ערכת שאלות לפוליטיקאים

חיפוש
Close this search box.
חיפוש

מהפכת המשילות מנצחת: בולמוס המינויים הפוליטיים של ממשלות נתניהו

המינויים הפוליטיים הופכים לשיטפון, אנשי המקצוע בורחים וממי שנשאר - מתעלמים • כך ניוונו ממשלות נתניהו את השירות הציבורי במדינת ישראל • תחקיר "העין השביעית", חלק שני
הדפיסו את הכתבה

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

"נבחרנו כדי למשול, וחלק מהמשילות זה לבחור אנשים", הצהיר ראש הממשלה נתניהו בפתח ישיבת הממשלה בפברואר 2016. ההקשר: ניסיון להדיח את ראש רשות החברות הממשלתיות ולבטל את המנגנון שנועד להבטיח מינויים מקצועיים ולמנוע שטף של מינויים פוליטיים ומינויי מקורבים.

ממשלת נתניהו הקודמת וביתר שאת זו הנוכחית, עסוקה מיום הקמתה במינויים פוליטיים לתפקידים ממשלתיים בכירים, בהסתמך על החלטה 3075 שפטרה ממכרז את משרת המשנה למנכ"ל ושינתה את מבנה ועדת האיתור. זה התחיל בגל פיטורים של מנכ"לים, משנים למנכ"לים וכל משרת אמון אחרת, פטורה ממכרז, הניתנת להחלפה; המשיך בגיוס מקורבים או מינויים מטעם, ללא עמידה בתנאי הסף המקצועיים; ומסתכם בהתעמרות, התעלמות ופגיעה פומבית מתמשכת בעובדי ועובדות השירות הציבורי.

דוגמאות ניתן למצוא כמעט בכל משרד ממשלתי.

"פקידים הם רק פקידים, יועצים משפטיים הם רק יועצים משפטיים ואנשי מקצוע הם רק אנשי מקצוע. באנו למשול", היתה המנטרה עימה פתחה מירי רגב את הקדנציה הנוכחית שלה במשרד התחבורה. בהתאמה, עם כניסתה לתפקיד גייסה רגב לתפקיד מנכ"ל משרדה החדש את פעיל הליכוד משה בן זקן. ועדת המינויים פסלה את בן זקן משום שלא עמד בתנאי הסף המינימליים שקבעה הממשלה לצורך מילוי התפקיד הבכיר, אך רגב לא ויתרה: היא מינתה את מקורבה למשנה למנכ"ל, תפקיד שהתנאים למינויו היו נמוכים יותר. אלא שבן זקן לא עמד גם בתנאים אלו. רגב המשיכה להתעקש. בשם המשילות, מונה בן זקן לתפקיד ממלא מקום המשנה למנכ"ל. משרת המנכ"ל נותרה כל הזמן הזה בלתי מאוישת.

השרה מירי רגב עם משה בן-זקן (מימין), 2019 (צילום: פלאש90)

סאגה דומה התרחשה גם במשרד התקשורת, עת שלמה קרעי הדיח את מנכ"לית המשרד רק משום ששירתה תחת שר מממשלת השינוי. הוא ביקש למנות תחתיה את אלעד מלכא, מנהל גוף הלובי "האינטרס שלנו". אלא שמלכא לא עמד בתנאי הסף לתפקיד. כשקרעי הבין שוועדת המינויים לא תאשר את המינוי, השתמש גם הוא בישרא-בלוף שהמציאה מהפכת המשילות, ומינה את מלכא למשנה למנכ"ל. קרעי לא ויתר על השאיפה לקדם את מקורבו לתפקיד מנכ"ל המשרד והגיש את מועמדותו בשנית. ועדת המינויים גילתה כי מלכא הסתיר מפניה כי התמודד בעבר בפריימריז של מפלגת הליכוד ובטרם זו הספיקה לפסול את מועמדותו, קרעי הסיר אותה מהשולחן בכדי למנוע מבוכה נוספת לו ולמשרדו.

במשרד לביטחון לאומי, בראשותו של איתמר בן גביר, המנכ"ל שהוא עצמו מינה – שלמה בן אליהו – התפטר בייאוש לאחר שנחשף פיאסקו חלוקת רישיונות הנשק. המנכ"ל המתפטר לא מסר נימוק להחלטתו אך "גורמים במשרד" מסרו לעיתונות כי הסיבה היא שהמשרד מנוהל למעשה על-ידי איש אמונו הפוליטי של בן גביר, ראש המטה חנמאל דורפמן: "המשרד משותק, הניהול הוא ריכוזי ויש כאוס מוחלט". בן גביר ניסה למנות לתפקיד את אליעזר בן הרא"ש, שכבר מילא תפקיד אצל חבר מפלגה אחר, למרות התנגדות הנציבות שדרשה כי למנהל המשרד לביטחון לאומי יהיה רקע ביטחוני. בן הרא"ש מונה מינוי זמני, כממלא מקום. סמוך לאחר מכן מסרה הסמנכ"לית אביבית מסבנד לבן הרא"ש על התפטרותה "עקב התנהלותך עם כניסתך לתפקיד ובעיקר בימים האחרונים הפוגעת ביחסי העבודה של מינהל תקין כפי הנהוג במשרדי הממשלה".

חנמאל דורפמן (במרכז) עם יו"ר עוצמה-יהודית איתמר בן-גביר (משמאל), דצמבר 2022 (צילום: יונתן זינדל)

שר האוצר בצלאל סמוטריץ' פעל במשך חצי שנה ללא כלכלן ראשי למשרד, אחד התפקידים החיוניים לתקינות העבודה השוטפת של הממשלה. גם רשות ההון פועלת ללא מנהל קבוע, משום שסמוטריץ' לא מכנס את ועדת האיתור לתפקיד. במשך כל תקופת כהונתו מתנהל סמוטריץ' תוך התנגשות מתמדת עם אנשי המשרד. המשבר הניהולי הגיע עד לכך שהיועץ המשפטי של המשרד שיגר לבג"ץ חוות דעת יוצאת דופן בה הביע חשש מפני "עירוב בלתי תקין בין תפקידך השלטוני לבין פעילותך הפוליטית".

בחסות המלחמה, סמוטריץ' גם ניסה לשבור את עמוד השדרה של משרד האוצר באמצעות הקמת צוות משימה מיוחד שיכפיף את ראשי האגפים במשרד למנכ"ל, משרת האמון הפוליטית. מהלך זה נתקל גם הוא בהתנגדות נחרצת של היועץ המשפטי של המשרד ושל ראש אגף התקציבים, בטענה לשינוי מבני מהותי במשרד באופן שסותר את הוראת החוק.

