ערכת שאלות לפוליטיקאים
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
תוצאות מבחני פיז"ה שפורסמו ב-8 בספטמבר מציגות תמונת מצב עגומה במיוחד של מערכת החינוך הישראלית: הישגי התלמידים בישראל ירדו לעומת 2022 בכל שלושת תחומי המבחן – מתמטיקה, קריאה ומדעים – ובשלושתם זהו הציון הנמוך ביותר שנרשם לישראל מאז החלה להשתתף במבחנים בשנת 2006.
במתמטיקה קיבלה ישראל ציון 433, לעומת ממוצע OECD של 463; בקריאה – 436, לעומת ממוצע של 461; ובמדעים – 442, לעומת 482. ישראל דורגה במקום ה-33 מתוך 38 מדינות ה-OECD במתמטיקה ובמדעים, ובמקום ה-31 בקריאה. גם שיעור התלמידים שהגיעו לרמת מיומנות בסיסית נמוך בהרבה מהממוצע: 54% בלבד במתמטיקה, לעומת כ-66% בממוצע של ה-OECD; כ-59% בקריאה, לעומת כ-69%; ו-60% במדעים, לעומת כ-75%.
שר החינוך, יואב קיש, דווקא מצא בתוצאות סיבה מסוימת לגאווה. "אחרי כמעט שנה וחצי של מלחמה, פינוי קהילות ושיבושים עמוקים ברצף הלמידה", אמר, "התוצאות האלה הן בעיניי עדות לעמידות יוצאת דופן של מערכת החינוך הישראלית". קיש הוסיף כי ההישג שייך למורים ולתלמידים, וכי המשרד בחר לקיים את המדידה "כי רצינו תמונת אמת".
אלא שבחינה של יומניו של קיש, שפורסמו בעקבות בקשות חופש מידע של עמותת "הצלחה", מציעה זווית אחרת לשאלה במה עסק שר החינוך בשנים שקדמו למבחן. ניתוח של תשעת חלקי היומן במסגרת פרויקט "מיניסטרמטר" של "שקוף" – מינואר 2023 ועד סוף מרץ 2025, ובסך הכול 4,555 רשומות – מצביע על דפוס ברור: לצד ניהול מערכת החינוך בכללותה, קיש הקדיש תשומת לב אישית מיוחדת ומתמשכת לחינוך החרדי, לחינוך הדתי-ציוני ולהתיישבות ביהודה ושומרון.
במילים אחרות, היומן מצייר לעיתים את קיש פחות כשר החינוך הממלכתי ויותר כשר החינוך לענייני חרדים ויו"ש.
כשמאתרים ביומן רשומות שכותרתן מציינת במפורש נושא מגזרי, מתקבלת התפלגות חדה. לפי תיוג נושאים שנבנה ואומת בקפידה על כלל הרשומות – ולא על מדגם בלבד – נמצאו 63 רשומות בענייני החינוך החרדי, ובהן המאבק על תקצוב רשתות הפטור במסגרת "אופק חדש"; שש רשומות בענייני החינוך הממלכתי-דתי; 13 בנושאי תנ"ך וזהות יהודית; ולפחות 68 רשומות נוספות שבהן שמות מפורשים של יישובים ומוסדות ביהודה ושומרון: אריאל, מעלה אדומים, קריית ארבע, בית אל, גוש עציון, הר חברון ומועצת יש"ע.
המספרים כשלעצמם אינם מוכיחים שקיש הזניח את החינוך הממלכתי. חלק גדול מעבודתו של שר החינוך הוא, מטבע הדברים, כלל-מערכתי: בגרויות, מחסור במורים, פתיחת שנת הלימודים, מתמטיקה ומדעים, חינוך מיוחד, בינה מלאכותית, שכר המורים ותקציב המשרד. כל אלה נוגעים גם, ולעיתים בעיקר, לתלמידי החינוך הממלכתי.
