
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
כשגבר רוצה לשמוט תלונה של אישה, הוא קודם כל יארוז אותה מחדש בעטיפה של רגשות, אחר כך יעקר אותה על ידי הכחשה גורפת. זה לא הוא אשם, אלא זו היא שמרגישה ככה. הדברים לא באמת התרחשו באופן הזה, אלא הם לא יותר מסך התחושות שלה. אין אמת, אלא פעימות נשיות אקראיות, הורמונים, מנעד חסר עקביות ועכבות של טענות משונות.
האקדמיה ללשון עברית מכנה את התגובה המתנשאת ושונאת הנשים הזו בשם גזלות דעת (באנגלית "גזלייטינג"). אבל אפשר למצוא בקלות סופרלטיבים נוספים, כמו נבזיות מכוונת, מניפולציה זולה ובעיקר כתב הגנה משפטי. אם יגידו לך מספיק פעמים שזה בראש שלך וזה רק נדמה לך, את תאמיני, וחמור מזה, כולם יאמינו. והרי לעזאזל העובדות, מי שמנוול מספיק, למדנו בעשורים הארוכים תחת שלטון נתניהו, מצליח לשלוט בנראטיב.
במשך תקופה ארוכה המשרד להגנת הסביבה בראשות השרה עידית סילמן מעכב תגובות לשאילתות של כתבים מסוימים. עשרות מפניות שקוף בשנה האחרונה לא נענו ואם נענו, אז לאחר זמן ארוך ולא סביר או מידתי. לפעמים מדובר בהתעלמות גורפת ותמוהה, לפעמים תגובה שמגיעה שבועות אחרי שנשלחה השאלה, עד שאינה רלוונטית יותר ולפעמים רגעים ספורים אחרי הפרסום עד שקשה שלא לתהות על העיתוי.
שרשרת הפיקוד במשרד להגנת הסביבה, בדומה לחלק ממשרדי הממשלה, גוזרת שכל שאילתא ותגובה נשלחות ללשכת המנכ"ל – רמי רוזן, וללשכת השרה – סילמן. הם החותמת האחרונה, בין אם מדובר בריאיון עם עובד משרד על הישגיו, בשיחת רקע על נושאים טכניים או בטענות למנהל לא תקין.

על פניו, ראוי שהדרג הפוליטי יהיה מעורב, יכיר ויוסיף את הזווית שלו. אלא שבמקרה הזה, התוספת של סילמן ולשכת המנכ"ל המתחלפת, היא בעיקר תוספת עיכוב של עשרות מענים. למעט הפגיעה בעבודה העיתונאית, מדובר בהרבה מאוד מידע שהציבור לא נחשף אליו בגלל סדרי עדיפויות מעוותים, מידע שעשויות להיות לו השלכות בריאותיות, שנוגע לחיי אדם.
כעת מתברר, כי מדובר ב"תחושות" בלבד. המשרד קיבל בקשת תגובה בנוגע להתעלמות מפניות עיתונאיות. הדובר רועי שחם ומשרדו, שהפעם הגיבו בזמן ובמהירות, טענו כי מדובר ב"תחושות", ושלטענתם "אינן משקפות את עבודת המשרד". זו אינה פליטת פה, אלא תגובה רשמית מטעם המשרד להגנת הסביבה.
מתברר כי הסרת האחריות לא נגמרת שם. בשיחה עמו, הסביר שחם, שאמור לדברר מכיסנו הציבורי את פעילותו המקצועית של המשרד ולא את קידומה הפוליטי של השרה (לשם כך ישנם דוברים אישיים), שהבעיה אינה בהתנהלות השרה, כי אם באופן הסיקור שלה. כלומר הבעיה אינה שורה של מחדלים שהתרחשו תחת המשמרת שלה, כמו ביטול המס על החד פעמי, הפסקת התמיכות בארגוני הסביבה, מסמוס חוק האקלים, חירור חוק אוויר נקי, קידום ממשלתי של הכרייה המזהמת בשדה בריר, אישור עוד תחנת כוח בטכנולוגיה מזהמת באזור התעשייה באשדוד, עיכוב במינויים לוועדות התכנון, התפוגגות הצו שמורה על תחנה מרכזית בתל אביב כאזור מוכה זיהום אוויר, ועזיבה של שורת עובדים ותיקים ומסורים, מקצועיים וערכיים. לשיטתו של הדובר הממשלתי, כל אלה אינם מתחום המציאות אלא תולדה של נקמנות אישית על תרומתה להפלת הממשלה. ובאשר לחוסר העקביות בתגובות? מדובר ברגשות, לא יותר. אין אמת, יש רק תעלולי שיווק. אין מציאות, יש רק יח"צ.