במשרד החינוך, המנכ"ל אסף צלאל פרש מתפקידו עקב ההתנהלות הפוליטית הבוטה של השר יואב קיש. לאחר פרישתו התפרסמו דברי חברו הטוב שהעיד על "ניסיונות בלתי פוסקים למינויים פוליטיים עד שהוא נשבר. הוא אמר שהמינויים האלה יישארו לדורות. משרד החינוך הוא קרקע בלתי רגילה למינויים פוליטיים. אין-סוף ג'ובים שכולם רוצים – נאום הג'ובים של לימור לבנת על סטרואידים".

השרה לקידום מעמד האישה מאי גולן במליאת הכנסת, עם ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר המשפטים יריב לוין, 23.5.23 (צילום: יונתן זינדל)

כדי לתפור תיק ממשלתי לחברת הכנסת הצעירה מאי גולן, נתניהו פירק את הרשות לקידום מעמד האישה מהמשרד לשוויון חברתי והקים משרד חדש: "המשרד לקידום מעמד האישה". גולן הדיחה את יו"ר הרשות איילת רזין שנים לפני תום הקדנציה שלה, למרות שנבחרה בוועדת איתור ולא כמינוי פוליטי ולמרות ניסיונה כיועצת המשפטית של מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. "לא הייתה לי עמה כל היכרות אישית לפני כן", הגיבה השרה היוצאת לשוויון חברתי, מירב כהן, "היא הייתה מינוי מקצועי נטו. חבל שזה כבר הפך לסטנדרט לערוף את הראשים של כל אנשי המקצוע שנמצאים בממשלה ברגע שמתחלפת ממשלה. לא הכל צריך להיות פוליטי".

הפארסה נמשכה כשבתחילת 2024, כדי לנסות ולהתמודד ולו במקצת עם הביקורת הציבורית על הממשלה המנופחת, המשרד החדש נסגר והרשות שנסגרה – נפתחת מחדש. גולן מקבלת ג'וב אחר: "השרה לשוויון חברתי".

סיפורו של משרד אחר שהוקם מצרכים קואליציוניים, משרד ההסברה, מגלם בתוכו את האסון של "מהפכת המשילות". משרד חדש שהוקם מתוך צורך פוליטי כדי לתת ג'וב לפוליטיקאית שהפגינה נאמנות עיוורת לנתניהו ולמשפחתו, למרות שהיא נעדרת כל ניסיון ניהולי או אפילו פוליטי. השרה, גלית דיסטל-אטבריאן, לא הצליחה אפילו למנות מנכ"ל קבוע למשרד. עצם הקמתו של המשרד פגעה במשרד החוץ ובמערך ההסברה הקיים, ואחרי שהנזק שגרם להסברה הישראלית הפך מוחשי עם פרוץ המלחמה, נאלצה דיסטל-אטבריאן להודות כי משרדה מיותר לחלוטין, מבזבז כספי ציבור והתפטרה בעצמה.

חברת הכנסת גלית דיסטל-אטבריאן עם חבר הכנסת דודי אמסלם בכנסת, אוקטובר 2021 (צילום: יונתן זינדל)

שר אחר, דוד אמסלם, מדגים גם הוא בהתנהלותו את אסון המשילות. כשר במשרד המשפטים הוא מפטר את ראש היחידה למאבק בגזענות, עו"ד אווקה זנה, שטוען כי הודח "כדי להחליש את המאבק בגזענות, בגלל שהשם שלי הופיע ברשימה השחורה של מפלגת נעם". אולם הנזק המשמעותי נעשה במסגרת תפקידו כאחראי על רשות החברות הממשלתיות, הגוף האמון על שמירת שדרת ניהול מקצועית בחברות הממשלתיות, שבחסות מהפכת המשילות אמסלם מנסה להפוך לקופה של מינויים פוליטיים.

אמסלם המשיך את הפרויקט שהחל בממשלת נתניהו הקודמת, פירוק "נבחרת הדירקטורים" או לפחות הורדת תנאי הקבלה אליה, כדי שיהיה אפשר למנות מקורבים ופעילים פוליטיים לתפקידים הבכירים והחשובים ביותר במשק הישראלי. כשאמסלם נשאל על מינוי חברו מהמילואים לדירקטור חברת חוצה ישראל, אמר: "את מי אני אמנה? אני מגיש אנשים שאני מכיר, זה התפקיד שלי".

מאז נכנס לתפקיד ניסה אמסלם שוב ושוב להדיח את מיכל רוזנבוים, מנהלת רשות החברות. הרקע לניסיונות ההדחה, טענה רוזנבוים, "הוא סירוב להסכים לדרישות לא לגיטימיות, בעיקר בתחומי מינויים ושכר". אמסלם, שחתימתו דרושה לאישור מינויי דירקטורים ויו"רים בחברות הממשלתיות, מנצל זאת כדי לתקוע את המינויים. מאות משרות דירקטורים ויו"רים עומדות בלתי מיואשות משום שהרשות לא נכנעת לאמסלם, שגם מעכב העברה של 2 מיליארד שקל מדיבידנדים של רשות החברות לטובת המאמץ המלחמתי. בסוף 2023 נשברה רוזנבוים והתפטרה.

סיפור נוסף הממחיש את האופן בו "מהפכת המשילות" משפיעה על החיים בפועל במדינת ישראל מגיע ממשרד ראש הממשלה. המנכ"ל, יוסי שלי, פיטר מתפקידה את טלל דולב, שהייתה ראש אגף בכיר במשרד האחראית על יישום תכניות חברתיות, ומינה את לירון הנץ, אחייניתו של יעקב ברדוגו, מקורב ויועץ לנתניהו, לתפקיד סמנכ"לית ממשל וחברה. עובדי האגף פנו לנציבות המדינה בטענה כי מאז שמונתה הנץ לתפקיד האגף משותק, פרויקטים התעכבו ובוטלו, ביניהם פרויקטים הקשורים לטיפול במשבר כוח אדם במערכת הבריאות ושילוב יוצאי העדה אתיופית.

דולב היתה אחראית גם על יישום החלטת הממשלה 549 לטיפול בתופעה הממאירה של פשיעה בחברה הערבית. הממשלה הקודמת, בראשות בנט ולפיד, הצליחה, לראשונה לאחר שנים, להביא לירידה ברמת האלימות, בתקופת ממשלת נתניהו התגברה האלימות הרצחנית בחברה הערבית פי שניים.

במשרד הרווחה השר יעקב מרגי הדיח מנכ"לית מוערכת ומנוסה, סיגל מורן, רק משום שכיהנה בתפקיד בתקופת הממשלה הקודמת, ממשלת השינוי. עבור יואב בן צור, עקרו את זרוע העבודה ממשרד הכלכלה על מנת להקים משרד חדש. בן צור פיטר את תאיר איפרגן, בעלת ותק של 17 שנים במגזר הציבורי ומי שהקימה את זרוע העבודה במשרד הכלכלה, ניהלה אותה בהצלחה ונחשבה למינוי מקצועי. במקומה מינה את ישראל אוזן, לשעבר ראש המטה של ש"ס, של אריה דרעי ושל משה ארבל. השר לשירותי דת, הרב מיכאל מלכיאלי, גם הוא ממפלגת ש"ס, מינה למנכ"ל המשרד את יהודה אבידן, פעיל בכיר במפלגה, מקורב לאריה דרעי ומי שכיהן כסגן יו"ר ועדת הבחירות המרכזית מטעם ש"ס.

