בדיקת "שקוף": 13 שרים הסתירו את יומניהם ב-2020

כמה שרים בממשלה חשפו את יומני הפגישות שלהם בשנת 2020, וכמה הסתירו אותם בניגוד לחוק? על פי בדיקת "שקוף", מצטיירת תמונה עגומה שלפיה רק 12 שרים מתוך 35 הסכימו לחשוף את היומנים. במשרד המשפטים מגבשים בימים אלה נוהל שאמור להסדיר את דרך פרסום המידע החשוב הזה, אבל יש מי שחושבים שזה לא מספיק, שיש פרצות שמאפשרות התחמקות ממסירת המידע השלם, וגם שהנוהל הזה חייב לחול גם על ראשי רשויות מקומיות.

ב-2020 לא פחות מ-13 שרים הסתירו את היומן בניגוד לחוק, ו-11 מסרו יומן חלקי. כך עולה מניתוח מקיף שערך מתנדב "שקוף" גל הניג. במקביל, משרד המשפטים מבקש כעת את הערות הציבור לפני פרסום נוהל חשיפת יומנים שיקבע לראשונה אמות מידה בסוגיה.

עוד ב"שקוף":

• הדחיינים ו"מאבדי הקבלות": כך מתנהלים המועמדים עם הכסף שלנו
• גם אחרי הביקורת – מנהלי טקס המשואות מסתירים כיצד חילקו את הכרטיסים
• שיטת ברקת: הגדיל את כספי הקמפיין דרך מטה משותף עם שטרית

שרי ממשלת הקורונה שפרסו את יומנם לשנת 2020 הם: אמיר אוחנה, אופיר אקוניס, יובל שטייניץ, יזהר שי, אסף זמיר, עומר ינקלביץ', יועז הנדל, חילי טרופר, מירב כהן, יצחק כהן, יעקב ליצמן, עמיר פרץ, פנינה תמנו שטה.

שרים שפרסמו חלק מיומנם ב-2020: אורלי לוי אבקסיס, ישראל כ"ץ, מירי רגב, גילה גמליאל, רפי פרץ, צחי הנגבי, אלון שוסטר, אורית פרקש הכהן, איציק שמולי, אלי כהן, מיכאל ביטון, יעקב אביטן. 

השרים שלא פרסמו את יומנם ב-2020: בנימין נתניהו, בני גנץ, יולי אדלשטיין, יואב גלנט, דוד אמסלם (לכאורה היומן "בהכנה"), גלעד ארדן, ציפי חוטובלי, זאב אלקין (בעקבות עתירה הוסכם על מסירתו). גבי אשכנזי, אבי ניסנקורן, אריה דרעי (הצלחה הגישו מכתב קדם עתירה בעקבות סירובו של דרעי).

*עדכון מה-12 במאי: דודי אמסלם וגבי אשכנזי פרסמו חלק מיומנם ל-2020

שיאן ההסתרות: נתניהו

חוק חופש המידע מאפשר לכל אזרח או תושב להגיש בקשה למידע, ובתוך זאת לדרוש יומן של שרי ממשלה (אך לא של חברי כנסת שאינם שרים). בשנים האחרונות התנועה לחופש המידע ועמותת "הצלחה" פנו בסדרתיות לכלל השרים בבקשה לחשוף את יומנם. 

מהניתוח של המענה לבקשותיהן עולה שבמהלך 2019, 19 מתוך 25 שרים בממשלה פרסמו את היומן בשלמותו. שני שרים פרסמו יומן עבור חלק מהחודשים, וארבעה בחרו להסתירו. שלושה מתוך ארבעת השרים שסירבו לפרסם הם חברי סיעת הליכוד, ושיאן ההסתרות הוא בנימין נתניהו. ראש הממשלה החזיק ב-6 תיקים שונים במהלך שנת 2019 ולא פרסם יומן עבור אף אחד מהם, מעולם. תחקיר קודם של שקוף מצא כי משרד רה"מ פועל באפלה חסרת תקדים. 

שקוף: פרסום יומנים לפי מפלגות – 2020

בשנת 2020 התמונה עגומה יותר. בממשלת הקורונה שנכנסה לתפקידה במאי רק 12 שרים מתוך 35 פרסמו את היומן בכללותו. 13 שרים לא פרסמו אפילו עמוד אחד מהיומן. הפריטטיות לא מתחלקת בהסתרות: כמעט מחצית מהשרים בליכוד (8 מתוך 17) הסתירו יומנים; כמוהם נהגו רק 4 מתוך 13 השרים בכחול לבן. גם נתניהו בחר שוב לנהוג בניגוד לחוק. אולי בעקבותיו הלך גם ראש הממשלה החליפי ושר הביטחון בני גנץ, שלא פרסם יומן באף אחד מתפקידיו. אגב, פרסמנו את העובדה הזו לפני כמה חודשים, וגנץ הכחישה בשידור.