אלא שהפער מתגלה כשמחפשים ביומן ייצוג מגזרי מקביל. בכל 4,555 הרשומות לא נמצאה ולו רשומה אחת שכותרתה עוסקת ב"חינוך חילוני", "ממלכתי-חילוני", "זהות חילונית", "פלורליזם" או "חופש דת". גם גופים שיכולים לייצג תפיסת עולם חילונית או פלורליסטית – כגון הפורום החילוני, ישראל חופשית או חדו"ש – אינם מופיעים ביומן ולו פעם אחת.
מן הצד השני, הטרמינולוגיה המגזרית נוכחת מאוד: תקנות הפטור, המחוז החרדי, ועד החינוך, לימודי תנ"ך, חמ"ד, גרעינים תורניים, רשת חינוך חב"ד ומינהל החינוך ההתיישבותי. לא לכל אחד מהמונחים האלה יש בהכרח משמעות של "הדתה", אבל משמעותם המצטברת ברורה: הקבוצות הדתיות והחרדיות זוכות ביומן השר לייצוג מגזרי מובהק ולרושם של "דלת פתוחה". הזרם הממלכתי הגדול – כ-43% מכלל תלמידי ישראל, לפי נתוני הלמ"ס העדכניים – מטופל בעיקר כ"מערכת", ולא כציבור בעל זהות וצרכים משל עצמו. עבורו ועבור הארגונים המייצגים אותו, דלתו של השר נראית סגורה.
הדוגמה הבולטת ביותר היא המאבק על הכללת רשתות החינוך החרדיות בתקציב רפורמת "אופק חדש" – סוגיה הקשורה לעתירה המתמשכת של עמותת חדו"ש לבג"ץ בעניין מימון מוסדות פטור שאינם מלמדים את ליבת הלימודים.
ב-30 בינואר 2024 מתועדת ביומן "פגישה בנושא תקנות אופק חדש ברשתות". מכאן נפתח רצף ארוך: ב-22 בפברואר עסק השר בתקצוב הרשתות ובמענה ל"עודף תקצוב" בעקבות אופק חדש – בשתי רשומות נפרדות באותו יום. ב-27 במרץ מתועדת הכנה לוועדת החינוך "בנושא החרמת המוסדות החרדיים את המבחנים הארציים".
ב-7 באפריל 2024 מופיעה ביומן כותרת קצרה במיוחד: "זום בנושא אופק חדש – בג"צים". בהמשך התקיימו ישיבות נוספות על תקנות הפטור ועל ההיבטים המשפטיים והתקציביים שלהן. ב-15 במאי נערך דיון בתקנות הפטור בהשתתפות שר המשפטים, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה, יועצת משרד החינוך ומנהל המחוז החרדי. ארבעה ימים לאחר מכן מופיע אחד האירועים הבולטים ביומן: "פגישה אצל רה"מ בנושא אופק חדש בהשתתפות ח"כ גפני וסיעתו".
העיסוק נמשך גם בקיץ ובסתיו של 2024: עשרות רשומות נוספות של זומים, תדרוכי כתבים ופגישות הכנה, ושיא ברבעון השלישי של השנה – כמעט רשומה בשבוע – בדיוק כשגם המשא ומתן על שכר המורים היה בשיאו. "אופק חדש" בחינוך החרדי אינו נראה ביומן כנושא שטופל פעם או פעמיים בידי הדרג המקצועי, אלא כפרויקט שקיבל את תשומת לבו האישית והמתמשכת של שר החינוך.
גם בחינת זהות הפוליטיקאים שפגש קיש מחדדת את התמונה, אך כאן נדרשת זהירות מיוחדת. חיפוש אחר שמות מפלגות ביומן – למשל "ש"ס" – אינו מעלה דבר: המילה אינה מופיעה בטקסט הגולמי אפילו פעם אחת. לכן, הדרך לזהות מפגש עם נציג מגזר היא באמצעות שמותיהם של חברי כנסת ושרים מכהנים, ולעיתים באמצעות תפקידם הרשמי. כך, למשל, "שר האוצר" הוא בצלאל סמוטריץ׳, יו"ר הציונות הדתית, לאורך כל התקופה.
