ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש
Close this search box.
חיפוש
-כשלונות-הממשלה-בניהול-משבר-הקרונה-לאתר.jpg

משבר אמון: 70 כישלונות הממשלה בניהול משבר הקורונה

תהליכי קבלת החלטות לקויים, מינוים זמניים, מנגנונים שהוחלשו במשך שנים, ניתוק מהשטח, ייצוג חסר, שיקולים פוליטיים, החלטה לא להפעיל מערכים שתפקידם לנהל מצבי חירום בריאותיים ● אי לקיחת אחריות, היעדר שקיפות ומשבר מנהיגות שהוביל לקריסת אמון הציבור בנבחריו ● שמונה חודשים לתוך משבר הקורונה אספנו 70 כישלונות בולטים של הממשלה ● הנה רשימה להתחיל ממנה ביום שבו תוקם ועדת חקירה ● פרויקט מיוחד

הפרקים בתחקיר

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

| עידן בנימין, יעל פינקלשטיין |

שמונה חודשים אחרי שהקורונה פרצה לחיינו בישראל, ויותר מחמישה חודשים מאז שהוקמה ממשלת הליכוד-כחול לבן, יצרנו את רשימת כל הכשלונות של הממשלה שנולדה לצורך התמודדות עם מגפת הקורונה.

הרשימה מורכבת מ-70 כשלונות בשלושה תחומים: ניהול המשבר, פגיעה באמון הציבור ושחיקת המנגונים שאמורים היו להתמודד עם מצבי חירום. את האירועים אספנו ממקורות גלויים, שיחות רקע ותוכניות עבודה להתמודדות עם מגפות. השתדלנו, ככל הניתן, שלא להיות חכמים בדיעבד, ולכן נצמדנו לתהליכי ניהול וקבלת החלטות ולסימנים המעידים על תהליכי עומק כמו התפטרות של בכירים.

מניתוח הרשימה שלפניכם עולה כי 55 מהכשלונות (79%) נוגעים בשחיקת אמון הציבור בממשלה – בצורה ישירה או עקיפה. 31 מהם (44%) נוגעים בניהול וארגון, ו-13 סעיפים (19%) מהכשלונות מתייחסים לשחיקה של מוסדות ומערכים שהיו אמורים לתת מענה בזמן של מגפה. (נציין כי פעמים רבות כישלון אחד נגע ליותר מקטגוריה אחת ולכן נספר פעמיים. זה קרה בעיקר במה שהגדרנו כ"פגיעה באמון").

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

פרק 1

כישלון ראשון: ניהול המשבר וקבלת החלטות

משבר הקורונה מציג אתגרים ניהוליים וארגוניים רבים. ריכזנו כאן שורה של דוגמאות בולטות לתהליכי קבלת החלטות קלוקלים (בחלוקה לכשלים ארוכי טווח ולמקרים נקודתיים). החלק הזה מתייחס לסוגיות של ייצוג חסר בפורומים השונים, המנעות מקבלת החלטות ממניעים שונים, והחלטות שהתקבלו אבל לא בוצעו בפועל בשל לחצים פוליטיים, בשל קשיים ארגוניים ובירוקרטיים או בשל התנהלות מסורבלת אחרת של משרדי ממשלה.

כישלונות ניהוליים-ארגוניים מתמשכים לאורך המשבר:

  1. בתוך חודשיים בוטלו חמש ישיבות ממשלה בגלל מאבקי כוח פוליטיים בשיא המשבר ורגע לפני הסגר, באוגוסט וספטמבר, התבטלו חמש ישיבות ממשלה לאחר שנקבעו, בגלל מאבקי כוח בתוך הממשלה. חלק מהישיבות התבטלו ברגע האחרון ומבלי להודיע על כך לציבור. גם כשכן נערכו לבסוף ישיבות – סדר היום שלהן פורסם ברגע האחרון, או לא פורסם כלל. רבות מהישיבות נקבעו לשעות מאוחרות מדי והתארכו אל תוך הלילה, כך שהחלטות חשובות התקבלו לפנות בוקר, כשחברות וחברי הממשלה לא בשיא כוחם ובעיקר כשהתקשורת והציבור לא יכולים לפקח על הנעשה בישיבות. ההתנהלות הזו ממשיכה גם כיום, יוצרת חוסר וודאות ופוגעת באמון הציבור באופן שבו מתקבלות כרגע החלטות ובסדרי העדיפויות של חברי הממשלה.
  2. הממשלה יכולה לקצר את משך הבידוד, אבל לא עושה זאת כדי לחסוך בבדיקות דיון בכנסת חשף כי למרות שניתן לקצר את תקופת הבידוד ביומיים, משבועיים ל-12 יום, משרדי הממשלה גררו רגליים. לבסוף, למרות ההמלצות המקצועיות, שיחסכו כסף רב וסבל – ההחלטה לא התקבלה. גם כיום, למרות שהובהר כי מדובר במהלך אפשרי, הממשלה בוחרת שלא לבצע אותו כדי לחסוך בבדיקות קורונה.
  3. הממשלה לא העבירה תקציב ל-2020 ול-2021. המשמעות: אין כסף לניהול משבר הקורונה החוק קובע כי ממשלה חדשה צריכה להעביר תקציב תוך 100 ימים מיום הקמתה. בשל המשבר בין הליכוד וכחול לבן, לא הצליחה הממשלה להסכים על תקציב והחליטה להאריך את התקופה הקבועה בחוק ב-120 יום נוספים. כך נדחתה העברת התקציב ל-23 בדצמבר 2020, שבוע לפני סוף השנה. חוסר ההסכמה בין הסיעות הוביל את הממשלה להסתמך על סדר העדיפויות של תקציב 2019 – של הממשלה הקודמת לפני שהקורונה נכנסה לחיינו. זאת למרות שהמדינה נמצאת במשבר חסר תקדים שדורש סדר עדיפויות ותקציב ייחודי. בנוסף, בעצם אי העברת התקציב בחרה הממשלה שלא לבקש את אמון הכנסת במדיניותה (ממשלה שלא מעבירה תקציב מביאה לפיזור הכנסת).
  4. הממשלה שהוקמה לצורך המאבק בקורונה מנופחת ומסורבלת, מטעמים פוליטיים. ריבוי המשתתפים בישיבות הממשלה מסרבל ומאריך את הדיון על כל הצעה ותיקון חוק. האבסורד הוא שבדיוני ועדות הכנסת, שדנות גם הן בכל תיקון והצעה, יש פחות משתתפים מאשר בדיוני הממשלה. חלוקת התיקים הסיטונאית לשרים ללא תיק ולסגני שרים חסרי ערך מעלה את השאלה אם מדובר במאבק במגיפה בריאותית או במגיפה פוליטית. ההתנהלות יצרה חשש נוסף בציבור כי ניהול המשבר הוא רק משני לצרכים הפוליטיים של הממשלה, והעמיקה את חוסר האמון הציבורי.
  5. משרד החינוך לא סיכם בזמן את תנאי העסקת המורים בתקופת המשבר. כבר עם פרוץ הגל הראשון למגפה היה ברור שמערכת החינוך תזדקק להיערכות מיוחדת, וכי צוותי החינוך יצטרכו להשלים ימי לימוד בחופשות. למרות זאת משרד החינוך לא קבע מדיניות להעסקת המורים, לא סיכם עם נציגיהם מתי נדרש מהם לעבוד ובאילו תנאים. התלמידים נשלחו הביתה אבל המורים לא הוצאו לחל״ת. רק אחרי שמנהלי בתי הספר בשטח הבינו שהם לא מקבלים הנחיות ברורות מהממשלה, הם החלו להגדיל ראש, לקחת אחריות על התלמידים ולהפעיל למידה מרחוק. חוסר היכולת של משרד החינוך לנהל את המשבר ולהנחות את הצוותים בשטח הוביל לעימות עם ארגוני המורים בתקופת הקיץ, ואת הממשלה לשפוך עוד כסף על קייטנות.
  6. אין ייצוג לנשים במעגלי קבלת ההחלטות. מלכתחילה יש ייצוג חסר לנשים כמעט בכל שולחן של מקבלי החלטות במדינה. לאחר תחילת משבר הקורונה החליט נתניהו לצמצם את קבינט הקורונה כדי לייעל את הדיונים ואת תהליכי קבלת ההחלטות. אבל על הדרך הוצאו לחלוטין הנשים ממעגל קבלת ההחלטות. רק בעקבות ביקורת ציבורית מונו שתי נשים לקבינט, אבל עדיין מדובר בייצוג חסר למחצית מהאוכלוסיה. למרות שיותר מחצי מאוכלוסיית המדינה הן נשים, שיש להן צרכים משל עצמן ואולי גם סדרי עדיפויות וזווית ראיה אחרת על המצב, קולן כמעט ולא נשמע. לא כשמדברים על חינוך, לא כשמחליטים על צעדי כניסה ויציאה מסגר, ולא כשעוסקים בבריאות או בכלכלה. נושאים כמו אלימות במשפחה, הליכי הפסקת הריון או פוריות נותרים לחלוטין ללא מענה או דיון. כך נפגע האמון של חצי מהציבור שמרגיש שאין לו קול במקומות המכריעים.
  7. אין ייצוג לאזרחים הערבים במעגלי קבלת ההחלטות. סביב שולחן הממשלה ושולחן קבינט הקורונה לא יושב אף נציג של הציבור הערבי בישראל. זאת למרות שלאורך החודשים האחרונים נרשמו התפרצויות במספר ערים ערביות שנצבעו באדום. למרות שאין שר ערבי בממשלה, הממשלה יכלה למצוא דרך לצרף לדיונים לפחות נציג או נציגה מהחברה הערבית שמכירים את הצרכים ויכול לחבר בין הממשלה לאזרחים בשטח, לצפות מראש קשיים ולתת מענה מדויק בזמן. מדובר בעוד פגיעה באמון וביחסים עם ציבור שגם בשגרה מרגיש מודר, וכעת גם בעיתות של משבר בינלאומי קולו וצרכיו אינם נלקחים בחשבון.
  8. צה״ל לא קיבל אחריות על ניהול המשבר, למרות הנחיות התוכנית להתמודדות עם מגפה. בתוכנית הממשלתית למוכנות להתמודדות עם פנדמיה נקבע כי מאחר ולמשרד הבריאות אין מספיק משאבים וכוח אדם, צה״ל, הגוף הגדול במדינה, יתפוס פיקוד על האירוע. אבל ברגע האמת, ראש הממשלה סירב לבצע את המהלך ולהעביר את הסמכויות למשרד בראשו עמד בתחילה בנט ואחר כך גנץ – שני יריביו הפוליטיים. לכן, רבים טוענים כי הטעמים להחלטתו של נתניהו פוליטיים. העימותים וחילוקי הדעות בנושא פגעו באמון הציבור בממשלה.
  9. היערכות לקויה לסגירת ופתיחת מערכת החינוך: ישראל 2020 לא מסוגלת ללמידה מרחוק למשרד החינוך היתה תכנית מוכנה ללמידה מרחוק במצב חירום – שהתגלתה בזמן אמת כמנותקת מהמציאות. המערכת שהוכנה מראש – איכזבה. המורות מצאו את עצמן לומדות במהירות בזק כיצד ללמד דרך הפלא החדש ״זום״ – מערכת שכלל לא תורגלה. למרות ההבטחות, הממשלה גם לא נערכה לסייע לתלמידים שאין ברשותם מחשב – כ-140 אלף תלמידים כאלה. לא ניתן מענה גם לתלמידים שחולקים מחשב עם עוד בנות ובני משפחה. ויש עדיין משפחות שכלל אינן מחוברות לאינטרנט. בפועל הגילאים הצעירים מתקשים מאוד בלמידה מרחוק, וגם לגדולים מדובר באתגר מורכב. ילדים רבים דווחו כמנותקי לימודים, יש עליה בדיכאונות בני נוער, ובבדידות. לכל אלו אין מענה. בפעמיים בהן הוחלט לפתוח מחדש את בתי הספר, ברוב הרשויות הדבר לא נעשה תוך תכנון מספיק.
  10. מערכת החינוך קיבלה הנחיות לא ריאליות לשמירה על ריחוק חברתי בתי הספר קיבלו הנחיות שממחישות את הניתוק בין הממשלה לבין מה שקורה בשטח, ומבהירות שמי שחיבר את ההנחיות בכלל לא חשב האם ניתן יהיה ליישם אותן בפועל. אין שום יכולת לשמור על קפסולות במתווה שנקבע ליציאה, לאכוף הנחיות לשמירת מרחק של שני מטר בין ילדים, להקצות שולחן לכל ילד, ולכפות על ילדים לחבוש מסיכות לאורך כל השיעור.
  11. הממשלה לא הקימה מערך חקירות אפידימולוגי שמצליח לעמוד בקצב התפשטות המגפה.
    מספר החוקרים האפידמיולוגים בישראל נמוך מאוד ביחס למדינות אחרות בעולם. לפי דו"ח של מרכז המידע והידע למערכה נגד הקורונה (של אמ״ן) הוא עמד בחודש יולי על חוקר אחד ל-300 אלף אזרחים.  במדינות אחרות המספר מגיע לחוקר אחד לכל אלפים בודדים של אזרחים. מערך יעיל יכול היה לסייע בקטיעת שרשרת ההדבקה במהירות רבה יותר. למרות הבטחות הממשלה לתגבר את המערך, זה נעשה מאוחר מדי ולאט מדי. בנוסף, למרות מודלים שמציעים העברת סמכויות בתחום קטיעת שרשראות ההדבקה לרשויות מקומיות או למחוזות – הממשלה לא עודדה מהלך כזה.
  12. ההסתמכות על איכוני השב"כ כפתרון דיגיטלי יחיד לקטיעת שרשראות הדבקה.
    למרות ביקורת ציבורית רחבה, הממשלה החליטה לעשות שימוש בכלי של השב״כ כדי לאתר מגעים של חולי קורונה באמצעות איכון סלולרי. לפי נתוני משרד הבריאות השב"כ אכן עוזר לאתר מגעים של חולי קורונה. עם זאת במהלך החודשים האחרונים הסתמכה הממשלה על כלי זה בלבד ולא פיתחה מערך חקירות אפידמיולוגיות אנושי מה שמביא לפספוס של חולים רבים ולעליה בתחלואה. למשל, בזמן פולחן דתי הציבור לא נושא עליו טלפונים סלולריים. לכן רק חקירה אנושית יכולה לקטוע את שרשראות ההבדקה באופן יעיל. בנוסף, נכון לחודש אוקטובר התברר כי שני שליש מהאזרחים שערערו על הודעת השב"כ, שוחררו מבידוד כשערעורם נמצא נכון.. מערך הערעורים על בידודי השב״כ עדיין עובד לאט.
  13. אומת ההייטק לא הצליחה לפתח אפליקציה ייעודית שתחליף את איכוני השב"כ.
    כלי הריגול שהוצג בתחילת המגיפה כברירת מחדל שמהווה פתרון חלקי עד למציאת פתרונות אזרחיים – נותר הכלי היחידי של הממשלה בתחום. הממשלה ניסתה לקדם פיתוח של אפליקציה עצמאית (המגן), אבל הציבור לא מביע בה אמון ולא מתקין אותה. הסיבות לכשלון רבות,  החל במריחת הזמן בפיתוח היישומון ועד לחוסר היכולת לשווק את האפליקציה ולגרום לאנשים להתקין אותה ולשתף פעולה. בסופו של דבר החליטה הממשלה לוותר כליל על האפליקציה.
  14. הממשלה לא חיזקה את הרשויות המקומיות כדי שיקחו אחריות על ניהול המשבר בתחומן.
    כבר במסקנות הביניים של ועדת הקורנה הבינו כי מי שיכולות וצריכות לחבר בין הנחיות הממשלה לבין  השטח הן הרשויות המקומיות. הוועדה המליצה לחזק ולגבות את הרשויות כדי לאפשר להן לנהל את המשבר בתחומן. דו"ח של הממשלה עצמה מעיד שניהול מבוזר של המשבר עובד. למרות זאת, החלטות ממשלה התקבלו מאחורי גבן של הרשויות ובאופן שלא מאפשר להן להיערך. כך,  לעיתים ראשי ערים התעוררו בבוקר, והופתעו לגלות כי הוטל סגר או נסגרה מערכת החינוך בעיר שהם מנהלים. רק לאחרונה החליטה הממשלה לאפשר לרשויות להקים מערך חקירות משלהן.
  15. למורים רבים חסרה תשתית שמאפשרת להם ללמד מהבית באופן יעיל.
    מרגע שהוחלט על למידה מרחוק משרד החינוך לא דאג לוודא שלכלל המורים יש תשתית מספקת מותקנת בביתם. זה דבר אחד שלתלמיד מתנתק הזום במהלך השיעור, אבל זה אירוע אחר לגמרי שהמורה לא מצליח להתחבר.

