נתונים חדשים: כך מנצל אוחנה את תפקידו כיו"ר הכנסת כדי לשרת את הממשלה

יו"ר הכנסת ח"כ אמיר אוחנה (ליכוד) מנצל לרעה את כוחו ומגביל את השימוש של חברי הכנסת באחד הכלים החשובים ביותר לפיקוח על הממשלה. היו"ר אוחנה פועל באופן שיטתי ומתמשך לצמצום השימוש בשאילתות הדחופות, שבעזרתן יכולים הח"כים לחייב שרים להשיב על שאלות שונות בתוך זמן קצר.

בעקבות מאבק "שקוף", ולאחר התראה לפני עתירה לבית המשפט של התנועה לחופש המידע, אנו חושפים לראשונה את קובץ השאילתות הדחופות שנדחו על ידי יו"ר הכנסת מתחילת הכנסת הנוכחית ועד תחילת כנס החורף שנפתח לאחרונה. מדובר בנתונים שאפילו חברי הכנסת אינם מכירים. כנסת ישראל מפרסמת רק את מעט השאילתות הדחופות שמאשר יו"ר הכנסת, כשהמידע על השאילתות שלא אושרו מוסתר מהציבור, וכך גם היכולת הציבורית לפקח על מדיניות יו"ר הכנסת בכל הנוגע לכלי האפקטיבי ביותר לפיקוח על הממשלה.

• "הדבר הנכון ביותר לכלכלה הוא להמשיך את המלחמה הזאת"
• פקקי הענק בכביש 6 והקיצוץ בשנת השירות: השאילתות הדחופות שהוגשו השבוע
• בעקבות מאבק "שקוף": בכנסת סיפקו מידע חלקי על דחיית השאילתות הדחופות

על פי תקנון הכנסת, שאילתה דחופה היא "שאילתה שיושב ראש הכנסת קבע כי יש לה חשיבות או דחיפות מיוחדים, והתשובה לה תימסר במליאת הכנסת בשבוע שבו הופנתה". גם אם ההגדרה מאפשרת פרשנות רחבה של מה חשוב או דחוף יותר, ניתוח התנהלות יו"ר הכנסת אוחנה מעלה כי בתקופתו נהפך כלי השאילתה הדחופה למסננת שמטרתה למנוע העברת שאלות קשות של האופוזיציה למשרדי הממשלה. 

בין היתר, אוסר אוחנה על העברת שאילתות ללשכת ראש הממשלה, וממעט לאשר שאילתות לשלושת משרדי הממשלה החשובים ביותר – משרד הביטחון, משרד האוצר והמשרד לביטחון פנים. לגבי משרד הביטחון אוחנה אוסר בפועל על הגשת שאילתות אליו מטעם חברי כנסת ערבים. 

 קבלו את הכתבות ראשונים בוואטסאפ

לפי הנתונים, שהתקבלו באיחור ובחריגה מהגדרות חוק חופש המידע, מאז תחילת פעילות הכנסת ה-25 ועד תחילת הכנס הנוכחי הוגשו לאישור יו"ר הכנסת 608 שאילתות דחופות. 441 מהן (73%) הוגשו מטעם חברי כנסת מהאופוזיציה ו-167 הוגשו על ידי חברי קואליציה (27%). מתוכן אישר אוחנה רק 94 שאילתות (15%) כאשר יחס השאילתות שאושרו עומד על 45% שאילתות מהקואליציה ו-55% מהאופוזיציה. 

על פי החוק, ליו"ר כנסת מותר לאשר ארבע שאילתות בכל שבוע פעילות. הנתונים שקיבלנו נוגעים ל-50 שבועות פעילות שבהן יכול היה אוחנה לאשר עד 200 שאילתות דחופות. אישורן של 94 שאילתות בלבד (48% מהיכולת המקסימלית) מצביע על צנזורה שמפעיל יו"ר הכנסת והגבלות ששם על השימוש בכלי הפיקוח המשמעותי הזה. בממוצע מאושרות בשבוע שתי שאילתות בלבד, כשבפועל מוגשות בממוצע יותר מארבע. 

