הדרת השרים וקיצוץ הסמכויות: כך פורק משרד החוץ

בסרט "אלף חתכים" מכנה העיתונאית הפיליפינית, מריה רסה, את התהליך שעוברת מדינתה תחת המנהיג הפופוליסט רודריגו דוטרטה: "אלף חתכים". כל פעולה של דוטרטה בפני עצמה היא חתך קטן, אבל הצטברות שלהם אחד אחרי השני יוצרת מדינה מדממת וחלשה שכנועה למנהיג העומד בראשה. תהליכים דומים ראינו בשנים האחרונות בחלק ממוסדות המדינה בישראל, כשהמוביל שבהם היה משרד החוץ. 

עוד ב"שקוף":

• דוברו של שר הדיגיטל מודה: אין לנו באמת משרד
• זוכרים שישבתם באופוזיציה? חזקו אותה, דווקא עכשיו
• בלי להוציא אגורה: תוכנית "שקוף" לממשלה ה-36 למלחמה בשחיתות

אספנו שורה של אירועים במשרד החוץ, "חתכים", שכל אחד מהם בפני עצמו נראה אולי חסר משמעות אבל ביחד הם יוצרים תמונה כוללת עגומה למדי. המשרד פורק בשנים האחרונות ומצא את עצמו מפוזר בין משרדים שונים, דל תקציב, חסר סמכויות שנלקחו ממנו לאורך השנים, ולא מוכן למערכה הדיפלומטית הבאה. התוצאה היא, בין היתר, כישלון הסברתי במערכה האחרונה מול חמאס וחקירה בבית הדין הבינלאומי. אולי אי אפשר היה למנוע את זה אבל מערך דיפלומטי משומן וחזק היה לפחות מנסה. 

הבשורות הטובות הן שבשנה האחרונה, תחת שר החוץ גבי אשכנזי, המשרד התחזק ומצבנו טוב יותר –  כך מעידים אנשים שונים מהמשרד. אך לשר החוץ הנכנס יאיר לפיד לא חסרה עבודה: הוא יידרש להחזיר אליו סמכויות, להגדיל את תקציב המשרד ואפילו לשחרר 35 דיפלומטים לשליחות (מה שקרה כבר בשבוע הראשון). אבל אם תיפול הממשלה שוב לפני אישור תקציב מדינה חדש – המשרד עשוי להיכנס חזרה לסחרור. 

זה לא היה המשרד הממשלתי היחיד שהוחלש. למעשה אותו תהליך קרה גם למשטרה, שמצאה את עצמה חסרת אונים מול האנרכיה שהשתוללה ברחובות. אבל בעוד שאת כישלון המשטרה ראינו ברחוב, מתחת לבית, המשמעויות של פירוק והחלשת משרד החוץ נראות לפעמים רק אלפי קילומטרים מפה, כשעובד קונסוליה מקומית לא יכול לקחת מונית כדי לפגוש מושל מקומי – כי אין תקציב. 

הסכם שלום נחתם – ללא נוכחות שר החוץ

בעשור האחרון היה שר החוץ, במשך כמה שנים, מי שהיה גם ראש הממשלה, בנימין נתניהו. כך היה כמעט בכל הכנסת ה-20 עד שהוגש נגדו כתב אישום. בשלב הזה החליף אותו מי שהיה גם שר התחבורה ישראל כ"ץ. כלומר, מאז 2015 ועד שמונה גבי אשכנזי בכנסת ה-23, לא היה למדינת ישראל שר חוץ במשרה מלאה. וגם אשכנזי הורחק בשנה האחרונה מתהליך קבלת ההחלטות, גם במקרים שנחשבו תקדימיים כמו הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות. זה הגיע עד לרמה שנתניהו נסע לחתום על ההסכם בלי שר החוץ שלו ובלי שבכלל החזיק בסמכות לעשות זאת. 

סמכויות חתימה על הסכמים בינלאומיים הן לא הסמכויות היחידות שמוקנות לשר בחוק. השר מוסמך גם לחתום על רישיונות לייצוא ביטחוני, על חלק מסמכויות להנפקת דרכונים, ועל הפעלת צנזורה על פעולות דיפלומטיות שעשויות לפגוע ביחסי החוץ של מדינת ישראל. 

חלק מסמכויות אלו נרמסו בשנה האחרונה ועדויות שונות צצו מעל פני השטח: רקימת הסכמים עם מדינות האזור, ודיפלומטיית החיסונים שעליה החליט לבד משרד רה"מ. וכך הפך שר החוץ לנטול כוח ממשי לניהול מערך הסברה ממשלתי. בדיון בוועדה לביקורת המדינה בנושא בנובמבר האחרון אמר היו"ר עפר שלח מיש עתיד כי "שר החוץ מודר כמעט מכל מהלכי החוץ המרכזיים שישראל עשתה בשנה האחרונה". 

"בנוגע להסכמי אברהם אני יכול לומר שכבר הרבה שנים משרד החוץ מקיים קשרים", אומר ברוך בינה, ששימש בין היתר כשגריר ישראל בדנמרק, היה סגן ראש הנציגות הדיפלומטית בוושינגטון, ושירת 37 שנים במערך הדיפלומטי של ישראל עד שפרש בשנת 2017. "עובדי משרד החוץ נמצאים בבירות האלו ומקיימים קשרים עם המקומיים וסוללים את הדרך ליום שבו אפשר יהיה להגיע להסכמים. כל הכבוד לרה"מ שהצליח לעשות את זה, באמת. אבל זה מתבסס על שנים של עבודה. את העבודה הזו לא יכולים לעשות משרדים אחרים". 

המחיר האמיתי של "המצאת" משרדי ממשלה

באשמת הממשלה ה-35 הגענו לשיא של משרדים משונים כמו משרד הדיגיטל, משרד המים והמשרד לקידום קהילתי. מעבר למחיר הפעוט יחסית של 2-6 מיליוני שקלים לכמה ג'ובים, יש כאן משמעויות עומק שאט אט מפרקות את משרדי הממשלה ומוסדות המדינה, ביניהם גם משרד החוץ. וכך, שורה של משרדים הוקמו בשנים האחרונות, התחרו על סמכויותיו של המשרד ובכך יצרו משרדי חוץ מקבילים שהתחרו על משאבים וסמכויות.

אחד מהם הוא משרד התפוצות שממשיך לפעול גם בממשלה הנוכחית בראשותו של נחמן שי (העבודה). המשרד שהוקם בשנת 2001 אחראי "על הקשר בין ישראל ליהדות העולם". במהלך השנים הוכנסו והוצאו ממנו סמכויות שונות. באתר המשרד כיום תוכלו למצוא שמטרתו היא "חיזוק הזהות היהודית והקשר לישראל של יהודים שאינם מרגישים שיוך וזיקה ליהדות ולעם היהודי". 

עוד כתוב שם כי הפעולות העיקריות בתחום הן הובלת "היוזמה המשותפת לממשלת ישראל והעם היהודי – Mosaic United, מטעם ממשלת ישראל, הובלת פרויקט 'תגלית' ופרויקט 'מסע' מטעם ממשלת ישראל, הפעלה של פרויקט 'מומנטום' שמביא לישראל אלפי אימהות לתוכנית מעמיקה שמטרתה לחזק את הזהות היהודית בקרבן ועוד". 

רוב הפעולות שהמשרד מציין בכלל מתקיימות בעמותות, ומה שהיה יכול להסתכם בוועדת היגוי מלווה לפרויקטים במשרד החוץ הפך להיות משרד שלם. ולמרות שמדובר ב"משרד", הוא יושב בתוך משרד רה"מ, כלומר אין לו מטה עצמאי וזהות משלו. המשרד היה יכול להיות אגף במשרד החוץ או במשרד העלייה והקליטה. 