אירועים נקודתיים:

  1. ההחלטות על פתיחת המסעדות וסגירתן נעשו מהיום למחר, בלי הכנה או תיאום עם אנשי הענף.
    כמו ענפים רבים במשק, גם ענף המסעדנות נפגע קשה כתוצאה מהמשבר. מסעדות נסגר, עובדים רבים פוטרו. אבל הענף גם סבל קשות מחוסר היכולת של הממשלה להחליט, וליישם. כך לדוגמה, ביום שישי, ה-17 ביולי, הורתה הממשלה בפתאומיות על סגירה מוחלטת של מסעדות. החלטה הובילה למחאה ולתחושות של חוסר אונים בענף. בעקבות המחאה החליטה הממשלה תוך כמה שעות לדחות את הסגירה בכמה ימים. ההחלטות שהתקבלו נראו כמושפעות מלחצים פוליטיים ולא משיקולי בריאות ענייניים. בינתיים מסעדות רבות הספיקו לזרוק מוצרים רבים לפח, וכסף רב ירד לטמיון יחד עם האמון הציבורי.
  2. ראש הממשלה נאבק בעצמו: אוסר טיסות לקבר הרבי נחמן באומן ופועל כדי לאפשר אותן.
    עד לרגע זה ראש הממשלה לא באמת הסביר לציבור מה הניע אותו לפעול נגד עצמו בפרשת טיסות החסידים לאומן, אבל לקראת ראש השנה הוא פעל במקביל מאחורי הקלעים כדי למנוע את הטיסות ובו זמנית פומבית כדי לאפשר אותן. הוא אף שלח לאולפנים את מקורביו כדי להשתלח בפרויקטור הקורונה גמזו שמונה לתפקיד זמן קצר לפני כן. ההתנהלות הזו יצרה בלבול, החלישה את מעמד הפרויקטור והחריפה את חוסר האמון בהחלטות שמקבלת הנהגת המדינה.

  1. הממשלה קיבלה את תוכנית הרמזור שהציג הפרוייקטור אבל לא אשרה אותה במשך חודש.
    ב-23 ליולי מונה פרופ' רוני גמזו לפרויקטור הקורונה. ששה ימים אחר כל הוא כבר הציג בפני הממשלה את תוכנית הרמזור להתמודדות עם משבר הקורונה. הממשלה החליטה לתמוך בתוכנית עקרונית. אבל בגלל לחצים פוליטיים היא לא אושרה בממשלה, במשך חודש שלם. רק ב-30 באוגוסט, כשהמדינה כולה היתה אדומה וכבר היה מאוחר מידי, אושרה התוכנית. במשך שבועות ארוכים הממשלה הסתכלה בגרפים המטפסים מעבר לקווים האדומים שהיא עצמה קבעה, ולא עשתה דבר.
  2. התחבורה הציבורית צומצמה אך חלק מהמשק נשאר פתוח. הצפיפות באוטובוסים גבוהה.
    באמצע ספטמבר, עם סגירת המשק בגל השני הח לצמצם את תדירות האוטובוסים. התוצאה: עובדים במקצועות חיוניים שאין ברשותם רכב נאלצים להצטופף באוטובוסים ולהמתין זמן ממושך בתחנות.  בעקבות ביקורת ציבורית תוקנה גם ההחלטה הזאת, אבל זוהי דוגמה נוספת שמצביעה על ניתוק ויוצרת תחושה בציבור כי ההחלטות לא מחוברות למציאות.
  3. שיא הניתוק בקיץ: השרים מנחים לכבות מיזוג באוטובוסים, שברבים מהם אין חלונות.
    במהלך הקיץ החליטה הממשלה להורות על כיבוי מזגנים באוטובוסים ועל פתיחת החלונות. הבעיה: בחלק גדול מהאוטובוסים אין חלונות. למרות שנראה כי מדובר בהחלטה שולית זוהי אחת ההחלטות שלימדו אותנו באופן חד על כך שהשרים בכלל לא מבינים איך הציבור חי.
  4. כניסה לסגר הראשון בלי תוכנית יציאה מוכנה מראש.
    הממשלה החליטה על כניסה לסגר ראשון מהר מאוד עם התפרצות המחלה. בעולם לא היה מידע רב על הווירוס, אבל המידע הקיים הצביע על צורך בפעולה דחופה. ואכן, הממשלה הגיבה מהר. אבל לאחר הכניסה לסגר, היא לא השכילה לקבוע אסטרטגיית יציאה ברורה ושקופה לציבור. הלחצים הפוליטיים הובילו לפתיחה מהירה של המשק ומערכת החינוך, ומשם הדרך היתה קצרה לכך שההישגים של הסגר התפוגגו במהירות, והגענו עד לסגר שני. כשההחלטות לא ברורות קשה מאוד לגייס את הציבור לשתף פעולה.
  5. כניסה לסגר פעם שניה בלי תוכנית יציאה מוכנה מראש.
    למרות שהפעם לא היה מדובר בהפתעה אלא בסגר מתוכנן מראש, הממשלה בראשות נתניהו לא הצליחה לקבוע מראש אסטרטגיית יציאה ברורה. הכוונה להישען על מודל הרמזור כבר הופרה. גם היום, כשמיליון עדיין ילדים יושבים בבית, לא ברור באילו תנאים תיפתח מערכת החינוך במלואה. בעלי עסקים עדיין לא יודעים כמה זמן עליהם לגשר על חובות העסק בהלוואות, העצמאים מחכים לסיוע, ויותר מ-750 אלף מחוסרי עבודה (מובטלים או חל״ת) לא יודעים מתי יזכו לחזור לעבודה. למרות ההבטחות, גם הפעם קבלת ההחלטות בממשלה תלויה בלחצים פוליטיים.
  6. למרות שהעליה באלימות במשפחה ואלימות מגדרית בסגר היתה צפויה המדינה לא נערכה.
    פעמיים נכנסנו לסגר, ופעמיים לא היינו מוכנים. למרות שמומחיות וחברות כנסת הזהירו עוד במרץ על העליה הצפויה במקרי האלימות במשפחה בזמן הסגר, במשרד הרווחה לא נערכו כראוי להתמודד עם המצב. בסגר הראשון, בחוסר היגיון, הוצאו רוב העובדות הסוציאליות לחל"ת ולא הועברו תקציבים מספיקים למקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן. למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית הועבר כ-25% מהתקציב השנתי ונכון להיום שאר הסכום לא הועבר.
  7. לממשלה אין תוכנית כלכלית, אז היא מבטיחה לחלק כסף לציבור.
    לפזר כסף ללא הכרה ובלי תכנון זו לא תוכנית כלכלית. ולישראל אין תוכנית כלכלית להתמודדות עם המשבר – מאחר ולא אישרה תקציב מדינה. מעולם לא התקבלה החלטה מודעת ומתוכננת, ולכן לא נקבעו סדרי עדיפויות תקציביות. כרגע, כל הוצאות הקורונה נשענות על "קופסה" – מסגרת חוץ תקציבית  שהנינים והבני נינים שלנו ישלמו עליה, מאחר והממשלה לווה כסף למאה שנה קדימה. זה אולי מתאים פעם אחת אך ללא תקציב הממשלה מסכנת את האמון שנותנים לה השווקים ואת היציבות הפיננסית של מדינת ישראל מה שיכול להביא להורדת דירוג אשראי שבתורו יביא להעלאת ריביות שאנחנו משלמים לבנקים על הרכב או המשכנתא ואף קיצוץ בשירותים ציבוריים. כך לדוגמא,  רה"מ החליט בערב אחד על חלוקת מענק של קרוב ל 7 מילארד שקל – 750 שקל לאזרח אבל ללא תוכנית.
  8. מערכת החינוך לא נערכה כראוי ללמידה מרחוק במקרה של התפרצות גל השני.
    למרות שהגל השני היה צפוי וכך גם החזרה ללמידה מרחוק, משרד החינוך לא נערך בזמן כדי לאפשר לכלל תלמידי ישראל ללמוד מהבית. ההכשרות למורים נעשו באיחור, ילדים רבים עדיין לא מחזיקים במחשבים או גישה לאינטרנט, והאינטרנט ממשיך להיות איטי באופן שמקשה על ניהול שיעורים און ליין. הממשלה הייתה יכולה לסכם עם חברות האינטרנט על רוחב פס מינמאלי לפי כמות הילדים במשפחה שיאפשר לכל התלמידים בכל המדינה ללמוד באופן ראוי ולהורים שלהם לעבוד מהבית – בו זמנית.

משבר הקורונה מציג אתגרים ניהוליים וארגוניים רבים. ריכזנו כאן שורה של דוגמאות בולטות לתהליכי קבלת החלטות קלוקלים (בחלוקה לכשלים ארוכי טווח ולמקרים נקודתיים). החלק הזה מתייחס לסוגיות של ייצוג חסר בפורומים השונים, המנעות מקבלת החלטות ממניעים שונים, והחלטות שהתקבלו אבל לא בוצעו בפועל בשל לחצים פוליטיים, בשל קשיים ארגוניים ובירוקרטיים או בשל התנהלות מסורבלת אחרת של משרדי ממשלה.

כישלונות ניהוליים-ארגוניים מתמשכים לאורך המשבר:

