לאחר תחקיר "סוחרי השתיקה" – אוניברסיטת בן גוריון תחשוף תרומות מכי"ל?

אוניברסיטת בן גוריון בנגב עשויה בקרוב לשנות את מדיניותה ולחשוף את היקף התרומות שהיא מקבלת מחברת כי"ל (ICL). לפני כשנה וחצי סירבה האוניברסיטה לבקשת "שקוף" לחשוף את התרומות שהיא מקבלת מהחברה המזהמת בבעלות הטייקון עידן עופר, אך בבקשת חופש מידע חוזרת שנשלחה לאחר תחקיר "שקוף" וכאן 11, הודיעה האוניברסיטה כי היא בוחנת מחדש את הנושא.

עוד ב"שקוף":

• סוחרי השתיקה: "כי"ל נותנת פירורים – ומקבלת חיילים"
• חשיפה: במועצת קרן העושר יכהן יו"ר חברה לחיפושי נפט
• איך מתכוננים באוצר לסיום הזיכיון על ים המלח? באוצר לא רוצים שתדעו

בעוד היקף התרומות המלא עדיין לא ידוע, בפרט אחד דווקא מתגאים באוניברסיטה. לפני כחודש היא הצהירה על שיתוף פעולה שלה עם כי"ל ואוניברסיטת OCP במרוקו, שבמסגרתו תשתתף כי"ל בתרומה של מיליוני שקלים למלגות. 600 אלף דולר יעודיים יוקצו לטובת "מחקר וייעוץ בנושא קיימות, אקלים ואקולוגיה". אבל זו אינה המעורבות היחידה של החברה במסדרונות המחקר. מה היקף התרומות של כי"ל לאוניברסיטת בן גוריון? עד כה האקדמיה שבנגב סירבה לגלות, אך עתה היא עשויה לשנות את עמדתה ולפעול בשקיפות.

כי"ל נחשבת לאחד התורמים הגדולים ביותר באזור הדרום, האזור שבו מתבצעת הפעילות המרכזית שלה, שמניבה לחברה הכנסות של מיליארדי דולרים – ולסביבה נזקים חמורים. בתחקיר "שקוף" ו"כאן 11" חשפנו כיצד כי"ל תורמת עשרות מיליוני שקלים לעיריות, בתי חולים, מוסדות אקדמיים, עמותות, וארגונים. על פי מספר עדויות, כי"ל עשויה להפסיק את התרומה לגופים המתנגדים להקמת מכרה הפוספטים המזהם בשדה בריר. עיריית ערד עצמה קיבלה בעבר מאות אלפי שקלים מכי"ל, אך נאלצה לוותר על התרומה עם הצטרפותה לתביעת האזרחים נגד הקמת המכרה המזהם.

כי"ל משתתפת במחקר שבודק את השפעות הפעילות שלה עצמה על הסביבה

לפני כשנה וחצי הגשנו בקשת חופש מידע על מנת לפרסם את היקף התרומות של החברה לאוניברסיטה. "מידע הנוגע לקבלת תרומות המתקבלות באוניברסיטה הוא מידע בעל ערך כלכלי רב, שפרסומו עלול לפגוע פגיעה ממשית בערכו, ביחסי האוניברסיטה עם התורמים ובאפשרות לקבל תרומות נוספות בעתיד", השיבו נציגי האוניברסיטה אז, והוסיפו כי הם "מתנגדים למסירת המידע המבוקש". יש לציין כי מוסדות מקבילים כמו האוניברסיטה העברית בירושלים ואוניברסיטת תל אביב חשפו את המידע כפי שנדרש על פי חוק חופש המידע.

שקיפות במוסדות אקדמיים חשובה להבנת מערך הכוחות ומידת התלות של האוניברסיטה בגופים כמו כי"ל, שהשפעת פעילות המפעלים שלהם נחקרת במקביל על ידי מדענים מטעמה. כך למשל, כי"ל מעודדת ומשתתפת במחקר שמובילה המעבדה לאקולוגיה מרחבית בראשות פרופ' ירון זיו וד"ר גיא רותם מהמחלקה למדעי החיים. על פי מידע שפרסמה החברה באתר, המעבדה "בוחנת את מידת היעילות, מבחינת אקולוגיה ומגוון ביולוגי, של תהליך 'שיקום תוך כדי כרייה'" – כלומר את השפעות המכרה המזיק על הטבע. 

