכר מהפוליטיקאים בימינו אינם מתייחסים לשאלת העלאת/הורדת אחוז החסימה מזווית של מה נכון עבור הדמוקרטיה והחברה הישראלית. עמדת רובם בסוגיה נגזרת בעיקר ממצבם הפוליטי בנקודת הזמן שבה הם נשאלים על הנושא, וכיצד המהלך ישרת אותם.
בעידן שבו רוב נציגי הציבור אינם כבולים לרעיון אידיאולוגי המנחה את מעשיהם, שלא לומר עידן שבו המנחה אותם הוא בעיקר טובתם האישית, מוטב שאלה ייבחרו באופן כמה שיותר ישיר על ידי אזרחי ישראל ויהיו מחויבים במידה גבוהה יותר לצרכי קהל המצביעים הישיר שלהם.
אם בכל מקרה אין יציבות – אז לפחות שיהיה גיוון דעות, רעיונות וייצוג אינטרסים של כמה שיותר גורמים באוכלוסייה בישראל שיוכלו לתרגם את ההצבעה שלהם לצורך הכנסת נציג ישיר לכנסת.
גרסת האודיו של הכתבה הוקלטה באולפני המרכז לתרבות מונגשת
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
4 Responses
א. אחוז החסימה הנוכחי הוא סביר.
ב. הבעייה היא הציבור, לא השיטה. כל עוד הציבור הדמוקרטי-ליברלי לא יפעל בכל מסגרת אזרחית, פוליטית וציבורית אפשרית למען זכויותיו – המדינה תמשיך להדרדר, בלי קשר לגובה אחוז החסימה.
אחוז החסימה כרגע הוא נמוך בצורה לא רגילה ביחס לעולם. אז אחוז אחד יהיה בכלל סטייה עצומה ביחס לשאר הדמוקרטיות הפרלמנטריות שבהן יש מספר תושבים הרבה יותר גדול. צריך מבחינתי להעלות את האחוז, שתהיה מפלגת גנץ, לפיד, גולן. מפלגת שס, יהדות התורה. מפלגה ערבית. ליכוד. מפלגת ליברמן, בנט. ומפלגת בן גביר, סמוטריץ'. ככה לסחטנות הפוליטית שבכל מצב תהיה – לפחות תהיה מגובה בקצת יותר מנדטים מה שיביא לקצת יותר לגיטימציה.
אבל זה גם לא יעזור, צריך לשנות את כל השיטה, אולי משטר נשיאותי למחצה כמו בצרפת ולהאציל יותר סמכויות לרשויות המקומיות.
יש לך נתונים השוואתיים לגבות את טענתך ביחס לאחוז החסימה בעולם?
אני דווקא מציע קו מחשבה אחר, לאור הנטען בכתבה: במציאות פוליטית חסרת יציבות שהגיעה לשיאה דווקא תחת אחוז חסימה שהגיע לשיא, הסחטנות הפוליטית לא הפגינה ריסון, נהפוך הוא. במקרה כזה, אני מאמין שצריך לחזור לאחוז חסימה נמוך (וכשמשתמע משמו – 1%). יתרון נוסף שיגולם בכך הוא חיזוק של הרשות המחוקקת על הפסיפס המגוון שהיא תגלם – יתרון שלא יסולא בפז בעידן של גירעון ושל נסיגה דמוקרטית.
בשעה טובה כתבה ברמה טובה שכוללת נתוני אמת.
הורדת אחוז החסימה היא צו השעה.
מתמטית ריבוי מפלגות קטנות אולי מקשה על הקמת קואליציה, אך תמיד יותרת קואליציה שבה אין למפלגה בודדת, למעט מפלגת העוגן, יכולת לפרוש ולהפיל את הממשלה. דהיינו, הסחטות המוכת לנו תתמתן ואולי תיעלם.
למשל: לפני כניסתו של סער לקואליציה כל מפלגה יכלה להפיל את ממשלת הרופסס מקיסריה. דהיינו, לפני כניסת סער כל מפלגה עם 6 מנדטים היא בעלת כח כמו מפלגה בת 26 מנדטים ולכן כולם יכולים ומצליחים לסחוט הטבות שהן מעבר לכל פרופורציה לגודל היחסי שלהן בקואליציה ובמדינה.
כולכם מוזמנים לקרא את המאמר שמחבריו הם המתמטיקאי פרופ' משה קופל ופרופ' למדעי המדינה אבי דיסקין. המאמר תומך בהקטנת אחוז החסימה ומנתח זאת בעזרת תורת המשחקים והמושג voting power במשמעות הפוליטית שלו.