יו"ר ש"ס אריה דרעי (במרכז), אחרי שמונה לשר הפנים והבריאות, בטקס מינויו של יעקב מרגי (משמאל) לשר הרווחה. מימין: יואב בן-צור, שימונה לשר העבודה, 1.1.23 (צילום: יונתן זינדל)

ניתן למנות עוד ועוד סיפורים ודוגמאות לאופן בו הופר האיזון בין המשילות למקצועיות בשירות הציבורי במדינת ישראל. אפשר גם להסתכל על המספרים: בדיקה של אתר "שומרים" העלתה כי 15 מ-18 המשנים למנכ"לי משרדי הממשלה הנוכחית הם מינויים פוליטיים. על פי נתוני נציבות שירות המדינה, נכון לאוגוסט 2023, 71 תפקידים בכירים בשירות המדינה מאוישים במילוי מקום או במינוי זמני. 268 משרות לא מאוישות כלל, כאשר 152 נמצאות בהליך מכרזי. ישנה ירידה של כ-30 אחוז במספר המועמדים לכל משרה בתוך משרדי הממשלה וזינוק של פי שניים בתת-איוש של משרות – 20 אחוז מהתקנים לא מאוישים לעומת 10 אחוז בעבר.

"הפוליטיזציה בשירות הציבורי באה בין היתר לידי ביטוי במינויים פוליטיים, שהם הנושא הכי מרכזי במדיניות ציבורית כיום. המתח בין פוליטיקאים לבירוקרטים קיים תמיד ואני לא נגד מינויים פוליטיים באופן מוחלט, יש מקרים שיש בהם צורך למרות החסרונות של פתיחת פתח לשחיתות ופגיעה במנהל הציבורי, אבל מה שקורה בישראל ב-15 השנים האחרונות זו הפקרות", אומר פרופ' ניסים כהן בשיחה עם "העין השביעית".

"משרות אמון של דרגים זוטרים – כמו נהג למשל, זה הגיוני. דיפלומטים – גם בסדר גמור. מעבר לזה יש את סעיף הפטור ממכרז. בחלק מהמקרים גם זה בסדר גמור, אבל מה שקורה זה שכל הזמן מעדכנים עוד ועוד פונקציות ותפקידים שמקבלים פטור ממכרז. את אגף תקציבים מנסים לעקוף דרך מינוי המנכ"ל והקש ששבר את גב הגמל זה הניסיון להפוך גם את הסמנכ"לים והיועמ"שים למינויים פוליטיים", אומר פרופ' כהן, לשעבר ראש המחלקה למדיניות ציבורית באוניברסיטת חיפה ומחבר הספר "מבוא למינהל וניהול ציבורי" (יחד עם פרופ' שלמה מזרחי).

"שיפור המשילות במובן הטוב של המילה, על מנת שהדרג המקצועי יסייע לדרג הפוליטי לקדם ולממש מדיניות, הוא ללא ספק דבר חיובי ונדרש", מוסיף תומר לוטן, המנכ"ל לשעבר של המשרד לביטחון פנים ובעל תואר שני במדיניות ציבורית. "אבל המפתח למשילות טובה ולשירות ציבורי אפקטיבי לא טמון בשינוי הליכי המינויים. הוא נמצא בטיפול במבנה הארגוני, בשיטת ניהול ההון האנושי, חלוקת סמכויות ועוד ועוד פרמטרים המשפיעים על תפקודו של השירות הציבורי. במקום זה, הדיון בממשלה הצטמק לדיון במינוי בכירים. מי שבאמת מוטרד ממשילות במובן העמוק של המילה, צריך להתייחס לאלף ואחת פתולוגיות אחרות שלא קשורות לפוליטיזציה".

בחלק הראשון של פרויקט "השותפים הסודיים של נתניהו", תיארנו כיצד הניח רה"מ בנימין נתניהו את היסודות ל"מהפכת המשילות", יחד עם קומץ פוליטיקאים כמו איילת שקד ויריב לוין.

בחלק זה נתאר כיצד המהפכה הצליחה.

הפיטורים השקטים

מינויים פוליטיים היו אמצעי מרכזי של מהפכת המשילות, אבל בהחלט לא היחיד. בכירים בשירות הציבורי ששוחחו עם "העין השביעית" מצביעים על התנהלות אופיינית נוספת של ממשלת נתניהו השישית, שמטרתה להחליש את השירות הציבורי: התעלמות. אם עמדת גורמי המקצוע או היועצים המשפטיים של המשרד לא תומכת במהלך שהשר מעוניין להוציא לפועל, הוא פשוט מתעלם מחוות הדעת, ולא מתייעץ איתם יותר. שר האוצר בצלאל סמוטריץ' שיכלל גישה זו לכדי מדיניות סדורה. סמוטריץ' פועל בניגוד לעמדות הדרג המקצועי במשרדו באופן עקבי ודואג גם להכפיש את אנשיו דרך קבע.

מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים נותרה כמעט מחוסרת עבודה מאז ששרי הממשלה החלו להגיש הצעות חוק פרטיות כדי לעקוף את הליך החקיקה הממשלתי הרגיל הכולל היוועצות עם המחלקה. חוקי ההפיכה המשטרית, במקום להיות מקודמים על-ידי שר המשפטים יריב לוין שהכריז על "הרפורמה המשפטית", קודמו על-ידי ח"כ שמחה רוטמן, שכלל אינו חבר בממשלה.

יו"ר ועדת חוקה ח"כ שמחה רוטמן (מימין) עם שר התקשורת שלמה קרעי (צילום: יונתן זינדל)

הצעת החוק הבולטת ביותר בחוקי ההפיכה שאושרה בכנסת, הצעת החוק לביטול עילת הסבירות, לא הוגשה על-ידי הממשלה אלא על ידי ועדת חוקה בראשותו של ח"כ רוטמן. ההצעה נועדה לאפשר לממשלה, הרשות המבצעת, לקבל החלטות ולשנות מדיניות בתחום השירות הציבורי בלי שום פיקוח או ריסון. השרים יוכלו לחוקק תיקוני חוק, גם אם אינם סבירים ולהשלים את הפוליטיזציה של השירות הציבורי בישראל.

"השרים היום לא סופרים את הדרג הציבורי שאמור לעבוד יחד איתם למען הציבור", אומר לוטן, "מקבלים החלטות ומקדמים מדיניות ציבורית ללא כל היוועצות ובחינה אמיתית – וזו הבעיה הכי קשה. זה המשבר שקורה כעת, הממשלה יכולה לפרק את השירות הציבורי והיא עושה זאת על ידי הפיכת הפקידות בדרגי הביניים ללא רלוונטית. מעבר לפגיעה בתפקוד המדינה, תוצאה נוספת של מהלכים אלו היא גל עזיבה ענק של אנשי המקצוע את השירות הציבורי".

