ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש
Close this search box.
חיפוש

מהפכת המשילות: כך פורק השירות הציבורי בישראל

בתוך פחות מעשור עבר השירות הציבורי מהפכה שקטה, שהביאה אותו למצבו כיום: מפורק, חלש, מתקשה לתפקד. זה לא קרה במקרה • תחקיר "העין השביעית", חלק ראשון
הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

ה-7 באוקטובר 2023. בשבת בבוקר נפתחה מתקפת פתע רצחנית על ישראל. אלפי מחבלי חמאס רצחו, התעללו, אנסו וחטפו, והותירו כ-1,200 ישראלים הרוגים. רק כעבור יומיים הכריז צה"ל כי יישובי העוטף בידיו, נקיים ממחבלים, אבל המחדל הגדול בתולדות ישראל לא הסתיים. למעשה, הוא רק התחיל. אוזלת היד שהתגלתה בתחום הביטחוני התחלפה באוזלת יד בתחום האזרחי. לא אוזלת יד של האזרחים. אלו דווקא התגייסו במהירות וביעילות מעוררות השתאות. הממשלה, לעומת זאת, נעלמה.

לא פחות מ-33 שרים וחמישה סגני שרים כללה ממשלת נתניהו השישית. עם פרוץ המלחמה, במשרדים עליהם הופקדו במסגרת ההסכמים הקואליציוניים שרי הליכוד, הציונות הדתית והמפלגות החרדיות, אחז שיתוק. אלפי נרצחים ופצועים, מאות חטופים, מאות אלפי מפונים ומשק במשבר. באחת השעות הקשות בתולדות המדינה, בה אזרחיה היו זקוקים לה יותר מכל, הממשלה התקשתה לתפקד. השירות הציבורי, האחראי על ניהול החיים עצמם: הבריאות, הרווחה, החינוך, הביטחון, הדיור ומה לא, נחשף במלוא חולשתו.

אחד מסמלי המחדל הממשלתי היה תפקודו של משרד ראש הממשלה. מן היום הראשון, עוד לפני שהתבררו מימדי האסון, עלה הצורך האקוטי בתכלול והובלה של הפעילות הממשלתית לטיפול בעורף שהפך לחזית. זהו תפקידו של משרד ראש הממשלה, אלא שלתפקיד הקריטי של מנכ"ל המשרד מינה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, עסקן פוליטי אלמוני למדי בשם יוסי שלי.

שלי עמד בתנאי הסף של נאמנות ללא תנאי למי שמינה אותו, אך לא הצליח לבצע את המשימה המורכבת של ניהול המשרד. "ממשלת ישראל נכשלה בטיפול בעורף, בשבועות הראשונים למלחמת חרבות ברזל. לא הייתה לכך הצדקה", קבע מבקר המדינה מתניהו אנגלמן בדו"ח שפורסם ב-19 בדצמבר 2023, יוצא דופן בחריפותו עבור המבקר שהצטיין עד אז בעיקר בסירוסו של המשרד עליו הופקד.

"בתחילה בלט המחסור בנציגות ממשלתית באתרי המפונים", המשיך הדו"ח, אולם גם לאחר שנציגי המשרדים החלו לבצבץ בשטח, "עדיין חסר גורם מנהל שירכז את פעילות משרדי הממשלה בשטח ויתאם ביניהם". "לא אחת נמצא כי אין בידי נציגי משרד ראש הממשלה או גורמים ממשלתיים אחרים הנמצאים בבתי המלון משאבים זמינים לטיפול בסוגיות העולות מן השטח", הוא התיאור הסטרילי של הדו"ח את הריק שנמצא במקום בו היה אמור להיות משרד ראש הממשלה. "לדברי נציגי משרדי הממשלה, סוגיות אלו נפתרות לעיתים על בסיס היכרות אישית עם גורם ממשרד ממשלתי או בעקבות פנייה לחמ"ל סיוע אזרחי המופעל על ידי מתנדבים".

יוסי שלי, מנכ"ל משרד ראש הממשלה, מגיע לישיבת הממשלה, 15.1.23 (צילום: יונתן זינדל)

למרות הכישלון, שלי לא התכוון לתת לאף אחד להיכנס לוואקום שנוצר. הוא סירב לחלוק סמכויות, סיכל את מינויו של פרויקטור אזרחי, ביזבז עוד זמן יקר והביא לצמצום משמעותי בתפקיד הפרויקטור שמונה לבסוף, ב-31.10, יותר משלושה שבועות לאחר שפרצה המלחמה.

באופן סימבולי, האדם שהסכים לבסוף לקחת את התפקיד הוא מנכ"ל החברה למתנ"סים. "בממשלה לא ידעו אם לבכות או לצחוק", כתבה מירב ארלוזורוב ב"דה מרקר", "אין לו סיכוי להצליח בתפקיד הפרויקטור, משום שהוא נעדר את הניסיון ואת הסמכות הרלוונטיים, ולכן אף משרד ממשלתי לא יקשיב לו. למעשה, עצם העובדה שמנכ"ל משרד ראש הממשלה הכושל, יוסי שלי, הסכים למינוי אומרת הכל – שלי לא חושב שהוא מאיים עליו. 'האיש שיציל את מדינת ישראל – מומחה לחוגים אחר הצהריים. הפכו את המדינה לקייטנה', הגדיר זאת איש מקצוע בכיר בממשלה". פחות משלושה חודשים אחר-כך הודיע המינוי החדש, גיא בסכס, על פרישה. לטענתו, לא קיבל את הכלים והסמכויות הדרושים למילוי התפקיד.

גם כשלושה חודשים אחרי פרוץ המלחמה, המשיך משרד ראש הממשלה להפגין אימפוטנטיות מזהירה. בסוף דצמבר הודיע שלי כי לא הצליח להוציא לפועל את החלטת הממשלה מתחילת נובמבר על אזרוח הטיפול בסוגיית החטופים והנעדרים, וכי הקמת המינהלת הייעודית במשרד ראש הממשלה מתעכבת. פיקוד העורף נאלץ להמשיך ולטפל בנושא. שלי לא הסכים להגיב לכתבה זו.

על רקע ההתנהלות של ממשלות נתניהו, ובמיוחד זו הנוכחית, השתלשלות המאורעות הזו לא נשמעת דמיונית או אפילו יוצאת דופן. כבר סמוך להשבעתה של הממשלה הזהירו עיתונאים כי מסע הטיהורים הפוליטי עלול להטיל מום בלתי ניתן לריפוי בשירות הציבורי. עוד קודם לכן התריעו מומחים, מנהלים ואנשי ציבור כי המדיניות הממשלתית מכרסמת במקצועיותו ובאיתנותו.

השלטת השיקולים הפוליטיים והאישיים על השירות הציבורי בישראל באופן בוטה ומוצהר אינה מסורת ארוכת שנים. מדובר בתהליך בן מספר שנים בלבד. בתוך פחות מעשור עבר השירות הציבורי מהפכה שקטה, שהביאה אותו למצבו כיום: מפורק, חלש, מתקשה לתפקד. זה לא קרה במקרה.

