פעילי סביבה הציעו פשרה מול מפעל "נשר": מועצה מפקחת ומימון תחנת ניטור

השבוע התרחש מפנה במאבק תושבי רמלה והסביבה בזיהום של מפעל "נשר". בשער המפעל הרמלאי התייצבו לפגישה שיזמה ההנהלה שניים מפעילי הסביבה הבולטים שמלווים את המאבק, פרופ' עדי וולפסון, מומחה לקיימות, ויוני ספיר, יו"ר שומרי הבית. 

העיתוי אינו מפתיע, בשנה האחרונה המאבק נגד המפעל העלה הילוך: מחאות תושבים סביב הדיונים על היתר הפליטה, סדרת תחקירים ב"שקוף", דיון ראשון בכנסת בעקבותיה וכתבות בכלי תקשורת נוספים. כל אלה התכנסו להפגנה ראשונה מול שער המפעל ושורה של מחאות מול ביתו של מנכ"ל "נשר", אלדד בן משה. ולא רק זה: לאחר שנים שכמעט אף ארגון סביבה לא לקח חלק פעיל במאבק התושבים – לפני שבועות ספורים חתמו רוב הארגונים הגדולים על מכתב לשרה עידית סילמן, בדרישה לטפל בזיהום ממפעל "נשר".

ספיר וולפסון לא הגיעו בידיים ריקות למפעל המלט, הם הציעו להנהלה שורה של צעדים בוני אמון מול תושבי האזור במטרה ללמוד על הזיהום שנפלט מהמפעל ובעיקר להפחית אותו. צוות המפעל מבחינתו גילה נכונות ומסר ל"שקוף" בתגובה כי "בוחנים בימים אלה יוזמות שיאפשרו שיתוף מידע אודות פעילות המפעל". לפגישה אמורים היו להצטרף התושבים שהחליטו ברגע האחרון שלא להגיע. רגע לפני שנצלול להצעות שהונחו לפתחה של ההנהלה, חשוב ללמוד על עומק השבר שנוצר בין הציבור למפעל. 

הפייסבוק מלמד כיצד שינתה רמלה את הטון

לאורך שנים ארוכות, "נשר" זכה באהדת הקהל המקומי כמעט ללא מאמץ תוך שיתוף פעולה הדוק עם עיריית רמלה ומפגשים קבועים עם הקהילה. רפרוף קל בעמוד הפייסבוק העירוני מגלה את היקף יחסי הגומלין והתלות בין העירייה למפעל שבשטחה: השיטה מוכרת – וכבר כתבנו עליה בעבר, "נשר" מרעיפים סכומים נדיבים לפרויקטים שונים, ימי כיף לילדים, פעילויות ומפעלי התנדבות עירוניים ועיריית רמלה מצידה מתגמלת ביחסי ציבור ומראית עין שקטה. והזיהום? לפחות בפייסבוק של העירייה כמעט שאין לו זכר.

כך למשל בשנת 2015 העירייה פרסמה הרשמה למלגת "נשר" לסטודנטים שיועדה בין היתר למימון פרויקטים מתחום הסביבה. שנה מאוחר יותר באירוע המשותף לעירייה, לרשות הלאומית לבטיחות בדרכים ולגורמים נוספים, הבטיחו בפייסבוק העירני הפתעה: "חלוקת קסדות מקצועיות בחסות ותרומת מפעל נשר". 

אותה השנה מסתבר היתה עמוסה באירועים נוספים, למשל, העירייה דיווחה על הקמה של גינה קהילתית חדשה, "לרווחת התושבים בסיוע מפעל נשר", ועוד שותפים. זאת ועוד, ילדי העיר זכו בהיכרות חד צדדית ומוקדמת עם האג'נדה אותה מקדם המפעל: "מאות תלמידים מרמלה בסיורי איכות הסביבה במפעל נשר", התגאו בעירייה. 

ומה תוכן של הביקורים? "התלמידים מסיירים במרכז המבקרים, צופים בסרט על הנעשה במפעל, שומעים הסבר מפורט על תהליך הכנת המלט ויוצאים בהמשך לסיור בתוך המפעל. המבקרים במקום לומדים על תעשיית המלט וחשיבותו בענף הבנייה בישראל תוך התחשבות באיכות הסביבה". בעירייה הדגישו שלא מדובר רק בסיורים וחלק מהמפגשים משולבים בפעילויות שונות: "יחידת איכות הסביבה המממנת את הסיורים בשיתוף נשר ובתי הספר, מעודדת את בתי הספר לצאת לסיורים סביבתיים ברמלה ומחוצה לה", הדגישו. ואף מילה על כך שמדובר במפעל הפרטי המזהם בארץ מתוך 575 מפעלים בישראל.

