כיצד משפיעים הלוביסטים על פעילות הכנסת והממשלה? איך בשורה התחתונה אפשר לתקן את השיטה? לבקשתכם החלטנו לבדוק את הנושא לעומק. זהו התחקיר השלישי שאתם, תומכי שקוף, בחרתם מבין מאות נושאים שהוצעו
בתמונה: לוביסטים בכנסת, ארכיון. (צילום: עידן בנימין)
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
כתבו: תומר אביטל וגיא מרגלית
"דמיין לך את הכנסת כחניון. חניון תת-קרקעי עם המון מפלסים שיורדים מתחת לאדמה. אם אתה מבקר בכנסת, אתה רואה רק את קומת הקרקע שלה. העניין הוא כזה: בפועל בחניון הזה יש 20 קומות מתחת לקרקע, אבל אף אחד לא חשוף לנעשה שם. רק מדי פעם אתה יכול לקבל הצצה חטופה – בפרשת 'ישראל ביתנו', לדוגמה. שומרי הסף לא יודעים מה קורה מתחת לאדמה של הכנסת בזמן אמת. תעשיית הלוביסטים צומחת ומשגשגת מתחת לפני השטח".
במילים אלה בחר גורם בכיר מאוד בכנסת לתאר בפנינו את המציאות במסדרונות הכנסת והממשלה, מציאות שמרביתה נסתר מן העין הציבורית הביקורתית.
ההשפעה של הלוביסטים הפועלים בשירות התאגידים הגדולים במשק, היא דרמטית. הרחק מעין הציבור, מאחורי הקלעים, הם לעתים מפילים רפורמות כלכליות ומנסחים בעצמם הצעות חוק בהתאם לאינטרסים של הלקוחות הגדולים.
לבקשתכם החלטנו לבדוק את הנושא לעומק. זהו התחקיר השלישי שאתם, תומכי "שקוף", בחרתם מבין מאות נושאים שהוצעו.
אנחנו מתיימרים להדליק לא זרקור, אלא פרוז'קטור, על ענף הלובי, בכתבה מהמקיפות שנכתבו על הנושא בישראל. שוחחנו עם לוביסטים, ח"כים, יועצים ומומחים. קראנו אינספור מאמרים שנכתבו בנושא ושלחנו תחקירנים למשרדי הלובי. הכל כדי להגשים מטרה שאפתנית: לשרטט את תמונת המצב המדויקת והמקיפה ביותר של הלובי בישראל.
סגן שר האוצר, יצחק כהן, משוחח עם לוביסט בוועדת הכספים. צילום: תומר אביטל
לכתבה שני חלקים – תחקירי ואקטיביסטי:
בחלק התחקיר ביקשנו מאזרחים לפנות בבקשות מוזרות ואינטרסנטיות למשרדי לובי. תיעדנו כיצד נראה מבפנים תהליך שבו בעל ממון מבקש להשפיע על נבחרי הציבור. בד בבד חשפנו שיטות השפעה חדשות של הלוביסטים, לצד סיכומי פגישות שלהם עם בכירי השלטון.
במקביל הפעלנו את הזרוע האקטיביסטית של "שקוף", כדי לא רק לדווח על הבעיות במציאות, אלא לנסות לתקנן: פנינו למנכ"לים של משרדי ממשלה בבקשה שייתנו פומבי לפגישות בין פקידים בכירים לשדלנים. ליושבי ראש ועדות בכנסת הצענו להוציא את הלוביסטים מהחדר בזמן ההצבעות. הצענו ללוביסטים לספר לראשונה מה הם מקדמים עבור כל לקוח (החוק היום אינו מחייב אותם לעשות זאת ורצינו להוכיח שהדבר אפשרי), ערכנו השוואה לנעשה בעולם, ויצרנו מיזמון בשם: "אני רק שאלה", שמטרתו להוכיח שאפשר להביאֿ את הציבור הרחב לתת קונטרה ללובי בוועדות הכנסת.
אך במוקד התחקיר – הנגשת הנושא. שאלנו אתכן ואתכם מה תרצו לדעת על לובי. עיקר התגובות עסק בשתי שאלות מרכזיות ופשוטות:
כיצד משפיעים הלוביסטים על פעילות הכנסת והממשלה?
איך בשורה התחתונה אפשר לתקן את השיטה?