בינה לא שולל את הרעיון של משרדים חדשים שיפעלו במקביל לעבודת משרד החוץ, כמו משרד התפוצות, אבל טוען שאת העבודה עצמה נדרש לעשות משרד החוץ עצמו. "זכותה של הממשלה להקים משרד ולקבוע מדיניות", הוא אומר. "אבל את המדיניות הזו צריך לתת למשרד החוץ לבצע, בגלל שהמשרד שם. הוא מכיר את מנהיגי הקהילות היהודיות, את בתי הספר היהודים, כי הילדים שלנו לומדים בבתי הספר האלו ואנחנו חלק מהקהילה היהודית. אתה לא יכול לבוא פתאום מירושלים ולומר 'היי, אני המשרד לענייני תפוצות, וזה המסר'".

"מה שקרה בשנים האחרונות זה שבילבלו את משרד החוץ", מוסיף בינה. "הסמכויות הועברו למשרדים אחרים. וזה ניתן לריפוי. אבל צריך לקבל החלטה. תנו למשרד החוץ לטפל בענייני החוץ".

ארשת שושואיסטית שמכסה על חוסר מוחלט בתוכן

משרד נוסף שכרסם בסמכויות משרד החוץ הוא המשרד לעניינים אסטרטגיים. הוא הוקם בשנת 2006, פורק בשנת 2008 והוקם שוב לתחייה בשנת 2009. ב-2014 הוא אוחד עם משרד המודיעין ובשנת 2015 פורק שוב.

הממשלה ה-34 החליטה בשנת 2015 ליצוק לתוכו תוכן – מלחמה בתופעת הדה לגיטימציה למדינת ישראל ובקריאות החרם נגדה. המשרד עטה ארשת חשאיות מאוסה וכשל. לא נשאר בו כל תוכן, וגם הוא כמו משרד התפוצות העביר את פעולותיו לעמותה שתפקידה היה לגייס כסף למאבק. גם העמותה כשלה כי התורמים, אוהבי ישראל ככל שיהיו, התרחקו ממנה מחשש למעורבות בהליכים דיפלומטיים של ישראל – מה שהיה יכול לזמן להם הגבלות משפטיות אמריקאיות. פעולות המשרד היו יכולת להיות, כאמור, במשרד החוץ. במקום זאת שפכה ממשלת ישראל זמן ומשאבים ציבוריים על פרויקטים מגלומניים כדי לשרת תחושה שושואיסטית בקרב כמה פוליטיקאים. בשנתיים האחרונות המשרד ננטש מכל פעילות ממשית אבל המשיך לבזבז כסף. הממשלה החדשה החליטה לסגור אותו ואנו מקווים שהליך פירוקו יושלם במהרה כדי שלא יוער שוב. 

"הבעיה נוצרת כשנותנים למשרד לעניינים אסטרטגיים סמכויות", מסביר בינה. "זה דורך על הרבה מאד רגליים של משרדים אחרים. זה לא עניין של קרבות יוקרה. למשרד לעניינים אסטרטגיים אין את הכלים ואת הקשרים. כשמשרד כזה מנסה לפעול באופן ישיר מול גורמים זרים, אותם גורמים ישאלו אותם 'מי אתם? יש לכם מעמד מדיני או דיפלומטי?'". 

המשרד שהשר שעמד בראשו טוען ש"היה צריך להיסגר מזמן"

גם המשרד לשיתוף פעולה אזורי עוסק בענייני חוץ. בשנת 1999 נוסד המשרד כדי לקדם שיתוף פעולה בין מדינת ישראל לשכנותיה. אבל כבר ב-2001 הוא אוחסן בבוידעם לאחר שראה שלושה שרים בזמן הזה: שמעון פרס, ציפי לבני ורוני מילוא. ב-2009 הוציא אותו נתניהו, ניער את האבק ונתן אותו לסילבן שלום. עד היום עמד בראשו אופיר אקוניס (הליכוד) ובממשלה ה-36 זה השר עיסאווי פריג' ממרצ שקיבל לידיו את המושכות. 