  1. בתוך חודשיים בוטלו חמש ישיבות ממשלה בגלל מאבקי כוח פוליטיים בשיא המשבר ורגע לפני הסגר, באוגוסט וספטמבר, התבטלו חמש ישיבות ממשלה לאחר שנקבעו, בגלל מאבקי כוח בתוך הממשלה. חלק מהישיבות התבטלו ברגע האחרון ומבלי להודיע על כך לציבור. גם כשכן נערכו לבסוף ישיבות – סדר היום שלהן פורסם ברגע האחרון, או לא פורסם כלל. רבות מהישיבות נקבעו לשעות מאוחרות מדי והתארכו אל תוך הלילה, כך שהחלטות חשובות התקבלו לפנות בוקר, כשחברות וחברי הממשלה לא בשיא כוחם ובעיקר כשהתקשורת והציבור לא יכולים לפקח על הנעשה בישיבות. ההתנהלות הזו ממשיכה גם כיום, יוצרת חוסר וודאות ופוגעת באמון הציבור באופן שבו מתקבלות כרגע החלטות ובסדרי העדיפויות של חברי הממשלה.
  2. הממשלה יכולה לקצר את משך הבידוד, אבל לא עושה זאת כדי לחסוך בבדיקות דיון בכנסת חשף כי למרות שניתן לקצר את תקופת הבידוד ביומיים, משבועיים ל-12 יום, משרדי הממשלה גררו רגליים. לבסוף, למרות ההמלצות המקצועיות, שיחסכו כסף רב וסבל – ההחלטה לא התקבלה. גם כיום, למרות שהובהר כי מדובר במהלך אפשרי, הממשלה בוחרת שלא לבצע אותו כדי לחסוך בבדיקות קורונה.
  3. הממשלה לא העבירה תקציב ל-2020 ול-2021. המשמעות: אין כסף לניהול משבר הקורונה החוק קובע כי ממשלה חדשה צריכה להעביר תקציב תוך 100 ימים מיום הקמתה. בשל המשבר בין הליכוד וכחול לבן, לא הצליחה הממשלה להסכים על תקציב והחליטה להאריך את התקופה הקבועה בחוק ב-120 יום נוספים. כך נדחתה העברת התקציב ל-23 בדצמבר 2020, שבוע לפני סוף השנה. חוסר ההסכמה בין הסיעות הוביל את הממשלה להסתמך על סדר העדיפויות של תקציב 2019 – של הממשלה הקודמת לפני שהקורונה נכנסה לחיינו. זאת למרות שהמדינה נמצאת במשבר חסר תקדים שדורש סדר עדיפויות ותקציב ייחודי. בנוסף, בעצם אי העברת התקציב בחרה הממשלה שלא לבקש את אמון הכנסת במדיניותה (ממשלה שלא מעבירה תקציב מביאה לפיזור הכנסת).
  4. הממשלה שהוקמה לצורך המאבק בקורונה מנופחת ומסורבלת, מטעמים פוליטיים. ריבוי המשתתפים בישיבות הממשלה מסרבל ומאריך את הדיון על כל הצעה ותיקון חוק. האבסורד הוא שבדיוני ועדות הכנסת, שדנות גם הן בכל תיקון והצעה, יש פחות משתתפים מאשר בדיוני הממשלה. חלוקת התיקים הסיטונאית לשרים ללא תיק ולסגני שרים חסרי ערך מעלה את השאלה אם מדובר במאבק במגיפה בריאותית או במגיפה פוליטית. ההתנהלות יצרה חשש נוסף בציבור כי ניהול המשבר הוא רק משני לצרכים הפוליטיים של הממשלה, והעמיקה את חוסר האמון הציבורי.
  5. משרד החינוך לא סיכם בזמן את תנאי העסקת המורים בתקופת המשבר. כבר עם פרוץ הגל הראשון למגפה היה ברור שמערכת החינוך תזדקק להיערכות מיוחדת, וכי צוותי החינוך יצטרכו להשלים ימי לימוד בחופשות. למרות זאת משרד החינוך לא קבע מדיניות להעסקת המורים, לא סיכם עם נציגיהם מתי נדרש מהם לעבוד ובאילו תנאים. התלמידים נשלחו הביתה אבל המורים לא הוצאו לחל״ת. רק אחרי שמנהלי בתי הספר בשטח הבינו שהם לא מקבלים הנחיות ברורות מהממשלה, הם החלו להגדיל ראש, לקחת אחריות על התלמידים ולהפעיל למידה מרחוק. חוסר היכולת של משרד החינוך לנהל את המשבר ולהנחות את הצוותים בשטח הוביל לעימות עם ארגוני המורים בתקופת הקיץ, ואת הממשלה לשפוך עוד כסף על קייטנות.
  6. אין ייצוג לנשים במעגלי קבלת ההחלטות. מלכתחילה יש ייצוג חסר לנשים כמעט בכל שולחן של מקבלי החלטות במדינה. לאחר תחילת משבר הקורונה החליט נתניהו לצמצם את קבינט הקורונה כדי לייעל את הדיונים ואת תהליכי קבלת ההחלטות. אבל על הדרך הוצאו לחלוטין הנשים ממעגל קבלת ההחלטות. רק בעקבות ביקורת ציבורית מונו שתי נשים לקבינט, אבל עדיין מדובר בייצוג חסר למחצית מהאוכלוסיה. למרות שיותר מחצי מאוכלוסיית המדינה הן נשים, שיש להן צרכים משל עצמן ואולי גם סדרי עדיפויות וזווית ראיה אחרת על המצב, קולן כמעט ולא נשמע. לא כשמדברים על חינוך, לא כשמחליטים על צעדי כניסה ויציאה מסגר, ולא כשעוסקים בבריאות או בכלכלה. נושאים כמו אלימות במשפחה, הליכי הפסקת הריון או פוריות נותרים לחלוטין ללא מענה או דיון. כך נפגע האמון של חצי מהציבור שמרגיש שאין לו קול במקומות המכריעים.
  7. אין ייצוג לאזרחים הערבים במעגלי קבלת ההחלטות. סביב שולחן הממשלה ושולחן קבינט הקורונה לא יושב אף נציג של הציבור הערבי בישראל. זאת למרות שלאורך החודשים האחרונים נרשמו התפרצויות במספר ערים ערביות שנצבעו באדום. למרות שאין שר ערבי בממשלה, הממשלה יכלה למצוא דרך לצרף לדיונים לפחות נציג או נציגה מהחברה הערבית שמכירים את הצרכים ויכול לחבר בין הממשלה לאזרחים בשטח, לצפות מראש קשיים ולתת מענה מדויק בזמן. מדובר בעוד פגיעה באמון וביחסים עם ציבור שגם בשגרה מרגיש מודר, וכעת גם בעיתות של משבר בינלאומי קולו וצרכיו אינם נלקחים בחשבון.
  8. צה״ל לא קיבל אחריות על ניהול המשבר, למרות הנחיות התוכנית להתמודדות עם מגפה. בתוכנית הממשלתית למוכנות להתמודדות עם פנדמיה נקבע כי מאחר ולמשרד הבריאות אין מספיק משאבים וכוח אדם, צה״ל, הגוף הגדול במדינה, יתפוס פיקוד על האירוע. אבל ברגע האמת, ראש הממשלה סירב לבצע את המהלך ולהעביר את הסמכויות למשרד בראשו עמד בתחילה בנט ואחר כך גנץ – שני יריביו הפוליטיים. לכן, רבים טוענים כי הטעמים להחלטתו של נתניהו פוליטיים. העימותים וחילוקי הדעות בנושא פגעו באמון הציבור בממשלה.
  9. היערכות לקויה לסגירת ופתיחת מערכת החינוך: ישראל 2020 לא מסוגלת ללמידה מרחוק למשרד החינוך היתה תכנית מוכנה ללמידה מרחוק במצב חירום – שהתגלתה בזמן אמת כמנותקת מהמציאות. המערכת שהוכנה מראש – איכזבה. המורות מצאו את עצמן לומדות במהירות בזק כיצד ללמד דרך הפלא החדש ״זום״ – מערכת שכלל לא תורגלה. למרות ההבטחות, הממשלה גם לא נערכה לסייע לתלמידים שאין ברשותם מחשב – כ-140 אלף תלמידים כאלה. לא ניתן מענה גם לתלמידים שחולקים מחשב עם עוד בנות ובני משפחה. ויש עדיין משפחות שכלל אינן מחוברות לאינטרנט. בפועל הגילאים הצעירים מתקשים מאוד בלמידה מרחוק, וגם לגדולים מדובר באתגר מורכב. ילדים רבים דווחו כמנותקי לימודים, יש עליה בדיכאונות בני נוער, ובבדידות. לכל אלו אין מענה. בפעמיים בהן הוחלט לפתוח מחדש את בתי הספר, ברוב הרשויות הדבר לא נעשה תוך תכנון מספיק.
  10. מערכת החינוך קיבלה הנחיות לא ריאליות לשמירה על ריחוק חברתי בתי הספר קיבלו הנחיות שממחישות את הניתוק בין הממשלה לבין מה שקורה בשטח, ומבהירות שמי שחיבר את ההנחיות בכלל לא חשב האם ניתן יהיה ליישם אותן בפועל. אין שום יכולת לשמור על קפסולות במתווה שנקבע ליציאה, לאכוף הנחיות לשמירת מרחק של שני מטר בין ילדים, להקצות שולחן לכל ילד, ולכפות על ילדים לחבוש מסיכות לאורך כל השיעור.
  11. הממשלה לא הקימה מערך חקירות אפידימולוגי שמצליח לעמוד בקצב התפשטות המגפה.
    מספר החוקרים האפידמיולוגים בישראל נמוך מאוד ביחס למדינות אחרות בעולם. לפי דו"ח של מרכז המידע והידע למערכה נגד הקורונה (של אמ״ן) הוא עמד בחודש יולי על חוקר אחד ל-300 אלף אזרחים.  במדינות אחרות המספר מגיע לחוקר אחד לכל אלפים בודדים של אזרחים. מערך יעיל יכול היה לסייע בקטיעת שרשרת ההדבקה במהירות רבה יותר. למרות הבטחות הממשלה לתגבר את המערך, זה נעשה מאוחר מדי ולאט מדי. בנוסף, למרות מודלים שמציעים העברת סמכויות בתחום קטיעת שרשראות ההדבקה לרשויות מקומיות או למחוזות – הממשלה לא עודדה מהלך כזה.
  12. ההסתמכות על איכוני השב"כ כפתרון דיגיטלי יחיד לקטיעת שרשראות הדבקה.
    למרות ביקורת ציבורית רחבה, הממשלה החליטה לעשות שימוש בכלי של השב״כ כדי לאתר מגעים של חולי קורונה באמצעות איכון סלולרי. לפי נתוני משרד הבריאות השב"כ אכן עוזר לאתר מגעים של חולי קורונה. עם זאת במהלך החודשים האחרונים הסתמכה הממשלה על כלי זה בלבד ולא פיתחה מערך חקירות אפידמיולוגיות אנושי מה שמביא לפספוס של חולים רבים ולעליה בתחלואה. למשל, בזמן פולחן דתי הציבור לא נושא עליו טלפונים סלולריים. לכן רק חקירה אנושית יכולה לקטוע את שרשראות ההבדקה באופן יעיל. בנוסף, נכון לחודש אוקטובר התברר כי שני שליש מהאזרחים שערערו על הודעת השב"כ, שוחררו מבידוד כשערעורם נמצא נכון.. מערך הערעורים על בידודי השב״כ עדיין עובד לאט.
  13. אומת ההייטק לא הצליחה לפתח אפליקציה ייעודית שתחליף את איכוני השב"כ.
    כלי הריגול שהוצג בתחילת המגיפה כברירת מחדל שמהווה פתרון חלקי עד למציאת פתרונות אזרחיים – נותר הכלי היחידי של הממשלה בתחום. הממשלה ניסתה לקדם פיתוח של אפליקציה עצמאית (המגן), אבל הציבור לא מביע בה אמון ולא מתקין אותה. הסיבות לכשלון רבות,  החל במריחת הזמן בפיתוח היישומון ועד לחוסר היכולת לשווק את האפליקציה ולגרום לאנשים להתקין אותה ולשתף פעולה. בסופו של דבר החליטה הממשלה לוותר כליל על האפליקציה.
  14. הממשלה לא חיזקה את הרשויות המקומיות כדי שיקחו אחריות על ניהול המשבר בתחומן.
    כבר במסקנות הביניים של ועדת הקורנה הבינו כי מי שיכולות וצריכות לחבר בין הנחיות הממשלה לבין  השטח הן הרשויות המקומיות. הוועדה המליצה לחזק ולגבות את הרשויות כדי לאפשר להן לנהל את המשבר בתחומן. דו"ח של הממשלה עצמה מעיד שניהול מבוזר של המשבר עובד. למרות זאת, החלטות ממשלה התקבלו מאחורי גבן של הרשויות ובאופן שלא מאפשר להן להיערך. כך,  לעיתים ראשי ערים התעוררו בבוקר, והופתעו לגלות כי הוטל סגר או נסגרה מערכת החינוך בעיר שהם מנהלים. רק לאחרונה החליטה הממשלה לאפשר לרשויות להקים מערך חקירות משלהן.
  15. למורים רבים חסרה תשתית שמאפשרת להם ללמד מהבית באופן יעיל.
    מרגע שהוחלט על למידה מרחוק משרד החינוך לא דאג לוודא שלכלל המורים יש תשתית מספקת מותקנת בביתם. זה דבר אחד שלתלמיד מתנתק הזום במהלך השיעור, אבל זה אירוע אחר לגמרי שהמורה לא מצליח להתחבר.

אירועים נקודתיים:

  1. ההחלטות על פתיחת המסעדות וסגירתן נעשו מהיום למחר, בלי הכנה או תיאום עם אנשי הענף.
    כמו ענפים רבים במשק, גם ענף המסעדנות נפגע קשה כתוצאה מהמשבר. מסעדות נסגר, עובדים רבים פוטרו. אבל הענף גם סבל קשות מחוסר היכולת של הממשלה להחליט, וליישם. כך לדוגמה, ביום שישי, ה-17 ביולי, הורתה הממשלה בפתאומיות על סגירה מוחלטת של מסעדות. החלטה הובילה למחאה ולתחושות של חוסר אונים בענף. בעקבות המחאה החליטה הממשלה תוך כמה שעות לדחות את הסגירה בכמה ימים. ההחלטות שהתקבלו נראו כמושפעות מלחצים פוליטיים ולא משיקולי בריאות ענייניים. בינתיים מסעדות רבות הספיקו לזרוק מוצרים רבים לפח, וכסף רב ירד לטמיון יחד עם האמון הציבורי.
  2. ראש הממשלה נאבק בעצמו: אוסר טיסות לקבר הרבי נחמן באומן ופועל כדי לאפשר אותן.
    עד לרגע זה ראש הממשלה לא באמת הסביר לציבור מה הניע אותו לפעול נגד עצמו בפרשת טיסות החסידים לאומן, אבל לקראת ראש השנה הוא פעל במקביל מאחורי הקלעים כדי למנוע את הטיסות ובו זמנית פומבית כדי לאפשר אותן. הוא אף שלח לאולפנים את מקורביו כדי להשתלח בפרויקטור הקורונה גמזו שמונה לתפקיד זמן קצר לפני כן. ההתנהלות הזו יצרה בלבול, החלישה את מעמד הפרויקטור והחריפה את חוסר האמון בהחלטות שמקבלת הנהגת המדינה.

  1. הממשלה קיבלה את תוכנית הרמזור שהציג הפרוייקטור אבל לא אשרה אותה במשך חודש.
    ב-23 ליולי מונה פרופ' רוני גמזו לפרויקטור הקורונה. ששה ימים אחר כל הוא כבר הציג בפני הממשלה את תוכנית הרמזור להתמודדות עם משבר הקורונה. הממשלה החליטה לתמוך בתוכנית עקרונית. אבל בגלל לחצים פוליטיים היא לא אושרה בממשלה, במשך חודש שלם. רק ב-30 באוגוסט, כשהמדינה כולה היתה אדומה וכבר היה מאוחר מידי, אושרה התוכנית. במשך שבועות ארוכים הממשלה הסתכלה בגרפים המטפסים מעבר לקווים האדומים שהיא עצמה קבעה, ולא עשתה דבר.
  2. התחבורה הציבורית צומצמה אך חלק מהמשק נשאר פתוח. הצפיפות באוטובוסים גבוהה.
    באמצע ספטמבר, עם סגירת המשק בגל השני הח לצמצם את תדירות האוטובוסים. התוצאה: עובדים במקצועות חיוניים שאין ברשותם רכב נאלצים להצטופף באוטובוסים ולהמתין זמן ממושך בתחנות.  בעקבות ביקורת ציבורית תוקנה גם ההחלטה הזאת, אבל זוהי דוגמה נוספת שמצביעה על ניתוק ויוצרת תחושה בציבור כי ההחלטות לא מחוברות למציאות.
  3. שיא הניתוק בקיץ: השרים מנחים לכבות מיזוג באוטובוסים, שברבים מהם אין חלונות.
    במהלך הקיץ החליטה הממשלה להורות על כיבוי מזגנים באוטובוסים ועל פתיחת החלונות. הבעיה: בחלק גדול מהאוטובוסים אין חלונות. למרות שנראה כי מדובר בהחלטה שולית זוהי אחת ההחלטות שלימדו אותנו באופן חד על כך שהשרים בכלל לא מבינים איך הציבור חי.
  4. כניסה לסגר הראשון בלי תוכנית יציאה מוכנה מראש.
    הממשלה החליטה על כניסה לסגר ראשון מהר מאוד עם התפרצות המחלה. בעולם לא היה מידע רב על הווירוס, אבל המידע הקיים הצביע על צורך בפעולה דחופה. ואכן, הממשלה הגיבה מהר. אבל לאחר הכניסה לסגר, היא לא השכילה לקבוע אסטרטגיית יציאה ברורה ושקופה לציבור. הלחצים הפוליטיים הובילו לפתיחה מהירה של המשק ומערכת החינוך, ומשם הדרך היתה קצרה לכך שההישגים של הסגר התפוגגו במהירות, והגענו עד לסגר שני. כשההחלטות לא ברורות קשה מאוד לגייס את הציבור לשתף פעולה.
  5. כניסה לסגר פעם שניה בלי תוכנית יציאה מוכנה מראש.
    למרות שהפעם לא היה מדובר בהפתעה אלא בסגר מתוכנן מראש, הממשלה בראשות נתניהו לא הצליחה לקבוע מראש אסטרטגיית יציאה ברורה. הכוונה להישען על מודל הרמזור כבר הופרה. גם היום, כשמיליון עדיין ילדים יושבים בבית, לא ברור באילו תנאים תיפתח מערכת החינוך במלואה. בעלי עסקים עדיין לא יודעים כמה זמן עליהם לגשר על חובות העסק בהלוואות, העצמאים מחכים לסיוע, ויותר מ-750 אלף מחוסרי עבודה (מובטלים או חל״ת) לא יודעים מתי יזכו לחזור לעבודה. למרות ההבטחות, גם הפעם קבלת ההחלטות בממשלה תלויה בלחצים פוליטיים.
  6. למרות שהעליה באלימות במשפחה ואלימות מגדרית בסגר היתה צפויה המדינה לא נערכה.
    פעמיים נכנסנו לסגר, ופעמיים לא היינו מוכנים. למרות שמומחיות וחברות כנסת הזהירו עוד במרץ על העליה הצפויה במקרי האלימות במשפחה בזמן הסגר, במשרד הרווחה לא נערכו כראוי להתמודד עם המצב. בסגר הראשון, בחוסר היגיון, הוצאו רוב העובדות הסוציאליות לחל"ת ולא הועברו תקציבים מספיקים למקלטים לנשים נפגעות אלימות וילדיהן. למרכזי הסיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית הועבר כ-25% מהתקציב השנתי ונכון להיום שאר הסכום לא הועבר.
  7. לממשלה אין תוכנית כלכלית, אז היא מבטיחה לחלק כסף לציבור.
    לפזר כסף ללא הכרה ובלי תכנון זו לא תוכנית כלכלית. ולישראל אין תוכנית כלכלית להתמודדות עם המשבר – מאחר ולא אישרה תקציב מדינה. מעולם לא התקבלה החלטה מודעת ומתוכננת, ולכן לא נקבעו סדרי עדיפויות תקציביות. כרגע, כל הוצאות הקורונה נשענות על "קופסה" – מסגרת חוץ תקציבית  שהנינים והבני נינים שלנו ישלמו עליה, מאחר והממשלה לווה כסף למאה שנה קדימה. זה אולי מתאים פעם אחת אך ללא תקציב הממשלה מסכנת את האמון שנותנים לה השווקים ואת היציבות הפיננסית של מדינת ישראל מה שיכול להביא להורדת דירוג אשראי שבתורו יביא להעלאת ריביות שאנחנו משלמים לבנקים על הרכב או המשכנתא ואף קיצוץ בשירותים ציבוריים. כך לדוגמא,  רה"מ החליט בערב אחד על חלוקת מענק של קרוב ל 7 מילארד שקל – 750 שקל לאזרח אבל ללא תוכנית.
  8. מערכת החינוך לא נערכה כראוי ללמידה מרחוק במקרה של התפרצות גל השני.
    למרות שהגל השני היה צפוי וכך גם החזרה ללמידה מרחוק, משרד החינוך לא נערך בזמן כדי לאפשר לכלל תלמידי ישראל ללמוד מהבית. ההכשרות למורים נעשו באיחור, ילדים רבים עדיין לא מחזיקים במחשבים או גישה לאינטרנט, והאינטרנט ממשיך להיות איטי באופן שמקשה על ניהול שיעורים און ליין. הממשלה הייתה יכולה לסכם עם חברות האינטרנט על רוחב פס מינמאלי לפי כמות הילדים במשפחה שיאפשר לכל התלמידים בכל המדינה ללמוד באופן ראוי ולהורים שלהם לעבוד מהבית – בו זמנית.
פרק 2

כישלון שני: החלשה של מנגנוני המדינה שתפקידם להתמודד עם המשבר

למדינה יש מנגנונים שהוקמו במיוחד כדי לפעול בעיתות חירום. אלו אמורים להתכונן בזמן שגרה ולהיכנס לפעולה בזמן חירום. אבל מתחילת המשבר רבים מהמנגנונים האלו, שהיו אמורים לעמוד בחזית ההתמודדות עם המגפה, בכלל לא הופעלו. פעמים רבות מסיבות פוליטיות. המשבר חידד גם בעיות כמו הקצאת משאבים לא מספקת למערכות שונות, ייבוש והפרטה שלהן בזמן שגרה. כעת בזמן מבחן הן מתקשות לתפקד. וכאשר בכל צומת משמעותית לניהול המשבר מונו ממלאי מקום זמניים, קשה מאוד להתנהל. את החלק הזה של דו״ח הכשלונות שלנו חילקנו לשניים: הראשון עוסק בתהליכים שהחלו הרבה לפני מרץ, והשני באירועים והחלטות שהתקבלו אחרי תחילת המשבר.

