
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
נתחיל מהסוף: השרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, זקוקה לעזרתם של ארגוני הסביבה, של העיתונאים ושל כל מי שחיי רווחה ואיכות הסביבה יקרים ללבו. אחרי שבמשך שלוש שנים עסקה ברמיסת הארגונים הירוקים, בביזוי החוק וטיפוח מערכת יחסים עקומה עם התקשורת, עכשיו היא סוף-סוף מבקשת עזרה. המשימה: מלחמה בחוק ההסדרים שמקדמת הממשלה שבה היא יושבת.
סילמן רחוקה מלהיות האשמה בלעדית. חוק ההסדרים הוא מנגנון ארכאי שראוי היה לעבור מן העולם מזמן. מדמנת רפורמות שפקידי האוצר מסרבים להעביר דרך חקיקה ראשית, דיוני ועדה, משרדים ממשלתיים וביקורת ציבורית. הפעם, בין מאות עמודי החוק, מסתתרים שורה של סעיפים שעשויים לפגוע באופן אנוש במעמדו של המשרד להגנת הסביבה – כלומר בציבור, באיכות החיים ובטבע.
למשל, חוק הגנים הלאומיים. כיום, החוק קובע שאסור לאף אחד לפגוע בערך טבע מוגן – אלא אם כן הוא מקבל היתר מיוחד מרשות הטבע והגנים, הכפופה לשר להגנת הסביבה. באוצר מבקשים כעת לבטל את המנגנון הזה במקרים שבהם הסיבה לפגיעה בטבע היא הקמה של תשתית לאומית – מתקני אחסון נפט ודלק, נמלים, אתרי פסולת, תחנות כוח, מחצבות ועוד.
אם החוק יעבור במתכונתו הנוכחית, כל אלה יוכלו לקום בלי אישור של רשות הטבע והגנים. לתאגיד כיל של הטייקון עידן עופר למשל יהיה קל יותר להקים מחצבה שתפלח שמורת טבע ייחודית בדרום, ולבתי הזיקוק באשדוד יהיה קל יותר להרחיב את מתקני האחסון שלהם על חשבון מסדרונות אקולוגיים – שטחים קריטיים לשמירה על חיות הבר והמערכת האקולוגית.
רגע, יש עוד. חוק ההסדרים גם מבקש להפריט את תפקיד היועץ הסביבתי בוועדות התכנון. כיום יושב שם יועץ מטעם המשרד להגנת הסביבה ומלווה את הליכי התכנון של שכונות, כבישים, מסילות רכבת ומפעלים – ולמעשה, כמעט כל סוג של מבנה או תשתית.
היועץ משקף את עמדת המשרד להגנת הסביבה ומגן על האינטרס הציבורי מול יזמים וקבלנים שמטבעם מתמקדים בשורת הרווח. אם התוכנית של משרד האוצר תאושר, היועץ הזה יוחלף בעובד במיקור חוץ, שלא יהיה נתון לפיקוח נציבות שירות המדינה ולא בהכרח יפעל לפי המדיניות הממשלתית.
גם עבור פוליטיקאית צינית כמו סילמן, ברור שהמהלכים הללו אינם נוחים. חוץ מלפגוע באינטרס הציבורי הרחב, הם גם מצמצמים את הכוח של המשרד שבראשו היא עומדת. את הכוח שלה. לכן, אולי, היא עשתה בשבוע שעבר אחורה פנה וניסתה להצית מאבק ציבורי. סילמן כינסה מסיבת עיתונאים, סיפרה שחוק ההסדרים התגלגל לשולחנה ברגע האחרון, וזימנה את גורמי המקצוע של המשרד כדי שיסבירו על האסון שעומד בפתח.
שר ממולח, שיודע איך מזיזים דברים בממשלה, לא יוצא למאבק פומבי במשרד ממשלתי אחר. המהלך של סילמן משדר חולשה ומתכתב עם המעמד הנוכחי שלה בליכוד לקראת עונת הפריימריז שהולכת ומתקרבת. סילמן, נזכיר, הגיעה בכלל מהמפלגה של בנט ושובצה במקום ריאלי בליכוד כגמול על הסיוע בהפלת "ממשלת השינוי". אין לה בייס טבעי במפלגה, היא נטע זר.

סקרים פנימיים של הליכוד חוזים לסילמן מפלה. סקר שתוצאותיו פורסמו ב"וואלה" בשבוע שעבר מעניק לה את המקום ה-26. סקר דומה שפורסם ב"ישראל היום" מספק תמונה דומה. אם לוקחים בחשבון שריוּנים ומשבצות שנשמרות לנציגי המחוזות, הסקרים מנבאים שאחרי הבחירות הבאות סילמן לא תחזור לבית הנבחרים. גם אם היא איכשהו תשתחל לכנסת הבאה, סילמן כנראה תישאר בספסלים האחוריים. בלי משרד, בלי נהגים, בלי סוללת יועצים, בלי פמליה ובלי סיקור.
אם לא יחול שינוי דרסטי, אלו הם פרפורי הגסיסה של תהילתה. לכן היא יורה כרגע לכל הכיוונים, בבליץ ראיונות בערוץ 14, בציוצים פופוליסטיים וברדיפה קדחתנית אחר הזדמנויות להצטלם עם נתניהו, כולל בתפקיד מעודדת במשפטו הפלילי. בהקשר הזה צריך להתייחס למסיבת העיתונאים הנואשת, שיותר מהכל היתה הודאה באוזלת יד.
הנה רשימה של כמה מההישגים המפוקפקים של סילמן: במשמרת שלה, הממשלה קידמה את הליך הכרייה בשדה בריר, המשרד להגנת הסביבה הפסיק לתמוך בארגוני סביבה, בוטל המס על כלים חד פעמיים, פג תוקף הצו שמכריז על התחנה המרכזית בתל-אביב כאזור מוכה זיהום אוויר, חוק האקלים נתקע, וכך גם התוכנית הלאומית להפחתת זיהום האוויר באשדוד.
אם זה לא מספיק, רק לאחרונה חשפה התנועה לחופש המידע שסילמן מסרבת כבר שנתיים לאשר מינויים של נציגי סביבה בשורה של גופים ציבוריים: רשות מקרקעי ישראל, המועצה לגנים לאומיים ושמורות טבע, רשות נחל הקישון, איגוד ערים כנרת, החברה הממשלתית להגנת מצוקי חוף הים התיכון ועוד.
שניים מהח"כים שמובילים את השיח הסביבתי בכנסת הנוכחית הם מטי צרפתי-הרכבי ויוראי להב-הרצנו מסיעת יש עתיד. האחרון אף מיצב את עצמו כחזית אופוזיציונית מול סילמן דרך נאומים במליאה, דיונים בוועדות ופעולות פרלמנטריות שוטפות.
מדובר בשיח מנומק, אפקטיבי, שלא אחת חילץ מסילמן התבטאויות תמוהות והתפרצויות. למשל, בדיון שהתקיים במסגרת יום איכות הסביבה, בשיאה של המלחמה. השרה סילמן התלוננה שח"כ להב-הרצנו לא גינה את שריפת הצמיגים בנתיבי איילון במסגרת המחאה נגד הממשלה, וכינתה אותו פופוליסט.
בהזדמנות אחרת, בנאום שנשאה במליאה בדיון על עבריינות סביבתית שיזמה ח"כ צרפתי-הרכבי, סילמן איבדה כיוון לגמרי. "השמאל הרדיקלי שיושב פה בכנסת לקח את נושא איכות הסביבה לצרכים פוליטיים, כחלק מאותו פרוגרס שלו, עשה ממנו פוליטיקה במקום דאגה אמיתית לאיכות הסביבה", הטיחה. "הרדיקלים הפכו שנים את איכות הסביבה לדת, דת שמגיעה יחד עם אג'נדות רדיקליות, שכל מי שאינו מסכים להן מודר מכל הנושא ומוקע כמי שלא אכפת לו מאיכות הסביבה".

בחלק אחר של הנאום נקלעה סילמן לפיתול לוגי מוזר שלפיו התושבים הפלסטיניים בגדה המערבית מזהמים בחופשיות כי "הם צמח מוגן, אסור לגעת בהם" – כאילו הצבא והמשטרה והמשרד להגנת הסביבה לא נשלטים על ידי הממשלה שבה היא עצמה יושבת כבר קרוב לשלוש שנים. העוּבדות ירו לעצמן בראש: השמאלנים אוהבים פלסטינים, ולכן ממשלת נתניהו ובן-גביר נותנת להם לזהם.
