"אנחנו לא באמת בשלטון": כך נראה יום של האופוזיציונר הנצחי מוסי רז – כחבר בקואליציה

בימים אלה ח"כ מוסי רז ממרצ עושה משהו שלא עשה מעולם – בוחן איך משתפים פעולה עם גורמים בעלי השקפת עולם שונה להחריד ולומד את טעמה של הפשרה בתוך המשחק הפוליטי. ביליתי איתו יום שלם – באוטובוס, בפגישות ובהפסקת הפלאפל. רציתי להבין איך מתנהל איש השמאל העמוק ביותר בקואליציה של נפתלי בנט, גדעון סער ואביגדור ליברמן. כאופוזיציונר נצחי, עדיין לא ברור לו איך ינהג עם הכוח החדש הגיע לידיו בכנסת. "אני לומד כעת לעבוד מחדש בקואליציה", הוא אומר. בהמשך היום אראה כמה זה לא באמת פשוט. 

עוד ב"שקוף":

• "כנסת משותקת זה חרפה, יש לנו חוב לאזרחים": יום עם אמילי מואטי במשכן הכנסת
• המדריך לח"כ השקוף: כך תיצרו אמון עם הציבור
• זוכרים שישבתם באופוזיציה? חזקו אותה, דווקא עכשיו

9 בבוקר ביום חמישי, אין דיונים בכנסת ורז לוקח אוטובוס מביתו בשוהם לת"א. אני פוגש אותו בתוך האוטובוס, יושב מאחור ומתעסק בנייד. הוא בג'ינס, חולצת פולו פשוטה וסנדלי שטח. רז מבהיר שאין מה להתרשם מכך שהוא נוסע בתחבורה ציבורית בניגוד לרוב הקולגות: "זה נעים ונוח. אני גר במקום קטן יחסית, אבל יש אוטובוס מהבית שלי פעם בשעה. לא צריך לנהוג או לחפש חניה, ובזמן הנסיעה אני כותב חומר ולומד דרך הנייד, מנסח שאילתות ומתכתב. היום עיינתי בחוק ההסדרים".

חוץ מהנוחות רז נוסע למען הסביבה. "אני טבעוני, לא נוגע בחד-פעמי, משתדל לא לקנות ולמחזר כל מה שאפשר". לאחרונה הפסיק את המנוי ל"הארץ" ול"ידיעות אחרונות" שקיבל על חשבון הכנסת, כדי לחדול מצריכת עיתונים מודפסים. גם החוק הראשון שלו שעלה לוועדת השרים לחקיקה ביקש לעגן העדפה של רכש ממוחזר במכרזים ממשלתיים (והדיון בו נדחה בינתיים).

אני מעיר על כך שעדיין אי אפשר לסמוך על תחבורה ציבורית. אפליקציית מוביט מבטיחה לי תמיד שעוד דקה יגיע אוטובוס, שבכלל חלף לפני שתיים. הוא מסכים ואומר שכנראה ה-GPS לא מחובר למידע על פקקים. אני שואל אם עכשיו – כח"כ בקואליציה המיודד עם שרת התחבורה – יוכל לעשות לפעול למען דיוק בזמני הגעת אוטובוס. הוא מבטיח לשגר שאילתא בנושא. היום הזה כבר מתחיל להשתלם.

"מתקפות עלי כשמאלני ברחוב? את זה שומרים לרשתות"

למרות הסגנון הלא רשמי, מזהים את רז יותר ויותר ברחוב. בימים האחרונים, עם המסכה, קצת פחות. כמעט לא קורה לדבריו שאומרים לו משהו רע ברחוב או באוטובוס. "את זה שומרים לרשתות", הוא מדגיש, ומספר דווקא על החוויות החיוביות. ביום שבו התחילו לירות טילים על ת"א, תפסה אותו האזעקה באוטובוס. "ירדנו לשכב מתחת למשהו, ולפני שהמשכנו להתקדם, נוסע חובש כיפה וידא שחזרתי", הוא מספר. "או פעם בביקור בטבריה מישהו אמר שהוא רואה פה רק את מרצ, ואף אחד מהליכוד, שלהם הוא מצביע. אבל זה שטויות. מרצ לא מגיעים הרבה לטבריה". יש משהו כנה להחריד ברז. 

אני אומר לו שלמרצ יש באמת דימוי של מפלגה תל אביבית. "רובנו לא גרים פה, אבל כן, מפלגת שמאל מבוססת בד"כ על ערים גדולות", הוא מסביר. "ברור שיש לנו פה יותר כוח, אבל בסוף רק מנדט אחד הגיע מתל אביב". הוא טוען שהכוח של מרצ משתנה דווקא בירושלים: מ-92' היא קיבלה בה היקף קולות דומה לאלו שקיבלה בכל ישראל – "אבל בבחירות האחרונות ירושלים נפרדה מאיתנו", הוא אומר. "בארץ קיבלנו 4.5% ובירושלים 3.7%". לפי הניתוח שלו, הקולות בירושלים הלכו לעבודה וליש עתיד: "ויש כמובן את הסיפור הדמוגרפי".

