פיצול הליכוד ונורבגי מורחב: בכנסת שוב שינו סדרי משטר

כלי התקשורת טוחנים במהדורות החדשות בחודש האחרון את חוק איחוד משפחות שמונע מפלסטינים לקבל אזרחות ישראלית על בסיס נישואים. זו סוגיה חשובה, אבל הלילה (רביעי) הממשלה סיימה לחוקק חוקים נוספים שימשיכו לכופף את המבנה המשטרי שלנו: הרחבת החוק ה"נורבגי" שהוא לא באמת נורבגי, הכשרת עריקים ודחיית תקציב המדינה. עוד על הפרק להמשך: מינוי עוד סגני שרים חסרי סמכות. 

עוד ב"שקוף":

• אפיזודת החליפי אינה אפיזודה – שיטת המשטר בישראל השתנתה
• הדרת השרים וקיצוץ הסמכויות: כך פורק משרד החוץ
• בבקשה: הפעם בלי סגני שרים

לממשלה החדשה יש הזדמנות לעסוק באופן רציני במנגנון הדמוקרטי שלנו, או במילים אחרות: לבנות פה מדינה ולעשות את זה כמו שצריך. במקום זה הקואליציה שוב משנה את החוקים רק כדי לספק את צורכי חברי הממשלה הנוכחית. בפעם הבאה נחזור שוב על הטקס. הפתרון: שריון חוקי היסוד או חקיקה של שתי כנסות וחקיקה צופה פני עתיד. 

רוצים חוקי יסוד חזקים? תחשבו על זה 

חקיקה של חוקי יסוד לא נעשית בשנה האחרונה בחיל וברעדה, תוך מחשבה על השלכות העומק של המהלך. במקום זאת היא נעשית בהינף קולמוס – כי זה מה שנוח באותו הרגע. חוק יסוד שנוגע למבנה המשטרי חייב להיות מחוקק באופן צופה פני עתיד ולא לחול על מי שמחוקק אותו. רוצים לאפשר לארבעה ח"כים להתפלג ממפלגה גדולה? בסדר גמור, אבל רק מהכנסת הבאה כשהרוב לא יודע איך זה ישפיע עליו. 

אפשרות נוספת היא לחייב חקיקה של שתי כנסות רצופות של אותו חוק וברוב גבוה במיוחד. לדוגמה, רוב של שני שליש. כך תידרש הסכמה רחבה וכך תבוטל נקודת הפוזיציה כפי שאנחנו רואים היום. ח"כים שהתנגדו לחוק מסויים תומכים בו ואלו שתמכו בו מתנגדים לו – רק בגלל שהם החליפו כיסא.

דוחים את תקציב המדינה אבל לא דנים בתהליך עצמו

על פי חוק כשמושבעת ממשלה עליה לאשר תקציב בכנסת תוך 100 ימים. בהצעת החוק שאושרה אמש נכתב כי לממשלה יש 145 ימים לאשר את תקציב המדינה בכנסת, לא כולל חגים ומועדי ישראל. כלומר, ימי החג של ראש השנה, כיפור וסוכות לא יחשבו בספירה, כך שבפועל יאושר תקציב מדינה רק בחודש נובמבר במקום חודש ספטמבר. מה שנקרא – אחרי החגים. ככה נראית ממשלה שבונה את עצמה?

יכול להיות שממשלה חדשה זקוקה לחמישה חודשים לאשר תקציב. אבל ממשלה שמעוניינת לבנות את המדינה הייתה דנה בנחת על הזמן הדרוש לכנסת לדון בסעיפי התקציב. כיום הזמן שיש לכנסת הוא דחוק ולא מספק. נציין בנקודה זו שיו"ר ועדת חוקה גלעד קריב (העבודה) כן נתן, בזכות הערות הח"כים, עוד 10 ימים לכנסת כדי לדון בחוק התקציב (בתיקון המקורי ההארכה עמדה על 135 ימים). ראוי גם שהממשלה תדון על חוק ההסדרים – "חוק על" המאפשר בפועל ביטול או חקיקה של כל חוק בכנסת, אם לשנה אחת או לכמה שנים 

למה נוצר חוק העריקים? כי אפשר

עוד חוק שאושר הלילה הוא חוק לעידוד עריקים מהליכוד. בשורה התחתונה, לא צריך את החוק הזה אלא אם כן אתה רוצה לפצל את הליכוד. החוק מאפשר לארבעה חברי כנסת ממפלגה לעזוב את הסיעה שלהם ובלי שייחשבו לעריקים, מה שעשוי למנוע מהם להתמודד בבחירות הבאות. טרם החוק – זה התאפשר רק אם לקבוצה מגובשת של עשרה ח"כים, שליש מהסיעה.