החלשה מערכתית – טרם המשבר

  1. אין מפכ"ל, ובזמן המשבר ממלא מקום זמני מוביל את המשטרה.
    יותר משנתיים שלמשטרה אין מפכ"ל. במקומו מונה יושב ממלא מקום, זמני, שתלוי בדרג הפוליטי להארכת מינויו. המצב הזה, שבו חרב מרחפת מעל ראשו, מקשה עליו לחצוץ בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי. כתוצאה מכך נגרמת שחיקה הולכת וגוברת של האמון הציבורי במשטרה, והחלשה שלה אל מול הדרג הפוליטי.
  2. מינוי מבקר מדינה שלא מעוניין בביקורת בזמן אמת
    מבקר המדינה הוא זה שצריך להציב מראה מול השלטון ולדרוש תיקון. עד עכשיו הוא יכול היה לפרסם לפחות דו״ח ביניים אחרי הגל הראשון ובטרם הגל השני – כזה שניתן יהיה ללמוד ממנו איך לא לחזור על טעויות העבר, שידרוש טיפול בכשלונות קונקרטיים ויחשוף לציבור מחדלים. אבל מתניהו אנגלמן, שמונה לתפקיד מבקר המדינה על ידי נתניהו עוד לפני פרוץ מגפת הקורונה, לא מאמין בביקורת בזמן אמת. הוא מאמין ב״ביקורת בונה״, וספג ביקורת על היד הרכה שבה הוא נוהג במושאי הביקורת שלו. ולכן, למרות שכבר בחודש מרץ הוא הודיע שיפתח בבדיקה, רק השבוע הוא פרסם דו״ח חלבי שבוחן את התנהלות חלק משרדי הממשלה והרשויות השונות בזמן המשבר.
  3. רשות החירום הלאומית, זו שאמורה לנהל מצבים כמו התפרצות מגיפה פורקה
    רשות החירום הלאומית (רח"ל) היתה אמורה להיות הגוף שמנהל את ההתמודדות עם משבר הקורונה. אבל לאחר שראש הרשות סיים את תפקידו בנובמבר 2019 לא נבחר מנהל חדש לרח״ל ופעילותה הופסקה. לכן כשפרצה המגפה, לא היה את מי להפעיל. עוד בפברואר, רגע לפני פרוץ המשבר, ח"כ צבי האוזר התריע שצריך להיערך בדחיפות למגיפה, למנות ראש לרח"ל ולהקים ועדת קורונה בכנסת. אבל חברי הליכוד החרימו את הדיון. רק בימים האחרונים מונה ראש רשות חדש, תא"ל במיל. יורם לרדו.
  4. מערכת הבריאות יובשה והוזנחה במשך שנים.
    במשך שנים רבות, הרבה לפני המשבר הנוכחי, מערכת הבריאות הציבורית הוחלשה והורעבה, לצד מהלכי הפרטה מואצים. ההשקעה הציבורית בבריאות בישראל עומדת, כיום, על כמחצית מהממוצע במדינות OECD. יש לנו פחות מיטות לנפש, פחות מכשירי הדמיה, פחות מעבדות, ופחות כוח אדם רפואי. קופות החולים, המרפאות ובתי החולים סובלים מתת תקצוב, ויש פערים גדולים בשירותי הבריאות בין פריפריה למרכז. הקורונה חשפה כמה הוזנח גם מערך בריאות הציבור. כעת, בזמן המשבר, המערכת עומדת בפני קריסה, והחלטות על נקיטת צעדים כמו סגר מתקבלות פעמים רבות בשל חוסר היכולת של מערכת הבריאות לתת מענה.
  5. את משרד רה״מ מנהל מנכ״ל זמני, ממלא מקום.
    לאורך כל המשבר, האדם שמנהל את המשרד של האיש החשוב במדינה הוא ֿממלא מקום זמני. רונן פרץ, מ״מ מנכ״ל משרד רה״מ לא עבר שום הליך מינוי ממשלתי וכישוריו לתפקיד מעולם לא נבדקו. הוא חוליה משמעותית בשרשרת של מינויים זמניים שמחלישים את המערכת. עד כה, ההצלחה העיקרית שלו, בשיא המשבר, הייתה אישור הטבת מס לרה"מ.לאחר הארכות אין סופיות בתירוצים שונים, המינוי שלא אמור לפוג בסוף השבוע הזה.
  6. כשלי ההסברה: הציבור לא מבין את ההנחיות, ולמה התקבלו החלטות.
    משרד הבריאות אמנם הקים אתר ייעודי, בדיוק כפי שהומלץ בתוכנית ההיערכות למגפות משנת 2007, אבל מערך ההסברה, הגוף שתפקידו להנגיש מידע לציבור – לא מתפקד ואין לו מנהלת. ההנחה היא שללא התגייסות הציבור לא ניתן להיאבק במגפה, אבל לאורך כל תקופת המשבר מתפרסמות הנחיות לא ברורות לציבור. בנוסף, פעמים רבות מדי הציבור לא מצליח להבין למה התקבלו ההחלטות, ועולה החשש כי עומדים מאחוריהן שיקולים פוליטיים או שהן מתקבלות באופן שרירותי. הציבור מבולבל ומרגיש שלא סופרים אותו. התוצאה: רבים אינם משתפים פעולה ולא מאמינים לנתונים המתפרסמים; המשטרה נאלצת לאכוף הנחיות שקשה ליישם, ובעיקר, שאינן מובנות לציבור; הציבור משלם קנסות על הנחיות שאינו מבין; ובסוף זה עולה לנו בהתפרצויות של המגפה ובחיי אדם.
  7. עם פרוץ המגפה הליכוד מנע הקמה של ועדות הכנסת, ביניהן ועדת הקורונה.
    עוד בכנסת ה-22 כשכבר היה מידע על התפרצות הנגיף (covid-19) בסין ובעולם מנעו ח״כים מהליכוד את הקמתה של ועדות שיפקחו על היערכות הממשלה למגפה, בהן ועדת הקורנה.

לאחר פרוץ המשבר

  1. הגוף הרפואי שהיה אמור לנהל את מערכת הבריאות בזמן חירום – לא הופעל.
    "הרשות העליונה לאשפוז" היא הגוף שאמור היה לרכז ולהפעיל את מערכת הבריאות בזמן חירום. תפקידה "לתכנן, לארגן ולהפעיל את מערך האשפוז והבריאות לשעת חירום". בראש הרשות עומד מנכ"ל משרד הבריאות ולצדו קצין רפואה ראשי בצה"ל ומנכ"לי קופות החולים. למרות שבעבר התכוננה הרשות למצב חירום, היא לא הופעלה מתחילת המשבר. בגל הראשון לקורונה הרשות לאשפוז לא התכנסה אפילו פעם אחת, ובהמשך ניהלה רק מספר ישיבות.
  2. אין תקנון לממשלה. המפלגות לא הגדירו את סדרי העבודה ביניהן.
    כדי להקים את הממשלה הדו-ראשית (״פריטטית״) היה צריך לשנות את החוק. אבל כחול לבן לא התעקשו לקבוע תקנון לעבודת הממשלה. זאת למרות המתח הפוליטי בין שתי המפלגות, חוסר האמון שרוכשת כחול לבן לנתניהו, וההבנה כי אנחנו בשיאו של משבר. המשמעות: גנץ או נתניהו יכולים להטיל וטו על כל נושא שעולה לסדר היום ובכך לשתק את עבודת הממשלה. כך לדוגמא, לפני ההחלטה על שורת ההקלות בתום הסגר השני התגלה בין השניים ויכוח על מועד הישיבה שהוביל לדחייתה.
  3. המנדט לניהול המשבר ניתן דווקא לגוף בטחוני שכפוף ישירות לרה"מ.
    לתוך הוואקום שנוצר בין שר בריאות מגזרי (יעקב ליצמן), רח״ל שאינה מתפקדת, וטרפוד העברת הסמכויות למשרד הביטחון (צה"ל) בשל אינטרסים פוליטיים של ראש הממשלה – נכנס המל"ל (המטה לבטחון לאומי, שכפוף לרה״מ). המל"ל, שתפקידו להיות מטה מייעץ לרה״מ ולא לנהל מצבי משבר וחירום, קיבל מנדט, שלא עוגן באופן מסודר, לנווט את הספינה תחת רה"מ. בינתיים, יש מי שיאמרו, הוא נתקל בקרחון.
  4. נתניהו טירפד ועדת חקירה בתום הגל הראשון. לא הופקו לקחים לקראת גל שני
    נתניהו, יו"ר הכנסת יריב לוין ומיקי זוהר, יו"ר הקואליציה, שינו את הרכב הוועדה לביקורת המדינה, בגיבוי אנשי כחול לבן. בעקבות השינוי יש בוועדה רוב של חברות וחברי כנסת שיתנגדו להקמת ועדת חקירה ממלכתית, אם הצעה להקמתה תעלה להצבעה. הממשלה עצמה, לא העלתה בדעתה אפילו להזמין ביקורת מהירה שתעזור להיערך לגל השני ואולי בעתיד גם לשלישי.
  5. נורה אדומה מס׳ 1: התפטרות ראש שירותי בריאות הציבור פרופ׳ סיגל סדצקי.
    ביולי, עם תחילת הגל השני הניחה פרופ' סדצקי מכתב התפטרות על שולחן מנכ"ל משרד הבריאות. סדצקי, מבכירי משרד הבריאות, לקחה חלק מרכזי בניהול ההתמודדות עם המגפה בגל הראשון. במכתב ההתפטרות ששלחה לשר הבריאות אדלשטיין היא הבהירה כי "בתנאים החדשים שנוצרו ובהם דעתי המקצועית לא מתקבלת, אין ביכולתי עוד לסייע לבלימת התפשטות הקורונה". התפטרותה היתה אמורה להיות דגל אדום בוהק עבור הממשלה והציבור, אבל נראה שאלו עשו מאמצים כבירים כדי לעצום את העיניים. במקומה עד היום מכהנת ממלאת מקום.
  6. נורה אדומה מס׳ 2: התפטרות החשב הכללי במשרד האוצר רוני חזקיהו.
    ביולי הניח החשב הכללי חזקיהו  מכתב התפטרות על שולחנו של שר האוצר ישראל כ״ץ. חזקיהו, האיש שמנהל את תקציב המדינה, הודיע כי יתפטר במועד המוקדם מבין השניים: עם אישור התקציב לשנת 2020 או בסוף אוקטובר 2020. החשב הכללי אחראי על מעקב וניהול הוצאות המדינה. חשיבותו גדולה עוד יותר בגלל שלמדינה תקציב, הוא זה שמקצה לכל חודש 1/12 מתקציה 2019 ואמור להפעיל שיקול דעת. בנוסף, אם יתממשו האיומים ונצא שוב לבחירות, יכולתם של השרים לקבל החלטות תקציביות תהיה שוב מוגבלת. ללא חשב, לא ברור איך ניתן יהיה להתנהל. כמה ימים אחרי חזקיהו התפטרו גם  סגן ראש אגף התקציבים, וראש צוות אסטרטגיה באגף התקציבים באוצר. ונתנו את האות לשרשרת של התפטרויות של בכירי האוצר.
  7. נורה אדומה מס׳ 3: התפטרות ראש אגף התקציבים באוצר שאול מרידור.
    מרידור, מבכירי האוצר, התפטר תוך האשמות חמורות נגד התנהלות השר הממונה עליו ישראל כ״ץ. הוא טען שכ״ץ שולף החלטות מהשרוול ומפזר כספים בלי תכנון, בלי לקחת אחריות או להבין את ההשלכות. הוא טען כי שר האוצר לא באמת מתכוון להעביר תקציב מדינה, שהוא פועל באופן שערורייתי, ומשחק עם המספרים כדי שניתן יהיה לפזר עוד כסף.  בינתיים מונה במקומו לתפקיד, ניחשתם נכון – ממלא מקום. יואב גרדוס, שכיהן עד כה כסגן הממונה על התקציבים לענייני מאקרו.
  8. נורה אדומה מס׳ 4: התפטרות מנכ"לית משרד האוצר קרן טרנר אייל. "מה שמתרחש במשרד הוא הזוי. הכל כאן בשליפות מהמותן. אין התייעצויות מקצועיות. אני לא יכולה להמשיך עוד במצב הזה", כך הסבירו מקורביה של קרן טרנר אייל את התפטרותה. טרנר אייל, מינוי אישי של כ״ץ, התפטרה על רקע אי העברת תקציב המדינה, ולאחר שכ״ץ העליב אותה בפני בכירי משרדה בעקבות תמיכתה בקולגות שלה. ברקע נשמעו גם האשמות קשות על התנהגות הכוחנית של כ״ץ. בינתיים סוכם כי מנהל רשות המיסים, ערן יעקב, ימונה לתפקיד מ״מ המנכ״לית, ובהמשך יסוכם מינוי קבע.

    שרשרת התפטרויות שכזו במשרד ממשלתי מדליקה שרשרת מאיימת של נורות אדומות שמתריאות על קטסטרופה כלכלית קרבה, כזאת שאף איש מקצוע לא ירצה שהכתם הנורא שלה ידבוק בו. 
  9. נורה אדומה מס׳ 5: התפטרות שר התיירות אסף זמיר: "חרד למדינה".
    בערב סוכות הודיע שר התיירות זמיר על התפטרותו מהממשלה, בעקבות ההחלטה להטיל מגבלות על ההפגנות נגד הממשלה. במכתב שפרסם באינסטגרם הוא האשים כי ״משבר הקורונה על השלכותיו הנוראיות נמצא במקרה הטוב במקום השני בסדר העדיפויות של ראש הממשלה. השיקולים האישיים והמשפטיים הם אלה שעומדים בראש מעייניו״. הוא טען כי הרמה של דיוני הממשלה ״נמוכה ולא מעמיקה״, וכי בגלל שיקולים פוליטיים ״החלטות לא מתבצעות ואזרחי ישראל משלמים את המחיר מדי יום״. זמיר, שחזר להיות ח״כ מן המניין הסביר: ״עליי ללכת בעקבות צו מצפוני״. במצב נורמלי, ובשעת משבר, התפטרות של שר הייתה אמורה לגרום לזעזוע.
  10. לכנסת אין יועץ משפטי. מזה חצי שנה מכהנת בתפקיד ממלאת מקום. זמנית.
    זו אמנם אחריותה של הכנסת, אבל לממשלה נוח שגם לכנסת יש יועמ״ש זמני וחלש. מאז אפריל לכנסת אין יועמ״ש. לתפקיד מונתה ממלאת מקום, עו״ד שגית אפק. הבוס שלה הוא יו״ר הכנסת. הגונה ככל שתהיה, זה לא פשוט להחליט בניגוד לעמדה של הממונים עליך כשאין לך קביעות. וזה נכון לגבי כל אחד שהיה נקלע לסיטואציה. לאחרונה כשאפק התייצבה לצד יו״ר הכנסת לוין, בתקרית ביטול ההצבעה על הקמת ועדת חקירה לעסקת הצוללות – ניתנה לנו הזדמנות לראות מה קורה כאשר את תפקיד יועמ״ש הכנסת מבצעת ממלאת מקום. האירוע החריג הובא לפתחה של מ״מ יועמ״ש הכנסת. זו בחנה את האירוע והחליטה לתמוך ביו״ר לוין. אולם היא מיד ספגה ביקורת והוצגה כמי שמקבלת החלטות לא ענייניות ומנסה לרצות את הבוס שלה.

למדינה יש מנגנונים שהוקמו במיוחד כדי לפעול בעיתות חירום. אלו אמורים להתכונן בזמן שגרה ולהיכנס לפעולה בזמן חירום. אבל מתחילת המשבר רבים מהמנגנונים האלו, שהיו אמורים לעמוד בחזית ההתמודדות עם המגפה, בכלל לא הופעלו. פעמים רבות מסיבות פוליטיות. המשבר חידד גם בעיות כמו הקצאת משאבים לא מספקת למערכות שונות, ייבוש והפרטה שלהן בזמן שגרה. כעת בזמן מבחן הן מתקשות לתפקד. וכאשר בכל צומת משמעותית לניהול המשבר מונו ממלאי מקום זמניים, קשה מאוד להתנהל. את החלק הזה של דו״ח הכשלונות שלנו חילקנו לשניים: הראשון עוסק בתהליכים שהחלו הרבה לפני מרץ, והשני באירועים והחלטות שהתקבלו אחרי תחילת המשבר.

