תזכורת בדרך לקלפי: משבר האקלים לא נמצא על סדר היום

בפעם הבאה שתשמעו על זיהום אוויר בישראל, תזכרו שכמעט כל הפוליטיקאים, מכל קצוות הקשת הפוליטית, לא עשו דבר כדי למנוע את הזיהום ואת התחלואה והתמותה שהוא גורם. כך גם לגבי פגיעה בשטחים הפתוחים ובמגוון הביולוגי המקומי. וכשהקיץ יביא איתו עוד גלי חום ושריפות, והחורף ילווה ביותר סופות והצפות, כדאי שתזכרו שכל המפלגות בישראל לא עשו מספיק, כמעט כלום, כדי להיערך לשינויי האקלים.

איכות הסביבה לא מבדילה בין דת, גזע, מין ומגדר. זו כנראה הסיבה שיש ברוב המפלגות בישראל קונצנזוס שחשוב לשמור על הסביבה הטבעית ועל בריאות הציבור, אבל למרבה האסון, זו גם כנראה הסיבה שרוב המפלגות דוחקות את ההגנה על הסביבה ואת המשבר האקולוגי-אקלימי לתחתית סדר העדיפויות שלהן, אם הם בכלל נמצאים שם. 

המשבר הסביבתי קשור כמעט בכל היבט של חיינו, מביטחון לאומי ותזונתי ועד בריאות הציבור ויוקר המחיה, אבל המפלגות והפוליטיקאים מחפשים נושאים מפלגים, משסעים, פוליטיקת זהויות ומלחמות תרבות. וכשהמשבר נגרר למקומות האלה, הוא רק מחריף. ויש עוד סיבה: בכל הנושאים הללו, מאנרגיה ותחבורה ועד תכנון ובינוי ותרבות הצריכה, מרבית הפוליטיקאים והמפלגות כבולים בקשרים סבוכים של הון-שלטון. 

הם לא מעוניינים להתעסק עם תאגידים מזהמים, חברות אנרגיה מזהמת, יבואני רכב, תעשיית המזון או חברת החשמל. מאבקים כאלה גם לא בהכרח מביאים בוחרים, כי התקשורת כבולה גם היא באותם קשרים בדיוק. לכן מי שמנצח בכל מערכת בחירות, ללא קשר לזהות המפלגות והפוליטיקאים שמרכיבים את הממשלה, הם המזהמים ופולטי גזי החממה.

ההתקדמות היחידה – בתחום הכותרות

לפני הבחירות האחרונות, מיזם "לבחור ירוק" – התארגנות אזרחית ללא שיוך פוליטי, שריכזה אזרחים, חברות פרטיות, ארגונים וגופי סביבה – רתם "מתנדבים, יועצים מקצועיים, ואנשי מפתח במגזר הפרטי לעבודה משותפת ליצירת לחץ ציבורי לקראת מערכת הבחירות, להגברת השיח בקרב נבחרי ציבור ויצירת מנופי לחץ על פוליטיקאים להתחייב לפעולה דחופה בנושא הסביבה ומשבר האקלים". 

אחת מגולות הכותרת של המיזם היה "המדד הירוק" של המפלגות, ששקלל ניתוח של מצעי המפלגות ומיפוי של הצהרות פומביות ופעילות פרלמנטרית של נציגי המפלגות בעשרה נושאים סביבתיים נבחרים. בטח לא תתפלאו לשמוע שמרבית מפלגות הקואליציה המתפרקת כיכבו בחלק העליון של המדד, ואם תשאלו את הפוליטיקאים הם יאמרו שקידמו את התחום כפי שלא קודם מעולם. אבל לצערנו הגדול, מדובר בעיקר בהתקדמות בתחום הכותרות וההצהרות, והרבה הרבה פחות בתחום המעשים.

כך, לדוגמה, הממשלה היוצאת אמנם קידמה חוק אקלים ואיתו גם תקציבים ותקנים להתמודדות עם משבר האקלים, ופה ושם גם כמה חוקים בנושא שקיות, בקבוקי פלסטיק וכיוצא בזה. אבל חוק האקלים שהוצג בסופו של דבר הוא חוק מחורר מאוד עם יעדים וכלים מועטים מדי נוכח האיום הגדול, כשהנושא לא מוטמע במוסדות התכנון והבנייה בישראל או בתהליכים הממשלתיים בתחום הביטחון, בחקלאות ועוד. 

הממשלה גם הזניחה לגמרי את המאבק במזהמים הגדולים, כלומר את המאבק בזיהום האוויר, הקרקע ומקורות המים, ואפילו שהמשיכה לקדם את פינוי התעשייה המזהמת במפרץ חיפה, היא לא עיגנה אותו בלוחות זמנים ותקציבים בפועל. לכן עכשיו, לקראת הבחירות לכנסת ה-25, אי אפשר להסתפק בהצהרות ובמצעי מפלגות שסופגים הכל, צריך להתמקד בפעילות בשטח.

