נתניהו יכול לסמן וי על עוד מבצר שנכבש

החלטת ראש הממשלה בנימין נתניהו למנות את מזכירו הצבאי, האלוף רומן גופמן, לראש המוסד, היא המשך הפוליטיזציה וההשתלטות שלו על קהילת המודיעין ומערכת הביטחון.

זו גם הבעת אי אמון ב-7,000 עובדי המוסד, שנתניהו לא מצא מי מהם להיות ראוי לעמוד בראש הארגון. גופמן עתיד להיכנס לתפקיד בעוד כחצי שנה כשדדי ברנע יסיים את הקדנציה שלו לאחר חמש שנים, ויהיה ראש המוסד ה-14.

במינוי החדש יש גם יותר מקורטוב של זלזול בראש המוסד הנוכחי דדי ברנע, שביקש מנתניהו למנות אדם מבפנים והמליץ על שני מועמדים. האחד הוא ע' סגנו המכהן, והשני א' ראש אגף ההשפעה, לא אגף מהחשובים והמובילים.

יתרונו הבולט של א' היה שהוא נחשב כמי שמחזיק בדעות הקרובות לנתניהו. בכירים בארגון ולשעברים כינו אותו "ביביסט", זו אולי אחת הסיבות שברנע ביקש לקדמו ולהקפיצו למדרג העליון של המוסד, כדי לרצות ולפייס את נתניהו, ובכך לשכנעו שלא ימנה אדם מבחוץ.

נכון, זו אינה פעם הראשונה שלראשות המוסד מתמנה מועמד חיצוני. היו כבר חמישה כאלה. ראש הממשלה דוד בן גוריון מינה ב-1963 את ראש אמ"ן מאיר עמית, לאחר שמאס בעצמאות היתר של איסר הראל ובגישה הדווקאית שלו, בכל הקשור לקשרים עם גרמניה וסוגיית המדענים הגרמניים במצרים.

ב-1968 באו עוד שני גנרלים – צבי זמיר שמונה בידי לוי אשכול ויצחק חופי בידי יצחק רבין. כהונת זמיר נמשכה כחמש שנים ושל חופי שמונה, עד 1982. לאחר רצח רבין מינה ראש הממשלה הזמני שמעון פרס את דני יתום לתפקיד.

ושוב, ב-2002 החליט ראש הממשלה אריאל שרון למנות את האלוף מאיר דגן לעמוד בראש ארגון ביון החוץ של ישראל. גם במקרה של דגן, הואשם שרון כי הוא מקדם את מקורבו שניהל עבורו מטעם הליכוד את יום הבחירות. לכאורה, גם כאן היה מהלך שמדיף מפוליטיזציה.

ובכל זאת יש הבדל גדול בין אז להיום. ראשית, המוסד כמו השב"כ עברו כבר לפני שנים רבות תהליך מדורג של הפיכתם מגופים שמשרתים את מנהיגי מפא"י למוסדות ממלכתיים וא-פוליטיים.

תרם לכך במידה רבה ראש הממשלה הראשון שבא משורות הליכוד – מנחם בגין. חופי וראש השב"כ באותה עת אברהם אחיטוב, הגישו את התפטרותם לבגין עם היבחרו, אך הוא דחה זאת. לבגין ולחוג הסובב אותו, שסבלו שנים מרדיפה אישית ומפלגתית, היו סיבות רבות להתנקם ולמנות את מקורביהם. אך בגין הפגין שאר רוח וגדלות, והוכיח כי טובת המדינה ובטחונה לנגד עיניו ולא האינטרסים האישיים  או המפלגתיים.

גם במקרה של שרון ודגן הם ידעו להתנתק מאינטרסים צרים וקטנוניים ולפעול בממלכתיות. מה עוד ששניהם עברו תהליך של התפכחות אידאולוגית.

שרון בכך שהבין שיש לקדם מהלך מדיני לקידום הסדר עם הפלשתינים, ויזם את ההתנתקות בעזה ובצפון הגדה המערבית. דגן בכך שהבין, לאחר תקופה של כשנתיים של יהירות ובטחון עצמי מוגזם, את רגישות ומורכבות התפקיד שאליו נכנס.