תחנה ראשונה: עצות לגיוס תרומות

אנחנו צועדים מהתחנה לכיוון המלון שבו תיערך הפגישה הראשונה של היום – רויאל ביץ' בתל אביב, מקום שממנו יש לי זכרונות מעורבים מירח הדבש המזויף שלי ב"חתונה ממבט ראשון". בלובי מצטרפת חנאן אלסאנע, מספר 2 ברשימת המפלגה הדמוקרטית שבסוף לא רצה לכנסת, ומבקשת כעת את עזרתו של רז בקידום מיזם – חשאי בינתיים – שיסייע לערביות בנגב להשתלב בשוק העבודה. 

אלסאנע, פעילה חברתית למען זכויות נשים בעיקר בחברה הערבית, מספרת ש-89% מהנשים הערביות בדרום מובטלות, ו-80% מהן לא נהנות משירותי בריאות. רבות נושרות באמצע הלימודים: "זה נובע מחסמים להשכלה, כמו תחבורה ולימודים בעברית". לדבריה, נשים לא מעזות להתמודד למועצות וגם הפוליגמיה בעלייה. רק עשר בבוקר, מסתמן יום מדכא להחריד.

לפגישה מצטרפים חולוד אבו חרפה, אשת עסקים מהצפון שמתכוונת לעבור לדרום כדי לסייע למיזם, וגם היועצת הפרלמנטרית של רז, ליאור מילוא והדובר שלו יאסר אבו ערישה. הם ניגשים לתכלס: רז והיועצת מילוא מציעים להן לגייס תקציבים – אולי דרך מבחני תמיכה בסעיפים להעצמת נשים – מייעצים לבקש סיוע מגופים כמו שתי"ל והפרופסורים דוד הראל ואוריאל רייכמן ("כבר שלחתי לרייכמן מייל", אומרת אלסאנע בעצב. "הוא עדיין לא ענה"). 

הם תוהים האם ניתן יהיה להשתמש בתקציבים שגייס יו"ר רע"מ, מנסור עבאס – אך רז מביע ספק. "זה תקציב שיהיה פרוס לאורך שנים, וחלק ממנו כבר הוקצה לתשתיות, ולסוגיות שונות. ובכלל – כל עוד זה לא צבוע בתקציב, זה על הקרח".

תחנה שנייה: "מוסי במקום מורכב רצח"

אנחנו עולים במדרגות לכנס של "אידאה – המרכז לדמוקרטיה ליברלית" ("יש מושב על חיים משותפים של ערבים ויהודים שאני רוצה לשמוע", אומר רז). מנכ"לית אידאה נועם וידן אומרת לרז שמטרתם היא "לייצר מחנה עם עמידות וגאווה. תפקידי בעולם הוא לסייע לך להתחבר למקומות שאתה צריך". הוא מחייך: "תמיד אני שואל אנשים איך לעזור, פעם ראשונה שרוצים לסייע לי".

זו תקופה היסטורית למרצ. היא חברה בממשלה ומקום תשיעי ברשימתה הושבע. זה לא קרה מאז 99'. ועדיין, בכנס הוא שומע מכמה אנשים שזה לא מספיק. "אסור למפלגות השמאל להזניח את הציבור הערבי – דווקא עכשיו כשמרצ בממשלה ויש לה כוח אמיתי", מלינה בפניו שיר נוסצקי, מייסדת ארגון "האם ראית את האופק לאחרונה" לקידום שותפות פוליטית יהודית-ערבית. "אתם צריכים להגיד שהמשותפת היא חלק מהמשחק ולא לשתף פעולה עם החלוקה ל'ערבים טובים' ו'ערבים רעים'. הרי בטווח הארוך הם בני הברית שלנו, ולא בנט ושקד". רז מסכים: "בואי נחשוב יחד מה אפשר לעשות". 

לנוסצקי יש כמה רעיונות: "ניצן (הורוביץ, ת.א) יכול לעשות הרבה דברים כשר הבריאות. הוא צריך לקיים, למשל, מסיבת עיתונאים בנצרת ולהתחייב לקצר את זמני הגעת האמבולנס לרוב היישובים הערבים". 

רז מזכיר שעשה כבר כנס על "הכיבוש", ובדרך כנס נוסף על ביטחון אישי בערים מעורבות. "אבל אנחנו הנציגים שלכם, אז תגידי לי חופשי ביקורת", הוא מדגיש, ומוסיף שההישגים הגדולים של מרצ היו באופוזיציה. "כמחנה אנחנו לא יודעים לעבוד בקואליציה וחייבים ללמוד את זה".

