זוכרים שישבתם באופוזיציה? חזקו אותה, דווקא עכשיו

בכנסת ה-23 הלכה ונחשפה בפנינו תמונה מטרידה: הכנסת ובעיקר האופוזיציה חלשות להחריד. שרים לא מגיעים לדיונים שאליהם הוזמנו, לא עונים לשאילתות חברי הכנסת, חסרי ייצוג בוועדה לבחירת שופטים ללא ועדה בראשותם וביטול כליל של החקיקה הפרטית. 

עוד ב"שקוף":

• החוק הנורבגי הוא טוב או רע?
• הממשלה ה-36 – כך תילחמי בשחיתות
•  מהלכי ממשלת נתניהו שאפשר עכשיו לבטל

חברי הקואליציה החדשה, שחלקם ישבו שנים בספסלי האופוזיציה, לא היו שם לחינם. עכשיו, אחד התפקידים הראשונים שלהם, למרות הקשיים, צריך להיות דווקא חיזוק של האופוזיציה. החל מתיקוני חקיקה, דרך שימוש בסמכויות יו"ר הכנסת וכלה בתרבות פוליטית שמאפשרת הקשבה וביקורת. ממקום של כוח אפשר לאזן את המגרש. אלה הצעדים שאפשר לנקוט בהם כדי להשיג את המטרה החשובה הזאת:

1. ממשלה קטנה וחוק נורבגי מלא

הגדילו את כמות הח"כים המתפקדים בקואליציה שלכם. איך זה משפיע על האופוזיציה? שר או סגן שר לא יכולים לקחת חלק בעבודת הכנסת, וכך כל עבודת הכנסת נופלת על כתפיהם של מעט מדי ח"כים מהקואליציה. הם הופכים לרובוטים קואליציוניים: הם מדלגים בין ועדות ומגיעים רק להצבעות מבלי להקשיב למילה אחת שנאמרה בחדר. חברי הוועדות מהאופוזיציה יכולים לדבר לקיר. בנוסף, שיתופי פעולה עם הקואליציה הם הדרך הטובה ביותר לקדם חקיקה.

לכן, על אף שכשלתם בגודל הממשלה, עדיין לא מאוחר מדי. שאפו בשנה הקרובה לצמצם אותה. העבירו חוק נורבגי מלא שיחייב שרים להתפטר (ולא ישאיר זאת כאופציה בלבד כמו בחוק הקיים), ובכך תמלאו את שורות הכנסת. 

2. הניחו תקציב מוקדם ככל האפשר

אחד הכלים העיקריים שיש לאופוזיציה לפקח על עבודת הממשלה הוא בחינת סדר העדיפויות הלאומי של הממשלה. אל תדחו את מועד הגשת התקציב, הניחו אותו מוקדם ככל האפשר על שולחן הכנסת וקיימו בו דיון ענייני עם האופוזיציה. אל תמרחו ואל תחפשו דרכים עוקפות תקציב. אין הרבה דרכים המאפשרות לאופוזיציה להיות מעורבת בעבודת הממשלה.

3. נציגות בוועדה לבחירת שופטים

הקואליציה הקודמת חרגה מהמסורת ומנעה נציגות לאופוזיציה בוועדה לבחירת שופטים. טוב יהיה אם תשוב מסורת זו, גם אם נראה שהקואליציה הנוכחית מגוונת דיה.

4. ראשות ועדה סטטוטורית

בכנסת הקודמת האופוזיציה לא קיבלה שום ועדה סטטוטורית משמעותית כדוגמת ועדת הכלכלה או החוץ והביטחון. אל תסתפקו בשאריות. תנו לאופוזיציה ועדה אמיתית שאפשר לחוקק ולקבוע בה סדר יום פוליטי עצמאי.

5. חקיקה פרטית

כמות הצעות החוק הפרטיות המוגשות לכנסת היא מופרכת. הכנסת ה-24 טרם התניעה ונכון לכתיבת שורות אלו מונחות על שולחנה כבר 1,461 הצעות חוק פרטיות. את רובן תדחה הקואליציה ללא הסבר – ובצדק. מי יכול לעבור על כמות הצעות חוק שכזו? צריך לקבוע מנגנון שמאפשר לכל ח"כ מהאופוזיציה לקדם באמת הצעת חוק.

הציעו לכל חבר או חברת כנסת לבחור מספר מצומצם של הצעות חוק שהם באמת רוצים לקדם, חברו אותם עם משרד הממשלה הרלוונטי, עבדו על זה יחד והתייחסו להצעה בוועדת השרים לחקיקה כהצעה שמגיעה מהקואליציה. כך תאפשרו גם לבעיות שמגיעות ממגזרים שלא יושבים בממשלה לקבל ביטוי אמיתי דרך נבחרי הציבור.

6. מענה על שאילתות של חברי הכנסת

בשנה האחרונה גילינו שחברי הממשלה לא עונים על שאילתות של חברי הכנסת – באופן שיטתי. באוקטובר לדוגמה, מצאנו שהיו כ-400 שאילתות שהגישו חברי הכנסת והשרים צפצפו עליהן ולא ענו. חלקן חיכו ארבעה ואפילו חמישה חודשים למענה. השאלות שנותרו מיותמות היו לגיטימיות, כמו לדוגמה: האם שר האוצר יפעל לביטול תשלומי ביטוח לאומי למעסיקים שעובדיהם נמצאים בחל"ת?

