אבסורד המערכת למניעת שכחת ילדים: איך נמנע את ההחלטה התמוהה הבאה?

קבלת החלטות עקומה אך כזו שנבעה מכוונות טובות, או קידום מדיניות לטובת אינטרסים כלכליים לא ברורים על חשבון הציבור? נראה שהדעה הרווחת נוטה לכיוון האפשרות השנייה בדיון על התקנות החדשות למניעת שכחת ילדים ברכב. אך כדי לפתור את השאלה הזאת יש כמה מהלכים שאפשר לקדם כבר היום, כדי למנוע את ההחלטה התמוהה הבאה. 

עוד ב"שקוף":

• בניגוד לחוק: בממשלה מדלגים על השלב החשוב בקבלת החלטות
• לא שמים עלינו: איך מקבלים החלטות על רגולציה מגבילה?
• לראשונה: משרד האוצר יפקח על פגישות עובדיו עם לוביסטים

עם ההחלטה על חובת התקנת מערכת למניעת שכחת ילדים במכוניות והעלות הגבוהה שלה כמעט לכל משפחה בישראל, עלתה בקרב רבים תהייה לגבי נחיצותן. כשהאינטרסים שמשפיעים על קביעת המדיניות מוסתרים מהציבור, טבעי שנחשוב שזאת עשויה להיות שחיתות.

לפי התקנות החדשות של משרד התחבורה, שייכנסו לתוקף בתחילת אוגוסט, בכל רכב שמסיע ילדים מתחת לגיל ארבע תהיה חובה להתקין מערכת למניעת שכחת ילדים ברכב. החלת התקנות תטיל מס של מאות ואף אלפי שקלים על כל משפחה עם ילדים קטנים, וגם על הקרובים שמסיעים אותם מדי פעם.

שאלות למשרד התחבורה נותרו ללא תשובה

לפי ארגון "בטרם", בין השנים 2010 ו-2020 מתו 25 ילדים בעקבות השארתם ברכב – בערך שניים בשנה. הצלת חיי ילדים היא מטרה חשובה לכל הדעות, אבל חובה גם לשאול את השאלה הבאה: האם זאת הסיבה הדחופה ביותר לחייב כל הורה במדינה לשלם על מערכת כזאת?

גם במשרד האוצר תהו על ההחלטה, שאותה העריכו בעלות של מאות מיליוני שקלים לציבור. בדיון שנערך בנושא בוועדת הכלכלה בינואר האחרון העיד רכז תחבורה באגף התקציבים באוצר כי שאלות שהפנו למשרד התחבורה נותרו ללא מענה, למשל בנושא מגוון החברות שמציעות את המערכת והצלחה של יוזמות דומות ברחבי העולם.

באותו דיון העלתה נציגת לובי 99, עו"ד נועה זלצמן, את החשש שמדובר בקידום מדיניות לטובת אינטרסים של גופים וחברות, בשל חוסר הבהירות ברמת התחרות שיאפשר התקן שלפיו תאושר המערכת: הסיפור מזכיר קצת את מקרה החוק שמחייב נשיאת אפוד זוהר ברכב, הסבירה. מההחלטה שהתקבלה אז וקודמה על ידי לוביסטים הרוויחה חברה מסוימת אחת, 3M, שנזקקה לפתרון לכמויות גדולות של חומר צהוב זרחני שייצרה. 

לאחרונה נחשף ב"דה מרקר" כי את המהלך הזה קידם במשך שנים סגן שרת התחבורה אורי מקלב (יהדות התורה) בחקיקה, בוועדות ובמשרד התחבורה. התחקיר הציג קשר בין סגן השר לבין עמותה שמשווקת את אחת משלושת המערכות שנקבעו בתקנות. 

אולי בעתיד תיחשף מערכת השיקולים המלאה שהובילה לאישור התקנות, אבל עד אז הכנסת והממשלה יכולות לתקן את המנגנון, כך שההחלטות הבאות לא ייראו לנו תמוהות כל כך. שקיפות בקשרי ההון-שלטון חיונית למניעת השחיתויות הבאות, אבל היא גם יותר מזה: כמו במקרה הנוכחי, שקיפות כזאת יכולה להגביר את אמון הציבור בנבחריו. אם הכל חשוף לציבור ואין מה להסתיר, יש פחות סיכוי שנחשוד בשחיתות – ונוכל לעבור מיד לסתם ביקורת נגד הממשלה על החלטות קצת פחות טובות. הנה כמה מהלכים שניתן לקדם כבר עכשיו, לפני הפרשה הבאה.