יו"ר הכנסת כצנזור פוליטי מטעם הממשלה

אוחנה התנהל כסנן שאילתות עקבי מתחילת הקדנציה ובשבועות רבים מבין 50 השבועות שנבדקו. בכל אותם שבועות בוחר אוחנה שלא לאשר את מקסימום השאילתות הדחופות המותר לו, כלומר ארבע שאילתות, כך שבדוגמאות שנביא בהמשך עמדה לו האפשרות לאשר אותן שלא על חשבון השאילתות הפוליטיות שאישר לאנשי הקואליציה, כלומר אלו שהפכו נושא ציבורי לכלי ניגוח פוליטי ספציפי. 

דוגמה אחת להתנהלות היו"ר אוחנה התרחשה בשבוע הראשון ביולי 2023, אז הוגשו לאוחנה 19 בקשות לשאילתות דחופות שונות. השאילתות עסקו בין השאר בנושאים כגון חובת דיווח על מורשעים בפגיעה בקטינים שחוזרים לעבוד בקרבתם, תינוקות שמאושפזים בבדידות, הוצאת משפחות מהמיזם לביטחון תזונתי, מחסור חמור במצנתרי מוח בפריפריה ועוד. אוחנה אישור רק שתי שאילתות, כאשר אחת מהן היא של ח"כ אביחי בוארון (ליכוד) בנושא "קרן וקסנר". 

קרן וקסנר זוכה להתקפות מצד חוגי ימין מאז שב-2021 החל יאיר נתניהו, בנו של רה"מ, לשייך לקרן קונספירציות (שעליהן נאלץ להתנצל אחרי תביעת דיבה). במאי 2023 פתחה עמותת "אם תרצו" בעוד קמפיין נגד קרן וקסנר, וכאמור השאילתה הזו אושרה חודש וחצי לאחר מכן. בסופו של דבר מדובר בשאילתה מעניינת, ותשובת השר דוד אמסלם העלתה סוגיה מעניינת לכשעצמה, אולם השאילתה רחוקה מלענות על הגדרת "חשיבות או דחיפות מיוחדים", כשמסתכלים על השאילתות הנוספות שהוגשו במקביל לזו.

באישור אותה שאילתה נתן יו"ר הכנסת את ידו לרדיפה פוליטית מכוונת של חבריו מהימין כלפי גורם מסוים, כאשר הדברים באים על חשבון סוגיות חשובות ודחופות באמת שניתן היה לאתגר שרים להשיב עליהן. 

מקרה נוסף התרחש בשבוע הראשון של ינואר 2024, כשהלחימה בעזה הייתה בעיצומה, וכך גם שגרת האזעקות ברחבי ישראל. הוגשו לאוחנה 12 שאילתות דחופות, וכהרגלו הוא אישר רק שתיים. בין השאילתות שהוגשו ניתן למצוא נושאים הרי גורל כגון התעקשות המשרד לביטחון לאומי להכשיר אלפי אפודים שלא עמדו במבחן המשטרה, העברת המשל"ט לליווי משפחות החטופים לניהול משרד ראש הממשלה, ותקצוב ועידוד תכניות לא מקצועיות המיועדות לטיפול בנפגעי נפש מאירועי המלחמה. 

ומה אישר אוחנה? בין שתי השאילתות שאישר ניתן למצוא את השאילתה של דן אילוז (ליכוד) בנושא הגבלת הכניסה לתושבי ישראל לארצות הברית ומדינות נוספות באירופה, כלומר סוגיית החרם של ארה"ב על מתנחלים קיצונים שנטען כי היו מעורבים בתקריות חמורות נגד פלסטינים. גם אם מדובר בנושא ראוי לשאילתה בימים כתיקונם, בחירה בשאילתה זו על פני שאילתות אחרות שהציעו חברי האופוזיציה היא דוגמה נוספת להעדפת הצד שלו במפה הפוליטית וצנזור האופוזיציה. 