הבעיה עם עריקים היא שח"כים שנבחרו ברשימה מסוימת עשויים להפוך לסחטנים ולדלג בין סיעות שונות תמורת טובות הנאה, לשים את האינטרס האישי לפני הציבורי ובכך להקטין את האמון במערכת הפוליטית (כלנתריזם). יצירת מגבלות והתניות אמורה למנוע זאת. רוצה לפרוש בגלל מצפונך? זכותך. אבל יש לזה מחיר כבד לעתיד הפוליטי שלך.

לכן, כדי למנוע מעברים תכופים, הכנסת חוקקה סנקציות על ח"כ שעובר בין סיעות. פרט לתואר המפוקפק "עריק", או בעגה המקצועית "פורש", ח"כ שעזב את סיעתו לא יכול להתמזג עם סיעה אחרת בכנסת ולא יכול להתמודד בבחירות הבאות במפלגה שמכהנת כיום. כלומר, המפלגות הקיימות בכנסת לא יכולות לשחד ח"כים לערוק ולהבטיח את עתידם הפוליטי. 

מתוך הבנה שיש מקרים שבהם ח"כים חושבים שמה שנכון הוא לפעול נגד עמדת המפלגה, יש חריג בחוק שהוא שני ח"כים לפחות שמהווים שליש סיעה. כלומר, אם בליכוד יש 29 ח"כים, אז יידרשו 10 ח"כים לפחות כדי לפרוש ולא להיענש. כעת, עם אישור החוק, זה השתנה. למה? – כי אפשר. ככה לא בונים מדינה. נציין שח"כ אלי אבידר מישראל ביתנו סירב לתמוך בחוק הזה ולא הצביע.

חוק נורבגי שאינו באמת נורבגי

על החוק הנורבגי כתבנו רבות. החוק מאפשר לשרים להתפטר מהכנסת ולהישאר רק בתפקיד המיניסטריאלי. אנחנו בעד החוק הנורבגי, אבל רק אם הוא באמת כזה. החוק הקיים, שהרחבתו אושרה אמש במליאה, מאפשר לשרים להתפטר מהכנסת אם הם חפצים בכך ולהכניס במקומם ח"כים חדשים שיקדישו את כל זמנם לכנסת. בנוסף, הסיבה שהוא מורחב היא כי הממשלה מנופחת מדי, פחות מהממשלה הקודמת אבל עדיין מנופחת עם תפקידים מיותרים: 28 שרים.

חוק נורבגי אמיתי, כזה שממשלה שבונה מדינה הייתה מחוקקת, היה מחייב שרים, את כל השרים, להתפטר מהכנסת ולא רק אם נוח להם. תנאי נוסף, חשוב, הוא הגבלת מספר השרים בממשלה. אחרת מה יעצור את הממשלה ה-40 מלמנות 50 שרים עם "השר לחלוקי נחלים" ו"השרה לנושאים חשובים" ולסדר לעצמה חוק נורבגי מורחב מאד.

סגן שר עם סמכויות? אין דבר כזה

חוק שטרם נחקק אבל גם הוא נמצא בקנה של הקואליציה נוגע לסגני השרים. ח"כ אביר קארה מימינה דרש לקבל תפקיד משמעותי כסגן שר. אנחנו לא רוצים להרוס את המסיבה אבל אין דבר כזה. לסגן שר אין סמכות. יותר מכך, כל איש מקצוע אחר במשרד יכול להחזיק ביותר סמכויות ממנו כי השר יכול להאציל אליו את הסמכות. אבל לסגן שר לא (מסיבות חוקיות של חלוקת אחריות). התפקיד היחידי שסגן שר יכול לעשות הוא לסייע במענה על שאילתות במליאה. 

הממשלה הנוכחית מבקשת לאפשר מינוי של שני סגני שרים במשרד במקום אחד. תפקיד מיותר. אחד הפתרונות שאנחנו שומעים יותר בשנה האחרונה הוא "שר במשרד". זה עוד שר במשרד שכבר יש בו שר שיכול לקבל חלק מהסמכויות מהשר הראשי – כלומר ישראבלוף. מצד שני אולי זה עדיף על הקמה של משרד נוסף.

במקום שבונים בו מדינה היו מבטלים את סגני השרים ולא מרחיבים את האפשרות למנות אותם. במקום זה, תנו לאחד מחברי הכנסת את הכוח להוביל תהליכים בתחום המשרד דרך הכנסת. יו"ר ועדת הפנים לדוגמה יכול לבצע מהפכות במשרד הפנים אם רק ירצה ואם יהיה לו את שיתוף הפעולה של השרה.