הפגנה של תושבי הצפון, צומת עמיעד, 19.1.24 (צילום: דוד כהן)

"העין השביעית" שוחחה עם שורה של בכירים לשעבר ובהווה בשירות הציבורי, מנכ"לים, סמנכ"לים וראשי אגפים ומחלקות; עם חברי כנסת לשעבר, בעלי תפקידים בכנסת ועם מומחים למדיניות ציבורית. חלק הארי של השיחות נערך לפני אסון ה-7 באוקטובר. הם מתארים כיצד מינויים לא ראויים ולא מקצועיים; דרישות לצייתנות ונאמנות שמחליפות כישורים והתאמה לתפקיד; שיקולים פוליטיים, סקטוריאלים ואישיים שמכתיבים הכל והברחת עובדים טובים ומסורים, יצרו מוסדות ושירותים המתקשים לתפקד.

הם מצביעים על בנימין נתניהו כאדם שהוביל את המהפכה, "מהפכת המשילות", יחד עם קומץ פוליטיקאים – איילת שקד ויריב לוין הם מהבולטים שבהם. והם אומרים דבר מה נוסף: הפוליטיקאים עמדו בחזית, ניהלו את הקמפיין והעבירו את החוקים, אולם מאחורי הקלעים פעל כל הזמן כוח נסתר שנזהר מנטילת קרדיט, מתודלק בתקציבי עתק אמריקאים ובאידיאולוגיה קיצונית של פירוק.

בין משילות למקצועיות

"בלא שירות ציבורי לא ייתכנו חיי חברה תקינים במדינה מודרנית, והשלטון לא יוכל לנהל את ענייני המדינה למען הגשמת האינטרס הציבורי וזכויותיו של הפרט. חיי הפרט והכלל בישראל תלויים בשירות הציבורי, ברמתו ובדרך תפקודו", הזהיר מבקר המדינה יוסף שפירא בדו"ח שפירסם ב-2016 ובדק את הליכי המינוי של עובדים בכירים בשירות המדינה.

הרקע לבדיקה היתה הצטברות של מינויים זמניים וממלאי מקום בצמתים רגישים של ניהול המדינה, שהפכה לתופעה במהלך כהונות ממשלות נתניהו הקודמות. באופק התגבשה הצעת "חוק הג'ובים", הדובדבן בעוגת "מהפכת המשילות" שהבטיח נתניהו לפני שנבחר. הדו"ח הזהיר: בהליכי המינויים של עובדים בכירים בשירות המדינה נפלו ליקויים מהותיים. כל משרה בכירה שישית בשירות – פטורה ממכרז, ובחמש המשרות האחרות הממשלה עוקפת באופן עקבי את חובת המכרז השיוויוני וההוגן וממנה בסיטונאות מינויים זמניים, שהופכים מאוחר יותר לקבועים.

"השירות הציבורי הוא הזרוע המבצעת של הממשלה והגוף האחראי על תפקוד המדינה", כתב המבקר, "יסודותיו של שירות המדינה בישראל הונחו עם קום המדינה: שירות בעל אופי ממלכתי, מקצועי ונטול זיקה פוליטית שנשמרת בו ההפרדה בין קובעי המדיניות ובין הסגל המקצועי המממש אותה, ורוב בעלי התפקידים בו אינם מתחלפים עם חילופי השרים. על בסיס תפיסה זו, נחקק חוק המינויים, לפיו 'לא יתמנה אדם עובד המדינה אלא לאחר שנציב השירות הכריז על המשרה בפומבי".

חוק שירות המדינה שנחקק ב-1959 הסדיר את אופן פעולתו של השירות הציבורי במגוון נושאים ותחומים. בין השאר טיפל החוק גם במתח המובנה שבין הפוליטיקאים, נבחרי הציבור, הקובעים את מדיניות משרדי הממשלה, לבין עובדי השירות הציבורי שאמורים להוציא את אותה מדיניות לפועל תוך ניהול שוטף של המשרדים והמוסדות השונים ומתן שירות לציבור.

מזכיר הממשלה זאב שרף, לפני שהתמנה לנציב שירות המדינה הראשון, עומד ליד רה"מ דוד בן-גוריון בביקור במפעל להתפלת מים באילת, 2.12.1949 (צילום: אלדן דוד, לע"מ)

בעוד הפוליטיקאים עומדים בראש המערכת ואמורים להתוות את דרכה, הם מתחלפים לעיתים מזומנות, מה שמקשה על יישום יעיל של מדיניות. הם גם מועדים לשקול שיקולים פוליטיים אישיים, כחלק מהקמפיין הבלתי פוסק לבחירה מחדש, שיכולים לפגוע בניהול השוטף כמו גם לחבל ביישום של מדיניות ארוכת טווח. מאידך, הסגל המקצועי והפקידות הבכירה עלולים להקשות על השרים הבאים והולכים, לפעול לפי אג'נדה משלהם או להפוך מאובנים ונוקשים.

המחוקק הישראלי חיפש את האיזונים הנכונים בין מקצועיות למשילות. חוק המינויים אותו הזכיר המבקר שפירא הוא החלק בחוק השירות הציבורי המסדיר את סוגיית המינויים בשירות הציבורי. כפי שציין המבקר, מדינת ישראל החליטה לבחור בגישת ה"סיביל סרוונט" (Civil servant) לפיה השירות הציבורי הוא מקצועי וא-פוליטי, אולם המחוקק נתן מקום גם ל"משילות". למשל, על-ידי פטירת משרת מנכ"ל משרד ממשלתי מחובת מכרז והפיכתה למשרת אמון של השר הנבחר.

אלא שבשנים האחרונות האיזון הופר. במקום להתמודד עם המתח המובנה בין מערך השירות הציבורי לבין הפוליטיקאים המופקדים עליו, התקבלה החלטה לנסות פשוט למחוק את עצם קיומו, ועל הדרך גם את קיומו של השירות הציבורי המקצועי הקיים בישראל משנות היווסדה, ופשוט למשול, ללא מיצרים.

נתניהו מגיע

פרופ' ניסים כהן חוקר מזה שנים את שירות המדינה הישראלי. הוא מחבר הספר "מבוא למינהל וניהול ציבורי" (יחד עם פרופ' שלמה מזרחי), ולשעבר ראש המחלקה למדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה. בשיחה עם "העין השביעית", מצביע פרופ' כהן על רצח רבין וניצחון נתניהו בבחירות מיד לאחר מכן כעל נקודת מפנה ביחס הממשלתי לשירות הציבורי.

לדברי פרופ' כהן, "הרפורמה הגדולה הראשונה שניסו לעשות בשירות הציבורי בישראל היתה באמצע שנות ה-90. בין 1994 ל-1996, ראש הממשלה יצחק רבין ושר האוצר בייגה שוחט ממנים את יצחק גל-נור לנציב שירות המדינה כדי לקדם רפורמה בשירות הציבורי. אבל בנובמבר 1995 רבין נרצח, נתניהו מנצח בבחירות, הופך לראש ממשלה ומביא את אביגדור ליברמן להיות מנכ"ל משרד ראש הממשלה. ליברמן מיד מעיף את גל-נור מתפקידו כנציב וממנה במקומו את שמואל הולנדר. מאז, במשך 14 שנה, כל הממשלות ממנות את הולנדר שוב ושוב. רפורמה בשירות המדינה בשנים האלו – אין".

