בניגוד לחוק: בממשלה מדלגים על השלב החשוב בקבלת החלטות

החל מה-1 לאוגוסט, כל נהג או נהגת שיסיעו ילד מתחת לגיל 4 יהיו מחויבים להתקין מערכת בטיחות נגד שכחת ילדים ברכב. העלות הממוצעת של המערכת היא 500 ש"ח לכיסא בטיחות אחד, והעלות שתוטל על כלל ההורים בעקבות ההחלטה מתקרבת למיליארד שקלים. ממבט ראשון, החוק נראה כמו פתרון חכם לבעיה קשה וכואבת, רק שלפי רווח נקי, העמותה הפועלת לשפר את תהליך גיבוש הרגולציה במדינה, החשיבה מאחוריו לא הייתה מספקת.

בדיון שנערך בכנסת בנושא, ראש אגף בכיר למדיניות רגולציה במשרד ראש הממשלה הבהיר לחברי הכנסת כי יתכן שהרגולציה דווקא תפגע בילדים – הורים עלולים לקנות כסא בטיחות זול יותר על חשבון רכישת ההתקן, כך שילדים עשויים להיפגע יותר מתאונות דרכים ולא משכחה ברכב. משרד התחבורה סרב לענות על שאלות כמו האם יש פתרון זול ואפקטיבי יותר, כמו התראה בטלפון הסלולרי או קמפיין הסברה.

"משרד התחבורה לא ביצע אף מחקר או בדיקה משל עצמו על בעיית שכחת הילדים ברכב, והנתונים עליהם התבסס שייכים לארגון 'בטרם', שאסף אותם מהתקשורת", מסבירה נילי אבן חן, מנכ"לית רווח נקי. לדבריה, התקנות החדשות לגבי מערכת הבטיחות נחקקו בחיפזון, ללא הליך קבלת החלטות סדור מאחוריהן ובניגוד לדעת כלל הגורמים המקצועיים.

זו דוגמה טובה לאיך החלטה אחת, שלעיתים מסתכמת בשורות או עמודים בודדים, משפיעה על הכיס והבטיחות של כולנו. רגולציות כאלו יכולות לפתוח שערי יבוא ויצוא, לעודד או לדכא תחרות, להגן על עסקים קטנים או להביאם לפשיטת רגל, ולכן חשוב שכל רגולציה תעבור תהליך מחשבתי מעמיק במהלך גיבושה. 

זו הסיבה שב-2018 אושרה החלטת ממשלה 4398 לממש תהליכי RIA בכלל משרדי הממשלה, שמטרתם היא להנחיל תהליך סדור ומעמיק לתכנון חוקים ונהלים לפני שהם מייצרים רגולציה גרועה – ולפרסם אותו לציבור. "האם זה הפתרון היעיל ביותר, הזול ביותר, המומלץ על ידי מחקרים?" – על שאלות אלו ואחרות צריכים המשרדים להשיב. נכון להיום רוב מוסדות המדינה מצפצפים על ההחלטה או מבצעים אותה באופן חלקי למדי. לכן נושא זה נבחר למעקב "שקוף" ואנו נפנה למשרדי הממשלה שוב ושוב עד שהמצב יתוקן.

תשאלו את עצמכם: האם זה יעיל?

בתהליך ה-RIA כל משרד נדרש לעבוד לפי מנגנון מוסדר ולבחון את המשמעויות, הסיכון, העלות והתועלת של כל רגולציה, לדאוג שהיא ממלאת את מטרתה ובמינימום עלות ציבורית. ארגון ה-OECD ממליץ להטמיע את התהליך הזה, ואנחנו צריכים אותו במיוחד. בשנת 2018, ישראל דורגה מקום 59 מבין 140 מדינות בקריטריון "נטל הרגולציה" על ידי סקר של הפורום הכללי העולמי. לתהליך הזה יכולות להיות השפעות חיוביות רחבות היקף על החיים של כולנו ועל המשק הישראלי.

