מנכ"ל המשרד להגנת הסביבה: "המדינה לא תיתן תקציב למי ששם אותה ללעג"

כבר חצי שנה שארגוני חברה אזרחית נאבקים במשרד להגנת הסביבה, שמאיים להפר את איזון היחסים ביניהם. השרה שבראש המשרד, עידית סילמן, בגיבוי המנכ"ל, גיא סמט, מובילים לשינוי דרמטי בנוהל התמיכות שעלול לפגוע בהכנסות ארגוני הסביבה, חופש הפעולה שלהם וסדר יומם האידיאולוגי. סמט, שבימים האחרונים פורסם שיעזוב את תפקידו, אינו מתרגש מהביקורת הקשה – ואף מפנה את החיצים בחזרה. "אני אגיד לך מה מפריע לי", הוא אומר בראיון ל"שקוף". "מפריע לי, שפתאום הגענו למצב שבו ארגונים קמים ואומרים – אם אתה לא תתמוך בי, אני לא קיים". 

רגע לפני תום הכהונה שלו, השרה שמינתה אותו, סילמן, החליטה במסגרת שינוי הנוהל לבטל לחלוטין את תמיכת המשרד במחקרים, ניירות עמדה, ומסמכי מדיניות של ארגוני חברה אזרחית. ואם לא די בזה היא עכבה את פרסום נוהל התמיכות כולו בחצי שנה, ומובילה לכך שארגוני הסביבה יקבלו תמיכה רק בפעילות שקשורה למלחמה הנוכחית. 

• צדק אקלימי ובזבוז מזון: שורה של מחקרים עלולים להיפגע מהמהלך של סילמן
• ביטול תקציב מחקרי הסביבה: "חתירה תחת המובן העמוק של דמוקרטיה"
• סילמן מגבילה את התמיכה בארגוני סביבה: "מהלך עם השלכות הרסניות" 

סמט מגבה את המהלך, וכעת רומז שארגוני הסביבה מתייחסים למשרד כמעין סידור עבודה. "אני יכול להגיד לך את האמת? לא ראיתי אף מחקר שנעשה בשנים האחרונות, שהייתי חשוף אליו, שהיה איזה 'בנפיט' מאוד מאוד גבוה ממנו", הוא מוסיף. "התמיכה לא נועדה כדי לסדר את הבסיס או המשכורות של האנשים, אלא לתת אקסטרה".

אלא שבארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל, "חיים וסביבה", הציגו נתונים שונים. לשיטתם, רק כ-14% מכלל התקציבים של ארגוני הסביבה בממוצע מגיעים מהממשלה. רחוק מהתמונה שסמט מצייר.

המיקוד הסביבתי: מלחמה

חשוב לציין כי מבחינה היסטורית ארגוני חברה אזרחית הם חלק בלתי נפרד מהעשייה של המשרד להגנת הסביבה. זה קורה בעולם ומתרחש גם בארץ. לא אחת ארגוני הסביבה קידמו אג'נדות שבסופו של דבר חלחלו למעלה והשפיע על מקבלי מדיניות, ואף הסיטו את כל הספינה. זה התחיל בקמפיין המיתולוגי של החברה להגנת הטבע, עמותת הסביבה הוותיקה בארץ, שקראה להגן על פרחי הבר, זה נמשך לאורך השנים באלפי סעיפים, וזה קרה גם ממש עכשיו, במסגרת הדיונים על הרפורמה הרישוי המשולב, אז ארגוני הסביבה הובילו לשינויים בנוסח ולהגברת השקיפות. ההחלטה לתמוך רק בפעילות הקשורה למלחמה, תשבית חלקים גדולים מהעשייה של ארגוני מגזר שלישי. 

אין זיהום אוויר בשנה הזו?

"יש זיהום אוויר, אבל זכותו של נבחר ציבור למקד את הדיון סביב סוגיה מסוימת. אפשר להגיד שזו טעות וזה לגיטימי. וכן, עכשיו מלחמה וזה עסק מאוד מאוד רחב שאפשר לקחת אותו לכל מיני כיוונים".

למשל?

"אפשר ללכת לאלף מקומות במסגרת המלחמה, למשל, בזמן שריפות יש אובדן של מינים, או איך עושים שיקום נכון, איזה טעויות עשינו בעבר בשיקום, אפשר לייצר בתוך זה פעילויות".

ומה הייתה עמדתך האישית?

"עמדתי הייתה שזה בסדר", אמר סמט בזהירות. "את יודעת מה? זה היה גם בשיח עם גורמי המקצוע במשרד, הם לא ראו בזה איזו דרמה".

"לא תהיה פה רדיפה נגד רעיונות"

את המהלך של סילמן ניתן לפרש גם בהקשר רחב יותר: הניסיונות החוזרים של הממשלה הנוכחית לשנות את כללי המשחק הדמוקרטיים. במכון הישראלי לדמוקרטיה הזהירו כי מחיקת סעיף המחקרים לבדו מתרחש כחלק מתפיסה רחבה יותר של הממשלה הנוכחית והוא בבחינת "מה שווה התאגיד אם לא שולטים בו". 