החלשה מערכתית – טרם המשבר

  1. אין מפכ"ל, ובזמן המשבר ממלא מקום זמני מוביל את המשטרה.
    יותר משנתיים שלמשטרה אין מפכ"ל. במקומו מונה יושב ממלא מקום, זמני, שתלוי בדרג הפוליטי להארכת מינויו. המצב הזה, שבו חרב מרחפת מעל ראשו, מקשה עליו לחצוץ בין הדרג הפוליטי לדרג המקצועי. כתוצאה מכך נגרמת שחיקה הולכת וגוברת של האמון הציבורי במשטרה, והחלשה שלה אל מול הדרג הפוליטי.
  2. מינוי מבקר מדינה שלא מעוניין בביקורת בזמן אמת
    מבקר המדינה הוא זה שצריך להציב מראה מול השלטון ולדרוש תיקון. עד עכשיו הוא יכול היה לפרסם לפחות דו״ח ביניים אחרי הגל הראשון ובטרם הגל השני – כזה שניתן יהיה ללמוד ממנו איך לא לחזור על טעויות העבר, שידרוש טיפול בכשלונות קונקרטיים ויחשוף לציבור מחדלים. אבל מתניהו אנגלמן, שמונה לתפקיד מבקר המדינה על ידי נתניהו עוד לפני פרוץ מגפת הקורונה, לא מאמין בביקורת בזמן אמת. הוא מאמין ב״ביקורת בונה״, וספג ביקורת על היד הרכה שבה הוא נוהג במושאי הביקורת שלו. ולכן, למרות שכבר בחודש מרץ הוא הודיע שיפתח בבדיקה, רק השבוע הוא פרסם דו״ח חלבי שבוחן את התנהלות חלק משרדי הממשלה והרשויות השונות בזמן המשבר.
  3. רשות החירום הלאומית, זו שאמורה לנהל מצבים כמו התפרצות מגיפה פורקה
    רשות החירום הלאומית (רח"ל) היתה אמורה להיות הגוף שמנהל את ההתמודדות עם משבר הקורונה. אבל לאחר שראש הרשות סיים את תפקידו בנובמבר 2019 לא נבחר מנהל חדש לרח״ל ופעילותה הופסקה. לכן כשפרצה המגפה, לא היה את מי להפעיל. עוד בפברואר, רגע לפני פרוץ המשבר, ח"כ צבי האוזר התריע שצריך להיערך בדחיפות למגיפה, למנות ראש לרח"ל ולהקים ועדת קורונה בכנסת. אבל חברי הליכוד החרימו את הדיון. רק בימים האחרונים מונה ראש רשות חדש, תא"ל במיל. יורם לרדו.
  4. מערכת הבריאות יובשה והוזנחה במשך שנים.
    במשך שנים רבות, הרבה לפני המשבר הנוכחי, מערכת הבריאות הציבורית הוחלשה והורעבה, לצד מהלכי הפרטה מואצים. ההשקעה הציבורית בבריאות בישראל עומדת, כיום, על כמחצית מהממוצע במדינות OECD. יש לנו פחות מיטות לנפש, פחות מכשירי הדמיה, פחות מעבדות, ופחות כוח אדם רפואי. קופות החולים, המרפאות ובתי החולים סובלים מתת תקצוב, ויש פערים גדולים בשירותי הבריאות בין פריפריה למרכז. הקורונה חשפה כמה הוזנח גם מערך בריאות הציבור. כעת, בזמן המשבר, המערכת עומדת בפני קריסה, והחלטות על נקיטת צעדים כמו סגר מתקבלות פעמים רבות בשל חוסר היכולת של מערכת הבריאות לתת מענה.
  5. את משרד רה״מ מנהל מנכ״ל זמני, ממלא מקום.
    לאורך כל המשבר, האדם שמנהל את המשרד של האיש החשוב במדינה הוא ֿממלא מקום זמני. רונן פרץ, מ״מ מנכ״ל משרד רה״מ לא עבר שום הליך מינוי ממשלתי וכישוריו לתפקיד מעולם לא נבדקו. הוא חוליה משמעותית בשרשרת של מינויים זמניים שמחלישים את המערכת. עד כה, ההצלחה העיקרית שלו, בשיא המשבר, הייתה אישור הטבת מס לרה"מ.לאחר הארכות אין סופיות בתירוצים שונים, המינוי שלא אמור לפוג בסוף השבוע הזה.
  6. כשלי ההסברה: הציבור לא מבין את ההנחיות, ולמה התקבלו החלטות.
    משרד הבריאות אמנם הקים אתר ייעודי, בדיוק כפי שהומלץ בתוכנית ההיערכות למגפות משנת 2007, אבל מערך ההסברה, הגוף שתפקידו להנגיש מידע לציבור – לא מתפקד ואין לו מנהלת. ההנחה היא שללא התגייסות הציבור לא ניתן להיאבק במגפה, אבל לאורך כל תקופת המשבר מתפרסמות הנחיות לא ברורות לציבור. בנוסף, פעמים רבות מדי הציבור לא מצליח להבין למה התקבלו ההחלטות, ועולה החשש כי עומדים מאחוריהן שיקולים פוליטיים או שהן מתקבלות באופן שרירותי. הציבור מבולבל ומרגיש שלא סופרים אותו. התוצאה: רבים אינם משתפים פעולה ולא מאמינים לנתונים המתפרסמים; המשטרה נאלצת לאכוף הנחיות שקשה ליישם, ובעיקר, שאינן מובנות לציבור; הציבור משלם קנסות על הנחיות שאינו מבין; ובסוף זה עולה לנו בהתפרצויות של המגפה ובחיי אדם.
  7. עם פרוץ המגפה הליכוד מנע הקמה של ועדות הכנסת, ביניהן ועדת הקורונה.
    עוד בכנסת ה-22 כשכבר היה מידע על התפרצות הנגיף (covid-19) בסין ובעולם מנעו ח״כים מהליכוד את הקמתה של ועדות שיפקחו על היערכות הממשלה למגפה, בהן ועדת הקורנה.

לאחר פרוץ המשבר

  1. הגוף הרפואי שהיה אמור לנהל את מערכת הבריאות בזמן חירום – לא הופעל.
    "הרשות העליונה לאשפוז" היא הגוף שאמור היה לרכז ולהפעיל את מערכת הבריאות בזמן חירום. תפקידה "לתכנן, לארגן ולהפעיל את מערך האשפוז והבריאות לשעת חירום". בראש הרשות עומד מנכ"ל משרד הבריאות ולצדו קצין רפואה ראשי בצה"ל ומנכ"לי קופות החולים. למרות שבעבר התכוננה הרשות למצב חירום, היא לא הופעלה מתחילת המשבר. בגל הראשון לקורונה הרשות לאשפוז לא התכנסה אפילו פעם אחת, ובהמשך ניהלה רק מספר ישיבות.
  2. אין תקנון לממשלה. המפלגות לא הגדירו את סדרי העבודה ביניהן.
    כדי להקים את הממשלה הדו-ראשית (״פריטטית״) היה צריך לשנות את החוק. אבל כחול לבן לא התעקשו לקבוע תקנון לעבודת הממשלה. זאת למרות המתח הפוליטי בין שתי המפלגות, חוסר האמון שרוכשת כחול לבן לנתניהו, וההבנה כי אנחנו בשיאו של משבר. המשמעות: גנץ או נתניהו יכולים להטיל וטו על כל נושא שעולה לסדר היום ובכך לשתק את עבודת הממשלה. כך לדוגמא, לפני ההחלטה על שורת ההקלות בתום הסגר השני התגלה בין השניים ויכוח על מועד הישיבה שהוביל לדחייתה.
  3. המנדט לניהול המשבר ניתן דווקא לגוף בטחוני שכפוף ישירות לרה"מ.
    לתוך הוואקום שנוצר בין שר בריאות מגזרי (יעקב ליצמן), רח״ל שאינה מתפקדת, וטרפוד העברת הסמכויות למשרד הביטחון (צה"ל) בשל אינטרסים פוליטיים של ראש הממשלה – נכנס המל"ל (המטה לבטחון לאומי, שכפוף לרה״מ). המל"ל, שתפקידו להיות מטה מייעץ לרה״מ ולא לנהל מצבי משבר וחירום, קיבל מנדט, שלא עוגן באופן מסודר, לנווט את הספינה תחת רה"מ. בינתיים, יש מי שיאמרו, הוא נתקל בקרחון.
  4. נתניהו טירפד ועדת חקירה בתום הגל הראשון. לא הופקו לקחים לקראת גל שני
    נתניהו, יו"ר הכנסת יריב לוין ומיקי זוהר, יו"ר הקואליציה, שינו את הרכב הוועדה לביקורת המדינה, בגיבוי אנשי כחול לבן. בעקבות השינוי יש בוועדה רוב של חברות וחברי כנסת שיתנגדו להקמת ועדת חקירה ממלכתית, אם הצעה להקמתה תעלה להצבעה. הממשלה עצמה, לא העלתה בדעתה אפילו להזמין ביקורת מהירה שתעזור להיערך לגל השני ואולי בעתיד גם לשלישי.
  5. נורה אדומה מס׳ 1: התפטרות ראש שירותי בריאות הציבור פרופ׳ סיגל סדצקי.
    ביולי, עם תחילת הגל השני הניחה פרופ' סדצקי מכתב התפטרות על שולחן מנכ"ל משרד הבריאות. סדצקי, מבכירי משרד הבריאות, לקחה חלק מרכזי בניהול ההתמודדות עם המגפה בגל הראשון. במכתב ההתפטרות ששלחה לשר הבריאות אדלשטיין היא הבהירה כי "בתנאים החדשים שנוצרו ובהם דעתי המקצועית לא מתקבלת, אין ביכולתי עוד לסייע לבלימת התפשטות הקורונה". התפטרותה היתה אמורה להיות דגל אדום בוהק עבור הממשלה והציבור, אבל נראה שאלו עשו מאמצים כבירים כדי לעצום את העיניים. במקומה עד היום מכהנת ממלאת מקום.
  6. נורה אדומה מס׳ 2: התפטרות החשב הכללי במשרד האוצר רוני חזקיהו.
    ביולי הניח החשב הכללי חזקיהו  מכתב התפטרות על שולחנו של שר האוצר ישראל כ״ץ. חזקיהו, האיש שמנהל את תקציב המדינה, הודיע כי יתפטר במועד המוקדם מבין השניים: עם אישור התקציב לשנת 2020 או בסוף אוקטובר 2020. החשב הכללי אחראי על מעקב וניהול הוצאות המדינה. חשיבותו גדולה עוד יותר בגלל שלמדינה תקציב, הוא זה שמקצה לכל חודש 1/12 מתקציה 2019 ואמור להפעיל שיקול דעת. בנוסף, אם יתממשו האיומים ונצא שוב לבחירות, יכולתם של השרים לקבל החלטות תקציביות תהיה שוב מוגבלת. ללא חשב, לא ברור איך ניתן יהיה להתנהל. כמה ימים אחרי חזקיהו התפטרו גם  סגן ראש אגף התקציבים, וראש צוות אסטרטגיה באגף התקציבים באוצר. ונתנו את האות לשרשרת של התפטרויות של בכירי האוצר.
  7. נורה אדומה מס׳ 3: התפטרות ראש אגף התקציבים באוצר שאול מרידור.
    מרידור, מבכירי האוצר, התפטר תוך האשמות חמורות נגד התנהלות השר הממונה עליו ישראל כ״ץ. הוא טען שכ״ץ שולף החלטות מהשרוול ומפזר כספים בלי תכנון, בלי לקחת אחריות או להבין את ההשלכות. הוא טען כי שר האוצר לא באמת מתכוון להעביר תקציב מדינה, שהוא פועל באופן שערורייתי, ומשחק עם המספרים כדי שניתן יהיה לפזר עוד כסף.  בינתיים מונה במקומו לתפקיד, ניחשתם נכון – ממלא מקום. יואב גרדוס, שכיהן עד כה כסגן הממונה על התקציבים לענייני מאקרו.
  8. נורה אדומה מס׳ 4: התפטרות מנכ"לית משרד האוצר קרן טרנר אייל. "מה שמתרחש במשרד הוא הזוי. הכל כאן בשליפות מהמותן. אין התייעצויות מקצועיות. אני לא יכולה להמשיך עוד במצב הזה", כך הסבירו מקורביה של קרן טרנר אייל את התפטרותה. טרנר אייל, מינוי אישי של כ״ץ, התפטרה על רקע אי העברת תקציב המדינה, ולאחר שכ״ץ העליב אותה בפני בכירי משרדה בעקבות תמיכתה בקולגות שלה. ברקע נשמעו גם האשמות קשות על התנהגות הכוחנית של כ״ץ. בינתיים סוכם כי מנהל רשות המיסים, ערן יעקב, ימונה לתפקיד מ״מ המנכ״לית, ובהמשך יסוכם מינוי קבע.

    שרשרת התפטרויות שכזו במשרד ממשלתי מדליקה שרשרת מאיימת של נורות אדומות שמתריאות על קטסטרופה כלכלית קרבה, כזאת שאף איש מקצוע לא ירצה שהכתם הנורא שלה ידבוק בו. 
  9. נורה אדומה מס׳ 5: התפטרות שר התיירות אסף זמיר: "חרד למדינה".
    בערב סוכות הודיע שר התיירות זמיר על התפטרותו מהממשלה, בעקבות ההחלטה להטיל מגבלות על ההפגנות נגד הממשלה. במכתב שפרסם באינסטגרם הוא האשים כי ״משבר הקורונה על השלכותיו הנוראיות נמצא במקרה הטוב במקום השני בסדר העדיפויות של ראש הממשלה. השיקולים האישיים והמשפטיים הם אלה שעומדים בראש מעייניו״. הוא טען כי הרמה של דיוני הממשלה ״נמוכה ולא מעמיקה״, וכי בגלל שיקולים פוליטיים ״החלטות לא מתבצעות ואזרחי ישראל משלמים את המחיר מדי יום״. זמיר, שחזר להיות ח״כ מן המניין הסביר: ״עליי ללכת בעקבות צו מצפוני״. במצב נורמלי, ובשעת משבר, התפטרות של שר הייתה אמורה לגרום לזעזוע.
  10. לכנסת אין יועץ משפטי. מזה חצי שנה מכהנת בתפקיד ממלאת מקום. זמנית.
    זו אמנם אחריותה של הכנסת, אבל לממשלה נוח שגם לכנסת יש יועמ״ש זמני וחלש. מאז אפריל לכנסת אין יועמ״ש. לתפקיד מונתה ממלאת מקום, עו״ד שגית אפק. הבוס שלה הוא יו״ר הכנסת. הגונה ככל שתהיה, זה לא פשוט להחליט בניגוד לעמדה של הממונים עליך כשאין לך קביעות. וזה נכון לגבי כל אחד שהיה נקלע לסיטואציה. לאחרונה כשאפק התייצבה לצד יו״ר הכנסת לוין, בתקרית ביטול ההצבעה על הקמת ועדת חקירה לעסקת הצוללות – ניתנה לנו הזדמנות לראות מה קורה כאשר את תפקיד יועמ״ש הכנסת מבצעת ממלאת מקום. האירוע החריג הובא לפתחה של מ״מ יועמ״ש הכנסת. זו בחנה את האירוע והחליטה לתמוך ביו״ר לוין. אולם היא מיד ספגה ביקורת והוצגה כמי שמקבלת החלטות לא ענייניות ומנסה לרצות את הבוס שלה.
פרק 3

כישלון שלישי: אמון

אפשר לומר שכמעט כל 42 הכשלונות שציינו עד כה פגעו באמון הציבור בממשלה. תהליכי קבלת ההחלטות הפגומים, הבלתי מוסברים, חוסר היכולת לממש החלטות, התחושה שפעמים רבות המניעים הם פוליטיים, ופעמים אחרות החלטות מתקבלות בשליפה מהשרוול. ההתפטרויות והדגלים האדומים – כל אלו ביחד מעצימים את המשבר ביחסים בין נבחרי הציבור לעם. בחלק השלישי והאחרון לפרויקט נוסיף על כל אלו גם שורה של דוגמאות לאופן שבו ריסקה התנהלות הממשלה את אמון הציבור ואת הסולידריות: מחסור בנתונים מהיימנים ונגישים, הבטחות לא ריאליות, חוסר שקיפות ושקרים, דוגמה אישית רעה, תחושה שנבחרי הציבור דואגים לעצמם במקום לציבור, הסתה וחוסר יכולת לקחת אחריות.