בשבוע האחרון של חודש יוני 2024 הוגשו לאוחנה 11 שאילתות דחופות שמתוכן הוא אישר רק אחת – שאילתה של ח"כ ינון אזולאי מש"ס בנושא מתן היתר לתחנת כוח במתקן התפלה אשדוד. במקביל פסל אוחנה שאילתות של חברי אופוזיציה בנושאים הבאים: 102 נרצחים בחברה הערבית מתחילת השנה, תעדוף סקטוריאלי של אוכלוסיות בשיווק דירות ודירות מסובסדות, היעדר שגרת לימודים ביישובי הצפון תחת המלחמה, ירידה דרמטית בכמות המורים ביישובי הצפון, העברת מיליארד שקל בשנה למאחזים בלתי חוקיים בשטחי הגדה המערבית, ואפילו שאילתה של ח"כ אוהד טל מהציונות הדתית בנושא חוסר כוח האדם בשירות המילואים בצבא. 

אוסר על שאילתות דחופות לראש הממשלה

בכנסת ה-20 שמשך כהונתה היה כפול מכהונת הכנסת הנוכחית עד כה, אישר יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין 14 שאילתות דחופות שהופנו למשרד ראש הממשלה, כאשר 10 מהן נשאלו על ידי חברי אופוזיציה ורק ארבע מטעם חברי קואליציה. אישור שאילתה דחופה למשרד ראש הממשלה אינה מחייבת את הגעת ראש הממשלה שרשאי לשלוח במקומו את אחד מסגניו או שר המכהן במשרדו. 

מאז תחילת הכנסת הנוכחית הוגשו ליו"ר אוחנה 13 שאילתות שהופנו למשרד ראש הממשלה כאשר 12 מהן הוגשו על ידי חברי אופוזיציה. אוחנה לא אישר אף אחת מהן. התנהלות אוחנה מונעת בפועל הגשת שאילתות דחופות ללשכת ראש הרשות המבצעת, שאילתות שאמורות להוות גולת הכותרת של כלי השאילתה הדחופה.

כך, ניתן לראות שאוחנה דחה ביוני 2023 שאלה לרה"מ של נאור שירי (יש עתיד) לגבי פירוט סמכויות סגן השר אבי מעוז; בפברואר האחרון שאילתה של אלון שוסטר (המחנה הממלכתי) בנושא שיקום הצפון; לפני שנה שאילתה של מירב כהן (יש עתיד) על פעילות מטה הממונה על החטופים והנעדרים ללווי המשפחות; או שאילתה של קארין אלהרר (יש עתיד) מינואר השנה בנושא משפחות הנרצחים מהמסיבה ברעים הטוענות שהופקרו ואינן מקבלות התייחסות מגורמים רשמיים. אוחנה פסל את כולן.

ממעט לאשר למשרד הביטחון בכלל, ובלי אישורים לח"כים ערבים 

המשרד הממשלתי אליו הופנו הכי הרבה שאילתות דחופות בכנסת הנוכחית הוא משרד הביטחון שאוחנה התבקש לאשר 93 שאילתות שהופנו אליו. על אף המלחמה המתארכת, יו"ר הכנסת דחה 90% מהבקשות ואישר רק 10% מהן (9 שאילתות).  

27 שאילתות מתוך אלה שהוגשו למשרד הביטחון, כלומר 29% מהשאילתות, הוגשו על ידי חברי כנסת מהסיעות הערביות, פי שלושה מהיחס הכמותי של חברי הכנסת שלהם בכנסת. אוחנה לא אישר אף אחת מהן. בפועל אוחנה אוסר למעשה הגשת שאילתות למשרד הביטחון על ידי חברי כנסת ערבים. 

בין הנושאים שפסל אוחנה אפשר למצוא שאלות כגון זו של עאידה תומא סאלימן (חד"ש-תע"ל) מינואר 2023 על גירוש התושבים במסאפר יטא, ושאילתה נוספת ששלחה חודש לאחר מכן בנושא צו הגבלת תנועה; שאילתה של עופר כסיף (חד"ש-תע"ל) ממרץ 2023 על התגברות אלימות מתנחלים נגד פלסטינים; שאילתה של ואליד אלהואשלה (רע"ם) בנושא כיסוי כיפת ברזל בכפרים הבדואים בנגב, ועוד. 

