ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
יו"ר ועדת החוקה שמחה רוטמן הטעה השבוע את הצופים בשידור הפייסבוק לייב שערך יחד עם יו"ר מפלגתו בצלאל סמוטריץ', כשהסביר כיצד בוחרים שופטים בעולם. "בכל העולם כמעט בית המשפט העליון נבחר על ידי הקואליציה, או על ידי הממשלה, או על ידי הגוף השולט, או על ידי הכנסת, או על ידי הפרלמנט, או על ידי שילוב של שניהם".
הוא המשיך ופירט: "בקנדה ראש הממשלה ממנה שופטים, פשוט, בלי סיבוכים ובלי בלבולים. באירלנד, בשבדיה, בניו זילנד, באוסטרליה וברוב מדינות אירופה. הרוב הדמוקרטי, הרוב הקואליציוני, נציגי העם, בוחרים את השופטים".
המשפטים הללו לא רק מטעים, אלא שהם מקפלים בתוכם את הסכנה האמיתית בחקיקה הנוכחית: לא החלשה של מערכת המשפט, אלא מתן כוח עודף, בלתי מרוסן, לרשות אחת – הממשלה. הכנסת בישראל היא לא באמת חלק מהמשחק השלטוני. בוועדה שרוטמן מתכנן היא תהיה קישוט חלש אופי. ההבדל בין בחירת שופטים על ידי "הגוף השולט" לבין בחירתם "על ידי הכנסת" הוא כל ההבדל שבעולם.
נתחיל דווקא מהחלק שבו רוטמן צודק: כן, במרבית מדינות העולם, שופטים נבחרים על ידי נבחרי ציבור. אגב, ואגב די חשוב, ספציפית שופטים בבתי משפט עליונים, ולא כלל השופטים כמו שרוצה רוטמן. חלקם של נציגי הרשות השופטת בוועדות המינויים קטן בדרך כלל מזה שבישראל (שלושה שופטים, ושני נציגים של לשכת עורכי הדין, מתוך תשעה חברים בוועדה). הדבר מבטא הכרה בכך שבתי משפט שעוסקים בנושאים חוקתיים, כאלה שבכוחם להתערב בחקיקה או במהלכים של הממשלה, הם בעלי אופי אחר מבתי משפט לתעבורה או לדיני משפחה.
האם יש מקום לשנות את הרכב הוועדה בישראל ולהחליש את כוחם של נציגי הרשות השופטת? האם פוליטיקאים צריכים לבחור את שופטי בית המשפט העליון? על זה אפשר להתווכח. אבל זה לא באמת עיקר הסיפור. הסיפור הוא למי מעבירים את הכוח. המודל שרוטמן מציע הוא כזה שלרוב הקואליציוני, או במילה אחת – לממשלה, תהיה שליטה מוחלטת בוועדה לבחירת שופטים. מודל כזה נדיר מאוד במדינות העולם.
ב"רוב מדינות אירופה" לא השלטון בוחר את השופטים, זו הטעיה. קיימים מנגנוני איזון שונים שנועדו להבטיח כי מינוי השופטים ייעשה בהסכמה רחבה של נבחרי הציבור, ובמקרים לא מעטים גם במעורבות של גורמים מקצועיים. כך למשל, מסקירת "שקוף" המבוססת על מסמך של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, עולה כי במדינות כמו איטליה, פורטוגל, צרפת, גרמניה וספרד – הוועדה מחויבת לרוב שכובל אותה להסכמה בין נציגי הקואליציה והאופוזיציה.
אם רוטמן היה מציע מודל שמעניק כוח לכנסת, כלומר גם לאופוזיציה, הדיון הציבורי היה מתנהל אחרת לגמרי. במקום חשש ממינוי שופטים מקורבים לממשלה – ניתן היה למקד את המחלוקת במקומה של הרשות השופטת בבחירת השופטים ובטענות לגיטימיות לצורך בשינוי.
כנראה שמישהו לחש באוזני הקנדים שחבר הכנסת רוטמן מרבה להשוות את ישראל לקנדה, ולציין אותה כמודל לחיקוי בכל הנוגע לבחירת השופטים. כפי שפרסמנו ב"שקוף", השבוע הזדעקו שורה של שופטי עליון ומומחים משפטיים בקנדה והזהירו מפני המניפולציה שקיימת בהשוואה הזו: "התומכים בשינויים אלה מצביעים על קנדה ועל דמוקרטיות אחרות כדי להוכיח ששינויים כמו אלה המוצעים הם דבר שבשגרה. זהו טיעון מסלף. שיטת הממשלה הנהוגה בישראל שונה מזו של דמוקרטיות אחרות, בכללן קנדה, בריכוזיות יוצאת דופן של הכוח הפוליטי. בדמוקרטיות אחרות קיימת מערכת של מנגנונים המבזרים את הכוח הפוליטי או ממתנים אותו".
