הדחיינים ו"מאבדי הקבלות": כך מתנהלים המועמדים עם הכסף שלנו

רק לאחר כמה תזכורות ממערכת "שקוף" ואיום בעתירה לבג"ץ של התנועה לטוהר המידות, בפברואר השנה פרסם מבקר המדינה מתניהו אנגלמן דוחות על התנהלות המועמדים בפריימריז שהתקיימו לקראת הכנסת ה-21. כפי שצפינו, הדוח התפרסם יחד עם עוד שני דוחות אחרים על התנהלות המפלגות בשנת 2018 והבחירות לרשויות המקומיות באוקטובר 2018. 

הדוחות האלו פורסמו לאחר שהמפלגות דחו פעם אחר פעם את הגשת הדוחות שלהן למבקר המדינה, מה שהקשה עליו את עריכת הביקורת. שימו את זה יחד עם העובדה שהן פורסמו חודשיים לפני הבחירות, ואת לשונו העדינה של המבקר – ותקבלו תבשיל בטעם חוסר עניין משווע לציבור. 

עוד ב"שקוף":

• מבקר המדינה מסתיר ביקורת על ח"כים מהליכוד, העבודה ומרצ שקיבלו מימון לפריימריז
• מענק הפריימריז יצא מהכיס שלנו – אך מבקר המדינה לא מגלה מה קרה עם הכסף 
• מבקר המדינה מתניהו אנגלמן מצא דרך מתוחכמת לרכך את דוחות הביקורת

כדי להשאיר את הנושא על סדר היום ולהמשיך לפעול לתיקון בנושא אנחנו מפרסמים שוב ושוב כתבות שמאירות את התנהלות המפלגות והח"כים בכסף שלנו. הפעם: מימון הפריימריז של המועמדים. מה הבעיות המרכזיות שמצא המבקר, מה אפשר עוד לתקן וגם מסדר בושה: הח"כים שעברו על החוק ונקנסו.

בעיה ראשונה – מועדון "מאבדי הקבלות"

הבעיה הראשונה היא שלמרות שמדובר בכסף ציבורי, חלק גדול מהמועמדים לא מנהלים חוזים ושומרים אסמכתאות להתקשרויות. "בביקורת הנוכחית עלה כי 26 מועמדים התקשרו עם נותן שירות לשם קבלת שירות תמורת סכום כולל, דוגמת ניהול קמפיין, ומתן השירות היה כרוך בביצוע הוצאות שונות עבור אותם מועמדים, בסך כולל של 1,483,746 שקלים. 

אולם בחשבונותיהם של אותם המועמדים לא פורטו ההוצאות שהוציא עבורם נותן השירות וסכומן, ולא נשמרו אסמכתאות להוצאות אלה", כותב המבקר. "רק לאחר פניות חוזרות ונשנות של עובדי משרדי והבהרה כי אי-המצאתם של מסמכים כאמור עלולה להיות כרוכה בעיצום כספי, המציאו רוב המועמדים מסמכים נוספים שאפשרו לוודא את שלמותם ונכונותם של הרישומים בדוח הכספי ואת התאמת התמורה לשירות שניתן בפועל".

זה כמו לשרשר את הכסף. מאחר שהמועמד מוגבל בסכום שקיבל, הוא עשוי לצאת "פראייר" אם לא מיצה אותו. דרך טובה לעקוף זאת היא לחתום עם, לדוגמה, חבר שיש לו שירותי דפוס על הסכם כולל – נגיד 100 אלף שקלים. ואז לנהל התחשבנות פנימית. אם יישאר כסף, הוא לא חוזר למשלם המיסים אלא לחבר שעכשיו חייב למועמד טובה על שירותי דפוס שאולי ישתמש בהם בהמשך. בסוף תצא קבלה על סכום כללי שרשום עליו שירותי דפוס מבלי לפרט את אותם שירותים.

קרא לא הצהיר שהנתונים שמסר הם אמת, מארק הוציאה "הוצאות לא סבירות"

למעשה "אי שמירה של אסמכתאות" היא העבירה הפופולארית בקרב חברי הכנסת שלנו. יחד עם סאלח סעד ממפלגת העבודה שחרג גם מהסכום המותר, היו שותפים לעבירה זו גם לא מעט שותפים במפלגת הליכוד: נאווה בוקר ושרן השכל. עוזי דיין וניסים ואטורי גם הם במועדון "מאבדי הקבלות" אבל לפחות לא נהנו ממימון ציבורי לפריימריז. 