ההחלטה של סילמן וסמט למחוק כליל את סעיף המחקרים, בין אם תעבור את הביקורת של המשרד המשפטים ובין אם לא, היא דרמה רצינית. היא אינה קשורה למצב הביטחוני, ואף לא לתקציב הכולל של התמיכות שעלה מעט השנה ביחס לשנה שעברה. אלא היא ביטוי של מדיניות, אידיאולוגיה, והאופן שבו סילמן תופסת את מקומם של ארגוני חברה אזרחית בעיצוב סדר היום.

סמט אומר כי בשנה הקודמת מתוך היקף התמיכות הכולל, כמיליון וחצי שקל הושקעו בסעיף זה. "לא ראיתי בשנים האחרונות משהו שמתפתח כתוצאה מההשקעה הזו. יש עלי ביקורת של האוצר ובסוף, כשאתה מגיע בתור מנכ"ל, אתה עושה פשרות מסוימות". ואני גם מאמין שזה לא כזה נורא אם שנה אחת לא יהיו מחקרים. אם יחליט הנבחר – השר או השרה, אולי אפילו השרה הנוכחית – יחליטו שהם רוצים בהמשך לתמוך במחקרים, זה כן יקרה. האדמה רעדה? אני לא מתרגש", הוא אומר.

"לא ראיתי בשנים האחרונות משהו שמתפתח כתוצאה מההשקעה במחקרי העמותות. יש עלי ביקורת של האוצר, בתור מנכ"ל, אני צריך לעשות פשרות"

אם לשיטתך המחקרים לא אפקטיביים, מדוע לא להחמיר את הסטנדרטים? 

"אם אני אעשה את זה – אני עוד יותר מסבך את תהליך התמיכה".

ועדיין, ביטלתם לחלוטין את האפשרות לתמוך במחקרים, וזה לא קשור למצב הביטחוני ולא שינוי סמנטי, זה שינוי מהותי שנוצר בתוך קונטקסט פוליטי מסוים.

"זה לא קונטקסט פוליטי. מותר לנבחר ציבור להגיד את זה אני כן רוצה, ואת זה אני לא". 

ומה הסיבה? 

"הסיבה שהוא חושב שאין ערך בדבר הזה".  

אלא שבדיון בכנסת בנושא, סמט חשף שהסיבה שונה לחלוטין: "אני חושב שאני כמנכ"ל לא יכול לשלם על משהו שלא הזמנתי אותו ושאני לא מבין מה רשום בו, או שהחליט מישהו אחר", אמר והתייחס לסעיף הזה. כעת, בריאיון עימו הוא מסביר: "אם מישהו חושב לשים ללעג את המדינה, ללכת למקומות שהם לא הגיוניים, המדינה לא תיתן לו תקציב. זה סעיף לגיטימי". 

הוא מסרב לקשר את המהלך לתמונה הכוללת מהלכים נוספים של הממשלה הנוכחית – הענקת כוח שלטוני עודף לשרים, חשש מפני רדיפה פוליטית, איום בפגיעה בגופי תקשורת ועוד. "הייעוץ המשפטי לא ייתן שיעשו רדיפה שלטונית כנגד רעיונות", הוא מבהיר.

סמט מבקש להזכיר כי דווקא הוא זה ששינה את הסעיף שמגדיר שהמשרד לא יתמוך בפעילויות שיוצאות נגד המדינה. הוא טוען שהניסוח היה קיצוני והוא ביקש לשנות אותו. אלא שהשינוי עורר עוד יותר תרעומת. כעת, לפי נוסח הטיוטה, כל פעילות צריכה להתאים למדיניות המשרד והחלטות ממשלה. סמט מתעקש שזה ניסוח של משרד המשפטים. "אמרתי למשרד המשפטים שזו בכלל לא סוגיה שאני אקיים עליה דיון ולבסוף זה סעיף שמשרד המשפטים ניסח מחדש". 

כלומר אם בעבר היה ניסוח כללי שפעילות נגד המדינה לא תקבל מימון, כעת זה ממוקד לפעילות שצריכה להתאים למדיניות המשרד להחלטות ממשלה. 

"משרד המשפטים ניסח אותו וחשוב לציין, לא השתמשנו בסעיף הזה בעבר ואני מצפה שלא נשתמש בו. אני חושב שאם מישהו מתנגד למדיניות האקלים ויש ארגונים כאלה, אני לא צריך לתמוך בו. את חושבת שאני צריך לתמוך במישהו שאומר אין שינויי אקלים?" 

אם יש ארגון רציני שמציג מחקר מעמיק שבסופו של דבר יספק לכם כלי מדיניות שישפרו את העבודה של המשרד, אין בזה פסול. בתנאי כמובן שהסטנדרטים אקדמיים ורציניים. 

