
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
לשרה להגנת הסביבה, עידית סילמן, יש בשורה חדשה: היא מעוניינת ללמוד איך לצמצם את הנטל הרגולטורי במשרדה. והיא הולכת ללמוד את זה משלטונו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ובאופן ספציפי, מראש הסוכנות האמריקאית להגנת הסביבה, לי זלדין, שחתום על שורה של צעדים מרחקי לכת להרס הסביבה בארצות הברית, בהם בחינה מחודשת של 31 תקנות – נטל רגולטורי – שמגבילות את הזיהום של כלי רכב, מפעלים, תחנות כוח ופליטת גזי החממה.
סילמן, שפרסמה את הדברים בפוסט בפייסבוק, הוסיפה גם הודעה לתקשורת דרך הדוברות המקצועית של המשרד להגנת הסביבה, שם אמנם לא הצהירה על כוונותיה לצמצם את "הנטל הרגולטורי", אך היא רמזה: "חיזקנו את שיתופי הפעולה ההדוקים".
המשלחת מעוררת המחלוקת של המשרד להגנת הסביבה לארצות הברית כללה צוות מצומצם במיוחד: ראש המטה של סילמן אבי עובדיה, עיתונאי בעברו והמנכ"ל החדש, רמי רוזן, שצמח באגודת הסטודנטים של מכללת עמק יזרעאל ומילא תפקידים פוליטיים נוספים. איש מבין חברי המשלחת לא מחזיק ברקע מקצועי בתחומי הגנת הסביבה. יתרה מזו, רוזן נתפס כמינוי פוליטי לאחר ששלושה מנכ"לים קודמים תחת כהונתה, פרשו.
וכמובן זה לא הכל, את הוצאות הטיסה המיותרת הזו, במשרד להגנת הסביבה עדיין לא חשפו לציבור. כלי התקשורת השונים הגישו בקשות חופש מידע בנושא, אולם החוק מאפשר למשרד להשיב גם בתום ארבעה חודשים, רחוק מהאירוע עצמו.
צריך להבין את האקלים שבו סילמן בחרה לפרסם את הדברים, ערב הפריימריז בליכוד שבו לפי הסקרים הפנימיים שפורסמו בתקשורת, היא במקום לא ריאלי. כדאי גם להבין את משמעות הדברים שפורסמו, כי צמצום הנטל הרגולטורי אומר בעצם צמצום סמכויות המשרד. סילמן למעשה מוותרת על כוח כדי להקל על התעשיות, על בעלי הון, על ועדי עובדים וקבוצות לחץ שונות שיכולות להשפיע על מעמדה בליכוד.
לפני כשבועיים חברת אלקטור פרסמה סקר בקרב יותר מ-3,200 מתפקדי ליכוד שמנבא לסילמן את המקום ה-30 מבין הנסקרים. לא מדובר בסקר הראשון – באפריל פורסם סקר דומה שמנבא לסילמן גם כן מקום לא ריאלי, שעוד עלול להשתנות אחרי שיריונים ודילים של הרגע האחרון שידרדרו אותה עמוק לתחתית הרשימה. המשמעות היא שסילמן במכירת חיסול וצריכה להתחנף לקבוצות לחץ ומהר. עוד נחזור לכך.

בינתיים, יתכן שזה לא מפתיע שצוות מצומצם מלווה את השרה, אולי כי לא נשאר את מי לקחת, אך גם אפשר שסילמן מבקשת להקיף את עצמה בשניים שיהיו נאמנים לגחמותיה, גם במחיר קו אנטי סביבתי מובהק, קו פוליטי שמרני, קו שנועד למטרה אחת לבד, פריימריז.
ומילה על הגחמות: סילמן היא לא מירי רגב. היא לא טסה בכל חודש, אין לה תאוות שלטון קבועה בעיניים, והיא לא שיטתית. היא לא הצליחה להביא את ה-"כפיים", למתג את עצמה במרכז הליכוד או להצניח לכותרות העיתונים אמירות צעקניות ומעוררות גיחוך כמו "למדנו מההיסטוריה שבכל מקום שיש רכבת – יש חיים" ואחרות. סילמן היא שורדת. כמו במשחק מחניים, הצליחה להתחמק מהכדור פעם אחר פעם ולהישאר על המגרש הפוליטי כמעט בטעות, לא בזכות חלילה, אלא בחסד. וכשהיא נעדרת אסטרטגיית משחק, כשהיא שם במקרה וכשחסר לה עמוד שדרה אידיאולוגי, היא הפכה לכלי קיבול לרעיונות פופוליסטים תורניים. הפעם מבית מדרשו של טראמפ.