"קשה להתעלם משרשרת העזיבות והפיטורים של פקידים במגזר הציבורי מאז החלה לכהן ממשלת נתניהו השישית. נכון, כניסתה של כל ממשלה חדשה לתפקיד מלווה במינויים חדשים, אבל במקרה הנוכחי נראה שכל מי שמונה בתקופת ממשלת בנט-לפיד מסומן כאויב, וכי המהלכים האחרונים הם רק בגדר הצהרת כוונות, שכן שאיפות הממשלה גדולות הרבה יותר", כתבו חגי עמית וקינן ראובני ב"דה מרקר" בתחילת הקדנציה של הממשלה הנוכחית. "בחלק מהמקרים מדובר בהדחה הנעשית היישר מהמקפצה, ובמקרים אחרים השיטה היא לאמלל את הפקיד עד שהוא מתפטר".

"זה לא ש'רק' מחליפים בעלי תפקידים, זה שיח אנטי מקצועי מובהק השומט את הקרקע מתחת למהות השירות הציבורי", מוסיף לוטן, "זו המנהרה הכי מסוכנת שנחפרת היום מתחת לשירות הציבורי הישראלי".

פרופ' מומי דהן הוא חבר סגל בית הספר למדיניות ציבורית וממשל באוניברסיטה העברית, ובעבר עמד בראשו. "צריך לזכור שכל תהליך התקצוב שליווה את ממשלות ישראל עד 1985 היה עם המון בעיות", הוא אומר בשיחה עם "העין השביעית". "תקציב המדינה באופן מעשי לא היה קיים כי היו כל מיני מסלולים עוקפים ולבנק ישראל לא היתה עצמאות. התוצאה של זה היתה הרסנית, היפר אינפלציה. אחרי 1985 לאט לאט התחזקו מוסדות בקרה כמו אגף התקציבים שהבטיחו יעילות ושמירה על הקופה הציבורית והמערכת המשפטית שהבטיחה שוויון אופקי. מה שקורה בשנים האחרונות הוא נסיגה מהבקרות שפותחו מ-1985".

"אגף תקציבים ברמה של התפרקות, כמעט כל האנשים שעבדתי איתם כשנכנסתי לא נמצאים שם כי ברחו. אי אפשר לעבוד בצורה מקצועית, כל החלפת ממשלה מחליפים את כל המדיניות של המשרד ואת הצוותים והכל משותק". אומרת מנכ"לית משרד ממשלתי לשעבר בשיחה עם "העין השביעית". "מדינה זה עסק שאמורים לנהל אותו וככה לא ניתן לנהל. את הנזק שהשרים עושים בהחלפה של בעלי התפקידים יקח שנים לתקן, גם אם מחר תיפול הממשלה".

מימין: שר השיכון יצחק גולדקנופף, שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ושר הפנים משה ארבל, 4.2.24 (צילום: אבשלום ששוני)

ממציאות בה משרות באגף התקציבים היו נחשבות נחשקות עבור כלכלנים צעירים וזכו לביקוש רב בדמות שלל קורות חיים ומועמדויות, הגענו למצב בו אגף תקציבים לראשונה מאז היווסדו יוצא בקמפיין גיוס עובדים. מצבו של אגף התקציבים הוא אולי הביטוי הבולט ביותר לבריחה מהשירות הציבורי במתכונתו הקיימת, אבל זה איננו המקום היחיד שנהרס.

"רמת הפוליטיזציה בתפקידים הסופר משמעותיים הללו של ניהול משרדי ממשלה היא שחיתות מדרגה ראשונה", מעיד בכיר לשעבר במשרד ממשלתי בשיחה עם "העין השביעית", "אנחנו כבר לא משרתים את העם, אלא רק את האינטרס הפוליטי. נתנו לאנשי המקצוע להוביל מהלכים נכונים ואז גנזו אותם מסיבות פוליטיות. מי שהתנגד, הועף. אנשים מקצועיים וראויים הוחלפו ביסמנים".

"התוצאה של ההחלשה המכוונת של השירות הציבורי על ידי הפוליטיקאים", הוא מוסיף, "היא שהדרגים הנמוכים בשירות בורחים, את התקנים הבכירים לא מצליחים לאייש כי אף אחד לא רוצה לבוא. ואז, מי שבכל זאת מגיעים הם או אנשים חלשים ולא ראויים, או אנשים מטעם – ולנקות את זה יהיה בלתי אפשרי. זו קטסטרופה ארוכת טווח".

"יש קשר שלילי חזק ומוצק בין מדד המינויים הפוליטיים לבין אפקטיביות הממשלה, כך שאפקטיביות הממשלה נמוכה יותר במדינות הנשענות יותר על מינויים פוליטיים", פסק פרופ' דהן במחקר שפירסם ב-2016. בראיון בשנה שעברה התייחס לגרסה מעודכנת של המחקר והזהיר: "ההשלכות של מינויים פוליטיים הן קשות. אם אנחנו 'מוותרים' על המומחיות ובוחרים לפי נאמנות פוליטית, הסיכויים שהאנשים שמונו יהיו מומחים לעניין והביצועים שלהם יהיו בהתאם הם נמוכים מאוד – ובתחומים עם אחריות לחיי אנשים זה יכול לגרום ממש לאסון".

המחדל חושף הכל

והאסון הגיע. החל מה-7 באוקטובר, התיאורים הקשים של בכירים לשעבר בשירות הציבורי ואזהרות המומחים, הפכו מנבואות זעם למציאות מרה, קשה לתפיסה. ברגע אחד, אחרי המתקפה הברברית של חמאס והמחדל הביטחוני הנורא, נחשפו החוליות השבורות בשלד של מדינת ישראל.

ראשית היה המחדל הביטחוני. אזרחי ואזרחיות ישראל הופקרו במלחמה על חייהם ביישובי העוטף. לצבא לקח הרבה יותר מדי זמן להבין מה קורה ולהגיב בהתאם. עם הזמן מתגלות עוד ועוד עדויות למחדל המודיעיני, להתעלמות הממשלה מאזהרות מערכת הביטחון ולקונספציה ההרסנית של חיזוק החמאס שהוביל נתניהו. התוצאה הישירה של המחדל היתה המאות הרבות של הרוגים, פצועים וחטופים שנגררו לתוככי רצועת עזה.

אולם מיד לאחר מכן היו אמורים להיכנס לפעולה מערך העורף ומוסדות הממשלה, על מנת לספק לאזרחי המדינה ההמומים סיוע: כלכלי, רפואי, נפשי. הם לא נכנסו לאירוע, נעלמו מהרדאר. ההפקרה הבוטה ביותר היתה של משפחות הנעדרים, החטופים והנרצחים. במשך ימים, מעל שבוע ואף שבועיים בחלק מהמקרים, לא נוצר אף קשר בין גורם רשמי מדיני של ישראל לבין המשפחות. היחידות שעוד איכשהו תפקדו היו הרשויות המקומיות.