בשיטה זו, ולאחר שלילת התאמות שווא, מתקבלת התמונה הבאה:
| גורם | מפלגה | פגישות מאומתות |
| משה גפני (יו"ר ועדת הכספים) | יהדות התורה | 7 |
| אלעזר אייכלר / יצחק גולדקנופף | יהדות התורה | 2 |
| אריה דרעי | ש"ס | 3 |
| בצלאל סמוטריץ׳ (לרבות בתפקידו כשר האוצר) | הציונות הדתית | 16 |
| איתמר בן גביר (לרבות בתפקידו כשר לביטחון לאומי) | עוצמה יהודית | 3 |
| אבי מעוז (סגן שר) | נעם | 5 |
| אופוזיציה: מיכאל ביטון וחילי טרופר (המחנה הממלכתי); יוסף עטאונה (חד"ש-תע"ל) | – | 3 |
הסיכום הוא 12 מפגשים מאומתים עם הבלוק החרדי – יהדות התורה וש"ס – ו-24 מפגשים מאומתים עם המחנה הדתי-לאומי-התיישבותי – הציונות הדתית, עוצמה יהודית ונעם. בסך הכול: 36 מפגשים, לעומת שלושה בלבד עם חברי אופוזיציה לאורך כל התקופה. רק אחד משלושת המפגשים הללו היה עם חבר כנסת ערבי: יוסף עטאונה, מחד"ש-תע"ל, במרץ 2023. מפברואר 2024 ועד סוף התקופה הנסקרת חלפו כ-13 חודשים רצופים בלי אף מפגש מתועד עם חבר כנסת מהאופוזיציה.
חיים ביטון, השר האחראי על תיקי חינוך מסוימים בתוך משרדו של קיש, אינו נציג חיצוני של ש"ס. הוא מופיע ביומן עשרות פעמים, אך מן הכותרות לבדן אי אפשר לדעת אם מדובר בפגישות עבודה שוטפות בין שני שרים באותו משרד, או בפגישות שנגעו ישירות לענייני החברה החרדית ולשירותי החינוך של מוסדות ש"ס.
אין צורך להניח שכל פגישה עם גפני עסקה בתקצוב החרדים. אבל כאשר שר החינוך מקיים קשר מתמשך עם הנהגת המגזר, ובמקביל היומן מתעד עשרות דיונים על הסדרת תקציבי החינוך של אותו מגזר, הפגישות הפוליטיות הן חלק בלתי נפרד ממפת סדרי העדיפויות.
רובד נוסף בתמונה הוא הגופים החיצוניים לממשלה. ביומן מתועדות פגישות עם בני עקיבא ומרכז ישיבות בני עקיבא, גרעינים תורניים, רשת חינוך חב"ד, מסע ישראלי, עמותת "לאורו נלך", הקרן למנהיגות ציונית, הקרן למורשת הכותל המערבי, ארגון OU, מכון לב והאקדמית החרדית נוות ישראל.
בהקשר ההתנחלויות מופיעים מועצת יש"ע, קרן אריאל לפיתוח, אוניברסיטת אריאל – בשמונה אזכורים נפרדים, ובהם טקס הענקת תארים ופגישות הנהלה – דיונים על טיולי מערכת החינוך ביו"ש והקמת מכללה בקריית ארבע. באוקטובר 2024 התקיים דיון בעניין האחרון בהשתתפות השר לשעבר אורי אריאל. קיש נפגש גם עם ראשי רשויות רבים מיהודה ושומרון: שומרון, בנימין, אריאל, מעלה אדומים, קריית ארבע, גוש עציון, הר חברון ובית אל. בפברואר 2025 מופיע ביומן אירוע שכותרתו "שר החינוך עם ראשי רשויות יו"ש".
