שלבו לרוורס: מהלכי ממשלת נתניהו שפגעו בציבור – ואפשר עכשיו לבטל

הקואליציה שהוביל בנימין נתניהו חוקקה כמה וכמה חוקים שפגעו בציבור. אלה לא היו מהלכים מדיניים או כלכליים שנויים במחלוקת, אלא החלטות שנועדו לדאוג לנבחרי הציבור ומקורביהם.  

והנה החדשות הטובות: את הכל אפשר כעת להפוך, עוד בחודש הקרוב. לקראת תחילת עבודת הקואליציה החדשה ריכזנו בשבילה רשימת צעדים בוני אמון בין הציבור לנבחריו. עיקרם – הפיכת החלטות שקיבלה הקואליציה הקודמת. כך יכולים חברי כנסת שאכפת להם מהציבור לשלב לרוורס.

עוד ב"שקוף":

• גלגולו של פטור ממס: מהנשיא הראשון חיים ויצמן ועד לראש הממשלה נתניהו
• הדחיינים ו"מאבדי הקבלות": כך מתנהלים המועמדים עם הכסף שלנו
• תחקיר הפנסיה התקציבית: 8 פתרונות ישימים

פטור ממס לרה"מ על הוצאות פרטיות

בזמן לא ידוע בעשור האחרון החל הציבור, מסיבה לא ברורה, לשלם על מילוי בריכת הבית הפרטי של רה"מ לשעבר נתניהו בקיסריה. המים האלו, יחד עם הוצאות פרטיות נוספות ולא רלוונטיות לתפקידו, גולמו בתלוש המשכורת של נתניהו, מה שגרם לגילום מס גבוה שהוריד את הנטו בתלוש השכר שלו. אז כדי להוסיף חטא לפשע קידם מיקי זוהר בליכוד חוק שיפטור את רה"מ מתשלום מס – בתפקידו וגם לאחריו. בדומה לנשיא המדינה. 

הפתרון האמיתי לבעיה, שמוסכם אגב על כולם, הוא הפרדת הפרטי מהציבורי: ירצה רה"מ לחליף מים בבריכה הפרטית פעמיים בחודש – שיתכבד וישלם מכספו. יאלץ להחליף חלונות בבית הפרטי מטעמי אבטחה או להגביה את הגדר לרחוב – יואיל לשלם משלם המיסים. 

הבעיה פה היא חוסר ההפרדה בין האישי לציבורי, בעיה שנשארה תלויה באוויר ואף אחד לא רצה לטפל בה. יו"ר ועדת הכספים החדש חייב לכנס את הוועדה, לקבוע נהלים ברורים להפרדה בין הוצאות פרטיות לציבוריות ולמנוע הטבות מופרזות ואישיות לראשי ממשלה ונשיאים עתידיים. הנוהל צריך להיות כתוב, שקוף ואישורים חריגים צריכים להיות פומביים למעט מקרים העשויים להוות סכנה לביטחונו של רה"מ. רק כך ייבנה מחדש האמון הציבורי. 

ביטול הפנסיה המושחתת שחילקה ועדת הפנים

באוקטובר 2020 אישרה ועדת הפנים של הכנסת מהלך מושחת שאישר לשישה ראשי ערים לשעבר להמשיך לקבל פנסיה תקציבית לכל החיים למרות שהם לא זכאים לה. המהלך הכשיר טעות שנעשתה בעבר וקיבע אותה לעתיד, בניגוד למה שיכול היה לקרות לכל אחד אחר שהיה נדרש להשיב את הכסף. הסיבה שאותם ראשי ערים קיבלו את אותה הטבה שעלותה 3.3 מיליון שקלים לכל אחד מהם היא קרבתם לשלטון: הליכוד וש"ס. המהלך נעשה למורת רוחה של יו"ר הוועדה דאז מיקי חיימוביץ' (כחול לבן). ועדת הפנים הנוכחית חייבת לבחון מחדש את המהלך המושחת שאושר, לאפשר לראשי הערים תקופת הסתגלות והפסקת ההטבה הלא חוקית באופן הגון והדרגתי.

מי יקבע את שכר ותנאי חברי הכנסת?

ראוי שחברי הכנסת יזכו למשכורת ראויה, אבל ראוי גם שלא הם יהיו אלו שיחליטו עליה. בכנסת ה-20 קבעה ועדה ציבורית כי שכר חברי הכנסת הוא מספק (אז הוא עמד על כ-40 אלף שקלים בחודש), אבל הוועדה גם קבעה שיש לקבוע מנגנון הצמדה לפי יוקר המחייה (מדד) ולא לפי השכר הממוצע במשק. חברי הכנסת דחו את ההחלטה וקבעו לעצמם עליית שכר לפי השכר הממוצע. 

איך זה קרה? הוועדה הציבורית שדנה בתנאי חברי הכנסת היא ועדה ממליצה ולא מחליטה, וכך חברי הכנסת זוכים לקבל תמיד את מה שהם רוצים. ואם זה לא מספיק, ראו השרים ששכר חברי הכנסת זינק ולכן פנו ליו"ר ועדת הכספים שייתן גם להם העלאת שכר מיידית, שתורגמה לתוספת של חמשת אלפים שקלים לחודש.