רה"מ בנימין נתניהו ורעייתו שרה בחזית ארמון הצאר בסנט פטרבורג, רוסיה. שני משמאל: מנכ"ל משרד רה"מ אביגדור ליברמן, 12.3.1996 (צילום: משה מילנר, לע"מ)

למעשה, מינויו של הולנדר היה המעשה השלטוני הראשון של נתניהו: הדחת גל-נור אירעה כבר בישיבת הממשלה הראשונה. עוד קודם לכן, לפני שהושבעה הממשלה ולפני שמונה לתפקיד מנכ"ל משרד ראש הממשלה, הזיז ליברמן מתפקידו את היועץ המשפטי של המשרד, עו"ד אחז בן-ארי. "אנחנו רוצים אנשים בראש שלנו", נימק.

אם המינויים הם המפתח לשליטה בשירות המדינה ועיצובו, הרי שנציב המדינה הוא מי שאוחז את המפתח בידו. "נציב שירות המדינה הוא שומר סף: החותמת על המכרזים לתפקידים בשירות המדינה. מי שמאשר לפוליטיקאים את המינויים. ובמשך 14 שנה השאירו את הולנדר בתפקיד ולא היתה רפורמה", אומר פרופ' כהן. השחיתות, לעומת זאת, פרחה.

הנציב הולנדר ספג שני דו"חות מבקר מדינה חמורים, תחקירים עיתונאיים רבים ועתירה חריפה של התנועה לאיכות השלטון בדרישה להדיחו. אפילו העוזר האישי שלו תבע אותו בטענה שפיטר אותו משום שחשף שחיתויות. "נציבות שירות המדינה בראשותו של הולנדר הלכה למעשה והתפרקה מייעודה, חטאה לתפקידה והפקירה את מערכת המינויים ללחצים, עיוותים, מקורבים ומקושרים", כתבה התנועה לאיכות השלטון בעתירה (העתירה לא הגיעה למיצוי בשל הודעתו של הולנדר כי הוא מתכוון לפרוש).

גולת הכותרת הסימבולית של כהונתו של מי שהיה ממונה על כשרות ואיכות המינויים בשירות הציבורי, היתה הקידום השערורייתי של העוזרת שלו, שהולנדר נאלץ להכחיש בבית המשפט כי ניהל איתה רומן, לתפקיד סמנכ"לית בכירה בנציבות – ללא מכרז, שהעוזרת ממילא לא היתה עומדת בו מאחר שהיתה חסרת השכלה אקדמית.

ד"ר דורון נבות, מבית הספר למדעי המדינה של אוניברסיטת חיפה, מסכם בספרו "שחיתות פוליטית בישראל" את כהונתו של הולנדר: "אימץ מדיניות סבלנית יחסית כלפי מינויים בשירות המדינה — הן להלכה הן למעשה. למשל: אי-הסדרת נושאים מרכזיים העוסקים בענייני עוזרים ויועצים בלשכות השרים ובהתרחבות דה–פקטו של מספרם; השלמה שבשתיקה עם העסקה של עובדים רבים דרך חברות כוח אדם, גם כשהדבר נעשה בניגוד להנחיותיה של נציבות שירות המדינה; ונכונתה של הנציבות לאפשר העסקת עובדים לפני מכרז כדבר שבשגרה". בין היתר, בתקופתו של הולנדר גדל מספר נושאי משרות אמון במשרד ראש הממשלה מתשעה ל-53.

רה"מ בנימין נתניהו בטקס הפרידה מנציב שירות המדינה שמואל הולנדר; משרד ראש הממשלה בירושלים, 31.10.2010 (צילום: עמוס בן-גרשום, לע"מ)

מינויים הם המפתח, אולם אינם חזות הכל. המינוי האסוני של הולנדר לא סתם את הגולל על הניסיונות לשפר ולייעל את השירות הציבורי. בכיר שעבד במשך שנים במשרד ראש הממשלה מתאר את התקופה שאחרי מלחמת לבנון השנייה ב-2006 כתקופת עדנה לניסיונות כאלה: "בתקופה הזו הוקם גוף ידע לא קטן, פותחו כל התשתיות של העבודה הציבורית הנוכחית, הוקמו מחלקות ואגפים וגופים כגון רח"ל (רשות החירום הלאומית) או האגף לתוכניות רוחביות".

ראש הממשלה היה אז אהוד אולמרט, אולם גם אחרי שנתניהו חוזר לשלטון ב-2009, עשור אחרי שהסתיימה הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, ניסיונות הרפורמה נמשכו: "עבדנו על תפיסה חדשה של שירות ציבורי, תפיסה לפיה ניתן לקיים עבודה בין-משרדית, ועבודה ציבורית יכולה להתנהל בצורה נכונה ויעילה", מספר אותו גורם. היום, הוא מוסיף בצער, "לא נשאר מהתפיסה הזו כלום". הוא מסמן את העברת התקציב ב-2018 כנקודת המפנה.

גם פרופ' כהן מסכים כי באותן שנים היה רצון לעשות שינוי. "הבירוקרטים הבכירים הבינו שצריך לעשות רפורמה, רפורמה רצינית, ובמשך כמה שנים כולם היו בעד – משרד האוצר, משרד ראש הממשלה, ההסתדרות. נראה היה שהולכים לכיוון טוב, אבל זה לא קרה. הניסיון השני לרפורמה נרחבת בשירות הציבורי החל ב-2013 ונגנז סופית ב- 2018. שתי הרפורמות המשמעותיות בשירות הציבורי – נכשלו".

תומר לוטן הוא המנכ"ל לשעבר של המשרד לביטחון פנים ובעל תואר שני במדיניות ציבורית. הוא הקים את ארגון מעש לחיזוק ולהתחדשות השירות הציבורי בישראל וכיהן כמנכ"ל המרכז הישראלי להעצמת האזרח. לוטן מקדים את נקודת המפנה בשנתיים, ל-2016. "בין השנים 2010 ו-2016 היו לא מעט יוזמות לשיפור השירות הציבורי", הוא אומר, כמו רפורמת ההון האנושי או שיפור הרכש הממשלתי. ואז, הוא מסביר, "זה נתקע. שיח המשילות הפוליטי נכנס לחיינו, כל האנרגיה הפוליטית התחלפה וככל שהתגבר הווליום נגד הפקידות, כך גם גוועו ומתו ההליכים הטובים לשיפור השירות".

נתניהו חוזר

מה השתנה בסוף המחצית הראשונה של העשור השני של שנות האלפיים? התאריך המשמעותי אינו 2016 וגם לא 2018, אלא 2015 – השנה בה נתניהו מקים לראשונה ממשלה צרה, הנשענת על קואליציה של 61 חברי כנסת מהימין והמפלגות הדתיות.

כשנתניהו חזר לשלטון ב-2009 הוא הקים את הקואליציה הרחבה ביותר שלו, יחד עם קדימה והעבודה, ואת הממשלה הגדולה ביותר שהוקמה בישראל עד אז. בבחירות הבאות, בשנת 2013, הליכוד בראשות נתניהו מנצחת ונתניהו מקים שוב קואליציה רחבה, יחד עם יש-עתיד והתנועה. בשנים אלו, של ממשלות רחבות, המונח משילות עוד היה חבוי בשיח אקדמי למחצה. החשיבה על השירות הציבורי ומשרדי הממשלה היתה עדיין מתוך מטרה לייעל ולשפר את השירות הציבורי, להפוך אותו לטוב יותר, לא להשתלט עליו או לפרק אותו.