חשוב להדגיש: ישנם שרים שפרסמו יומן "מלא" אך עשיר בהשחרות. כך למשל השר אמיר אוחנה (ליכוד) עיכב את פרסום יומנו ולבסוף הסתיר בתוכו 178 פגישות (הנה הפירוט המלא של הפגישות המחוקות). כמו כן תשעה שרים פרסמו באופן חלקי. מה זה אומר? כך למשל נראה חלק מיומנו של שר הבינוי והשיכון בכנסת ה-23 יעקב ליצמן. קשה להבין את נושאי הפגישה ומי בעלי התפקידים המוזכרים.

איך נוהל משבר הקורונה? אדלשטיין סירב לפרסום היומן

בזכות הלו"זים של נבחרי הציבור אפשר לדעת האם יש מי שעובד עבור האינטרסים שלנו. כך למשל ניתחנו "בשקוף" את יומנו של שר האוצר ישראל כ"ץ, וגילינו שלא פעל כפי שטען להעברת תקציב. 

שר הבריאות יולי אדלשטיין בחר שלא לפרסם כלל את יומנו, שהיה יכול לספק הבנה חשובה ביותר על אופן הניהול של מערכת הבריאות בעת המשבר בהיבטים רבים. היינו רוצים לדעת כמה דיונים התקיימו לפני החלטות שהשפיעו על כולנו. היינו גם שמחים לבחון כיצד השר לשעבר להשכלה גבוהה ומים, ח"כ זאב אלקין, תיפקד – אך הוא סירב לפרסם את יומנו מהשנה הזו, עד שהוגשה עתירת התנועה לחופש המידע.

אותה שאלה ראוי לשאול גם לגבי השר דודי אמסלם שלמענו הוקם המשרד החדש האחראי על סייבר ודיגיטל לאומי. לחיוב חלקי ניתן לציין את השרה לחיזוק וקידום קהילתי, אורלי לוי אבקסיס שהקימה משרד חדש ומיותר אך לפחות נתנה לציבור הצצה לפועלה במרבית החודשים מתוך שנת 2020. 

פגישות פוליטיות יישארו חסויות – גורמים מסחריים ייחשפו

בקרוב הדרך שבה מפורסמים יומני השרים עשויה להשתנות. היחידה לחופש המידע במשרד המשפטים הוציאה לאחרונה נוהל "פרסום יומנים" שמבקש להסדיר את דרך פרסומם. בנוהל מצוין כי "זכותו של הציבור לוודא, באמצעות העיון ביומן, שנבחרי הציבור ועובדי השירות הציבורי עושים שימוש בזמנם באופן העולה בקנה אחד עם התחייבויותיהם והצהרותיהם כלפי הציבור ועם המטרה שלשמה נבחרו או מונו לתפקידם. כמו כן מאפשר היומן לוודא שנבחרי הציבור ועובדי השירות הציבורי נוהגים על פי כללי המנהל התקין, אם מבחינת ההקפדה על אי-המצאות ניגוד עניינים, קיום חובת ההגינות וכיו"ב". 

בין היתר בממשלה מעוניינים לחייב בהעברת יומן בעותק דיגיטלי ובפורמט פתוח כקובץ אקסל. נהדר. כיום לא מעט שרים מעבירים צילומים מיושנים המקשים על הניתוח. 

בנוסף, בנוהל מוצע כי אם משתתף בפגישה אדם פרטי "יש לבחון את העניין לפי נושא הפגישה. ככל שנושא הפגישה נוגע לעניין פרטי (כגון מקרה רווחה) – יש לחסות את שמו. כשנושא הפגישה הוא עניין ציבורי או כללי, הנחת היסוד היא שאין בחשיפת עובדת השתתפותו בפגישה משום פגיעה בפרטיות, ואין לחסות את שם המשתתף". עם זאת, בנוהל מאפשרים חריגים, למשל "בשעה שמטרת הפגישה היא לבחון את היתכנותה של יוזמה מסחרית".

פרסום היומנים לפי מפלגות – 2019

ומה קורה כשמשתתף בפגישה נציג של תאגיד, חברה, ארגון או עמותה? "הנחת היסוד היא שההשתתפות בפגישה נעשית למען קידום מטרות התאגיד ולא בעניין אישי, ועל כן אין לחסות את שם המשתתף ואת התאגיד אותו הוא מייצג בשל הגנת הפרטיות". עם זאת הנוהל מאפשר להשחיר פגישות פוליטיות וגם פגישות בנושאי מדיניות בשלבי עיצוב, לצד דיונים פנימיים במשרדי הממשלה.