כשח"כ להב-הרצנו האשים אותה בניסיון לקבור דו"ח שהצביע על תמותה עודפת מזיהום אוויר, סילמן כינתה אותו "פרוגרסיבי רדיקלי" ושוב הסיטה את הדיון לפלסטינים. במקרה אחר, אחרי שהבריזה מדיון על חוק האקלים וחסכה לעצמה עימות עם להב-הרצנו, היא תירצה זאת בטענה תמוהה שה"משמרת" שלה במליאה החלה בשעה חמש.
ההתנהלות הצינית וחסרת האחריות של סילמן יוצרת נזקים של ממש. המאבק בזיהום הסביבתי הוא אינטרס מובהק של כל תושבי הארץ, בלי קשר לעמדותיהם הפוליטיות. מי שעוקב אחר מה שקורה בשטח יודע שזה לא עניין תיאורטי: רבים ממצביעי הליכוד סובלים מהזיהום, וגם נוטלים חלק במאבקים סביבתיים. זה קורה באשדוד, בערד, ברמלה ובמקומות נוספים. סילמן במודע מנסה לסכסך ולהפוך גם את התחום הזה לשדה קרב פוליטי.
כעת סילמן מצויה במלכוד. אם היא תעשה את העבודה שלה במשרד להגנת הסביבה, היא תסמן את עצמה כמי שמוציאה לפועל מדיניות שמאלנית בואכה סמולנית. לעומת זאת, אם תמשיך להזניח את החובות המיניסטריאליות שלה, היא לא רק תזיק לציבור הישראלי אלא גם תסיים את הקדנציה ללא הישגים.
סדרת כתבות שפורסמה ב"שקוף" המחישה איך זה נראה מבפנים: שורה של בעלי תפקידים במשרד להגנת הסביבה פרשו, כולל שלושה מנכ"לים ושלל יועצים, משרות רבות נותרו ללא איוש – והמנכ"ל הרביעי, הנוכחי, בכלל לא מגיע מהתחום.

כחלק מהמאבק ב"פרוגרס" והחנופה לנתניהו אימצה סילמן מוטיבים וסלוגנים היישר ממכונת הרעל: חשבון הטוויטר שלה עמוס בגידופים נגד שומרי הסף והמחנה הפוליטי היריב, כולל פניני הסתה כמו "טבח קפלן", "רל"בת" והדהוד של קונספירציית "תפירת התיקים". ואם לא די בזה, רק לאחרונה הודיעה סילמן בפייסבוק שאחרי ביקור בוושינגטון של טראמפ היא הגיעה למסקנה שישראל צריכה לאמץ רפורמות אמריקאיות שתכליתן "צמצום הנטל הרגולטורי".
וזה מה שמחזיר אותנו לחוק ההסדרים. אחרי שסילמן קראה לצמצום הנטל הרגולטורי, זה בדיוק מה שמאיים לעשות חוק ההסדרים עם הפרטת הייעוץ הסביבתי והפגיעה במעמדה של רשות הטבע והגנים. כשהסיסמאות הפכו למציאות, סילמן הבינה את משמעותן. "כולנו הופתענו מהחלק של התכנון הסביבתי בחוק", אמרה לעיתונאים לפני ימים אחדים, ולמעשה הודתה שבממשלה לא סופרים אותה.
אם כך, סילמן משוועת לעזרה. היא זקוקה לאותם ארגונים שהשמיצה, לעיתונאים שמנעה מהם מידע ולעובדים המקצועיים ההולכים ומתמעטים במשרדה.
לכן כנראה שילבה במסיבת העיתונאים שלה נאום שבו היללה לפתע את שומרי הסף, את הגופים הירוקים והרגולציה. "אני חושבת שלא נכון לבטל את אותם מנגנונים שבעצם המטרה שלהם זה לשמור על הבריאות ועל הסביבה של אזרחי מדינת ישראל", אמרה בלי בושה.
המנגנונים האלה, הוסיפה, הם "שומרי הסף האחרונים על כל התשתיות הלאומיות המרובות, על אותם איזונים של בין שטח פתוח לבין פיתוח". לשמוע ולא להאמין.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק