חולשת הכנסת מול הממשלה התגלתה במלוא עוזה בסאגת חוק הרבנים

"לאחר שהבין שאין לו רוב – נתניהו הסיר את 'חוק הרבנים' מסדר היום" – זו התראת הפוש שנשלחה מטעם "כלכליסט" בשעות הקטנות של הלילה. התראות בניסוחים דומים לזה נשלחו למכשירים הניידים גם ממאקו, N12, רשת ב ועוד. בכך הגיעה לשיא סאגת חוק הרבנים השנוי במחלוקת, אחרי ההדחה הספק חוקית של חברי הכנסת טלי גוטליב ומשה סעדה מהליכוד משורות ועדת החוקה של הכנסת, על ידי יו"ר הסיעה אופיר כץ. 

• ללא הצבעה בסיעה: גוטליב וסעדה הודחו בניגוד לתקנון הכנסת?
• הענישה השרירותית תפחת? יועמ"שית הכנסת תפרסם סנקציות שהוטלו על ח"כים
• הסירוב של בן גביר לשלוח נציג לוועדה ממחיש את הפגיעה במעמד הכנסת

"רה"מ החליט", "נתניהו הסיר" – כל הניסוחים האלה לוקחים כמובן מאליו דבר שלא אמור להיות כלל מובן מאליו במדינה דמוקרטית שבה מתקיימת הפרדת רשויות תקינה – ראש הממשלה הכתיב את פעילות הכנסת, היא הרשות המחוקקת.

איש לא הזכיר בדיווחים את יו"ר ועדת החוקה של הכנסת, חבר הכנסת שמחה רוטמן (הציונות הדתית). הוא האיש שבאופן פורמלי ביטל את ישיבת הוועדה שתוכננה להתקיים היום בבוקר (רביעי), אחרי שהקואליציה הבינה שאין רוב למהלך. הוא גם זה שקבע את מועדה של אותה ישיבה. אך זה רק באופן פורמלי. בפועל – כולנו יודעים מי מחליט. ולא מדובר במי שהכנסת הסמיכה לשם כך. 

גם חברי ועדת החוקה לא הזכירו את שמו של רוטמן וידעו לאן בדיוק להפנות את האצבע המאשימה. "שיהיה ברור לכולם שנתניהו לא משך את חוק הג'ובים בגלל שהוא חושב שהוא חוק רע ולא מתאים לשעת מלחמה", כתבה ח"כ יוליה מלינובסקי (ישראל ביתנו), "הוא עשה את זה כי פשוט לא היה לו רוב והוא לא רצה להתבזות. לא היו לביבי קווים אדומים והוא סגר דיל עם אחמד טיבי כדי שימנעו בהצבעה בשביל להשיג את הרוב לחוק המושחת הזה. כשאפילו זה לא עזר, נתניהו התקפל".

המשמעת הקואליציונית הנוקשה הזו, זו הגורמת לנו לקחת כמובן מאליו שרוטמן יבצע את הוראותיו של ראש הממשלה, זו שנגדה התמרדו חברי הכנסת טלי גוטליב ומשה סעדה, היא לא המצאה של הממשלה הנוכחית. היא חלק מהקצנה של תהליך ארוך להחלשת הכנסת מול הממשלה. אנחנו רואים זאת בדמות מנהלות הסיעות שצועקות "בעד" או "נגד" לפני כל הצבעה, כדי להזכיר לחברי הכנסת כיצד להצביע, משל היו רובוטים. 

באיזון בין שלוש הרשויות, הכנסת מוחלשת כבר שני עשורים באופן שמסכן את הדמוקרטיה הפרלמנטרית בישראל. בניגוד לשיח המקוטב סביב חוקי יריב לוין, חיזוק הכנסת הוא מטרה קריטית שגם יכולה לאחד בין הצדדים: מי שמחו נגד ההפיכה המשטרית, ביקשו למנוע מצב שבו לשלטון יש כוח בלתי מוגבל. הרקע לכך הוא שהכנסת כבר מזמן לא נספרת ככוח מרסן לממשלה. המוחים שמנגד טענו שיש לכבד את רצון העם ולאפשר לנבחריו לבצע את הרפורמות שהם מקדמים. בשני המקרים, חיזוק הכנסת משיגה את המטרות שלשמן יצאו המוחים לרחובות.

חברי הכנסת שמעוניינים בשינוי המצב הקיים צריכים לקדם חקיקה בהסכמה רחבה לטובת הפיכת הכנסת לעצמאית יותר ונפרדת מהממשלה. שיתוף הפעולה עשוי להיות מפתיע, כפי שראינו ממש לאחרונה במהלך לביטול הממשלה הפריטטית. מי שיתנגד לחקיקה כזו, לא משנה מאיזה מחנה, יצטרך לעמוד במבוכה מול ציבור בוחריו, לא משנה אם מימין או משמאל, ולהסביר מדוע אינו מאמין בתפקידה החשוב של כנסת ישראל.