בסוף החורף האחרון, איפשהו בין הרגע שבו הגשמים מפסיקים לשבש את שגרת החיים לבין שובו של מזג האוויר המדברי הישראלי שמתערבל עם ענני הזיהום, הגעתי לרמלה. זו היתה הנקודה השלישית שלי במסע שעודנו נמשך, "מפת המזהמים". על הכוונת הפעם, אזור התעשייה של העיר הרמלאית ובליבו מפעל "נשר".
ערב הנסיעה חיפשתי כתבות על המקום ובקושי מצאתי. היה שם אזכור על מאבק עובדים, כתבה על ייבוא מלט ועוד תחקיר אחד ישן. כמעט אף מילה בתקשורת הארצית על המפעל הפרטי המזהם ביותר בישראל שהבעלים שלו, לן בלווטניק, הוא בעל השליטה ברשת 13 וחברת החדשות שלה.
מה אני מפספסת? שאלתי את עצמי. איך זה שכתבי הסביבה הוותיקים והמנוסים לא פרסמו כמעט מילה על הרעל שהתושבים שם נושמים? איך זה שיש מעט מאוד מידע ברשת מהשנים האחרונות על הזיהום? יחלפו עוד חודשים ארוכים עד אבין – היעדר העיסוק התקשורתי מגלם היעדר צורם אף יותר – הפקרת התושבים על ידי ארגוני החברה האזרחית.
מדובר בעמותות שעוסקות בסביבה, פועלות בדרך כלל בתקציבים מוגבלים, מתבססות על מערך מתנדבים – אך מחזיקות קשת מפוארת של יכולות. הן יודעות להפגין, להפעיל קשרי ממשל, לנסח הצעות חוק, להבין על אילו סעיפים להתעקש, לארגן את השקופים ביותר ולהילחם.
לפעמים הקרב שלהן חסר סיכוי ועקר, לפעמים את פירות המאבק רואים הארגונים רק לאחר שנים של זיעה וזיהום, ולפעמים עיקר ההצלחה היא מול התקשורת: לייצר כותרות, להפיץ מידע מבוסס ולתקשר לכתבים את הסיפור מול מפעל יחסי ציבור משומן של בעל ההון. אך במקרה הזה – דממה, אף ארגון לא נכנס בכל כובד משקלו לחצוץ בין ענני הזיהום לתושבים.
בסיפור על "נשר", נפקדו לאורך כל הדרך הארגונים האזרחיים המוכרים. אותן עמותות ירוקות גדולות ומשמעותיות לא היו שם להקדים את יחסי הציבור, לא סייעו לתושבים מול התקשורת ולא ניהלו איתם את המאבק בכנסת. עברו עוד שבועות ארוכים עד שהבנתי שהם הפקירו את הזירה.
אלא שהדרך לכתבה קרטעה. השתהיתי, גמגמתי וקיוויתי שאני בעיקר טועה עד שלבסוף כתבתי על כך. הניעור הזה היה חשוב, אבל העיתוי מפוספס.
מתחת לפנס
בדיחה ישנה מספרת על כתב בתחילת דרכו שיצא לסקר חתונה. כשחזר, ביקש העורך את החומרים שתיעד. "אין כתבה", ענה לו הכתב משועמם, "החתונה בוטלה כי הרבי מת". אז אמנם אני לא כתבת מתחילה, הרי עשור וחצי שאני במקצוע, ובכל זאת לא מדובר כאן במוות דרמטי, אבל כמו הכתב ההוא, הייתי עיוורת למתרחש מתחת לפנס. כשלתי בהעברת ביקורת בזמן אמת על הארגונים והעמותות שמלווים את העבודה העיתונאית והפעם ונטשו את הזירה והפקירו את התושבים לזיהום לבדם.
ואולי כאן נעוץ העניין: השותפים הטבעיים הופכים פעמים רבות להיות נקודה עיוורת בכוונת של הביקורת העיתונאית. השאלות הקשות מופנות אל משרד ממשלתי שגורר רגליים, אל חברי כנסת עצלים, אל הגורם המזהם עצמו. מנגד, ביקורת כלפי ארגוני חברה אזרחית נשמעת לא הוגנת כמעט, טרחנית אפילו. מדוע שאפנה משאבים לבקר את המבקרים? ובכלל, המשכורות שם נמוכות והעשייה כמעט וולנטרית והיצע הארגונים דל.
אלא שכל אלה מבטלים את חשיבותם האדירה ביצירת סדר יום ציבורי נשכני ועיצובו. היום אני רואה זאת היטב מול עבודת העמותות במאבק התושבים על הזיהום באשדוד. פעילי מגמה ירוקה ליוו את התושבים לדיון בוועדה המחוזית, הם היו שם גם בהפגנה נגד העירייה והם שם, מאחורי הקלעים, בקבוצות הווטסאפ ובהודעות לתקשורת.
אני רואה מקרוב איך מתגבש מאבק כשארגון אזרחי מעורב בו, איך פעילות ציבורית מתארגנת כשעמותה נמצאת שם מאחורי הקלעים ללבות את רוח הלחימה ואני רואה איך העבודה שלי מתנהלת כבמקביל פועלת החזית החשובה הזו במלוא עוצמתה.
ולאורך כל הדרך לא מפסיקה לנקר בי המחשבה שאם הייתי מזהה את זה בזמן, כל הדרך לדיון על היתר הפליטה של "נשר" היתה שונה. שאם הייתי ערנית, הייתי מבינה מיד שלא סביר שמול המפעל הפרטי המזהם בארץ, עומדים רק תושבים. שאם לא הייתי חוששת, התוצאות היו אחרות.