לעומת זאת, בחיפוש אחר גופים המזוהים במובהק עם תפיסה חילונית או פלורליסטית של החינוך הממלכתי, לא נמצאה מקבילה משמעותית – אפילו לא ארגון אחד.
הדפוס חוזר גם מחוץ לזירה הפוליטית. בדיקת כלל האזכורים ביומנו של שר החינוך למוסדות אקדמיים מגלה שאוניברסיטת אריאל אינה בולטת רק במפגשים הפוליטיים סביב יו"ש: היא גם המוסד האקדמי היחיד שזכה לביקור-שטח מקיף ורב-מוקדי של השר.
ב-18 בדצמבר 2024 ערך קיש יום ביקור שכלל שלוש עצירות נפרדות באריאל: מפגש מקצועי בעיריית אריאל, ריאיון עם אגודת הסטודנטים באוניברסיטה וישיבת עבודה עם הנהלת האוניברסיטה עצמה. שילוב כזה של עירייה, סטודנטים והנהלה באותו יום אינו חוזר על עצמו ביחס לאף מוסד אקדמי אחר לאורך כל התקופה הנסקרת, מינואר 2023 עד מרץ 2025. בסך הכול נרשמו ביומן שמונה אזכורים לאוניברסיטת אריאל, מהם שבעה מפגשים ישירים, ולצדם ארבעה מפגשים נוספים עם ראש העירייה וקרן הפיתוח של העיר – היקף מגעים שאין לו מקבילה.
לשם השוואה, עם נשיא האוניברסיטה העברית, פרופ׳ אשר כהן, נפגש השר שלוש פעמים – תמיד בפורמט הדיפלומטי הסטנדרטי, בלשכתו או בכנסת, ולא בביקור באתר. עם נשיאי אוניברסיטאות חיפה ובר-אילן נרשמו ארבעה ושלושה מפגשים בהתאמה, וגם הם היו בעיקר בפורמט של ביקורי נימוס. מכון ויצמן למדע מתועד במספר הגבוה ביותר של מפגשים – שמונה – אולם המספר הזה כולל מפגש אחד בלבד עם נשיא המכון; יתר המפגשים עוסקים בעיקר בתוכניות מדעיות נקודתיות, ולא בביקור מוסדי מקיף. שמה של אוניברסיטת רייכמן, לשעבר הבינתחומי, מופיע תשע פעמים, אך רובן קשורות להשתתפות השר בכנס הרצליה השנתי – אירוע שרוב השרים הבכירים נוכחים בו מדי שנה – ולא למעורבות ייחודית במוסד.
הממצא החד ביותר נוגע לשלושה מוסדות שנעדרים כמעט לחלוטין: אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, הטכניון ואוניברסיטת תל-אביב. אוניברסיטת בן-גוריון, מוסד מרכזי בפריפריה הדרומית, והטכניון, מן המוסדות הטכנולוגיים המובילים בישראל, אינם מתועדים ביומן ולו בפגישה אחת עם נשיא, רקטור או הנהלה בכירה לאורך יותר משתי שנות כהונה. האזכור היחיד שלהם הוא אגבי: פגישה חד-פעמית עם חוקרת מאוניברסיטת בן-גוריון. גם אוניברסיטת תל-אביב, השנייה בגודלה בישראל, זכתה למפגש ישיר אחד בלבד – ואף הוא לא עסק באוניברסיטה עצמה, אלא בפגישה עם פרופסורית בעניין קריית שמונה.
יש לסייג: זהו ניתוח של יומן הפגישות הרשמי בלבד, ולא מיפוי מלא של כלל קשרי השר עם מוסדות אלה. ייתכנו שיחות טלפון, אירועים לא רשמיים או ערוצים מנהליים שלא תועדו ביומן. עם זאת, גם בהינתן ההסתייגות הזו, הפער בין תשומת הלב האינטנסיבית והמעשית שקיבלה אוניברסיטת אריאל – מוסד בהתיישבות ביו"ש – לבין ההיעדרות המוחלטת של מגע מתועד עם נשיאי אוניברסיטת בן-גוריון והטכניון בולט, ומצטרף לתמונה הרחבה יותר של סדרי העדיפויות הגאוגרפיים-פוליטיים של השר.
