איך מתכוננים באוצר לסיום הזיכיון על ים המלח? באוצר לא רוצים שתדעו

שליטתה של חברת כימיקלים לישראל על ים המלח תפקע בעוד שמונה שנים – כיצד והאם ישתנה עתידו של המקום הנמוך בעולם? החברה, שקיבלה את הרישיון לנצל את משאבי ים המלח כבר לפני כ-25 שנים, דאגה בתקופת הזמן הזאת, בחסות "חוק זיכיון ים המלח", לפגוע אנושות במשאב הטבע הייחודי של המדינה, ועל הדרך לפגוע גם בנו – האזרחים. במשרד האוצר התמהמהו מאוד בהכנה ליום שבו הסתיים הזיכיון, וגם לא מתנהלים בצורה שקופה בנושא, אך בכל זאת ישנם כמה סימנים שעשויים להיות מעודדים.

עוד ב"שקוף":

• זה הזמן לגרום לפוליטיקאים להפנים: בלימת משבר האקלים היא באחריותם
• האם ישראל תצטרף לסנקציות על תאגידים שהורסים את האמזונס?
• משרד האנרגיה מציג – תוכניות להאצת משבר האקלים, דווקא בעשור הקריטי לבלימתו

"צוות נווה", או בשמו הרשמי "הצוות לעניין פעולות הממשלה הנדרשות לקראת תום תקופת זיכיון ים המלח", בדק אילו פעולות המדינה צריכה לעשות כדי לדאוג שבשנת 2030, כשיפקע הזיכיון, תתגבש הסדרה חדשה והוגנת שמיטיבה גם עם הטבע וגם איתנו אזרחי ישראל. כשלוש שנים עברו מאז פרסום המלצות הצוות, שלוש שנים שבהן משרד האוצר הרשה לעצמו לא לעסוק בנושא. אך כעת חלה התקדמות ראשונית: במשרד האוצר מסרו ל"שקוף" כי הם פועלים בימים אלו "לבחינה ולגיבוש תוכנית עבודה לקידום ההיערכות לקראת תום תקופת הזיכיון". המשמעות – במשרד מראים צעדים ראשונים של טיפול בבעיה החשובה, לאחר שלוש שנים של התעלמות.

למרות הצעד החיובי, במשרד לא משתפים את הציבור בכל התהליך. ישנו נוהל שאמור למנוע מכי"ל לקבל סכומי עתק מהמדינה כפיצוי במידה ולא תזכה שוב בזיכיון. אך במשרד החליטו שכל המידע שיימסר מהחברה במסגרת נוהל זה מוחרג מחוק חופש המידע, ולא יהיה שקוף לציבור. חשוב להבין – במצב הנוכחי כי"ל יכולה להשתמש בלוליינות פיננסית כפי שעשתה בעבר, לנפח את סכום הפיצויים שמגיע לה, והציבור לא ידע כיצד והאם שומרי הסף פעלו למען האינטרס הציבורי. 

דרך הפעולה הזו עשויה להחליש את אמון הציבור בבכירי משרד האוצר, שלא פעם עוברים בדלתות המסתובבות ומקבלים תפקידים בכי"ל. האם יעלה על הדעת שמידע אודות נוהל של משרד האוצר, עם נגיעה ישירה לציבור, לא יהיה פתוח לציבור? שאלנו את משרד האוצר – אך שם בחרו שלא להגיב לפנייתנו.

מכרז על הזיכיון הבא עשוי להתגלות כבלוף

בדוח המסכם של "צוות נווה", נכתבו המלצותיו העיקריות: 

• המשך הפקת המשאבים מים המלח 
• הגבלת היקף ההשפעה הסביבתית השלילית של המפעלים
• גיבוש תנאים חדשים לפעילות ההפקה העתידית של משאבים מים המלח, בדגש על בחינת תיקוני חקיקה להסדרת פעילות ההפקה העתידית, הגבלת שטח ההפקה, הגבלת כמות מי הים הנשאבת מהאגן הצפוני, והטלת האחריות לטיפול בנזקים הסביבתיים שייגרמו מפעילות הפקת המשאבים על בעל רישיון ההפקה העתידי.