ההישגים הגדולים שלנו במרצ היו באופוזיציה – כמחנה אנחנו לא יודעים לעבוד בקואליציה וחייבים ללמוד את זה

אחרי זה נוסצקי אומרת לי שהיא מבינה אותו וש"מוסי במקום מורכב רצח". 

רז שומע גם קולות אחרים. "זו ממשלה טובה וחשוב לשמור עליה. מי שחושב שזה יבוא בלי מחירים אידיאולוגיים כנראה שכח שמדובר בפוליטיקה", אומר אורי קידר מנכ"ל "ישראל חופשית" שהגיע לכנס. לדבריו, "מי שמעדיף לקום כל בוקר במצפון נקי גם אם הוא לא משפיע במילימטר על כלום, צריך לצאת מהכנסת ולמצוא לעצמו עבודה אחרת". עו"ד ניצן כהנא, מנהלת תחום ממשל בקרן ברל כצנלסון, מסכימה: "אמנם זאת לא ממשלת שמאל שנוכל להגשים בה את כל החלומות הכלכליים והמדיניים שלנו, אבל זו בפער ממשלה טובה יותר מהאלטרנטיבה שעמדה לקום ויכולה להתגבש אם בטעות נפרק את הממשלה".

"גם לסמרטוט יש תפקיד חשוב לפעמים"

שאלת הפרגמטיות מול המצפון הגיעה מוקדם בקריירה הקואליציונית של ח"כ מוסי רז. לאחרונה בלע צפרדע לא פשוטה מבחינתו, כשהצביע בעד הוראת שעה שמונעת איחוד משפחות – כלומר לא מאפשרת לפלסטינים שנישאו לישראלי או ישראלית לקבל אזרחות. החוק הפך להצבעת אי אמון בממשלה.

הביקורת משמאל הגיעה מיד, ורז העלה בעצת היועצת מילוא פוסט – עם יותר שאלות מתשובות. "האם נכון להצביע בעד חוק בעייתי כדי לשדרג את מעמדם של חסרי המעמד? באמת החלטה קשה", כתב שם. "אני גם לא בטוח שאנחנו באמת יודעים כיצד נוהגים בקואליציה לאחר 21 שנות אופוזיציה. קואליציה היא תמיד משחק של פשרות, זה לא קל בכלל". לדבריו, קרא קרוב למאה מיילים שנשלחו אליו, ודווקא הופתע לטובה מההבנה העמוקה שגילה מצד הכותבים.

התמיכה בחוק הייתה דילמה אמיתית?

"זו ההחלטה הכי קשה שהייתה לי כח"כ עד כה בחמש השנים שלי במצטבר בכנסת. שום דבר לא התקרב לזה. ישבנו עם בנט, הצגנו דרישות לא מופרזות שהתקבלו בסוף. ברגע שזה קרה, היה ברור לכולנו בסיעה שאנחנו בפנים. כולנו שוכנענו עם כאב בטן פנימי גדול".

אני מזכיר לו שראיתי אותו ביציאה לחניון הכנסת כמה ימים לפני אישור החוק, וח"כ דודי אמסלם (ליכוד) שחלף במקום אמר שהוא "סמרטוט" משום שיתמוך בחוק האזרחות. אמסלם חזר על "סמרטוט" עשר פעמים. רז ענה שרק אם יצביע בעד – אכן יהיה סמרטוט.

אז אתה סמרטוט כמו שאמסלם אמר?

"אם אני ואחד נוסף ממרצ היו מצביעים נגד, זה היה אי אמון קונסטרוקטיבי. דרעי היה רה"מ. אולי אני סמרטוט, אבל גם לסמרטוט יש לפעמים תפקיד חשוב – הוא מנקה את הרצפה. מה אתה רוצה, שהרצפה תהיה מלוכלכת?"

אני צוחק ושואל אותו אם תרבות הדיבור המכוערת הזו, שבה ח"כ מטנף על אחר במסדרונות – מקובלת עליו. "לא מסכים ולא אוהב את זה, אבל אני לא נכנס לקטטות", הוא אומר. "אמסלם לא טיפש. הוא נבון מאוד, ולכן אני מייחס חשיבות למה שהוא אומר. פחות אכפת לי מה הם אומרים כל עוד לא פוגעים אישית. מה שעשו לעידית סילמן הכעיס אותי".

אני מזכיר לרז שהסתייג באחת הפגישות מהניסיונות "לקדש את הממשלה בכל מחיר", ושואל אם הוא לא מעדיף שהממשלה תמשיך להתקיים, גם במחיר צנזור עצמי פה ושם. "חשוב לי שתמשיך, אבל מותר לי להביע את עמדתי. הממשלה לא תיפול כל כך מהר", הוא עונה. אני תוהה איפה עובר הקו "לדבר את עמדותיי – כן", הוא אומר, "להצביע נגד – לא, במיוחד אם זה אי אמון, חוק האזרחות היה בעצם אי אמון, בגלל זה הצבעתי בעדו".