על אסנת מארק כתב המבקר בהקשר הזה כי הוציאה "הוצאות לא סבירות". גם ירון מזוז לא דאג לאסוף את כל הקבלות. איוב קרא לא רשם הוצאות כנדרש, לא ניהל חשבון בנק ולא הציג אסמכתאות להוצאותיו. עד כמה התנהלותו של קרא (שר לשעבר) הייתה מפוקפקת? הוא עצמו לא הצהיר על נכונות הנתונים. המבקר כותב ש"המועמד לא הגיש תצהיר המאמת את נכונות ושלמות הנתונים בדוח הכספי". על כך הוא נקנס בסכום גבוה יחסית של 22 אלף שקלים.

פטין מולא (ליכוד, כיום סגן שר), על פי הדוח, לא ניהל חשבון בנק כנדרש, הוציא כסף על עניינים שבכלל לא קשורים לבחירות, לא החזיר תרומות לתורמים למרות שקיבל החזר מהמדינה, לא בדק מי התורמים שלו וקיבל תרומות מתאגידים – דבר שאסור על פי חוק. מבדיקה בדיווחיו למבקר נראה שמולא קיבל תרומה מעמותת ספורט לחינוך גופני בירכא, בסך 2,340 שקלים. על כך הוא נקנס ב-13 אלף שקלים בלבד. 

מה אפשר לעשות: שקיפות. כפי שציינו בהתחלה הכסף הזה לא שקוף. אנחנו לא יודעים למי שילמו וכמה. והמבקר לא באמת מסוגל לבדוק לעומק את כל ההוצאות. פרסום שקוף של ההוצאות יאפשר לעיתונאים לרחרח, לשאול ואולי לחשוף מעשים בעייתים כאלו, מה שיוביל את המועמדים עצמם לפעול ביתר זהירות וללכת בדרך המלך.

בעיה שנייה – כך אפשר לקחת 227 אלף שקלים מכספי הציבור לכיס ואף אחד לא ידע

הבעיה החמורה ביותר היא שאפשר לקחת 70% מהכסף ובכלל לא לדפוק חשבון למבקר, סכום שיכול להגיע עד ל-227 אלף שקלים: המבקר יכול להורות למועמד להשיב 30% מהכסף שאותו היה רשאי להוציא לקופת המדינה. במקרה של מועמדים שלא זכו מראש למימון אכן זו בעיה של המועמד. 

"מה עוצר פוליטיקאי מלקחת את כל הכסף, לשפץ את הבית או לטוס מסביב לעולם ולומר למבקר: "עזוב דוח, תקנוס אותי ב-100 אלף שקלים"? והאמת היא שהתשובה היא כלום"

אבל במקרה של מועמד שהיה זכאי לכסף מראש – ח"כ מכהן – זו בעיה של הציבור. מה עוצר פוליטיקאי מלקחת את כל הכסף, לשפץ את הבית או לטוס מסביב לעולם ולומר למבקר: "עזוב דוח, תקנוס אותי ב-100 אלף שקלים"? והאמת היא שהתשובה היא כלום. ואף אחד גם לא ידע מה הוא עשה עם הכסף. הכתם היחידי שיישאר על שמו הוא אמירה סתומה בדוח המבקר על כך ש"המועמד לא הגיש את הדוח הכספי". ואם נראה לכם שהמבקר סתם פרנואיד, הוא מציין בדוח שארבעה מועמדים לא הגישו בכלל דוחות (הבדיקה שלנו העלתה שאף אחד מהם הוא לא מועמד שזכאי למענק מראש). המבקר זועק למחוקק וכותב ש"מדובר בתוצאה בלתי סבירה שלא ניתן להשלים עימה". 

מה אפשר לעשות: כאן, באופן חריג, המבקר כותב פתרון ספציפי: "המחוקק יפעל לתיקון החוק ויקבע בו במפורש כי על מועמד שלא הגיש דוח כספי תחול החובה להשיב לאוצר המדינה את מלוא כספי המענק שקיבל, וזאת נוסף על סמכות מבקר המדינה להורות לו להעביר לאוצר המדינה סכום ששיעורו 30% מהתקרה בשל אי-הגשת דוח כספי כמתחייב בחוק". כלומר, לא הגשת דוח? תישלל ממך הזכאות לכל הסכום, בנוסף על קנס של 30% מההוצאות. סביר בהחלט. 

