ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
פרויקט מיניסטרמטר של “שקוף” בוחן את תפקוד משרדי הממשלה והעומדים בראשם לפי פרמטרים אחידים ועל בסיס מקורות מתועדים. הפרויקט בודק לא רק הבטחות ותוצאות, אלא גם שקיפות, פיקוח פרלמנטרי ויחסם של נבחרי הציבור למנגנוני הבקרה הדמוקרטיים. בפרק זה נבחן תפקודו של משרד ראש הממשלה בראשות בנימין נתניהו במהלך הקדנציה האחרונה בפרמטר כיבוד הפרדת הרשויות.
בשונה מהבדיקה הכמותית שערכנו לשרי הממשלה בפרמטרים כגון הגעה לדיוני חובה בוועדות הכנסת, בחינת כיבוד הפרדת הרשויות בכהונתו השישית של ראש הממשלה בנימין נתניהו מחייבת התבוננות בהקשר המשטרי הרחב.
לצד המהלכים להחלשת עצמאות הרשות השופטת, שקודמו במסגרת ההפיכה המשטרית, התאפיינה כהונה זו גם בפגיעה בעצמאותה של הרשות המחוקקת וביכולתה לפקח על הרשות המבצעת.
במשטר פרלמנטרי הממשלה נשענת על רוב בכנסת, אך הכנסת אינה אמורה לשמש חותמת גומי להחלטותיה. ועדות הכנסת, זכויות האופוזיציה, עצמאות ההצבעה והכללים המסדירים את עבודת בית המחוקקים נועדו לאפשר בחינה, ביקורת ולעתים גם בלימה של מהלכי הממשלה. במקרים המתוארים להלן, הנהגת הקואליציה וראשי הכנסת פעלו להחלשת המנגנונים האלה בכך שהפריעו לקידום יעדיה הפוליטיים של הממשלה.
אחת הדוגמאות המובהקות לכך הייתה הקמת הוועדה המיוחדת לדיון בהצעת חוק התקשורת, בראשות ח"כ גלית דיסטל אטבריאן. בדצמבר 2025 אישרה ועדת הכנסת, בראשות ח"כ אופיר כץ, את הקמת הוועדה, אף שחוות דעתה של היועצת המשפטית לכנסת, עו"ד שגית אפיק, קבעה כי ועדת הכלכלה היא הוועדה המוסמכת והמתאימה להכין את הצעת החוק לקריאה שנייה ושלישית.
בראש ועדת הכלכלה עמד חבר הליכוד דוד ביטן, שהסתייג מהתנהלות שר התקשורת שלמה קרעי ומניסיונותיו לקדם ועדה חלופית.
המשמעות המוסדית הייתה חמורה: גם ועדה שבראשה עומד חבר קואליציה נעשתה מכשול שיש לעקוף כאשר יושב הראש שלה התעקש להפעיל שיקול דעת עצמאי. ביטן עצמו הזהיר כבר בפברואר 2025: "לא ניתן שתמונה ועדה נוחה למשרד התקשורת ולשר" – כשברור שהשר מתפקד כשליחו של ראש הממשלה בהקשר זה.
למרות זאת, הוועדה החלופית הוקמה. בדיון על הקמתה הסביר כץ כי כשם שקבע את הנוהל המחייב את אישור יו"ר הוועדה המוסמכת והיועצת המשפטית, כך הוא מוסמך גם לחרוג ממנו. המקרה ממחיש כיצד הותאמה המסגרת הפרלמנטרית לצורכי הממשלה, תוך פגיעה במעמדה של הוועדה שנועדה לבחון את הצעתה.
השימוש בוועדות מיוחדות לצרכים פוליטיים נקודתיים הופיע כבר בתחילת הקדנציה. בפברואר 2023 קודמה ועדה מיוחדת בראשות כץ לדיון ב"חוק דרעי 2", שנועד לחסום ביקורת שיפוטית על מינוי שרים ולאפשר את שובו של אריה דרעי לממשלה, לאחר שבג"ץ פסל את מינויו.
ההצעה הוצאה ממסלול הדיון הטבעי שלה בוועדת החוקה, בנימוק שהוועדה עסוקה בקידום התוכנית לשינוי מערכת המשפט. כך הוקצה מסלול פרלמנטרי נפרד לקידום תיקון לחוק יסוד שנועד לפתור בעיה אישית של שותף מרכזי בקואליציה.
גם אופן ניהול הדיונים עורר ביקורת. בתיעוד שפורסם ב"שקוף" נראתה הסובלנות שגילה כץ להתפרצויותיו של ח"כ משה ארבל מש"ס – מפלגתו של הנהנה הישיר מהתיקון – לעומת יחסו להפרעות מצד חברי כנסת אחרים. הביקורת במקרה זה נוגעת הן לתכלית הפרסונלית של החקיקה והן לאופן שבו נוהל הדיון שנועד לבחון אותה.
