ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
לוביסט של חברת אנרגיה מזהמת מתווכח בלהט עם חברת-כנסת לשעבר וכיום פעילת סביבה ואקלים. הלוביסט והפעילה מכירים – הם עבדו פעם יחד בחברת חדשות כעיתונאים. היא מגישת חדשות זוהרת, הוא כתב עולה בשמי הסיקור הפוליטי. הפעם הם לא נפגשים בערוץ טלוויזיה אלא בפודקאסט הפרטי של הלוביסט. הוויכוח הזה מתנהל בזירה שלו. המיקרופונים הם שלו. הכוח בידיים שלו.
כך ניסח זאת נדב פרי בעצמו, בריאיון עם מיקי חיימוביץ' בפודקאסט שלו, "הון-שלטון", שמדברים בו על הון ועל שלטון, אבל לא על מה שמחבר ביניהם: "כשאני מדבר על גז ועל פעילות שנוגעת לעבודה שלי, בטלוויזיה וברדיו, מיד אני נשמע כמו נער פוסטר כזה, איזה פרזנטור, איזו תיבת מסרים מהלכת". וחיימוביץ' סיכמה לו במלה אחת: "לוביסט".
הפודקאסט המתוקשר, שזוכה לעדנה בקרב תניני הברנז'ה ששכשכו בשוחות עם או ליד פרי בשנותיו כעיתונאי, עורר פולמוס טוויטר בנוגע לזכויות חוקיות ואתיות של לוביסטים ועיתונאים. אבל חיימוביץ', ברגע אחד של בהירות בריאיון שערך עמה פרי, נעצה את האצבע במה שהכי חשוב והכי פשוט, לפני הפלפולים.
"נדב, אתה צריך להבין מה אתה מייצג", הזכירה לו חיימוביץ', "אתה, היום, בשנת 2022, מייצג ומקדם תאגיד שפוגע בעתיד של הילדים שלך. ואתה חי עם זה בסדר ובשלום. כבר 30 שנה חברות האנרגיה עושות את מה שחברות הסיגריות עושות". לפני שצוללים לשאלות המורכבות שעולות מקשר כה ישיר בין אינטרס עסקי לכלי תקשורת, חשוב להזכיר את זה.
ובפודקאסט של פרי אפשר לדבר על העובדה שנדב פרי הוא סמנכ"ל הרגולציה של חברת האנרגיה דלק, ושהוא אינו עיתונאי כבר שבע שנים. אבל בפודקאסט הזה בדיוק הוא משמר את מעמדו כעיתונאי, על הקשרים, הפריבילגיות והמוניטין הכרוכים בכך. חיימוביץ', שהתווכחה עם פרי בלהט ראוי לציון, החמיצה את הנקודה הזו בעצם בחירתה להגיע ולהתראיין אצל הלוביסט שמתחפש לעיתונאי.
מי שעוד פספסו את הנקודה, כפי שהסבירה מנכ"לית לובי 99 לינור דויטש בטוויטר, הם שני עיתונאים בתאגיד השידור הציבורי – אסף ליברמן, שדרן רשת ב' ומגיש תוכנית התחקירים "זמן אמת", ושאול אמסטרדמסקי, ראש הדסק הכלכלי של חדשות כאן – שהמליצו בעמודי הטוויטר רבי-העוקבים שלהם לרוץ ולהאזין לאותו פודקאסט מדובר.
נכון, מותר לעיתונאי השידור הציבורי להמליץ על פודקאסט של לוביסט, וללוביסט מותר להפיק פודקאסט שימליצו עליו. אבל לא כל מה שמותר חייבים לעשות, ובטח לא כשאתם מקבלים משכורת על חשבוננו. אם להמשיך את האנלוגיה של חיימוביץ', הרי ליברמן ואמסטרדסקי לא ימהרו להמליץ על פודקאסט מוצלח של מרלבורו. אני מקווה לפחות.
ואז מה אם הפודקאסט מוצלח? דווקא מי שאינם מרוויחים את שכרם מטייקוני תקשורת מפוקפקים יותר או פחות, אלא מקבלים כל שקל מאיתנו, צריכים לדעת היטב שהפודקאסט של פרי יוכל לממש את מלוא פוטנציאל הנזק שלו לדמוקרטיה ולעיתונות דווקא אם יהיה מוצלח.
לכן הוא מזמין את חבריו, סלבס מעולמות ההון-שלטון-עיתון (עמית סגל היה אורח כבוד), לריאיונות שחלקם אמוציונליים בסגנון "7 ימים" של פעם. וזה עובד. ברגע שהפודקאסט יצבור תאוצה, תהיה לו ביד ימין עוגת קצפת וביד שמאל שוט: אוהביו יוכלו לקבל במה, לזכות בפרגון עקיף, לקדם סוגיה בשיח הציבורי. מי שינסה לפגוע בעסקיו של תשובה עלול למצוא את עצמו ברשימות השחורות של הפודקאסט הזה. את המשמעות נשאיר לדמיונכם.
כי את זה שפרי עושה פודקאסט אנחנו כולנו רואים. מה שאנחנו לא רואים זה כיצד במקביל הוא פועל כל העת מול שלל פוליטיקאים, דוברים, אנשי ציבור ותקשורת כדי לקדם את העסקים של יצחק תשובה. ושלא תהיה טעות: זה לא באמת משנה אם פרי באמת יחליט (ויצליח) לבנות ערוץ תקשורת קטן ומשפיע בברנז'ה וליישם בו את שיטת הרשימות השחורות והלבנות של "ידיעות אחרונות" ושות'. מספיק שהפוליטיקאים יודעים שהוא יכול.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