בעיה שלישית – התיקון שנתן לח"כים המכהנים את היתרון 

בואו נחזור רגע אחורה: בכנסת ה-20 חוקק יו"ר ועדת הפנים דוד אמסלם (ליכוד) חוק שמזכה חברי כנסת מכהנים במענק מאוצר המדינה אם עליהם להתמודד בבחירות מקדימות (פריימריז). המענק, שגובהו עד 324 אלף שקל במפלגה בה מספר החברים הגדול ביותר (הליכוד), ניתן ללא קשר לשאלה האם נבחר המועמד לכנסת או שלא. מועמדים חדשים נדרשים לגייס תרומות או לחילופין יכולים לקבל הלוואה מהכנסת. אם ייכנסו לכנסת בתוך שנה ממועד הבחירות – יקבלו זיכוי. 

מטרתו המוצהרת של החוק היא להפריד את התורמים מהפוליטיקאים מרגע שנבחרו. אך למרות שמדובר בכסף ציבורי, הוא אינו שקוף ולא ניתן לדעת כיצד בזבזו אותו. אלה הסכומים המדויקים שלהם היו זכאים במפלגות הרלוונטיות: בליכוד – 323,830 שקלים; בעבודה – 222,610 שקלים; ובמרצ 123,483 שקלים.

למעט פרסום יזום של המועמד, איך הוא הוציא את כספנו, הוא יכול לעשות איתו כמעט ככל העולה על רוחו, כשהיחידי שמבקר אותו הוא מבקר המדינה. אבל דוחות מבקר המדינה לא מספקים כדי לדעת ונשארים באמירות סתומות שלא באמת מספרות מה העבירות שבוצעו. במתכונתו הנוכחית, החוק נותן יתרון לא הוגן לח"כים מכהנים שממשיכים להנות מההטבות הציבוריות שלהם: רכב צמוד עם צ'ק פתוח לדלק, שלושה יועצים, לשכה, שכר יפה לפעילות פוליטית ועכשיו גם מאות אלפי שקלים, לא שקופים, מבלי לתת דין וחשבון. 

חריגות של עשרות אלפי שקלים – גם על ידי ח"כים מכהנים

זה היה אחד החששות שלנו, עוד מימי תיקון החוק: שהח"כים יקבלו את הטבת המימון בנוסף לכל שאר ההטבות שהם זכאים להן מתוקף היותם חברי כנסת. לחבר כנסת יש שורת הטבות שמטרתן פעילות פוליטית, הח"כים לא דיווחו עליהם כהוצאות – והמבקר לא הצליח לאכוף זאת. כלומר בזמן שלמועמדים חדשים אין שלושה עוזרים על חשבון משלם המיסים, רכב צמוד ועוד, חברי הכנסת נהנים משירותם, בנוסף למענק הפריימריז. כלומר, הם זוכים ליתרון משמעותי ולא הוגן.

כך כותב המבקר בדוח שלו: "קבלת שירותים מעוזרים פרלמנטריים ומעוזרי שרים ששכרם משולם מאוצר המדינה בלא ששווי שירותים אלה נשקף בחשבונותיהם של נבחרי הציבור מגדילה לכאורה את המשאבים העומדים לרשותם של נבחרי הציבור לעומת מועמדים אחרים שאינם זכאים למימון כאמור". 

יש חברי כנסת שלא הסתפקו בכך ואף הוציאו יותר ממה שנקבע בחוק. ח"כ סאלח סעד (העבודה) חרג ב-15 אלף שקלים מהמותר בחוק. יהודה גליק (ליכוד) חרג ב-18,713 שקלים. המבקר הצביע במפורש על כך שגליק ערך כנס לקראת הבחירות אבל לא כלל אותו בפירוט ההוצאות שלו, מה שהיה מגביה אותן עוד יותר. המבקר מציין שגליק טען שהכנס תוכנן "עוד בטרם היה ידוע על קיומן של הבחירות המקדימות במפלגה וכי אי הכללת הוצאה זו בדוח הכספי נעשתה בתום לב". הוא נקנס על כך ב-2,000 שקלים.