הפגנת תושבי הצפון שפונו מבתיהם, נגד אוזלת היד של ממשלת ישראל, צומת עמיעד, 19.1.24 (צילום: דוד כהן)

ראש הממשלה ושאר חבריה לא יצאו בהצהרות, לא הגיעו לאולפני התקשורת, לא ביקרו ביישובים, את המפונים או את משפחות החטופים ולא נכחו בהלוויות. ההנהגה הפוליטית נעלמה. אבל חמור מכך, הניהול המקצועי של המדינה ואזרחיה קרס. אזרחים הגיעו לזירות הטבח ופינו בעצמם את גופות יקיריהם במכוניות פרטיות, אזרחים הקימו מערך פינוי תושבים ואירוח שלהם ברחבי הארץ, אזרחים הקימו חמ"ל לאיתור החטופים והנעדרים ונאלצו להתמודד לבדם עם המצב הנוראי.

הציבור הישראלי התמודד לא רק עם התוצאות הישירות של הטבח אלא גם עם מתקפת רקטות בלתי פוסקת מדרום ואיום בפתיחת חזית שנייה מצפון. "יש 125 אלף מפונים, ולאף משרד ממשלתי אין באמת מושג מי נמצא איפה", אמר גורם ממשלתי ל-ynet.

המשרד החשוב ביותר בעת כזו, משרד ראש הממשלה, שאמור לנהל ולתאם בין משרדי הממשלה והמוסדות הממשלתיים השונים, פשט רגל. "שורת מינויים פוליטיים בצמרת משרד ראש הממשלה חיסלו את יכולת תפקודו ואת מעמדו מול משרדי הממשלה האחרים", כתב נתי טוקר ב"דה מרקר", "מנכ"ל המשרד יוסי שלי לדוגמה, אינו דמות בעלת כישורים או ניסיון ניהולי בכיר. הוא נחשב למקורב למשפחת נתניהו, וכך זכה בתפקיד.

"הכאוס הניהולי הזה יצר כבר בתחילת המלחמה מצב אבסורדי שבו משרדי הממשלה מטילים זה על זה את האחריות – בין השאר על פינוי התושבים. משרד הביטחון הטיל את האחריות על משרד האוצר, האוצר על משרד הפנים, הפנים חזרה על האוצר – עד שהגיע משרד התיירות וריכז את כל הפעילות מול המלונות. האנדרלמוסיה הזו והשפעותיה על המפונים הייתה יכולה להימנע, אם משרד ראש הממשלה היה מוביל את האירוע".

אזרחים מכינים משלוחי אוכל וציוד לחיילים, שדרות, 11.10.23 (צילום: חיים גולדברג)

אפילו מבקר המדינה הסלחן אנגלמן מתח ביקורת נוקבת על מחדלי הטיפול הממשלתי בסוגיות האזרחיות הקריטיות עבור תושבי ישראל, ובייחוד תושבי קווי העימות והמפונים: "הממשלה נכשלת בטיפול בעורף. העדר תכנית כלכלית והעדר פרויקטור בשבוע הרביעי למלחמה, בנסיבות בהן מאות אלפים מתושבי יישובי הדרום והצפון פונו מבתיהם – הינם כשל ותקלה משמעותיים שאין תירוץ שיוכל להצדיקם. אי הוודאות פוגעת בתושבי הדרום והצפון. אין מקום למאבקי כוח בעת הזו. על ראש הממשלה והשרים להיכנס באופן בהול לעובי הקורה ולפתור את הבעיות מיידית".​

בפרק הקודם תיארנו את האופן בו ניסה המנכ"ל שלי לחבל במינוי פרויקטור אזרחי שיתכלל את מאמצי הממשלה, אך מעבר להתעסקותו המבישה של מנכ"ל משרדו של נתניהו במינויים ומאבקי כוח פוליטיים בעיצומה של מלחמה, הוא גם דאג לפזר התבטאויות פוגעניות. האשמת פוקדי מסיבת הנובה – שמאות מהם נטבחו ונחטפו – ביצירת "כאוס"; זלזול במשפחות הנרצחים והחטופים והאמירה "תאשימו את הדרג הצבאי, לא את נתניהו. הרמטכ"ל, ראשי המחאה, וכל ראשי המערכת לשעבר שהשתלחו בנו – הם האשמים".

משפחות החטופים מצאו עצמן ללא כתובת. למרות שברצועה שבויים כבר שנים שני ישראלים, נתניהו לא מינה מתאם חטופים ונעדרים. עם עשרות ישראלים חטופים בשטח אויב, ממשלת ישראל מצאה עצמה ללא בעל תפקיד שיטפל בכך. נתניהו בחר לטפל במחדל באמצעות עוד מינוי פוליטי של מקורב. גל הירש. לא סתם מינוי פוליטי: מעל הירש תלוי ועומד אישום פלילי המונע ממנו להיות מועסק בשירות המדינה, מה שהצריך את העסקתו בפטור ממכרז דרך חברה חיצונית, בשכר של יותר מחצי מיליון שקל בשנה. כבר עם כניסתו לתפקיד הירש הספיק להתעמת עם משפחות החטופים ולהביך את מדינת ישראל בפגישה עם שגרירים, במהלכה בחר לנזוף בהם על הסכמי אוסלו.

הפגנה לשחרור החטופים בעזה מחוץ לכנסת, 4.3.24 (צילום: יונתן זינדל)

"מבחינתי זה היה הייצוג המושלם למה שאנחנו, בני משפחות החטופים, מרגישים בשלושת השבועות האלו", אמר גיל דיקמן, שבת דודתו נחטפה והשתתף במפגש מקוון של המשפחות עם הירש, "כשאנחנו מבקשים תשובות – שמים אותנו על מיוט. זה בלתי נתפס, אנחנו צריכים מישהו שאנחנו יכולים לסמוך עליו ויעשה את הדבר הכי חשוב – שישמור על חיי האזרחים במדינה. את דודה שלי כבר אי אפשר להחזיר לחיים, היא נרצחה, הפקירו אותה. את בת דודה שלי ואת אשתו של בן דוד שלי עוד אפשר להציל. התחושה היא שמפקירים אותן שוב, הן בידיים הלא נכונות".

כשהחל הגיוס הגדול של חיילי המילואים שוב היו אלו אזרחים שדאגו לחוסרי הציוד הקשים שהתגלו בשטח. ממזון, דרך אפודים קרמיים ועד אמצעי לחימה – במקום המדינה, אזרחים רכשו ושינעו ציוד לחיילים וחיילות בכל הארץ. גם בחזית ההסברה התגלו תוצאות "מהפכת המשילות": שלל משרדי ממשלה אמונים על הסברה, שעל רקע הלחצים הבינלאומיים סביב ההרג ההמוני של אזרחים ברצועת עזה היתה חיונית מתמיד – מערך ההסברה במשרד ראש הממשלה, משרד ההסברה, משרד החוץ ומשרד התפוצות. אך מי שבפועל עסקו בהסברה הם אזרחיות ואזרחים, משפיענים ומפורסמים.