הצעד הראשון שיכול יו"ר ועדת הכנסת החדש לעשות הוא לתקן את החוק ולקבוע שהמילה האחרונה תהיה של הוועדה הציבורית. זה יוציא את ההחלטה מידיהם של חברי הכנסת וכך גם את הביקורת הציבורית על ההחלטות. אגב, הוועדה הציבורית לא קיימת מאז ינואר 2019. יו"ר ועדת הכנסת הקודם, איתן גינזבורג, כשל במינוי חברי ועדה חדשים, גם לאחר ששינה את החוק שקובע את הרכב הוועדה. השינוי היה אמור להקל עליו במינוי ועדה חדשה.

שקיפות במימון הפריימריז

בדצמבר 2017 חוקק דוד אמסלם, אז יו"ר ועדת הפנים, את חוק הפריימריז שאפשר לכל חבר כנסת שמתמודד בפריימריז לקבל עד 320 אלף שקלים מהציבור להתמודדות, כמעט מבלי לתת דין וחשבון. בעוד יש מחלוקת על מהות החוק יש חלקים ממנו שהכנסת חייבת לתקן ומיד:

• שקיפות – אנחנו לא יודעים על מה הוציאו חברי הכנסת את כספנו. יש לחייב בחוק את הח"כים שזכו למימון ציבורי בשקיפות מלאה של ההוצאות שלהם שיצאו מהכיס שלנו.
• לפי החוק של אמסלם, אפשר לקחת 70% מהכסף ולא לדווח לאיש מה עשית איתו, סכום שיכול להגיע עד 227 אלף שקלים. המבקר יכול להורות למועמד להשיב 30% מהכסף שאותו היה רשאי להוציא לקופת המדינה. במקרה של מועמדים שלא זכו מראש למימון אכן זו בעיה של המועמד. אבל במקרה של מועמד שהיה זכאי לכסף מראש – ח"כ מכהן – זו בעיה של הציבור. מה עוצר פוליטיקאי מלקחת את כל הכסף, לשפץ את הבית או לטוס מסביב לעולם ולומר למבקר: "עזוב דוח, תקנוס אותי ב-100 אלף שקלים"? והאמת היא שהתשובה היא כלום. ואף אחד גם לא ידע מה הוא עשה עם הכסף. הכתם היחידי שיישאר על שמו הוא אמירה סתומה בדוח המבקר על כך ש"המועמד לא הגיש את הדוח הכספי".
• ואם נראה לכם שהמבקר סתם פרנואיד, הוא מציין בדוח שארבעה מועמדים לא הגישו בכלל דוחות (הבדיקה שלנו העלתה שאף אחד מהם הוא לא מועמד שזכאי למענק מראש). המבקר זועק למחוקק וכותב ש"מדובר בתוצאה בלתי סבירה שלא ניתן להשלים עימה". מה אפשר לעשות? המבקר הציע לשלול את הזכאות לכל הסכום, בנוסף על קנס של 30% מההוצאות למי שלא הגיש דוח כספי. לא נלאה אתכם כאן בהכל אבל בדוח מבקר המדינה עלו עוד שורה של בעיות שלרובן יש פתרון קל יחסית. יו"ר ועדת הכנסת או יו"ר ועדת החוקה הם האנשים המתאימים כדי לפתור את הבעיות.

לבטל את ההטבות לנבחרי ציבור החשודים בפלילים 

בדצמבר 2017 העביר דוד אמסלם את חוק ההמלצות – חוק שנועד להיטיב עם נבחרי ציבור חשודים בפלילים. החוק מונע פרסום החלטות של המשטרה בנוגע להמלצה אם להגיש כתב אישום נגד נבחר ציבור. בהמשך לחוק הזה חוקק עוד חוק שהועבר חצי שנה אח"כ ונועד למנוע פרסום החלטה של הפרקליטות על עילת סגירת התיק. ככל הידוע לנו, האדם היחידי שנהנה מזה עד היום הוא ח"כ לשעבר איתן כבל שהתיק הקושר אותו לתיק 2000 נסגר, אבל אנחנו לא יודעים אם מחוסר אשמה או חוסר ראיות. יו"ר ועדת החוקה יכול לבטל את התיקונים האלו ולאפשר לציבור לדעת מה רשויות החוק יודעות על נבחרי הציבור שלו.

אם אפשר רגע לחלום בגדול

המשותף לכל המהלכים האלו הוא שרוב הקואלציה הנוכחית התנגדה להם בזמן אמת, ואפילו נלחמה נגדם באופן עיקש מספסלי האופוזיציה. עכשיו יש לה הזדמנות לתקן.

ואם יותר לנו לסיום קצת לחלום: הכסף הגדול נמצא במימון המפלגות. אלו זוכות לקבל כ-180 מיליון שקלים מדי שנה (ועוד סכום דומה לכל סבב בחירות) לקופה המפלגתית שלהן – כסף לא שקוף. ואם זה לא מספיק, כל פעם שהגירעון שלהן גדל הן מוצאות דרך להגדיל עוד את התקציב.

הפתרון די פשוט והגיוני: מאחר שמדובר בכסף ציבורי הוא צריך להיות שקוף כמו כל כסף ציבורי אחר. סעיף זה שונה משאר הסעיפים שצוינו בכך שהוא זוכה לשיתוף פעולה חוצה מפלגות לטובת נבחרי הציבור – ובניגוד לאינטרס הציבורי. אבל שווה לנסות.