רה"מ בנימין נתניהו לוחץ את ידה של יו"ר קדימה ציפי לבני, בטקס השבעת הממשלה, 31.3.2009 (צילום: יוסי זמיר)

גולת הכותרת של המדיניות הממשלתית ביחס לשירות הציבורי היתה החלטת הממשלה ב-2011 על רפורמה שנועדה להתאים אותו לשינויי הזמנים, להפוך אותו לאפקטיבי, מקצועי ויעיל יותר: "רפורמת ההון האנושי". הרפורמה הושקה ב-2013 והקיפה תחומים רבים: משינוי במערך המיון והגיוס, דרך בניית השדרה הניהולית ועד תהליכים של תכנון, בקרה ותיאום בין-משרדי. בדו"ח הוועדה שגיבשה את הרפורמה הודגש הצורך לשמור על המקצועיות והעצמאות של שירות המדינה.

על רקע ניסיונות עבר עגומים ביישום רפורמות בשירות המדינה, החליטה הממשלה למנות ועדת היגוי שתלווה את יישום הרפורמה במשך שלוש השנים הבאות.

אלא שהמפה הפוליטית נמשכה מעל השולחן של מדינת ישראל. סוף עידן הממשלות הרחבות התקרב במהירות. בשלהי 2014 נתניהו נמצא באחת מנקודות השפל של הקריירה הפוליטית שלו. הצלחתו של "ישראל היום", מיזם התעמולה חסר התקדים שהקימו עבורו המולטי-מיליארדרים שלדון ומרים אדלסון, מאחדת קואליציה משמאל ומימין המתנגדת לניסיונות השליטה של נתניהו בתקשורת. נוני מוזס, המו"ל הכוחני ש"ישראל היום" שבר את המונופול המושחת שלו בשוק העיתונות, יוזם חוק שנועד להחליש את חינמון הפרופוגנדה.

על רקע האישור בקריאה טרומית של חוק "ישראל היום", נתניהו, במהלך מפתיע, מפזר את הכנסת. ישראל שוב הולכת לבחירות. בפוסט שפרסם בדף הפייסבוק שלו כתב נתניהו כי לאחר הבחירות יקים ממשלה עם המפלגות החרדיות ועם מפלגת הבית-היהודי, נציגת הציונות הדתית ההולכת ומקצינה, וכי לא יקים ממשלת אחדות עם יצחק הרצוג ולבני, נציגי המרכז והשמאל המתון.

בקמפיין הבחירות של הליכוד אחד המושגים המככבים הוא "משילות". נתניהו גם מציג את "חוק המשילות", חוק שנועד לבצר את שלטונו, במידה וייבחר, ויקשה על הפלת הממשלה. ב-2015, בניגוד לציפיות שלו עצמו, נתניהו מנצח בבחירות. הוא מקים ממשלה צרה, הנשענת על קואליציית ימין "על מלא".

בפברואר 2015, חודש לפני הבחירות, מתחיל משרד מבקר המדינה לבדוק את יישום הרפורמה בשירות הציבורי שהושקה ב-2013. הבדיקה אורכת שנה וכשהדו"ח מתפרסם מתברר כי ועדת ההיגוי היתה בעיקרה ועדה על הנייר בלבד. מבפנים, עדנה אלפסי, העוזרת של הולנדר שנבעטה לצמרת, שיתקה את עבודת הוועדה בשל סכסוכים אישיים. מבחוץ, משרדי הממשלה השונים לא שלחו לוועדה בעלי תפקידים בכירים, לא הוגדרו לה סמכויות או סדרי עבודה, ועבודתה היתה בעיקר בעלת אופי פסיבי תוך הימנעות מקבלת החלטות. "דפוסי השתתפות אלו", קבע המבקר, "עשויים לשקף היעדר מחויבות מלאה של הגורמים הממשלתיים" לרפורמה. ובמילים מנומסות פחות: הרפורמה ממוסמסת.

המלחמה על המינויים

בזמן שבמשרד מבקר המדינה בודקים מדוע הרפורמה שנועדה להגביר את היעילות והמקצועיות בשירות הציבורי תקועה ולא מתקדמת, במשרד ראש הממשלה עובדים חזק בכיוון ההפוך: "משילות". נתניהו מקדם הצעה לתיקון חוק השירות הציבורי כך שמשרת המשנה למנכ"ל תהיה אף היא פטורה ממכרז ותהפוך למשרת אמון של השר.

בנובמבר 2016, איש עסקים אמריקאי מפוקפק, שקרן כרוני, כוכב ריאליטי מיזוגן ומטריד מינית סדרתי, מפתיע את העולם ונבחר לנשיא ארה"ב על הגב של קואליציית גברים לבנים כועסים וכנסיות אוונגליסטיות משיחיות. נתניהו בוחר בו כמודל לעיצוב השירות הציבורי בישראל.

נשיא ארה"ב דונלד טראמפ עם רה"מ בנימין נתניהו, 23.5.2017 (צילום: קובי גדעון, לע"מ)

השירות הציבורי האמריקאי, בניגוד למקובל במודל האירופי, מחליף את צמרתו בעת שינויי ממשל, המתרחשים – כמעט תמיד – אחת לשמונה שנים. טראמפ הוביל את המגמה הזו, גם אותה, לקיצוניות חסרת תקדים. הוא ערף לא רק את צמרת השירות הציבורי בארצות-הברית אלא גם חלק גדול מהענפים שמתחת לה, והביא להתפשטות ממאירה של תופעת שיתוק הממשל. "לטראמפ יש 4,000 משרות אמון, אנחנו צריכים כמה מאות מינויים שלא תלויים בוועדות מכרזים", מכריז נתניהו ומסכם: "גם אנחנו צריכים להיות מסוגלים לשלוט". האובססיה לשליטה במינויים אינה חדשה: נתניהו מקפיד להכפיף אליו את נציבות שירות המדינה, שעברה ממשרד ראש הממשלה למשרד האוצר ושוב למשרד ראש הממשלה, בהתאם להתפתחויות בקריירה הפוליטית שלו.

נתניהו לא מסתפק בכך. הוא מעוניין לבטל גם את ועדות האיתור, שאמורות להציע לתפקידים בכירים בשירות הציבורי את המועמדים המתאימים והמקצועיים ביותר. "אני מבקש לבטל את ועדות האיתור ואקיים ישיבה בנושא", הוא מודיע, "נבחרנו כדי למשול, וחלק מהמשילות זה לבחור אנשים. אני כופר בנוהל שהשתרש פה של ועדות מינויים. אם השרים לא יכולים למנות, שלא יהיו שרים. אם הם שוגים בבחירת האנשים הם ישלמו על כך בבחירות".

לנתניהו היה קל לנופף בכרטיס "את המחיר נשלם בקלפי". אסטרטגיית הקמפיין שלו, הנמשך ללא הפוגה ממערכת בחירות אחת לרעותה, מבוססת מאז ומתמיד על הבלטה והקצנה של מלחמות תרבות, מאבקי זהות והצבעה על אשמים מתחלפים בכל מחדל וכישלון, כך ששיקולי הבוחרים יהיו מנותקים ככל האפשר מההתנהלות הממשלתית בפועל.

אולם היוזמות השאפתניות לשינוי אלים ומהיר של פניו של השירות הציבורי, והשלטת השיקול הפוליטי על המינויים הבכירים בשירות המדינה, לא מצליחות לצאת לפועל. עדיין. למרות התמיכה של שותפיו הפוליטיים, מול נתניהו עדיין ניצבים שומרי סף, ששיקוליהם אינם מצטמצמים לצרכים פוליטיים מיידיים. נציב שירות המדינה משה דיין ומבקר המדינה יוסף שפירא, שניהם מינויים של ממשלות נתניהו, נחשבים לחלשים יחסית לקודמיהם, אך עדיין מובילים משרדים שיש בהם שדרה ניהולית מתפקדת ובעלת אתוס מקצועי.