למה מכוונים השופטים הקנדים? כדי לערוך השוואה רצינית, צריך להבין כיצד כל דמוקרטיה שומרת על עצמה מפני כוח עודף לרשות אחת. צריך להבין לעומק את כוחה של הרשות המבצעת – ולא רק את זה של הרשות השופטת. באירלנד למשל, עוד דוגמה שנתן רוטמן, יש חוקה (בישראל אין), הפרלמנט מחולק לשני בתים (בישראל יש רק בית אחד). וככלל, כפי שאמרו הקנדים, בדמוקרטיה הישראלית דווקא צריך למתן את הכוח הפוליטי של הרשות המבצעת, מול הכנסת בעיקר, ולא כפי שמציעים כעת – להסיר ממנו כל רסן.
ועכשיו למנה העיקרית: ההבדל בין "הרוב הקואליציוני" ל"נבחרי העם", הבדל שאסור שנתעלם ממנו. בהצעה של רוטמן, שאושרה בתחילת השבוע לקריאה ראשונה, המנגנון מחסל את הכורח להגיע להסכמה בין חברי הוועדה למינוי שופטים, ומאפשר בחירת שופטים ברוב של חמישה מבין תשעה. במילים אחרות: וטו קבוע של הממשלה, המחזיקה בחמישה מהקולות: שלושה שרים ושני חברי כנסת מהקואליציה.
רוטמן אולי יטען ששני חברי הכנסת מהקואליציה הם נציגי הכנסת ולא השלטון. שהם יכולים לשים ברקסים לנציגי הממשלה – השרים. ובכן, הלוואי. עצמאותם של חברי הכנסת מהקואליציה, ובאופן כללי כוחה של הכנסת, נמצאות במצב החמור מזה עשורים, מצב שהלך והידרדר באופן עקבי על ידי כל הממשלות, גם ממשלת לפיד-בנט.
העדות הראשונה לכך היא המשמעת הקואליציונית הנוקשה. חברי כנסת מהקואליציה שאינם חלק מהממשלה, אינם חופשיים להצביע כראות עיניהם. כמי שעבדה בעצמה בכנסת, אני יכולה לספר לכם על רשימות החוקים שעולים למליאה, כאשר רכזת הסיעה מסמנת בכתב ידה: "בעד" או "נגד". מתנגדים אמיצים מסתכנים בכך שזו תהיה הקדנציה האחרונה שלהם כחלק ממפלגתם, ובשלל סנקציות אחרות כגון דחיקת הצעות החוק לתחתית סדר העדיפויות או חסימת תקציבים במשרד האוצר.
הידרדר – אמרנו? אז מילה על החוק הנורבגי, אי אפשר שלא. בחסות הממשלות המנופחות קיבלנו שי עצוב מאוד לחג הדמוקרטיה – חברי כנסת מפוחדים עם חבל תליה על הצוואר. הם תלויים בשר או בשרה שהתפטרו כדי להכניס אותם, ויכולים בכל רגע לחזור לכנסת ולהעיף אותם ללשכת התעסוקה. הייתם במקומם פוסלים שופט שהממשלה רוצה ביקרו? כנראה שלא.
כלומר כבר היום, מבין שלוש הרשויות (השופטת, המחוקקת והמבצעת), הרשות שיש בידה כוח עודף היא המבצעת – הממשלה. הצעדים הנוכחיים אינם "מאזנים" את חלוקת הכוח בין הרשויות, אלא מוסיפים למהלך של רמיסת הרשות המחוקקת (הכנסת) את רמיסת הרשות השופטת. לכן, כל עוד המהלך לשינוי פני הדמוקרטיה שלנו אינו כולל צעדים דרסטיים לחיזוק הכנסת, כל דיבור בשם "רצון העם" הוא מניפולציה בוטה.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
35 תגובות
דמוקרטיה אינה אידאולוגיה ואינה דוֹגמה (9.(dogma תפיסה דמוקרטית היא
הצעה לארגן את חייו של קולקטיב מסוים במבנה שאופיו משקף עקרונות וערכים מוגדרים. הדמוקרטיה
שונה במהותה ממשטרים אחרים מכיוון שהיא מתמקדת בחירות הפרט ובשוויון בין אזרחי המדינה. יש
דרכים שונות לארגן את חיי הקולקטיב באופן שייתן ביטוי לעקרונות ולערכים של הדמוקרטיה.