דגן היה בין הראשונים שזיהה את התנהלותו הקלוקלת של נתניהו ולא היסס לבקר אותו לאחר שפרש מתפקידו. דוגמא לזיהוי שזיהה דגן את דפוס ההתנהגות של נתניהו היה כאשר לאחר הפגישות ביניהם בארבע עיניים (בנוכחות קצרנית) נכנסה לחדר שרה. דגן אמר לנתניהו כי לא ימשיך בשיחה עד ששרה, שאין לה סיווג בטחוני מתאים, תעזוב את החדר.

מה עוד שלדגן היה ניסיון צבאי רב במבצעי מודיעין רבים ורגישים בעזה ובלבנון, כמינוי של פרס ואחר כך של נתניהו לראש המטה ללוחמה בטרור (לוט"ר).
לרומן גופמן, שלחם בגבורה ונפצע ב-7 באוקטובר 2023, אין כל ניסיון מודיעיני. את רוב שירותו הצבאי עשה בחיל השריון ובתפקידי פיקוד עד לרמת אוגדה.

חוסר הניסיון הזה היה בעוכריו בחשיפה הראשונה שלו במבצע מודיעיני שהוא יזם, שהסתיים בטרגדיה. בשנה שעברה חשף "הארץ" כי בעת היותו מפקד אוגדה 210 (הבשן) ברמת הגולן, אישר גופמן להפעיל את אורי אלמקייס, נער בן 17, לטובת מבצע השפעה בסוריה.

כשהעניינים הסתבכו, גופמן התנער מאחריות, זרק את הנער מתחת לגלגלי האוטובוס והפקיר אותו. אלמקייס הואשם בפרסום מידע סודי ברשתות החברתיות והוחזק במעצר במשך כשנה וחצי. כתב האישום נגדו בוטל רק לאחר שהתברר לבסוף כי הופעל מטעם הצבא.

"מינויו של גופמן לראשות המוסד מסוכן לביטחון ישראל", כתב אלמקייס בטוויטר (X) בעקבות הודעת נתניהו. "גופמן הפקיר אותי לאחר שיזם מבצע בו השתמשו בי למבצעים שונים של איסוף מודיעין, הפעלת סוכנים במדינות אויב (תוך כדי סיכון חיי) ומבצע השפעה אל מול ארגוני טרור ולאחר מכן הכחיש כל קשר והתנער מאחריות".

אלמקייס הוסיף כי "בעקבות ההפקרה שלו נכלאתי במעצר שווא, הייתי בתא שבי – עברתי עינויים פיזיים ומנטליים שונים, חקירות אינטנסיביות במשך של יותר משנה וחצי, כל זאת כשאני ילד בן 17שלא עשה רע […] וחייו נהרסו ביום אחד". עוד כתב: "אם הוא הפקיר אותי, מי ימנע ממנו להפקיר אנשי מוסד במידה שיסתבכו חלילה במבצעים שונים?".

צה"ל על כל דרגיו מרח את חקירתו של גופמן, שהסתיימה בנזיפה קלושה שלא מנעה את מינויו לתפקיד המזכיר הצבאי.

שמו של גופמן גם הוזכר בפרשת הדלפת המסמכים המסווגים לעיתון הגרמני "בילד" (פרשת פלדשטיין-נתניהו). הדלפה שנועדה להשחיר את תנועת המחאה נגד נתניהו ולצייר תמונה שקרית כאילו מנהיג חמאס סינוואר מנצל את ההפגנות והפעולות למען שחרור החטופים.

הנאשם בפרשה, אלי פלדשטיין, דוברו הצבאי של נתניהו, טען בחקירותיו כי מסר את המידע המסווג ישירות לראש הממשלה ולמזכירו הצבאי גופמן, כחודש לפני ההדלפה לבילד. פלדשטיין אף אמר כי נתניהו אמר לו לפנות לגופמן בקשר למידע אחר שקיבל, ושנגע לחיזבאללה. נתניהו וגופמן הכחישו כי המידע נמסר להם.

אפשר להניח שיהיו מי שיעתרו לבג"ץ כדי למנוע את מינוי גופמן, אם ועדת גרוניס לבחינת כשירותם של בכירים בשרות המדינה תאשר אותו, כמו שקרה עם מינוי דוד זיני לראשות השב"כ. גם במקרה הזה, הסיכויים להצלחתה של עתירה כזו אינם גדולים.

אם הערכה זו נכונה, התוצאה תהיה, כמו שקרה בעבר, פרישתם של כמה ראשי אגפים במוסד. נתניהו יוכל לסמן וי על עוד מבצר שכבש.