הצבנו אותן מול כלל המרואיינים, צללנו לשלל מקרי בוחן, ונביא כאן דוגמאות קונקרטיות. לקינוח – נציג הצעות להסדרת הפרצות בענף הלובי, פרצות שהציבור כולו משלם על קיומן. במילים אחרות, לא נסיים לפני שנראה איך בקלות, ללא עלות וללא כניסה לתהום השמאל-ימין, אפשר לתקן את כל הכשלים שנחשוף כעת.
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
פרק 1
היכרות עם שוק הלובינג הישראלי
סגן שר האוצר, יצחק כהן, משוחח עם לוביסט בוועדת הכספים. צילום: תומר אביטל
מבוא
נניח שיש לכם כיס עמוק ואתם רוצים לקדם את עצמכם או את העסק שלכם. ייתכן שתרצו להיעזר בשירותי הלוביסט. התעוררה בכנסת יוזמה לתקנה המאיימת לפגוע ברווחי התאגיד שלכם? בא לכם שהכנסת תעביר חוק שיציב אתכם צעד אחד לפני המתחרים שלכם בשוק? כמו שתיקחו עורך דין מול בית משפט, יכול להיות שמול השלטון תזדקקו למומחה שלטוני, לוביסט.
לוביסט (שדלן) מייצג אינטרסים של גופים שונים, עסקיים וציבוריים, מול השלטון. הוא מקבל מאותו גוף כסף, אף שהוא לא אחד מעובדיו.
ככלל, במקרים המצריכים חקיקה (או הריגת חוק שמתקדם בצנרת) – שכירת שירותי לובי תשרת את האינטרס שלכם.
נכון, לא חייבים לשכור לוביסט. אזרח מן השורה המעוניין לשנות חוק או לטפל בעוולה משוועת יכול לפנות לתיבת המייל הציבורית של חברי כנסת ושרים ויכול גם להרים טלפון ללשכותיהם. אלא שנבחרי הציבור הם אנשים עסוקים. גם עוזריהם קורסים תחת נטל הפּניות, שאותן הם מסננים בעצמם. חלקן ייענו, אך מלכתחילה הסיכוי של אזרח ללכוד את הקשב של חבר הכנסת קטן למדי. אם יהיה עקשן ולרשותו יעמוד זמן פנוי למכביר, יכול להיות שישיג התקדמות בעניינו, אבל אל מול הכלים המצויים בידיו של הלוביסט, שבהם ניגע בהרחבה בפרק הבא, זה "לא כוחות".
עד לפני שנייה הם היו חלק מהמנגנון
היתרון היחסי שלהם נובע מכך שרבים מהם עבדו בכנסת לפני שהפכו ללוביסטים – לרוב כיועצים פרלמנטריים, ולעתים אפילו כחברי כנסת (כמו הח"כים לשעבר רפי אלול, אפי אושעיה, אביגדור יצחקי ואברהם פורז). הם מכירים כל פינה בכנסת, יודעים היכן ללחוץ על נבחרי ציבור, מודעים לרזיהם של הליכי החקיקה. בהיותם מקצוענים בתחומם, הם שווים המון כסף ללקוחות שלהם. תנובה, בנק הפועלים, סלקום, חברות הביטוח, ענקיות הטבק, ערוצי הטלוויזיה: כל אלה הם רק דוגמאות ללקוחות שנהנו משירותים יקרי ערך של לוביסטים לאורך השנים.
שדלנות קיימת בצורה כזו או אחרת לאורך ההיסטוריה הפוליטית בעולם והיא בהחלט מבטאת עקרונות דמוקרטיים, כמו ייצוג אינטרסים והשתתפות דמוקרטית. אבל בעשור האחרון גברה המודעות גם לסכנות שמביא עימו הלובינג בנקודת החיבור הרגישה בין השלטון והמחוקקים לבין ההון. זו גם הסיבה שבמרבית המדינות המפותחות, ובהן ישראל, הלובינג מוסדר בחוק, כשאת ההסדרה בכל מדינה יש לבחון בהתאם למאפייני השלטון הייחודיים שלה. בישראל ענף השדלנות (לובינג) צעיר יחסית. פעילותו הוסדרה בחוק הכנסת רק ב-1994, ובאופן מפורט ב-2008, עם התרחבותה הניכרת של פעילות השדלנים בכנסת.
