איך מחלימים מפילוג והסתה? כך נפל הפופוליזם הקיצוני של נשיא ברזיל

לפני שבועות ספורים נחת בברזיל ז'איר בולסונרו, נשיא ברזיל המודח שעזב את ארצו יממה לפני תום כהונתו. בולסונרו שהה בארצות הברית למשך שלושה חודשים, לאחר כהונה סוערת במיוחד ששיאה לווה בהפגנות ענק נגדו והסתיימה בחקירות פליליות. בין היתר, הוא נחקר על כך שלא הצהיר ושמר אצלו מתנות בשווי מיליוני דולרים בעת ביקור בסעודיה. 

עלייתו ונפילתו של בולסנרו יכולה ללמד הרבה על יחסו של הציבור למה שמכונה במחקר "מנהיגים פופוליסטיים", תופעה חובקת עולם. לברזיל, המדינה השביעית הגדולה בשטחה בעולם, יש אוכלוסיה המונה כמעט רבע מיליארד בני אדם, ומאפיינים ייחודיים הכוללים היסטוריה של משטר צבאי ומבנה דמוגרפי מורכב, ועדיין אפשר לזהות בארבע שנות כהונתו של בולסונרו נקודות דמיון למנהיגים נוספים בעת הזו. 

לעוד כתבות בפרויקט החירות:

105 שבועות של הפגנות: המחאה שהובילה לנפילת ראש הממשלה הפופוליסט בסלובניה

הנשיא המפלג בתולדות ארה"ב הצליח לעורר נגדו גם את הרדומים פוליטית

הלקח מצ'כיה: "מחאה לבדה לא מספיקה – חייבים לייצר אלטרנטיבות"

רובם סיימו את הקדנציה שלהם בבחירות דמוקרטיות תוך התנערות ציבורית ממעשיהם ומחאה אזרחית רחבה. דוגמה מובהקת לכך הוא הנשיא המודח הרפובליקני, דונלד טראמפ. ד"ר אפרים דוידי, מומחה לאמריקה הלטינית מאוניברסיטת תל אביב אף מדגיש כי בולסונרו רואה בנשיא האמריקני לשעבר מעין מנטור ודמות לחיקוי. שניהם אגב, גם בולסונרו וגם טראמפ, נמנים על חוג ידידיו של ראש ממשלת ישראל המכהן, בנימין נתניהו. 

אל תשעממו אותו

בולנסרו בן ה-68 הוא איש צבא לשעבר, שרואה בצבא מדינתו שחקן פוליטי ולא במקרה. הצבא בברזיל אחראי להפיכות דרמטיות ואף שלט ביד רמה במשך עשרות שנים תוך שלילת זכויות אדם ואזרח, תוך עינויים וגירוש אזרחים, ללא פרלמנט, ללא איגודים מקצועיים, ללא אקדמיה חופשית ולמעשה, ללא כל מאפיין דמוקרטי המזכיר שיתוף ציבור או שקיפות.

הוא לא צמח מתוך המפלגות המסורתיות ואת עיקר התמיכה בו הוא שאב ממאמיני הכנסיה האוונגליסטית "מצביעיו מגיעים מרקע דתי פונדמנטליסטי. הוא חיזק ערכים נוצריים, ערכי משפחה, תוך שהוא יוצא נגד קבוצות להט"ב", הסביר דוידי. לדבריו, במסגרת הקמפיין שלו לבחירות שבהן הפסיד, הוא הבהיל את תומכיו שכש"לולה" (כינוי של הנשיא הנבחר, לואיס אינסיו דה סילבה) יעלה לשלטון, יאסרו על פולחן דתי וישרפו כנסיות. 

הרקע האישי של בולסונרו ליווה אותו אל תוך כהונה עמוסה בשערוריות. המסוקרת מכולן היתה יחסו למגפת הקורונה כאל שפעת קשה, כשבמקביל המדינה ספגה מתים רבים. כמו מנהיגים פופוליסטים אחרים בעולם, ביסס את כוחו בין היתר באמצעות תעמולת פייק ניוז. במקרה של בולסונרו, בעיקר סביב יחסו למגיפת הקורונה. באחד המקרים הזכורים שקיבלו הד בינלאומי בתקשורת, השיב לעיתונאי שעימת אותו עם מעל לחצי מיליון מתים כשהוא טוען כי אינו רוצה להשתעמם. 