לפי אתר המשרד יעדיו הם: איתור ובניית שיתופי פעולה עם מדינות האזור ובכלל זה מדינות אגן הים התיכון והרשות הפלסטינית במגוון  תחומים; בניית ושיפור תשתיות פיזיות כפלטפורמה לשיתוף פעולה; איתור והסרת חסמים לשיתוף פעולה; יצירת דפוסי חשיבה חדשים לשיתוף פעולה בתחומים חברתיים (פרויקטי "עם לעם");  עידוד ובניית מסגרות חדשות לשיתוף פעולה.​ את כל הפעולות האלו יכול לעשות צוות עובדים במשרד החוץ בשיתוף משרדים נוספים. אחד מהפרויקטים המגלומנים של המשרד הוא "תעלת הימים" שתזרים מים מותפלים מים סוף לים המלח.  

אפשר לסכם את זכות קיומו של המשרד במילות סיכומו של השר היוצא אופיר אקוניס: "היה צריך להיסגר מזמן". 

הגדרה מפוצצת עם אפס תוכן מאחוריה

עוד משרד שמתערב בענייני חוץ, כנראה מתוך רצון ליצוק הצדקה לקיומו, הוא משרד המודיעין. הוא הוקם בשנת 2009, השר הראשון בו היה דן מרידור והיום עומד בראשו אלי כהן. לפי אתר המשרד הוא "מהווה חלק מהמערכת המדינית, ביטחונית, מודיעינית של מדינת ישראל. המשרד והשר העומד בראשו יפקחו על מדיניות הפעלתם של ארגוני המודיעין, המוסד והשב"כ, לטובת הביטחון הלאומי של מדינת ישראל בתיאום ובהנחיית ראש הממשלה". נשמע אולי כמו הגדרה מפוצצת, אבל מאחוריה אין כלום. למשרד אין שום סמכויות על גופי המודיעין של מדינת ישראל. אלו כפופים בכלל למשרד רה"מ, כשאגף המודיעין בצה"ל כפוף לרמטכ"ל. בעבר עמד בראש המשרד ישראל כ"ץ, שר התחבורה לשעבר, שלא היה צריך להקדיש לעבודת המשרד יותר משש שעות בשבוע עמוס.

גם את המשרד הזה היה אפשר לסגור. במקום זאת הוא ניתן ככיבוד לאלעזר שטרן (יש עתיד) שציין בריאיון לעיתון הארץ כי הוא ממונה על "פיתוח תחומים".

"לא יעלה על הדעת למשל שמטה לביטחון לאומי יגיד לחטיבת גולני תעשו כך או אחרת. באותה מידה זה לא תקין שהמטה לביטחון לאומי מטפל ישירות בענייני החוץ של המדינה"

ברוך בינה

גורם נוסף, בעל משמעות, אבל כזה שגלש בשנה האחרונה לביצוע תפקידים של משרד החוץ הוא המטה לביטחון לאומי. זהו גוף שיושב ליד משרד ראש הממשלה וכפוף לו. בראשו עומד, נכון לעכשיו, מאיר בן שבת. אבל בזמן שהיה אמור רק להכין הערכות מצב לאומיות מצא את עצמו בן שבת כזרוע הארוכה של רה"מ להתערבות בעבודת משרדים אחרים. 

ראינו זאת  כשנשלח למפקד חיל האוויר לדון איתו על עסקאות נשק מאחורי גבו של הרמטכ"ל אביב כוכבי ושר הביטחון בני גנץ, וגם בפעולות שנוגעות למשרד החוץ כמו: כינון יחסים דיפלומטיים עם מרוקו, כשמונה על ידי רה"מ לנציג מדינת ישראל לקשר עם המעצמות, כשטס בראש משלחת דיפלומטית לאמירויות, בניהול המערכה הדיפלומטית במלחמה האחרונה ועוד. בכל הצמתים האלו עמד בן שבת ולא שר החוץ גבי אשכנזי.