בכל הקשור לפגישות עם עיתונאים, הנוהל קובע שלנוכח "מערכת היחסים הרגישה וחשיבות השיח החופשי עם התקשורת", ביומנים יצוינו פגישות עם אנשי תקשורת, תוך ציון שם הגוף בלבד וללא שם העיתונאי או נושא הפגישה. 

ומה עם ראשי הרשויות?

בארגוני השקיפות עדיין לומדים את התקנות החדשות, אבל יש כבר ביקורות מהשטח.

"פרסום הנוהל אחרי עשרות עתירות משפטיות פרטניות, היא בשורה נפלאה לחופש המידע ולמנהל התקין, אך נראה שיש עוד כברת דרך לשקיפות הרצויה", אומר אבי בלדי, חבר מועצת גבעת זאב וחוקר שלטון מקומי בפורום קהלת. "ראשית, הנוהל קובע כי 'במקרים שבהם היומן חסר או חלקי, אין חלה חובה למלא את החסר בעקבות הבקשה למידע'. זוהי קביעה מעורפלת שיכולה לאפשר מחיקה של פגישות ביומן דיגיטלי בטרם מסירתו".

"נוהל חשוב, עכשיו צריך להפוך אותו גם לפורץ דרך"

אבי בלדי, חוקר בפורום קהלת

בלדי מוסיף שהעובדה שנבחר ציבור רשאי להשמיט פגישות בתנאים מסוימים, סבירה במקרה של "הגנת הפרטיות" אבל אמורפית יתר על המידה כשמדובר ב"פעילות פוליטית מובהקת". "כל פגישה שנייה של שר יכולה להיות הן בכובעו כשר מיניסטריאלי והן כפגישה 'פוליטית מובהקת'", הוא אומר. "כיצד נוכל לוודא כי פגישתו של שר התקשורת עם סמנכ"ל בחברת סלקום תוגדר כפגישה מקצועית? גם השר וגם הסמנכ"ל יוכלו לטעון שמדובר בפגישה אישית/פוליטית לצורכי בחירות".

אבל הכי מקומם את בלדי הוא חוסר התייחסות לרשויות המקומיות. "מעבר לכך שראשי רשויות רבים מנהלים תקציבים גדולים מכמה וכמה משרדי ממשלה, ומקבלים שכר אחד לאחד כמו שרים – אין שום סיבה שלא להזכיר זאת בנוהל באופן מפורש. מדוע לא יכול היה להיות כתוב בנוהל שחור על גבי לבן את מה שמובן מאליו לכולנו? פרסום יומניהם של ראשי הרשויות הוא דרישה הכרחית לא פחות מכל משרד ממשלתי וכולנו תקווה שבתזכיר הנוהל הסופי הם יוזכרו בתפקידם ללא מקום לפרשנות מיותרת".

לבסוף בלדי מזכיר את הצורך החשוב ביותר: שנוהל מצוין יקבע שעל שרים, סגני שרים, ראשי רשויות ומנכ"לים לפרסם את יומניהם בסוף כל שנה קלנדרית – כך שברירת המחדל תהיה פרסום היומן. זוהי גם עמדת "שקוף" בנושא. לא מדובר בהקצאת משאבים בלתי סבירה אלא בלחיצות עכבר פשוטות ביומן הדיגיטלי. "מדיניות חופש המידע צריכה לעלות שלב ולקדם פרסום קבוע ואחיד של כל יומני נבחרי הציבור כחובה חוקית ולא 'כבסיס לפרסום יזום' של שר כזה או אחר" אומר בלדי. "הנוהל שפרסם משרד המשפטים הוא קריאת כיוון חשובה בדרך לקידום שקיפות, מנהל תקין ואחידות במשרדי הממשלה וברשויות המקומיות. עכשיו צריך להפוך אותו גם לפורץ דרך".

יש לכם השגות? מוזמנים להעיר על הנוהל עד ל-13 במאי. לא ניתן להמעיט בחשיבות פרסום יומן של ח"כ, ובמיוחד שר מכהן. הם בראש ובראשונה עובדי ציבור, ולציבור מגיע לדעת כיצד הם פועלים למענו. 

בתנועה לחופש המידע דורשים פרסום יזום של היומנים. "זה יעלה את אמון הציבור בשרים ובתוך כך בממשלה, וימנע מחשבות על ניסיונות הסתרה שאינם נצרכים". עוד הוסיפו: "אף שהדרישה הציבורית לשקיפות פעולות השרים היא ברורה, אנחנו עדיין נדרשים, שנה אחר שנה, להגיש בקשות מידע ולעתור לבית המשפט על מנת שהיומנים יובאו לעיניו של הציבור".

מי פרסם יומן מהכנסת ה-23?

מי פרסם יומן בשנת 2019?