יש ויכוחים לא מעטים על הדגשים )למשל יותר או פחות זכויות חברתיות( ויש גם ויכוחים עקרוניים
על מעמדו של הפרט מול מעמדו של הקולקטיב. כללית, אפשר לומר שבמדינות שונות יש לא מעט
הצגות מעוותות של דמוקרטיה. באופן ספציפי, נראה שעמים לא מעטים נוטים להדחיק ולהכחיש את
הפגמים במשטרים הדמוקרטיים שלהם, ולהלל את המשטר שלהם כדוגמה מושלמת לדמוקרטיה.
בניגוד למשטרים אחרים, כדי שמשטר דמוקרטי יוכל לתפקד בהצלחה וביעילות הוא דורש מהאזרחים
ידע על מהותו ומעורבות שלהם בשמירה עליו; הוא דורש הגנה בלתי פוסקת של מוסדות בקרה ושל
אזרחים שהמשטר הדמוקרטי חשוב להם. לא פעם הוא נוגד את צורכיהם של מנהיגים ששואפים
לשלטון סמכותני לא מבוקר. כמו כן, כמה מערכי הדמוקרטיה נוגדים לכאורה צרכים ראשוניים של
האזרחים. למשל, ערכי השוויון נוגדים את הנטייה הראשונית להיטיב עם "בני עירך" הקרובים. לעיתים
גם הצורך במנהיג חזק, הנובע מן האמונה שמנהיג כזה יכול להביא לסדר חברתי, נוגד את הסדר
הדמוקרטי. גורמים כאלה מצריכים מאבק בלתי פוסק על הדמוקרטיה, שהיא שברירית במהותה ולכן
זקוקה להגנה מפני חורשי רעה שמסיבות שונות מעדיפים משטרים סמכותניים. התקופה הנוכחית
היא דוגמה להלך רוח כזה שהפך דומיננטי במדינות לא מעטות, כולל במדינות שנחשבו עד כה למבצרי
דמוקרטיה, כמו ארצות הברית למשל.
עובדה תמוהה היא שחופש ושוויון, שני רעיונות היסוד של הדמוקרטיה,
במידה מסוימת נוגדים זה את זה.
"אם נבחן את הדבר מבחינה לוגית, חופש ושוויון
הם אכן דבר והיפוכו, כמו הפרט והחברה."
(Thomas Mann, 1875–1955) מאן תומאס הסופר
————————
הכתוב לעיל נלקח מתוך החוברת "מהי דמוקרטיה
ומהי דמוקרטיה יציבה?" מאת *הפרופ' בנימין נויברגר*
הפקולטה למדעי החברה
האוניברסיטה הפתוחה.
בעניין הקוטביות המתוארת לעיל, אני מבקש להציע פתרון אפשרי מתוך התבוננות בלוגיקת שני המצבים, המסומנים בסמלים "0" ו-"1":
נניח שיש לנו 32 סמלי 0 ו- 32 סמלי 1. שאיפתנו הינה לארגנם באופן שיאגד בין המושגים שיוויון/גיוון,קיטוב/שילוב ו-כללי/פרטי.
נתחיל במושגים שיוויון וקיטוב, בכך שנאגד את סמלי ה-0 וסמלי ה-1 בשתי מטריצות ברוחב 4 ובאורך 8, כדלקמן:
1111111100000000
1111111100000000
1111111100000000
1111111100000000
מטריצות שוות כמות אלה מייצגות קיטוב בין 32 סמלי 0 ל-32 סמלי 1, בכך שאין כל החלפת סמלים ביניהן. במצב של אי-החלפת סמלים, קיימים שניי ציבורים הרואים זה בזה אוייב שיש להכריעו.
