ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
פרטים חדשים על דחיית חוק השקיפות בהצהרות ההון: מפלגת ישראל ביתנו בראשות אביגדור ליברמן היא שביקשה את הדחייה בחוק להשקפת הצהרות ההון של בכירי הפוליטיקאים – כך נודע ל"שקוף". את ההצעה יזמה חברת המפלגה אלינה ברדץ'-יאלוב מישראל ביתנו.
בשבוע שעבר החליטה ועדת השרים לחקיקה בראשות שר המשפטים גדעון סער לדחות את הדיון בחוק המפתח למניעת שחיתות. ההצעה קבעה שראש הממשלה, שרים וסגניהם, ראשי מפלגות ובני משפחותיהם יגישו הצהרת הון שתפורסם ברבים. המטרה: "להתמודד עם ניגודי עניינים קיימים".
בישראל ביתנו מסרו בשבוע שעבר כי הם תמכו בחוק אך הסכימו לבקשה לדחות אותו בחודש כדי שיתקיים דיון נוסף עם משרד המשפטים. אלא שכעת מתברר שהמפלגה היא שביקשה את הדחייה הזאת, בתיאום עם יש עתיד. יו"ר הוועדה סער קיבל פנייה משתי המפלגות להמתין עם החוק – והסכים. בעבר יזם סער הצעת חוק דומה לזו והוא מסר ל"שקוף" כי הוא עדיין תומך בה.
מדובר בסיבוב פרסה מוזר. בישראל ביתנו מדברים מזה שנים על החוק, וכעת כשסוף סוף עלה, ביקשו לדחות את הדיון בו. הדוברת של ח"כ ברדץ'-יאלוב טענה כי "הייתה הסכמה גם מצד מפלגת ישראל ביתנו לדחות את הצעת החוק כדי לקיים עוד דיונים בנושא, אבל המפלגה לא יזמה את הדחייה".
ואכן, גם ביש עתיד ביקשו לדחות את החוק. במפלגה שמוביל יאיר לפיד מאמינים כי המציאות הנוכחית – שבה הצהרות הון השרים מפוקחות על ידי מבקר המדינה – מספקת. הצהרות ההון מכילות לשיטתם מידע אישי ולאור צנעת הפרט מספיק שהמבקר יפקח על ניגודי עניינים ונושאים פיננסיים במהלך כהונת נבחר ציבור. המידע הזה לא אמור, לדעת יש עתיד, להתפרסם בעיתון.
אלא שלפיד עצמו פרסם בעבר את הצהרת הונו. ואם זה לא מספיק, ב"שקוף" הצענו שקיפות מצומצמת מזו שמוצעת בחוק ולא כוללת מידע אישי כמו כמות הכסף בעובר ושב. בהחלט ניתן לתקן בדיוני ההמשך בחוק את ההצעה כך שייחשף רק ההפרש בין הצהרות ההון של נבחרי הציבור לאורך השנים – הדלתא, כדי לראות האם התעשרו בצורה חשודה. לצד ההפרש יש לפרסם את האינטרסים הכלכליים של הנבחרים – למשל אחזקות של קרקעות ומניות בשווי רב.
אך גם לזה סירבו ממשלות נתניהו השונות, ובינתיים גם ממשלת "השינוי".
בלשכתו של שר האוצר ליברמן הפנו לתגובת המפלגה. מישראל ביתנו נמסר: "אנחנו תמכנו. הוחלט לבסוף לקיים דיון נוסף עם משרד המשפטים".
חשוב לציין: אין באמת צורך בדיונים נוספים טרם האישור בוועדת השרים – מדובר בתחנה הראשונה של כל חוק. גם כשהוועדה מאשרת אותו, בדרך צפויות עוד תחנות רבות – קריאות בכנסת ודיונים בוועדות – שבהן ניתן להעמיק בהצעה ולבצע בה את השינויים הנדרשים.
מעבר לכך, נושא הצהרות ההון איננו חדש. הכל ידוע ונחרש. אפילו ישראל ביתנו והעומד בראשה אביגדור ליברמן מדברים על ההצעה הזו כבר שנים וגורפים עליה לייקים ברשתות החברתיות.
ומה קורה היום שמספיק ליש עתיד? הצהרות ההון שמגישים נבחרי הציבור נשארות במהלך הקדנציה באפלת הכספות של ועדת האתיקה או מבקר המדינה, ונפתחות רק בהוראת שופט. היחידים שמרוויחים מהמצב הקיים הם הח"כים עצמם ומי שמכר למדינה את הכספות.
בהצעת החוק שנדחתה נכתב כי החוק "יעודד שקיפות, גילוי נאות ויחזק את אמון הציבור במדינת ישראל בנבחריה, וכפועל יוצא מכך בהחלטותיהם".
זה לא החוק הראשון להגברת טוהר מידות שמפילה הוועדה: בדצמבר היא הפילה חוק לשקיפות בוועדת השרים עצמה, אף שמי שיושב בה כיום הגיש חוק דומה כשישב באופוזיציה. בפברואר דחתה הוועדה הצעת חוק של ח"כ אלי כהן (ליכוד) לאיסור מתן כספים קואליציוניים. זו אותה הצעה בדיוק שהוביל לפיד ארבע שנים קודם לכן ואף נכתבה במצע יש עתיד.
בוועדת השרים לחקיקה חברים שר המשפטים סער, שר האוצר ליברמן, שרת האנרגיה קארין אלהרר (יש עתיד), שר הבינוי זאב אלקין (תקווה חדשה), שר התקשורת יועז הנדל (תקווה חדשה), השרה להגנת הסביבה תמר זנדברג (מרצ), השרה לשוויון חברתי מירב כהן (יש עתיד), שרת החינוך יפעת שאשא ביטון (תקווה חדשה), שר התפוצות נחמן שי (עבודה), שרת הפנים איילת שקד (ימינה) ושרת העלייה והקליטה פנינה תמנו שטה (כחול לבן).
(איך זה משפיע עליך)
מדי שבוע מתקבלות בכנסת ובממשלה החלטות שלטוניות בעלות משמעות אדירה לכיסך ולחייך, אך רוב הח"כים לא יחשפו כיצד הן משפיעות עליהם ועל מקורביהם.
לא נולד הח"כ שיגיע למשכן טאבולה ראסה. נבחרינו נוחתים בכנסת מלווים במקורבים, מגובים בהטבות שקיבלו בעבר והלוואות, מצוידים בנכסים, בזיקות לתאגידים ועוד. זה בסדר. זה מחויב המציאות.
מה שניתן לעשות הוא לחשוף את כלל הקשרים והזיקות שלהם לעין הציבורית. שקיפות תסייע לנבחרים להשתחרר ממחויבויות בעייתיות ומאינטרסים סמויים. יותר מכך, היא תגביר את אמון הציבור, תאפשר לו להבין את מפת האינטרסים המלאה של הנבחרים ולשפוט בעצמו.
אין דרך לגלות את התמונה המלאה, למעט באמצעות מדליפים וחוקרים פרטיים. לעתים מתגלים מקרים כמו זה של מיקי לוי שהצביע בעד מונופול המלט שאליו היה קשור. הגיעה העת לפרסום יזום שיפרט את כלל האינטרסים הכלכליים של נבחרי הציבור, והציבור ישפוט.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק