לחבר את החתיכות בפאזל: כל המינויים המפוקפקים מאז הקמת הממשלה

בזמן שזרקורי התקשורת הוסטו לעיסוק בחקיקה המשפטית, ממשלת ישראל ה-36 קידמה מספר לא מבוטל של מינויים פוליטיים מפוקפקים, ומקורבים לצלחת שלא ראויים לתפקיד. בזיכרון הציבורי הקצר שלנו, רובם ודאי נשטפו עם הפיד. בין הבודדים שעשו "רעש", היה הניסיון למנות את חברת הכנסת לשעבר מהליכוד, אסנת מארק, למנכ"לית משרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה, שלאחר שחטפה ביקורת ציבורית על חוסר ניסיון מקצועי רלוונטי החליטה לוותר על התפקיד. מינויים חשובים אחרים, בין היתר בתחומי הביטחון והחוץ, נקברו בעמודי העיתונות הכלכלית. 

אך כשמחברים את חלקי הפאזל, עולה תמונה שצריכה להדאיג כל קורא וקוראת: התגברות תופעת המינויים הפוליטיים, על חשבון מועמדים ומועמדות שצברו ניסיון הולם ויוכלו להעניק לנו את השירות המגיע לנו בכל תחומי החיים – בתחבורה, בתיירות, בתקשורת – ואפילו במרכז העצבים של המידע עצמו, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. התופעה, שגם ממשלות העבר לקו בה, מדרדרת את אמון הציבור הירוד ממילא.

לא כל מינויי המקורבים הצליחו. בחלק מהמקרים הצליחו שומרי הסף הדמוקרטיים למנוע זאת – אם זה בזכות חשיפה ומעקב עיתונאי, כמו זה של השידור הציבורי בכאן 11, ואם זה בזכות ועדת המינויים שבוחנת את התאמת המועמדים לרף ההכרחי. הם מדגישים עד כמה חשוב לחזק את שומרי הסף, ולהמשיך לעמוד על המשמר.

שני המינויים החשובים הראשונים שכדאי לזכור, הם של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מי שמוביל את הספינה ואולי גם את הרף האתי של שאר חברי הממשלה. בשבוע שעבר מינה ראש הממשלה נתניהו את דוד שרן, שהיה מנהל לשכתו ומאוחר יותר גם מי שהוגש נגדו כתב אישום בשוחד, הפרת אמונים והלבנת הון בפרשת הצוללות ואשר העיד בתיקי נתניהו, ליועצו הפוליטי, על מנת לסייע בייצוב הקואליציה. 

ניסיון מינוי אחר של ראש הממשלה שעלה בגדר שערורייה של ממש, היה כשניסה בחודש פברואר למנות את מנכ"ל משרדו, יוסי שלי, לממלא מקום הסטטיסטיקאי הראשי, על אף שאינו סטטיסטיקאי, ושכלל לא עומד בתנאי הסף הנדרשים לתפקיד. ניסיון זה, שנחשף על ידי מיכאל שמש מחדשות כאן 11, העלה את חששם של הבכירים במשק שמטרת המינוי היא להשתלט על נתוניה הכלכליים של מדינת ישראל, ואולי אף לפרסם נתונים נוחים יותר ובמועדים מסוימים שאינם מקובלים. 

שלי מוכר כאיש אמונו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. הוא גם הנציג שנשלח לאחרונה לוועדת הכספים על מנת להסביר לחברי הכנסת מדוע להעלות באופן חד את המימון לשני מעונות ראש הממשלה. המינוי נפל לאחר פרסומים חוזרים בכאן 11 וכנראה כאשר במשרד ראש הממשלה הבינו את פוטנציאל הנזק של מינוי כזה.

