ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש
Close this search box.
חיפוש

בלוף המשילות: פירוק השירות הציבורי היה חלק מתוכנית גדולה יותר

במשך שנים נאבקו ממשלות נתניהו בשירות ציבורי עצמאי ומקצועי • מאחורי הקלעים פעלה רשת ארגונים ממומנים בכסף זר ואסטרטגיה פוליטית קיצונית מיובאת מארה"ב • חלק שלישי בסדרה
הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

"דעו לכם, שהראש הבירוקרטי הזה נמשך לא רק למשרדי ממשלה, אלא גם לארגונים בחברה האזרחית. מתישהו, אנשי הארגון האלו, בעלי מקצוע, הם יודעים לארגן ולנהל. לכן, אם אתה מתפתה לקחת אנשי מקצוע כאלו לארגון שלך, הם מתישהו ישתלטו עליו. תוך X שנים כל ארגון ימני הופך להיות ארגון שמאלני, זה בדוק ומנוסה. לכן, לא לגייס אנשי הנהלה על בסיס כישורים של הנהלה ולקחת רק אנשים שהם שותפים לדרך, להשקפה ולמטרות של הארגון" (משה קופל, יו"ר פורום קהלת, 2019)

*  *  *

מרץ 2023, חברת הכנסת מהספסלים האחוריים של הליכוד, קטי שטרית, מתראיינת בחדשות 13. כשברקע המאבק האזרחי המתגבר נגד חוקי ההפיכה המשטרית, שואל המראיין את חברת הכנסת על ההסברים שמקבלים חברי המפלגה מאחורי הקלעים בקשר ל"רפורמה המשפטית". "אנחנו קיבלנו דף מסרים…", עונה ח"כ שטרית, "לא הייתי קוראת לזה דף מסרים כי לא אנחנו הכנו את זה. פורום קהלת הכינו את זה, קראנו את הדברים…". "רגע", קוטע אותה המראיין, "פורום קהלת שייך לליכוד?". שטרית משיבה בשלילה: "פורום קהלת אינו שייך לליכוד, הוא הביא לפנינו… אגב, גם ראש הממשלה לשעבר בנט וגם איילת שקד השתמשו המון בחומרים שלהם והם מכון כמו כל מכון אחר".

לפרקים הקודמים בסדרת "העין השביעית"

מהפכת המשילות מנצחת: בולמוס המינויים הפוליטיים של ממשלות נתניהו – פרק 2

מהפכת המשילות: כך פורק השירות הציבורי בישראל – פרק 1

פליטת הפה של חברת הכנסת מהליכוד סיפקה הצצה קומית ללפיתה העזה של פורום קהלת, ארגון ימין אוונגליסטי רב-זרועות, את הפוליטיקה הימנית בכלל והמהפכה המשטרית בפרט. בפורום בנו, בעבודה עקבית והשקעה כספית עצומה, רשת השפעה חסרת תקדים בכנסת ישראל.

"בשנותיי בכנסת מצאתי את פורום קהלת בכל מקום", אומר עופר שלח, לשעבר חבר כנסת מטעם יש-עתיד ויו"ר ועדת ביקורת המדינה, בשיחה עם "העין השביעית". "לא רק בימין ולא רק בליכוד, בממשלת השינוי היתה להם השפעה מאוד גדולה וגם אצל יאיר לפיד הם ישבו לא מעט".

מליאת הכנסת (צילום: יונתן זינדל פלאש 90)

שלח נזכר בשני סיפורים המדגימים את מידת המעורבות של פורום קהלת בחקיקה בישראל מאז הוקם הפורום ב-2012 וביתר שאת אחרי הבחירות הדרמטיות של 2015.

"מתן כהנא נכנס לכנסת, ח"כ חדש, ואחרי כמה שבועות הגיש הצעת חוק לפירוק ההסתדרות", נזכר שלח, "שאלתי אותו מה העניין והוא סיפר לי שמפורום קהלת באו אליו ודיברו איתו ושכנעו אותו שזה נכון והוא הגיש את זה". שנה קודם לכן, ב-2018, קידמה שרת התרבות דאז, מירי רגב, את "חוק הקולנוע", במטרה להכניס שיקולים פוליטיים בעבודת הקרנות המממנות את הקולנוע הישראלי. למרות הנושא האיזוטרי, לשלח התברר כי רגב היא רק שליחה של הפורום.

"אני הגעתי לוועדת הכנסת שעסקה בעניין למרות שלא הייתי חבר בה, אבל התערבתי כי זה היה חשוב לי וכי זה המקום להשפיע על חקיקה כחבר כנסת. נדהמתי למצוא שם את פורום קהלת מקדם את החוק. מבחינתם זה עוד נדבך בקידום האג'נדה שלהם, אפילו שמדובר בקולנוע".

"מה שחריג הוא ההתמסרות של הח"כים, באופן מוחלט. מי שמוביל בפועל את החקיקה זה מכון המחקר"

במסגרת תחקיר זה רואיינו, בין היתר, ח"כים ויועצים פוליטיים בהווה ובעבר, שסיפרו על הקשר ההדוק בין הממשלה לרשת ארגונים שפורום קהלת עומד במרכזם. טל אלוביץ', לשעבר מנהל סיעת העבודה, מסביר: "היתה סינרגיה מוחלטת בין הח"כים לנציגי קהלת, לוח הפגישות של השר לוין עם עו"ד אביעד בקשי, למשל, הוא משמעותי ביותר. יש תמיד איזושהי יד רוחצת יד, מכון מחקר X עוסק בסוגיה Y יחד עם ח"כים מסוימים, אח"כ הם מופיעים בכנס של המכון והמכון מקדם להם טורי דעה וכן הלאה".

"לדעתי זו סינרגיה רצויה, אין פה בעיה", מדגיש אלוביץ', "אבל העוצמה פה שונה לעומת המון מכוני מחקר אחרים. מה שחריג הוא ההתמסרות של הח"כים, באופן מוחלט. מי שמוביל בפועל את החקיקה זה מכון המחקר".

גורם אחר, שעוסק במעקב אחר עבודת הכנסת במשך שנים, אומר גם הוא: הפרקטיקה לגיטימית, אבל המגרש אינו שווה עבור כולם. לדבריו, ההשפעה חסרת התקדים שצברה רשת הארגונים של קהלת על חברים בממשלה, מצטרפת לעיוות אחר של המשטר בישראל: הכוח העצום שצברו שרי הממשלה מול חברי הכנסת ושומרי הסף.

ג'ארד קושנר, חתנו של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, עם אשתו איוונקה טראמפ ועם רה"מ בנימין נתניהו, באירוע לציון שנה לחתימת הסכמי אברהם, כנסת ישראל, ירושלים, 11.10.21 (צילום: יונתן זינדל)

זהבה גלאון, יו"ר מכון "זולת" ויו"ר מרצ לשעבר, סיפרה בשיחה עם "העין השביעית" על מקרה שראתה במו עיניה: "אנשי קהלת מגיעים ללשכה של חבר כנסת מסוים, דווקא לא מהימין, ומציעים לו לקדם הצעת חוק שלהם. הצעת החוק של קהלת לא מעניינת את חבר הכנסת אז אנשי קהלת מציעים לו עסקה. אתה תקדם את הצעת החוק הזו שלנו, שאין לך שום עניין בה, בתמורה אנחנו נקדם הצעת חוק שלך שתקועה ושאנחנו יודעים שאתה לא מצליח לקדם לבדך".

חבר הכנסת הסכים לעסקה. הוא קידם את הצעת החוק של פורום קהלת, ובתמורה קיבל חינם אין כסף עבודת לובי ויחסי ציבור לקידום הצעת החוק שלו. שתי ההצעות נכנסו לספר החוקים. לדברי גלאון, הסיבה בגינה התפטרה מהכנסת היא כדי להקים את מכון המחקר "זולת" שיאתגר את השליטה של קהלת בכנסת ובממשלה.

"אנחנו מנסים לפתח יחסים ישירים עם המחליטים, חברי הכנסת, השרים וכן הלאה, ואנחנו עושים מאמצים מיוחדים בתחילת כל קדנציה"

השפעתו של הפורום על הממשלה הגיעה עד ליחסי החוץ הרגישים ביותר, טוענת גלאון. "הצעה שניסחו בפורום קהלת להכיר בריבונות ישראל על יהודה ושומרון כמעט הפכה לסעיף בהסכמי אברהם", היא מספרת, "זו החלטה מז'ורית, ממש תכנית סיפוח, ומי שעבד על כל הדבר הזה זה פורום קהלת. זה סיפור שלהם, זו אג'נדה שלהם. בסוף, בעקבות לחץ ממדינות ערב, טראמפ הוריד את הסעיף הזה מהסכמי אברהם".

ב-2019 נערך "כנס השמרנות" הראשון, שייסדה קרן תקווה, ארגון האח של קהלת. פרופ' משה קופל, מייסד הפורום ומי שעומד בראשו גם כיום, תימצת כך את עבודת הלובי של קהלת: "בעיקר אנחנו מנסים לפתח יחסים ישירים עם המחליטים, חברי הכנסת, השרים וכן הלאה, ואנחנו עושים מאמצים מיוחדים בתחילת כל קדנציה". שלוש שנים אחר-כך, במסגרת חגיגות העשור של הפורום, הצהיר קופל: "קהלת כתבו וקידמו הרבה חוקים שנכנסו לספר החוקים של הכנסת. החקיקה איננה הדבר החשוב ביותר שאנחנו עושים, מה שיותר חשוב אלו החוקים שמנענו מהם לעבור בעשור האחרון".

כיום שמו של פורום קהלת מוכר לציבור הרחב, בעיקר כמקום בו נוסחה "הרפורמה המשפטית". החלשת מערכת המשפט וריסוק עצמאותה הם אחת משתי מטרות מרכזיות שלמימושן הוקם הפורום מלכתחילה, כשהשנייה היא חוק הלאום. הן חוק הלאום והן החקיקה המרכזית בהפיכה המשטרית נוסחו בפורום קהלת ונדחפו במשך עשור שנים, בעבודת לובי והכשרה מאומצות, לזירה הפוליטית והציבורית.

משרדי פורום קהלת, גבעת-שאול, ירושלים (צילום מסך משידורי חדשות 12)

אלא שהרבה לפני שחוקי ההפיכה הגיעו לוועדת החוקה של ממשלת נתניהו השישית, פורום קהלת ניסח וקידם את פירוק השירות הציבורי בישראל.

בחזית עמד ראש הממשלה בנימין נתניהו ואיתו השרים אילת שקד, יריב לוין, אמיר אוחנה ואחרים, שהובילו את "מהפכת המשילות". אבל את עקבותיו של הפורום ניתן היה למצוא כמעט בכל מהלך פוליטי משמעותי ובכל ניסיון חקיקה שנועד להחליש את השירות הציבורי ולפגוע במקצועיותו על מנת להדק את השליטה הפוליטית בו.

למעשה, פירוק השירות הציבורי הוא אולי המשימה המרכזית של הפורום בדרכו להגשים את מטרותיו.

כך זה קרה.

פורום קהלת ומהפכת המשילות

כבר עם קומו של פורום קהלת, ב-2012, פרסם הפורום את עמדתו הסדורה בעניין השירות הציבורי בישראל, והמתח בין מקצועיות ומצוינות לבין משילות ופוליטיזציה. מי שהושמו על הכוונת היו הפקידים הבכירים: "הפתרון לבעית המשילות נמצא בתחום המינויים לתפקידים בכירים בשירות המדינה", כתב אז ד"ר יצחק קליין, מבכירי קהלת וראש מחלקת המדיניות. "אף שהשירות הציבורי במדינה דמוקרטית אמור להיות מקצועי ונייטרלי, הנורמה בעולם הדמוקרטי היא שנבחרי הציבור רשאים להעסיק יועצים ומנהלים מטעמם, כדי שיסייעו לתכנן ולהוציא לפועל מדיניות התואמת את השקפת עולמם של השרים".

אנשי קהלת הציעו תוכנית מפורטת: העובדה שהשרים ממנים במשרת אמון את מנכ"לי המשרדים שלהם אינה מספיקה. יש להעמיק את הפוליטיזציה של השירות הציבורי

על מנת להחליש את שיקולי המקצועיות והנייטרליות הפוליטית, ולהגביר את כוחם של הפוליטיקאים, כותב קליין כי יש "למפות את התפקידים הקריטיים שהשליטה בהם חיונית כדי לאפשר לממשלה נבחרת לשלוט באמת ולהגדיר אותם כמשרות אמון. בנוסף, יש לשנות את הליך המיון והסינון כך שוועדות מקצועיות לסינון או איתור מועמדים יתמנו על ידי נבחרי הציבור ולא שופטים".

בפורום לא הסתפקו באמירה כללית על הצורך בהשתלטות על מרכזי הכוח בשירות הציבורי והצהירו על תוכנית גרנדיוזית: מיפוי התפקידים הבכירים אותם צריך לכבוש כדי לשלוט במדינה. "פורום קהלת", הוסיף קליין, "בוחן כעת מהם התפקידים 'קובעי המדיניות' בשירות הציבורי הישראלי ומהי הדרך הראויה ביותר לאפשר לנבחרי הציבור לבחור את המתמנים לתפקידים אלו".

שלוש שנים לאחר מכן, ב-2015, פירסם הפורום נייר עמדה נוסף של קליין, הפעם עם עו"ד אביטל בן-שלמה, כיום סמנכ"לית משרד החינוך בראשותו של יואב קיש מהליכוד. המאמר, "משילות ומינויים בישראל", חושף עוד טפח מהתוכנית של קהלת: "דרושה תוספת של משרות אמון בייעוץ המשפטי בכנסת ובממשלה וכן בניהול משרדי הממשלה. יש להגדיל את מספר מינויי האמון העומדים לרשות שר, הן בתפקידי ניהול והן בתפקידים של תכנון מדיניות. הפתרון – לערב את נבחרי הציבור במינויים בשירות המדינה ולייצר 'עתודה' מקצועית של אנשי שירות ציבורי המזוהים פוליטית".

ד"ר יצחק קליין, ראש מחלקת מדיניות בפורום קהלת (צילום מסך)

אנשי קהלת הציעו תוכנית מפורטת: העובדה שהשרים ממנים במשרת אמון את מנכ"לי המשרדים שלהם אינה מספיקה. יש להעמיק את הפוליטיזציה של השירות הציבורי ולאפשר לכל שר למנות לפי בחירתו עוד שני יועצים מקצועיים בכירים או שני מנהלים בכירים הכפופים למנכ"ל. במשרדים חשובים, הוסיפו קליין ובן-שלמה, הממשלה תוכל להגדיל עוד את מספר התקנים של יועצים ומשנים שהשר יכול למנות אליהם מועמדים מחוץ לשירות המדינה.

בנוסף, שר יהיה רשאי לבחור עובד מדינה המשרת בתקן קבוע ולמנותו למשרת אמון, ואף למנות כמינוי אמון את שומר הסף המרכזי של המשרד: היועץ המשפטי.

בקהלת לא הסתפקו בכך ושרטטו תוכנית לריסוק מנגנוני הבקרה שהתפתחו במדינה מאז הקמתה: עיקור כוחה של ועדת שירות המדינה האמונה על מינויי בכירים בשירות הציבורי, הסרת ההגבלות מעל הרחבת המשרות הציבוריות הפטורות ממכרז, ועיגון בחוק של נציבות שירות המדינה כיחידת סמך בתוך משרד ראש הממשלה, שיקבע את מדיניותה. במילים אחרות: פוליטיזציה מוחלטת של השירות הציבורי, שיהפוך לזרוע פוליטית לכל דבר.

מי שקראו את שני הפרקים הראשונים בפרויקט "השותפים הסודיים של נתניהו", הבחינו בוודאי כי הצעות אלו, שהוגשו לפוליטיקאים כבר ב-2012 וב-2015, תואמות להחלטות שקיבלו אחר-כך ממשלות נתניהו בכל הנוגע להחלשת השירות הציבורי והפוליטיזציה שלו. מהחלטה 3075 שקבעה פטור ממכרז לתפקיד משנה למנכ"ל משרד ממשלתי ושינוי הרכב ועדות האיתור, דרך הכפפת נציבות המדינה למשרד ראש הממשלה ועד הצעת חוק היועמ"שים שנכנסה לתוך חקיקת "הרפורמה המשפטית".

ד"ר אביעד בקשי, ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת (צילום: חיים גולדברג)

פורום קהלת לא רק ניסח את רפורמת המשילות אלא גם פעל בעקביות לקידומה, תוך השקעת משאבים רבים. לצד ניסוח ניירות עמדה וקידום הצעות חוק, הוביל הפורום מאבקים משפטיים ופעל להכשרת דעת הקהל.

דוגמה לכך היא האופן בו פורום קהלת דאג להגיב ולתמוך בהחלטה 3075, "חוק הג'ובים" שהפך את תפקיד המשנה למנכ"ל משרד ממשלתי למשרת אמון, כשזו עלתה לדיון בממשלה. ד"ר אביעד בקשי הוא ראש המחלקה המשפטית בפורום קהלת, ממנסחי ההפיכה המשטרית ומי ששר המשפטים יריב לוין מעוניין למנות כשופט בית המשפט העליון. מדובר, אמר בקשי בעת שהחלטה 3075 עלתה לסדר היום, ב"צעד נכון בכיוון של חיזוק הדמוקרטיה הישראלית ומימוש הכרעת הבוחר".

הפורום גם הצטרף כידיד בית משפט לעתירות שונות שביקשו לערער על הפוליטיזציה וההחלשה של השירות הציבורי והביע את תמיכתו בעמדת הממשלה – הזהה לעמדתו שלו. ב-2018 הצטרף פורום קהלת כידיד בית המשפט לעתירה שהוגשה נגד החלטת הממשלה מספר 3075. במסגרת עמדת הפורום שהוגשה לבג"צ נטען כי בסמכות הממשלה לשנות את הרכב ועדת המינויים כרצונה, להפוך אותה לפוליטית או אף לבטלה כליל.

"מהפכת המשילות" של ממשלות נתניהו התמקדה לא רק בהשתלטות פוליטית על המינויים בשירות הציבורי, אלא גם בריסוק שומרי הסף. מי שאמורים לדאוג לכך שאותם מינויים יעמדו בתנאי סף מינימליים של התאמה ומקצועיות, בעת המינוי וגם לאחריו. "חוק היועמ"שים" הוא דוגמה מובהקת לכך. גם בתחום זה ניתן למצוא מאחורי הקלעים את פורום קהלת.

החוק שנועד להפוך גם את היועצים המשפטיים למינויים פוליטיים, מתגלגל בגרסאות שונות מאז 2017. הוא הוגש על-ידי אמיר אוחנה מהליכוד, אחר-כך על-ידי איילת שקד מהבית-היהודי וצץ שוב במרכזם של חוקי ההפיכה המשטרית ב-2023. בכל אחד מהגלגולים ניתן למצוא מאחורי הקלעים את טביעות האצבע של פורום קהלת.

פרופ' משה קופל, מייסד ויו"ר פורום קהלת (צילום מסך משידור כנס השמרנות הישראלית)

למעשה, עוד ב-2014, בראיון לרשת טלוויזיה נוצרית, חשף פרופ' קופל, מייסד פורום קהלת, את העבודה בפורום על מה שיהפוך עם השנים ל"חוק היועמ"שים".

"יש כל מיני תחומים בהם בירוקרטים אינם מאפשרים לנבחרי הציבור לבצע את עבודתם. התחום הראשון והחשוב ביותר הוא תפקיד היועץ המשפטי במשרדי ממשלה", הסביר קופל, "בישראל, בגלל החלטה מוזרה מאוד של בג"צ לפני שנים רבות, יועצים משפטיים אינם באמת יועצים, הם בעצם הבוסים של השרים. חוות דעת של היועץ המשפטי כיום היא מחייבת. אנחנו עובדים בימים אלו על כתיבת הצעת חוק, אותה אנחנו מתכוונים לקדם בכנסת, שתהפוך את חוות הדעת המשפטיות האלו למה שהן אמורות להיות – חוות דעת מייעצות ולא יותר מכך. זו הולכת להיות עבודה קשה, אבל אנחנו על זה".

קהלת לא פעלו לבד. "התנועה למשילות ודמוקרטיה" מתגייסת למאמצים לסרס את הייעוץ המשפטי לממשלה

כבר באותה השנה מפרסם ד"ר אביעד בקשי את נייר העמדה "הייעוץ המשפטי והממשלה: ניתוח והמלצות". מסקנותיו הן כי "יש צורך ברפורמה יסודית בהגדרת תפקידיו של היועץ המשפטי לממשלה בעניינים שאינם פליליים. ראשית, על הייעוץ המשפטי לממשלה להיוותר בגדר ייעוץ בלבד בעוד הממשלה תהא מוסמכת להחליט כיצד לפעול בכל התחומים לרבות באופן ייצוגה בבתי המשפט. שנית, יש לאפשר לממשלה ושריה לפנות לייעוץ משפטי פרטי ולייצוג משפטי פרטי במצבים שבהם ימצאו לנכון. בנוסף לשתי המסקנות העיקריות הללו, מומלץ גם לשקול כי היועצים המשפטיים של המשרדים השונים לא יהיו כפופים ליועץ המשפטי לממשלה, שחוות הדעת של היועצים תהיינה חסויות וכי המוסדות העוסקים בייעוץ משפטי לממשלה ובייצוגה יופרדו זה מזה".

ד"ר עמנואל נבון, עמית בכיר בפורום קהלת, הדהד את דברי בקשי במאמר "מה זה אומר ייעוץ משפטי?" שפורסם באותה שנה. "כפי שמציע נייר עמדה של 'פורום קהלת למדיניות', כדאי להגדיר מחדש את הסמכויות של היועץ המשפטי לממשלה, ועמו של יתר היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה השונים, כך שחוות דעתם המשפטית תהיה בגדר המלצה בלבד. בדיוק כפי שמשתמע משמם. על מתנגדי ההצעה הזו, מוטלת האחריות להסביר איזה חלק מהמילה 'יועץ' לא מובן להם".

ח"כ שמחה רוטמן (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)

קהלת לא פעלו לבד. "התנועה למשילות ודמוקרטיה" מתגייסת למאמצים לסרס את הייעוץ המשפטי לממשלה. גם במקרה הזה שיתוף הפעולה עם שרי הממשלה הניב תוצאות: הצעת חוק היועמ"שים של משרדי הממשלה, טייק 1. השליח: חבר הכנסת מהליכוד אמיר אוחנה, לימים שר המשפטים.

"התנועה למשילות ודמוקרטיה" הוקמה ב-2013 על ידי יהודה עמרני ושמחה רוטמן, בוגר אחת התוכניות של קרן תקווה ומי שלימים יוביל את חוקי ההפיכה המשטרית כיו"ר ועדת חוקה. עוד קודם לכן ניתן היה למצוא אותו כיועץ לאיילת שקד ובהמשך כמי שהקים עם קרן תקווה את "הפורום הישראלי למשפט וחירות", אליו עוד נגיע בהמשך.

בניגוד לפורום קהלת, בתנועה למשילות נופפו בכך שהם מפעילים מאחורי הקלעים את חברי הכנסת: "התנועה למשילות ודמוקרטיה ניסחה את הצעת החוק", נכתב באתר הארגון, "במטרה להביא לשינוי בשיטת בחירתם של היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה, כך שהיועץ המשפטי למשרד ייבחר על ידי השר המופקד על המשרד למשרת אמון, כפי שהדבר נעשה היום בנוגע לבחירת מנכ"ל המשרד". "הם מלווים אותי", הודה אוחנה.

בדברי ההסבר להצעה נכתב כי "שינוי זה יביא להגברת המשילות ולחיזוק משרדי הממשלה, כך שיוכלו ליישם את מדיניות השר המופקד עליהם בצורה מיטבית והרמונית ולא לעומתית ומסכלת". רוטמן הוסיף כי "תפקידו של יועץ משפטי הוא לסייע לשר להגשים את מדיניותו ולהעניק למשרד את הכלים המשפטיים. זו התפיסה העומדת בבסיס ההצעה".

בעקבות התנגדות ציבורית עזה, ההצעה לא מצליחה להפוך לחוק. היא מוגשת מחדש על-ידי שרת המשפטים איילת שקד בשנה שלאחר מכן. גם שקד לא פעלה לבד. עם כניסתה לתפקיד שרת המשפטים ב-2015, גייסה שקד ליועצה לענייני הכנסת והממשלה ולמרכז ועדת השרים לענייני חקיקה את עו"ד גיל ברינגר: פובליציסט בכתב העת "השילוח" של קרן תקווה ובוגר "המכללה למדינאות" הממומנת על-ידי אותם תורמים של פורום קהלת.

שרת המשפטים אילת שקד עם היועץ גיל ברינגר, הכנסת, 16.12.15 (צילום: מרים אלסטר)

"אני הובלתי את נושא המשילות ומיניתי אנשים מצויינים, אין בזה שום פסול. ברינגר הוא עילוי", מסרה בתגובה שקד (התגובה המלאה בהמשך הכתבה).

ברינגר התגייס לקידום החזון המשותף לאוונגליזם הישראלי ולשקד: השתלטות על מחלקת בג"צים, איתור מועמדים שמרנים לבית המשפט העליון וקידום מחדש של הצעת חוק היועמ"שים שלא עברה ב-2017. "חובתן של הממשלה והכנסת לנצח במאבקן החדש במסגרת חוק היועצים המשפטיים שמובילה שרת המשפטים איילת שקד", הוא כותב ב"השילוח". הכוח צריך לעבור לשרים, הוא קובע.

גם בפורום קהלת פעלו שוב לקידום הצעת החוק המחודשת. "ההצעות של השרה שקד ושל ח"כ אוחנה עשויות להחזיר את הייעוץ המשפטי למקומו הנכון", כתבו ד"ר אביעד בקשי ועו"ד אהרון גרבר.

כאמור, גם הצעת חוק היועמ"שים טייק 2 לא הצליחה להפוך לחוק. כעת היא שבה לחיינו בפעם השלישית, במסגרת חוקי "הרפורמה המשפטית". גם היא, כאמור, נוסחה על-ידי פורום קהלת.

לא איזון, ריסוק

המתח בין משילות למקצועיות הוא אמיתי ואינו ייחודי לישראל דווקא. כל מערכת שלטונית במדינה דמוקרטית מתלבטת מהו האיזון הנכון בין שירות ציבורי מקצועי ונטול פניות פוליטיות, לבין דרג פוליטי בעל סמכויות מספיקות להוציא לפועל את מדיניותו. אולם בפורום קהלת, המנוע מאחורי "מהפכת המשילות" של נתניהו ושותפיו, המטרה היא אחרת. לא מציאת האיזון אלא חיסול עצמאותו של השירות הציבורי והכפפתו המלאה לפוליטיקאים.

"אין לראות בתוספת 20 משרות אמון למצבת המשרות שבמינוי הממשלה כדי לשנות סדרי עולם בשירות המדינה", נכתב בעמדת הפורום שהוגשה לבג"צ בנוגע להחלטה 3075, שזכתה לכינוי "חוק הג'ובים". "נבקש לדחות את הטענה כי משרות אלו משפיעות על האופי המקצועי של שירות המדינה הקבוע. אין גם לקבל את הטענה כי יצירת מספר משרות אמון נוספות בשירות המדינה, שהן לפי הגדרה זמניות ואינן מקנות למחזיקים בהן 'כרטיס כניסה' לשירות המדינה המקצועי, משנה את אופיו של שירות המדינה".

שרת המשפטים אילת שקד, שר התיירות יריב לוין (משמאל) וח"כ אמיר אוחנה, 26.7.15 (צילום: יונתן זינדל)

זהו ניסוח אופייני של עמדת הפורום, שכדאי להתעכב עליו. בניגוד לדוברים אחרים של "מהפכת המשילות", כמו חברי כנסת ושרים מהליכוד וממפלגות הציונות הדתית, עמדותיו של פורום קהלת אינן מנוסחות באופן מתלהם וחד-מימדי. בעוד פוליטיקאים פונים לקהל תומכיהם בווליום גבוה ככל שניתן, ההתבטאויות של פורום קהלת מיועדות בדרך כלל לבית המשפט או לקהל של מומחים ואקדמאים.

בנוגע לפירוק השירות הציבורי, בפורום קהלת מודעים למתח שבין מקצועיות ומשילות ומבקשים לשכנע כי הם אינם מעוניינים לפגוע במקצועיות השירות הציבורי או להעניק לפוליטיקאים שליטה מוחלטת. כך למשל בעמדה המצוטטת לעיל מודגש כי מדיניות הפורום שאומצה על ידי הממשלה, של משרות אמון ומינויים מטעם, לא פוגעת במקצועיות השירות או משנה את אופיו.

מינוי ממלאי מקום נצחיים היא פרקטיקה קבועה של נתניהו, שאומצה גם על-ידי שריו. זאת בנוסף לשימוש במינויים למשרות אמון כמקפצה שתכשיר מועמדים שלא עמדו בתנאי הסף למשרות בכירות יותר

אלא שבניגוד למה שנטען, אותן משרות אמון "זמניות" הן בהחלט "כרטיס כניסה" לשירות המדינה. למעשה, מינוי ממלאי מקום נצחיים היא פרקטיקה קבועה של נתניהו, שאומצה גם על-ידי שריו. זאת בנוסף לשימוש במינויים למשרות אמון כמקפצה שתכשיר מועמדים שלא עמדו בתנאי הסף למשרות בכירות יותר.

ניסוח מתעתע כזה ניתן היה למצוא גם בנייר העמדה שהגיש פורום קהלת בנוגע לתזכיר חוק השידורים השנוי במחלוקת של שר התקשורת שלמה קרעי.

הצעת החוק היתה אמורה להיות גולת הכותרת של מפעלו של קרעי בתחום התקשורת, שפורום קהלת היה במובנים רבים האדריכל שלה: איש קהלת, אלעד מלכא, היה מי שקרעי ניסה למנות כמנכ"ל המשרד, למרות שלא עמד בתנאי הסף. תרבות הישרא-בלוף של מהפכת המשילות איפשרה לקרעי למנותו לבסוף ל"משנה למנכ"ל". אגף אחר בניסיונות החקיקה הכושלים של קרעי, נגד השידור הציבורי, נשען כולו על נייר שנוסח בפורום קהלת.

תזכיר חוק השידורים גרר ביקורת ציבורית עזה שהקיפה את כלל תעשיית השידורים, ארגוני חברה אזרחית, ארגוני עובדים ועוד. מוקד הביקורת היה בניסיון להפוך את הפיקוח על התקשורת המשודרת לפוליטי לגמרי, על-ידי שינוי רדיקלי בהליכי המינוי של הרגולטורים המפקחים על התעשייה.

שר התקשורת שלמה קרעי (שני מימין) בוועדת הכלכלה של הכנסת יחד עם יו"ר הוועדה דוד ביטן (מימין), מ"מ מנכ"ל משרד התקשורת מימון שמילה (שני משמאל) והסמנכ"ל אלעד מלכא, 7.6.23 (צילום: דני שם טוב, דוברות הכנסת)

נייר העמדה של קהלת לא הסתיר את הפוליטיזציה הבוטה ואפילו מתח עליה ביקורת: "מקור ההערות שלפניכם במכון מחקר הידוע בתמיכתו בהגברת המשילות, במובן של הגברת שליטת נבחרי הציבור על המדיניות הציבורית, כשדרך מרכזית לכך היא הגברת סמכות אותם נבחרי ציבור למנות קובעי מדיניות במשרדי הממשלה וברשויות ציבוריות", כתב ד"ר יצחק קליין, ראש מחלקת המדיניות של קהלת, "עם זאת הגברת 'המשילות' במובן זה נכונה כשמדובר ברשות שעיקר עניינה בניהול או פיקוח על מדיניות הממשלה אך הרשות המדוברת אמורה להפעיל רגולציה על עסקים פרטיים בתחום רגיש במיוחד שבו ישנו משנה חשיבות להבטחת עצמאות השחקנים הפרטיים מהעדפותיהם של נבחרי הציבור".

"אם יש משבר משילות שבו שר רוצה לעשות משהו ולא נותנים לו, או שפקידים מתבלבלים בפרשנות של הדברים, אנחנו מסייעים"

אלא שאחרי ההצהרות על הצורך בעצמאות הרגולטור, מפרט המסמך של קהלת את ההצעה שלו עצמו לניסוח החוק. בניגוד גמור לאותן הצהרות, ההצעה של קהלת הופכת את הרשות המפקחת לפוליטית עוד יותר מזו שבתזכיר החוק של קרעי. לפי ההצעה של קהלת, כל חברי המועצה המפקחת ימונו על ידי שרים בממשלה, ובכל ועדות האיתור יהיה רוב קבוע לשרים.

במקרים הנדירים בהם אנשי הפורום מתבטאים בתקשורת, הם נשמעים מעט אחרת מאשר במסמכים המשפטיים המהוקצעים. כך למשל, באותה שנה בה מוגשת העתירה התומכת ב"חוק הג'ובים", מתפרסם ראיון עם מנכ"ל קהלת, מאיר רובין, בו הוא מתייחס גם לסוגיית ה"משילות". ערך המקצועיות נעלם הפעם, ובמקומו מופיעים פקידים מבולבלים: "אנחנו פועלים בשיטות מגוונות", מסביר רובין, "מייעצים לחברי-כנסת ושרים, מגיעים לוועדות בכנסת, כנסים, ניירות מדיניות, כותבים מאמרים בעיתונים, עותרים לבית-המשפט. אם יש משבר משילות שבו שר רוצה לעשות משהו ולא נותנים לו, או שפקידים מתבלבלים בפרשנות של הדברים, אנחנו מסייעים".

רובין, שאמר את הדברים בראיון ל"דה-מרקר", עדיין התבטא באופן זהיר ומעומעם. אבל הבוס שלו, בהזדמנות אחרת, מול קהל ביתי, הרשה לעצמו לדבר בבוטות. בכנס השמרנות הראשון, פרופ' קופל, מייסד ויו"ר פורום קהלת, דיבר בגלוי על המטרה הנסתרת של "מהפכת המשילות". לא חיזוק היכולת של פוליטיקאים להוציא לפועל מדיניות, אלא החלשת השירות הציבורי על מנת שיהיה אפשר להחדיר אליו אנשים מטעם שיוציאו לפועל את המדיניות בה חפץ הפורום. עבור פורום קהלת, הפוליטיקאים הם רק מכשיר והמשילות היא רק תירוץ. המכשול האמיתי הוא מקצועיות וענייניות.

"נבחרי ציבור, גם הטובים, מוקפים בשכבות על גבי שכבות של פקידים", הסביר קופל לשומעיו, "עכשיו אתם צריכים להבין, במשרדי ממשלה למשל, הפקידים הגיעו לשם לפני השר, הם יהיו שם אחרי שהשר יעזוב. מבחינתם הם בעלי הבית והשר הוא אורח שיושב שם לכמה שנים עד שנפטרים ממנו".

אם כן, הבעיה בכוח שיש ל"פקידים", כפי שקופל מכנה אותם בזלזול, אינה בהפרת האיזון בין הדרג המקצועי לדרג הנבחר, אלא בכך שהם אינם "משלנו". "עכשיו, משום מה, הפקידים במשרדי ממשלה הם לא החברים שלנו", המשיך קופל, "לכאורה זה פלא נכון? זה תמוה. היינו חושבים שאם זה רנדומלי, אז חצי מהם לפחות יהיו איתנו, נכון? והיינו גם חושבים שאם הימין בשלטון כבר כך וכך שנים שהיו מביאים פקידים לרוחם. זה לא עובד ככה, ואני אסביר מדוע".

יו"ר פורום קהלת ממליץ להימנע ממינוי משרתי ציבור בעלי יכולות מקצועיות וניהוליות, ההופכים את השירות הציבורי לחזק ומשפיע, ולהעדיף מינויים פוליטיים

ההסבר של קופל מדהים: לשיטתו, "שמאלנים" סבורים כי השירות הציבורי צריך להיות חזק ומשפיע בעוד "ימנים" סבורים כי הוא צריך להיות חלש וחסר השפעה. לכן, מטבע הדברים, מי שמגיעים לשירות המדינה הם "שמאלנים", שניחנים ביכולות מקצועיות וניהוליות. זאת בעוד "ימנים" שניחנים באותן יכולות, שואפים להגיע למקומות אחרים, משפיעים לשיטתם, כמו הזירה הפוליטית.

"מי נמשך לעבודת פקידות במשרדי ממשלה?", שואל קופל ועונה: "אנשים שחושבים שפקידים במשרדי ממשלה אמורים לנהל אותנו. אז יש סלף סלקשיין כזה כן? מי שחושב שהכוח נמצא שם, אז הוא מטבע הדברים ירצה את העבודה הזו. מי שחושב שצריך מדינה קטנה בלי יותר מדי התערבות של המדינה, הוא יעשה משהו אחר".

לכן, ממשיך קופל, יש להימנע ממינוי משרתי ציבור בעלי יכולות מקצועיות וניהוליות, ההופכים את השירות הציבורי לחזק ומשפיע, ולהעדיף מינויים פוליטיים חסרי יכולות מקצועיות וניהוליות, שיעצבו מודל של שירות ציבורי חלש הנתון למרותם המלאה של הפוליטיקאים. אותם פוליטיקאים שאוזנם כרויה לפורום קהלת.

"בדמוקרטיה מי שרוצה להשפיע על מדיניות צריך להיבחר ולא לשאוף להיות פקיד שקובע לנבחרי ציבור מה מותר ומה אסור להם", קובע קופל, "הכל קצת הפוך אצלנו משום מה. אז לכן, שני דברים: קודם כל צריך לזהות חברים במשרדי ממשלה וצריך להגיע ישר למחליט כי מסביבם יש כל מיני כרישים, ודבר שני צריך להשפיע בהתחלת הקדנציה לפני שהשר נלקח בשבי על ידי פקודיו. וזה תמיד קורה, לא משנה מי השר, מתישהו הבירוקרטיה פשוט לוקחת אותם בשבי".

המסקנה של קופל שומטת לסתות: יש לפעול לכך שלכל מנגנון אדמיניסטרטיבי לא יגיעו האנשים המקצועיים והמוכשרים ביותר. הקריטריון צריך להיות אחד: נאמנות.

זו גם המדיניות שהוא מבקש להנחיל ברשת הארגונים שהפורום עומד במרכזה. "דעו לכם", מזהיר קופל בכובד ראש, "שהראש הבירוקרטי הזה נמשך לא רק למשרדי ממשלה, אלא גם לארגונים בחברה האזרחית. מתישהו, אנשי הארגון האלו, בעלי מקצוע, הם יודעים לארגן ולנהל. לכן, אם אתה מתפתה לקחת אנשי מקצוע כאלו לארגון שלך, הם מתישהו ישתלטו עליו. תוך X שנים כל ארגון ימני הופך להיות ארגון שמאלני, זה בדוק ומנוסה. לכן, לא לגייס אנשי הנהלה על בסיס כישורים של הנהלה אלא צריך לבדוק שיש בסיס של שותפות לדרך. ולקחת רק אנשים שהם שותפים לדרך, להשקפה ולמטרות של הארגון".

מהפכת האוונגליזם הישראלי

פורום קהלת הוא אמנם הארגון הבולט ביותר מאחורי "מהפכת המשילות" והחלשת השירות הציבורי המקצועי, אך הוא לא פועל לבד. עוד לפני הקמתו ב-2012 פעלו בזירה הציבורית מכוני מחקר ומדיניות וכתבי עת שיצאו נגד "שלטון הפקידים והיועצים המשפטיים" ומודל מדינת הרווחה.

הם הובלו בידי קומץ אידיאולוגים שייבא לישראל מודל פעולה זר, במימון זר, על מנת לשנות מן היסוד את המדינה. בצורה אופיינית, המיתוג המתעתע מאחוריו בחרו להסתתר היה "שמרנות ישראלית". בפועל היתה זו מהפכה. בהשאלה, אפשר לכנות את הזרם הזה כ"אוונגליזם ישראלי".

רוג'ר הרטוג, יו"ר קרן תקווה, בכנס "שמרנות ישראלית" הראשון, 2019 (צילום מסך)

אחת מנקודות הציון באותה מהפכה התרחשה ב-2019, עת התכנס לראשונה "כנס השמרנות הישראלי", אותו כנס בו פרש מייסד קהלת, פרופ' משה קופל, את משנתו הרדיקלית בנוגע לשירות הציבורי. את הכנס יזם ארגון האח של הפורום, "קרן תקווה", והשתתפו בו דמויות נוספות מרשת הארגונים, ששרטטו את הדרך לניצחון על החברה הישראלית.

איל ההון האמריקאי רוג'ר הרטוג, יו"ר קרן תקווה ומהמממנים של האוונגליזם הישראלי, פתח את הכנס בהצהרת כוונות ברורה: לא שמרנות, אלא מהפכה. השלטת תפיסת העולם של באי הכנס על הציבור הישראלי כולו. "כדי שהשמרנות תצליח בישראל ותהפוך לכוח פוליטי חזק – גם כאן קבוצות דומות יצטרכו להתחבר ולעבוד יחד, כדי להשיג כוח", אמר הרטוג, "לשם כך יש ליצור סינתזה ייחודית הנכונה באופן ספציפי למדינת ישראל ומאפייניה. סינתזה שתאגד את כל החלקים של החיים הציבוריים בישראל, לא רק בהקשר הכלכלי".

עמיעד כהן, מנכ"ל קרן תקווה, בסרטון "המרכז לחירות ישראלית" של קרן תקווה (צילום מסך)

לדבריו, "בדרך לניצחון השמרנות, רעיונות ופרסומם של רעיונות הם חלק אחד, חשוב אמנם, אבל כדי שרעיונות אלו יגברו וינצחו הם צריכים להיראות ולהישמע בבירור בכל צעד בתרבות ובפוליטיקה הישראלית אשר יעצבו את גורלה של ישראל. זה האתגר של השמרנות בישראל היום ואני חושב שזה אתגר שניתן לנצח – וזה יהיה תלוי בכם".

מנכ"ל קרן תקווה, עמיעד כהן, סגר את הכנס בהצהרה רדיקלית דומה, בנוגע ל"עבודה שלנו בקרן תקווה ושל עשרות גופי חברה אזרחית": "אם יש משהו שההיסטוריה שלנו מלמדת זה שהרעיונות שאותם אנחנו מדברים היום – יתוו את המציאות של מחר".

"כאן בכנס השמרנות הראשון בישראל – עלה השחר של השמרנות הישראלית", היה הסיכום הפרדוקסלי של דבריו.

השפעה זרה

"השמרנות הישראלית" אינה שמרנות, אלא יומרה מהפכנית לשינוי פניה של המדינה. אולם היא גם אינה ישראלית. "היא אינה גידול מקומי אלא 'העתק-הדבק' של שמרנות אמריקאית", הסביר בראיון ל"הארץ" אסף שגיב, לשעבר בשר מבשרה של אותה תנועה: עורך כתב העת "תכלת" והוצאת הספרים של מרכז "שלם".

"השמרנות האמריקאית סיפקה לציונות הדתית בדיוק את מה שנזקקה לו: ארגז כלים תיאורטי שאיפשר לה לפעול בזירה הציבורית ולדבר על לבם של חוגי ימין חילוניים", מסביר שגיב, "בניגוד לתאולוגיה המשיחית, הפלטפורמה האידיאולוגית של השמרנות עיגנה את הלגיטימציה של הימין הדתי בטיעונים רציונליים. הכעס העצום של המתנחלים ותומכיהם על הממסד המשפטי, הביטחוני והמינהלתי הכשיר את הקרקע לספיגת עולם המושגים של השמרנות ושל הליברטריאניזם האמריקאיים".

קרן תקווה, ארגון-האח של קהלת, מממנת רבים מהארגונים והפעילויות של הרשת האוונגליסטית-ליברטריאנית. יושב הראש שלה הוא אמריקאי (אליוט אברמס, איש ימין קיצוני שהיה בכיר בממשלי רייגן ובוש) וכך גם חברי הוועד המנהל שלה. הישראלי היחיד הוא משה קופל, מייסד קהלת ויליד ארה"ב שעלה לארץ בשנות העשרים שלו.

חבר הנאמנים של קרן תקווה, מימין למטה בכיוון השעון: עו"ד ג'יי לפקוביץ', לעבר איש ממשל בוש ועורך-דינו של ג'פרי אפשטיין; מם ברנשטיין, אלמנתו של המיליארדר האמריקאי זלמן ברנשטיין, מייסד קרן תקווה; אליוט אברמס, בכיר לשעבר בממשלי רייגן ובוש ויו"ר קרן חבר הנאמנים; גארי רוזנטל, שותף בקרן ההשקעות האמריקאית הפרטית סטרלינג וסגן יו"ר חבר הנאמנים; סטיבן פרייס, הבעלים של רשת תחנות הרדיו האמריקאית Townsquare Media; פרופ' משה קופל, מייסד פורום קהלת והישראלי היחיד בחבר הנאמנים; רענן אגוס, בכיר בבנק ההשקעות האמריקאי גולדן-סאקס (צילום מסך מאתר קרן תקווה)

ד"ר עמיר סגל מהאוניברסיטה העברית חקר בעבודת הדוקטורט שלו את השפעות העלייה מצפון אמריקה לישראל. "יש פה תהליך של עשרות שנים של ניסיון להביא אג'נדה 'שמרנית' מארה"ב לישראל", הוא אומר בשיחה עם "העין השביעית". "יש לכך שלושה גורמים: העולים היהודים מארה"ב שמביאים את האג'נדה שהם מכירים מהבית. ישראלים שמתחברים לאג'נדה האמריקאית עם ארגונים כמו 'שלם' של האחים חזוני ו'מנהיגות יהודית' של פייגלין. אבל כל זה לא היה קורה בלי הגורם השלישי והמרכזי שהוא המון כסף אמריקאי. זה הגורם המשמעותי בסיפור".

לדברי סגל, גם אופן המימון של אותם ארגונים היה ייחודי לימין וחריג בנוף הישראלי: "יש תורם אחד שמחזיק מכון. ארתור דנצ'יק ופורום קהלת, זלמן ברנשטיין וקרן תקווה. זו עוד דוגמא לשיטה האמריקאית שנכנסה לכאן". במהלך השנים, זרמו בדרך זו מאות מיליוני דולרים מארה"ב לישראל למטרות של השפעה פוליטית.

המיליארדרים ג'פרי יאס (מימין) וארתור דנצ'יק (צילומי מסך מעובדים)

המימון לא היה רק עצום וזר, אלא גם חשאי. במשך רוב שנות פעילותו, לא היה ידוע מי מממן את פורום קהלת. רק ב-2021 חשף נתנאל שלומוביץ ב"הארץ" את התורמים מאחורי הפורום: ג'פרי יאס וארתור דנצ'יק, שעשו את הונם (כ-80 מיליארד דולר) בסחר במניות והשקעה מוצלחת ברשת החברתית הסינית "טיקטוק". "שני המיליארדרים שומרים על דיסקרטיות קיצונית, אך הם בין התורמים הגדולים ביותר של המפלגה הרפובליקאית, ובעיקר של נציגי האגף הטראמפיסטי", כתב שלומוביץ.

"יאס ודנצ'יק לא רק תורמים כסף", כתב שלומוביץ, "הם גם פעילים במכוני מחקר שמרניים וליברטריאניים. הבולט שבהם הוא מכון קאטו, שנוסד על ידי האחים המיליארדרים דיוויד וצ'רלס קוך – התורמים המשפיעים ביותר של המפלגה הרפובליקאית. בין הצלחותיהם המרובות ניתן למנות סיכול ביטוח בריאות ציבורי, מניעת הרחבה של תחבורה ציבורית ומניעת הטלת מגבלות על קניית נשק, לרבות בסופרמרקטים. במובנים רבים, מבנה ושיטת העבודה של מכון קאטו מזכירים עד מאוד את שיטת הפעולה של פורום קהלת".

גם אחרי החשיפה, בפורום קהלת מסרבים להתייחס לזהות התורמים שלהם. אבל קהלת הוא רק חתיכה בפאזל. "מבחינה מוסדית מדובר בקבוצה די גדולה של ארגונים שלרובם המוחלט יש קשר ל-3-4 ארגונים גדולים יותר", הסביר ד"ר חיים כצמן בהרצאה שנשא בכנס האקדמי "השמרנות הישראלית" בבית ספר מנדל של האוניברסיטה העברית ב-2022. כצמן, מהחוקרים המובילים של האוונגליזם הישראלי, נרצח ב-7 באוקטובר בביתו שבחולית על-ידי מחבלי חמאס. לזכרו, אנחנו מפרסמים כאן את תמליל ההרצאה המלא.

מימין: רון לאודר, זלמן ברנשטיין ושלדון אדלסון (צילומים: פלאש 90, יחסי-ציבור, צילום מסך)

"הארגון הראשון שאפשר לזהות אותו עם התנועה השמרנית בישראל הוא מרכז שלם, שהוקם על ידי יורם חזוני במימון של יהודים אמריקאים כגון רון לאודר, זלמן ברנשטיין ושלדון אדלסון בשנת 1994". אחרי מרכז שלם, מסביר כצמן, הגיעה קרן תקווה שהוקמה ב-1998 על ידי אותו ברנשטיין. "קרן תקווה מממנת את כתב העת 'השילוח' שהוא הבמה האינטלקטואלית המרכזית של התנועה השמרנית בישראל. קרן תקווה גם מממנת כמעט כל ארגון בספירה השמרנית בישראל, כולל פורום קהלת והמכללה למדינאות וגם ארגונים קטנים יותר".

המכללה למדינאות הוקמה ב-2007. כצמן מדגים באמצעותה את האופן בו שלל הארגונים של האוונגליזם הישראלי מתרקמים לכלל רשת, במטרה לשנות את אופיה של ישראל. "אם מסתכלים על סגל המרצים במכללה רואים שכמעט כולם עובדים בתנועה השמרנית בישראל או מזדהים איתה, ובוגרי המכללה פעמים רבות משתלבים בארגוני השמרנות הישראלית. רן בר יהושפט – סגן יו"ר קהלת, מאיר בוחניק – סמנכ"ל קהלת, גיל ברינגר – יועץ לשעבר של שקד, עקיבא ביגמן – עורך 'מידה', זאב לב – התנועה למשילות ודמוקרטיה".

מאיר רובין, מנכ"ל פורום קהלת (צילום: גרשון אלינסון)

רשת הארגונים והמכונים קשורים אחד לשני ותלויים אחד בשני, בין אם כלכלית או ארגונית, ומנוהלים בחלקם על ידי קומץ קבוע של דמויות. כך למשל מנכ"ל קהלת מאיר רובין ויו"ר קהלת משה קופל הם גם מורשי החתימה של המכון לאסטרטגיה ציונית ורובין מכהן גם כחבר ועד במכון. חבר ועד נוסף של המכון הוא עדי ארבל, המכהן במקביל כמנכ"ל הפורום לחברה אזרחית, עמותה שמוזגה לתוך פורום קהלת שנה לאחר הקמתה. קופל יושב גם במועצה הציבורית של המכללה למדינאות, המנוהלת על ידי ד"ר אסף מלאך, אשר לפני כן היה חבר המכון לאסטרטגיה ציונית. ד"ר אביעד בקשי, ראש המחלקה המשפטית של פורום קהלת, החל את דרכו במכון לאסטרטגיה ציונית.

מאפיין נוסף הוא האופן בו הארגונים משתבללים זה לתוך זה. עמותת "הדור הבא – הורים למען בחירה בחינוך", הוקמה ב–2019 על ידי ריקי ממן ואברהם תומר, שניהם חוקרי חינוך בפורום קהלת. "האתר הוקם ע"י פורום קהלת", מצוין בתחתית אתר האינטרנט של העמותה, שהיועץ המשפטי שלה הוא מאיר בוחניק, סמנכ"ל פורום קהלת. חוקרת נוספת מפורום קהלת, עו"ד אביטל בן-שלמה, מרכזת את פעילות המחקר והמדיניות של "הקואליציה למען אוטונומיה בחינוך", שהוקמה גם היא ב–2019. היא כוללת בתוכה לצד "הדור הבא" גם את פורום קהלת עצמו.