כמו כן המליץ הצוות ש"רישיון ההפעלה העתידי יוקצה בהליכי מכרז", והסבירו כי: "מכרז הינו הדרך האופטימלית להשיא את ערך משאבי הטבע עבור המדינה, ואף הדרך הראויה מבחינה ציבורית ומנהלית של ניהול נכסי המדינה בהתאם לעקרונות השוויון". לבסוף סיכם הצוות: "יש לוודא כי תיעשה היערכות ליישום מכרז להקצאת רישיון הפקה עתידי לקראת תום תקופת הזיכיון הנוכחי (בשנת 2030 או קודם לכן), זמן מספיק מראש".

אך המכרז העתידי על זיכיון ים המלח עלול להתברר כאחיזת עיניים. בחוק הזיכיון ישנו סעיף שנותן לכי"ל זכות ראשונים על כל הצעה שהמדינה תציע לחברה אחרת. "גם אם חברה אחרת תזכה במכרז העתידי לרכוש את הזיכיון – חברה יעילה יותר, ירוקה יותר, וכו' – זה לא משנה, כי לכי"ל יש זכות סירוב ראשונה ולכן היא תוכל להגיד: 'אני רוצה את זה', ולהשוות את הצעתה להצעה הזוכה", מסבירה עו"ד לי-היא גולדנברג, ראש תחום כלכלה, סביבה ומשאבי טבע ב"אדם טבע ודין".

בצוות נווה המליצו על הקמת צוותי משנה שיישמו את ההמלצות, בהובלת החשב הכללי באוצר (בשיתוף עם אגף תקציבים והלשכה המשפטית במשרד האוצר, המשרד להגנת הסביבה, משרד המשפטים, משרד הכלכלה, משרד האנרגיה, ורשות המסים). במשרד האוצר מסרו ל"שקוף" כי במסגרת גיבוש תוכנית עבודה לקידום ההיערכות לקראת תום תקופת הזיכיון, "צפויים לקום גם צוותי המשנה בהתאם להמלצות הצוות". מדובר בהתקדמות ראשונה מזה שלוש שנים בנושא. נעקוב.

במשרד האוצר לא רוצים שתדעו איך הם מפקחים על כי"ל

סעיף נוסף שקיים בחוק הזיכיון קובע שעל כל השקעה שכי"ל ביצעה במפעלי ים המלח, המדינה תצטרך לשלם לה פיצויים עליהן אם לא תזכה שוב בזיכיון. "המדינה בעצם מתחייבת לקנות מכי"ל בחזרה את הזיכיון במידה והיא לא תזכה בו שוב ב-2030" אומרת עו"ד גולדנברג. "החשבת הכללית לשעבר במשרד האוצר, מיכל עבאדי-בויאנג'ו, הכינה חוות דעת שבה העריכה את ערך הנכסים שהמדינה תצטרך לקנות מכי"ל בעת סיום הזיכיון (במידה וכי"ל לא תזכה שוב), אך במשרד לא הסכימו לשתף את הציבור במסמך זה". כלומר, המדינה תצטרך ככל הנראה לפצות את כי"ל בסכום גדול בהרבה על אותן השקעות, גם אם מדובר בהשקעות מלפני כ-20 שנה. בפועל מי שישלם את הסכום הזה לחברה הוא הציבור.

הסעיף אמנם נשמע מכעיס, אך יש בו היגיון – אם כי"ל תשקיע בתשתיות המיועדות לשנים רבות, ולא תזכה בזיכיון שוב, היא בפועל משקיעה בתשתיות עבור החברה הבאה שתזכה, שתהנה מההשקעה של כי"ל. הגיוני שכי"ל תקבל החזר על כך, כל עוד לא תשחק עם המספרים כדי לנפח את הסכום שמגיע לה מהמדינה, כפי שכבר עשתה בעבר.