ההכרזות של סילמן הן על פי רוב אמירות חלולות, שפונות למוקדי כוח, ומאחוריהן כמעט שאין שום עשייה ובדרך כלל גם לא יכולה להיות. החל מההצהרה על כינוס ועדת שרים לענייני אקלים שמעולם לא התכנסה ועד להכרזות שלה על ריבונות בגדה המערבית שאינן תחת המנדט שלה. כשבין לבין, המשרד שלה קורס. רק לאחרונה חשפנו גל פרישות במשרד שבראשו היא עומדת, לצד שורה של כישלונות שהתרחשו בקדנציה שלה, הנה מקצתם: בוטל המס על החד פעמי, הופסקו התמיכות בארגוני הסביבה, נתקע חוק האקלים, נהרס חוק אוויר נקי, הממשלה קידמה את הכרייה המזהמת בשדה בריר, המשרד אישר עוד תחנת כוח בטכנולוגיה מזהמת באזור התעשייה באשדוד, פג הצו שמורה על תחנה מרכזית בתל אביב כאזור מוכה זיהום אוויר ועוד ועוד ועוד. ובמקום לתקן, היא מבקשת להרוס, לצמצם את הנטל הרגולטורי.
כדאי רגע להתעכב על המונח הביורוקרטי "הנטל הרגולטורי" אותו היא מבקשת לצמצם. להבין לעומק את ההצעה שלה. רגולציה, או "הנטל הרגולטורי" משמעותם שורה של חוקים ותקנות ששומרים על הסדר החברתי, מגדירים את גבולות המדינה, קובעים מה מותר ומה אסור, ומסמנים את החובות והזכויות בחברה תקינה וצודקת. ללא "נטל רגולטורי", איש הישר בעיניו יעשה, גם כשמדובר בסכנה לאחרים.
סילמן מבקשת לצמצם את "הנטל הרגולטורי" ובמונחים של סביבה האמירה שלה חסרת תקדים, משקפת אובדן דרך מוחלט. מבהילה. לא רק שאין עשייה, אז האדם שאמור להגן על הסביבה, הדמות הפוליטית שצריכה להילחם על אוויר נקי ומים הצלולים, מבקשת ללמוד איך לצמצם את "הנטל הרגולטורי", גם אם רק כהצהרה. כי סילמן בצעד מבעית, בעל השלכות דרקוניות, מאותת לכל אותם תושבים ברחבי הארץ שנאבקים על אוויר נקי ומחכים למוצא פיה, שהם לא מעניינים אותה, כי היא מבקשת ללמוד איך לבטל מכוחו של המשרד שבראשו היא עומדת. ללמוד איך להקל ולאוורר חוקים ותקנות שמגבילים את הזיהום שהתעשיות פולטות, מגבילים את השימוש במשאבי טבע, את הניצול של המים והמחצבים השונים. נזכיר רק שבישראל מתים מדי שנה כ-5,000 בני אדם ממחלות קשות שקשורות בזיהום אוויר, ומדובר בהערכת חסר.
ומה האינטרס של סילמן? איך צמצום הנטל הרגולטורי יסייע לה בפריימריז? זה פשוט: ועדי עובדים ובעלי הון. אותם אנשים שמחזיקים את התעשיות ומתפרנסים מהן. פחות נטל, יותר כסף למפעל. בדרך לפריימריז אשת הליכוד המדשדשת בסקרים מוכרת את כולם.
גרים ברמלה, לוד, אשדוד, יבנה, קריות, חיפה, חדרה, פרדס חנה ובדרום הארץ? עובדים ליד "נשר", אזור התעשייה אשדוד, מפרץ חיפה, תחנות הכוח, ומישור רותם? קחו בחשבון שבקרוב "הנטל הרגולטורי" ששומר עליכם, על הבריאות שלכם, על הילדים שלכם, על החיים שלכם – יפחת. לשם סילמן מכוונת, זו המטרה.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.