"זה נראה כאילו יש הרבה ארגונים, אבל בפועל אם מתחקים אחר מקור הכסף רואים שהכל מגיע ממקור אחד, או שניים-שלושה מקורות"

ריבוי הארגונים אינו מקרי. "ארגונים המקדמים סדר יום שמרני צריכים לעבוד יחד בשיתוף פעולה", אמר קופל בהרצאה בכנס השמרנות, "לדוגמא, יעלו לדבר אחריי בכנס חמישה חבר'ה המייצגים ארגונים קטנים אבל מאוד אפקטיביים, כי הם עובדים בשיתוף פעולה. אני יודע את זה מידע אישי וככה צריך לעבוד וככה צריך להמשיך לעבוד". ואכן, זהו האופן בו הפורום מתנהל: במקום הקמה של גוף אחד שיעסוק בנושא מסוים, פיצולו למספר ארגונים זעירים, לפעמים של אדם אחד בלבד, על מנת לייצר רושם של קואליציית ארגונים גדולה המייצגת חלק נרחב בציבור.

"השיטה של תקווה וקהלת היא להראות כאילו יש המון ארגונים בתנועה השמרנית", הסביר כצמן, "אז מקימים כל מיני ארגונים כמו פורום שילה, שכולם אנשי קהלת. או כמו למשל ריקי ממן, חוקרת כלכלית מקהלת, שהקימה ארגון עצמאי שנקרא 'תחרות' אבל כל המימון של הארגון הזה הגיע מפורום קהלת. אז זה נראה כאילו יש הרבה ארגונים, אבל בפועל אם מתחקים אחר מקור הכסף רואים שהכל מגיע ממקור אחד, או שניים-שלושה מקורות".

באותו האופן, בפגישה של פעילים נגד זכויות נשים ולהט"ב, הסבירה אחת המשתתפות את הרציונל מאחורי הפיצול להמוני ארגונים זעירים תחת המטרייה של "ארגוני משפחה": "בפעם הראשונה שהגעתי לכנסת בקושי התייחסו אלינו, אבל לידי ישבה מישהי שאמרה שהיא נציגה של 56 ארגונים ואז הסתבר שהיא פשוט נציגת ועד הורים עירוני ואת כל ועדי ההורים של בתי הספר היא מחשיבה כארגונים. אז אנחנו נחשבנו קטנים והיום ברוך השם הסיפור זה שהתאגדנו יחד ארגונים רבים, ואין כתבה היום שמתייחסת לתחומים שלנו ולא מזכירים אותנו בדרך זו או אחרת".

"כשאני רואה בחור צעיר ונלהב שנכנס ואומר – אני רוצה לעסוק במדיניות חינוך או באיגודים מקצועיים – ואני רואה שהם מחזיקים ברעיונות הנכונים ושהם מוכשרים – אז אנחנו נממן אותם, נתמוך בהם, נקשר ביניהם לבין הקהילה השמרנית", אמר קופל בכנס של קהלת במלאות עשור להקמתו, "יש לנו אפילו מחלקה שלמה בדיוק בשביל זה בקהלת – שמסייעת לקבוצות עצמאיות שחולקות את האג'נדה שלנו לפעול באופן יעיל יותר ולעבוד יחד. זה אולי ההישג החשוב ביותר שלנו".

השתלטות על הימין

השמרנות הישראלית, אם כן, אינה באמת שמרנות ואינה באמת ישראלית. אבל יש לה מאפיין מתעתע נוסף. היא הצליחה להשליט על הימין הישראלי את האג'נדה של קבוצת מיעוט קטנה, המונה אחוזים בודדים מהאוכלוסיה בישראל, ולכסות את עקבותיה באופן כמעט מושלם.

"ההישג הגדול ביותר שלנו, שהשגנו יחד עם אחרים, הוא ששינינו את כל האג'נדה של הימין הישראלי", אמר קופל, מייסד ויו"ר קהלת, באירוע פנימי של הפורום, "האג'נדה הקודמת של הימין היתה רק התנחלויות וכולי, עסקו רק בביטחון. כעת, הרעיון של חירות הפרט, של דה-רגולציה, האיזונים והבלמים של הדמוקרטיה הישראלית, כל אלו הפכו למרכז האג'נדה של הימין הישראלי או המחנה הלאומי. שינינו את השיח".

אנשי פורום קהלת חוגגים את אישור חוק הלאום בכנסת. משמאל לימין: ח"כ אבי דיכטר, פרופ' משה קופל יו"ר קהלת, ח"כ אמיר אוחנה ושאדי חלול, ראש העמותה הארמית-נוצרית בישראל, 2018 (צילום: יחסי ציבור, פורום קהלת)

השיח בימין אמנם השתנה, אך הפעולות נותרו מכוונות לאותן מטרות. פורום קהלת הוקם סביב מטרה ברורה: חקיקת חוק הלאום. המטרה היחידה שגם הושגה במלואה. "אם מנסים לשים את האצבע על מהי בדיוק האידיאולוגיה שהארגונים האלה מנסים לקדם, יש לנו בעיה, כי יש הרבה אנשים שמרכיבים את התנועה הזו ולהם דעות שונות ומגוונות. למשל יש כלכלנים ליברטריאנים קיצוניים ויש מי שאפילו מאמינים במדינת רווחה", אמר ד"ר כצמן על רשת ארגוני האוונגליזם הישראלי בהרצאה שצוטטה לעיל, "קשה למצוא נושא אחד שכולם מסכימים עליו – חוץ מתמיכה בהתנחלויות".

"למה קבוצה של מתנחלים דתיים החלה לחשוב על עצמה ולשווק עצמה לעולם בתחילת העשור השני של שנות ה-2000 כתנועת שמרנות ישראלית?"

ד"ר כצמן מנה שלושה מאפיינים של התנועה האוונגליסטית שהשתלטה על הימין הישראלי. "ראשית, זו תופעה ציונית דתית באופן מובהק כי כשמסתכלים מבחינה מספרית על פעילים בתנועה רואים שהשיעור היחסי של הפעילים הדתיים גבוה בהרבה משיעורם היחסי באוכלוסיה היהודית הכללית. שנית, ישנה דומיננטיות ברורה של מהגרים יהודים מארה"ב בתנועה. זהו מאפיין חשוב כיוון שאותם יהודים אמריקאים שהיגרו לישראל הביאו איתם את הקשרים של אנשי העסקים האמריקאים שמממנים את התנועה וגם הביאו לימין הישראלי את התרבות הפוליטית של מכוני המחקר. מאפיין חשוב נוסף הוא שכמעט כל המנהיגות של ארגוני התנועה השמרנית בישראל גרים בהתנחלויות" (כצמן מצטט מחקר לפיו רק 7% מהדתיים-הלאומיים גרים בהתנחלויות).

כצמן מביא כדוגמה את מייסדי ובכירי קרן תקווה, פורום קהלת והמכללה למדינאות, שכולם תושבי התנחלויות בהווה או בעבר. "זה מראה שלא מדובר בסתם תופעה ציונית דתית, אלא תנועה פוליטית שהוקמה על ידי מתנחלים דתיים", הוא ממשיך, "ואז יש לשאול למה קבוצה של מתנחלים דתיים החלה לחשוב על עצמה ולשווק עצמה לעולם בתחילת העשור השני של שנות ה-2000 כתנועת שמרנות ישראלית?".

הפגנה נגד תוכנית ההתנתקות. ירושלים, 25.7.04 (צילום: שרון פרי)

התשובה, טוען כצמן, נעוצה בטראומת הנסיגה הישראלית מרצועת עזה ב-2005. "תכנית ההתנתקות, ובעיקר העובדה שהיא הוצאה לפועל על ידי ממשלת ימין גרמו לציונות הדתית להבין שהמאבק הוא לא רק על השלטון הפוליטי במדינה אלא גם על ההגמוניה. לא היו הרבה חילונים בהפגנות נגד ההתנתקות וזה בדיוק העניין שהתנועה השמרנית מנסה לפתור – ליצור תנועת ימין שתאפשר חיבור עם הימין החילוני באמצעות אידיאולוגיה קוהרנטית שתספק הצדקה מוסרית, לא דתית ולא ביטחונית, לתנועת ההתנחלויות".

"למממנים של מכוני המחקר הימניים חשובים יהודה ושומרון", אומרת גם זהבה גלאון בשיחה עימה, "זו אג'נדה מתנחלית אוונגליסטית שיובאה לכאן לטובת ארץ ישראל השלמה. השוליים הימניים דיברו במשך שנים על החלת ריבונות ביהודה ושומרון, פורום קהלת הפך את זה למציאות אפשרית".

פירוק העבודה המאורגנת והשירות הציבורי אינו באמת חלק מאג'נדה עניינית. מדובר בפירוק לשם פירוק, על מנת להכפיף אותם לבעלי הון ולפוליטיקאים

"השמרנות שהם בחרו בה היא שמרנות רייגנית של שוק חופשי וביטחוניזם", מוסיף ד"ר סגל, "אבל השוק החופשי נעצר בכל מה שקשור לתמיכה בחרדים ומתנחלים. אצל קהלת יש המון ניירות עמדה נגד איגודי עובדים ומועצות דבש למיניהן, אבל יש להם הרבה פחות לומר על שירותי דת ומועצות דתיות". לדבריו, "האידיאולוגיה שלהם משרתת את הפוליטיקה", ולא להיפך. "הם בעצם משחקים את המשחק הפוליטי לפני הכל". פירוק העבודה המאורגנת והשירות הציבורי, הוא טוען, אינו באמת חלק מאג'נדה עניינית. מדובר בפירוק לשם פירוק, על מנת להכפיף אותם לבעלי הון ולפוליטיקאים.

תומר לוטן הוא מייסד ארגון מעש לחיזוק ולהתחדשות השירות הציבורי בישראל, ולשעבר מנכ"ל המשרד לביטחון פנים והמרכז הישראלי להעצמת האזרח. באמצעות מושג ה"משילות", הוא אומר בשיחה עם "העין השביעית", הימין האוונגליסטי סיפר סיפור אחר, שלא באמת קשור לתפקוד השירות הציבורי. "סיפור על אליטות ששולטות במדינה, דיפ-סטייט, אנשים שלא נבחרו שמנהלים לכאורה את המדינה. או מלחמת ישראל הראשונה בשנייה, כאילו מאבק סוציולוגי זהותי עמוק. אבל האמת היא שזה סיפור פוליטי שנועד לרווח פוליטי, לא לשיפור השירות הציבורי או להגברת המשילות. כך מטילים על הפקידים את האחריות לכל כשלונות הממשלה. זה קל כי לפוליטיקאים יש תקשורת ולפקידים אסור לדבר".

"אין ספק שלמכוני החשיבה הימניים היתה תרומה משמעותית ביצירה של הבלוף הזה שקוראים לו היום 'משילות'", מוסיף לוטן, "קרה תהליך בתוך הימין הפוליטי בישראל שהם היו חלק ממנו. לקהלת ודאי היה חלק בלתרגם את הסיפור הזה לצעדי מדיניות".