כדי להמנע מהשמדה הדדית, יש להתארגן על בסיס השלמה הדדית, כדלקמן:
1111111100000000
1111000011110000
1100110011001100
1010101010101010
בארגון עפ"י עקרון השלמה הדדית, מייצגת השורה הראשונה את מושג הכלל, השורה הרביעית את מושג הפרט, וביניהן שתי שורות המתווכות בהדרגה בין הכלל לפרט. התיווך ההדרגתי בין הכלל לפרט, הינו תוצאה של חילוף סמלים בין הציבורים, בכך שתחת הציבורים 0 ו-1 יש תת-ציבורים מעורבים של 0 ו-1, עד לידי עירוב ברמת הפרט.
עתה, נבחן כל עמודה ונגלה דבר מדהים בפשטותו וביופיו, והוא:
כל עמודה הינה סידור ייחודי של סמלי 0 ו-1, ואנו מקבלים מגוון של 16 אופני ביטוי שונים, השווים למספר הפרטים, שהינם תוצר הגישור שבין הכללי לפרטי.
במדינה דמוקרטית יציבה, פועלות שלושת הרשויות לאפשר קיומו בפועל של מגוון זה, כי בזכות המגוון הופך כל פרט לתופעה יחודית יקרה מפז, התורמת לקשר בר קיימא שבין הכללי לפרטי, *והרי לכם דמוקרטיה במלוא תפארתה.*
בברכת שלום בקרבנו,
דורון שדמי
לא הבנתי למה זו הטעייה?
במקומות רבים בעולם השופטים אכן נבחרים או ע"י הפרלמנט או בקלפי ע"י העם
אפילו בהשוואה שעשתה היועמ"ש בהרב מיארה זה כתוב
היכן ההטעיה?
בכל מיקרה הרבה יותר הגיוני ותקין שנבחרי העם יבחרו את השופטים ולא השופטים ולישכת עורכי הדין
אין שום סתירה בכל הקשקשת שכתכת פה..
עדיין בניו זילנד יש ממשל שבוחר שופטים ושר שבוחר שופטים ולא ניתן לפסול אותם וגם אין חוקה לא הבנתי כל הקשקשת שכתבת פה מפוזיציה נטוווו
הדבר המרכזי בהסבר של "שקוף" הוא שבחירת שופטים נעשית בהסכמה בין הקואליציה לאופוזיציה דבר שמעלה את השאלה המיידית מה קורה כשאין הסכמה?
אז כאן כבר מגיע הקטע המכוער של השיטה הזו, כן כאן כבר מתחילים הדילים…
קצת אירוני שאת מדברת על הטעיה. אתם נוסגים להשוואות לא רלוונטיות ולקטיף דובדבנים. כאן יש בית אחד שם שתיים וכ"ו כאילו זה בכלל רלוונטי. הקונגרס והסנאט למשל לא עוסקים באותם תחומים רוב הזמן ולכן לא מאזנים ובולמים זה את זה רוב הזמן. לנשיא עצמו יש סמכות לבטל את רוב החקיקה של הקונגרס והסנאט גם יחד וכדי להתגבר עליו הם צריכים רוב של שני שליש.
אז תגידו, כן- גם הנשיא, גם הסנאט וגם הקונגרס נבחרים בנפרד. חסר משמעות. נתחיל בזה שאין ולא הייתה מדינה בעולם שאין בה חוקה אבל בית משפט מוסמך או מבטל בה חוקים. רק בישראל. יש מדינות בלי חוקה, בית המשפט לא מבטל בהן חוקים וזה לא קשור למספר בתי הנבחרים.
שנית, בישראל הייתה בחירה ישירה לראשות ממשלה. כך שהכנסת וראש הממשלה נבחרו בנפרד. תמיד תוצאת הבחירות לראשות ממשלה הייתה זהה לתוצאת הבחירות לכנסת. מי ששנא את השיטה הזאת היה השמאל שגם הוביל לביטולה.
עוד דבר, יש מדינות עם בית נבחרים אחד שבהן כמה מפתיע- כמו ברוב רובו של העולם, השופטים נבחרים ע"י נבחרי ציבור. מעבר לכך יש במדינות כאלו בתי משפט להדחת שופטים שמורכבים מנציגות משמעותית של נבחרים ושופט מודח אם הכריעו שהוא אינו ניטראלי. מה שלדעתי רוב שופטי בגץ אינם.
במדינות שבהן שופטים משתתפים בבחירת עצמם, הם אינם יכולים לבטל חוקים. היכן ששופטים משתתפים בבחירת עצמם, הם לא מגיעים מערכאה אחת ולא עם עמדה אחת. בישראל החוק (סעיף 6א) מחייב חופש בחירה לכל נציג בוועדה לבחירת שופטים אבל שופטי בגץ מגיעים תמיד כגוש אחד ביחס לכל מועמד. במדינה כמו פינלנד למשל השופטים שמשתתפים בהליך הבחירה לצד פוליטיקאים מגיעים מכל הערכאות ולא כגוש אחד.