"השאלה אם אני צריך לתמוך בארגונים האלה. ופגשתי אותם, אגב. חשבתי שאני צריך לפגוש את כולם. אם היום מישהו בא ואומר 'לא צריך מתקנים בפסולת, תן לי כסף כי אני צריך לעשות מחקר שלא צריך לעשות כלום בפסולת, צריך להטמין הכל, זה נהדר'. אני לא חושב שאני צריך לממן את הדבר הזה. את מצפה שמישהו במשרד הבריאות יממן מחקר בעד עישון? לא". 

ההשוואה בין אי התאמת מחקר או פעילות למדיניות המשרד, לבין תמיכה בחברות כמו חברות הטבק, שהוגדרו כמזיקות ופגעות בבריאות – מתעלמת מהמצב הנוכחי. בנוהל יש סעיף שמתנה כל תמיכה כך שתתאים למדיניות המשרד והחלטות ממשלה – כלומר מראש, ארגונים שפועלים באופן מובהק נגד סדר היום של המשרד, ספק אם יקבלו תמיכה. "זו זכותו של הנבחר", הוא חותם את הדיון, "זה לא איום ונורא ומותר להיות חלוקים". 

"בלמנו סעיפים מההסכמים הקואליציוניים"

במשך שבועות ארוכים נפוצה שמועה בקרב ארגוני הסביבה שסמט מבקש לעזוב את תפקידו. כעת, ההחלטה נחתמה ואפילו מחליף נמצא. אלא שהעיתוי שבו הוא פורש, קריטי לא רק ליציבות המשרד בזמנים קשים במדינה, אלא בשעה שבה חוקים משמעותיים נמצאים על השולחן, כמו דיונים על חוק האקלים, יישום מדיניות פסולת או אפילו חלופה לחוק המיסוי על כלים חד פעמיים שרחוקה משמעותית מפתרון. 

ואם מדברים על הממשלה, אתה עוזב את השירות הציבורי אחרי שנים ארוכות באמצע קדנציה רווית דרמות פוליטיות, ניסיון להפיכה משטרית, וכמובן – מלחמה. מה הסיבה לעזיבה? 

"אחרי 24 שנים אפשר לעשות גם דברים אחרים. לא חייבים להיות רק במשרד ורק בהגנת הסביבה". 

אגיד את זה ברור יותר: למרות הביקורת עליך לאורך השנים, אתה עדיין נתפס כאיש מערכת והחשש מלכתך הוא עמוק וקצת נתפס כמי שנוטש את הספינה כשהיא טובעת. 

"הספינה יציבה ואני לא נוטש אותה, הכל יהיה בסדר. אני לא נוטש ואני בטוח שזה בסדר במשרד. השרה נתנה בשנה וחצי האחרונות לדרג המקצועי את כל הגיבוי שהוא רצה. לא קיבלו החלטות, שאני מכיר, שהיו כנגד עמדת הדרג המקצועי. השר יכול לכוון ולהחליט קצת שונה מהדרג המקצועי". 

אבל לא אחת אתה בלמת את סילמן בהחלטות.

"אנחנו בסוף קיבלנו החלטות ביחד, אני והשרה יודעים לעבוד יחד". 

שנינו יודעים שהיית מעורב בבלימת מהלכים.

"יש לי את הדעה שלי, יש דעה של השרה ואת דעת הדרג המקצועי. אנחנו יושבים ביחד ובסוף מוצאים את הדרך. 'הכל על פי רוב המעשה', נאמר בפרקי אבות ובסוף צריך לשפוט על פי רוב המעשה. המעשים במשרד בסוף, היו טובים, נכונים וראויים, חקיקות נכונות, התקדמות בהם, ויכוחים, מחלוקות. ובסוף גם כשאנחנו מגיעים לחוק האקלים (לדיון בוועדת הפנים י"ג), עומד דב חנין, (יו"ר פורום האקלים הישראלי וחבר הכנסת לשעבר י"ג), שהוא אולי הסמן הירוק ביותר – ואומר 'רבותיי, אל תשפכו את זה, חשוב לנו הילד וצריך להיטיב איתו'. הבאנו את חוק האקלים סוף סוף לכנסת. וזה לא הדבר היחיד, גם פסולת בניין – אני מקווה שסוף סוף האוצר יפסיקו לשגע את המוח ונצליח להתקדם. אני מחוייב לנסות להגיע איתו להסכמות ככל יכולתי, גם בשמונה בערב". 

ועדיין, את חוק המיסוי על הכלים החד פעמיים ביטלתם ולא הבאתם חלופה כפי שהתחייבתם. 

"ביטול החוק היה מעוגן בהסכמים קואליציוניים. והאמת שאת רוב הסעיפים בהסכמים הקואליציוניים בנושאי סביבה – הצלחנו לבלום, כמו מעבר קרן הניקיון כמו מעבר המשטרה הירוקה. אלה שתי דרמות במסגרת חוק ההסדרים שלא קרו".