ואכן, משה קופל, יו"ר קהלת, אומר במילותיו שלו כי זו האג'נדה שקהלת מקדמים: "אנחנו עוסקים בחירות כלכלית, בישראל כמדינת לאום ובמשילות. משילות, מילה קצת מכובסת כאשר הכוונה לפירוק מוקדי כוח בלתי נבחרים המנצלים את עוצמת המדינה כדי לכפות את דרכיהם. אתם יודעים על מי מדובר".

האנשים של קהלת

המהפכה האוונגליסטית הישראלית מצליחה. אנשים שצמחו ברשת הגופים שממומנים על-ידי קרן תקווה ופורום קהלת ממלאים את שדרת הממשל המרכזית כיום: מחברי כנסת דרך מנהלים בכירים ועד יועצים פוליטיים.

מאמצי החדירה של האוונגליזם הישראלי לשירות הציבורי החלו עוד לפני שפורום קהלת הוקם ונמשכים גם כעת. הם נותרו לרוב בצללים, ורק לעיתים נחשפו לציבור. למשל, עיצוב לימודי האזרחות בישראל.

נובמבר 2009. זבולון אורלב, מוותיקי המפד"ל שהופכת אז למפלגת הבית-היהודי, מכנס דיון בנושא "לימודי האזרחות בישראל" בוועדת החינוך שבראשותו. "קיבלתי פניה מהמכון לאסטרטגיה לציונות", הוא פותח, "הם היו הגורם הראשון שפנה אלי וביקש לקיים את הדיון הזה. כזכות ראשונים אני אאפשר למכון להציג את השקפתו ולפתוח את הדיון".

פרופ' אשר כהן, ראש ועדת מקצוע האזרחות במשרד החינוך, 2013 (צילום: יונתן זינדל)

מחצית ממוזמני הוועדה, תריסר במספר, הם אנשי המכון לאסטרטגיה ציונית. ממשרד החינוך מוזמנים רק ארבעה משתתפים. ד"ר יצחק גייגר, מאנשי המכון, הוא רכז לימודי האזרחות בישיבת מעלה אדומים ואולפנת עפרה ומי שכתב את נייר העמדה המוצג בוועדה. הוא מרצה בפני באי הדיון על "הלכי רוח פוסט מודרניסטים, פוסט ציוניים וגם בעיה שנקראת הצורך בתקינות פוליטית". נציג אחר של המכון, פרופ' אשר כהן, מבקש שיתנו לו לנסח את השאלות לבגרות באזרחות.

באותה שנה ממנה בנימין נתניהו את גדעון סער לשר החינוך. סער ממנה את צבי צמרת ליו"ר המזכירות הפדגוגית. צמרת מדיח מתפקידו את יו"ר ועדת מקצוע האזרחות, ידידיה שטרן, ומחליף אותו באשר כהן. שניהם פרופסורים מאוניברסיטת בר-אילן, שניהם חובשי כיפה. המודח עובד במכון הישראלי לדמוקרטיה, המתמנה – במכון לאסטרטגיה ציונית.

כהן, בתורו, מצרף עמית בכיר אחר במכון לאסטרטגיה ציונית כיועץ לכתיבת ספר האזרחות החדש: ד"ר אביעד בקשי, מי שלימים ינסח את "הרפורמה המשפטית" של יריב לוין ובנימין נתניהו. בהמשך, כששר החינוך נפתלי בנט נאלץ להחליף את כהן משום שהשתתף בבחירות המקדימות במפלגת הבית-היהודי, מתמנה במקומו חבר אחר במכון לאסטרטגיה ציונית: ד"ר אסף מלאך, כיום ראש המכללה למדינאות. ב-2016 יוצא לאור ספר האזרחות החדש, "להיות אזרחים בישראל", פרי המינויים של אשר, מלאך ובקשי. הוא ממשיך לעורר מחלוקת עד היום.

נציב שירות המדינה דניאל הרשקוביץ, 2018 (צילום: מרים אלסטר)

ההשתלטות על לימודי האזרחות היא רק דוגמה. דוגמה אחרת היא מינויו של דניאל הרשקוביץ – עמית בכיר אחר במכון לאסטרטגיה ציונית – לנציב שירות המדינה על-ידי רה"מ בנימין נתניהו. על ההשלכות של מינוי זה הרחבנו בפרקים הקודמים. גם בוגרי מרכז שלם מתברגים במערכות השלטון, מד"ר מייקל אורן שהתמנה לשגריר ישראל בארה"ב ועד לרון דרמר שהתמנה כיועץ בכיר לנתניהו ואחר-כך גם הוא לשגריר בארה"ב. כיום הוא מכהן כשר לעניינים אסטרטגיים.

תהליך החדירה של אנשי הארגונים מקבל תאוצה ב-2015, עת נתניהו מתנתק מהמרכז הישראלי ומקים ממשלה צרה הנשענת על המפלגות הדתיות והחרדיות. רשת האוונגליזם הישראלי מספקת תשתית ארגונית ורעיונית בתקופת מערכת הבחירות – וכוח אדם לפניה ולאחריה.

בוגרי המכללה למדינאות התברגו בתפקידי מפתח בשירות הציבורי, לעיתים לאחר שהשתלבו ברשת הארגונים. כך לדוגמה, שרת המשפטים שקד ממנה את עו"ד גיל ברינגר ליועץ ומרכז ועדת שרים לחקיקה. כשהיא מתמנה לשרת הפנים, היא ממנה את יונתן יעקובוביץ, בוגר מחזור 2009 שייסד את "המרכז למדיניות הגירה ישראלית", ליועץ לענייני הגירה. ד"ר אביטל בן שלמה, בוגרת מחזור 2008 שניהלה אחר-כך את מחלקת החינוך של פורום קהלת, ממונה על-ידי שר החינוך יואב קיש למשנה למנכ"ל משרד החינוך. אלעד מלכא, בוגר מחזור 2012 שייסד את "האינטרס שלנו", מתמנה למשנה למנכ"ל משרד התקשורת על-ידי השר שלמה קרעי. שניים מבוגרי המכללה מתמנים לחברי כנסת: שרן השכל ועמיחי שיקלי. האחרון, בתמורה לעריקתו ממפלגתו וסיוע להפלת ממשלת השינוי, מתמנה לשר.

עו"ד שמעון נטף (צילום מסך משידורי כאן 11)

גם את אנשי קהלת ניתן למצוא לא רק כמנסחים של מדיניות, הצעות חוק ועתירות משפטיות, אלא גם כמשפיעים מבפנים בתפקידים בשירות הציבורי. יו"ר הציונות-הדתית בצלאל סמוטריץ' מקבל את תפקיד שר האוצר וממנה את שמואל אברמזון מפורום קהלת כממלא מקום הכלכלנית הראשית. לאחר חודשיים מקבל אברמזון מינוי קבע.

ח"כ שמחה רוטמן מהציונות-הדתית, מייסד התנועה למשילות ודמוקרטיה שהתמנה ליו"ר ועדת חוקה בממשלת נתניהו השישית, הוביל את הליכי החקיקה של המהפכה המשטרית. לקראת כניסתו לתפקיד יו"ר הוועדה, גייס רוטמן יועץ חדש, חוקר בפורום קהלת בשם עו"ד שמעון נטף. יחד הם ניסחו את הצעת "חוק היועמ"שים", תוך שהם מתעלמים מההליך התקין ועוקפים את הייעוץ המשפטי של הכנסת.

גם המכון לאסטרטגיה ציונית, שהטרים את רשת הארגונים האוונגליסטיים של פורום קהלת וקרן תקווה, חוזר לככב. אנשי קהלת משתלטים על שלד העמותה, משנים את שמה למכון משגב והופכים אותה לזרוע האוונגליסטית להשפעה על מדיניות הביטחון של ישראל. אחד המתוקשרים שבין חברי המכון הוא אליהו יוסיאן, מי שקורא לצה"ל לבצע רצח עם בפלסטינים ומתייחס לחילונים ול"פרוגרסיבים" כאל מחלה שצריך למגר. באוגוסט 2023 שוכר משרד המודיעין בראשות השרה גילה גמליאל את המכון, ללא מכרז, לשם "ייעוץ דיפלומטי וגיאופוליטי".

ממשלת קהלת

ה-7 באוקטובר חשף את תוצאות "מהפכת המשילות" של נתניהו ושותפיו הפוליטיים. פירוק השירות הציבורי, שפורום קהלת ורשת ארגוני האוונגליזם הישראלי הניעו מאחורי הקלעים, הצליח מעבר למצופה. מעבר למחדל המודיעיני והצבאי, מתקפת הפתע של חמאס פגשה שירותים ממשלתיים חלשים המתקשים לתפקד. המאמצים ההירואיים של מתנדבים ושל ארגוני החברה האזרחית רק הדגישו את הוואקום שהותירה ממשלת נתניהו.

עפר שלח, כיום חוקר במכון למחקרי ביטחון לאומי, ראה מקרוב את "מהפכת המשילות" יוצאת לפועל עת כיהן כחבר כנסת מטעם יש-עתיד בין 2013 ל-2021. לדבריו, המהפכה הצליחה בשל שילוב של מספר גורמים.

"כשאת שמה את הבוז של נתניהו לצד פעילות פוליטית חזקה של קהלת, בלי שום קונטרה של מכון מחקר עם אג'נדה שונה, ועם האג'נדה הימנית-כלכלית של משרד האוצר – זה מה שאת מקבלת"

"האג'נדה הכלכלית של קהלת התלבשה על אג'נדה קיימת של משרד האוצר, שהיה תמיד בעד הפרטה והוצאת תחומים מידי הממשלה לידי המגזר הפרטי והשלישי", הוא אומר בשיחה עם "העין השביעית", "לנתניהו – ואת זה אני אומר מעבודה מולו כחבר קואליציה, כולל בעניינים ביטחוניים שהיו הרבה מעיסוקיי בכנסת – יש בוז מופגן למוסדות המדינה. נתניהו מזלזל בצה"ל, מזלזל בפקידות, מזלזל בגופים שנועדו לעזור לו לנהל טוב יותר את המדינה. אז כשאת שמה את הבוז של נתניהו לצד פעילות פוליטית חזקה של קהלת, בלי שום קונטרה של מכון מחקר עם אג'נדה שונה, ועם האג'נדה הימנית-כלכלית של משרד האוצר – זה מה שאת מקבלת".

בממשלה הנוכחית, הוא מוסיף, "זה כבר ברמת הפארסה. מי שממנים היום למנכ"לי משרדי ממשלה זו בדיחה".