1. להחיל נוהל לפיקוח על עבודת הלוביסטים בכל משרדי הממשלה

לאחרונה אימץ משרד האוצר נוהל לפיקוח על הקשרים בין עובדי המשרד ללוביסטים – שמקדמים מול עובדי המשרדים את האינטרסים של חברות וארגונים. בעקבות הנוהל, הפגישות יתקיימו רק אם נקבעו מראש, וכן יתועדו וידווחו על ידי העובד או העובדת לממונה עליהם. הנוהל החדש שאומץ באוצר מאפשר לראשונה מעקב אחר ההשפעה של לוביסטים על מקבלי ההחלטות: בעזרתו יוכלו הממונים על הנושא במשרד למפות את האינטרסים הזרים במשרד ולזהות בזמן השפעה פסולה על המדיניות. אילו היה משרד התחבורה מאמץ נוהל כזה, אולי היום ניתן היה להתחקות אחר פגישות שהיו עשויות להשפיע על קבלת ההחלטה.

2. שקיפות בקשרי נבחרי ציבור ולוביסטים

התקנות של משרד התחבורה התחילו להתגבש עוד ב-2016. בכנסת התכנסו ועדת המדע והטכנולוגיה והוועדה לזכויות הילד ודנו בתוכנית שיש לקדם על מנת למגר את מקרי שכחת הילדים. חברי כנסת כמו אורי מקלב (יהדות התורה) ומיקי לוי (יש עתיד) הגישו הצעות חוק שביקשו לקדם שימוש במערכות שיותקנו ברכבים, ובמשרד התחבורה הודיעו כי התחילו לעבוד על תקנות בנושא. דמיינו שהיום היה בידינו מאגר מאז, עם רשימת כל הפגישות בין חברות וחברי כנסת או שרים ללוביסטים, והמסמכים שעברו ביניהם. שקיפות כזאת תוכל לעזור לנו לפקח בזמן אמת על החברות שזוכות בזמן היקר של נבחרי הציבור שלנו, ותקשה על אלה לקדם מהלכים שיועילו להן ישירות. היום אין חובה כזאת, ולוביסטים נפגשים ומשוחחים עם מקבלי ההחלטות ואף משמשים להם מקור למידע והצעות חוק.

3. פרסום מקורבים ואינטרסים כלכליים

לפעמים, בעלי הגישה ללשכות הח"כים והשרים או לסביבתם הקרובה הם אלה שיתפסו את תשומת הלב שלהם, כך שפתרון בעיותיהם יקבל קדימות. זאת היתה למשל הטענה של השר ישראל כ"ץ בשיא תקופת הקורונה, כשהאשים את חברו לסיעת הליכוד מיקי זוהר בכך שדאג לפיצוי לבעלי אולמות אירועים משום שקרוב משפחתו עוסק בתחום. בדיקת "שקוף" גילתה כי אולמות אכן נמצאים בבעלותם של תשעה מבני דודיו של זוהר. פרסום אינטרסים כלכליים ורשימת מקורבים יכולה למנוע מצב שבו חברות וחברי הכנסת יפעלו בניגוד עניינים ויקדמו אינטרסים צרים שאינם של הציבור הרחב. אם, למשל, היו אחת השרות או אחד מחברי הכנסת שעסקו בנושא מעידים על קרבה לבעלי חברה או עמותה שעוסקת במניעת שכחת ילדים ברכב, היה להם קשה הרבה יותר לקדם את הנושא מבלי לקבל ביקורת מהציבור.

"משרד התחבורה לא ביצע כל בדיקה עצמאית"

עוד בשלב הדיונים על התקנות הזהירו בעמותת "רווח נקי" שפועלת לשיפור גיבוש הרגולציה בישראל, כי החשיבה מאחוריהן לא הייתה מספקת. בנוסף, בדיון שנערך בכנסת בנושא, ראש אגף בכיר למדיניות רגולציה במשרד ראש הממשלה הבהיר לחברי הכנסת שייתכן שהרגולציה דווקא תפגע בילדים – הורים עלולים לקנות כיסא בטיחות זול יותר על חשבון רכישת ההתקן, כך שילדים עשויים להיפגע יותר מתאונות דרכים ולא משכחה ברכב. משרד התחבורה סירב אז לענות על שאלות כמו האם יש פתרון זול ואפקטיבי יותר, כמו התראה בטלפון הסלולרי או קמפיין הסברה.

"משרד התחבורה לא ביצע אף מחקר או בדיקה משל עצמו על בעיית שכחת הילדים ברכב, והנתונים שעליהם התבסס שייכים לארגון 'בטרם', שאסף אותם מהתקשורת", הסבירה בדיון נילי אבן חן, מנכ"לית "רווח נקי". לדבריה, התקנות נחקקו בחיפזון, ללא הליך קבלת החלטות סדור מאחוריהן ובניגוד לדעת כלל הגורמים המקצועיים.