אפשר להמשיך ולהפריך את השקרים שלכם אבל זה לא יעזור. אתם מאבדים את האפרטהייד השקוף שבניתם וזה מה שמטריד אתכם. השמאל בסופו של דבר תמיד נוסג לזה שאם לא יהיה בגץ ותהיה דמוקרטיה אז יהיה כאן נאציזם. למה? כי אולי בעיני חלק מהשמאל אלו שרוצים מדינה יהודית הם נאצים, אני חושב שזה אומר הרבה יותר על אלו שטוענים את זה מאשר לגבי אלו שעליהם זה נטען.
טוב, זה בקליפת אגוז.
אמ;לק – היא מחרטטת.
רואים רחוק רואים שקוף,
היום אפשר לראות את התוצאות של מלחמת ששת הימים (לא הכיבוש) לאחר המלחמה קמה תנועה בשם גוש אמונים, תנועה נחושה שבמשך 56 שנה מתגה את כוחה בציבור הישראלי, כנראה שזה מה שאנחנו, זה עם ישראל לדורותיו, אין שום דבר חדש בדרך או ברעיון,
המשפטנים הקנדים לא אמרו בעצם כלום חוץ מ"אנחנו דמוקרטים אל תכתימו את השיטה שלנו". בקנדה, אירלנד, שבדיה, נורבגיה וברטניה מכנסים ועדות כאלה ואחרות אבל המלצותיהן לא מחייבות והשלטון רשאי לבחור מי שהוא רוצה, בארה"ב רק שליטה של מפלגה בסנאט שאינה של הנשיא תחייב הסכמה רחבה.
הדיבורים על כח פוליטי שמחולק לשני בתים לא רלוונטיים כששני הבתים נשלטים על ידי אותה מפלגה, וגם כשהמצב שונה – כשבסופו של דבר מי שמחליט, השלטון, לא באמת חייב לקבל המלצות.
אני לא אומר שהרפורמה טובה, ואני אכן חושש ממכונת ג'ובים, אבל אתם רק מוכיחים שבהרבה דמוקרטיות, בסוף השלטון קובע.
ועוד משהו, מאד חבל ששקוף שמתימרים ליידע את הציבור על השלכות הרפורמה לא מצאו לנכון לכתוב על הבעייתיות שבמצב הנוכחי בוועדה, על הנפוטיזם במערכת המשפט, שבוועדה עורכי דין בוחרים שופטים – הם רוצים להיות שופטים, אז קל להם יותר ללכת עם השופטים (זה ששקד הצליחה לקדם כמה שופטים שמרנים ולהכניס שופט וחצי שמרני לעליון, זה כי הייתה לה ברית נדירה עם אפי נווה מיודענו, לא בדיוק הטיפוס שיתקדם לשיפוט), ואם מלכתחילה השופטים בעלי השקפת עולם מסוימת, אז הם ייבחרו יחד עוד שופטים עם השקפה זו וכך אין ייצוג ואין גיוון. גם זכות הוטו של הקואליציה (כי צריך 7 מ9) על בחירת שופטי עליון מטעה, כי בוחרים מתוך רשימת שופטים קיימים, ושופטים קיימים נבחרים ברוב רגיל של עורכי הדין ושופטי העליון בוועדה. כל המערכת מקדמת רק סוג מסוים מאד של שופטים (קראו את ספרה של נעמי לויצקי "העליונים" מ2006).
יאיר לפיד חתם על פיצול היועמ"ש בהסכם הקואליציוני ב 2021. אז יש הסכמה על הסעיף הזה ואפשר להתחיל ממנו.
יאיר לפיד, ובוגי יעלו, רות גביזון, השופט חשין ועוד רבים וטובים דברו נגד האקטיביזם השיפוטי של ברק. בשורה התחתונה הוא פוגע בדמוקרטיה.
בניו זילנד ובאנגליה אין חוקה. נבחרי הציבור בוחרים את השופטים.