שרת המשפטים איילת שקד עם שר התיירות יריב לוין ושר החינוך נפתלי בנט (מימין), 5.5.2017 (צילום: הדס פרוש)

מבקר המדינה מתנגד ליוזמה לפטור את משרת המשנה למנכ"ל ממכרז. הנציב משה דיין מתנגד גם לכוונה לבטל את ועדות האיתור. נתניהו מפסיד בקרב ומבין שכדי לנצח במלחמה, הוא צריך להרחיב את החזית. כדי לשלוט שלטון ללא מיצרים ולהכניע את השירות הציבורי, יש לפרק גם את שומרי הסף.

נתניהו לא לבד. לצידו פועלים פוליטיקאים שכמוהו, מסורים לרעיון פירוק השירות הציבורי. הבולטת שבהם היא השרה איילת שקד, כוכב עולה בשמי הפוליטיקה הישראלית. מאחוריה פועל גם פוליטיקאי אפור ומוכר הרבה פחות, יריב לוין.

חוק הג'ובים

בתחילת 2017 מקימה ממשלת נתניהו את "ועדת השרים לבחינת מינויים בכירים במשרדי הממשלה". בראשה עומדים שרת המשפטים דאז איילת שקד ושר התיירות יריב לוין. באפריל 2017 מגישה שקד את המלצת הוועדה לשינוי במנגנון ועדות האיתור ולקביעת פטור ממכרז למשרות משנה למנכ"ל. ב-1 באוקטובר 2017, לאחר שממלא מקום נציב שירות המדינה אודי פראוור אישר את המלצת ועדת שקד-לוין, הגיעה ההחלטה לשולחן ישיבת הממשלה. החלטה 3075 מבקשת לשנות את פניו של השירות הציבורי ולהוציא לפועל את "מהפכת המשילות".

נורות האזהרה נדלקו כבר אז. לקראת ישיבת הממשלה הזהיר יוחנן פלסנר, ח"כ לשעבר בקדימה ונשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, כי ההחלטה הממשלתית צפויה להגביר את הפוליטיזציה באיוש משרות ממלכתיות: "כמעסיק הגדול במדינה, השירות הציבורי הפך לאחרונה למטרה קלה לחיסול אתוס מקצועי והפיכתו לכלי שרת בידי פוליטיקאים".

המכון לדמוקרטיה היה במשך שנים, במיוחד בזמן כהונתו של אהוד אולמרט כראש ממשלה, חממה לדיונים על הצורך בהגברת המשילות. אולמרט, שנקלע כמעט בטעות למשרת ראש הממשלה, היה אז שחקן מרכזי בקואליציה של בעלי אינטרס מהפוליטיקה, התקשורת והאקדמיה – שהיו מעוניינים להחליש את מערכת המשפט ואת שומרי הסף בשל רצון לקבור חשדות או פרשיות פליליות או בשל סכסוכים אישיים וחיסולי חשבונות. אולם מאמצי ה"משילות" של אולמרט וחבורתו עשור לפני כן נראו תמימים מול הדורסנות של החלטה 3075.

"יש לציין שכל התהליך מתבצע בעת שאין נציב שירות מדינה קבוע מכהן ובהליך כמעט חשאי תוך הפעלת לחץ פוליטי על שומרי סף משפטיים והיעדר הצגה רצינית של הבעיות שההצעה באה לכאורה לפתור", נכתב עוד בהודעה שפרסם המכון. דיין, הנציב היוצא, הזהיר מפני אישור ההצעה, שאת תוכנה הצליח לדחות בתקופת כהונתו: "ההצעה של ועדת שקד-לוין לא רצינית", אמר, "זה משדר כי העסק כאן פוליטי".

היועצת המשפטית של משרד המשפטים, עו"ד לאה רקובר, פירסמה חוות דעת חריפה בה הביעה חשש מכך שהשינוי באופן מינוי המשנים למנכ"לים יביא לפוליטיזציה של התפקיד ויאפשר מינויים פוליטיים של מקורבים לשרים. מתן פטור מלא ממכרז "נוטה להיחשד כניסיון להפוך את המשרה לכזו שתאפשר מינויים פוליטיים, במיוחד במקרים שבהם הכהונה בתפקיד אינה קצובה".

"ראשית", הסבירה עו"ד רקובר, "יש בכך חשש כי לא ייבחר המועמד המתאים ביותר לתפקיד, באופן הסותר את הרעיון שבבסיס חובת המכרז וכן חשש לבחירת מועמד למשרה על בסיס שיקולים זרים, באופן שמהווה הפרת אמון של הרשות המבצעת כלפי הציבור. שנית, מתעורר חשש מההשלכות של מינוי פוליטי על עובדי השירות הציבורי — על האמון שהציבור רוחש להם, על עיקרון השוויון, על הרמה המקצועית של עובדי הציבור, על יציבות השירות הציבורי ועל פגיעה במורל העובדים".

גם התנועה לאיכות השלטון וארגון מעש פנו לשרי הממשלה בבקשה להסיר את ההצעות משולחן הממשלה. "מהלכים אלה יביאו הלכה למעשה לפוליטיזציה של השירות הציבורי ויסכלו את תכליות המינהל בקידום רווחת הציבור. אלה יביאו בהכרח לפגיעה בטוהר המידות ובאמון הציבור בממשל ובשירות הציבורי, דבר שכשלעצמו דווקא יביא לפגיעה בעקרון המשילות", הם טוענים.

האזהרות נופלות על אוזניים ערלות. לאחר עיכוב בשל מחלוקות פנימיות בממשלה, היא מתכנסת ומאשרת את הצעה 3075, שזכתה לכינוי "חוק הג'ובים". בהודעת הממשלה נמסר כי ההחלטה "עושה 'יישור קו' לכל המשרדים והופכת את התפקיד של משנה למנכ"ל למשרת אמון, מתוך הצורך להגביר את יכולתם של השרים לבצע את המדיניות עבורה נבחרו. בכך תגבר המשילות של השרים, ובד בבד יגבר גם כושר הביצוע של מנכ"ל המשרד".

חוקרי המשטרה המופקדים על חקירות בנימין נתניהו מוקפים בצלמי עיתונות עם הגיעם למעון הרשמי בירושלים לחקירתו הרביעית של ראש הממשלה, 6.3.2017 (צילום: יונתן זינדל)

באותה שנה נחשפה החקירה הפלילית המסועפת נגד נתניהו, שהובילה לכתב אישום בשלושה תיקים של שחיתות ציבורית ולמשפט שסופו לא נראה באופק. זו השנה בה קמפיין חיסול שומרי הסף של נתניהו התרחב כדי לכלול את המשטרה, ובהמשך את הפרקליטות ומערכת המשפט כולה.

ח"כ עפר שלח מיש-עתיד, יו"ר ועדת ביקורת המדינה, כרך אז את המתקפה של נתניהו על מערכת אכיפת החוק בקמפיין נגד השירות הציבורי: "חוק הג'ובים שעבר בממשלה הוא המשך ישיר של המתקפה חסרת הרסן של נתניהו על המשטרה ועל העומד בראשה. נתניהו ועושי דברו משתלחים בפראות בכל שומרי הסף והדרגים המקצועיים, ובאותו זמן הם מעבירים חוק שנועד לסדר תפקידים בכירים לחברים שלהם ולמי שהם חייבים לו פוליטית".