ההסתה שהסתיימה בהתנקשות

ד"ר דוידי מספר כי בולסונרו הוא איש ימין כלכלי, בדומה למנהיגים נוספים בעולם שהחזיקו בכהונה רבת שערוריות ומחאות. "הוא מחזיק בתפיסות ניאו-ליברליות קיצוניות, תומך בהפרטה מסיבית תוך פגיעה בתוכניות רווחה ואף נהג לשסות קבוצה אחת בשנייה". 

ואכן, בולסנרו ביסס את מעמדו תוך הסתה נגד קבוצות פגיעות באוכלוסיה, בהם שחורים,  קהילת הלהט"ב, אוכלוסיות הילידים של ברזיל ותושבי הפבלות העניים. "היתה בתקופתו דמוניזציה של תושבי הפבלות. הוא יצר את הרושם שכולם אלימים ועוסקים בסמים ומהווים סכנה. זה נכון שיש בקרב הפבלות גם פשע, אבל רובם אנשים נורמטיבים שלא בחרו בעוני". 

ההסתה הגיעה לשיאה עם ההתנקשות בחברת מועצת העיר ריו, מריאל פרנקו. "כל חטאה היה שהיא מייצגת את כל מה שאיים מבחינת בולסונרו על הסדר הקיים, היא היתה מנהיגה פוליטית, שחורה, פעילת להט"ב מוכרת, שגדלה בפבלות. היא נרצחה בידי תומך של בולסונרו", סיפר דוידי.

דוגמה נוספת להסתה עסקה בקבוצות הילידים הברזליאיות, (אינדיאנים בשפה העממית). "בולסונרו הפך את הציבור שלהם לפורעי חוק וגנבי אדמות, מה שהוביל להשלכות מעשיות – בעלי החוות בברזיל, קבוצות בעלי הון עשירים החלו לחמש את עצמם נגדם וכשצריך גם להרוג אותם". 

לדברי דוידי, מדיניות הימין כללה הפרטה ומדיניות כלכלית דורסנית תוך שלילת קצבאות חברתיות, מדיניות המקדמת את ריכוז העושר בידייהם הספורות של המקורבים, תוך העמקת פערים ופגיעה בזכויות מיעוט. "כך גם בארץ", דוידי טוען, "מי התומכים המרכזיים של נתניהו? פורום קהלת, נציגי המגזר המגזר הנאו ליברלי. אם תסתכלי על הצעות החוק שהוא מקדם, כולן חותרות לפגיעה בזכויות עובדים, נשים, ערבים ועוד. כך גם בולסונרו, נציגו של הקפיטליזם הפראי, אדם שמקדש את ההון הפרטי".

נקודת המפנה הייתה הקורונה. "המדינה לא סיפקה תשתיות לטיפול בקורונה, הרשויות לא הגיבו בזמן, בולסונרו זלזל בדעות של הרופאים, ועוד לפני שהמגפה פרצה הוא ביטל תכניות רווחה", אומר דוידי. "כדי לחפות על התנהלותו במישורים השונים, הוא חילק כסף לאזרחים בשיאה של המגיפה, מה שהעלה את התמיכה בו".

דוידי מתאר שבתקופת כהונתו הרעב במדינה החמיר, אך הוא הצליח לייצר נרטיב חלופי לפיו עוני אינו מדיניות, אלא בחירה. כך למשל דוידי מספר כי בולסונרו הדהד את המסר לפיו אבטלה היא גורלם של אנשים עצלנים תוך קיבוע סדר חברתי חדש. "הכנסיות האוונגליסטיות שימשו כשופר של הנשיא כלפי מטה, בשכונות ובערוצי טלוויזיה. המסר הוא שישו הוא גאולה, האמונה בישו תחזק אותך ואין סוגיות חברתיות. כל כמה שעות הופיע מישהו באחת מתוכניות הטלוויזיה וסיפר על החיים הקשים שהיו לו וכיצד הם השתנו והשתפרו לאחר שחזר בתשובה".