בניוזילנד ואנגליה אין גם 10% מהאוכלוסיה, שגדלה בקצב חסר תקדים בעולם המערבי, שאיננה עובדת או משלמת מיסים, איננה משרתת בצבא, שונאת את המדינה אבל צמודה לפטמות האוצר עם תאבון גדל והולך. כל פסגת ההתגברות היא דרישה של החרדים ומטרתם להנציח את המשך הפרזיטיות.
בניוזילנד ואנגליה אין אשכנזים, ומזרחיים שמייצרים מהפכה מזרחית בהובלת אשכנזים.
בניוזילנד ואנגליה אין ראש ממשלה עם שלשה אישומים פליליים ושר בכיר עם הרשעות ושחלק גדול מה"ריפורמה" הוא לנסות לחלץ אותם.
הטיעונים שלך לא רלבנטיים וגזעניים
כל הרפורמה הזאת היא כאין וכאפס לעומת חוק הסמכויות שפשוט דורס את הכנסת. בניגדו לרפורמה שאולי תעבור ואולי יחוקקו איתה משהו לא דמוקרטי, עם חו קהסמכויות כבר חוקקו תקנות לא דמוקרטיות שפגעו בחופש הפרט כדי לכפות על הציבור לצרוך מוצר ניסיוני של חברה מסחרית. למה עיתון שממומן ע"י הציבור לא פועל בעניין הזה להגן על הציבור? מדוע אתם מתנהגים בנושא זה כמו עיתון שממומן ע"י בעלי הון ומגן עליהם.
זהירות!דיקטטורה!!!
כן? כי ככה נאמר בערוצי התעמולה? די לאכול כל מה שנאמר בתקשורת.
האג׳נדה של השמאל המאוסה ״רק לא ביבי״ כמה שנאה וחוסר הקבלה שהפסדתם בבחירות! בדורה תחתונה-דיקטטורה לא מדאיגה אתכם.
הסרטון שלכם ביוטיוב פשוט מחטיא את המטרה בטירוף!!!
במקום להעביר את הנקודה של העורכת, פשוט שמתם רק סרטון של רוטמן מדבר, בלי שום הסבר לעמדה כאן.
סתם הדהדתם עוד את הדברים שלו.
מה זה החובבנות הזאת??
רוצה ביקרו*
תודה, תוקן
הזכות שעכשיו אפשר להגיב בפוסט ולהביע את דעתם עוד מעט תישלל ממכם כן כן עד כדי כך , זהו לא הוסיף במילים .
לא רחוק היום שבו גם במערכת שקוף לא יתנו לתומכי הרפורמה להביע את דעתם על טורי דעה של חברי המערכת.
למה אתה אומר את זה?
שמחה רוטמן לא יותר מאשר פאתט נדבק כנראה מראש הממשלה משקר ומאמין לשקרים שלו שאין להם אחיזה במציאות , סופר רודן אופססיביות לשליטה מוחלטת מסוכן לציבור מסוכן לדמוקרטיה הישראלית ולאזרחי המדינה חרדי בתחפושת של כיפה סרוגה מאוד מאוד מסוכן ,
התעלמות מוחלטת מהעניין הקואליציה בישראל היא זאת שמפרקת ממשלות כל הזמן.
כן יש מגבלות לרשות המבצעת, וזאת הקואליציה.
ואם הקואליציה כולה מסכימה, אז משמע שרוב הכנסת מסכימה, אז משמע שרוב העם מסכים.
אתם מתייחסים אל הקואליציה כמקשה אחת עם הממשלה, אבל זה נכון רק בנושאים שהם מסכימים.
לא סתם שום ממשלה או כנסת לא מסיימת 4 שנים.
נכון בישראל הרשות המבצעת דיי חזקה והכנסת היא יחסית משנית, אבל למה זה ככה?
מי תפר את זה שבעצם שלמפלגה השלטת יש מדינה והיא תשלוט באופן בלתי מעורר כמעט (עד אשר הגיע המהפך). מעניין שעד אז לא צעקו דיקטטורה, ואז 1992 לא זעקו דיקטטורה.
איכשהו שאנשים מהצד "הנכון" עושים צעדים "נכונים" לא הייתם לכם בעיה. עכשיו מזיזים את הגבינה מקבוצה קטנה לשליטה של הקואליציה (רוב העם) וזה פתאום לא מסתדר לכם.
היום הקואליציה היא ימין, מחר היא תהיה שמאל, מחרתיים מרכז.
כל פעם מישהו אחר ימנה שופטים וככה יווצר גיוון ולא שופטים משוכפלים.