  1. נבחרי הציבור לא ממלאים אחר ההנחיות שהם קבעו, ונתפסים על חם.
    בזמן שהורים רבים חגגו הרחק מילדיהם, רה״מ בילה את הסדר עם ילדיו וכך גם הנשיא ריבלין. השר גלנט וח״כים ברקת וליברמן, סגן השר פרוש והשר אלי כהן נצפו בחתונות בהן לא נשמרו ההנחיות. כחול לבן קיימה ישיבה גדולה ללא שמירת מרחק וללא מסכות. השרה מירי רגב השתתפה בטקס מרובה משתתפים לחנוכת מחלף בזמן שנאסר על כלל הציבור להתקהל. שר הבריאות אדלשטיין אירח מסיבה בביתו ושר הבריאות (לשעבר) ליצמן השתתף בתפילה שלא לפי ההנחיות. חבר ועדת הקורונה, ח"כ מיקי לוי, נפגש בסוכות עם משפחתו – בזמן הסגר השני. השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל התפללה בבית כנסת במרחק 150 ק"מ מביתה, חלתה והדביקה אחרים. היחיד שלקח אחריות והתנצל, אך באיחור רב מאוד, היה הנשיא ריבלין. אם נבחרי הציבור מזלזלים בהנחיות ובמגבלות הקשות שהם עצמם גוזרים על הציבור – איך בכלל ניתן לצפות מהציבור להיענות
  2. הנחת סלב: משלחת רה״מ לטקס השלום בוושינגטון זכתה לבידוד מקוצר
    במקום 14 ימי בידוד כמו כל אזרח ״פשוט״, חברי המשלחת לטקס השלום עם איחוד האמירויות ובחריין נשלחו לחמישה בלבד. משרד הבריאות טען כי התנה את קיצור הבידוד בשמירה על הנחיות ועל קפסולה., אבל, כפי שניתן היה לראות בתקשורת – הטקס התקיים ללא ריחוק חברתי וללא מסכות. יממה לאחר הטקס התגלו בבית הלבן חולי קורונה, בהם הנשיא דונלד טראמפ ואשתו מלניה. בנוסף, למרות שהמשלחת התחייבה לשמור על ״קפסולה״ בזמן השהות בארה״ב, סגן ראש המל"ל, חבר המשלחת, הפר את ההנחיות ו"פירק" את מודל הקפסולה.
  3. טופז לוק, איש הניו מדיה של נתניהו, הפר בידוד ונצפה בהפגנה בבלפור
    לאחר החזרה מהטקס בוושינגטון, ובעיצומו של בידור מקוצר, נתפס טופז לוק, יועץ הניו מדיה של נתניהו דווקא בהפגנות נגד הבוס שלו מחוץ למעון רה״מ בבלפור. ככל הנראה כוונתו היתה לחפש חומר משמיץ על המפגינים – מדובר בשימוש נלוז בכספי ציבור. לוק שהיה במקום יחד עם עופר גולן, הדובר של משפחת נתניהו, טען בתחילה כי היה בדרכו לבדיקת קורונה. אולם לאחר שגרסתו הופרכה הבטיח לשלם קנס כאחד האדם. בישיבת ממשלה אמר נתניהו על הביקורת שהופנתה כלפי לוק כי "עכשיו פתאום כולם מתעוררים מול אדם אחד. כל מי שהפר בידוד צריך לשלם קנס אבל אסור שתהיה אכיפה בררנית".
  4. בעיצומו של משבר כלכלי – רה״מ ומשפחתו דורשים מטוס פרטי לטקס בוושינגטון.
    מאות אלפי אזרחים איבדו את מקום עבודתם, עסקים קורסים, אבל רה״מ ומשפחתו דרשו לטוס לטקס בוושינגטון במטוס פרטי נפרד, בנוסף למטוס של המשלחת. משרד רה״מ טען כי המהלך דווקא יפחית את העלויות, אך יום לאחר לאחר הפרסומים בתקשורת התחרט וביטל את המטוס הנפרד. העיסוק במהלכים מנקרי עיניים כשלאנשים אין כסף לשכר דירה מעמיק את התחושה של ניתוק בין המנהיגות לאזרחים.
  5. רה״מ לוקח קרדיט על הצלחות ומתנער מאחריות לכשלונות.
    להצלחה אבא אחד ולכישלון רבבות. אחרי הסגר הראשון ניתן היה לחשוב שראש הממשלה נתניהו "שיטח את העקומה" במו ידיו. הוא התגאה בהצלחתו לעצור את הגל הראשון ובכך שלא נכנע לביקורות וסגר את השמיים במהירות לכניסת תיירים מהעולם.  עם זאת כשהגיע הגל השני והנתונים זינקו למעלה (לאחר כניעה ללחצים פוליטיים שהובילה ליציאה חפוזה מהסגר הראשון) – נתניהו ואנשיו זרקו אחריות על כל מי שרק אפשר: היועמ"ש, אביחי מנדלבליט שמנע כביכול מהממשלה להפעיל תקנות לשעת חירום למרות שהכנסת מתפקדת; יו"ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון ששאלה יותר מדי שאלות; בג"ץ שחייב את הממשלה בחקיקה של חוק איכוני השב"כ; ח"כים מהאופוזיציה שמיסמסו את ההחלטות שהגיעו לכנסת ; ציבור המפגינים שהפיצו את המחלה. בשלב מסויים, סגן שר הבריאות, יואב קיש, האשים את ילדי בית הספר על כך שלא נשמעו להנחיות. חוסר יכולת של מנהיגות לקחת אחריות מביאה לפגיעה באמון בממשלה ולעומד בראשה.
  1. שאננות בעקבות הצלחת הסגר הראשון הובילה להיערכות לקויה לגל שני
    בעקבות ההצלחה בהתמודדות עם הגל הראשון הממשלה נכנסה לשאננות, ולכן ההיערכות לגל השני היתה חסרה, למרות שהוא היה צפוי. רה"מ התפאר בניצחונו על הנגיף, הוא סיפר לאזרחים על כך ששאר העולם רוצה ללמוד ממה שנעשה בישראל. המתח בציבור ירד, ולכן כשהגיע הגל השני להתפרצות, היה קשה להחזיר את השליטה ולגייס את הציבור למאבק.
  2. שימוש במידע לא אמין ושקרי לצרכים פוליטיים (ודווקא כשיש הצלחה)
    בסוף מרץ התגאה משרד ראש הממשלה במחקר של חברה בשם Deep Knowledge Group וטען כי "ישראל דורגה במקום הראשון במדד המדינות הבטוחות ביותר מפני התפשטות נגיף הקורונה". מכון המחקר התגלה מהר מאוד כקרן הון סיכון מהמזרח הרחוק. באפריל פרסם חשבון הטוויטר הרשמי של ראש הממשלה כתבה בנושא שהופיעה בפורבס, אך התברר כי מדובר בתוכן שיווקי של אחת מעובדות החברה שפרסמה את המחקר של עצמה. וממש לאחרונה נתניהו פרסם בעמוד הפייסבוק שלו צילום של כותרת מה״גארדיאן״ הבריטי שלטענתו מוכיחה ש״בריטניה צריכה ללמוד מישראל איך ליישם סגר אפקטיבי״, אבל הכתבה עצמה מצביעה על שורה של נזקים להם גורם הסגר ומציינת שלצד התועלת שמביא המהלך הקיצוני של הממשלה יש גם סכנות וכשלים ותוהה האם המהלך אפקטיבי.
  3. במקום במשבר – נבחרי הציבור עוסקים בתנאי ההעסקה של עצמם
    בזמן שמאות אלפים איבדו את פרנסתם ובתי החולים התמלאו, חלק מנבחרי הציבור שלנו התעסקו בנושאים שנוגעים אך ורק לטובתם האישית. כך למשל בחודש יוני התכנסה ועדת הכספים כדי לדון בהטבות מס לראש הממשלה נתניהו בסך של כמיליון ש"ח. בפברואר העלה יו"ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג, הצעת חוק שמבקשת לשנות את הרכב הוועדה הציבורית שעוסקת בשכר הח"כים.
  4. שבירת הממלכתיות לטובת חיזוק "הבייס הפוליטי"
    בכל פעם שראש הממשלה מכנס מסיבת עיתונאים בנושא המאבק בקורונה התקשורת עוברת לדום וזמן שידור יקר מופקע לטובתו ללא פילטרים. אבל פעמים רבות נתניהו מנצל את ההצהרות הללו לתקשורת כדי לעסוק בהצלחות שלו, בסגירת חשבונות פוליטיים, במתקפות על האופוזיציה והתקשורת בהסכמי הנורמליזציה והשלום. זה אולי מחזק את מעמדו בקרב מחנה התומכים שלו, אבל המחנה השני הפסיק להקשיב לחלוטין. שבירת הסולידריות החברתית, והחוסן הלאומי משפיעים על היכולת שלנו להתגייס כחברה למאבק בקורונה.
  5. נתניהו מתייג את המפגינים נגדו כמי שמפיצים מחלות
    נתניהו תייג את המפגינים נגדו כאנרכיסטים מפיצי מחלות. בכך הוא הוסיף עוד שמן למדורת השנאה ולאווירת הפלגנות בחברה הישראלית. שבירת הסולידריות מחלישה את החוסן הלאומי ופוגעת באמון הציבור כולו ובכך מפריעה למאבק בהתפשטות המגפה.

  1. שיסוי המפגינים נגד נתניהו והמתפללים בבתי הכנסת אלו באלו
    בכל פעם שהוטלו מגבלות על התכנסות במקומות סגורים ובכללם מתקני דת – הועלתה מיד ההשוואה להפגנות שמתקיימות באוויר הפתוח. אלו מאשימים את אלו בהפצת המחלה, נתניהו מנצח על התזמורת, ומתפזרות האשמות שאינן מבוססות על נתונים. הרי מצד אחד למשרד הבריאות אין נתונים על הדבקות בהפגנות (או בשטחים פתוחים אחרים כמו ים). מצד שני לא הוצגו פתרונות למתפללים, למרות שניתן היה להקים מתחמים מאובזרים באוויר הפתוח. וכך כולם יוצאים קירחים מכאן ומכאן חוץ מנתניהו ואנשיו.
  2. ראש הממשלה מכהן תחת כתב אישום, כשהוא מתכונן לפתיחת משפטו
    אי אפשר שלא לדבר על הפיל שבחדר. בין אם כבר החלטתם שנתניהו אשם אפילו לפני המשפט, ובין אם אתן חושבות שמדובר בתיקים תפורים. העובדה שנתניהו ממשיך לכהן בתפקיד רה״מ תחת כתבי אישום, ועוד באשמת שוחד, חריגה ומעלה כמה בעיות. כך לדוגמא, עניין (לא באמת) פעוט כמו הצורך לפנות זמן בלו״ז שלו לטובת טיפול בהכנות למשפט ובהמשך הוא גם יבלה ימים בבית משפט – במקום לעסוק בתפקידו החשוב. וכמובן השאלה התמידית שתרחף מעל ראשו בסיטואציה הזאת – האם מתקבלות החלטות על בסיס האינטרס הלאומי או האינטרס האישי ואינטרס ההישרדות הפוליטית מחוץ לכלא. ונתניהו עצמו ניסח את זה ב-2008 בצורה מדויקת. הוא, כמובן, דיבר על אולמרט. על עצמו הוא מחיל סטנדרטים אחרים.
  3. רה״מ נתניהו והחלופי גנץ מבטיחים שוב ושוב שבקרוב ימצא חיסון. ואין חיסון
    עוד בפברואר יצר נתניהו מצג כאילו יהיה פה חיסון "כל רגע". במהלך החודשים הודיעו רה"מ נתניהו וגם החליפי, גנץ, על שהורו למצוא חיסון, להתחיל בניסויים, ולהקים מפעל לחיסונים. נתניהו המשיך לנטוע בלב הציבור את התחושה כי ימצא חיסון בקרוב. ובכן, זה לא עובד ככה. חוקרים ברחבי העולם, מנסים למצוא חיון לקורונה, וזה לא קורה ביום אחד, וגם לא בחצי שנה, כמו שכולנו כבר מבינים. הצבת יעדים לא ריאלים למציאת חיסון מפחיתה את האמון בכל מילה נוספת שיוצאת למנהיגים מהפה.
  4. נתניהו מבטיח לקטוע את שרשראות ההדבקה
    ב-28 ביוני התפרסם בתקשורת כי רה"מ הנחה לצמצם את זמן הליך החקירה האפידמיולוגית מרגע איתור החולה ועד שכל המגעים שלו נכנסו לבידוד ל-48 שעות. הוא הורה גם לקצר את הזמן מרגע פנייה לבצע בדיקה עד לקבלת תוצאות ל-12 שעות. זה כמובן מעולם לא קרה, גם כשהיו ״רק״ מאות חולים ביום. פיזור של הצהרות ללא היתכנות אמיתית מפחית את אמון הציבור בממשלה.
  5. מגזר העצמאים מתנהל בתוך אי ודאות וחוסר יציבות
    העצמאים ממשיכים להיאבק על הישרדותם וחיים בתוך אי ודאות קבוע במהלך המשבר מבלי לדעת, איך ועל מה יפוצוץ. מבלי לבחון כל החלטה אם הייתה טובה או גרועה אפשר לומר שגם שהן התקבלו לקח זמן ליישם אותן – ממשלת ישראל יצאה בהכרזה אך לקח חודשים לבצע. לדוגמא, קרן הלוואות לעסקים שוויכוח על גובה הערבות הממשלתית דחה את הקמתה בחודשיים.
  6. הנחיות לא אחידות לשמירת ריחוק חברתי לבעלי עסקים ולציבור הרחב
    למשל, בשלב הראשון עם תום הסגר השני הוחלט להקל את ההנחיות ולאפשר התקהלויות של עד עשרה אנשים במקום סגור, ועד עשרים אנשים באוויר הפתוח. עם זאת, ההנחיות לא תקפות לבתי עסק, כך שמותר לקבוצת חברים לטייל בטבע או לעשות ספורט בפארק – אך אסור למדריכת טיולים או מדריכת כושר להדריך אותם בתמורה לכסף, וכן גם לחנות עם פחות מעשרה עובדים אסור להיפתח. ההבדל בהנחיות נראה חסר הגיון ופוגע בבעלי העסקים, שלא יכולים להתפרנס.
  7. למרות ההסכם הקואליציוני: קבינט הפיוס לא כונס מעולם
    הקרעים בחברה הישראלית מתרחבים. בהסכם בין כחול לבן ולליכוד הוחלט להקים קבינט פיוס "שיפעל לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית" – זה לא קרה. אם המפלגות לא האמינו שהקבינט יועיל – הן לא היו צריכות בכלל להחליט להקים אותו. אבל אם כבר הוחלט על הקמתו, אז למה לא לתת אפילו צ׳אנס?
  8. הנחיות למנהלי בתי הספר ברחבי הארץ יצאו באיחור ממשרד החינוך
    פעמים רבות מנהלי בתי הספר שאחראים על שלומם וחינוכם של התלמידים קיבלו הנחיות על פתיחה, סגירה, קפסולות ועוד מהתקשורת או מההורים. פעמים רבות הם נאלצו להיערך לשינויים באפס זמן.
  9. פערים בין ההנחיות של משרד הבריאות למשרד החינוך
    כך לדוגמה בשלב מסויים נסגרו בתי ספר אם התגלה בהם חולה מאומת אחד, בזמן שעל פי הניחיות משרד הבריאות נדרשו לפחות שלושה מאומתים.
  10. פערים בין הנחיות הרשות להנחיות משרד הבריאות
    למרות שמשרד החינוך אסר על כך, היו רשויות מקומיות שאפשרו את העברת הלימודים למרחבים פתוחים בחוץ.
  11. משרד החינוך נתן אוטונומיה רחבה למנהלים בשטח אך ללא גיבוי
    מנהלי בתי הספר נאלצו למלא את הוואקום הניהולי שנוצר במשרד החינוך עם פרוץ המשבר. הכאוס הוביל ליוזמות מקומיות, רבות מהן מבורכות. אבל ללא גיבוי של המשרד, ללא גורם מתאם – נותרו פערים בתפקוד בין בתי הספר.
  12. שר החינוך יואב גלנט סירב להתייצב בפני ועדת החינוך
    כמה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים, שר החינוך גלנט החרים ישיבה של ועדת החינוך של הכנסת בנושא היערכות לפתיחת שנת הלימודים, והורה גם לאנשי משרדו לא להתייצב. ההחלטה להחרים את הישיבה התקבלה לאחר שיו״ר הוועדה סרב להיענות לדרישת השר ולדחות את הישיבה. גלנט סרב להתייצב ולענות לשאלות נבחרי הציבור ולתת דין וחשבון.
  13. משטרת ישראל סירבה להתייצב לדיון בוועדת הפנים והוועדה לביקורת המדינה
    בעקבות העלייה בדיווחים על אלימות משטרתית על רקע אכיפת מגבלות הקורונה הלא תמיד יישימות – התקיים לאחר סוכות דיון בכנסת אליו הוזמנו בכירי משטרת ישראל. הדיון היה אמור לעסוק במדיניות המשטרה, בטיפול במפגינים ומפירי הנחיות. אולם בכירי המשטרה סירבו להתייצב בכנסת. בכך נמנע מנבחרי הציבור לבצע את עבודת הפיקוח שלהם, לייצג את הציבור בפני המשטרה, לתווך ואולי אפילו לדרוש את תיקון הנחיות האכיפה לטובת הציבור.
  14. מינוי פרויקטור קורונה והכשלתו על ידי גורמים בקואליציה
    אחרי חיפושים ארוכים מונה פרופ׳ רוני גמזו לתפקיד פרוייקטור הקורונה. אך הוא מונה ללא סמכויות ברורות, ועד היום לא ברור מה תפקידו הרשמי – מה שהוא כבר מתכון לכישלון. אף שהפרויקטור מונה כדי לנהל את ההתמודדות עם המשבר באופן מקצועי, הממשלה לא תמיד מקשיבה להמלצותיו וחברי קואליציה אף פרסמו הודעות שקראו להחליפו במועמד אחר.
  15. דו״ח ועדת הקורונה: הממשלה מקבלת החלטות ללא מידע אמין, מקיף ורלבנטי
    דו״ח שפרסמה ועדת הקרונה בראשות ח״כ עופר שלח בחודש מאי מצא כי במהלך החודשיים הראשונים של המגפה לא אספה הממשלה מידע אמין שיעזור לה בתהליך קבלת ההחלטות וההסברה לציבור. ״תרחיש הייחוס לקבלת ההחלטות שעובד במכון גרטנר התבסס על הנחות מתמטיות בלבד לשיעור הדבקה, לא עובדו נתונים מהעולם ולא חושבו הנחות לגבי השפעת הצעדים. התוצאה הייתה תרחיש ייחוס לא רלבנטי, בפועל, גורמים שונים עיצבו "אסטרטגיית יציאה" ללא בסיס עובדתי משותף של ממש. הבלבול הזה הוקרן גם לציבור והגביר את אי-האמון בהחלטות״, כך נכתב בדו״ח.
  16. הפרוטוקולים החסויים: חוסר שקיפות בתהליכי קבלת ההחלטות
    הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה בנוגע לקורונה חסויים לציבור, וישארו חסויים למשך שלושים שנה. שקיפות ושיתוף ציבור בתהליכי קבלת ההחלטות היו יכולים להגביר מאוד את האמון בשלטון ולהגדיל את שיתוף הפעולה הציבורי עם ההנחיות. אבל הממשלה בחרה להטיל חיסיון ולהותיר את הציבור תלוי בהדלפות ובהודעות יחסי ציבור של פוליטיקאים.
  17. קבלת החלטות שאינן מגובות בנתונים ואינן מתיישבות גם עם ההגיון הבריא
    ביולי ביקשה הממשלה לסגור את בריכות השחיה אף שהנתונים לא הצביעו על סכנת הדבקה מוגברת בהן. ההחלטה בוטלה לבסוף בעקבות התנגדות של ועדת הקורונה של הכנסת, בראשות ח"כ יפעת שאשא ביטון. דוגמאות נוספות הן ההחלטות על סגירת חופי הים, המגבלות השונות שהוטלו על פעילות ספורטיבית ועוד. וגם אם אין נתונים מספקים וההחלטות מתקבלות על בסיס ההגיון הבריא – צריך לתווך זאת לציבור.
  18. איומים במקום הסברים והנגשת מידע
    במקום להנגיש מידע, במקום לפנות לציבור ולנסות לגייס אותו, במקום להבטיח סיוע למי שישתפו פעולה – הממשלה נקטה בטקטיקה של איומים על הציבור. במקום לטרוח להציג עובדות, נתונים ומשמעויות היא איימה על הציבור בסגר ללא הרף. והציבור הפסיק, בחלקו הגדול, להקשיב.