תחנה רביעית: "להכניס מישהו משלנו לרשות הטבע והגנים"

אבו ערישה הדובר נוסע הביתה כדי להכין מכתב לשר הביטחון בני גנץ בדרישה לפנות התנחלות חדשה ורז יושב לעוד קפה, הפעם עם פעיל זכויות האדם וחברו הוותיק מיכאל ספרד. אין זמן לארוחת צהריים, והיועצת הולכת לרכוש פלאפל בדוכן צמוד, בזמן שאנחנו מתמקמים לקראת הפגישה הבאה. לשם היעילות רז מקיים אותה במשרדי שוברים שתיקה, הפגישה הבאה בתור, שם הוא מתנחל עם הצוות לרצף פגישות. הראשונה היא עם "עמק שווה", ארגון שרואה ב"ארכיאולוגיה אמצעי לגישור וקירוב בין עמים ותרבויות".

יוני מזרחי המנכ"ל ניגש ישר לעניין: חוק העתיקות מתיר לסחור בעתיקות בישראל עם אישור ממנהל הרשות. לדבריו. הסעיף הזה, לדבריו, הופך את ישראל לצומת מרכזית לסחר מכוער בעתיקות, לרבות כאלו שמגיעות כעת מהאמירויות וממדינות בהן מתחוללת מלחמת אזרחים. 

"מנורות, מטבעות, עשירים שאוספים סרקופגים כמו שאוספים אמנות. העולם הזה פרוץ", מלין מזרחי, וחושף זווית נוספת למאבק: מתנחלים, לטענתו, מעלילים על פלסטינים שהם סוחרים והורסים עתיקות. "אז אמרתי להם – בואו פשוט נאסור את הסחר", מצחקק מזרחי ואומר שיש לו כבר הצעה מוכנה, "שעו"ד איתי מק כתב".

"מעולה", מהנהן רז, מבקש שישלח אותה בווטסאפ וממשיך לאכול את הפלאפל שהגיע בינתיים. לאחר מכן הוא תוהה מי עלול להתנגד לחוק. "המשרד של חילי טרופר אחראי על רשות העתיקות, אז צריך לבדוק איתם. צריך להתמודד גם עם מתנחלים בתוך רשות הטבע והגנים", עונה מזרחי, אבל מוסיף שצביקה האוזר שמתעניין בעתיקות עשוי לשתף פעולה. "מעולה, אחתים אותו על ההצעה", אומר רז ומזרחי שבע רצון.

בהמשך הם מדברים על רשות הטבע והגנים (רט"ג). מזרחי אומר שבקרוב יעזוב ראש הרשות וזו הזדמנות להכניס "מישהו משלנו", משפט שלא שמעתי מהצד השמאלי של המפה הפוליטית, אני חושב, אף פעם. באמת עידן חדש, אבל גם ישן. מזרחי מסביר: "זה גוף כל כך משפיע, כתבתי לזנדברג על זה (שאחראית על רט"ג, ת.א). הוא שולט באדמות ובחינוך הבלתי פורמלי – כל ביקור בגן לאומי זה המון כוח". רז בתגובה מבהיר שאין לו השפעה על המינוי. "אני לא מתערב ולא רוצה להתערב ומקווה שימונה מי שהכי מוכשר לתפקיד".

יש לך רעיונות להגברת השקיפות? רז רוצה לשמוע

רז הוא חבר הכנסת השקוף בתולדות המדינה. זו אחת הסיבות שרציתי לכלול אותו בסדרת הכתבות (זה וכי גלית דיסטל-אטבריאן ואביר קארה בינתיים ממסמסים אותי). לפני כחודש רז החל להשקיף לציבור את כל היומן שלו, לרבות הלו"ז קדימה. כלומר עם מי ייפגש בהמשך, ולא רק אחורה. זה משהו שמעולם לא ביקשתי משום ח"כ ולא ראיתי אצל אף ח"כ. רז גם חושף את הצהרת הונו הרשמית – כלל נכסיו, מניותיו וחשבונות הבנק.

אחרי שמזרחי ואורי ארליך הדובר של "עמק שווה" יוצאים מהחדר, אני שואל אותו למה חשוב לו להיות שקוף. "כי אני מפחד ממך", הוא אומר בחיוך, ואז מרצין. "תראה, יצא לנו שם רע לדעתי כי אנשים לא יודעים מה אנחנו עושים, וגם כי אנחנו מסתירים מה אנחנו עושים. חשוב שהציבור ידע מה עושים נבחריו".