נכון צריך בישראל חוקה, ושינוי שיטת המשטר, כל זה היה נכון לפני הרפורמה ויהיה נכון גם אחרי הרפורמה.
אז אל תהיו צבועים…
אתה בעצמך אל תהיה צבוע. מתוך הקהל שקורא לעצור את הרפורמה, קמו המון נסיונות לעצב חוקה, המון נסיונות להגביל את השלטון, ואף אחד מחוץ לרשימות המועמדים של הקואליציה הקודמת לא אהב את הרחבת החוק הנורוגי. בהחלט הייתה לנו בעיה. ההבדל הוא רק שהבעיה הזו לא הייתה אקוטית.
כוח בלתי מוגבל בידיו של הרוב הקואליציוני זו לא דמוקרטיה. זה רוב שהמפלגות בו כבר הוכיחו שזכויות פרט ושוויון הם לא ערכים קרדינליים בעיניהן, שדיכוי הצבעה של מתנגדיהן נשמע להן רעיון סביר (ואם לדעתך לניסיון לשים מצלמות מטעם הליכוד בקלפיות בישובים ערבים הייתה מטרה אחרת, יש לי גשר למכור לך), ושעמדתו לגבי תקשורת חופשית ידועה.
ויש לי חדשות בשבילך: ב־1977 לא זעקו דיקטטורה. ב־1981 לא זעקו דיקטטורה. ב־1988 לא זעקו דיקטטורה. אפילו ב־2015 לא. כן צעקו שחיתות, כי מה לעשות, נתניהו איש מושחת והיה כזה (בקטנה) עוד מאז 1996. כן צעקו גזענות. אפילו פאשיזם צעקו (לצערי). אבל לא דיקטטורה.
זו לא „הזזת גבינה”. זאת הפיכה.
אני עוד לומד את הנושא, אבל ישנו טיעון שלא התקיימה במאמר התייחסות אליו.
מתוך הנחה שהשלטון בישראל עובר ידיים אחת למספר שנים או קדנציות, ומתוך הנחה ששופט שנבחר אינו יכול להיות מפוטר, הרי שדווקא בחירת השופטים על ידי השלטון אמורה ליצור גיוון של דעות בתוך מערכת המשפט.
בכל פעם ראש ממשלה עם אג'נדה שונה יבחר את שופטיו, אבל גם יישאר תקוע עם השופטים של קודמו לתפקיד.
אם אני מבין נכון (וכאמור טרם התעמקתי), כך הדבר מבוצע לדוגמא בארה"ב.
תיארת במדויק
כמו שצויין במאמר, בארה״ב זה מתבצע כך רק בבית המשפט העליון, ולא בכל בתי המשפט.
ומשמעות ההבדל היא קריטית — כי הימין בארץ מאוד אוהב להתגולל על בגצ ולהאשים אותו שהוא מוטה, אבל כאשר מינויי *כל* השופטים נתונים למינוי ע״י הקואליציה, המוטיבציה של כולם היא לשפוט לפי ערכי הקואליציה.
מכל מי שדיברתי איתו, ההסכמה הכי רחבה שיש היא על הצורך בשינוי שיטת מינוי שופטי בית המשפט העליון.
אבל רוטמן ולוין מציעים לשפוך די הרבה תינוקות עם מי האמבטיה האלה.
ההטעייה הגדולה ביותר לדעתי היא הטיעון שזה רצון העם ולוין ורוטמן רק ממלאים את רצון העם ובדמוקרטיה רצון העם קובע. לפני הבחירות לא הוצגה תוכנית שהעם יכול היה לראות אותה ולכן זו הטעייה לומר שזה מה שהציבור רצה. נאמר ברמת סיסמה שצריך לעשות רפורמה אבל מה שרוטמן ולוין מקדמים זאת מהפכה. יש במערכת המשפט פגמים שצריך לתקן אבל הדרך הנכונה לעשות זאת היא להציג הצעות ולתת זמן לתגובות ולגיבוש הסכמה ציבורית רחבה. לוין ורוטמן יודעים שהצעותיהם אינן מייצגות את רצון העם ולכן אינם מאפשרים דיון מסודר בהן אלא מנסים לעשות מחטף.
אפשר להגיד את זה בכל נושא כמעט.
פוליטיקאים מבטיחים הבטחות בחירות ולא מקיימים ומשנים את דעתם.
זו דמוקרטיה ייצוגית, לא דמוקרטיה ישירה.
צודק 100%.