"זו מכירת חיסול של הממלכתיות והאחריות הציבורית על ידי אנשים שאיבדו כל רסן", הוסיף שלח, "בהובלת אדם שבמאבק שלא לעמוד לדין יהרוס הכל".

ריסוק שומרי הסף

חוק הג'ובים עבר, אך נתניהו לא שכח את מי שהצליחו לסכל את העברתו בפעם הראשונה, מי שהפריעו לו פעם אחר פעם "למשול". המטרות הבאות שסומנו במסגרת "מהפכת המשילות" היו שומרי הסף, מי שעמדו בדרכם של נתניהו ושותפיו לרסק את עצמאות השירות הציבורי: נציבות המדינה, מבקר המדינה והיועצים המשפטיים.

הקמפיין נגד שומרי הסף לא התחיל אז. הוא רחש בקדנציות קודמות של נתניהו שבכלל ירש אותו מקודמיו, ראשי הממשלה אולמרט ושרון, שכמוהו היו מסובכים בפלילים. אולם נתניהו, בדרכו, מוריד אותו לליגה אחרת.

במקביל לעיצובו מחדש של חוק השירות הציבורי, ממשלות נתניהו עושות מאמצים להחליש את נציבות שירות המדינה, הגוף האמור לפקח על עובדי השירות הציבורי ולשמור על מקצועיותם ועצמאותם.

ב-2010 פרש סוף סוף שמואל הולנדר לגמלאות, במסגרת ההליך בבג"צ שהתנהל נגד כהונתו הארוכה באופן בלתי סביר, ושיחרר את נציבות שירות המדינה מלפיתתו המשתקת. ב-2011 ממנה נתניהו לתפקיד את עו"ד משה דיין, לשעבר היועץ המשפטי של משרד המשפטים. דיין נבחר למרות ביקורת ציבורית מצד גופים שונים, כמו למשל עמותת הסגל הבכיר בשירות המדינה, שם טענו כי לדיין אין את שיעור הקומה הנדרש לתפקיד.

נציב שירות המדינה משה דיין בטקס סיום קורס הכשרת ממונות על שוויון מגדרי וקידום נשים בשירות המדינה, בית הנשיא בירושלים, 20.7.2015 (צילום: מארק ניימן, לע"מ)

"איל גבאי היה בזמנו יו"ר הועדה לבחירת נציב שירות המדינה. אחרי תהליך ארוך של מיון היה לו מועמד לנציב, ואז נתניהו הביא את משה דיין והנחית אותו עליו. גבאי עזב את הוועדה בתגובה", מספר בכיר לשעבר בשירות הציבורי בשיחה עם "העין השביעית", "דיין היה ידוע כ'חלש', מי שלא יתנגד לפוליטיקאים, המטרה שלהם היתה להחליש את המנגנונים".

אלא שדיין לא מספק את הסחורה לשביעות רצונו של הממנה נתניהו. בכהונתו אמנם מתמסמסת "רפורמת ההון האנושי" ומתרחבת תופעת מינויי ממלאי המקום, האופיינית כל-כך לנתניהו, אולם דיין מעז גם להגיד לנתניהו "לא" ומונע מספר מינויים בעייתיים במיוחד. "וככה, כל מינוי לנציב הפך ליותר גרוע", מוסיף אותו גורם. "מיבחוש חלשלוש ומישהו שרק לא מתנגד, הגיעו לבולדוזר מטעם, שיקדם רק את האג'נדה שלהם, דניאל הרשקוביץ, נציב שירות המדינה הנוכחי. מוסד הנציבות הפך היום למושחת ומטעם ויצר חלל מנהלי ומנהיגותי".

ב־2009, בעת שכיהן כשר המדע, זכה הרב והפרופסור דניאל הרשקוביץ בכבוד מפוקפק: לראשונה בתולדותיה הודיעה ועדת המינויים בראשות נציב שירות המדינה כי היא מתנגדת למינוי מנכ"ל משרד ממשלתי. הרשקוביץ ביקש למנות לתפקיד את מזכ"ל מפלגתו, שר-שלום ג'רבי, אולם הוועדה פסקה כי הזיקה הפוליטית של המועמד חזקה מדי, ואילו כישוריו אינם עונים על דרישות הסף לתפקיד. הרשקוביץ לא ויתר והביא את המינוי בכל זאת לאישור הממשלה, אך נחסם בבג"ץ, שקבע כי ההחלטה "נגועה בחוסר סבירות קיצוני" והממשלה "סטתה מתנאי הסף שהיא עצמה קבעה לתפקיד".

הרשקוביץ, שהפך בכך לסמל של זלזול במינהל תקין, היה האדם שנתניהו בחר למנות ב-2018 לתפקיד נציב שירות המדינה, הממונה על המינהל התקין, במקומו של דיין. זה קרה אחרי כשנה וחצי של התמהמהות שבמהלכם תפס את התפקיד ממלא מקום, בעת שנתניהו מנסה למנות לנציבה מנהלת זוטרה ממשרד הפנים שבתה ואחותה עובדות בלשכתו.

עם כניסתו לתפקיד הצהיר הרשקוביץ בראיון לעיתון הימין "מקור ראשון" כי הוא מתכוון "להפחית את הרגולציה למינימום ההכרחי" ו"לעשות רפורמה שבמסגרתה אפשר יהיה להאציל סמכויות מהנציבות למשרדי הממשלה, בעיקר בנושא המינויים".

המינוי בשם ה"משילות" נותן את אותותיו. ה"משילות" מחלחלת. מהראש, אל הדרגים הנמוכים יותר. באוקטובר 2021 עותרת התנועה לטוהר המידות, יחד עם לשכת המבקרים הפנימיים, נגד הנציב הרשקוביץ, בטענה כי הוא מחליש את המבקרים הפנימיים במשרדי הממשלה, האחראים על מניעת שחיתות, בזבוזי כספים ומינהל לא תקין.

דניאל הרשקוביץ, נציב שירות המדינה הנכנס, בטקס חילופי נגיד בנק ישראל, 24.12.2018 (צילום: יונתן זינדל)

"מאז כניסתו של פרופ' דניאל הרשקוביץ לתפקיד נציב שירות המדינה, תהליך החלשת השירות הציבורי הולך ומחריף", טוענים בתנועה, "הנציבות לא ממהרת לנקוט הליכים משמעתיים גם כשהדברים ברורים ונדרשים; לא נלחמת בתופעת מינוי ממלאי-המקום; לא טורחת להשיב לפניות הציבור ובאופן כללי נראה כי הנציב אינו מבין דיו את האחריות הרבה שהונחה על כתפיו.

"כאשר נציב שירות המדינה מרשה לעצמו לנקוט אותן פרקטיקות פסולות שהנציבות עצמה אמורה להילחם בהם, כאשר לטובת מינוי של מבקר פנימי בנציבות הנציב נכון 'לשבור את הכללים', המסר שעובר ליתר הבכירים בשירות הציבורי – ברור: אין מי שישמור על יוקרתו ומעמדו של השירות הציבורי, ו'איש הישר בעיניו יעשה'".