הציבור יוצא לרחוב

לאחר המשטר הצבאי של שנות ה-90 עלו בברזיל והתחזקו תנועות חברתיות רחבות כמו איגודי עובדים וארגוני חברה אזרחית. בתקופת כהונתו של בולסונרו קולן נשמע היטב. "אצלנו זו תופעה לא מוכרת בהיקפים שמתרחשים בברזיל", דוידי מבהיר. אחת הדוגמאות שהוא נותן היא תנועת "איכרים ללא אדמות". חבריה דורשים חלוקת אדמות צודקת מהאוליגרכים. 

"מדובר בקבוצות אסרטיבית שמקימות קואופרטיבים, בדומה למושבים בישראל, על הקרקעות הנטושות של בעלי ההון ויש להם מיליוני תומכים. הם מקימים מוסדות להכשרת מנהיגות, ומקיימים מנגנונים בכל הארץ. תוך הנגשת הידע, קרוא וכתוב, השכלה ומגורים". קבוצה נוספת אותה דוידי מתאר היא של "תושבים ללא קורת גג". מדובר בקבוצות אזרחים שמשתלטות על בניינים שאינם בשימוש וננטשו. "חברים בארגון מהנדסים, אדריכלים ואנשי מקצוע שמכשירים את המגורים והתשתיות לכולם. חשוב לציין כי בדרך כלל הם לא פוגעים ברכוש פרטי של אנשים ועיקר המגורים הם במקומות עזובים או בבעלות ממשלתית".

"בולסונרו ניסה לגייס תמיכה, אך היא לא קיבלה ביטוי רחב ברחוב. ההפגנות נגדו ונגד ממשלתו הגיעו להיקפים של 150 אירועים בשבוע אחד ומיליוני מוחים ברחבי המדינה"

בשיא כהונתו של בולסונרו החלו במדינה הפגנות ענק. מערכת כוחות שכללה איגודי עובדים, תנועות חברתיות של נשים, שחורים ולהט"בים, מפלגות ואיגודים מקצועיים. "בנקודה מסוימת החלה להתאחד נגדו חזית רחבה של מתנגדים במטרה להפיל את הממשלה, תוך הפגנות ענק שגלשו לתקופת הבחירות. מנגד, בולסונרו ניסה לגייס תמיכה, אך היא לא קיבלה ביטוי רחב ברחוב. ההפגנות נגדו ונגד ממשלתו הגיעו להיקפים של 150 אירועים בשבוע אחד ומיליוני מוחים ברחבי המדינה".

יחד עם זאת, כוחות ההתנגדות לא קיבלו ביטוי פוליטי אחיד וקולות המתנגדים נחלקו בין מספר מועמדים. התוצאה היתה שבולסונרו הפסיד ברוב קטן בלבד. הנשיא המודח סירב להכיר בתבוסתו, המריא לארצות הברית תוך שהוא חומק מחקירות ואף מפסיד במכוון את טקס חילופי השלטון המסורתי. ימים ספורים לאחר מכן, החלה התפרעות אלימה של תומכיו שלא קיבלו את ההפסד שלו. הם פלשו לקריית הממשלה, ניסו להשתלט על מוסדות השלטון וזרע כאוס. "גם פה אפשר לראות שהוא הלך צעד אחר צעד אחרי טראמפ".

"כל משתתף שהגיע להפגנות נגדו עשה זאת מסיבותיו שלו: אם זה מגורים בפבלות, או זהות להט"בית, בין אם קבוצות ילידים או שחורים. גם ועדי העובדים יצאו נגדו, לאור ההפרטות המסיביות. אם אני איש איגוד מקצועי ועומדים להפריט את החברה שלי, אני מודע לזה שיתקיימו פיטורים המוניים", מסביר דוידי. 

השינוי הגדול התרחש כאשר התהליך עבר פוליטיזציה. "ברגע שקבוצות בציבור הבינו שלא מדובר ברדיפה אישית אלא במדיניות של השלטון, החלו להימצא נקודות חיבור משותפות. בולסנרו קידם פילוג בעם, ותגובת הנגד היתה למצוא את המשותף".