רז מספר שהוא חושב כל הזמן איך אפשר להגביר את השקיפות: "לדוגמה, ביומן שלי עכשיו מופיע 'מליאה' לאורך השעות שאני יושב בה. תאר לך שהיינו שמים בפנים את אילו חוקים עלו, איך הצבענו, ולמה. אני מזמין את קוראי 'שקוף' להציע לי עוד רעיונות". אני שואל אם גם יענה להם. "חלק מהשקיפות זה מבחינתי נגישות", הוא אומר. "כל מייל נענה".

אני מעיר שלמרות הדיבורים שלו על "חיים משותפים" לא ראיתי ביומן השקוף הרבה פגישות עם אנשי ימין או חרדים. הוא אומר שאני צודק, מזכיר את האקטיביסט שי גליק שמתכתב אתו הרבה, ומצהיר שישמח לשבת עם כל מי שירצה: "מעולם לא סירבתי לפגישה".

"לא פוסל לוביסטים – צריך להילחם במאעכרים"

בנוסף להיותו שקוף, רז מקדם שני חוקים חשובים להגבלת כוחם של הלוביסטים: כינון קוד אתי לשדלנים, בדומה להצעה שהגיש בעבר ח"כ מיקי זוהר (ליכוד), והרחבת הצינון ליועצים פרלמנטריים ולנבחרי ציבור שהופכים להיות לוביסטים – משנה אחת לשנתיים.

"אני לא פוסל לוביסטים בצורה גורפת אבל אני לא מבין למה ראש עיריית רעננה שרוצה לשבת אתי הביא לוביסט? למה הוא כאיש ציבור זקוק לו? אולי הם רוצים לובי כדי לטפטף מסרים?" רז תוהה בקול רם. "אולי הם משתמשים באנשים – בחבריי הטובים, משפחה או אנשי מפלגה – כך שלא אעלה על דעתי שמישהו שלח אותם? אני מבין שהדברים האלו קורים. יש חברי מפלגה שאני יודע שעוסקים בלובי".

מישהו מהם נפגש איתך החודש?

"ניצן בסן, חבר במרצ, הוא זה שתיווך את ראש עיריית רעננה". גם הלוביסטית אורית לרנר ביקשה להיפגש אתו: "אני מכיר אותה יותר משלושים שנה, והיא כנראה רוצה משהו דומה".

ראיתי ביומן השקוף שלך פגישה עם הלוביסט הבכיר תומר עמיר.

"כמובן שאפגש עם כל מי שמבקש. היתה פגישה מאוד מעניינת. עמיר סיפר שהוא שמונה שנים לא הגיע לכנסת ופועל רק מול משרדי הממשלה. למדתי ממנו כמה צריך לשפר את חוק הלוביסטים כי יש הרבה מאעכרים שלא רשומים ואין עליהם פיקוח. באגף התקציבים למשל, שדלנים לא עונדים סרט כתום. אין פסול במקצוע הלובי ויש ריכוז כוח, אבל הבעיה, אני משתכנע, היא במאעכרים – זה הרבה פחות שקוף".

אני מציע לרז לקדם חוק להשקפת פגישות של לוביסטים ומאעכרים עם הדרגים המקצועיים בכל משרדי הממשלה, והוא מבטיח שישקול בחיוב. 

• לתחקיר הלובי של שקוף

תחנה חמישית: כך תגייסו ח"כ להשתתף בכנס שנמצאים בו אנשי "שוברים שתיקה" 

ממשיכים. אורי גבעתי, מנהל מחלקת קשרי חוץ של "שוברים שתיקה", וטליה ענבר, רכזת קשרי חוץ נכנסים ללשכה המאולתרת במשרדיהם. "מה שחוזר בהמון עדויות זה שחיילים אומרים לנו שהם לא יודעים מה לעשות מול אלימות מתנחלים", אומר גבעתי, "לחייל אין היום פקודה לעצור מתנחל שזורק אבנים. הוא נאלץ לקרוא למשטרה. בדרום הר חברון גם אם החיילים יצלצלו למשטרה, היא תגיע תוך חצי שעה עד שעה. למתנחלים יש חסינות, ראיתם את הסרטונים ששלחתי לכם? אפס מעצרים, למרות שיש פרצופים ויודעים מאיפה הם מגיעים".

"במפלגת העבודה יש גישה של קדושת הממשלה. אסור לומר שום דבר שיזעזע את יציבות הממשלה. לצערי יש לעמדה הזו אחיזה גדולה בציבור"

מילוא היועצת שואלת מה, פרקטית, הם יכולים לעשות כדי לעזור. גבעתי מציע לדרוש משר הביטחון בני גנץ ומהשר לביטחון הפנים עמר בר-לב להגדיר פקודות: "זה משהו שאפשר לקדם מבלי לדבר על 'אפרטהייד'". רז אומר שגנץ לא עונה לפניות שלו. הוא כן מדבר עם בר-לב ממפלגת העבודה, אבל הוא לא אופטימי: "אני מביא לו עדויות על אלימות משטרתית בישראל, והוא מביא לי בתגובה את הצד של המשטרה, ששונה לגמרי מהעדות". 