פגיעה נוספת בעצמאות הכנסת התרחשה בבחירות למבקר המדינה ב-3 ביוני 2026. בסיבוב הראשון קיבל השופט בדימוס יוסף אלרון 60 קולות, לעומת 57 שקיבל עו"ד מיכאל ראבילו, שייצג את נתניהו ואת הליכוד.
בסיבוב השני התעוררו טענות שלפיהן חברי קואליציה נדרשו לתעד את הצבעתם. ההצבעה הופסקה, ולאחר התייעצות הורה יו"ר הכנסת אמיר אוחנה להתחיל אותה מחדש – אך התיר לחברי הכנסת לצלם את הצבעתם מיוזמתם. בסיבוב המחודש נבחר ראבילו ברוב של 61 מול 57.
עמדתו של אוחנה, שלפיה חשאיות ההצבעה היא זכות שהבוחר רשאי לוותר עליה, פגעה בהגנה שנועדה לאפשר לחברי הכנסת להצביע באופן עצמאי, בלי להידרש להוכיח נאמנות מפלגתית. בבחירת מבקר המדינה יש להגנה הזאת חשיבות מיוחדת: הכנסת בוחרת את מי שאמור לבקר את הממשלה.
במקרה זה הפגם בהליך הוביל גם לפסיקה מפורשת. ב-2 ביולי 2026 קבעו חמישה שופטי בג"ץ פה אחד כי בסיבוב השני נפל פגם מהותי בחשאיות ההצבעה, שעשוי היה להשפיע על התוצאה, והורו לקיים אותו מחדש. לפי ניתוח שפרסם המכון הישראלי לדמוקרטיה ב-6 באוגוסט, אוחנה טרם פעל להשלמת הבחירה בהתאם לפסק הדין, והמשרה נותרה בלתי מאוישת בתקופת הבחירות.
דוגמה נוספת הייתה אישור העברות תקציביות שכללו כספים קואליציוניים לאחר פיזור הכנסת. במהלך פגרת הבחירות נקבע דיון נוסף בוועדת הכספים, למרות התנגדות האופוזיציה וללא הסכמת ועדת ההסכמות המשותפת לקואליציה ולאופוזיציה.
חברי האופוזיציה טענו כי החלטת ועדת הכנסת התירה ישיבה אחת בלבד, שכבר התקיימה ב-29 ביולי, ולכן נדרש אישור נוסף. היועצת המשפטית לכנסת התירה את הכינוס בנימוק שמדובר בהמשך לדיון הקודם.
ב-4 באוגוסט התכנסה ועדת הכספים ואישרה את ההעברות, לאחר שאוחנה אפשר את הכינוס מכוח סמכותו לפי תקנון הכנסת. הביקורת המוסדית נוגעת לעקיפת מנגנון ההסכמה שנועד להגביל את פעילות הוועדות בתקופת הבחירות, לצורך אישור הקצאות שכללו מאות מיליוני שקלים בכספים קואליציוניים.
בעקבות עתירה נגד המהלך, בהחלטת ביניים מ-24 באוגוסט הותיר בג"ץ מוקפאים 409 מיליון שקל והורה למדינה ולכנסת להסביר מדוע לא יבוטלו ההעברות. במקביל הוחרגו תקציבים דחופים לרשויות המקומיות ולשיקום הצפון והדרום. מדובר בהחלטת ביניים, ואין להציגה כפסיקה סופית שלפיה המהלך היה בלתי חוקי.
תפקיד יו"ר הכנסת שימש את ראש הממשלה גם בניסיונות להשפיע על מועדי משפטו הפלילי שלו עצמו. בדצמבר 2024 פנה אוחנה להנהלת בתי המשפט בטענה שיש לתאם עמו את מועדי עדותו של נתניהו, והסתמך בין היתר על ביקור נשיא פרגוואי בכנסת.
בדיקת "העין השביעית" הצביעה על הפער בין החשיבות שיוחסה לפתע לנוכחות נתניהו במליאה לבין היעדרויותיו הקודמות, לרבות בעת ביקורי ראשי מדינות.
בית המשפט דחה את טענת אוחנה לחובת תיאום והבהיר כי נתניהו מעיד כנאשם, ולכן הסעיף שעליו הסתמך יו"ר הכנסת אינו חל בעניינו. אוחנה אף הגיע לבית המשפט לתמוך בנתניהו עם פתיחת עדותו. צירוף הדברים ממחיש את טשטוש הגבול בין תפקידו הממלכתי של ראש הרשות המחוקקת לבין התגייסותו לטובת האינטרס האישי של ראש הממשלה.
הגיבוי של נתניהו לאוחנה ביחסו לרשות השופטת היה גם פומבי. בספטמבר 2023, לאחר שאוחנה הזהיר את בג"ץ מפסילת חוקי יסוד והכריז כי הכנסת לא תקבל את רמיסתה בהכנעה, נתניהו שיתף את נאומו המלא ברשת החברתית. ראש הממשלה העניק בכך במה וגיבוי פוליטי לעימות שהוביל יו"ר הכנסת עם בית המשפט.
