לוביסטים בתחפושת: התופעה המסוכנת שנשמטת מתחת לנתונים – עולה לנו ביוקר

בכנסת ה-24 בחשו מאחורי הקלעים 129 לוביסטים (שדלנים) עבור למעלה מ-500 ארגונים וחברות. את המידע הזה דיווחנו לכם השבוע כחלק ממדד הלוביסטים של "שקוף" יחד עם העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, אותו מוביל שבי גטניו בעשור האחרון. המגמה ברורה – הביקוש להעסקת לוביסטים גדל. כולם מחפשים מישהו שיקדם את האינטרסים שלהם בכנסת, גם כשהם באים על חשבון הציבור ומחוררים לנו עוד את הארנק.

• מה זה לובי? צעד צעד – תחקיר הלובי הגדול של "שקוף"
• שיא של 7 שנים: יותר מ-500 חברות הפעילו לוביסטים בכנסת ה-24

אבל כשאני מסתכלת על המספרים עליהם דיווחנו במדד, אני רואה דווקא את הסיפור שהם אינם מסוגלים לספר. את הלוביסטים שלא נספרים. אלה שאפילו לא קוראים לעצמם לוביסטים, אלא משתמשים בשלל כינויים אחרים. אלה שלא צריכים להטריח את עצמם להסתובב בין לשכות הח"כים – אלא מחייגים בחיוג מהיר לשרים ומנכ"ליות במשרדי הממשלה. קשר כמו זה שגילינו לאחרונה שהתקיים בין על אלי קמיר (יועץ של בזק) לבין עד המדינה ומנכ"ל התקשורת דאז שלמה (מומו) פילבר. 

לוביסטים מהסוג הזה כלל לא טורחים לכנות את עצמם לוביסטים. הם יועצים לניהול משברים, מנהלי רגולציה, סמנכ"ליות קשרי ממשל ולפעמים אפילו יועצות תקשורת בתחפושת. קמיר למשל הוא "יועץ אסטרטגי". קשה לשכוח את זעמה של ח"כ לשעבר מירב בן-ארי כשקראנו לה לוביסטית. "מייעצת בתחומי רגולציה, קשרי ממשל ולובינג לארגונים". דרשה שנדייק. 

השבוע נוסף לנו עוד שם לארגז התחפושות: "שותפה תפעולית בכירה". הייתה זו קרן טרנר שהגיעה ביום שלישי לוועדת הכספים, כפי שתיאר לנו משה קאשי מ"לובי 99". את פניה הכירו כולם – הרי עד לפני רגע הייתה מנכ"לית במשרד האוצר. והופ! הנה היא פה, משתמשת במוניטין שלה, בקשריה ובניסיונה במסדרונות הממשלה – עבור הגדלת רווחיה של קרן הון סיכון. לובי? מה פתאום. קרן שלנו היא שותפה תפעולית. בכירה, לא סתם. 

• הדלת המסתובבת של קרן טרנר: ממנכ"לית האוצר לקרן הון סיכון

מי הפראייר שיענוד סרט כתום

הלוביסטים המחופשים חומקים בקלות יתרה מכל רישום או מדד – כיוון שהחוק היום כולל הגדרה מצומצמת מאוד לתפקיד הלוביסט. שדלן או שדלנית הם מי שמעוניינים לפעול בתוך הכנסת עצמה, ונרשמים במרשם הכנסת. באותו רגע הם גם חייבים לענוד סרט כתום. 

החוק שעבר ב-2008 היה הישג לשעתו ועבר אחרי מאבק חברתי ארוך וקשה, אך היום ברור שבעלי האינטרסים חומקים בקלות דרך החורים שהוא משאיר. טרנר למשל לא הגיעה בסרט כתום לוועדה – כיוון שהיא לא צריכה להירשם במרשם. היא מה שנקרא "לוביסטית ביתית" – כלומר פועלת עבור חברה שמעסיקה אותה, ולא בחברת לובי שמספקת שירותים ללקוחות שונים. כמוה פועל גם העיתונאי לשעבר נדב פרי, כיום "סמנכ"ל רגולציה וקשרי חוץ" (עוד שם מכובס) של דלק קידוחים.

• זו הסכנה האמיתית בפודקאסט של הלוביסט נדב פרי

אבל גם העצמאיים מבינים שהגדרת השדלן מתאימה רק לפראיירים שמוכנים לענוד סרט כתום בכנסת. כל היתר קוראים לעצמם יועצים וממשיכים הלאה כמו כלום. כדי לשנות את זה, יש להחיל את החוק על כל יועצי התקשורת והמשברים לסוגיהם. 

אבל זה לא נגמר פה. הסכנה הגדולה היא שאין כל פיקוח על לוביסטים שפועלים במסדרונות הממשלה, אלא רק בכנסת. מספר משרדי ממשלה אמנם דיווחו בחגיגיות על נוהל לוביסטים חדש – אך הנוהל חלקי ומיושם רק בחלק ממשרדי הממשלה. ראוי שהוא יגיע מכיוון משרד המשפטים, תוך שיתוף הציבור בכינונו.

כדי להשלים את התמונה, הגיע הזמן שהחוק יחריף את המלחמה בתופעת הדלתות המסתובבות. כמו ח"כ בן ארי או טרנר, עובדות ועובדי ציבור עוברים בקלות יתרה מדי לצד העסקי ביום שאחרי סיום כהונתם. פעמים רבות מעברים כאלה מתבשלים עוד קודם לכן, כשאותם עובדי ציבור פועלים כחפרפרות של תאגידי ענק, מסכלים רפורמות חשובות בטרם היוולדן, על גב הציבור כמובן. 

כדי להילחם בתופעה המסוכנת הזו, הכלי החשוב ביותר הוא הצינון, חובה חוקית על עובדי ציבור להמתין שנה או יותר לפני שהם מתברגים בעולם העסקי. גם בכיוון ההפוך. 

ועכשיו נשאלת השאלה – מי יילחם בשבילנו? ומי העיתונאים שיבררו את השאלה הזו בפריים טיים? האכזבה הגדולה של השנה היא יאיר לפיד מ"יש עתיד", שהמצע שהציגה מפלגתו בתחום הלוביסטים היה מעורר תקווה אך נשאר על הנייר. זה היה אמור להיות הנושא היחיד שכולם מסכימים עליו בממשלת הכרעיים הזו – מלחמה בשחיתות. אך כנראה שכולם באמת הסכימו: אין להם כל כוונה לקדם את הנושא במילימטר. 

זה ממש לא הזמן להתייאש. כדאי לדעת שפועלים כל העת מאחורי הקלעים רשימה ארוכה של ארגונים חברתיים יחד עם כל גופי התקשורת העצמאית – כדי לשנות את המצב. הצעות חוק חדשות כבר נוסחו, נוהל ממשלתי כבר יושב במשרד המשפטים, מחכה לאישור. ללוביסטים יש סבלנות, אבל גם לנו.