"אין בעיה שליד רה"מ יכהן מטה לביטחון לאומי שישקלל את כל המידע וההערכות שמגיעות", מבהיר בינה. "יחד עם הצבא והמוסד גם משרד החוץ יכול להיות מתוכלל על ידי המטה לביטחון לאומי, ובלבד שהעבודה או המשימה תהיה של משרד החוץ". עם זאת הוא מדגיש ש"לא יעלה על הדעת בעיני שהמל"ל יגיד למשל לחטיבת גולני תעשו כך או אחרת. באותה מידה זה לא תקין שהמל"ל מטפל ישירות בענייני החוץ של המדינה".

ולא רק משרדי ממשלה, אלא גם עמותות עצמאיות: כשהיה שגריר בדנמרק בינה נחשף לחוסר התיאום בין פעילות משרד החוץ לפעולות עצמאיות בתחום. "היה מקרה שבו בחברת האוטובוסים של דנמרק הופיעו פרסומות נגד ההתנחלויות", הוא מספר. "איך שזה נודע לנו ביקשתי פגישה עם מנכ"לית חברת התחבורה של קופנהגן. כשהגעתי לפגישה הם סיפרו לי שהם קיבלו כמה מיילים מכתובות ישראליות שבהם מחו על הדבר הזה. והם אמרו לי: 'מה זה עניינם מה אנחנו שמים על האוטובוסים שלנו'".

המיילים האלה, כך הסתבר, הם פעילות מאורגנת של עמותת "ישראל שלי", אך לדברי בינה היא בוצעה בצורה חובבנית, ואפשרה למנכ"לית "לנפנף" אותה. "אני באתי אליה מהנימוקים הכלכליים, ובערב הפרסומות כבר ירדו", מסביר בינה. "היא צריכה להתווכח עם הממשלה על התעריפים של הנסיעה והיא לא זקוקה למחלוקת מדינית. זה ההבדל בין העבודה שמשרד החוץ עושה שנמצא בשטח לבין השאר. אתה לא יכול להבין מי בעד ומי נגד אם אתה לא שם. זו בדיוק עבודה שמשרד החוץ צריך לעשות ולא המשרד לעניינים אסטרטגיים".

פוליטיזציה במערך ההסברה

בשירות הציבורי הפוליטיקאים שואפים למנות כמה שיותר משרות בפטור ממכרז, כלומר מינוי אישי פוליטי. בדיון שהתקיים בנובמבר 2020 בוועדה לביקורת המדינה בכנסת אמרה דגנית שי ממשרד מבקר המדינה כי "11 ראשי נציגויות דיפלומטיות הן מה שנקרא משרת אמון". וכך מתמנים אנשים לא מתאימים שכל כישורם הוא הקשר שלהם לשר. 

לעיתים זה מינוי ראוי ולעיתים כזה שנועד רק לפנק מקורבים לשלטון. מעבר לכך ששיטת הג'ובים הזו עשויה להביא למינוי קטסטרופלי של אדם לא כשיר, יש לה גם אפקט מצנן: אנשים איכותיים שצמחו במשרד החוץ יודעים שיש להם תקרת זכוכית. לא משנה כמה קשה הם יעבדו – השר יביא חבר ממפלגתו. 

"אנשי משרד החוץ הם פטריוטים ישראלים, למה לחשוב שאנחנו לא נהיה נאמנים, שאנחנו לא נהיה בסדר?"

ברוך בינה

הייתה גם מי שהתרחקה ממשרות פוליטיות. "היו שרים כמו ציפי לבני שאמרו: 'אני לא ממנה משרות פוליטיות. יש לי את עובדי משרד החוץ, הם יעשו את העבודה'", מספר בינה. "אבל רוב השרים וראשי הממשלה רוצים לנצל מה שמותר להם". 

בנוגע לטענה שרה"מ צריך להכיר אישית את השגריר באו"ם ולסמוך עליו אומר בינה: "יש מקום לטענה שהשגריר באו"ם יכול להרים טלפון לרה"מ באמצע הלילה ולקבל הנחיות. ואני שואל: למה ששגריר שהוא עובד משרד החוץ לא יוכל לעשות זאת, למה עובדי משרד החוץ הם לא אנשים נאמנים?". 