אנרגיה מתחדשת וטיפול בפסולת

אז מה חייבים חברי הכנסת העתידיים והמפלגות השונות לעשות בנושאי סביבה ואקלים? אמנם האתגרים גדולים אבל ההזדמנויות רבות. ותתפלאו – בניגוד למה שעלה ממדיניות הממשלה, אפשר ואפילו מתבקש לקדם בו זמנית גם הפחתה של פליטת מזהמי אוויר וגם הפחתה של פליטות גזי חממה.

למשל קידום של הסבה מיידית של שוק הרכב לחשמל, ומעבר מסיבי מתחבורה פרטית לציבורית. שימוש ברכבים פרטיים מונעי דלקים מאובנים הוא הגורם המרכזי לזיהום האוויר בערים, בגובה הרחוב, והוא כרוך גם בפליטות גזי חממה. תחבורה ציבורית היא גם כלי מרכזי לחיבור בין פריפריה למרכז ולנגישות חברתית ושוויון. 

לשם כך יש להאיץ את פיתוח וחישמול הרכבות בין הערים ואת הרכבות הקלות בתוכן, לדאוג להעדפה של תחבורה ציבורית ולחיבוריות בין אמצעי התחבורה השונים ולשים במרכז את התנועתיות בתוך העיר בהליכה ובאופניים. בתוך כך יש להחליט ומיד על סגירת התחנה המרכזית בתל אביב, שהיא מוקד זיהום מסוכן. 

במגזר האנרגיה חייבים לקדם ייצור חשמל מאנרגיית שמש, ובעיקר על גגות וקירות של מבנים ותשתיות ובדו-שימוש באזורים חקלאיים. עד עתה, בשנת 2022, אנחנו עם פחות מ-10% מייצור החשמל מאנרגיות מתחדשות. בד בבד יש להיערך לאגירת אנרגיה בטכנולוגיות שונות. לצד אלה יש לקדם סופית את סגירת תחנות הכוח הפחמיות ולתכנן מערכות של מיקרו-גריד בערים הגדולות ובאזורים כפריים. 

גם מגזר הפסולת, שאחראית לפליטה רבה של גז החממה האגרסיבי מתאן ואיתו מזהמי אוויר רבים, מחייב טיפול מהיר ומעבר מהטמנה להפחתה במקור, מיחזור ועיכול אנארובי ליצירת ביו-גז. בתוך כך, הממשלה חייבת להילחם עד חורמה בהשלכת פסולת בשטחים הפתוחים ובעיקר בשריפה של פסולת שבגינה אזרחים רבים במדינה נאלצים להיות כלואים יומם וליל בבתים ולנשום זיהום ברמות גבוהות. לבסוף, ראוי לפעול גם להפחתת פליטות וזיהום אוויר, קרקע ומקורות מים במגזר החקלאות, ולהיאבק בפגיעה בבעלי חיים במשלוחים חיים, בציד בטבע ועוד ועוד.

במקביל לפעולות הללו, ונוכח שינויי האקלים שפוקדים את העולם כולו וגם את ישראל, צריך לפעול גם לביסוס של חוסן אקלימי בישראל, כלומר להבטיח את היכולת שלנו לספק ביטחון אישי ולאומי נוכח השינויים, ההפרעות והלחצים שמפעילים שינויי האקלים. על פי דו"חות מדעיים ומקצועיים שונים, משבר האקלים יכה בישראל ביתר שאת, בעיקר בגלי חום, שמשמעם תמותה ותחלואה ואובדן פריון במשק; בהתייבשות של שטחים חקלאיים, כלומר בביטחון המזון שלנו, על היבטיו השונים, וגם באיום בטחוני, בעיקר נוכח הפער הגדול בינינו לבין אויבינו במזרח התיכון. 

המשבר האקולוגי-אקלימי מושפע ומשפיע על כל הפעולות הכלכליות והחברתיות שלנו, והשפעה זו תלך ותתעצם בשנים הקרובות. אנחנו לא יכולים יותר להרשות לעצמנו להתעלם מכך, לעסוק רק בסוגיות נקודתיות כמו מיחזור בקבוקי פלסטיק. אנחנו לא יכולים לתת לחברות הגדולות במשק להכתיב את המציאות המקומית ולמקסם את רווחיהן על חשבון איכות החיים ואיכות הסביבה שלנו ושל ילדינו. 

בבחירות הבאות אנחנו מחויבים לשים את המשבר האקולוגי-אקלימי בראש סדר העדיפויות ולפעול יחד לטובת טוב משותף. אולי כך, נציל את עצמנו מעצמנו, לא רק בכך שלא נעסוק רק בריב, במדון ובפילוג אלא שנמצא את המאחד והמחבר בינינו.

עדי וולפסון הוא פעיל סביבה, מומחה לקיימות, פרופסור להנדסה כימית ומחבר הספר "צריך לקיים" (פרדס, 2016)