אלא שהדובר שחם אינו הסיפור, הגם שהתגובה שלו שערוריתית והשיחה עימו מעוררת תמיהה. שחם הוא עדיין בחזקת עובד מדינה מקצועי בעל רקורד ציבורי עשיר, שרק התחיל בתפקיד חדש. הסיפור הוא האופן העקום שבו סילמן שוב מנצלת את משאבי המשרד לצרכיה אישיים, על חשבון הציבור.
אחד השיאים נגלע כאשר דוברות המשרד החלה לשרבב את שמה של סילמן לכל הודעה לתקשורת, באופן בוטה ומנותק מהקשר. לאחר הפרסום ב"שקוף", משרד המשפטים התערב ועצר את המהלך. זה אינו המקרה היחיד, בשלוש השנים האחרונות התרחשו מספר תהליכים שמדגימים את התנהלות השרה, החל מעיכוב פרסומי דוחות לא מחמיאים ועד לפרסומת אסורה של חברה פרטית. ברקע, הודעות דוברות רבות נשלחות עם שורת תמונות מחמיאות של סילמן, מציצה מאוטובוס או ממששת אלמוגים בחליפת צלילה, משל היתה משפיענית רשת ולא חברת ממשלה.

בתקופה האחרונה מחלקת הדוברות של המשרד להגנת הסביבה ספגה מהלומות קשות. דוברת המשרד הוותיקה, גתית פנקס, עזבה את תפקידה לאחר כמעט עשור בשירות הציבורי, ולאחר תקופה ארוכה ללא מנהל מחלקה, מונה שחם בזמן המערכה עם איראן. טרם המינוי חשפנו ב"שקוף" התנהלות תמוהה – מנכ"ל המשרד הנכנס, רוזן, ביטל את מועד המכרז לילה לפני כינוסו. בשיחה עמו סיפק נימוק תמוה לא פחות: "הייתי גמור".
החשש היה שדחיית מועד יום המיון תגזור פרישה של מועמדים רבים מתוך השירות הציבורי, מה שבתורו יאפשר להצניח מקורב. לבסוף, תחת עינו הפקוחה של הציבור, התקיים מכרז חדש ושחם נבחר במנהל תקין, ככל הידוע. גוגל מספר כי שחם הוא איש מקצוע ותיק, שכיהן שנים ארוכות בשירות הציבורי בתפקידי דוברות. יש לו היסטוריה פוליטית, הוא היה מזוהה עם הליכוד בעברו ואף עשויה להיות לו היכרות כלשהי עם המנכ"ל רוזן, בשעה ששניהם כיהנו בתקופות דומות כיו"ר אגודות סטודנטים, שחם במכללת נתניה ורוזן ביזרעאל.

כניסתו של שחם היא אמנם ציון דרך, אך היא בסך הכל עוד אירוע בתוך התנהלות של קדנציה שלמה.
לשכת הדוברות מונה עובדים נוספים, גם בהעדר מנהל מחלקה, והמשרד כולו מכיר את פרקטיקת המענה לכתבים ומיומן בכך. ועדיין, המשרד להגנת הסביבה עיכב ולא שחרר תגובות לתקשורת כי לשכת השרה סילמן לא איפשרה את זה במשך לפחות שנה שלמה. החל ממענה על חריגות שהתרחשו בבית הזיקוק אשדוד, דרך שורה של מינויים חסרים במטה המשרד שפוגעים בעבודת המשרד, ועד לתגובה על דוח מבקר המדינה. כמובן, באמצע היו עוד שורה של בקשות לריאיונות, שיחות רקע והבהרות.