פרויקט מפת המזהמים: היכנסו למפה האינטראקטיבית:
2 תגובות
נקודה חשובה.
אבל, האם יש סיבה שדווקא שם הארגונים אינם או שיש עוד הרבה מקומות כאלה וזה במקרה אחד שבלט לך?
שלום רוני בריל,
בתשובה לשאלתך – יש עוד מקום אחד לפחות שאני יודע עליו – כיום, שיש לגביו לכאורה קשר שתיקה אצל העמותות העוסקות בנושא, ויש לי חשש מה שמדובר לפעמים בהתקרנפות מה של הכתבים העוסקים בתחום – כי לא ראיתי שום דבר הקשור לנושא. מתנצל מראש אם פיספסתי.
המדובר בשפדן.
לפני שלשה ימים למשל, ארעה שריפה די גדולה במתחם משך, ועשן שחור היתמר למרחוק משך כמה שעות -תמונות שמורות עימי. תושבים בשכונות השכנות בראשלצ נאלצו להסתגר בבתים, שמונה ניידות כיבוי אש גויסו לעניין.
שום ידיעה לא התפרסמה בנושא בשום אפיק תקשורת – אירוע שאם היה מתרחש בבזן או בנשר היה מושך אליו אש וגופרית, למעשה לא הזיז לאף אחד. קריאות הבקשה לעזרה והחמס של התושבים בשכונות הסמוכות בראשלצ כלל לא נענו.
להזכיר : לשפדן תכניות פיתוח גדולות מאוד, לטיפול במאות אלפי טון של אשפה לשנה מכל רחבי גוש דן. עתירות שהוגשו על ידי עיריית ראשלצ כמה עמותות ומועצה אזורית סמוכה נדחו על ידי הועדה בקש. בדיון בוועדה שאפשר למצוא את הפרוטוקול שלה באינטרנט, טענות סופר עקרוניות בכלל לא נידונו בעדה משום שהיא החליטה במופגן ובאופן פסקני להתעלם מהן:
-מאות משאיות שינועו בשני כבישים עמוסים מאוד בכל שעות היום בדרך לאתר וממנו.
-העדר תוכנית פיתוח ובניה מפורטת שאפשר להתייחס אליה.
-הוועדה לא דרשה בכלל סקר סיכונים בלתי תלוי.
-העדר מוחלט של מגבלות לגבי פליטות ואיתור מפגעים בזמן – ואגב כך הסתבר שגם כיום אין בכלל שום ניטור באתר כפי שהוא מופעל כיום.
-מתוכננת הקמה של מיכל מתאן גדול שהוא סיכון גדול בפני עצמו, למקום ולכל השכונות הקרובות בראשלצ , חולון ובת ים – הוועדה החליטה ביודעין – כך לפי פרוטוקול, לדחות כל דיון בעניין למועד בלתי מוגדר, למעשה ללא כל סיבה נראית לעין.
-יש לפחות שתי תוכניות פיתוח עירוניות מאושרות לבינוי, לשכונות בקרבה מיידית יותר מהמצב כיום, האחת -במקום הבסיס הצבאי שיפונה ויגדיל את רצועת החוף של ראשלצ – בין השפדן לחוף, והשניה מתחם האלף שמיקומו בעצם בין כביש מס 2 המוביל מדרום-אשקלון אשדוד וראשלצ מערב, לתוך תל אביב – לבין השפדן עצמו. כתוצאה מכך האתר יהיה מוקף מכל הכיוונים בשכונות מגורים, מרכזי פעילות מסחרית ותיירותית, תוך שנים ספורות.
נקודה אחת נוספת:
הטענה שמדובר בנימבי אינה תקפה כי בעולם המפותח נגמלו מכבר מהרעיון של הקמת פרויקטים גדולים, מתוך לקיחת סיכונים גדולים לסביבה, ובכל הקשור להתנהלות פיננסית. ( יש עוד כמה דברים לומר בנושא). רשויות מקומיות בעולם המפותח צריכות לטפל באופן מקומי בבעיות האשפה שלהן בפיקוח ממשלתי, ואין לממשלה, באופן טבעי, שום כלים מעשיים ומיוחדים והתנהלותה כבדה מאוד. התוצאה היא, ונראה שמיותר להדגיש זאת אצלנו – אובדן דרך ומצב עגום מאין כמותו, ואין חולק על כך כלל.
אפשר להסתכל על התייחסותו, מהימים האחרונים, של פרופ. עדי וולפסון לתוכנית הטיפול באשפה בבאר שבע-רמת חובב, כדוגמא אחת תומכת – ויש ברשותי גם עדויות נוספות ממה שקורה באירופה.
הרעיון ששמעתי שמדובר בעניינים עתידיים ורחוקים הוא מבעית – עובדה ששריפה כזו קרתה בימים האחרונים, כשאתר עדיין קטן, ומי יתקע לידינו שלא יתרחשו מפגעים גדולים בסדרי גודל כשהאתר יפותח למימדים המתוכננים.
ואולי הערה נוספת ועדכני – מדוע אין דרישה ללכידת הפחמנים שייווצרו באתר, כפי שמקובל תקופה ארוכה יחסית בפרוייקטים כאלה.
אשמח ואודה להעלאה מחודשת של הנושא.
יעקב ברוך.
נייד 0525430712