שיתוף הפעולה אף התהדק בהמשך כשבשנת 2017 ראש העירייה מיכאל וידל המכהן עד היום, הגדיל להצטלם עם המנכ"ל הקודם של המפעל, משה קפלינסקי: "השניים שוחחו על המשך שיתופי הפעולה בין 'נשר' לעירייה למען הקהילה בעיר", הצהירו בעמוד הפייסבוק של העירייה לצד התמונה מהמפגש החם בין השניים. ואכן, שיתופי הפעולה לא ידעו שובע: היחידה לאיכות הסביבה בעירייה הוציאה בשנת 2019 תלמידים לסיור במרכז המבקרים של "נשר", "בביקורים שנערכו בשנה זו, נחשפו הילדים לתעשיית הצמנט ולפעילויות הסביבתיות הנעשות במפעל", הצהירו והסבירו כי מרכז המבקרים סיפר על "הכנת המלט עם היבטים סביבתיים".

בשנתיים האחרונות הטון של המפעל השתנה מעט: קפלינסקי עזב את תפקידו ובן משה, שאף מחזיק מניות בחברת האם משאב, מונה למנכ"ל כשבאותם הזמנים המפעל נקלע למשבר כלכלי. זאת ועוד, מרכז המבקרים ששימש זרוע לפעילות חברתית ותדמיתית של המפעל נסגר ונזקק לחידוש וזרם התרומות לישובי הסביבה התמתן. במקביל, התושבים החלו לגלות בקיאות במתרחש בחצר האחורית של ביתם, למדו לקרוא את נתוני הזיהום, להבין את משמעות היתר הפליטה, לפנות לגורמי מקצוע כדי לפענח מידע ולשתף פעולה עם התקשורת. בעירייה הגיבו בהתאם וחגגו את הקנס בפוסט תוקפני, כזה שספק אם כתבו בעבר.  

התושבים דורשים מעשים

כל אלה אילצו את הנהלת "נשר" לחשב מסלול מחדש. השטיקים והטריקים ששירתו אותם עד כה נחשפו: כבר איש בציבור הרמלאי אינו סבור ששריפת פסולות היא פתרון סביבתי, למרות שפע הקייטנות לילדי העיר שניסו לשכנע אחרת. הקנס שהמפעל ספג ונתוני המשרד להגנת הסביבה לימדו את התושבים על היקף פליטת הכספית המזהמת והיתר הפליטה חשף שמאז יוני התרחשו יותר מ-60 תקלות ואירועים שיש בהם פוטנציאל לזהם את הסביבה. ומעל כל אלה, התושבים דורשים מעשים: הפחתת זיהום, שקיפות, שיח בגובה העיניים ובלי מניפולציות. 

המפעל שהבעלים שלו, לן בלווטניק, מחזיק ברשת 13 וחברת החדשות שלה, החל לסבול מתדמית עכורה. בתגובה, חברת "קשרי קהילה" ש"נשר" שכרו, פנתה לתושבים כדי לקיים מפגש, כמו בעבר. אלא ששנים של זיהום לצד גרינווש בשיתוף עיריית רמלה, השאירו משקעים קשים. 

ספיר ווולפסון שנענו בחיוב ליוזמת ההנהלה, הניחו הצעת פשרה – נתיב הידברות המבוסס על מודל נורווגי: הקמת מועצה אזרחית מלווה למפעל, שישתתפו בה התושבים, נציגי הרשויות המקומיות, פעילים מארגוני הסביבה, מומחים מהאקדמיה וכמובן, נציגי הרגולטור. הפגישות יתקיימו במועד קבוע שיוסכם על כולם ובו ידונו בהפחתת הזיהום מהמפעל, יעיינו בנתונים וזאת תוך שקיפות מוחלטת. 

לאורך חיי המפעל ההזדמנות היחידה של כל הנוגעים בדבר לדון בהשלכות הזיהום היא סביב היתר הפליטה של המפעל שיתחדש בעוד שבע שנים. מועצה כזו שתתכנס באופן קבוע עשויה להפחית את עוצמת הלהבות, אולם היא תהיה אפקטיבית רק אם "נשר" יחליפו את דף המסרים: יניחו מאחור את הגישה שהמפעל אינו מזהם כשהתושבים כבר למדו שתעשיית המלט היא מהמזהמות בעולם; יוותרו על ההשוואה הלא רלוונטית לאיזו מדינה מערב אירופית כשמדובר במפעל בין הגדולים בעולם בצפיפות אוכלוסיה שאין שנייה לה בעולם המערבי; ובעיקר, יוותרו על עוד ועוד דוגמאות שמציגות עד כמה הם מצטיינים בשמירה על הסביבה כשהתושבים מתעדים מדי שבוע עוד פליטת אבק. מלט היא תעשייה מזהמת ואין דרך ירוקה להסתכל עליה, והיא גם תעשייה חיונית לישראל. הנהלת המפעל ניצבת כעת מול הכרעה משמעותית – האם בכוונתם לקדם פתרונות להפחתת הזיהום בשקיפות ובגובה העיניים, או לייצר עוד ועוד ועוד יחסי ציבור שסופם להתפוגג בין ענני הזיהום ולעורר את זעם התושבים. 