גם בחזית העורף הממשלה לא תפקדה. שרי הרווחה והבריאות מצאו עצמם "פתאום", אחרי שנים של מינויים פוליטיים, צמצום השירות הציבורי ותת-תקינה, ללא כוח אדם מתאים, יעיל ומספיק, ויצאו בקריאה לאנשי בריאות הנפש ועובדים סוציאלים להגיע ולהתנדב.

בדיון סוער בוועדת הבריאות של הכנסת ב-13 בנובמבר חשף מרכז המחקר והמידע של הכנסת כי "עוד לפני המלחמה סבל מערך בריאות הנפש בישראל ממחסור בפסיכיאטרים, בפסיכולוגים רפואיים, בפסיכולוגים שיקומיים ובפסיכולוגים התפתחותיים, ובמגזר הציבורי יש מחסור בכלל התחומים האמורים כמו גם בפסיכותרפיסטים באופן כללי, המורגש במיוחד בפריפריה". המשרד גייס מעל לאלף מטפלים אולם "לא ציין האם מדובר בהעסקה בשכר או בהתנדבות, האם ההעסקה היא זמנית או ארוכת טווח, באיזה כוח אדם מדובר ומהי הכשרתו. נוסף על כך, על רקע המחסור בתחום בריאות הנפש טרם המלחמה, לא ברור באיזו מידה גיוס של אלף מטפלים יאפשר לספק מענה מספק".

בתגובה לטענת המשרד כי הוא "מתכלל את האירוע החל מה-7 באוקטובר באמצעות חמ"ל משרד הבריאות ומכלול בריאות הנפש", מסרה הסקירה של מרכז המידע כי "לא ברור מהו אותו תכלול ואיך יכול המשרד לתכלל את האירוע כשאין בידיו נתונים בסיסיים על היקף מקבלי השירות בתחום בריאות הנפש כעת ומי מטפל בהם".

"החודש האחרון הדגיש את החוסר במערך השירותים הפסיכולוגיים, חוסר המוכר והידוע גם בשגרה מזה שנים", נכתב בנייר עמדה שהגיש לוועדה איגוד הפסיכולוגים הקליניים בישראל, "יש להדגיש, כי החוסר חסר התקדים של מערך השירותים הפסיכולוגים הציבוריים אינו נובע ממחסור בפסיכולוגים מומחים ומתמחים בתחום בריאות הנפש, אלא מהזנחה של שנים הבאה לידי ביטוי בתת-תקינה ותנאי שכר מחפירים שמאלצים פסיכולוגים רבים לוותר על עבודה בשירות הציבורי". עמדות דומות מסרו גם האיגודים המקצועיים האחרים בתחומים הרלוונטיים.

הצבעה בכנסת על תקציב המדינה: שר האוצר בצלאל סמוטריץ' (מימין), יו"ר מפלגת הציונות הדתית, לוחץ את ידו של יו"ר ועדת הכספים משה גפני, יו"ר מפלגת יהדות התורה; 13.3.24 (צילום: יונתן זינדל)

סאגת העברת תקציב המדינה לשנת 2023 היתה גם היא פרק בתוצאות "מהפכת המשילות". שר האוצר סמוטריץ' בחר להתעלם באופן בוטה מהמלצות הדרג המקצועי במשרדו לעצור את העברת כל הכספים הקואליציונים ולהשקיעם במטרות הקשורות במלחמה. "העיכובים באישור הגדלת תקציב 2023 לצרכי המלחמה ב-30 מיליארד שקל גורמים למחסור חמור באמצעים לניהול המלחמה ולסייע לעסקים, לאזרחים, למפונים, למינהלת התקומה לשיקום עוטף עזה ולנושאים צבאיים רבים, כולל מימון גיוס מאות אלפי החיילים למילואים", הזהיר גורם באוצר. סמוטריץ' בתגובה, תקף את צמרת פקידות משרדו והאשים אותה באנטישמיות.

מה שקודם נלחש במסדרונות המשרדים הממשלתיים ותפס את שולי השיח התקשורתי, הפך כעת למוסכמה. חולשתה הבלתי נתפסת של הממשלה שהקים נתניהו נחשפה בשיא העוצמה, השירות הציבורי המכורסם – קרס.

נאמנות במקום יעילות

המחדל הממשלתי שנחשף החל מאוקטובר 2023 הדגים כיצד התממשה האזהרה שניפקה לאה רקובר, היועצת המשפטית של משרד המשפטים, לפני שנחקק "חוק הג'ובים" שש שנים קודם לכן. מינויים פוליטיים של בכירים חסרי כישורים שאינם מתאימים לתפקיד הביאו לפגיעה בפעילות השוטפת של השירות הציבורי וביעילותו; ההתמקדות של אותם מינויים בצרכים פוליטיים במקום בצרכי הציבור פגעו גם במדיניות לטווח ארוך; ומוסדות השירות הציבורי נפגעו באופן רוחבי בגלל עזיבת אנשי מקצוע וצינון הרצון לפעול למען הציבור.

"הפוליטיזציה של הדרג הפקידותי, המתקיימת בתוך משרדי הממשלה ומחוצה להם, פוגעת במקצועיות של השירות הציבורי בישראל, מחלישה את אמון הציבור במוסדות המדינה ומהווה את אחד הגורמים להתפוררות הממלכתיות הישראלית", כתבה כבר ב-2019 רויטל עמירן, ד"ר למדעי המדינה, "הראשונות להיפגע מתהליכים אלו יהיו הקבוצות המוחלשות בחברה הישראלית, הזקוקות במיוחד להימצאותם של פקידים ושומרי סף, שאינם נבחרים אלא ממונים, והאמורים לשרת את הציבור ללא משוא פנים, באופן שוויוני וללא קשר לעמדותיהם הפוליטיות".

עמדה זו נשמעת גם מפי פרופ' דהן: "אין תחליף לשירות הציבורי עבור האוכלוסיות המוחלשות בחברה", הוא אומר בשיחה עם "העין השביעית", "הן לא יכולות לפנות למגזר הפרטי לשירותים בסיסיים של חינוך, בריאות ורווחה. זו הסיבה שאני, חוקר של אי-שוויון כלכלי-חברתי, עוסק בנושא כמו השירות הציבורי. פשוט כי שירות ציבורי לא מתפקד או לא מספק, מגדיל את אי השוויון ופוגע קשות בשכבות החלשות".

