ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
לקראת תום מועד כהונתו של נפתלי בנט בראשות הממשלה, התפטר השר לשעבר מתן כהנא ממשרד הדתות. הוא עשה זאת כדי להדיח ח"כ שנאמנותו לקואליציה הוטלה בספק. הח"כ המדובר, יום טוב כלפון, מספר כי מה שאפשר את הפרקטיקה הזו עלול להפוך, גם היום, את הח"כים הנורבגיים למריונטות."לא יתכן שח"כ יכול לסיים את כהונתו כל כך מהר על סמך החלטה רגעית של שר שמילא את מקומו", אמר ל"שקוף". "בתרחיש קיצוני, מספיק שח"כ נורבגי לא יגיד בוקר טוב לשר הלא נכון – והוא יוכל למצוא את עצמו בחוץ".
לוועדת החוקה יש הזדמנות לשנות את המצב. השבוע היא מתכנסת באופן רציף לדון בחוק ולהכניס בו שינויים שישפרו אותו חלקית. לפי נוסח החוק הקיים המצב הבעייתי עומד בעינו. מטרת החוק הנורבגי המקורית הייתה לחזק את הרשות המחוקקת: ח"כ המכהן כשר יכול להתפטר מהכנסת, ובכך לאפשר למועמד הבא אחריו ברשימתו "לרשת" את מושבו. בכך הכנסת מרוויחה חברים נוספים שמחזקים את מעמדה מול שולחן הממשלה, שהלך ותפח בשנים האחרונות באופן שערער את האיזון בין השרים לח"כים.
אך במקום שהכנסת תקבל ח"כים חדשים ועצמאיים מהקואליציה, שיפקחו על הממשלה, המצב הנוכחי דווקא מאותת להם להיות צייתנים. למשל, שרה שהתפטרה ו"הכניסה" ח"כית לשורות הכנסת, יכולה לחזור בה מההחלטה בכל רגע, ולשלוח את הח"כית הטריה הביתה. המסר לנורבגים, כפי שחווה כלפון על בשרו, הוא שלא כדאי להם למתוח את הגבול ולמרוד יותר מדי בממשלה.
יו"ר הוועדה שמחה רוטמן מהציונות הדתית יכול להוביל לשינוי לטובה במצב. בדיון הבוקר (שלישי) הוא הציע שינוי שעוסק ישירות בבעיה – אך לא מסיר אותה כליל. לפי ההצעה, תחול תקופת צינון לפיה שר או סגן שר שהתפטר מהכנסת ולאחר מכן חזר לכהן כח"כ, לא יוכל לחזור בשנית לשולחן הממשלה עד שתחלוף תקופת זמן מסוימת לאחר ההתפטרות.
כלומר, בעצם ההצעה, הכנסת מניחה מראש ששרים עלולים לבצע התפטרות-סרק, רק על מנת להוביל לפיטורי ח"כ – ומיד לאחר מכן להיות מושבעים בחזרה לתפקידם. משך הצינון לא ברור נכון לעכשיו. "כרגע אין תקופת צינון ולכן כל תקופה שהיא תהיה שינוי לטובה של החוק", אמר היו"ר רוטמן, "תקופת צינון של חודש נראית ארוכה מידי".
יש לציין שהצינון אולי ירתיע אותם מההתפטרות, אך עדיין משאיר את השוט בידיהם. תיקון מקובל במדינות נוספות בעולם שיחסל את התופעה, כפי שכתבנו בעבר, הוא לא לאפשר לשר מתפטר לחזור לתפקידו בכנסת.
גור בליי, היועץ המשפטי של ועדת החוקה חוק ומשפט, אמר בדיון היום שהוועדה התחבטה לאורך השנים, בשאלה כיצד ניתן לחזק את מעמדם של הנורבגים כך שלא יהיו חשופים לפיטורים מהסוג המתואר. הוא הסביר כי תקופת הצינון נועדה לשמש ככלי שמפחית את החשש לכך.
בינתיים הצעת החוק עברה היום בוועדה לקריאה ראשונה, אך סעיף הצינון לא עלה להצבעה ויישאר לדיון שבין קריאה ראשונה לשנייה ושלישית. היו"ר רוטמן הוסיף כי יש מורכבויות נוספות ביחס לסעיף, כמו גם השגות לקואליציה שצריך לברר לפני. ח"כ אריאל קלנר מהליכוד, שנכנס במסגרת החוק הנורבגי השבוע, טען מנגד שככל שהחוק יקשה יותר על שר לחזור לכנסת, אזי הוא פחות ייטה להשתמש בהסדר הנורווגי מלכתחילה.
אחד מהחששות שהשמיעה אתמול האופוזיציה במהלך הדיונים על החוק, הוא שנוכחות חברי הרשות המבצעת בכנסת היא חיונית לחיזוק שיתופי הפעולה בינם לבין יתר חברי הכנסת, בדגש על חברי האופוזיציה, שהחיבור שלהם לרשות המבצעת מוגבל אף יותר. אולם על ניתוק זה ניתן להתגבר בשלל דרכים אחרות באמצעות תקנון הכנסת כמו שאילתות, וקביעת זמני נוכחות חובה לחברי הרשות המבצעת. בסופו של יום חשוב להזכיר שהתפטרות אינה אוסרת על הגעה למשכן.
בנוסף לכך, חוק נורבגי מלא עשוי גם לצמצם את מספר חברי הממשלה: חבר כנסת שיקבל הצעה להפוך לשר או לסגן שר, וידע שבקדנציה הנוכחית לא תהיה לו אפשרו לחזור לכהן כח"כ, ישקול היטב היכן הוא יוכל למצות את כישוריו. וכך, במידה שהתפקיד שיוצע לו ברשות המבצעת יהיה משמעותי פחות מחברותו בכנסת, ייתכן שיבחר לסרב לתפקיד. באופן זה יצומצמו באופן משמעותי משרדי הקש בממשלה. הידיעה שהמסלול לרשות המבצעת הוא מסלול אל-חזור גם תחזק את הגרעין הקשה של הממשלה, שכן חברי ממשלה יתקשו לאיים בהתפטרות על כל שטות.
תהלה פרידמן, גם היא חברת כנסת נורבגית לשעבר מטעם כחול לבן, מדגישה כי בתקופה האחרונה נדמה שכל המהלכים שנעשים מחלישים את מעמדה של הכנסת על חשבון התחזקות הממשלה: "מצד אחד החוק הנורבגי עשוי לסייע לכנסת לפקח ביתר שאת על הממשלה, מצד שני אין הצדקה אמיתית לחלוקת התפקידים המנופחת בממשלה ונדמה לעיתים שהחוק הנורבגי מעודד את השיטה".
חברי הכנסת החברים בוועדת החוקה בראשות ח"כ שמחה רוטמן ושיכולים להשפיע ישירות על חיזוק כוחה ומעמדה של הכנסת: אברהם בצלאל (ש"ס), טלי גוטליב (ליכוד), ניסים ואטורי (ליכוד), מתן כהנא (המחנה הממלכתי), עופר כסיף (חד"ש-תע"ל), יונתן מישרקי (ש"ס), חנוך מלביצקי (ליכוד), יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), משה סעדה (הליכוד), מנסור עבאס (רע"מ), אריאל קלנר (הליכוד), יצחק קרויזר (עוצמה יהודית) וגלעד קריב (העבודה).
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק