פיקוח הכנסת על הממשלה? בדיון על שכחת ילדים ברכב שלט הפופוליזם

צפייה מקרית בדיון בוועדת הכלכלה אתמול (רביעי) בנושא המערכת למניעת שכחת ילדים ברכב, הייתה מעלה בטעות את המחשבה שהכנסת שלנו עושה עבודת פיקוח טובה על הממשלה. אבל זו מראית עין בלבד: אחרי דיון מלא בהצהרות פופוליסטיות – ובלי שעשו את שיעורי הבית – קיבלו הח"כים החלטה שכלל לא בטוח שתיטיב עם הציבור. 

היו בדיון הרבה מאפיינים חיוביים: נאום חוצב להבות של חבר הכנסת בועז טופורובסקי שמראה על אכפתיות רבה, הסכמה רחבה בין חברי כנסת מהקואליציה והאופוזיציה על נושא הבטיחות בדרכים, נשות מקצוע שונות שהביעו את דעותיהן על הנושא. בין היתר התברר כי מאמצי השיווק של משרד התחבורה מוטלים בספק וכי אין מלאי מספיק של מערכות בטיחות שיאפשר לכל הנהגות והנהגים לממש את חובתם בחוק.

קראו עוד ב"שקוף":

• חסינות על סטרואידים: ח"כ יריב לוין מונע הקמת ועדת האתיקה
• דווקא עכשיו: השלטון חייב לתת שורת כלים תכלסיים לאופוזיציה
• בניגוד לחוק: בממשלה מדלגים על השלב החשוב בקבלת החלטות

לבסוף התקבלה ההחלטה להקדים את המועד להחלת התקנות – זה שנדחה לאחרונה לקיץ הבא – לחודש מרץ 2022. אבל מה הוביל לכך? חברי הכנסת אולי גרפו לייקים על הצהרות בדבר מניעת מוות של תינוקות, אך אף אחד מהם לא טרח לבחון לעומק את הביקורת הציבורית ואת תהליך קבלת ההחלטות של משרד התחבורה. ביניהם אפשר למצוא את יו"ר הוועדה מיכאל ביטון (כחול לבן) יעקב אשר (יהדות התורה) בועז טופורובסקי (יש עתיד), אוסאמה סעדי (הרשימה המשותפת), לימור מגן תלם (ישראל ביתנו), יבגני סובה (ישראל ביתנו) ורם שפע (העבודה).

יו"ר הוועדה ח"כ מיכאל ביטון (כחול לבן) טען בתגובה כי הדיון עסק אך ורק בשאלת הזמן, כלומר מתי ייכנסו התקנות לתוקף (התגובה המלאה – בסוף הכתבה). אך גם אם כך הדבר – חברי הכנסת שהיו פעילים בדיון ויתרו על ההזדמנות לקשור שאלה זו במהות ההחלטה. את השאלות שהיו צריכות להישאל – נציג לכם אנחנו.

השאלות שלא נשאלו

1. מה הבעיה?

לפני שחברי הכנסת התחילו להתווכח בקולי קולות על מועד הכניסה לתוקף של התקנות, טוב היה אם הם היו בוחנים לעומק את התופעה: בעשור האחרון נפטרו כ-30 ילדים בישראל כתוצאה משכחתם ברכב חונה. לעומת זאת, אותה כמות של ילדים נהרגת בכל שנה כתוצאה מטביעה ומתאונות דרכים. בשום שלב בדיון לא הוגדר היקף התופעה, ולא הוצג ניתוח שלה.

על פי עמותת "רווח נקי", שמבקרת תהליכי רגולציה, הגורם המרכזי ששוכח ילדים (כ-75% מהמקרים) ברכב הוא אחד ההורים, או שניהם. עובדה זו מעלה את השאלה האם יש צורך ברגולציה שחלה על כל גורם המסיע ילד ברכב, ולא רק ברגולציה החלה על הורה או מטפל קבוע. בנוסף, חברי הכנסת היו צריכים לקבל מידע לגבי היקף התופעה על פי מגזרים, על המועד במהלך היום שבו מתרחשים האירועים, מה הסיבות המרכזיות לשכחה ועוד. 

לשאלות האלה יש פוטנציאל לסייע במציאת פתרונות יצירתיים להתמודד עם התופעה בלי ההשלכות הכלכליות שיש למתווה הנוכחי, והסיבה שהן טרם נשאלו היא שהליך גיבוש הרגולציה במשרד התחבורה התבצע באופן חלקי ושטחי. 

2. האם המחיר שווה את זה?

נוח להצהיר בהחלטיות ש"אין מחיר לחיי אדם" ושאסור לבחול באמצעים כשמגנים על חייהם של ילדים, אבל זו לא דרך הגיונית לקבל החלטות. למעשה, מכיוון שמשרד התחבורה נדרש להתמודד עם השאלה הזו באופן יום יומי, הוא פיתח לעצמו שיטה לבחון את המחיר שאותו הוא מוכן ויכול להקצות להצלת חיי אדם – נוהל פר"ת.

על פי עמותת "רווח נקי", המחיר להצלת חיי אדם בתקנות לשכחת ילדים ברכב גדול בעשרות מונים מכל פרויקט אחר. נזכיר כי מחיר המערכת למשפחה עם שלושה ילדים ושני כלי רכב יהיה 1,800 שקלים, מבלי שהתייחסנו לעלות לסבא וסבתא או מטפל חיצוני שיידרשו גם הם לרכוש מערכות, וללא עלות שנתית הנובעת מבלאי ותיקון.

3. האם המערכת בכלל תסכן את הילד שלכם?

הרגולציה נועדה להגן על ילדים מסכנה מסוימת, אך ככל הנראה חושפת אותם לסכנה אחרת, גדולה יותר: לפי הוראות הבטיחות של מספר יצרני מושבי בטיחות לילדים, אסור להניח דבר בין מושב הבטיחות לבין הילד היושב עליו, בלי ביצוע מבחני ריסוק מתאימים. החשש הוא שהנחת חפץ כלשהו בין הילד למושב עלולה להפחית מההגנה שמספק מושב הבטיחות לילד. מאז אושרו התקנות החדשות בוועדת הכלכלה, משווקות בישראל מערכות למניעת שכחת ילדים ברכב, הכוללות חלק שיש להניח בין מושב הבטיחות לבין הילד, בניגוד לאזהרות האמורות. 

4. יש מקרי בוחן בעולם?

אפשר ללמוד המון מהנעשה במדינות אחרות, ולכן כשמגבשים רגולציה חדשה, קיימת חובה לבחון את המצב במדינות שונות בעולם. אם הנוכחים היו מתעקשים לקבל ממשרד התחבורה תשובות בנושא, היתה מתגלה תמונה עגומה: המשרד לא טרח לבצע השוואה בינלאומית מעמיקה. המדינות היחידות שאליהן התייחס הן איטליה, שבה קיימת חובה להתקנת מערכת, וארצות הברית, שבה יש ארגונים שמקדמים הצעת חוק בנושא.

אף אחד מיושבי הדיון לא טרח לשאול איך מדינות נוספות מתמודדות עם התופעה, האם בוצעו ברחבי העולם פתרונות יעילים שאינם כוללים ענישה פלילית או אפילו האם החובה הדומה באיטליה סייעה בכלל לצמצום התופעה. באיטליה, אגב, עלות המערכת זולה משמעותית מעלותה בישראל כיום.

5. האם יש פתרון שלא יכאיב בכיס?

הטענה המרכזית של המשתתפים בדיון הייתה שאסור לוותר על הרגולציה רק בגלל הביקורת הציבורית על עלותה. בראייתם, לא ייתכן שהממשלה לא תפעיל סנקציה פלילית רק בגלל לחץ ציבורי. אבל שורש הביקורת הציבורית לא התמקד בעלות המערכת, אלא באופן שבו התקבלה החלטה: אף לא גורם אחד בתהליך גיבוש הרגולציה לא עצר ושאל את עצמו האם יש פתרון אחר.

בדוח ה-RIA של משרד התחבורה, דוח שמחייב תהליך גיבוש הרגולציה שעונה על כל השאלות הללו, אמנם מוצע הרעיון של עידוד התקנת המערכת באופן וולנטרי אבל באופן שטחי למדי. חברי הכנסת זעמו על כך שעד כה רק 6% מהלקוחות האפשריים של המערכת אכן רכשו אותה, אבל הדיון על הצעדים שבוצעו עד עכשיו היה כמעט מגוחך. 

משרד התחבורה לא נדרש להציג את כל הצעדים שביצע כדי לעודד את הרכישה של המערכות ולא הציג את היעדים והתוצאות של קמפיין ההסברה שערך. לא הייתה אפילו דקה אחת בדיון שהוקדשה למחשבה על פעולות נוספות, שאינן כל כך יקרות למשק, אך יכולות לעודד קנייה של המערכת ללא אכיפה.

6. האם תיפגע פרטיות הנהגים?

ארגון "פרטיות ישראל" מתריע כי מערכות רבות שאושרו לשימוש בישראל עושות שימוש בטלפון הנייד של המשתמש ובהתאם כוללות איסוף מידע אישי, ולעיתים מידע רגיש על הנוהג ברכב, הנוסעים בו, ואנשי הקשר שלהם למקרה חירום. אף על פי כן, הנושא לא עלה במסגרת הדיון ולכן לא זכה להתייחסות.

פיקוח על הממשלה הוא הכרחי ונדרש. היה זה חריג לראות כמה הנושא נמצא בליבם של חברי הכנסת, ולצפות בהם מסכימים על כך שהוא צריך לחצות מחלוקות פוליטיות. אך לצד זאת, הח"כים פספסו את הכוח שנמצא בידיים שלהם – לגרום לגורמים המקצועיים במשרדי הממשלה לעבוד טוב יותר.

הדיון השטחי שהתרחש אתמול ממחיש יותר מכל את האופן הלקוי שבו מתגבשת הרגולציה בממשלה, ואת החשיבות של התוכנית להפחתת הנטל הרגולטורי שמטרתה, בין היתר, להנחיל תרבות של גיבוש רגולציה באופן מעמיק תוך שאלת השאלות הנכונות. אם תמומש כראוי, התוכנית הזאת תחייב את משרדי הממשלה לשאול את כל השאלות ולבחון את כל האפשרויות בהליך גיבוש הרגולציה, ותכניס המון היגיון לחיים של כולנו. עד אז, אנחנו כאן כדי לפרק את הפופוליזם מאחורי המילים של חברי הכנסת, ולבקר כל רגולציה חדשה שגובשה באופן חלקי ורדוד.