אפשר לומר שכמעט כל 42 הכשלונות שציינו עד כה פגעו באמון הציבור בממשלה. תהליכי קבלת ההחלטות הפגומים, הבלתי מוסברים, חוסר היכולת לממש החלטות, התחושה שפעמים רבות המניעים הם פוליטיים, ופעמים אחרות החלטות מתקבלות בשליפה מהשרוול. ההתפטרויות והדגלים האדומים – כל אלו ביחד מעצימים את המשבר ביחסים בין נבחרי הציבור לעם. בחלק השלישי והאחרון לפרויקט נוסיף על כל אלו גם שורה של דוגמאות לאופן שבו ריסקה התנהלות הממשלה את אמון הציבור ואת הסולידריות: מחסור בנתונים מהיימנים ונגישים, הבטחות לא ריאליות, חוסר שקיפות ושקרים, דוגמה אישית רעה, תחושה שנבחרי הציבור דואגים לעצמם במקום לציבור, הסתה וחוסר יכולת לקחת אחריות.

  1. נבחרי הציבור לא ממלאים אחר ההנחיות שהם קבעו, ונתפסים על חם.
    בזמן שהורים רבים חגגו הרחק מילדיהם, רה״מ בילה את הסדר עם ילדיו וכך גם הנשיא ריבלין. השר גלנט וח״כים ברקת וליברמן, סגן השר פרוש והשר אלי כהן נצפו בחתונות בהן לא נשמרו ההנחיות. כחול לבן קיימה ישיבה גדולה ללא שמירת מרחק וללא מסכות. השרה מירי רגב השתתפה בטקס מרובה משתתפים לחנוכת מחלף בזמן שנאסר על כלל הציבור להתקהל. שר הבריאות אדלשטיין אירח מסיבה בביתו ושר הבריאות (לשעבר) ליצמן השתתף בתפילה שלא לפי ההנחיות. חבר ועדת הקורונה, ח"כ מיקי לוי, נפגש בסוכות עם משפחתו – בזמן הסגר השני. השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל התפללה בבית כנסת במרחק 150 ק"מ מביתה, חלתה והדביקה אחרים. היחיד שלקח אחריות והתנצל, אך באיחור רב מאוד, היה הנשיא ריבלין. אם נבחרי הציבור מזלזלים בהנחיות ובמגבלות הקשות שהם עצמם גוזרים על הציבור – איך בכלל ניתן לצפות מהציבור להיענות
  2. הנחת סלב: משלחת רה״מ לטקס השלום בוושינגטון זכתה לבידוד מקוצר
    במקום 14 ימי בידוד כמו כל אזרח ״פשוט״, חברי המשלחת לטקס השלום עם איחוד האמירויות ובחריין נשלחו לחמישה בלבד. משרד הבריאות טען כי התנה את קיצור הבידוד בשמירה על הנחיות ועל קפסולה., אבל, כפי שניתן היה לראות בתקשורת – הטקס התקיים ללא ריחוק חברתי וללא מסכות. יממה לאחר הטקס התגלו בבית הלבן חולי קורונה, בהם הנשיא דונלד טראמפ ואשתו מלניה. בנוסף, למרות שהמשלחת התחייבה לשמור על ״קפסולה״ בזמן השהות בארה״ב, סגן ראש המל"ל, חבר המשלחת, הפר את ההנחיות ו"פירק" את מודל הקפסולה.
  3. טופז לוק, איש הניו מדיה של נתניהו, הפר בידוד ונצפה בהפגנה בבלפור
    לאחר החזרה מהטקס בוושינגטון, ובעיצומו של בידור מקוצר, נתפס טופז לוק, יועץ הניו מדיה של נתניהו דווקא בהפגנות נגד הבוס שלו מחוץ למעון רה״מ בבלפור. ככל הנראה כוונתו היתה לחפש חומר משמיץ על המפגינים – מדובר בשימוש נלוז בכספי ציבור. לוק שהיה במקום יחד עם עופר גולן, הדובר של משפחת נתניהו, טען בתחילה כי היה בדרכו לבדיקת קורונה. אולם לאחר שגרסתו הופרכה הבטיח לשלם קנס כאחד האדם. בישיבת ממשלה אמר נתניהו על הביקורת שהופנתה כלפי לוק כי "עכשיו פתאום כולם מתעוררים מול אדם אחד. כל מי שהפר בידוד צריך לשלם קנס אבל אסור שתהיה אכיפה בררנית".
  4. בעיצומו של משבר כלכלי – רה״מ ומשפחתו דורשים מטוס פרטי לטקס בוושינגטון.
    מאות אלפי אזרחים איבדו את מקום עבודתם, עסקים קורסים, אבל רה״מ ומשפחתו דרשו לטוס לטקס בוושינגטון במטוס פרטי נפרד, בנוסף למטוס של המשלחת. משרד רה״מ טען כי המהלך דווקא יפחית את העלויות, אך יום לאחר לאחר הפרסומים בתקשורת התחרט וביטל את המטוס הנפרד. העיסוק במהלכים מנקרי עיניים כשלאנשים אין כסף לשכר דירה מעמיק את התחושה של ניתוק בין המנהיגות לאזרחים.
  5. רה״מ לוקח קרדיט על הצלחות ומתנער מאחריות לכשלונות.
    להצלחה אבא אחד ולכישלון רבבות. אחרי הסגר הראשון ניתן היה לחשוב שראש הממשלה נתניהו "שיטח את העקומה" במו ידיו. הוא התגאה בהצלחתו לעצור את הגל הראשון ובכך שלא נכנע לביקורות וסגר את השמיים במהירות לכניסת תיירים מהעולם.  עם זאת כשהגיע הגל השני והנתונים זינקו למעלה (לאחר כניעה ללחצים פוליטיים שהובילה ליציאה חפוזה מהסגר הראשון) – נתניהו ואנשיו זרקו אחריות על כל מי שרק אפשר: היועמ"ש, אביחי מנדלבליט שמנע כביכול מהממשלה להפעיל תקנות לשעת חירום למרות שהכנסת מתפקדת; יו"ר ועדת הקורונה יפעת שאשא ביטון ששאלה יותר מדי שאלות; בג"ץ שחייב את הממשלה בחקיקה של חוק איכוני השב"כ; ח"כים מהאופוזיציה שמיסמסו את ההחלטות שהגיעו לכנסת ; ציבור המפגינים שהפיצו את המחלה. בשלב מסויים, סגן שר הבריאות, יואב קיש, האשים את ילדי בית הספר על כך שלא נשמעו להנחיות. חוסר יכולת של מנהיגות לקחת אחריות מביאה לפגיעה באמון בממשלה ולעומד בראשה.
  1. שאננות בעקבות הצלחת הסגר הראשון הובילה להיערכות לקויה לגל שני
    בעקבות ההצלחה בהתמודדות עם הגל הראשון הממשלה נכנסה לשאננות, ולכן ההיערכות לגל השני היתה חסרה, למרות שהוא היה צפוי. רה"מ התפאר בניצחונו על הנגיף, הוא סיפר לאזרחים על כך ששאר העולם רוצה ללמוד ממה שנעשה בישראל. המתח בציבור ירד, ולכן כשהגיע הגל השני להתפרצות, היה קשה להחזיר את השליטה ולגייס את הציבור למאבק.
  2. שימוש במידע לא אמין ושקרי לצרכים פוליטיים (ודווקא כשיש הצלחה)
    בסוף מרץ התגאה משרד ראש הממשלה במחקר של חברה בשם Deep Knowledge Group וטען כי "ישראל דורגה במקום הראשון במדד המדינות הבטוחות ביותר מפני התפשטות נגיף הקורונה". מכון המחקר התגלה מהר מאוד כקרן הון סיכון מהמזרח הרחוק. באפריל פרסם חשבון הטוויטר הרשמי של ראש הממשלה כתבה בנושא שהופיעה בפורבס, אך התברר כי מדובר בתוכן שיווקי של אחת מעובדות החברה שפרסמה את המחקר של עצמה. וממש לאחרונה נתניהו פרסם בעמוד הפייסבוק שלו צילום של כותרת מה״גארדיאן״ הבריטי שלטענתו מוכיחה ש״בריטניה צריכה ללמוד מישראל איך ליישם סגר אפקטיבי״, אבל הכתבה עצמה מצביעה על שורה של נזקים להם גורם הסגר ומציינת שלצד התועלת שמביא המהלך הקיצוני של הממשלה יש גם סכנות וכשלים ותוהה האם המהלך אפקטיבי.
  3. במקום במשבר – נבחרי הציבור עוסקים בתנאי ההעסקה של עצמם
    בזמן שמאות אלפים איבדו את פרנסתם ובתי החולים התמלאו, חלק מנבחרי הציבור שלנו התעסקו בנושאים שנוגעים אך ורק לטובתם האישית. כך למשל בחודש יוני התכנסה ועדת הכספים כדי לדון בהטבות מס לראש הממשלה נתניהו בסך של כמיליון ש"ח. בפברואר העלה יו"ר ועדת הכנסת, איתן גינזבורג, הצעת חוק שמבקשת לשנות את הרכב הוועדה הציבורית שעוסקת בשכר הח"כים.
  4. שבירת הממלכתיות לטובת חיזוק "הבייס הפוליטי"
    בכל פעם שראש הממשלה מכנס מסיבת עיתונאים בנושא המאבק בקורונה התקשורת עוברת לדום וזמן שידור יקר מופקע לטובתו ללא פילטרים. אבל פעמים רבות נתניהו מנצל את ההצהרות הללו לתקשורת כדי לעסוק בהצלחות שלו, בסגירת חשבונות פוליטיים, במתקפות על האופוזיציה והתקשורת בהסכמי הנורמליזציה והשלום. זה אולי מחזק את מעמדו בקרב מחנה התומכים שלו, אבל המחנה השני הפסיק להקשיב לחלוטין. שבירת הסולידריות החברתית, והחוסן הלאומי משפיעים על היכולת שלנו להתגייס כחברה למאבק בקורונה.
  5. נתניהו מתייג את המפגינים נגדו כמי שמפיצים מחלות
    נתניהו תייג את המפגינים נגדו כאנרכיסטים מפיצי מחלות. בכך הוא הוסיף עוד שמן למדורת השנאה ולאווירת הפלגנות בחברה הישראלית. שבירת הסולידריות מחלישה את החוסן הלאומי ופוגעת באמון הציבור כולו ובכך מפריעה למאבק בהתפשטות המגפה.