אם לא מנכ"ל אז משנה מנכ"ל

בימים אלו השר לשירותי דת, מיכאל מלכיאלי, מבקש למנות את מיכאל אילוז, שמקורב ליו"ר ש"ס, אריה דרעי, לממונה על המועצה הדתית נוף הגליל. מחוות דעת חריפה של היועצת המשפטית למשרד לשירותי דת, עו"ד גליה קליין, עולה כי המינוי נוגד את חוק שירותי הדת היהודיים ואת תקנות נהלי המשרד. בנוסף, קליין מתחה ביקורת על כך שאילוז, שכיהן בעבר כממונה על המועצה, השאיר שוקת שבורה, ושהמועצה תחתיו לא שילמה משכורות בשל מצבה הרעוע – אך ערכה אירועי תרבות יקרים. עוד הוסיפה כי המועצה הדתית תחת כהונתו ביצעה התקשרויות ללא מכרזים. חרף חוות הדעת החריפה מסר השר מלכיאלי בתגובה: "השר יקבל את החלטתו לאחר המלצת הוועדה למינוי ממונים". 

במקרה אחר, שרת התחבורה מירי רגב ביקשה מצידה למנות את משה בן זקן, שהיה ראש המטה שלה ובין מארגני הליכודיאדה, למנכ"ל המשרד. ואולם ועדת המינויים בראשות פרופ' דניאל הרשקוביץ, אשר מלבדו מורכבת מ-11 משפטנים, כלכלנים וראשי חברות גדולות במשק, ובאחריותה לבחון את המועמד באשר לשני קריטריונים מרכזיים: תואר אקדמי וניסיון בניהול, קבעה כי המועמד אינו כשיר בשלב זה לתפקיד. רגב שלא אמרה נואש מינתה אותו למ"מ משנה המנכ"ל, תפקיד שקרוב דיו למינוי המקורי ושיאפשר לו בעתיד לסלול את הדרך למנכ"לות.

בדומה לכך, פעל שר התקשורת שלמה קרעי, כשהוועדה המקצועית התמהמה באישור מינויו איש אמונו למשרת מנכ"ל המשרד. מדובר במנכ"ל ארגון "האינטרס של כולנו", אלעד מלכא, שלא קיבל את אישור ועדת המינויים. במקרה הזה, כפי שפורסם ב"שקוף", מלכא החל להיחשף לחומרים פנימיים במשרד כאשר מינויו עדיין לא אושר, מה שהצביע על הזלזול של קרעי בכללי המנהל התקין. בדומה לרגב, גם קרעי החליט לבסוף למנות את מלכא לממלא מקום המשנה למנכ"ל במשרד, משהבין שהמינוי לא יאושר. שר התיירות חיים כץ שביקש בתחילה למנות את דוברו לשעבר אילן מרסיאנו לתפקיד משנה למנכ"ל משרד התיירות, מינה אותו לבסוף גם הוא לממלא מקום למשנה.

מקרה מפורסם יותר היה כאשר שר החדשנות, המדע והטכנולוגיה ח"כ אופיר אקוניס שביקש למנות את ח"כ לשעבר אוסנת מארק לתפקיד מנכ"לית המשרד, חרף היעדר ניסיון מקצועי רלוונטי. במקרה של מארק, היא הודיעה מיוזמתה שתוותר על ניהול המשרד, לאחר גל ביקורת בתקשורת, ובכך הקדימה את ההודעה על פסילתה בידי ועדת המינויים בראשות נציב שירות המדינה.

פוליטיזציה בתחומי החוץ והביטחון

מעבר לשערוריות המובהקות, הממשלה ה-36 המשיכה גם לפוליטיזציה בתחומי החוץ והביטחון, שאינה חוצה את הרף החוקי אך מעידה על מגמה. שר החוץ אלי כהן לבחור בפעיל הליכוד, יוסי דיין, לתפקיד משנה למנכ"ל המשרד – כשזו הפעם הראשונה שמישהו שאינו דיפלומט ימלא במשרד תפקיד בסדר גודל בכיר שכזה. גם שר הביטחון גלנט מינה לראשונה במשרד הביטחון פעיל פוליטי לתפקיד ניהולי בכיר – המשנה למנכ"ל משרד הביטחון יהיה אלוף-משנה במיל' מרדכי בניטה. בעבר אויש התפקיד על ידי מנהלים מקצועיים בלבד במשרד הביטחון, שצמחו בו או שירתו לפני כן בתפקידים בכירים בצה"ל. בניטה בעניין זה הוא יוצא דופן מאחר שהוא היחידי שהגיע מבחוץ. 