"על פי אותו היגיון צריך למנות 11 מפקדי חטיבות שיהיו מינויים פוליטיים", ממשיך בינה. "אני לא חושב שמישהו היה מעלה זאת על דעתו. היו גם מינויים פוליטיים טובים, אבל רובם בינוניים ומטה. מי שהיה שר יכול להיות שגריר טוב אם הוא ידע עם לעבוד עם הצוות שלו, ידע את השפה ויעבור אימונים כמו ריאיונות".

ובהשוואה בינלאומית, בינה מציין שתי מדינות מרכזיות. "אומרים לדוגמה שבארה"ב כל התפקידים הם פוליטיים ויש בזה משהו" הוא אומר. "אבל המבנה שם שונה לחלוטין. שגרירות אמריקאית היא חיה גדולה, הרבה יותר משגרירות ישראלית שיש בה לפעמים רק שני שליחים מדיניים, שליח מנהלי וקצין ביטחון". הדוגמה השנייה של בינה היא בריטניה: "אצל הבריטים, שכל העולם לומד מהם יחסי חוץ – אין מינויים פוליטיים. השגריר בוושינגטון הוא נאמנו של רה"מ אבל הוא נקבע מתוך עובדי משרד החוץ. למה להניח שאנשים שזה מקצועם פחות טובים?".  

ולסיכום הנושא מבהיר בינה: "אנחנו (משרד החוץ, ע.ב) עומדים לרשות מדינת ישראל. אנחנו אזרחים ישראלים, פטריוטים ישראלים, רובנו היינו קצינים בצבא. למה לחשוב שאנחנו לא נהיה נאמנים, שאנחנו לא נהיה בסדר?".

אם אין תקציב, הקונסול לא ייסע לפגישות

כדי להבין עד כמה משרד החוץ הפך בשנים האחרונות להיות חלק שולי ממערך פעילות החוץ של מדינת ישראל שווה להביט בנתון אחד מתוך דוח מבקר המדינה משנת 2020: המבקר מציין שתקציב כלל פעילות מערך החוץ של מדינת ישראל עמד בשנת 2019 על 3.2 מיליארד שקלים, כשתקציב משרד החוץ עמד על כ-1.4 מיליארד שקלים בלבד. שאר הכסף פוזר בין 35 משרדים וגופי ממשלה שונים. 

לפי הדוח, התקציב ירד ב-14.7% בין שנת 2018 לשנת 2019, בזמן שתקציב המדינה עלה באותה התקופה ב-4.3%. לפי המבקר, "הקיצוץ הזה הביא למשבר תקציבי במשרד. כתוצאה מכך פעילויות רבות, לרבות פעולות ליבה, לא התקיימו, דבר שעלול להשפיע על יחסי החוץ של מדינת ישראל, על השירות לאזרחים בחו“ל ועוד". בזמן הזה משרד האוצר הוביל מערך לסגירה של חמישית מהנציגויות הדיפלומטיות בחו"ל (22 נציגויות) מבלי לשאול בכלל את משרד החוץ על המשמעויות הדיפלומטיות של המהלך. 

בדיון שהתקיים בוועדה לביקורת המדינה בנובמבר 2020 מנתה דניאל ג'ייקובס ממשרד מבקר המדינה רשימה ארוכה של נזקים שנגרמו כתוצאה מהקיצוץ. וכדי להמחיש את עומק הבעיה, הנה היא במלואה:

"הקיצוץ התקציבי הוביל להקפאה ושיבוש בכל אחד מהמערכים המרכזיים של משרד החוץ: קיצוץ של כ-80% מתקציב המערך המדיני, ביטול משלחות, ביטול פעילויות הסברה, צמצום נסיעות, צמצום פעולות של אירוח שגרירים זרים בישראל, קיצוץ ניכר במערך הקונסולרי, ביטול נסיעות של קונסולים, ביטול ביקורי האסירים והעצירים, ביטול ביקורי היכרויות של קונסולים עם גורמים רלוונטיים במדינות היעד, קיצוץ של 70% מתקציב מערך הדיפלומטיה הציבורית, אי מימוש הסכמים מדיניים, אי ביצוע פעילות ציבורית, אי תחזוקה ופיתוח של כלים טכנולוגיים לקידום הדיפלומטיה הציבורית, השבתה כמעט מוחלטת של פעילות מש"ב (המרכז לשיתוף פעולה בינלאומי, ע.ב) ברחבי העולם, היעדרות ישראל מפורומים, הפסקת פעילות של מרכזי מצוינות, צניחה במשתלמים שהגיעו לישראל, וגם עיכוב בפירעון תשלומי חובה של ישראל לאו"ם ולארגונים וולונטריים אחרים".

"דווקא בתקופת השר אשכנזי ראינו שהחזירו תקציבים למשרד", אומר בינה. "בעבר התקציב עמד על כ-1.6 מיליארד והם ירדו במהלך השנים ועכשיו הם עלו שוב לסכום דומה. בוודאי שהקיצוצים האלו גורמים נזק בטווח המיידי אבל אני לא יכול לומר אם תהיה פגיעה גם בטווח הארוך. אם הקיצוצים האלו יימשכו לעוד עשר שנים ומצב המשרד יהיה ירוד אז יהיה קשה מאד לתקן. כשמשה דיין לדוגמה בחר לחתוך את ההוצאות וסגר את השגרירות בסיאול (קוריאה), הם נורא נפגעו ולקח 15 שנים עד שהם הסכימו לנו לפתוח מחדש".

בינה מנסה להמחיש את המצב התקציבי. "כשהקונסול צריך לנסוע לעיר אחרת, גם אם ברכב, יש לזה משמעות תקציבית, גם הקב"ט שלו צריך לנסוע איתו והנהג", הוא מתאר. "צריך לעשות תיאומים ולשכור שלושה חדרי מלון, זה עולה כסף ואם אין תקציב אין אפשרות לנסוע. קח לדוגמה קונסול כללי שיש לו שש מדינות בארה"ב תחת חסותו, לדוגמה בבוסטון, אבל הוא לא יכול לפגוש מושלים, מחוקקים או תובעים מדינתיים אם אין לו תקציב. וזה במידה מסוימת הוחזר בשנה האחרונה תחת פיקודו של גבי אשכנזי". 

מינויים חסרים במערך ההסברה

נוסף על כל זה, רק השבוע אישרה הממשלה החדשה מינוי של 35 שגרירים וקונסולים, לאחר תקופה ארוכה שרה"מ לשעבר בנימין נתניהו עיכב אותם בממשלה. אגב, זה לא משהו חריג. גם לפני שנה וחצי נוצר מצב שחסרים שגרירים בגלל סיבות פוליטיות. בריאיון שהתקיים טרם האישור הביע בינה את מורת רוחו מהסוגיה ואמר כי "הסיפור הזה הוא שערורייה בעיני. האנשים האלו צריכים לצאת לחו"ל ולייצג את מדינת ישראל. כל זמן שאין להם אישור מהממשלה המשרד לא יכול להגיש בקשה למדינה המארחת לקבל אותם והמדינה המארחת לא מכירה אותם. וזה סקנדל גדול. אפשר עדיין לתקן את זה אבל צריך לזכור שהשגרירים האלו זה המדינה".

***

את הנזק לשירות החוץ של ישראל ייקח שנים לתקן. חלק מהבעיה נעוצה בכך שעובדים מוכשרים רואים את המצב הנוכחי ומחפשים לעצמם עתיד אחר. "אחד הדברים שקרו בעשור האחרון הוא שהרבה אנשים עוזבים את המשרד", אומר בינה. "הם עושים את הקורס, את הצוערות, יוצרים קשרים, תופסים את הפרנציפ ועוזבים".

למה הם עוזבים? 

"כי הם לא רואים שיש לזה עתיד".