גבעתי מייעץ להקים מנגנון שדרכו פלסטינים יכולים להגיש תלונות. "היום הם צריכים לעבור בדרך להגשת התלונה ליד שכונות של מתנחלים, וגם חושדים שלא יקרה כלום עם התלונה". הוא מציע להנגיש אפשרות להגיש תלונה באינטרנט, ומלין שבמפלגת העבודה מתעלמים מהנושא. "בעבודה יש גישה של קדושת הממשלה", מסכים רז. "אסור לומר שום דבר שיזעזע את יציבות הממשלה. לצערי יש לעמדה הזו אחיזה גדולה בציבור".

איך אפשר להוביל לפינוי סופי של מפרץ חיפה?

ממשיכים. נועה הולנדר, מארגנת קהילתית בחיפה של "מגמה ירוקה", מלאת מרץ, ובאה לבקש עזרה במאבק שנמשך למעלה מעשור – הזיהום במפרץ חיפה. הולנדר רוצה לסגור את המפעלים שמייצרים נפט, פלסטיק וחומרים מזהמים אחרים. "הם בכלל מייצאים את הרוב החוצה מישראל, אבל תושבי חיפה נשארים עם ההשלכות הבריאותיות", היא מתרעמת. אנחנו עדיין במשרדי "שוברים שתיקה", אבל זה כבר מרגיש יותר כמו לשכת רופא משפחה – כל אחד מגיע עם כאב אחר.

הולנדר רוצה שרז יגייס תמיכה בכנסת: "אם תהיה הצבעה אז נזדקק לרוב". במקביל היא זקוקה לשר שיוביל את המהלך. רז תוהה מי הכוחות שמונעים את הפינוי, והולנדר מזכירה את בעלי המפעלים וועדי העובדים. 

האמת, זה לא אמור להיות קשה מדי: בנימין נתניהו כבר הודיע אשתקד מכיסא רה"מ על פינוי התעשיות המזהמות וניקוי מפרץ חיפה, והקים ועדת מנכ"לים שאישררה את ההחלטה. גופי מקצוע תומכים. ועדיין – כלום לא זז. הכסף והאינטרסים מהצד השני חזקים מדי. 

בעיה נוספת, לפי הולנדר, היא שאף משרד לא לוקח את הפרויקט על עצמו: "ועדת המנכ"לים יצאה בהצהרות יפות, אבל הם עכשיו מתחלפים". הם מדברים על האפשרות לפצות את היזמים והעובדים בכסף שיגיע מבניית דירות בשטח העצום שיתפנה, ולאכלסן בכמאה אלף איש החל ב-2030. הולנדר מביטה ישירות ברז: "איך אפשר לגרום לאחד השרים להוביל את המהלך הזה, או להכניס סעיף לחוק ההסדרים?"

רז מציע להגיש הצעת חוק בתיאום עם זנדברג לסגירת המפעלים: "כנראה לא נצטרך לקדם אותה כי היא תעזור לדחוף להצעה ממשלתית". רז, ששוב ושוב מוצא עצמו כמורה לנבכי השלטון, מסביר שלממשלה לעיתים יותר נוח כשמהלך מתחיל את דרכו כהצעת חוק פרטית. במקביל, הוא מבקש שיועץ משפטי יבדוק האם ניתן לסגור המפעלים בהחלטת ממשלה – "ואז מדובר בהצבעה אחת וזהו". 

לבסוף הוא מבטיח לדבר ישירות עם זנדברג, ומציע להולנדר לעבוד מול השרים. "תזהי איזה שר עלול להתנגד. צריך להיפגש איתם ולהרגיע את החשש שלהם. זה לא משהו שבו ח"כ מסוים יכריע, אלא השרים הרלוונטיים". היא יוצאת מרוצה.

"אנחנו לא באמת בשלטון"

רז מעצבן את הימין. מספיק להביט בדף הפייסבוק שלו כדי להבין למה: תמיכה בנגה ארז רגע אחרי שביקרה את ישראל לצד ביקורת על איילת שקד ש"עובדת אצל המתנחלים שעוברים על החוק". הוא מפגין קבוע בשייח ג'ראח ("למען הצדק ומניעת פינוי משפחות מבתיהן") וקיים סיור עם "בצלם" בחומסא שבבקעת הירדן. חברי האופוזיציה מימין יכולים להיות מרוצים – היותו הסמן השמאלי בקואליציה, ועוד אחד שלא שותק, הופכת אותו לכזה שיכול לתקוע טריז בקואליציה ההטרוגנית בתולדות המדינה.

בכל פעם שאתה אומר "כיבוש" – בקואליציה כועסים עליך?