כשנתיים אחר כך, בנובמבר 2023, כתבו להרשקוביץ 25 פרופסורים, עמיתיו לשעבר בטכניון שם היה דיקן הפקולטה למתמטיקה: "זו תקופה ארוכה אנו צופים בתדהמה ותימהון בהתנהלותך בעת אישור מינויים, שאינם עומדים בקריטריונים מקצועיים ברורים, ומהווים פגיעה בשירות הציבורי ובמדינה. את פרי הבאושים (בחירת אנשים על פי נאמנותם לשלטון, החלשת הפקידות המקצועית והגדלת הסיכון לשחיתות) אנו רואים היום בתפקוד הלקוי של גורמי שירותי הציבור בתקופה הנוראה העוברת על כולנו. כגורם האחראי על המצוינות של השירות הציבורי בחמש השנים האחרונות, אתה נושא באחריות למחדל".

במקביל להחלפת נציב שירות המדינה והחלשת המוסד, פנו נתניהו ושריו לטפל בשומר הסף הנוסף שהפריע להם למשול – מבקר המדינה. בנובמבר 2017 עלתה לוועדת השרים לחקיקה הצעת חוק של בצלאל סמוטריץ', אז חבר כנסת בבית היהודי, לפיה ייאסר על מבקר המדינה להתערב בתהליכי קבלת ההחלטות של גוף מבוקר או להנחות אותו כיצד לפעול. במידה וימצאו על ידו ליקויים, הוא לא יוכל להורות על תיקונם ואף לא לעקוב אחר הדרוש תיקון.

"ממשלת האצילים ממשיכה לדאוג רק לעצמה: הפעם מבקר המדינה על הכוונת", אמר אז יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, בתגובה להצעת החוק, "התרבות הפוליטית המושחתת של הממשלה מאפשרת פגיעה נוספת בשומרי הסף. הגבלת סמכויות המבקר והחלשת כוחו לא משרתת את הציבור, רק את חברי הממשלה שמעוניינים לפעול ללא פיקוח".

רה"מ בנימין נתניהו לוחץ את ידו של מבקר המדינה יוסף שפירא, בישיבת ועדת הביקורת של הכנסת בה הוצג דו"ח המבקר על אסון השריפה בכרמל, 7.8.2012 (צילום: מרים אלסטר)

מבקר המדינה דאז, יוסף שפירא, התנגד להצעת החוק מרגע שהונחה על שולחן הכנסת. לדבריו: "במושב הקרוב של הכנסת צפוי מוסד מבקר המדינה ונציב תלונות הציבור לעמוד תחת מתקפה של תיקוני חקיקה, שכל מטרתם היא לצמצם את מוטת כנפיה של ביקורת המדינה ולעקרה מתוכן". לדבריו, "מוסד מבקר המדינה הפך ליעד למתקפות דווקא בגלל שהוא ממלא את תפקידו באופן אפקטיבי ומיטבי. מוסד מבקר המדינה כיום הינו רלוונטי ומשפיע גם על התהליכים בזמן אמת. ישנם הטועים לחשוב שביקורת בזמן אמת מפריעה לממשלה למשול ומפריעה למקבלי ההחלטות לממש את תפקידם. נהפוך הוא: ביקורת בזמן אמת נגזרת מהחובה המוסרית של 'לא תעמוד על דם רעך', וכך נוהג משרדנו עשרות שנים".

ההצבעה על הצעת חוק מבקר המדינה נדחתה כיוון שלא היה לה רוב בוועדת השרים ועלתה מחדש בפברואר 2018, אך שוב לא הצליחה לעבור. במקום לשנות את החוק – שינו את המבקר.

"כבר מינויו של יוסף חיים שפירא, שופט בית המשפט המחוזי בדימוס, מינוי של נתניהו, שנראה שהצטער עליו לאחר מכן, החליש את מעמדו של המבקר. מגמת החלשת המבקר ועמה צמצום מוסד המבקר וסמכויותיו, מחמירים והולכים במדרון חלקלק, במה שנראה כהנחיה ברורה המגיעה מלמעלה, ממש מהקודקוד", כתבה שרת הליכוד לשעבר לימור לבנת ב-2019.

באותם ימים החליט נתניהו כי המועמד למשרה הרמה יהיה רואה החשבון מתניהו אנגלמן, זאת לאחר שפסל את המועמדת המוסכמת עם המפלגות החרדיות – כנראה בשל התנגדות של בנו יאיר, שגילה ציוץ בטוויטר של אלדד יניב, אז "פעיל שמאל", שהצהיר כי הוא ידידה של המועמדת.

לראשונה בתולדות מוסד מבקר המדינה, מונה לתפקיד מי שלא כיהן קודם כשופט. לאנגלמן לא היה ניסיון שיפוטי, אך הוא הביא איתו לתפקיד לפחות תכונה בולטת אחת: נאמנות למי שמינה אותו. כך היה גם כשנפתלי בנט, כשכיהן כשר החינוך, מינה אותו לתפקיד ראש המועצה להשכלה גבוהה: אנגלמן פעל להחליש את המועצה ולהגביר את השיקולים הפוליטיים בהתנהלותה.

מבקר המדינה מתניהו אנגלמן (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)

בממשלת נתניהו חגגו את המינוי. "העובדה שאחרי 40 שנה, שני האנשים שהוגשו לתפקיד מבקר המדינה, כולל מועמד האופוזיציה, אינם שופטים או משפטנים, מבשרת על ראשיתו של התיקון הכל כך חשוב שאנחנו מקדמים בדמוקרטיה הישראלית", אמר סמוטריץ'.

אנגלמן סיפק מיד את הסחורה. "מבקר המדינה מתניהו אנגלמן, זרועו הארוכה של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מעכב קבוצת דו"חות חשובים מאין כמותם ולא מפרסמם לציבור, ובכך הוא מחרב את משרד מבקר המדינה כמו בולדוזר שעולה על בית המיועד להריסה", דיווח כתב "כאן" שאול אמסטרדמסקי, "ועל אף שאני מעריך כי העניין הזה לא מטריד 99.9% מהציבור – הוא צריך. כי מבקר המדינה, על כל מגרעותיו, חולייו והאובססיות שלו, הוא הכלי הטוב ביותר שיש לאזרחים כדי לבדוק כיצד המגזר הציבורי מתנהל מבפנים. הרבה לפני הדוחות של מבקר המדינה על נתניהו, אלה הדוחות על משרדי הממשלה ויתר המגזר הציבורי שאין להם שום תחליף".

שנתיים אחר-כך סיכם צבי זרחיה ב"כלכליסט": "די במהרה התברר מדוע נתניהו תמך באנגלמן – שפעל ופועל להחליש את משרד מבקר המדינה, ולהפוך אותו לגוף מלטף ומפרגן. הדו"חות שניפק משרד המבקר מאז כניסת אנגלמן היו אנמיים, את חלקם הוא שינה וסירס, למשל דו"ח על עריכתו של כנס בחירות במעון הרשמי של נתניהו".

הבאים בתור על הכוונת הם היועצים המשפטיים, גורם נוסף המסכל מינויים פוליטיים ושיקולים לא ענייניים. כבר במרץ 2017 מגיש חבר הכנסת אמיר אוחנה, כוכב עולה במחנה נאמניו של נתניהו בליכוד, את הצעת חוק היועמ"שים. "היועץ המשפטי למשרד ממשלתי ייבחר על ידי השר המופקד על המשרד למשרת אמון, כפי שהדבר נעשה היום בנוגע לבחירת מנכ"ל המשרד. שינוי זה יביא להגברת המשילות ולחיזוק משרדי הממשלה, כך שיוכלו ליישם את מדיניות השר המופקד עליהם בצורה מיטבית והרמונית ולא לעומתית ומסכלת", מסביר אוחנה.