"אם חברות שוכרות את שירותיהם של כל האנשים שיש להם ידע בתחום, מי נשאר כדי לייעץ הפוך?"

האם כי"ל מממנת את המחקר – או תורמת לאוניברסיטה בדרכים עקיפות? מה חלקה של התרומה מסך כל המחקרים הממומנים באוניברסיטה? עד כמה בן גוריון תלויה בתרומות של כי"ל – ומה יקרה למוסד האקדמי אם תבחר החברה לחדול באחת מכל מימון? מידע זה חשוב על מנת לוודא כי מסקנות המדענים נהנות מחופש מדעי ולא תלויות בכספי החברה המזהמת של עידן עופר. 

דוגמה מהעולם להשפעה של תלות כזו ניתן למצוא במחקרה של חוקרת התזונה פרופ' מריון נסטלה מאוניברסיטת ניו-יורק. בשנת 2015 בדקה פרופ' מריון את תוצאות המחקרים שמומנו על ידי חברות המזון והשתייה הקלה. היא מצאה שבאותה שנה בלבד, 156 מתוך 168 מחקרים הראו תוצאות שהתאימו לאינטרס של החברות שמימנו את המחקרים.

כי"ל עצמה מצהירה כי התרומות נועדו להדק את הקשר בין הדור הבא של מדענים לחברה. כך למשל, "תוכנית המלגאים" פועלת במשך יותר מעשור באוניברסיטת בן גוריון, שבה הסטודנטים מקבלים "חניכה וחפיפה ממהנדסים וממנהלים ותיקים בכי"ל, כשהשאיפה ההדדית היא שהם ייקלטו באחד ממפעלי החברה". לפי אתר החברה, "תוכנית המלגאים נולדה במטרה להכשיר סטודנטים מתחומי הנדסת מכונות והנדסה כימית ולהפכם לדור המהנדסים הבא בכי"ל". 

"טביעת רגל אקולוגית"? זה רק שם מכובס לנזק

לאחרונה קיבלנו הצצה לאופן שבו תופסת אוניברסיטת בן גוריון את פעילותה של חברת כי"ל. בפוסט שהעלתה האוניברסיטה היא התגאתה בקבלת התרומות בשווי מאות אלפי הדולרים מהחברה. בעקבות ביקורת שנמתחה עליה באותו פוסט, הגיבה האוניברסיטה כך: "ICL (כי"ל בשמה החדש, ד.ג) היא אחת מהחברות הבולטות בנגב שפעילותה אחראית, בין היתר, לפרנסת אלפי משפחות באזור. טביעת האצבע האקולוגית שלה נושאת בחובה רווחים משמעותיים, שאת חלקם החברה החליטה להעביר לקהילה".

כדאי להתעכב על המונח הזה. "טביעת רגל אקולוגית" זה שם מכובס של אוניברסיטת בן-גוריון להרס הסביבתי שכי"ל יוצרת בדרום: מפעל רותם אמפרט בבעלות כי"ל דורג לאחרונה כמפעל השני הכי מזהם במדינה. בדוח האחרון של המשרד להגנת הסביבה נקבע כי המפעל גורם לנזק של כ-402 מיליון שקלים בשנה מפליטת חומרים מזהמים. כמו כן, החברה גרמה לנזק חמור ביותר לנחל צין, שם חלחלו לאדמה מזהמים בהיקף של כ-17 מיליון קו"ב על ידי המפעל. כך גם התרחש אסון אשלים שבו החברה הזרימה כ-100-200 אלף קו"ב של תמיסה חומצית – הכוללת חומרים כמו זרחן, מתכות כבדות ומלחים בריכוז חריג.

מה משמעות התרומות הנדיבות של כי"ל? פרופ' סנדי קדר מהחוג למשפטים באוניברסיטת חיפה אמר בעבר בהקשר דומה: "אם חברות הגז שוכרות את שירותיהם של כל האנשים שיש להם ידע בתחום, מי נשאר כדי לייעץ הפוך?" דברים אלו נאמרו בהקשר לדיונים שהיו בכנסת על מתווה הגז, בהם חברות הגז שכרו את שירותיהם של כל מוקדי הידע בתחום, כדי לקדם את האינטרסים שלהן. במצב שנוצר, כך אומר פרופ' קדר, לא נשאר מי שיביע דעה מנוגדת לטובת האינטרס הציבורי. חשש ממצב דומה גם במקרה של כי"ל ואוניברסיטת בן גוריון מחייב את השקפת הקשרים הכלכליים ביניהם.