אבל יש נקודת אור: אחד הח"כים שממצה בצורה הטובה ביותר את כלי השאילתות הוא יו"ר הכנסת החדש, מיקי לוי מיש עתיד. לוי אף העיד בפנינו בתגובה לאחת הכתבות כי "שאילתות הן כלי מצוין כדי לקבל תשובות במגוון נושאים מקצועיים משרים בענייני משרדיהם. לעיתים ישנם נושאים קטנים רבים שנופלים בין הכיסאות וזו דרך מצוינת לשים עליהם זרקור כדי לפתור אותם".

"מנסיוני פעמים רבות השאילתא עצמה מביאה נושא לידיעת השר או מעודדת את הפקידות לפעול ביתר מרץ וניתן באמצעותה לפתור בעיות שנוגעות לאזרחים ולאוכלוסיות שונות", המשיך אז לוי. יו"ר הכנסת הנכנס יכול כעת לשים קץ לתופעת אי המענה. יש לו כוח: במקרים שבהם שרה מתעלמת משאילתא של חבר כנסת הוא יכול להפוך אותה לשאילתא שהשרה מחויבת לענות עליה במליאה.

7. שעת שאלות לרה"מ

הנגישו את ראש הממשלה לנציגי הציבור, קבעו שעת שאלות בכנסת. בכנסת ה-20 הוחלט להפחית את הצבעות אי-אמון בכנסת "תמורת" כלי פיקוח חדש ומרשים: שעת השאלות. מן הראוי הוא שפעם בשבוע ראש הממשלה יגיע לפרלמנט ויענה על שאלות של חברי הפרלמנט. בהובלת ח"כ מירב מיכאלי (העבודה) ובעידוד "שקוף", הנוהג אומץ בעבר. אבל הכנסת ה-20 התפזרה מזמן והנוהג הופסק. זה הזמן להחזיר אותו.

8. התייצבו לדיונים בוועדות הכנסת, גם כשלא נעים לכם

בתחילת אוגוסט 2020 ביקשה ועדת החינוך לקיים דיון בהשתתפות שר החינוך ובכירי המשרד על המוכנות לפתיחת שנת הלימודים. שר החינוך יואב גלנט סירב להתייצב ומנע גם מבכירי המשרד להגיע. באוקטובר התקיים דיון של ועדת הפנים והוועדה לביקורת המדינה ובכירי משטרת ישראל סירבו להתייצב על אף שהוזמנו. 

כפי שרמז ח"כ עופר שלח בפתיחת הדיון על אלימות משטרתית: "ברור לי לחלוטין שזה (אי התייצבות) נובע מעוצמת הלחץ הפוליטי שמרגישה צמרת המשטרה, שאי אפשר לנתק אותו מכך שאין כבר שנתיים מפכ"ל משטרה".

חברי ממשלה יקרים – הגיעו לדיון ואפשרו פיקוח על עבודתכם. אם לא תגיעו, יו"ר הכנסת בשיתוף עם ראשי הוועדות יכול וצריך לעכב את הטיפול בענייני משרדכם. הציבור אולי ייפגע בטווח הקצר אבל יהנה מהפירות בטווח הרחוק, כששרות ושרי הממשלה ידעו שלא מתעסקים עם הכנסת.

9. אל תבטלו לגמרי את מנגנון הפיליבסטר

מנגנון הפיליבסטר מאפשר לאופוזיציה לנסות לעכב חקיקה בבית הנבחרים, אולי אפילו לעצור אותה. אבל בתקנון הכנסת קיים סעיף (98) שמאפשר לממשלה, דרך הקואליציה, לרמוס גם את המנגנון הזה ולקבוע שהאופוזיציה תקבל רק שעות בודדות במקום ימים.
הממשלה הקודמת בהחלט ניצלה את הסעיף הזה. עד הכנסת האחרונה זה קרה לרוב במקרים חריגים במיוחד. למשל כשהאופוזיציה עיכבה את העברת התקציב בניסיון להפיל את הממשלה או בנושאים מעוררי מחלוקת כמו יישום הסכמי אוסלו או החוק להסדרת ההתיישבות ביו"ש (חוק ההסדרה). 

לפי מחקר של מרכז המחקר והמידע של כנסת, השימוש שעשתה הקואליציה בסעיף הזה בכנסת ה-23 הוא חסר תקדים. למעשה, חצי מהפעמים שבהן הופעל הסעיף מאז 1968 היו בכנסת ה-23. 

10. תקנות מעקב אחר ליקויי דוח מבקר המדינה

בכנסת ה-20 ניסתה יו"ר הוועדה לביקורת המדינה, קארין אלהרר, לאשר בוועדה תקנות שיאפשרו מעקב אחר ליקויים שהופיעו בדו"ח מבקר המדינה. חברי הכנסת והציבור יוכלו לדעת באופן ברור ושקוף איך מטופלות הבעיות של הממשלה. אבל זה נפל. הסיבה – ח"כ בצלאל סמוטריץ' שכנע את רה"מ נתניהו ואת חברתו לסיעה דאז, שרת המשפטים לשעבר איילת שקד לעצור את התקנות. התקנות מאפשרות תיעוד שיטתי של הליקויים הדורשים תיקון, הגדרת האחראי לתיקונם (אם בכלל יש כוונה לתקן אותם) ומסגרת זמנים ברורה. 

11. תקשיבו.

יש הצעת חוק חשובה שהממשלה רוצה לקדם? תואיל השרה ותגיע לדיון להקשיב מה יש לחברי הכנסת לומר, גם מספסלי אופוזיציה. יכול להיות שלא תסכימו איתם אבל אולי תופתעו. מי שעשוי להרוויח מכך הוא בסוף הציבור.