הערעור של שומרי הסף והבקרות, מסביר פרופ' דהן, נועד לאפשר לסטות מהשוויון האופקי – לתת משאבים לקבוצות מסוימות ולא לתת לאחרות. "ברגע שצריך לתגמל על נאמנות אז הבקרות מפריעות, בלעדיהן זה הרבה יותר קל. יש ויתור על יעילות תמורת היכולת לתגמל על נאמנות. התרחש שינוי בתפיסה כי היעילות היא חזות הכל והחליפה אותה התפיסה הפוליטית כי מה שחשוב היא האפשרות להעדיף מגזרים מסוימים שקרובים אלי".

בהקשר הזה מזהה פרופ' דהן שלוש קבוצות שהרוויחו מ"מהפכת המשילות" של נתניהו: "המתנחלים, החרדים ונתניהו וחבריו שמבקשים לשמר את השלטון. המתנחלים והחרדים פעלו למען המגזרים שלהם בעוד שנתניהו וחבריו פעלו למען המשך שלטונם". גם פרופ' ניסים כהן מזהה את אותה המגמה: "כבר שנים אני צועק שהפוליטיקאים לא מעניין אותם השירות הציבורי, שהם חושבים רק על עצמם ושזו קטסטרופה. מה כן מעניין אותם? מינויים פוליטיים ודברים סקטוריאליים".

פרופ' דהן מספר כי את קורס המדיניות הציבורית שאותו הוא מלמד באוניברסיטה העברית הוא פותח תמיד באותה אמירה: "אני אומר לסטודנטים – אתם הולכים להיות רופאי ציבור. אתם יותר חשובים מרופאים כי מי שנמצא בשירות הציבורי לא מציל רק אדם אחד. אם תקדמו מדיניות טובה או רעה אתם תשפיעו על מאות אלפי אנשים".

בסופו של דבר, הוא אומר, "מי שעוסק בחיי אדם הוא השירות הציבורי. ואם הוא לא נבנה על בסיס כישורים אלא נאמנות, מדובר בעצם בסיכון חיי אדם – זה נכון למגזר הביטחוני אבל לא פחות מכך גם למגזר האזרחי. וראינו את זה היטב אחרי ה-7 באוקטובר. אני חושב שבמובן מסוים היום, הרבה אנשים מבינים משהו שאני מזמן הבנתי – שהחיים שלהם ממש תלויים בזה. ההבנה ששירות ציבורי זה הכל – הצבא שלך, המשטרה שלך, המורים שלך, הרופאים שלך, התחבורה שלך, התשתיות שלך – זה כל החיים שלנו. אין לזה תחליף".

בכיר לשעבר בשירות הציבורי מסביר כי המינויים הפוליטיים הם רק חלק מתהליך מקיף של הידרדרות. "הבעיה היא התפיסה השלטונית הפוליטית. תפיסה לפיה הכל צריך לקרות עכשיו, מהיום למחר, הכל זמני וצריך להתפרסם לפני הבחירות הבאות. אין חשיבה לטווח ארוך, אין הקמת ופיתוח תשתיות. מאז העברת התקציב בתחילת 2018 דבר לא נוהל באופן ראוי ומתפקד".

בעיני אותו בכיר, זו היתה נקודת מפנה שלאחריה שיקולי הישרדות פוליטית גברו על מתן שירות לציבור. "נעלמה התפיסה של בניית תשתית ממשלתית, שום דבר חדש לא פותח מאז. לאף אחד בממשלה לא היה אכפת מהשירות הציבורי, אלא עסקו רק במינויי מקורבים וביסוס שלטונם. בתחילה הפקידות הציבורית ניהלה את עצמה, מי שהיה מספיק חזק וקולני הצליח לקדם תכניות לטובת הציבור ומי שלא לא.

"אבל עברה שנה ועוד אחת, הבכירים הוותיקים פרשו לגמלאות והוחלפו באנשים חדשים, מקורבים או אנשי אמון של השרים, ולא בעלי מקצוע מובילים בתחומם. עם הזמן וככל שהמצב במשרדי הממשלה הידרדר והיה ברור שאין יותר תפיסה של שירות ציבורי במדינה ושאי אפשר לעבוד, עובדים ותיקים ומקצועיים נוספים עזבו.

"הכלים והמודלים שפותחו נשארו במשרדי הממשלה, רק שהם מעולם לא מוסדו והפכו למנגנונים יעילים ובסוף כבר אין מי שיודע לנהל אותם או אפילו מעוניין בכך. לדוגמה, רשות החירום הלאומית שהוקמה אחרי מלחמת לבנון השניה בדיוק בשביל אירועי חירום כמו זה שאנו מצויים בו – פורקה באופן שיטתי במשך שנים בגלל אינטרסים פוליטיים ומריבות על סמכות בין פיקוד העורף למשרד הביטחון. בקורונה עוד הצליחו להשתמש במודל של הרשות אבל עכשיו כבר אין עם מה לעבוד.

"השירות הציבורי סובל משחיקה, מחוסר יציבות ורציפות וחוסר אמון קשה של אזרחי ישראל. זה לא היה ככה, ממש ניתן לראות את השינוי מתפיסה של ממשלה שרוצה לשרת את האזרחים ולספק להם תשתיות ושירות ציבורי מספק ואיכותי, לממשלה שרוצה לשרת את עצמה ונאבקת על הישרדותה הפוליטית ולא למען אזרחי המדינה".

קריסת השירות הציבורי היא פרק משמעותי במורשת נתניהו. אבל נתניהו לא היה יכול להוציא לפועל את "מהפכת המשילות" לבדו. לנתניהו היו שותפים. כשהכל קרס, הם נסוגו עוד לצללים, מהם פעלו ממילא.

*  *  *

תגובות

מלשכת השר לביטחון לאומי נמסר בתגובה: "אלעזר בן הרא"ש עשה עבודה מצויינת במשרד לביטחון לאומי, וזכה לקונצנזוס אצל כל גורמי המקצוע אשר הוא התנהל מולם, לרבות מפכ"ל המשטרה אשר הפליג לשבח את בן הרא"ש וציין את עבודתו כמנכ"ל. חנמאל דורפמן, הינו הראש מטה הכי מוכשר במגזר הציבורי, אך אינו מנהל את המשרד, הוא אכן שותף בעבודת המשרד, אך עושה זאת לצד אנשי המקצוע הרבים והטובים במשרד לביטחון לאומי.

"המנכ"ל הקודם של המשרד לביטחון לאומי, שלמה בן אליהו פרש מנסיבות אישיות. מכל מקום, חרף העובדה שלא כל הזמן כיהן מנכ"ל במשרד, המשרד לביטחון לאומי הצליח בחצי שנה האחרונה לשנות את המציאות – באגף כלי יריה אישרו למעלה מ-90,000 נשקים אישיים אשר הוכחו כמצילי חיים. בעידוד המשרד, נפתחו למעלה מ-900 כיתות כוננות בכל רחבי הארץ, אשר כוללות 10,000 מתנדבים. הועלו שכר לשוטרים, גיוסי המשטרה בזינוק, שינוי במדיניות במשטרה והשב"ס – ואת כל זה עשינו בלי מנכ"ל קבוע – תתארו לעצמכם מה יקרה כאשר יהיה מנכ"ל קבוע למשרד". בינתיים, כך נראה, לא יזיק למשרד לשכור עורך לשוני.