לוביסטים בוועדת הבריאות. צילום: עידן בנימין
"צמיחת ענף הלובי רחוקה מאוד ממיצוי", טען בפנינו הלוביסט הוותיק צח בורוביץ' שבשנת 2012 עמד במרכזו של תחקיר עובדה. אז רישיונו לעסוק בתחום הוקפא לשנתיים ומאז חזרתו לכנסת, משרדו מייצג עשרות לקוחות. "היצע ספקי הלובי קטן ביחס לצורך בשירותי הלובי", הוא מוסיף. ואכן הנתונים מדברים בעד עצמם: לפי נתוני העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, נכון ליוני 2018 מספרם עומד על 167 שדלנים, שמשרתים לא פחות מ-541 לקוחות. את מי? אלו שיש להם כסף. וזה בדיוק מה שמעוות את הדמוקרטיה. גם אם המקצוע מוסדר, מי שזוכה לנגישות הרבה יותר הם אלו שהאגורה מצויה בכיסם. במקרה זה, מדובר ב-541 גופים ברי מזל.
אך מדובר במספר מתעתע – בפועל הוא גבוה משמעותית, שכן חלק מהלקוחות הם איגודים: איגוד הבנקים, איגוד חברות הביטוח וכו' שמורכבים משלל גופים.
לצד הזינוק בכמות הלוביסטים, מדגיש בורוביץ', בגלל המחיר הגבוה התחום הזה נגיש בעיקר לשחקנים הגדולים, ולא לעמותות וקבוצות אינטרס במאבקים מקומיים, למשל.
עד כמה גבוהים המחירים? לפי שבי גטניו, מנכ"ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, מדובר בתשלום שיכול להגיע ל-50 אלף שקלים כסכום חודשי קבוע (ריטיינר), תמחור הנהוג בקרב חברות הלובינג הגדולות. חברות הלובינג הקטנות, לעומת זאת, עשויות לגבות כ-5,000-15,000 שקלים בחודש, אבל אלה עלולות להיות אפקטיביות פחות מאחת מארבע החברות הגדולות השולטות ביד רמה על ענף השדלנות הישראלי.
מקצת מהלקוחות של החברות הגדולות זוכים לייצוג ללא עלות (פרו-בונו), כשהמבקרים טוענים שמטרת הפרקטיקה הזו היא "להלבין" או לרכך את שאר פעילות השדלנות המסחרית. כלומר, גם אם אתה מייצג את החברות המזהמות ביותר בישראל, תוכל לנופף תמיד בעמותה לחולי סרטן שאתה עוזר לה בהתנדבות כדי להמתיק את הגלולה. בעיה נוספת היא שכשלוביסט עוזר לפוליטיקאי בהתנדבות – הוא עלול יום אחד לבוא ולגבות את החוב.
המחיר של שיטת הפרו בונו
שווה להתעכב לרגע על שיטת הפרו-בונו, הענקת שירותי לובי "בהתנדבות". לשירותים ללא עלות יש מחיר, כמו במקרה של מייסד חברת הלובי "פוליסי", בוריס קרסני. קרסני, חלוץ הלובי המסחרי בישראל, החל בשנות ה-90 לטוות את קשריו, "עד לכדי השתלטות על הכלכלה של מדינה שלמה", כך לפי אלדד יניב בסדרה "פניית פרסה".
כל זה כשקרסני מייעץ מקרוב ובהתנדבות לראש הממשלה דאז אהוד ברק. קרסני תרגם את הייעוץ הפרו-בונו לבכירי ממשלה, לכאורה לכדי הישגים עבור מיוצגים אחרים של חברת הלובינג שלו. קרסני, לדברי יניב, סייע בהתנדבות בעוד המדינה סייעה ללקוחותיו, החברות הגדולות במשק: "הממשלה לא תמכה בהגדלת התחרותיות אצל הבנקים שאותם קרסני ייצג. גם במלחמה ביוקר המחיה הממשלה לא הוציאה את הידיים מהכיסים. לקליינטים של קרסני זה היה טוב לעסקים. הם לא רוצים תחרות", כותב יניב. "ולמה להוריד את המחירים כשאפשר להרוויח מהציבור כשזה ביוקר? זה גם היה זמן טוב לא להחמיר עם דמי הזיכיון של האחים עופר בים המלח, שדופק קופה יפה ועוזר להנפקה הקרובה. או עם המונופול של חברת מלט אחת שבונה מדינה שלמה, כי גם בעניין הזה של מפעל 'נשר' לקרסני הייתה מילה אחרונה".