ישנם מצביעים למפלגות הקואליציה שמתנגדים לרפורמה. ממה שאני מתרשם, רובם הגדול של המצביעים למפלגות הקואליציה דווקא תומך. אני שומע המון את הטיעון „זה לא מה שהוצג וקיבל תמיכה”, אבל אני שומע אותו כמעט רק ממתנגדי הקואליציה.
היום. מערבת המשפט אינה מאוזנת
.הינה.מצד קיצוני של המפה הפוליטית.
כמה שיוכלו לאזן בקדנציה אחת ודאי לא תהיה שקולה
אם המצב לפני הבחירות הבאות, לא יהיה ראוי, יוכל העם לומר את דברו,
לטוב או למוטב.
אני חושב, שזה לא משנה מה תכתבי, או מה אני אגיד, או מה אחד רוצה והשני מעדיף. כל אחד חושב שהוא צודק ולא מוכן בכלל להקשיב ולהבין למה השני, יש אמת בדבריו. שני הצדדים רוצים את כל הכח לעצמם ולא מוכנים לשמוע על פשרה.
נעמי, אני מסכים עם כל מה שכתבת, וחושב שרוטמן בעצמו היה מסכים איתך גם כן . . . הדבר היחיד שאני רואה אחרת הוא ה"הטעיה" – אני לא חושב שיש כאן ניסיון "להטעות", אלא ניסיון להצדיק עמדת פתיחה קיצונית למשא ומתן. לדעתי הם הכניסו להצעות החוק עיזים שחורות והתכוונו לסגת מחלק מהן תוך כדי תהליך, ככה הדברים הרי עובדים גם במשא ומתן מול האוצר על התקציב. אלא מה ? כרגע לא מתקיים דיון אמיתי על המנגנונים, ורוטמן/לוין מתבצרים בעמדה של "לחוקק מהר ובכל מחיר". זו הטרגדיה – אני בניגוד לכבוד הנשיא זכיתי לראות את מבושי המלך, אני יודע שהוא עירום, ושמערכת המשפט שלנו איננה חזקה ו/או מפוארת וזקוקה לשינויים מקצה לקצה (ממש כמו מערכת החינוך הציבורית, הרפואה הציבורית , התחבורה הציבורית, הגנת הסביבה ועוד ועוד ועוד). הדרך היחידה לתקן באמת היא בהסכמה רחבה שבהחלט ניתן להגיע אליה, אם המנהיגים (מכל הצדדים) היו קצת יותר חכמים וקצת פחות מניפולטיביים וקצרי רואי.
אני ראיתי את ערוות מערכת הרפואה הציבורית (בתי חולים פסיכיאטריים)ובמידה מסויימת את ערוות מערכת המשפט (שופטת שהוציאה פסק דין מעוול ). את הפגמים בתחבורה הציבורית, ואת ההשחתה חסרת הרסן בת"א של עצים, ושל הנוף הטבעי (יד אליהו. השחתת כל הטבע שם, כבר מתחילת קיום השכונה. ו"נתיבי איילון" הארורים, שהשמידו את נחל האיילון וסביבתו, ואף גורם לא העלה בדעתו להפוך את פנינת הנוף הזו לאיזור נופש לתל אביבים). אני סבורה כמו יזהר שיש לערוך בכל המערכות בדק בית יסודי, ו"ניקוי אורוות".
בקשר להצעות של הלוויין של נתניהו לוין, והרוטויילר רוטמן, הצעתי ל"שקוף" לפרסם את כל פרטי "פסקת ההתגברות", די שנוכל אנו, הציבור, לקבוע עמדה מושכלת. "שקוף" עדיין לא עשו זאת, לידיעתי. מציעה להם פה לפרסם את כל פרטי המהפך השלטוני שלוין רוטמן הגו ומקדמים. שנדע הכל, שנוכל לקבוע עמדה, מעבר לסיסמאות.
מה שכתבת רק מוכיח כמה צריך להקטין את השפעת המדינה על החיים שלנו ולהפריט.
והכתיבה מאוד מאוד לא אובייקטיבית, רוטווילר, מהפך.
ומי שמדבר בסיסמאות פה זה הצד השני ובוודאות לא רוטמן.
ואני ממש לא הצבעתי לאף אחת מהמפלגות בקואוליציה, וכמובן לאף אחת מהאופוזיציה.
אבל הצדק הוא עם רוטמן הפעם. בגצ לא יכול להיות מעל הכנסת.