לדוגמה, אם משרד התחבורה היה מבצע הליך RIA ראוי ומעמיק לחוק שכחת ילדים ברכב, הוא היה מתחיל בלתאר את הבעיה הספציפית שהוא מעוניין לפתור ולסמן את המטרה. בהתאם הוא היה בוחן את המשמעות הכלכלית של ההחלטה אל מול התועלת שלה, מעלה רעיונות לרגולציות חלופות טובות יותר שמרתות את אותה המטרה תוך התייעצות עם מומחים חיצוניים.

"האם זה הפתרון היעיל ביותר, הזול ביותר, המומלץ על ידי מחקרים?" – על שאלות אלו ואחרות צריכים המשרדים להשיב. נכון להיום רוב מוסדות המדינה מצפצפים על ההחלטה או מבצעים אותה באופן חלקי למדי

האם הנטל הכלכלי הגדול של החוק באמת יועיל למניעת התופעה? היו שואלים במשרד. התשובה הייתה נבחנת מול אפשרות חלופית של קמפיין הסברה בחברה הערבית, בה מתרחשים חמישים אחוזים ממקרי המוות בעקבות שכחת ילדים ברכב, או באפליקציה ייעודית.

רק 9 מתוך 30 פרסמו את הדוח

כדי לאפשר ביקורת ציבורית, כל משרד ממשלה נדרש לפרסם דיווח על תהליך ה-RIA שנעשה לכל רגולציה חדשה ולרכז פעם בשנה דיווח שנתי על כלל הרגולציות שעברו את התהליך תחת המשרד. בפרסום השקוף לציבור המשרד מתבקש לפרט איזה נהלים וחוקים בשנה החולפת עברו תהליך של RIA ואילו קיבלו פטור ממנו – ומאיזו סיבה.

חשיפת המשרדים לביקורת חשובה מכיוון שהיא מעודדת אותם לבצע את התהליך על כל רגולציה לפי החוק, ומאפשרת לציבור ללחוץ על המשרדים שלא עשו זאת. אך בפרסום המידע לציבור טמון יש ערך נוסף: טמון בו פוטנציאל להבנה של הציבור את נחיצות הרגולציה. ברגע שנוכל להיות בטוחים שמאחורי כל חוק ונוהל חדש יש תהליך מחשבתי מעמיק, נוכל לפתח בהם אמון. 

אף על פי כן, בשנה שעברה רק תשעה מתוך שלושים רגולטורים פעלו לפי החוק ופרסמו דו"ח שנתי על תהליך ה-RIA שנעשה במשרדם במהלך שנת 2019.

על אף שמועד הדיווח נדחה מסוף חודש מרץ 2020 לסוף חודש יולי, עד היום מרבית המשרדים מצפצפים על החוק החשוב הזה ומשאירים בחשכה את תהליך הגיבוש של חוקים ונהלים רבים שהשפיעו על חיינו. מה לגבי ההליכים שכן פורסמו? 

"רגולציות רבות ויקרות גובשו מבלי שהוגדרה כראוי הבעיה שיש לפתור ומבלי שזוהו הגורמים לבעיה", מפרטת אבן חן מ"רווח נקי" את שורת הכשלים המרכיבה תמונה עגומה. "בחלק מהרגולציות לא התבצע ניתוח עלות תועלת מקדים, לא בוצע הליך שיתוף ציבור ראוי בשלב מוקדם מספיק של גיבוש הרגולציה. 90% מהן גובשו מבלי שהוגדרו יעדים קונקרטיים שניתן למדוד ולהעריך את העמידה בהם".

אבל הבעיה החמורה ביותר היא חוסר הפרסום – אם משרד לא פרסם את הליך ה-RIA שנעשה במשרדו, ייתכן ולא נעשה כזה כלל. ללא דיווח שוטף, כלל לא בטוח שהתהליך הזה יוטמע בקרב משרדי הממשלה כשגרה.