גם בלי הקשר הקטארי, נתניהו חשוף לעבירת שוחד חדשה

על פניו הסיפור פשוט: פוליטיקאי זקוק לדובר, אבל יש לו בעיה. הוא לא יכול לשלם לדובר הזה. הפוליטיקאי מוצא פתרון יצירתי: מישהו אחר, מחוץ למערכת הפוליטית, נותן את הכסף במקומו. כל הצדדים שומרים על זה בסוד. מדובר בטובת הנאה מובהקת, וברור שאם זה ידלוף, יהיו לכך משמעויות פליליות. במקרה דומה מהעבר הלא-רחוק בית המשפט קבע שמדובר בשוחד.

בנימין נתניהו, ראש ממשלת ישראל, כבר עומד לדין באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים. בחודשים האחרונים, על רקע המלחמה, יועצים מהמעגל הקרוב ביותר שלו נחקרים במסגרת תיק פלילי שבו כסף קטארי מתערבב עם הדלפה של חומר סודי מצה"ל וניסיון חסר בושה להנדס את דעת הקהל בישראל. מעל הכל מרחף החטא הקדמון, ההרסני, של הזרמת למעלה ממיליארד דולר מקטאר לעזה – הכסף שמימן את מכונת המלחמה של חמאס ואִפשר את טבח 7 באוקטובר.

גם אם לא יוכח קשר ישיר בין קטאר לנתניהו, קשה לדמיין מציאות שבה החקירה הנוכחית לא מסבכת אותו באופן אישי. אם מבודדים את המקרה של הכסף הזר שמימן את הדובר הצבאי שלו, אלי פלדשטיין, מכל שאר האלמנטים בתיק – יש כבר פסיקה מהדהדת שהגדירה מקרים כאלה כשוחד.

היום לפני ארבע שנים בדיוק ניתנה הכרעת הדין בתיק המרכזי של "פרשת ישראל ביתנו", התיק של סגנית השר לשעבר פאינה קירשנבאום. החקירה העלתה שקירשנבאום ופונקציונרים אחרים במפלגה של אביגדור ליברמן קיבלו טובות הנאה בשווי מיליוני שקלים. את טובות ההנאה סיפקו גורמים שקיוו לקבל נתח מתקציב ממשלתי שהמפלגה חילקה כראות עיניה במסגרת שיטת הכספים הקואליציוניים.

מקרה אחד שנידון בתיק מזכיר מאוד את זה של נתניהו. כמו נתניהו, גם קירשנבאום חיפשה מישהו שיממן לה שירותי יחסי ציבור. כמו נתניהו, גם אצל קירשנבאום המימון הגיע מגורם פרטי עם רקע מפוקפק. במקרה של קירשנבאום, הכסף הגיע מעמותה ששיחדה אותה כדי לקבל תקציבים ציבוריים שמנים. הסכום, כ-220 אלף שקל, שימש לרכישת שירותים ממשרדו של היחצן הבכיר רונן צור, ייעוץ אסטרטגי מחברה של מזכיר הממשלה לשעבר עובד יחזקאל וקניית סיקור עיתונאי ב-ynet.

נתיב הכסף טושטש. במקום שהעמותה תעביר אותו ישירות לכיס של קירשנבאום או למפלגה שלה, הוא הועבר דרך עמותה אחרת ותוך חתימה על הסכם פיקטיבי. השופט שדן בתיק, ירון לוי, קבע שמדובר בשוחד וגזר על קירשנבאום מאסר בפועל.

במקרה של נתניהו לא כל העובדות ידועות עדיין, אבל התמונה הכללית כבר הוצגה בתקשורת. נתניהו העסיק בלשכתו דובר צבאי, פלדשטיין, שקיבל שכר מגורם חיצוני. נתניהו היה מנוע מלהעסיק אותו על חשבון המדינה, באופן מסודר ומפוקח, משום שפלדשטיין לא קיבל את הסיווג הבטחוני הדרוש לתפקיד. נתניהו היה יכול לבחור דובר אחר, אבל העדיף להעסיק את פלדשטיין ולממן את שירותיו באמצעות צד שלישי.

פלדשטיין טוען שקיבל את הכסף מאיש עסקים ישראלי בשם גיל בירגר, ובלי שום קשר לקטאר. בירגר, לעומת זאת, תיאר את עצמו כצינור בלבד ואישר שהכסף הגיע במקור מלוביסט אמריקאי בשם ג'יי פוטליק, שעובד באופן קבוע עם ממשלת קטאר ואף נדרש, לפחות על הנייר, לאשר מול הקטארים כל העסקה של קבלן משנה כמו פלדשטיין.

עד לפני כמה שנים, תרחיש שבו מדינה כמו קטאר תממן בחשאי את הכוורת האישית של ראש ממשלת ישראל היה נראה כמו קו עלילה מופרך של סדרת רמדאן אנטישמית. אבל מאז הכל השתנה. גם ההיתכנות של התרחיש, וגם התשובות האפשריות לשאלה האם נתניהו נתן לקטארים משהו בתמורה.

אבל מבחינה משפטית, בהנחה שנתניהו ידע שמישהו אחר משלם לדובר שלו, גם אם הוא לא נתן דבר לקטארים הוא חשוף לעבירת שוחד חדשה. הכסף שמימן את העסקת פלדשטיין הוא טובת הנאה מובהקת, יקרה ומתמשכת. לאיש ציבור אסור לקבל טובות הנאה כאלה גם אם הוא לא נותן כלום בתמורה. אם החוקרים יתעלמו מהרעשים, יחמקו מנסיונות הסיכול ויטפסו עד למעלה, עד נתניהו, תהיה להם הזדמנות להגיד לו את זה באופן אישי.