בסוף נובמבר 2021, פורום קהלת חגג עשור להקמתו. במסגרת החגיגות הוקלט סרטון וידיאו בו שלל חברי כנסת ושרים מודים לפורום קהלת על העזרה בניסוח חוקים ומדיניות. בין המופיעים בסרטון ניתן למצוא את יריב לוין, אמיר אוחנה, בצלאל סמוטריץ', אבי דיכטר, אורית סטרוק, אלי כהן, אביגדור ליברמן, אופיר אקוניס, עמיחי אליהו, בועז ביסמוט, משה סעדה, איילת שקד, עמיחי שיקלי, שרן השכל, ניר ברקת וכמובן את ראש הממשלה נתניהו.

"תודה על הבאת המחשבה השמרנית שהיא המחשבה המתקדמת ביותר בעיניי ואבקש לברך את אביעד בקשי על שמירת האיזון בין הרשויות ולקהלת על תרומתם לקידום החברה והמדינה", היתה ברכתו של נתניהו לפורום החוגג.

במסגרת החגיגות הוקלט ראיון עם יו"ר הפורום, משה קופל. המראיינת, שפתחה את הראיון בהצהרה כי פורום קהלת הוא המכון המשפיע בישראל, שאלה את קופל מהם הלקחים שהפיק מהעשייה של קהלת בעשור האחרון. "הלקח החשוב שלמדתי מניהול קהלת בעשור האחרון הוא שאם לא נמכור את הרעיונות שלנו, הם לא יעברו בכנסת. זה לא מספיק לשכנע פוליטיקאים, אתה ממש חייב לשנות את התרבות", הוא עונה.

ובקהלת אכן "שינינו את השיח", קובע קופל. "הצלחנו לעודד דור שלם של אקטיביסטים צעירים לקדם את האג'נדה שלנו". בסוף הראיון, קופל חושף מהי בעיניו ההצלחה הגדולה של הפורום: "ההישג הגדול ביותר שלנו, שהשגנו יחד עם אחרים, הוא ששינינו את כל האג'נדה של הימין הישראלי".

ואכן, האג'נדה של הימין הישראלי השתנתה. הטריק שהגו מעבר לאוקיינוס ליברטריאנים קיצוניים ונוצרים ריאקציונריים, ומומן בנדיבות על-ידי קומץ מיליארדרים אקסצנטריים, נחל הצלחה גם בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון.

סרטון קידום עצמי של פורום קהלת שהתפרסם חודש בדיוק לפני ההכרזה על ההפיכה המשטרית

המאבק לסרס ולרסק את מערכת האיזונים והבלמים של המשטר והממשל בישראל הגיע לשיאו ב-2023 בהפיכה המשטרית של ממשלת נתניהו השישית: הניסיון לחסל את הפרדת הרשויות, הרעועה ממילא בישראל בשל השליטה הכמעט מלאה של הרשות המבצעת (הממשלה) על הרשות המחוקקת (הכנסת).

נתניהו היה מעוניין במהפכת המשילות מסיבה אחת, המניעה את כל הקריירה הפוליטית שלו: ביסוס כוחו וחיסולם של כל מוקדי הכוח האחרים. בפורום קהלת ורשת הארגונים של האוונגליזם הישראלי היו מעוניינים במהפכת המשילות מאותה הסיבה: חיסול כל מעצור בפני השלטת האג'נדה הרדיקלית שלהם על החברה הישראלית. העובדה שכל זה כונה "שמרנות" היא אחת האירוניות הגדולות בהיסטוריה הפוליטית של ישראל.

ה"משילות" היא האמצעי להשגת ה"חירות" בסגנון קהלת: ללא פיקוח, ללא רגולציה, ללא סבסוד, ללא מדינה שדואגת לאזרחיה

גם הבחירה במילה "משילות" מגיעה מאותו שיחדש. אין באמת קשר בין "מהפכת המשילות" של נתניהו וקהלת לבין הדיון ארוך השנים באיזון בין מקצועיות ומשילות בשירות הציבורי. קהלת, כמו נתניהו, לא מעוניינים באיזון, אלא בריסוק. המטרה, כפי שמצהיר קופל, היא שינוי התרבות ממש. הפרטת מערכות החינוך והבריאות הציבוריות, פירוק ארגוני העובדים והדיור הציבורי, ביטול זכויות נשים ולהטב"ק וסיפוח השטחים.

ה"משילות" היא האמצעי להשגת ה"חירות" בסגנון קהלת: ללא פיקוח, ללא רגולציה, ללא סבסוד, ללא מדינה שדואגת לאזרחיה. את הוואקום שיווצר שואף קופל למלא באמצעות חזרה "לקהילתיות ולמשפחתיות" של "היהדות של פעם" בדרך להפוך את ישראל לחברה החיה על פי חוקי ההלכה. אבל על כך, בחלק הבא בסדרה.

"הדבר האחרון שחשוב לי לומר לתחקיר הזה", מסכם חוקר השירות הציבורי פרופ' ניסים כהן, "הוא שקהלת במשך הרבה זמן היתה מחוץ לרדאר של הרבה אנשים. היינו עסוקים בלכתוב ולפרסם מאמרים באנגלית ולא נתנו קונטרה למה שקורה פה בארץ. אנשים כמוני, קיבלנו סטירת לחי ב-7.10. אנחנו נרדמנו".

גיף השותפים הסודיים של נתניהו

*  *  *

תגובות

בפורום קהלת בחרו להגיב באופן תמציתי: "אפשר לקוות שגם בין קוראיו המעטים של העין השביעית יהיו מי שיסתייגו מהשיח הרעיל שהאתר מנסה להחזיר לקדמת הבמה, בפרט בזמן שמנכ"ל פורום קהלת יושב לצד אחיו שנפצע קשה בעזה וכאשר ישנם עדיין אנשים מהפורום בצו 8 כמעט חמישה חודשים מאז פרוץ המלחמה. לגופו של עניין, פורום קהלת ימשיך לקדם סדר יום שבמרכזו עומדים ריבונות לאומית וחירות הפרט".

השרה לשעבר אילת שקד מסרה: "אני בהחלט הובלתי את נושא המשילות במגזר הציבורי ומיניתי אנשים עם תפיסות עולם ברורות ויחד עם זאת אנשי מקצוע מהמעלה הראשונה. המינויים שאני עשיתי השביחו את המגזר הציבורי. לדוגמא: גיל ברינגר הוא עילוי, לולא מיניתי אותו לפרויקטור לפטור מויזות לארה"ב לא היינו מקבלים פטור".

ממשרד המודיעין נמסר בתגובה: "הליך ההתקשרות של משרד המודיעין עם מכון משגב מנוהל על פי הנחיות החשב הכללי והיועמ"ש בדרך של מיזם משותף שהינו הליך פטור ממכרז על פי כללי התקש"יר. מכון משגב יעניק מענה מקיף למשימה הספציפית ועומד בקריטריונים הייחודיים שנבחנו על ידי הדרג המקצועי במשרדנו".

חבר הכנסת שמחה רוטמן מסר בתגובה: "השאלות, בכל הכבוד הראוי, מעידות על חוסר היכרות עם החוק ועם המבנה השלטוני בישראל. הכנסת היא הרשות המחוקקת של מדינת ישראל. בקביעת חוקי יסוד מעמדה של הכנסת אף משמעותי יותר, ועל פי תקנון הכנסת וועדת החוקה, הוועדה שבראשותה אני עומד, רשאית ליזום חוקי יסוד בעצמה.

"את הצעות החוק השונות וגם את ההצעות השונות שאני מניח על שולחן הוועדה, אני מגבש עם הצוות הפרלמנטרי שלי. הטענה כאילו יש בעיה בכך שיו"ר ועדה נותן ליועץ הפרלמנטרי הרשמי שלו לבצע את תפקידו ולייעץ, תמוהה. יתרה מכך, שמעון נטף, היועץ שלי עבר אליי היישר מעבודתו הקודמת כעוזר משפטי בבית המשפט העליון.

"על פי ההיגיון המשונה שבבסיס שאלתכם, האם ניתן להסיק מכך שקידמתי את מדיניות בית המשפט העליון? בכל מקרה, גם לפורום קהלת, ככל גוף מחקר, יש זכות להחזיק בעמדה ולנסות לשכנע בעמדתו את הציבור ואת נבחריו. זכות זהה שמורה לכל אדם, וגם ליועץ משפטי, להביע עמדה אחרת ולנסות לשכנע בדעתו. גם בתחום המשפטי ישנן דעות שונות, וגם היועצת המשפטית לכנסת הבהירה שאין כל מניעה שיו"ר ועדה יציג בפני הוועדה כל נייר או עמדה שברצונו להציג".

מלשכת שרה התחבורה מירי רגב נמסר: "לגבי סוגית חוק הקולנוע, תיקון חוק הקולנוע והתיקונים במבחני התמיכה בקולנוע נעשו לאחר עבודתה של וועדה, שבדקה את פעולתן של קרנות הקולנוע. התיקונים במבחני התמיכה בקולנוע חייבו מחוון מקצועי שקוף, שעל בסיסו החליטו הגורמים המקצועיים בקרנות הקולנוע לאשר תמיכה בבקשות לפיתוח תסריטים או להפקה מלאה שלהן. בנוסף, התיקון בחוק אפשר מסלול סיוע נוסף בסרט, שהצליח מסחרית, שאמור היה להיות מעוגן בתקנות.
"מעבר לכך, התיקון בחוק אפשר להרחיב את מעגל הלקטורה הבוחנת את הבקשות על מנת לאפשר שוויון הזדמנויות. כפועל יוצא מהתיקונים במבחני הקולנוע נכנסו למעגל התמיכות קרנות קולנוע איזוריות בדרום, בצפון וביו"ש. כל טענה כזאת או אחרת בדבר שיקולים פוליטיים המושפעים ממאן דהוא משוללת כל יסוד. השרה רגב חרטה על דגלה צדק וגיוון בשם עקרון שוויון ההזדמנויות וכך עשתה גם בהקשר הקולנוע".

השר יריב לוין לא מסר תגובה. גם השר לשעבר מתן כהנא לא מסר תגובה. יו"ר הכנסת אמיר אוחנה בחר גם הוא שלא להתייחס. כך גם ראש הממשלה בנימין נתניהו.

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 8,889 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.
אנחנו נלחמים על האמת שאחרים מנסים להסתיר.
בשקוף אין פרסומות.
אנחנו עושים עיתונות שנלחמת על האמת שאחרים מנסים להסתיר.

מול הכוחות הגדולים שמנסים להשתיק אותנו, היום יותר מתמיד אנחנו צריכים אותך איתנו!