הממשלה חייבת למנוע מגנץ למנות את פרץ ליו"ר התעשייה האווירית

עברה שנה ונשארנו באותו המקום בדיוק: בסיקור הצל של "שקוף" על משרד הדיגיטל ורשות החברות הממשלתיות שקיבל דודי אמסלם לפני שנה הצבענו על עד כמה המהלך של אמסלם למנות מקורבים במהלך עוקף נבחרת הדירקטורים הוא מהלך בעייתי שיעודד שחיתות שלטונית על ידי מינוי מקורבים. עכשיו, רק בטונים נמוכים יותר, נראה ש"ממשלת השינוי" עושה אותו הדבר בדיוק. 

עוד ב"שקוף":

• במסווה של מאבק למען ייצוג מגוון: אמסלם מנסה לפרק את נבחרת הדירקטורים
• ים של ג'ובים והזדמנות לשפר את שירותי הדיגיטל לאזרח: הכירו את המשרד החדש של השר אמסלם
• הקואליציה שותקת: גנץ מכשיר תוספת לפנסיות התקציביות של אנשי הקבע

יו"ר כחול לבן בני גנץ פועל נמרצות למינוי עמיר פרץ, לשעבר יו"ר העבודה – לתפקיד יו"ר התעשייה האווירית. כפי שנחשף אמש, הוא עושה זאת בניגוד לעמדת הוועדה למינוי בכירים בשירות הציבורי (ועדת גילאור), שטענה כי לפרץ אין כישורים מיוחדים הגוברים על הזיקה הפוליטית ולכן המינוי בעייתי. גנץ טוען שאין כל זיקה פוליטית. האמנם? פרץ, נזכיר, היה דמות מפתח בהפיכתו של גנץ לראש הממשלה החליפי וכיהן כשר הכלכלה בממשלתו עד לחודש יוני האחרון. 

גם שר האוצר אביגדור ליברמן עומד לימינו של פרץ כעת, ואף נראה כי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט יהפוך את החלטת הוועדה. 

"אנו מבקשים להדגיש את החשש הכבד מפני מדרון חלקלק", הזהירו חברי הוועדה במכתב ליועמ"ש, לפי פרסום של עמית סגל בערוץ 12. "היא עלולה להוביל אותנו שנים רבות לאחור בהתמודדות עם עולם של מינויים פוליטיים שאינם מתבססים על יכולות וכישורים מקצועיים. החלטה כזו עלולה לרוקן מתוכן את הדרישה בחוק לכישורים מיוחדים". לאור הדברים, ראוי שגנץ יעשה פרסה ויתר השרים וסגניהם יקימו קול צעקה: הממשלה חייבת לעצור את המינוי.

גנץ עוקף את המסלול העוקף

איך ממנים בכירים בישראל ולמה נזכרנו בדודי אמסלם? כששר בממשלה מעוניין למנות בכיר לחברה ממשלתית בתחומו, הנתיב המרכזי הוא לפתוח את קטלוג נבחרת הדירקטורים, ולהציע לאחד מהם את התפקיד. מעת לעת רשימת הנבחרת נפתחת וכל אחד ואחת העומדים בתנאי הסף יכולים להגיש מועמדות. אך מה קורה אם השר רוצה להציע מועמד מושלם לתפקיד, אך הנבחרת כבר סגורה והמועד הבא מצוי בעתיד הרחוק?

עומדת בפניו אפשרות נוספת: הליך שנקרא "תואם נבחרת", מסלול שמאפשר לשר להגיש מועמד חדש שאינו ברשימה. כדי למנוע מינויים לא ראויים, השר נדרש להוכיח כי כישוריו של המועמד מצדיקים את ההליך המזורז, שכן לא רק שהם אינם נופלים מאלו של יתר המועמדים אלא שיש לו אף יתרון יחסי על פניהם. במילים אחרות: הוא צריך לנמק מדוע למרות הזיקה ביניהם, המועמד הוא עדיין המינוי המתאים ביותר. גנץ ניסה לעשות זאת אבל כשל – ועדת המינויים החליטה שפרץ לא כל כך מיוחד כמו שחשב. 

עכשיו חברי הוועדה עצמם מנסים לעמוד בפרץ ולהתריע בפני היועמ"ש על המהלך שהוא אפשר להכשיר ורק לפני שנה התנגד לו. וכך, חברי הממשלה יתבקשו לעקוף את החלטת הוועדה למינוי בכירים – צעד חריג לכל הדעות.

גנץ טוען כי פרץ הוא האיש הנכון בזמן הנכון – משום שהתעשייה האווירית עומדת לקראת תהליך של הפרטה וכישוריו של פרץ, יו"ר ההסתדרות לשעבר, נחוצים במקרה זה. סליחה שאני הורס את החגיגה – הם לא. פרץ נשען בכל הקריירה הפוליטית שלו על ארגוני העובדים. גם אם קולם חשוב בהליך המו"מ לקראת ההפרטה, ספק אם מי שצריך לייצג אותו הוא יו"ר החברה בעצמו. 

גנצלם

ייתכן שגנץ למד מאמסלם: בינואר שעבר דודי אמסלם פעל באופן נמרץ לפוליטיזציה של המינויים. הוא היה השר הממונה על נבחרת הדירקטורים וניסה לפרק אותה מבפנים ולמנות שורה של בכירים בדרך עוקפת. הביקורת שלו הייתה כלפי תקרת הזכוכית שהנבחרת מציבה – אך במקום להציע מנגנון חלופי הוא רצה למנות על פי רשימת שמות שהכין מהבית. 

המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר, התנגדה בתקיפות למהלך. "דרך המלך למינויים של דירקטורים בחברות הממשלתיות היא ככלל באמצעות הצעת מועמדים שנבחרו בהליך פומבי, תחרותי ושוויוני – קרי מתוך מאגר נבחרת הדירקטורים", הזכירה. אמסלם לא אהב את זה, והמשיך במאבק – כשסירב לחתום על מסמכים נחוצים ביד אחת, וקידם הצעת חוק לפיה המועמדים לנבחרת הדירקטורים לא יחוייבו יותר להצהיר בשקיפות על הזירה הפוליטית לשר הממנה.

המהלך של אמסלם, סליחה – של גנץ, עלול להחזיר אותנו לימים שבהם השליטה על החברות הגדולות ביותר במשק, ששייכות לציבור, נמצאת בידיים של קומץ מקורבים. במקום מינויים מקצועיים נקבל ג'ובים ל"אנשי שלומנו", ובמקום פיקוח ציבורי נקבל דירקטורים שמחויבים פוליטית. הסיכויים של מי שאינם מחוברים לפוליטיקאים להתמנות לתפקידים יקטנו משמעותית – גם אם הם מוכשרים והן ראויות, והמערכת תפסיד אנשים ונשים טובים וטובות שהיו יכולים לתרום מכישוריהם.

גנץ ייקח אותנו חזרה לימים אפלים?

איך נבחר המנגנון הקיים ואיך נראו הימים האפלים שלפניו? נבחרת הדירקטורים הוקמה ב-2013, בזמן שיאיר לפיד כיהן כשר האוצר, כחלק מהרפורמה ברשות החברות הממשלתיות. היא הוקמה לאור דוח מבקר המדינה משנת 2004 שכתב כי: "האיסור על מינויים פוליטיים הוא מאושיות שיטת המשטר בישראל. במינוי עובד בשירות הציבורי פועל הממנה כנאמן הציבור. נאמנות זו יש להפעיל בהגינות, ביושר, בלי שיקולים זרים ולטובת הציבור שמכוחו ולמענו מסורה סמכות המינוי בידי הרשות הממנה". 

מטרת הרפורמה הייתה ליצור מאגר מועמדים גדול שרק ממנו יוכלו שרי הממשלה לאייש את הדירקטורים בחברות הממשלתיות שתחת אחריותם, במטרה להפחית את הפוליטיזציה והמקורביזציה וכדי לשפר את השירות הממשלתי ואת עבודת החברות.

ב-2013 יצא לדרך לראשונה הליך לאיתור מועמדים למאגר נבחרת הדירקטורים. גיוס לנבחרת לא נעשה באופן שוטף, אלא במועדים קבועים. עד כה היו שלושה סבבים רשמיים כאלה. כדי להיכנס לנבחרת הדירקטורים צריך המועמדת או המועמדת לעמוד במספר תנאי סף. כלקח מסבב הגיוס הראשון הוחלט לפתוח מספר מסלולי קבלה כדי לאפשר גיוון. מאז מסבב גיוס לסבב גיוס נערכו שיפורים נוספים במטרה לגוון את הנבחרת, ולאפשר ליותר מועמדות ומועמדים להצטרף. 

כל המסלולים דורשים השכלה אקדמית. יש מסלול למי שיש לו ניסיון וותק ניהולי בכיר: נשיאת חברה, ניסיון בדירקטוריון, דיקאן פקולטה, בכירה במגזר העסקי, בשירות הציבורי ועוד; מומחיות פיננסית; מומחיות משפטית; מומחיות ביטחונית במגזר הציבורי או הפרטי; מומחיות בתחום התשתיות, כדוגמת: אנרגיה, מים, תחבורה, בינוי/נדל"ן, איכות הסביבה, תשתיות תיירות ותשתיות תקשורת; מומחיות בתחום החברתי; ומומחיות בתחום הטכנולוגי. 

בביקורת שערך ארבע שנים אחר כך, בשנת 2017, כבר מצא המבקר שיפור ניכר. על פי הרשות, מינוי מועמדים מתוך נבחרת דירקטורים הוביל לשיפור ניכר באיכות הדירקטורים המכהנים בחברות הממשלתיות והגדיל את רווחיותן. כך למשל, אם עד להקמת נבחרת הדירקטורים היו רק כ-26% מהדירקטורים המכהנים בחברות הממשלתיות בעלי ניסיון ניהולי בכיר – ב-2016 המספר זינק ל-69%. מ-14% דירקטורים בלבד בעלי מומחיות פיננסית – בסוף המהלך היו 63% בעלי ובעלות מומחיות כזו.

הממשלה, ביום ראשון הקרוב, עלולה לקחת את כל ההתקדמות המבורכת הזאת ולהחזיר אותנו עשרות שנים אחורה. כמה גרוע זה יכול להיות? בשנת 1989 פרסם מבקר המדינה דוח לפיו "61% מאנשי הציבור שהשרים מינו לדירקטורים היו חברי מרכז של מפלגות הקואליציה". אסור להחזיר את הגלגל לאחור.