מעבר לכך, שלל חברות לובי מייצגות עמותות פרו-בונו. הלוביסטית דפנה כהן אפילו ייצגה בזמנו את משפחתו של גלעד שליט. הדבר עוזר להלבין את תדמיתם, ולהציג פורטפוליו שהוא לכאורה מגוון ובעל זוויות חברתיות. בפועל, רוב המשאבים מוקדשים לטובת מונופולים ובעלי ממון. כך למשל, חברת לובי שלפי האתר שלה מייצגת בין השאר את מיקרוסופט ישראל, בנק לאומי, בזק ועוד, מתגאה באתר גם במיוצגים הבאים:
כשהריכוזיות פוגשת את הלובינג
"פוליסי", "גורן עמיר", "אימפקט" ו-"גלעד לובינג": אלו ארבע חברות הלובי שמייצגות למעלה ממחצית מהלקוחות של ענף השדלנות בישראל. "פוליסי" בראשות בוריס קרסני ירתה את יריית הפתיחה של הענף בשנות ה-90, והייתה לחברת השדלנות הראשונה בישראל. היא גם הגדולה שבהן, עד היום. מיהן שאר הגדולות? "גורן עמיר" של תומר עמיר ועליזה גורן; "אימפקט" של אורית לרנר ובועז רדי; ו"גלעד יחסי ממשל ולובינג" של אריאל סנדר ואמיר גלעד.
רבים מהאנשים ששוחחנו עימם מתריעים מפני "העוצמה החריגה" המתרכזת בידי ארבע הגדולות, ובראשן "פוליסי". "מהנתונים שבידיי", אומר לנו לוביסט בכיר, "שווי ההון המיוצג על-ידי 'פוליסי' גדול פי 20 מתקציבה של מדינת ישראל". משמיעה ראשונה הנתון הזה עשוי להישמע מופרך, אבל צריך להבין את סדר הגודל של לקוחות חברת הלובינג הגדולה בישראל. תאגידי ענק בינלאומיים (eBay, גולדמן סאקס, Google, MasterCard, פיליפ מוריס ועוד), לצד החברות הישראליות הגדולות (איגוד הבנקים, התעשייה האווירית, תנובה, סלקום ועוד): את האינטרסים של כולן מייצגת "פוליסי".
דמוקרטיה משובשת
העובדה שרק למי שידו משגת יש לובי איכותי משבשת את העיקרון הדמוקרטי הטהור ביותר – ייצוג שווה. קול לכל אזרח. מה שקורה בישראל בפועל הוא שלמי שיש יותר כסף יש יותר לוביסטים, ואת אלה המקושרים ביותר.
העובדה ש"פוליסי" ושאר חברות הלובינג הגדולות מייצגות הון גדול כל כך, לא רק מביאה לכך שעל פי רוב רק בעלי הון מסוגלים להרשות לעצמם שירותי שדלנות בכנסת ובממשלה, אלא היא גם מניבה עוצמה אדירה עבור הלוביסטים הגדולים, ברמה הלאומית. בריאיונות שקיימנו עם גורמים בכירים בעולם הלובינג, תואר מייסד "פוליסי" בוריס קרסני כך: "יש לו עוצמה העולה על זו של ראש ממשלה"; "יש לו כוח על-מדינתי"; "חברי הכנסת חווים את קרסני כתמנון בלתי מנוצח, בלתי נגיש"; "אופפת אותו הילה מיתולוגית". במסדרונות הכנסת מדברים על קרסני כעל אחד האנשים המשפיעים ביותר בישראל ב-20 השנה האחרונות בזירה הפוליטית, למרות שכלל אינו נבחר ציבור.
למה לקרסני יש מקום חנייה שמור? עוד כמה מילים על מייסד ענף הלובי
ב-2014 לקח קרסני צעד אחורה ומינה למנכ"לים משותפים של החברה שלו "פוליסי" את הלוביסטים תמר אברמוביץ' (שייעצה בעבר לציפי לבני), וארז גילהר (שעבד עם בייגה שוחט). כיום קרסני חושב שלבוא לכנסת זה "הפתרון האחרון", ומקפיד להיפגש עם נבחרי הציבור בתל אביב (בעשור הקודם הגיע פעם אחת בלבד למשרד רה"מ – בנובמבר 2005), ובמשרד שומרים אותו בעיקר למפגשי ייעוץ עם הלקוחות. מעבר לחיבורים בין חברות ומשקיעים, קרסני מתעסק כיום בעיקר עם קמפיינים בחו"ל – שקורצים לו יותר מהביצה הישראלית. בין השאר, ב-2014 סייע בסרביה לאלכסנדר ווצ'יץ' לזכות ביותר מחצי מהמושבים בפרלמנט. עוד התגלה שקרסני מונה בתחילת 2018 לתפקיד קונסול כבוד של ממשלת סרביה. הטקס נערך במשרד החוץ. כלומר לקרסני כיום יש לוחית רישוי דיפלומטית ומקום חניה שמור.