על פניו, אין במינויים האחרונים דופי לכשעצמם: יוסי דיין למשל, שימש עד לפני כשנה מנכ"ל החברה הכלכלית אשקלון, וגורם במשרד העיד כי הינו בעל הניסיון והידע הנדרשים למילוי התפקיד. אולם יש לתת את הדעת לכך שתנאי הסף הנהוגים לתפקידים אלו ודומיהם נפרצו באופן תקדימי, מה שעשוי למתוח את גבולות המינוי הסביר ולשחוק את מעמדם של התפקידים בעתיד. מלשכת שר החוץ נמסר:"תפקיד משנה למנכ״ל משרד החוץ הינו תקן חדש ולכן התייחסות לתפקיד דומה בעבר איננה רלוונטית".

מינויים פוליטיים – גם בממשלה הקודמת

חשוב לציין כי ממשלת לפיד-בנט לא הייתה חפה מתופעת המינויים הבעייתיים. באוקטובר 2021, אי שם בימי ממשלת בנט-לפיד, נחשף שח"כ לפיד, אז שר החוץ וראש הממשלה החלופי, מינה קרובות משפחה לתפקידים בקק"ל ובהסתדרות הציונית. הוא תירץ את מעשיו בכך שאחת מהן עובדת בהתנדבות ושמטרת השניה להלחם בשחיתות מבפנים. הוא הגדיל לתרץ בנוגע למינוי גיסתו קרין אילאיל לחברה בדיקטוריון של קק"ל והבהיר שגם שלמה דרעי, אחיו של יו"ר ש"ס, משמש יו"ר עמית באותו דירקטוריון ממש.

סערה נוספת נרשמה כאשר בני גנץ, אז יו"ר כחול לבן, פעל נמרצות למינוי עמיר פרץ, לשעבר יו"ר העבודה, לתפקיד יו"ר התעשייה האווירית. אף שפרץ היווה דמות מפתח בהפיכתו של גנץ לראש הממשלה החליפי, ושוועדה למינוי בכירים בשירות הציבורי (ועדת גילאור), התנגדה למינוי בטענה שלפרץ אין כישורים מיוחדים הגוברים על הזיקה הפוליטית, טען גנץ מצידו שאין כל זיקה פוליטית. 

לגנץ הצטרף שר האוצר אביגדור ליברמן בתמיכה שאינה משתמעת לשתי פנים: "אם הוועדה חושבת ששיקול הדעת של שר הביטחון ושר האוצר פגום והם אנשים לא אחראים, אז כדאי לכבות את האור כבר עכשיו", וקרא לחברי הוועדה להתפטר.

 שרת האנרגיה קארין אלהרר, שהציעה את אמי פלמור לתפקיד יו"ר חברת החשמל ונפסלה בוועדה, הטיחה האשמות בוועדה על כך שהיא תוקעת מינויים ופועלת בחוסר תום לב. על דבריה ראש הממשלה נפתלי בנט בעצמו הגיב: "מילים כדורבנות", והממשלה אישרה את המינוי של פרץ שממנו נדף ריח פוליטי עז.

"אנו מבקשים להדגיש את החשש הכבד מפני מדרון חלקלק", הזהירו אז חברי הוועדה במכתב ליועמ"ש, בנבואה שלימים הפכה למציאות "היא [החלטת המינוי] עלולה להוביל אותנו שנים רבות לאחור בהתמודדות עם עולם של מינויים פוליטיים שאינם מתבססים על יכולות וכישורים מקצועיים".