אוחנה פסל את כולן, כשבכל השבועות בהן הוא פסל אותן הוא לא השתמש במלוא כמות ארבעת השאילתות שמותר לו לאשר בשבוע – כלומר הפסילה לא נבעה מהעובדה שלא נותרו לו שאילתות נוספות לאשר. 

בדיקת "שקוף" לגבי כנסות קודמות מעלה שאפילו בכנסות שכיהנו משך זמן קצר מהכנסת הנוכחית, כמו לדוגמה הכנסת ה-23 וה-24, אישרו קודמיו בתפקיד מספר גדול יותר של שאילתות דחופות שהופנו למשרד הביטחון, כולל של חברי כנסת ערבים. השיא שייך לכנסת ה-20 שכיהנה משך זמן כפול מהכנסת הנוכחית, ואושרו במהלכה 70 שאילתות דחופות שהופנו למשרד הביטחון, כששבע מהן הוגשו מטעם חברי כנסת ערבים. 

מבין משרדי הממשלה שאליהם הופנו מירב השאילתות של חברי הכנסת, רק השאילתות למשרד אחד זכו לאחוזי אישור נמוכים מזה של משרד הביטחון, וזה משרד האוצר. למשרד הוגשו 47 שאילתות שמהן אושרו רק 3 (6% מהשאילתות). אחריו ניתן למצוא את המשרד לביטחון לאומי שהופנו אליו 81 שאילתות ומתוכן אישר יו"ר הכנסת רק 9 שאילתות (11%). 

למעשה אוחנה משמש בפועל כבלם להפניית שאילתות דחופות לשלושת משרדי הממשלה החשובים ביותר: ביטחון, אוצר וביטחון פנים. זאת בנוסף לאיסור מוחלט על הגשת שאילתות לראש הממשלה. 

ניתן לראות שלמשרדים אחרים שהופנו אליהם כמות שאילתות גבוהה יחסית אוחנה מאשר יותר שאילתות: למשרד הבריאות הוגשו 68 שאילתות שמתוכן אישר 14 (21%), למשרד התחבורה הוגשו 26 שאילתות שמתוכן אישור 10 (28%), למשרד החינוך הוגשו 62 שאילתות ומתוכן אושרו 11 (18%). 

מתעדף את סיעות הקואליציה

חברי הכנסת מסיעת יש עתיד, הסיעה הגדולה באופוזיציה, הגישו 216 שאילתות מכלל השאילתות (36%) אולם יו"ר הכנסת אישר רק 28 שאילתות מתוכן. כלומר אחוז השאילתות המאושרות של הסיעה עומד על 13% מכלל השאילתות שהוגשו על ידה. 

לעומת זאת חברי הכנסת של הליכוד הגישו רק 60 שאילתות (10% מכלל השאילתות) שמתוכן אישר אוחנה 20 שאילתות המהוות 33% מכמות השאילתות שהוגשו על ידי חברי הסיעה, כלומר כמעט פי שלושה מאחוז האישורים לחברי סיעת יש עתיד. 

אחוז האישורים לסיעות העבודה וחד"ש-תע"ל נמוכים אפילו יותר משל יש עתיד: בעבודה הגישו 57 שאילתות שרק 7% מהן אושרו, בחד"ש-תע"ל הגישו 94 שאילתות שרק 9% מהן אושרו. 

אולם ישנה סיעת קואליציה אחת ששיעור האישורים שלה הוא הנמוך ביותר: סיעת עוצמה יהודית הגישה רק 12 שאילתות מאז תחילת כהונת הכנסת, כשאוחנה לא אישר ולו אחת מהן. אמנם מדובר בכמות נמוכה מאוד של שאילתות, אך אוחנה טען בעבר כי אחד הקווים המנחים אותו באישורן הוא סוגיית גודלה של הסיעה בכנסת. טענתו נראית בעייתית כשמסתכלים על נתוניה של עוצמה יהודית.