לצד כינון מועצה אזרחית, וולפסון וספיר יעצו למפעל לגלות יוזמה של רצון טוב מול התושבים: ברחבי הארץ פזורות מערכות לניטור רציף בארובות המפעלים. מדובר על 70 מפעלים וכ-300 ארובות שמשדרים בזמן אמת נתונים למשרד להגנת הסביבה. זה האחרון דוחה את חשיפת המערכת לציבור, כפי שכתבנו שוב ושוב בשקוף. נכון למועד כתיבת שורות אלה, במשרד להגנת הסביבה הודיעו כי רק בסוף שנת 2023 בכוונתם לחשוף את המערכת, לאחר שלפחות במפעל "נשר", המערכת הותקנה כבר ב-2019. אלא שדחיות קודמות בשל ענייני תקציב וכוח אדם, מלמדות שגם התאריך הזה עלול להשתנות. וולפסון וספיר הציעו להנהלה לפתוח מרצונה את הנתונים בזמן אמת, לחשוף אותם לקהל הרחב ולתת לתושבים, חלקם מחזיקים בידע אקדמי וטכני על המפעל שאינו נופל משל עובדיו, ללמוד את החומר בעצמם. 

הצעה נוספת עוסקת בניטור הזיהום: אחת לכמה שנים המשרד להגנת הסביבה מציב ניידת ניטור זמנית באזור הסמוך למפעל. הנתונים של הניידת הראו פעם אחר פעם ולאורך ימים שלמים ריכוזים גבוהים של חלקיקים, אולם בשל מיקומה הכללי, קשה לשייך את הזיהום שהיא מציגה למפעל המלט או תעשיות הבטון הסמוכות או בכלל לכבישי אפר. 

תחנת ניטור קבועה במימון "נשר", שתהיה חשופה לציבור, במיקום שיוסכם על התושבים תוך בחירה משותפת של איזה מזהמים לנטר, תלמד עד כמה השכונות הקרובות למפעל, כמו גן חק"ל הצמודה, נפגעות מהזיהום ומה קורה בזמן פליטת אבק מקומית. תחנה כזו עלולה לספר סיפור כואב, אך היא תחילתו של דיאלוג אמיתי וכן בין הצדדים.

התגובה המלאה של מפעל "נשר"

"מפעל נשר שמח לקדם שיח משותף עם כל גורם בקהילות השכנות, בפתיחות ובשקיפות. החברה ואנשיה פועלים מתוך אחריות סביבתית עמוקה ומחויבות לקהילה שאנו חלק ממנה. מפעל נשר הוא כיום המפעל היחיד בישראל לייצור מלט. ריכוזו של מערך הייצור של החברה בישראל וייעודו לצריכה מקומית, הופכים את נשר לבעלת השפעה ניכרת על ייצור וצריכת מוצרי כחול־לבן, ואנו רואים חשיבות גדולה בקיומו של ייצור מלט ישראלי איכותי והגון, המבטיח עצמאות, זמינות ורציפות של משאב חיוני זה למדינת ישראל.

לצד זאת, החברה משקיעה מדי שנה משאבים אדירים בשיפור משמעותי של תשתיות הייצור במפעל, במטרה לשפר ולחזק את תהליך הייצור ולהפוך אותו ליעיל יותר, אנרגטית וסביבתית. אין מלט טוב, אלא אם יוצר תוך הקפדה על כל הוראות היתר הפליטה, קלה כחמורה. אנו עושים כל שביכולתנו למען שמירה על הסביבה, לרבות נשיאה בעלויות עתק ומתוך הרצון להתמודד עם סוגיות ציבוריות חשובות.

במשך שנים ארוכות קיימה החברה דיאלוג רציף עם תושבי האיזור, שלצערנו נקטע בשנים האחרונות, בין אם בשל תקופת הקורונה או בשל סיבות אחרות. כך או כך, חברת נשר שמחה מאוד על כל הזדמנות לחדש ולקדם את הדיאלוג עם התושבים.

אנו ערים לרחשי הלב של הקהילות השכנות ולחששות הנובעים מפעילות של תעשייה יצרנית באזורן, ועל כן מקדמים שיח ישיר ופתוח ובוחנים בימים אלה יוזמות שיאפשרו שיתוף מידע אודות פעילות המפעל. אנו מאמינים כי באמצעות היכרות טובה יותר עם פעילות המפעל ובניית ערוצי שיח, נוכל לתת מענה לשאלות ולהפיג חששות".