אוחנה לא מצליח לקדם את הצעת החוק ושרת המשפטים, איילת שקד, מגישה אותה בשנית. החוק עובר קריאה ראשונה. "השיטה הנוכחית עובדת. היועצים המשפטיים לא מטרפדים מדיניות. זה סוג של פוליטיזציה, ופוליטיזציה של שירות משפטי זה לא בריא וזה מדרון חלקלק", אומר בתגובה שופט העליון בדימוס והיועץ המשפטי לשעבר אליקים רובינשטיין. גם היועץ המשפטי לממשלה דאז, אביחי מנדלבליט, מתנגד להצעה: "בסוף אין בהצעה הזו איזון. הנזק שייגרם לעצמאות של היועמ"שים במשרדי הממשלה, בדגש על תפקידם כשומרי סף, הוא גדול".

רובינשטיין ומנדלבליט שניהם משפטנים מתונים מהמגזר הדתי. חבר הכנסת דב חנין מחד"ש היה, מטבע הדברים, חריף יותר. "הצעת החוק הזו היא עוד שלב בפירוק הרפובליקה הישראלית והחלפתה בקיסרות", אמר אז, "מציעים לנו להפוך את היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה למינויים פוליטיים. מציעים לנו לתת לחתול לשמור על השמנת. המשמעות של החוק הזה – השר ימנה יועץ משפטי שיאפשר לו לקדם את רצונו, בין אם הדבר מותר ובין אם לאו".

בסופו של דבר, גם הצעת חוק זו לא עברה. היא תחזור לחיינו במסגרת "הרפורמה המשפטית" של ממשלת נתניהו השישית.

ב-2019 נכנסה המערכת הפוליטית לסחרור: אביגדור ליברמן, יו"ר סיעת ישראל ביתנו, פרש מממשלת נתניהו וסירב להצטרף אליה גם לאחר הבחירות. המדינה נקלעה לחמש מערכות בחירות בתוך שנתיים וחצי. רק בסוף 2022 מצליח נתניהו לחזור לשלטון עם קואליציית חרדים ודתיים, כשהוא מותיר באופוזיציה את הימין, המרכז ושרידי השמאל. מהפכת ה"משילות" חוזרת, והפעם ללא מעצורים.

גיף השותפים הסודיים של נתניהו

*  *  *

תגובות

דניאל הרשקוביץ, נציב שירות המדינה, מסר בתגובה: "דברי ההבל המפורטים על ידך בפנייתך אינם ראויים כלל להתייחסות".

שמואל הולנדר, בעבר נציב המדינה הנצחי, סיפק תגובה מפורטת יותר: "התלבטתי אם להתייחס לדברי הבלע נטולי הבסיס האלה. הייתי עובד מדינה מקצועי במשך 40 שנה. לפני מינויי כנציב עבדתי במשרד מבקר המדינה כסגן היועץ המשפטי. בין היתר כיהנתי כיועץ המשפטי למשרד ראש הממשלה ומזכיר הממשלה (מוניתי ע"י יצחק רבין). זכיתי לאמון של ששה ראשי ממשלה מפני שהייתי מקצועי, ענייני ונטול זיקה פוליטית.

"במהלך תפקידי הסדרתי את העסקת נושאי משרות האמון ביחד עם משרד האוצר ומשרד המשפטים ובכפוף למגבלות ולקריטריונים מסודרים. לא זו בלבד שלא הגדלתי את מספרן אלא הקטנתי.

"העסקה באמצעות חברות כוח אדם נעשית על ידי משרד האוצר ואינה קשורה כלל לנציבות. מבקר המדינה דאז כתב דו"ח מופרך שהיה נגוע בניגוד עניינים לכאורה של מי שכתב אותו. יצאתי אז למאבק ציבורי והדברים פורסמו בזמנו בהרחבה בתקשורת. זכיתי לתמיכה ציבורית רצינית.

"העוזר הגיש נגדי תביעה מופרכת מכל וכל שנדחתה בכל הערכאות המשפטיות שאליהן פנה שכולן זרקו אותו מכל המדרגות. לא זו בלבד אלא שהאיש גם נאלץ לסיים את עבודתו במשרד מבקר המדינה שאליו התקבל. בחסות התביעה הוא ניסה לרדת נמוך ולהכפיש אותי אך נכשל. פסקי הדין מדברים בעד עצמם.

"התחקירים העיתונאיים היו חסרי יסוד והופרכו על ידי העיתונאי קלמן ליבסקינד שלא השאיר מהם אבן על אבן. כדאי שתבדקו בעיתונים מאותה תקופה. בתפקידי כנציב עשיתי כמיטב יכולתי לשפר את השירות הציבורי. חבל שארבע עשרה שנים אחרי פרישתי אני נדרש להתייחס להאשמות חסרות בסיס כאלה. יכולתי כמובן לפרט הרבה יותר אבל דומני שדי בכך".

גם מבקר המדינה, מתניהו אנגלמן, מסר תגובה: "מדובר בטענות שקריות וממוחזרות שאינן עולות בקנה אחד עם המציאות. ראשית, מבקר המדינה מתניהו אנגלמן אינו מינוי של פוליטיקאי זה או אחר, אלא נבחר על ידי הכנסת בבחירות חשאיות כמתחייב מחוק יסוד מבקר המדינה. לאורך שנות כהונתו פרסם מבקר המדינה מאות דוחות ביקורת ובהם גם דוחות נוקבים על מהלכי ראש הממשלה והדרג המדיני בנושאים מגוונים, ובהם המשילות בנגב, 'שומר החומות', יוקר המחיה, מטוס 'כנף ציון', הקורונה ודוחות רבים נוספים. אנו מזמינים את קוראי 'העין השביעית' לקרוא את הדוחות האמורים ולהתרשם במו עיניהם מכך שהביקורת נוקבת, מעמיקה וללא משוא פנים לאיש.

"מתחילת מלחמת 'חרבות ברזל' התריע המבקר אנגלמן כי הממשלה נכשלה בטיפול בעורף, לאחר שהתרשם מכך במו עיניו בסיורים הרבים שערך ברחבי הארץ ומשיחותיו עם מפונים, ראשי רשויות, בעלי עסקים קטנים ועוד. המבקר אף שלח מכתב חריף ופומבי בנושא לראש הממשלה. זאת ועוד, המבקר אנגלמן שב והצהיר כי הוא מקיים ביקורת חריפה על כלל הדרגים – המדיני, הצבאי והאזרחי – שתכלול גם הטלת אחריות אישית, וכי ככל שתוקם ועדת חקירה ממלכתית יתבצע תיאום עמה וייקבעו גבולות הגזרה מולה".

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 8,908 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.
בשקוף אין פרסומות.

כי רק עיתונות בבעלות הציבור עובדת בשביל הציבור. 

בשקוף אין פרסומות.

משוחררים מאינטרסים זרים, אנחנו עושים עיתונות עצמאית, נקייה ומשנה מציאות.

כי רק עיתונות בבעלות הציבור עובדת בשביל הציבור.

תמיכה חודשית קבועה בכל סכום (!) תאפשר לנו להמשיך.