יש גם לציין שאין כל הנחיה בתקנון הכנסת ביחס להתחשבות בגודל הסיעה בקביעה אילו שאילתות לאשר. כמו דברים רבים בפעילות הכנסת ומוסדות הדמוקרטיה הישראלית – מחוקקי העבר לא הסדירו אותם מתוך אמונה בשכל הישר של יו"רי כנסת עתידיים וביכולתם לאזן בין צרכים ובין אילוצים פוליטיים. 

המקרה הנוכחי של יו"ר הכנסת אוחנה מעיד ראשית על צורך להפקיע את הזכות הבלעדית של יו"ר כנסת, תפקיד המאויש דרך קבע על ידי אישיות מהקואליציה, ולדאוג למנגנון אישור חלופי שבו לאופוזיציה יהיה נציג בעל לפחות 50% מכוח האישור של שאילתות. האינטרס של הכנסת, כמוסד מפקח על פעילות הממשלה, הוא שכוחה של האופוזיציה, כל אופוזיציה, יהיה אפילו גדול משל הקואליציה בכל הקשור להליך אישור שאילתות דחופות לשרי הממשלה. 

אין מדובר כאן בקבלת החלטות, העברת חוקים או רגולציה, אלא ביכולת לשאול משרדי ממשלה על פעילותם ולקבל תשובה – לכן העברת השליטה בנושא לידי האופוזיציה לא תפיל ממשלה ותתרום להליך הדמוקרטי שבבסיסו היכולת לבקר ולפקח על מעשי השלטון. 

ומה עם האופוזיציה?

התנהלות יו"ר הכנסת אוחנה הנוגעת לכלי השאילתות הדחופות מתווספת להתנהלותו בסוגיות נוספות, כמו למשל הצבעתו בעד הדחת עופר כסיף (חד"ש) או חוסר נקיטת הצעדים מול סגניו הנוהגים בבריונות מול כמה מחברי הכנסת מהמפלגות הערביות. ההתנהלות הזאת ממחישה את תפיסת תפקידו הפגומה. 

בשיטה הישראלית ראש הממשלה ממונה על ידי הכנסת ולא ישירות על ידי העם, והמשמעות היא שהכנסת מאצילה מסמכותה לראש הממשלה כדי לבצע את משימותיו, וזה מאציל מסמכויותיו לשרים שיסייעו לו בביצוע המשימות. היחידים שהעם בחר ישירות הם חברי הכנסת. 

לכן תפיסת תפקיד ראויה ליו"ר כנסת היא כזו הרואה את עצמו כמגן הכנסת, כמגן על סמכויותיה, כאחראי על ביצוע תפקיד הפיקוח והבקרה על הממשלה, וכמי שאחראי לחיזוק מעמד הכנסת וחברי הכנסת כולם, מהקואליציה ומהאופוזיציה. 

אולם ניתוח הנתונים שלפנינו מצביע על כך שבמידה לא מבוטלת אוחנה רואה את הכנסת שבראשה הוא עומד ככלי שנועד לשרת את ראש הממשלה ושריו. מעל לכל בולטת העובדה שאוחנה סבור כי תפקידו הוא לבלום את האופוזיציה עבור הממשלה ולסרס את יכולתה לפקח ולבקר את עשיית ראש הממשלה ושריה.

חברי האופוזיציה עצמם, עם מעט ארגון ומעוף, יכלו אולי לייצר לחץ על לשכת היו"ר כך שיפעל בהגינות גדולה יותר או לכל הפחות בשקיפות רבה יותר. לדוגמה, מה אם יו"ר סיעות האופוזיציה יורו לחברי הכנסת מטעמם לפרסם מדי שבוע את כלל רשימת השאילתות הדחופות שהוגשו על ידם ונדחו על ידי יו"ר הכנסת? מצב שכזה עשוי לשפוך אור על השאילתות שאושרו על ידי יו"ר הכנסת ולהתחיל לייצר כלפי לשכתו לחץ לפרסום כלל הנתונים, שלא לומר לשינוי התנהלותו. 

זה רק רעיון אחד.