"במרצ לא אמרו לי כלום. יש היום יותר לגיטימציה להגיד כיבוש. פתאום במסדרונות אני שומע ח"כים אומרים אותה, כאלו לא ממרצ, שלפני כן לא אמרו את המילה הזו".

דרכי הפעולה שרז מציע לפעילים איתם נפגש, אני מעיר, מעמיקה את התחושה שלא פשוט לו לקדם נושאים אידיאולוגיים, על אף שמרצ בקואליציה. "אנחנו לא באמת בשלטון", הוא אומר. "אנחנו לוקחים חלק בשלטון אבל היכולת שלנו להשפיע תעמוד במבחן".

כמה זמן הממשלה תחזיק לדעתך? 

"ארבע שנים. אני חושב שהממשלה חזקה, ודווקא השוני יחזק אותה: כל אחד חושש שהצד השני יפגע בו. ולכן הוא צריך שיתוף פעולה. דווקא באופוזיציה השוני מחליש אותם כי יש שם הבדלים גדולים. בן גביר וסמי אבו שחאדה – בודדים הדברים שהם יכולים להסכים עליהם. הימין כרגע בעניין של הצבעה נגד הכל, והמשותפת בעניין של הצבעה עניינית".

עם מי אתה משתף פעולה מהצד השני?

"ממש היום שיתפתי פעולה עם אוריאל בוסו מש"ס נגד הפגיעה בסבסוד מעונות היום. ברור שצריך להגיע לפתרון, אבל ההחלטה של ליברמן לקצץ בסבסוד המעונות לחרדים צריכה להיות עוד חצי שנה או שנה – לא מיד. אנשים בונים על ספטמבר. אני גם נגד הורדת קצבאות ילדים. הם לא צריכים להיות הקורבן. צריך לעודד את השילוב בעבודה לפני שבני זוג מביאים ילדים, ולא לפגוע בילדים קיימים". 

כשאני מציין את חששות תומכיו שהשמאל יקטן חרף חברותם בקואליציה, הוא עונה שפוליטיקה זה דבר שבטי והעניין זה להרחיב את השבט. "החרדים עושים זאת מצוין. הלוואי שהייתי בטוח מה מביא קולות. אפשר להביא הישגים, השאלה מה וכמה הם רלוונטיים לרצון של אנשים שיצביעו לך. הרי ברק יצא מלבנון, דבר סופר משמעותי, ועדיין קיבל פחות קולות. מרצ הייתה בממשלות רבין וברק, וכוחה תמיד דעך לאחר מכן".

"הכוח של מרצ דועך בקואליציה כי אנחנו יוצרים באופוזיציה ציפיות גבוהות מדי. ואז גם אם אנחנו מצליחים לעשות דברים טובים במשרדי הממשלה, הציבור מצפה להישגים יותר מז'וריים"

למה אתה חושב שזה קורה?

"אנחנו יוצרים באופוזיציה ציפיות גבוהות מדי. ואז גם אם אנחנו מצליחים לעשות דברים טובים במשרדי הממשלה, הציבור מצפה להישגים יותר מז'וריים – בתחומי דת ומדינה ופלסטינים".

התחנה הבלתי צפויה: חוקים לחיזוק האופוזיציה

בקרוב יתחיל רז לנהל את הוועדה המיוחדת לפיקוח על הקרן לניהול הכנסות המדינה מהיטל על רווחי גז ונפט. בינתיים, את רוב שעותיו במשכן הוא נאלץ לכלות במליאה ובוועדות מול הפיליבסטרים ואלפי ההסתייגויות שמגישה האופוזיציה הלוחמנית בניהולו של בנימין נתניהו. גם אדם יסודי ורציני כמוהו מודה שאיננו מקשיב לכל הנאומים.

אולי הכנסת לא מתאימה למאה ה-21 וצריך לעדכן את נהלי העבודה?

"כן, צריך לשנות. לא הגיוני שידברו על חוק במליאה שלוש שעות. זה בסדר שזה קורה בוועדה, שם אנשים מקשיבים. התקנון מאפשר לוועדת הכנסת במסגרת סעיף 98 להגביל את הזמן. זה צריך להיות בשימוש תכוף יותר".

אתה, שישבת רוב חייך הפרלמנטריים באופוזיציה, מציע לפגוע בכוחה הדל?

"כן, אבל רק מהכנסת הבאה. מה האופוזיציה משיגה במשיכת הדיון שעות רבות? זה בסדר אם זה לילה אחד, אבל בסוף זה לא רציני".

אני שואל איך רז כן מציע לחזק את הצד המוחלש של הכנסת, הוא עונה שיש ועדות שבראשן חייבים לעמוד חברים באופוזיציה – ועדות הכלכלה, ביקורת המדינה, מעמד האישה. ההצעה מנוגדת לקואליציית ממשלת בנט-לפיד, שדווקא לקחה את ועדת הכלכלה לעצמה. הוא אומר שהרעיון של "שקוף" לקבוע סנקציות לשר שלא עונה על שאילתות "שווה בדיקה", וגם מסכים לבחון את חידוש הסעיף בתקנון שחייב את רה"מ והשרים לענות לשאלות במליאה מדי מושב – ללא קבלתן מראש. אני עולה מדרגה ומציע שיפעל לאפשר לח"כ לדבר על החוק הכי חשוב לו מדי מושב בוועדת השרים לחקיקה: "רעיון טוב. נבדוק".

יש זרימה אז אני מציע משהו אפילו יותר מרחיק לכת: לתת לאופוזיציה כיסא משקיף בישיבות הממשלה. "מעניין. לא פוסל. צריך לבדוק את זה במדינות אחרות", הוא עונה. הוא מחליט להגיש בקשה למרכז המחקר והמידע של הכנסת, להכין סקירה על הכלים העומדים לרשות האופוזיציה ברחבי עולם. נעקוב אחרי גורלה של הבדיקה.

תחנה שביעית: פאנל בזום – והביתה

אני צריך לחזור בערב לעזור להשכיב את התינוק, ורז ממשיך לפאנל שנערך בזום במסגרת כנס האגודה הישראלית לאקולוגיה שמנחה מיקי חיימוביץ' לצד חברי הכנסת אלון טל, יוראי להב וגלעד קריב. לאחר מכן הוא חזר באוטובוס לביתו. "זה היה יום קל", הוא טוען. 

אני אומר בסוף היום לרז שהתרשמתי מכישורי הלובי שלו. כל פעם שביקשו ממנו לקדם דבר-מה, השאלה הראשונה שלו הייתה מי עלול להתנגד. מניסיוני בכנסת ההתעלמות ממתנגדים פוטנציאליים היא הסיבה המרכזית שמהלכים הגיוניים להחריד – נופלים.

הוא למד את העיקרון הזה, לדבריו, לפני 20 שנה. עבר אז חוק למניעת הטרדות מיניות אבל הוא שמע ברדיו את ראשת נעמת אומרת שזה חוק חשוב, רק חבל שהוא לא חל על צה"ל. "כח"כ צעיר הגשתי חוק מתקן", הוא מספר. "היה לי ברור שזה יעבור – מי יכול להתנגד לדבר כזה? ואז הוא נפל. הייתי בהלם. אז הלכתי לסגנית שר הביטחון דליה רבין, הסברתי לה את הנושא, ואח"כ הם העבירו לי את החוק. למדתי שצריך לדבר עם הגורמים הרלוונטיים – לפני".

בשלטון מתוקן ההצבעות לא היו אוטומטיות ומסתמכות על דילים. אבל בישראל חברי מפלגות השלטון מתפקדים כמכונת הצבעות. כמעט אף פעם הם לא יקשיבו לנאומים במליאה וישתכנעו להצביע אחרת ממה שנכתב בדף שקיבלו בבוקר מהנהלת הקואליציה. עם זאת, רז מספר שבעבר מצא טריקים לעקוף את המשמעת הקואליציונית. "הייתה לי הצעת חוק שלפיה כל חייל יקבל אזרחות ישראלית", הוא אומר. "רצה המזל, וכשהצגתי את החוק ישב במליאה רה"מ דאז אריק שרון. פניתי אליו ישירות ואמרתי לו, 'אתה, שרון, מוכן שחייל לא יקבל אזרחות ישראלית?' הוא שלח אלי את דני נווה שביקש לדחות את החוק בשבוע".

וזה עבר?

"לא. נווה דאג שיפילו אותו כששרון לא היה במליאה. אבל למדתי לנצל את ההזדמנות כשזו נקרית בדרכי ולדבר ישירות אל רה"מ ולשרים במליאה. הצלחתי ככה לגרום כמה פעמים לנבחרי ציבור להצביע אחרת".

בסוף היום הצוות של רז מרוצה. "תראה מה יצא רק מהיום הזה", אומרת לי היועצת הפרלמנטרית מילוא. "מ'עמק שווה' קיבלנו רעיונות לחוקים, ישבנו עם 'שוברים שתיקה' ונארגן כנס איתם, מהפגישה עם מגמה ירוקה אולי יצא חוק. וזה יום רגיל. כל אדם שאנו פוגשים – פרטי או ארגון – בסוף יש משהו שאנחנו יכולים לעשות".

שאלתי את רז מתי יוצא לו עצמו לשבת ולחשוב על הנושאים הגדולים: "יש חצי שעת ישיבת מקרו מדי בשבוע עם הצוות. גם בכנסת יש זמן פנוי ודווקא בוועדות אני מקבל תובנות גדולות".

ויש כמובן את השעות באוטובוס, שבלילה הגיע דווקא בזמן לקחת את רז חזרה לביתו בשוהם. כולי תקווה שעדיין יגיש את השאילתא שהצעתי לו בנושא.