ראוי לציין, למען האיזון, שהשר כן קידם מהלך אקדמי חדש בפריפריה הצפונית: שלוש פגישות – ביולי 2023, במאי 2024 ובינואר 2025 – בנושא הקמת "אוניברסיטת הגליל". זהו פרויקט שאינו קשור ליו"ש, והוא מעיד שההיעדרות של בן-גוריון והטכניון אינה נובעת בהכרח מהזנחה גורפת של כל מה שאינו במרכז הארץ או ביו"ש.
על הרקע הזה, תוצאות פיז"ה שפורסמו ב-8 בספטמבר מקבלות משמעות נוספת. ומה מספר היומן על פיז"ה עצמה? ב-3 בדצמבר 2023 קיים קיש "פגישה מקדימה להצגת הישגי ישראל במחקר פיזה 2022". למחרת התקיימה הצגת התוצאות. לאחר מכן נמצאה פגישה מפורשת אחת נוספת בלבד: ב-8 בדצמבר 2024 נפגש קיש עם נציגי קרן טראמפ בנושא מבחני פיז"ה. זה הכול.
ברבעון הראשון של 2025, ערב מחזור המבחנים שתוצאותיו פורסמו ב-8 בספטמבר, לא נמצאה ביומנו של קיש אף פגישה שכותרתה מזכירה פיז"ה. אי אפשר לקבוע מכך שהשר לא נערך למבחנים: ביומן מופיעות פגישות עם גורמי הערכה אחרים שאינן נושאות את השם "פיז"ה" בכותרתן. אבל אין בו עדות לעיסוק אישי בפיז"ה בהיקף המתקרב לעיסוק המתועד ב"אופק חדש" וברשתות החרדיות.
ההשוואה אינה מושלמת: שר חינוך אינו אמור לנהל את מערכת החינוך כדי להצליח במבחן בינלאומי אחד. אבל פיז"ה מודד את אחת ממשימות היסוד שלו – יכולתם של תלמידי ישראל לקרוא, לחשוב, להשתמש במתמטיקה ולהבין מדע. במבחן הזה ישראל רשמה שפל היסטורי.
היומן אינו מוכיח קשר סיבתי בין סדרי העדיפויות של קיש לבין ההידרדרות בהישגים. הוא כן מספק הצצה למה שקיבל את זמנו ותשומת לבו האישית של השר: עשרות דיונים בענייני החינוך החרדי, רצף פגישות על "אופק חדש" ותקנות הפטור, קשר הדוק עם הפוליטיקה החרדית השואפת באופן מתמיד להעניק למוסדותיה החרגה מלימודי ליבה למרות שלשם כך הם מקבלים הרבה כסף, ושל הפוליטיקאים בזרם הדתי-לאומי, וטיפול מתמשך ביו"ש. החינוך הממלכתי, לעומת זאת, נמצא ביומן בכל מקום – אבל כמעט אף פעם לא כאינטרס מגזרי שהשר עצמו מבקש לייצג ולטפח באותה מידה של תשומת לב אישית.
במובן הזה, תוצאות פיז"ה אינן רק עוד טבלה בינלאומית לא מחמיאה. הן מחזירות למרכז שאלה בסיסית על כהונתו של קיש: בזמן ששר החינוך הקדיש תשומת לב אישית רבה כל כך לחינוך המגזרים הקרובים לקואליציה, האם במשרדו הוקדשה אותה מידה של קשב לחינוך הממלכתי של כלל ילדי ישראל? זהו חינוך שטיפוחו ישפיע לאורך זמן על תוצאות פיז"ה, והרבה מעבר להן.
שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.