מלשכת שר החינוך יואב קיש נמסר: "המנכ"ל עזב ללא קשר למשרד החינוך ובודאי לא ההמצאה של מינויים. מוזמנים לדבר איתו ולראות את כל ההתבטאויות שלו. זה כמובן אם האמת משנה לכם משהו". מנכ"ל המשרד סירב להגיב, אולם בסביבתו מאשרים כי תגובת קיש אינה נכונה.

מלשכת שר הרווחה יעקב מרגי נמסר: "בנוגע לטענתכם כי השר 'הדיח' את המנכל"ית הקודמת מתוך שיקולים פוליטיים, השר לא 'הדיח' אותה! אלא החליף אותה במנכ"ל מקצועי מתוך המשרד. כפי שאתם בוודאי יודעים משרת מנכ"ל היא משרת אמון של השר, וזכותו של השר למנות מנכ"ל שהוא חושב שיבצע הכי טוב את החזון ואת תוכניות העבודה של השר.

"השר מינה מנכ"ל מקצועי מתוך המשרד (כיהן כסמנכ"ל בכיר במשרד במשך 4 שנים), אדם מוכשר, מסור ואיכותי שמתנהל בממלכתיות ובמקצועיות וזוכה להערכה רבה בקרב עובדי השירות הציבורי. בדיעבד ההחלטה על מינויו למנכ"ל הוכחה כמוצלחת. ולראיה: התשבחות ותהילות שהמשרד והשר קיבלו במהלך ימי המלחמה על תפקוד מקצועי ואיכותי. אגב, בניגוד למנכל"ית הקודמת שהיתה מינוי פוליטי. להזכירכם סיגל מורן היתה מועמדת ברשימת 'יש עתיד' לכנסת. משום כבודכם וכבודה אעצור כאן. כך שהטענה כי ההחלטה נבעה 'משיקולים פוליטיים', היא כמובן טענה מופרכת מעיקרה ולועגת לאינטליגנציה של הציבור.

"אם עבודתכם לא היתה שטחית ורדודה ואף מגמתית, הייתם יודעים ומציינים את העובדה שהשר מינה מכניסתו לתפקיד 3 סמנכ"ליות בכירות במשרד (מינהל מוגבלויות, מינהל אסטרטגיה ומשאבי אנוש) אחת מהן ערביה, במכרזים שנוהלו ע"י נציבות שירות המדינה. כך שטענתכם כלפי השר כי הוא פועל משיקולים פוליטיים, חוטאת לאמת".

מלשכת שרת התחבורה מירי רגב נמסר: "שאלתך שגויה מיסודה ועולה בה חשש להטעיה מכוונת של הקוראים. משה בן זקן עמד בכל תנאי הסף הנדרשים. בטרם מינויו של משה בן זקן למנכ"ל משרד התחבורה, התקבלה החלטה עם נציב שירות המדינה, פרופ' דניאל הרשקוביץ, היועמ"ש גלי בהרב מיארה והמשנה ד"ר גיל לימון, למנותו כמשנה למנכ"ל לתקופה של שישה חודשים, בטרם ימונה למנכ"ל משרד התחבורה.

"משה בן זקן בטרם מונה למנכ"ל משרד התחבורה, כיהן כמשנה למנכ"ל משרד התחבורה, מנכ"ל הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל, כראש מטה משרד התחבורה ויועץ בכיר במשרדי ממשלה שונים. נציבות שירות המדינה אישרה פה את אחד את מועמדותו של משה בן זקן לשמש מנכ"ל משרד התחבורה והבטיחות בדרכים.

"לגבי סוגית חוק הקולנוע, תיקון חוק הקולנוע והתיקונים במבחני התמיכה בקולנוע נעשו לאחר עבודתה של וועדה, שבדקה את פעולתן של קרנות הקולנוע. התיקונים במבחני התמיכה בקולנוע חייבו מחוון מקצועי שקוף, שעל בסיסו החליטו הגורמים המקצועיים בקרנות הקולנוע לאשר תמיכה בבקשות לפיתוח תסריטים או להפקה מלאה שלהן. בנוסף, התיקון בחוק אפשר מסלול סיוע נוסף בסרט, שהצליח מסחרית, שאמור היה להיות מעוגן בתקנות.

"מעבר לכך, התיקון בחוק אפשר להרחיב את מעגל הלקטורה הבוחנת את הבקשות על מנת לאפשר שוויון הזדמנויות. כפועל יוצא מהתיקונים במבחני הקולנוע נכנסו למעגל התמיכות קרנות קולנוע איזוריות בדרום, בצפון וביו"ש. כל טענה כזאת או אחרת בדבר שיקולים פוליטיים המושפעים ממאן דהוא משוללת כל יסוד. השרה רגב חרטה על דגלה צדק וגיוון בשם עקרון שוויון ההזדמנויות וכך עשתה גם בהקשר הקולנוע".

יש לכם הערות, הארות או ביקורת על הכתבה? מכירים מידע או סיפור שאנחנו לא?

רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:

תגובה אחת

  1. פני השלטון הציבורי כפני ואטורי ואמסלם שלא לדבר על איכות רקדני הליכודיאדה.
    הם יכולים להכחיש הכל אבל 100 אלף פליטים בדרום ובצפון אומרים הכל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שקוף הוא כלי התקשורת העצמאי הגדול בישראל. פה תקראו עיתונות חוקרת, מעמיקה וביקורתית, בתחומי הון-שלטון-עיתון, עבודת הכנסת, משבר האקלים ועוד.

"עצמאי" אומר שכל המימון שלנו, מהשקל הראשון ועד האחרון, מגיע רק מ- 8,908 איש ואישה בדיוק כמוך. אנחנו לא לוקחים אגורה מבעלי הון או קרנות, אין פרסומות ואנחנו משוחררים משיקולי רייטינג. זו מהפכה: אנחנו היחידים בישראל שפועלים במודל הזה, באופן שמבטיח שנעשה עיתונות נקייה מאינטרסים ומלחצים פוליטיים, כזו שנכנסת לעובי הקורה ולא פוחדת לומר את האמת. כל תמיכה, בכל סכום, מאפשרת לנו להמשיך ולשנות את המציאות הישראלית, למען כולנו.
בשקוף אין פרסומות.

כי רק עיתונות בבעלות הציבור עובדת בשביל הציבור. 

בשקוף אין פרסומות.

משוחררים מאינטרסים זרים, אנחנו עושים עיתונות עצמאית, נקייה ומשנה מציאות.

כי רק עיתונות בבעלות הציבור עובדת בשביל הציבור.

תמיכה חודשית קבועה בכל סכום (!) תאפשר לנו להמשיך.