ביטוי נוסף לפגיעה ביחסים בין הרשויות היה החרם שהנהיג יו"ר הכנסת אמיר אוחנה על נשיא בית המשפט העליון, השופט יצחק עמית. החרם קיבל ביטוי בולט בביקור נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ בכנסת ב-13 באוקטובר 2025: אוחנה לא הזמין את עמית למעמד, והדיר ממנו גם את היועצת המשפטית לממשלה, גלי בהרב-מיארה.
במקביל הוזמנו לאירוע פעילי ליכוד ומקורבים. רשימת המוזמנים, שנחשפה בהמשך באמצעות בקשת חופש מידע, כללה בין היתר את יעקב ברדוגו, רופאו האישי של נתניהו ובכירים במנגנון הליכוד. כך הפך אירוע מדיני וממלכתי לזירה שבה הוענק כבוד למקורבים פוליטיים, בעוד ראש הרשות השופטת הושאר בחוץ.
אוחנה עצמו הסביר כי ההחלטה נבעה מהתנגדותו לפסיקות בית המשפט ולפסילת חוקי יסוד. בריאיון ל"הפטריוטים" הוא הצדיק את אי-ההזמנה בטענה שמערכת המשפט רומסת את הכנסת ואת החלטות הרוב. כשנשאל אם התייעץ עם נתניהו, השיב שפעל על דעת עצמו.
משמעות ההסבר שנתן הייתה שכיבוד מעמדו של ראש הרשות השופטת מותנה בתוכן הכרעותיה: ביקורת שיפוטית שאינה מקובלת על הרוב הפוליטי נענית בהדרה מטקס ממלכתי.
התנהלות נתניהו בנושא חשפה פער בין הכרה מילולית במעמדו של עמית לבין השלמה עם הדרתו בפועל. שבוע לאחר ביקור טראמפ, בפתיחת מושב הכנסת ב-20 באוקטובר, אמר נתניהו: "עמית הוא נשיא העליון וזו עובדה אבל גם אני ראש ממשלה וגם זו עובדה". בהמשך טען שיש להכיר בעובדות האלה מכל הצדדים.
בכך כרך את ההכרה בנשיא העליון בטענה שמערכת המשפט אינה מכבדת את הממשלה, אף שהמחלוקת נוגעת לגבולות סמכותה ולביקורת עליה.
החרם נמשך גם לאחר ההצהרה הזאת. בפברואר 2026 לא הוזמן עמית לישיבה החגיגית לציון יום כינון הכנסת. נתניהו השתתף בה וקרא להשבת האיזון בין הרשויות, בזמן שראש אחת מהן הודר מהמעמד. לשכת אוחנה הבהירה שמדובר במדיניות חוזרת של הזמנת סגל מצומצם, ללא מערכת המשפט, כפי שנעשה גם בביקורי מנהיגים זרים.
מבחינת הערכת תפקודו של ראש הממשלה, הפער הזה מבסס ביקורת על משחק כפול: נתניהו מציג הכרה פורמלית בנשיא העליון ומדבר על כבוד בין הרשויות, בעוד יו"ר הכנסת ממפלגתו ממשיך במדיניות ההדרה. אין במקורות אלה הוכחה שנתניהו הורה על כל החלטה של אוחנה, אך אחריותו הציבורית אינה מסתיימת באמירת התואר הנכון מעל דוכן הכנסת.
התוצאה המצטברת היא חלוקת תפקידים פוליטית: אוחנה מוביל את העימות הגלוי, ונתניהו יכול להציג חזות מתונה – בלי שהפגיעה המוסדית תיפסק. במסגרת המיניסטרמטר יש לבחון תוצאה זו כחלק מאחריותו של נתניהו לדפוס הפעולה של הנהגת מפלגתו והקואליציה שבראשותו.
המקרים האלה מצביעים על דפוס מצטבר: עקיפת ועדות כאשר הן מציבות מכשול בפני הממשלה; התאמת הליכי חקיקה לצרכים אישיים וקואליציוניים; פגיעה בחשאיות ההצבעה; עקיפת מנגנוני הסכמה בתקופת בחירות; ושימוש במעמד יו"ר הכנסת לטובת ראש הממשלה במשפטו.
האחריות הנבחנת כאן היא אחריותו הציבורית והפוליטית של נתניהו כראש הממשלה וכמנהיג הליכוד. אין צורך לייחס לו הוראה אישית בכל אירוע כדי לבחון את דפוס הפעולה של הממשלה והקואליציה בראשותו.
על בסיס מכלול זה, הערכת המיניסטרמטר היא כי כהונתו השישית של נתניהו התאפיינה בפגיעה חמורה ומתמשכת בהפרדת הרשויות — ובפרט בעצמאות הכנסת וביכולתה להציב גבולות לממשלה. במקום לחזק את מנגנוני הביקורת והאיזון, הנהגת הממשלה והקואליציה פעלה שוב ושוב להחלשתם כאשר התנגשו בצרכיה.
לפיכך, ציון ראש הממשלה בנימין נתניהו בפרמטר כיבוד הפרדת הרשויות הוא ״נכשל״.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