  1. שיסוי המפגינים נגד נתניהו והמתפללים בבתי הכנסת אלו באלו
    בכל פעם שהוטלו מגבלות על התכנסות במקומות סגורים ובכללם מתקני דת – הועלתה מיד ההשוואה להפגנות שמתקיימות באוויר הפתוח. אלו מאשימים את אלו בהפצת המחלה, נתניהו מנצח על התזמורת, ומתפזרות האשמות שאינן מבוססות על נתונים. הרי מצד אחד למשרד הבריאות אין נתונים על הדבקות בהפגנות (או בשטחים פתוחים אחרים כמו ים). מצד שני לא הוצגו פתרונות למתפללים, למרות שניתן היה להקים מתחמים מאובזרים באוויר הפתוח. וכך כולם יוצאים קירחים מכאן ומכאן חוץ מנתניהו ואנשיו.
  2. ראש הממשלה מכהן תחת כתב אישום, כשהוא מתכונן לפתיחת משפטו
    אי אפשר שלא לדבר על הפיל שבחדר. בין אם כבר החלטתם שנתניהו אשם אפילו לפני המשפט, ובין אם אתן חושבות שמדובר בתיקים תפורים. העובדה שנתניהו ממשיך לכהן בתפקיד רה״מ תחת כתבי אישום, ועוד באשמת שוחד, חריגה ומעלה כמה בעיות. כך לדוגמא, עניין (לא באמת) פעוט כמו הצורך לפנות זמן בלו״ז שלו לטובת טיפול בהכנות למשפט ובהמשך הוא גם יבלה ימים בבית משפט – במקום לעסוק בתפקידו החשוב. וכמובן השאלה התמידית שתרחף מעל ראשו בסיטואציה הזאת – האם מתקבלות החלטות על בסיס האינטרס הלאומי או האינטרס האישי ואינטרס ההישרדות הפוליטית מחוץ לכלא. ונתניהו עצמו ניסח את זה ב-2008 בצורה מדויקת. הוא, כמובן, דיבר על אולמרט. על עצמו הוא מחיל סטנדרטים אחרים.
  3. רה״מ נתניהו והחלופי גנץ מבטיחים שוב ושוב שבקרוב ימצא חיסון. ואין חיסון
    עוד בפברואר יצר נתניהו מצג כאילו יהיה פה חיסון "כל רגע". במהלך החודשים הודיעו רה"מ נתניהו וגם החליפי, גנץ, על שהורו למצוא חיסון, להתחיל בניסויים, ולהקים מפעל לחיסונים. נתניהו המשיך לנטוע בלב הציבור את התחושה כי ימצא חיסון בקרוב. ובכן, זה לא עובד ככה. חוקרים ברחבי העולם, מנסים למצוא חיון לקורונה, וזה לא קורה ביום אחד, וגם לא בחצי שנה, כמו שכולנו כבר מבינים. הצבת יעדים לא ריאלים למציאת חיסון מפחיתה את האמון בכל מילה נוספת שיוצאת למנהיגים מהפה.
  4. נתניהו מבטיח לקטוע את שרשראות ההדבקה
    ב-28 ביוני התפרסם בתקשורת כי רה"מ הנחה לצמצם את זמן הליך החקירה האפידמיולוגית מרגע איתור החולה ועד שכל המגעים שלו נכנסו לבידוד ל-48 שעות. הוא הורה גם לקצר את הזמן מרגע פנייה לבצע בדיקה עד לקבלת תוצאות ל-12 שעות. זה כמובן מעולם לא קרה, גם כשהיו ״רק״ מאות חולים ביום. פיזור של הצהרות ללא היתכנות אמיתית מפחית את אמון הציבור בממשלה.
  5. מגזר העצמאים מתנהל בתוך אי ודאות וחוסר יציבות
    העצמאים ממשיכים להיאבק על הישרדותם וחיים בתוך אי ודאות קבוע במהלך המשבר מבלי לדעת, איך ועל מה יפוצוץ. מבלי לבחון כל החלטה אם הייתה טובה או גרועה אפשר לומר שגם שהן התקבלו לקח זמן ליישם אותן – ממשלת ישראל יצאה בהכרזה אך לקח חודשים לבצע. לדוגמא, קרן הלוואות לעסקים שוויכוח על גובה הערבות הממשלתית דחה את הקמתה בחודשיים.
  6. הנחיות לא אחידות לשמירת ריחוק חברתי לבעלי עסקים ולציבור הרחב
    למשל, בשלב הראשון עם תום הסגר השני הוחלט להקל את ההנחיות ולאפשר התקהלויות של עד עשרה אנשים במקום סגור, ועד עשרים אנשים באוויר הפתוח. עם זאת, ההנחיות לא תקפות לבתי עסק, כך שמותר לקבוצת חברים לטייל בטבע או לעשות ספורט בפארק – אך אסור למדריכת טיולים או מדריכת כושר להדריך אותם בתמורה לכסף, וכן גם לחנות עם פחות מעשרה עובדים אסור להיפתח. ההבדל בהנחיות נראה חסר הגיון ופוגע בבעלי העסקים, שלא יכולים להתפרנס.
  7. למרות ההסכם הקואליציוני: קבינט הפיוס לא כונס מעולם
    הקרעים בחברה הישראלית מתרחבים. בהסכם בין כחול לבן ולליכוד הוחלט להקים קבינט פיוס "שיפעל לאיחוי הקרעים בחברה הישראלית" – זה לא קרה. אם המפלגות לא האמינו שהקבינט יועיל – הן לא היו צריכות בכלל להחליט להקים אותו. אבל אם כבר הוחלט על הקמתו, אז למה לא לתת אפילו צ׳אנס?
  8. הנחיות למנהלי בתי הספר ברחבי הארץ יצאו באיחור ממשרד החינוך
    פעמים רבות מנהלי בתי הספר שאחראים על שלומם וחינוכם של התלמידים קיבלו הנחיות על פתיחה, סגירה, קפסולות ועוד מהתקשורת או מההורים. פעמים רבות הם נאלצו להיערך לשינויים באפס זמן.
  9. פערים בין ההנחיות של משרד הבריאות למשרד החינוך
    כך לדוגמה בשלב מסויים נסגרו בתי ספר אם התגלה בהם חולה מאומת אחד, בזמן שעל פי הניחיות משרד הבריאות נדרשו לפחות שלושה מאומתים.
  10. פערים בין הנחיות הרשות להנחיות משרד הבריאות
    למרות שמשרד החינוך אסר על כך, היו רשויות מקומיות שאפשרו את העברת הלימודים למרחבים פתוחים בחוץ.
  11. משרד החינוך נתן אוטונומיה רחבה למנהלים בשטח אך ללא גיבוי
    מנהלי בתי הספר נאלצו למלא את הוואקום הניהולי שנוצר במשרד החינוך עם פרוץ המשבר. הכאוס הוביל ליוזמות מקומיות, רבות מהן מבורכות. אבל ללא גיבוי של המשרד, ללא גורם מתאם – נותרו פערים בתפקוד בין בתי הספר.
  12. שר החינוך יואב גלנט סירב להתייצב בפני ועדת החינוך
    כמה שבועות לפני פתיחת שנת הלימודים, שר החינוך גלנט החרים ישיבה של ועדת החינוך של הכנסת בנושא היערכות לפתיחת שנת הלימודים, והורה גם לאנשי משרדו לא להתייצב. ההחלטה להחרים את הישיבה התקבלה לאחר שיו״ר הוועדה סרב להיענות לדרישת השר ולדחות את הישיבה. גלנט סרב להתייצב ולענות לשאלות נבחרי הציבור ולתת דין וחשבון.
  13. משטרת ישראל סירבה להתייצב לדיון בוועדת הפנים והוועדה לביקורת המדינה
    בעקבות העלייה בדיווחים על אלימות משטרתית על רקע אכיפת מגבלות הקורונה הלא תמיד יישימות – התקיים לאחר סוכות דיון בכנסת אליו הוזמנו בכירי משטרת ישראל. הדיון היה אמור לעסוק במדיניות המשטרה, בטיפול במפגינים ומפירי הנחיות. אולם בכירי המשטרה סירבו להתייצב בכנסת. בכך נמנע מנבחרי הציבור לבצע את עבודת הפיקוח שלהם, לייצג את הציבור בפני המשטרה, לתווך ואולי אפילו לדרוש את תיקון הנחיות האכיפה לטובת הציבור.
  14. מינוי פרויקטור קורונה והכשלתו על ידי גורמים בקואליציה
    אחרי חיפושים ארוכים מונה פרופ׳ רוני גמזו לתפקיד פרוייקטור הקורונה. אך הוא מונה ללא סמכויות ברורות, ועד היום לא ברור מה תפקידו הרשמי – מה שהוא כבר מתכון לכישלון. אף שהפרויקטור מונה כדי לנהל את ההתמודדות עם המשבר באופן מקצועי, הממשלה לא תמיד מקשיבה להמלצותיו וחברי קואליציה אף פרסמו הודעות שקראו להחליפו במועמד אחר.
  15. דו״ח ועדת הקורונה: הממשלה מקבלת החלטות ללא מידע אמין, מקיף ורלבנטי
    דו״ח שפרסמה ועדת הקרונה בראשות ח״כ עופר שלח בחודש מאי מצא כי במהלך החודשיים הראשונים של המגפה לא אספה הממשלה מידע אמין שיעזור לה בתהליך קבלת ההחלטות וההסברה לציבור. ״תרחיש הייחוס לקבלת ההחלטות שעובד במכון גרטנר התבסס על הנחות מתמטיות בלבד לשיעור הדבקה, לא עובדו נתונים מהעולם ולא חושבו הנחות לגבי השפעת הצעדים. התוצאה הייתה תרחיש ייחוס לא רלבנטי, בפועל, גורמים שונים עיצבו "אסטרטגיית יציאה" ללא בסיס עובדתי משותף של ממש. הבלבול הזה הוקרן גם לציבור והגביר את אי-האמון בהחלטות״, כך נכתב בדו״ח.
  16. הפרוטוקולים החסויים: חוסר שקיפות בתהליכי קבלת ההחלטות
    הפרוטוקולים של ישיבות הממשלה בנוגע לקורונה חסויים לציבור, וישארו חסויים למשך שלושים שנה. שקיפות ושיתוף ציבור בתהליכי קבלת ההחלטות היו יכולים להגביר מאוד את האמון בשלטון ולהגדיל את שיתוף הפעולה הציבורי עם ההנחיות. אבל הממשלה בחרה להטיל חיסיון ולהותיר את הציבור תלוי בהדלפות ובהודעות יחסי ציבור של פוליטיקאים.
  17. קבלת החלטות שאינן מגובות בנתונים ואינן מתיישבות גם עם ההגיון הבריא
    ביולי ביקשה הממשלה לסגור את בריכות השחיה אף שהנתונים לא הצביעו על סכנת הדבקה מוגברת בהן. ההחלטה בוטלה לבסוף בעקבות התנגדות של ועדת הקורונה של הכנסת, בראשות ח"כ יפעת שאשא ביטון. דוגמאות נוספות הן ההחלטות על סגירת חופי הים, המגבלות השונות שהוטלו על פעילות ספורטיבית ועוד. וגם אם אין נתונים מספקים וההחלטות מתקבלות על בסיס ההגיון הבריא – צריך לתווך זאת לציבור.
  18. איומים במקום הסברים והנגשת מידע
    במקום להנגיש מידע, במקום לפנות לציבור ולנסות לגייס אותו, במקום להבטיח סיוע למי שישתפו פעולה – הממשלה נקטה בטקטיקה של איומים על הציבור. במקום לטרוח להציג עובדות, נתונים ומשמעויות היא איימה על הציבור בסגר ללא הרף. והציבור הפסיק, בחלקו הגדול, להקשיב.

הציבור הישראלי עדיין מלקק את פצעי סגר הקורונה השני, אבל כבר עכשיו ניתן לסכם: המשבר ההיסטורי הזה חושף כשלים עקרוניים בהתנהלות המערכות החשובות במדינה, וכשל מנהיגותי וניהולי עמוק. הוא מביא את משבר האמון בין הציבור למנהיגיו לתהומות חדשים.

מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, פרסם השבוע דו״ח חדש העוסק במשבר הקורונה. אולם מדובר במסמך חסר שיניים שלא מבקר את תהליכי קבלת ההחלטות, את הממשלה או הקבינט, ואפילו לא את אנשי הציבור שהפרו את ההנחיות. מי שקורא את הדו״ח יכול לחשוב שאין אחראי על הכשלים המעטים עליהם מצביע אנגלמן. הדו״ח הזה מייצג אולי יותר מכל את מדיניות בת היענה של הממשלה, שמסרבת פשוט ללמוד ולהשתפר.

הממשלה, שהוקמה למען המאבק בקורונה, חייבת להתחיל להכיר בכשלונות שלה, ולקחת אחריות. הגיע הזמן להקים ועדת חקירה – שתבדוק איך הגענו עד הלום, שתפיק לקחים כדי שהרשויות יוכלו להשתפר באופן שיאפשר להתמודד טוב יותר עם המגפה, ואולי למנוע גל שלישי רביעי וחמישי. רשימת הכשלונות שריכזנו כאן יכולה, אולי, להוות נקודת מוצא לעבודתה. 


70 כשלונות זה לא מעט. אבל יכול להיות שיש עוד כשלים וטעויות שלא חשבנו עליהן, אירועים שלא שמענו עליהם, מידע שלא הגיע לידינו. אם את או אתה חושבים שיש לכם עוד כישלון להוסיף לרשימה – נשמח לשמוע וללמוד. אנא כתבו לנו.

מקורות מידע:

צילומים:

הדס פרוש, נתי שוחט, יונתן זינדל, אוליביה פיטוסי, אביר סולטן, תומר נויברג – פלאש 90. אלכס קולומויסקי.

הגיבו לתחקיר

5 תגובות

  1. מעניין אם התגובה שלי עם האתר של בלומברג תוצג כאן. תהיתי למה לכתוב כל כך הרבה כדי להוכיח את ההיפך מהמציאות … אני מעריך שלא תהיה חשיפה כאן של הדוח שפשוט מוציא את האוויר מהבלון שניסיתם בעמל רב לנפח על ידי חצאי אמיתות והסתכלות מכוונת ומגמתית של המציאות הישראלית. ברור לכם שאני תומך נתניהו, ואתם תומכי לפיד או ליברמן או סער או בנט או כולם ביחד כי הרי לכולם אותו מסר שמהדהד כאן אני מבין ? הנה האתר כאן עוד פעם, מחקר על ידי אנשים רציניים ובעיקר הגיוניים. https://www.bloomberg.com/graphics/covid-resilience-ranking/

  2. למה לא סגרו את נתב"ג. וישראלים חוזרים ישר למלונית. ולמה לא מחמירים את העונשים על חרדים וערבים..להכניס צכא לבני ברק וירושלים ולא צריך לפחד מקנייבסקי .. ולמה להכניס לארץ 17000 אברכים מארץ מוכת קורונה ? התשובה פשוטה ביבי יודע שבזכות דרעי וליצמן הוא עדיין ראש ממשלה

  3. "שקוף" מונה את הכישלונות של הממשלה בניהול משבר הקורונה, כולם חמורים ומקוממים ומחייבים ועדת חקירה.
    לצערי, היא אינו מדבר על הכישרון החמור מכולם: השתלטות קונספציה מוטעית, של ניסיון "לעצור את המגפה" ו- "לקטוע שרשראות הדבקה", ללא ביסוס מדעי, וכנגד העדויות ההולכות ומצטברות, וגרימת נזק בממדים היסטוריים – בחיי אדם, בבריאות, בתחלואה נפשית, בחברה הישראלית ובדמוקרטיה, וזאת, מעבר לפגיעה כלכלית ארוכת שנים.

    1. כתבה חשובה!
      אבל, אני לא מסכים עובדתית עם 29. היא גם שונה מהותית משאר הטענות – בעוד רוב הטענות עוסקות באירועים נקודתיים, 29 עוסק בתהליך ארוך שנים, עם מונחים מעורפלים (מה זה תת תקצוב? ביחס למה? איך מודדים אותו?)
      אנא היזהרו מטענות ללא גיבוי
      בדיעבד, אני חושש גם משאר הטענות שקשה לבדוק עובדתית. כתבתם ש"רבים לא ממלאים את ההנחיות". זו טענה בעייתית. מה זה רבים?
      בתור תומך קבוע כבר שנים, מבקש – שימו לב לטענות שניתן לבסס ולכאלה שלא, ובין אלו שניתן, השתדלו לא לטעות
      מקור:
      https://www.facebook.com/permalink.php?story_fbid=2209081152547705&id=266806780108495

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

בשקוף אין פרסומות.
אנחנו עושים עיתונות שנלחמת על האמת שאחרים מנסים להסתיר.

מול הכוחות הגדולים שמנסים להשתיק אותנו, היום יותר מתמיד אנחנו צריכים אותך איתנו!