התהליך פוגע גם בעובדים עצמם. לאחרונה חשפנו כי סילמן מסרבת לשחרר את יומנה לציבור הרחב, בניגוד לחוק חופש המידע. במשרד להגנת הסביבה, שם ממונים על אכיפת החוק, לא ענו בזמן אמת. כלומר סילמן מנעה מהמשרד להשיב על התנהלות לא תקינה שלה בעצמה, בכך פגעה בעובדיו. מבחינתה, שהתקשורת תכפיש את הממונה על חוק חופש המידע ולא תאפשר לה לספר שבעצם היומן לא התפרסם כי סילמן סירבה לשחרר אותו, לא המשרד. ושומר הסף? שלח תגובה שבוע לאחר הפרסום. אלמלא מקורות שסיפרו כי סילמן היא זו שלא שחררה את היומן, הפרסום היה כולל גם את שמה של הממונה בנסיבות שליליות.
לא מדובר בעניין אישי, אלא בפגיעה בציבור. לכן, כחלק ממאבק משפטי, עו"ד אלעד מן שלח בשם מערכת "שקוף" פניה ללשכה המשפטית של המשרד להגנת הסביבה, על ההתנהלות של דוברות המשרד וחוסר מענים עקבי. הפנייה נכון למועד כתיבת שורות אלה עדיין לא קיבלה כל התייחסות מהלשכה.
התפוררות ופוליטיזציה בשירות הציבורי מובילה לפגיעה אנושה בדמוקרטיה. ההתעקשות על מנהל תקין בתקופת מלחמה ותחת מצבי חירום וחקיקות דרקוניות, אינה פריווילגיה, אלא תשתית שבלעדיה לא יתקיים תיקון.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר:
"צר לנו על התחושות שהובאו, שאינן משקפות את עבודת הדוברות במשרד ואת מחויבותה. שיתוף הפעולה עם כלל כלי התקשורת הוא ערך מרכזי עבור המשרד, ואין יסוד לטענה בדבר כוונת מכוון באי מתן מענה. מאז כניסתו של הדובר החדש לתפקידו מושקעים מאמצים רבים בייעול העבודה ובהאצת המענה, והוא אף יזם קשר פרונטאלי וטלפוני מספר רב של פעמים מול הכתבת הפונה במטרה להעמיק את שיתופי הפעולה והקשרים המקצועיים ולהדגיש את פעילויות המשרד בנושאים אותם סיקרה. אנו נמשיך לפעול בשקיפות, מקצועיות ושוויון".
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
5 Responses
מכיר את המקור הקולנועי לגזלייטינג.
אבל בפועל זה משהו שכל אדם יכול לעשות לאדם אחר, ללא קשר למגדר, ולא רק "כשגבר רוצה לשמוט תלונה של אישה". בהתאם לכך התגובה הזו אינה רק "מתנשאת ושונאת נשים".
„המצפן” הוא אמנם טור דעה, אבל כאן מתבקש, לדעתי, להביא נתונים — הייתי מצפה לראות טבלה של פניות עם תאריכי הפניה והתגובה, כדי „[לשקף] את עבודת הדוברות ואת מחויבותה”, כמו שאומר הדובר.
„שקוף” בוודאי יכולים להביא את הנתונים המפורשים מהצד שלהם. הייתי סקרן מאוד לראות את הנתונים האלה מהצד של הדוברות – מתי הם קיבלו פניה, מתי העבירו אותה ללשכות השרה והמנכ״ל, מתי קיבלו את התגובות מהלשכות, וכמה זמן לקח עד שהתגובה יצאה החוצה — אבל יש לי הרגשה שאת זה יהיה הרבה יותר קשה לקבל.
קשה כל כך לקרוא. התסכול ותחושת חוסר האונים מציפים.
הממשלה מושחתת לגמרי.
מפרקים כל דבר שנוגעים בו.
עידית סילמן מפרקת מצטיינת. לרעה.
מגוחך שבשמאל מאשימים מישהו בגזלייטינג, בדי אנ אי של השמאל צרוב הגזלייטינג