שרן השכל, שכיהנה אז בליכוד, חרגה בכ-59 אלף שקלים בגלל מאבק משפטי שניהלה לאחר הבחירות: היא נדחקה לתחתית רשימת המפלגה בגלל שיריונה של קרן ברק על תקן "אישה חדשה ברשימה". המבקר קיבל זאת, אבל כתב כי בכל מקרה היה עליה לכלול את הוצאות ההליך. אנגלמן כתב ש"השתכנעתי כי לא היה באפשרות המועמדת לצפות כי היא תזדקק לייצוג משפטי, מצאתי לנכון במקרה האמור להתחשב בהסברי המועמדת בקביעת גובה הסכום שיהיה עליה להעביר לאוצר המדינה". 

השכל נקנסה ב-5,000 שקלים. החריגה של השכל הייתה צפויה עוד בזמן אמת. אנחנו יכולים לדעת זאת מכיוון שהשכל הייתה אחת מחברות הכנסת השקופות הבודדות שחשפו בפנינו את הוצאות הפריימריז שלה. שם מצאנו הוצאה חריגה באופייה: 41 

אלף שקלים למשרד ברנדס אמיר לטובת ייצוג לאחר הפריימריז. הנחנו כבר אז כי היא תחרוג מהתקרה המותרת. איוב קרא (ליכוד) גם הוא זכה למימון ציבורי בהיותו ח"כ מכהן. קרא חרג ב-122 אלף שקלים ולא ברור מהיכן כוסה ההפרש. קטי שטרית וניר ברקת חרגו גם הם במאות אלפי שקלים מהמותר בחוק – בזכות ההון והקשרים של ברקת. 

מה אפשר לעשות: המבקר לא נותן פתרון ברור אבל הוא "קורא למחוקק לתת דעתו להסדרת הנושא ולבחון אפשרויות שונות לצמצום הפגיעה בשוויון". האמת שקשה להפריד בין העוזרים של חבר הכנסת לפעילותו הפוליטית ולכן עדיף שדוח המבקר ינקוב מראש בסכום הוצאת השכר שלהם. נגיד, אם עלות שכר העוזר שווה ל-12 אלף שקל בחודש, יחושבו בדיווח שלושה חודשים של שכרם.

בעיה רביעית – ההתחמקויות והדחיות

המבקר מציין בדוח שיש לא מעט מועמדים שפשוט שמו פס על חובתם החוקית וניסו להתחמק מהגשת הדוחות. חלקם הגישו אותם באיחור רב. "לפי החוק, מועמד שאינו מוסר דוח למשרדי עובר עבירה פלילית, ומבקר המדינה מוסמך לקבוע כי עליו להעביר לאוצר המדינה סכום ששיעורו 30% מסך הוצאות הבחירות שהיה רשאי להוציא", כותב המבקר. "לעיתים פרטי ההתקשרות של המועמדים שמסרו למשרדי המפלגות לא היו מעודכנים, ונדרשו פעולות נוספות לאיתור המועמדים". בקיצור, שכונה.

האיחורים האלו היו כל כך שגרתיים שרובם לא מצוינים בכלל בדוחות. המבקר מציין רק את אלו שהגישו את הדוח באיחור רב, כמו אסנת הילה מארק ש"איחרה באופן ניכר בהגשת הדוח". יחד עם עוד שורת עבירות היא נקנסה בסך של 13 אלף שקלים.

מה אפשר לעשות: הקנסות שהמבקר נותן למתמודדים הם מגוחכים. הקנס הכי גבוה שקיבל מועמד היה 25 אלף שקלים. סכום פעוט. הסנקציה חייבת להיות אישית ומציקה – לדוגמא פגיעה בשכר, או קנס לפי ימי האיחור. כל איחור מעבר לתאריך שנקבע בחוק צריך לגרור הורדה בשכר באופן דרקוני. נגיד 50 שקל על כל יום איחור בחודש הראשון, 100 שקל על כל יום בחודש השני ו-300 שקל על כל יום איחור בחודש השלישי והלאה. עד שתוסדר הגשת הדוחות. וכך גם קנס לחבר כנסת שהיה זכאי למימון ולא נבחר. לא קנס כללי, אלא קנס על כל יום איחור – עד שישלים את הגשת הדוח.

מצעד הבושה של דוח המבקר – והקנסות ה(לא כל כך) כבדים

מפלגת העבודה

מואטי וקריב שניהם נבחרו לכנסת ה-24 לאחר שהתמודדו בפריימריז. לכן יהיו זכאים להחזר מקופת המדינה. נותר לנו לראות אם למדו את הלקח ולא קנו את מקומם בכנסת כפי שניסו לעשות בכנסת ה-21.

מפלגת הליכוד