כדי למנוע את ניצול הסעיף הזה ע"י כי"ל, סעיף 24(ב) בחוק זיכיון ים המלח קובע נוהל שבו כל השקעה של החברה בעשר השנים האחרונות לזיכיון, תצטרך לעבור אישור של אגף החשב הכללי, שיבדוק שיש בה צורך. "בנוהל מדברים על שני דברים – גם על בחינת השקעות חדשות של כי"ל, ומצד שני גם החובה של כי"ל לתחזוקת המפעלים, כדי שלא יהיה מצב הפוך בו כי"ל מפסיקה להשקיע בתחזוק המפעלים, ומשקיעה הרבה כסף כדי למקסם רווחים עד לסיום הזיכיון", אומרת עו"ד גולדנברג.

מדובר בנוהל חשוב שיעזור למנוע מכי"ל לקבל סכומי עתק בעורמה מהמדינה. אך למרות החשיבות הרבה, במשרד האוצר החליטו שכל המידע שיימסר במסגרת הנוהל מוחרג מחוק חופש המידע. כלומר – כל מידע שכי"ל תמסור בנוגע להשקעות שהיא מבצעת ועליהן תרצה לקבל החזר, או כל מידע שקשור לאכיפת הנוהל על ידי אגף החשב הכללי, יהיה חסוי לציבור. 

פנינו למשרד האוצר כדי להבין מדוע החליטו להסתיר את מידע זה, אך לא קיבלנו מענה עד למועד פרסום הכתבה.

פגיעה סביבתית וכלכלית קשה

הפגיעה הסביבתית והכלכלית החמורה של כי"ל מפורטת בניירות העמדה שהעבירו ארגון "אדם טבע ודין" ו-"לובי 99" בשנת 2018 ל"צוות נווה". "הפעילות התעשייתית של כי"ל אחראית לכ-25-20% מירידת מפלס המים באגן הצפוני של ים המלח", נכתב במסמכים. "אין כלל בקרה או פיקוח על (ה)שאיבה ממי האגן הצפוני של ים המלח". עוד נכתב שם כי הירידה במפלס המים גוררת להיווצרות בולענים, ועוד מספר מפגעים סביבתיים נוספים.

"אין חולקים כי ירידת מפלס האגן הצפוני יוצרת שלל מפגעי סביבה ותשתית שנאמדים בעשרות מיליוני דולרים ובהידרדרות אזור שלם", נכתב עוד במסמכים. בארגונים מבססים את דבריהם על בסיס עבודה של הטכניון יחד עם מוסד שמואל נאמן, ולבסוף מסכמים: "עם התקרבות מועד תום הזיכיון, נפלה בידיכם, מקבלי ההחלטות, הזדמנות לגרום לשינוי אמיתי, שישנה את נתיב הגורל ההרסני בו צועד ים המלח – אנא, אמצו הזדמנות זאת בשתי ידיכם".

למרות הפגיעה הסביבתית הקשה, הפעילות של כי"ל "מייצרת הכנסות בהיקפים של מאות מיליוני שקלים בשנה למדינה, עבודה בשכר גבוה לאלפי עובדי המפעלים, ותעסוקה לאלפי עובדים נוספים", כפי שציינו בדוח המסכם של "צוות נווה". עם זאת, בדוח של הצוות לא פורטו מקרים שבהם כי"ל עשתה שימוש ציני באותם עובדים כדי לנסות לכופף את ידי המדינה.

בזמן שכי"ל מייצרת הכנסות של מאות מיליוני שקלים למדינה – היא לא שוכחת לדאוג קודם כל לכיס שלה.
כפי שציינו בארגון "לובי 99": "במשך השנים, החברה לישראל גרפה רווחים של עשרות מיליארדי שקלים בשל אחזקתה בכי"ל, שפעלה באגרסיביות והפעילה לוביסטים כדי למנוע רגולציה שתגדיל את חלקה של המדינה ברווחים ממשאבי הטבע". גם ב"כלכליסט" פירטו על ה"לוליינות הפיננסית" של כי"ל שמתחמקת מתשלום המס שהמדינה ציפתה שהיא תשלם.

החוק אפשר לכי"ל "להחזיק ולהרוס" (לשון החוק), והיא קיבלה זאת בברכה.