בוריס קרסני, "מייסד ענף הלובי" בישראל. צילום: אתר פוליסי
מדוע הוא קיבל את התואר? בפוליסי הפנו אותנו לממשלת סרביה. שאלנו את שגרירות סרביה מדוע זכאי קרסני, בעלים של חברת לובי, לתואר, והם השיבו "על שום תרומה ייחודית לפיתוח הקשרים בין ישראל לסרביה". כשביקשנו פירוט הסכימו רק לומר שקרסני תרם ל"קידום שיתוף פעולה בתחום הכלכלי והפוליטי". הפנינו את את השאלה למשרד החוץ, שם אמרו שזו החלטה בלעדית של ממשלת סרביה. מה שכן, לפי דה מרקר, קרסני סייע בעבר למשפחת שטראוס להיכנס לעסקים בבוסניה ובסרביה. האם זו התרומה? לא ברור. מה שכן, איתרנו התייחסות לעבודתו של קרסני בסרביה במקום מעניין: תיק החקירה של פרשת ישראל ביתנו. הנה קטע דיאלוג מוזר ורצוף בקודים בין אלכס ויז'ניצר, שהיה יו"ר נת"ע ונעצר בחשד לתיווך לשוחד במסגרת פרשת השחיתות בישראל ביתנו, לבין דאוד גודובסקי, לשעבר ראש מטה הארגון בישראל ביתנו.
שנות ה-90: שדלנים הופכים מחברי מרכז למקצועני-על
הלובי המסחרי, שאותו מייצגים קרסני וממשיכיו, הלך וצבר דומיננטיות, ומספר המועסקים בתחום בעליה מתמדת. אבל ותיקי הכנסת זוכרים מציאות אחרת, של לובי מסוג אחר, שהגיע לשיאו לפני כ-15 שנה. אז, בימים שלאחר בחירתו של אריאל שרון לראשות הממשלה, קבוצות הלחץ החזקות בישראל הגיעו מתוך מרכז הליכוד.
בזמנו, בידי חברי המרכז (אלפים בודדים) – המוסד העליון של המפלגה – הייתה הסמכות לבחור את רשימת הליכוד לכנסת. גורם מהשדרה הניהולית של הכנסת סיפר ל"שקוף": "באותם ימים חברי מרכז היו מגיעים לח"כים עם דרישות עסקיות. חבר הכנסת היה מבין מיד את המסר – האיש העומד מולו מייצג מאות חברי מרכז ויכול לחרוץ את גורלו הפוליטי לקראת הבחירות הבאות. חברי המרכז היו מרכיבים את רשימות החיסול, המפורסמות על בסיס היענותם של הפוליטיקאים לדרישותיהם העסקיות".
ועדת הכספים באותם ימים הייתה סגורה לציבור (!) והלוביסטים חגגו. אותו גורם בכיר ממשיך לתאר את מי שהיו הלוביסטים האמיתיים של תחילת שנות האלפיים: "היית רואה חברי מרכז ליכוד מסתובבים במסדרונות הכנסת והממשלה ומייצגים קבוצות אינטרס כלכליות חיצוניות. הם היו הלוביסטים הכי אפקטיביים של אותה תקופה".
המציאות הזו התקיימה בשיא כוחו של מרכז הליכוד, אולם לאחר בחירות 2006, כשהמפלגה קיבלה רק 12 מנדטים והייתה נתונה במשבר עמוק, ניתן האות לשנות את חוקת הליכוד כך שהסמכות לבחירת הח"כים תועבר ל-100 אלף המתפקדים (לעומת אלפים בודדים במרכז הליכוד).
שלי יחימוביץ' וגדעון סער – יוזמי התיקון לחוק הלוביסטים בשנת 2008. צילומים: דודי לוי, טל סולומון ורדי
השינוי הזה גרם לכרסום במשקלם הסגולי של הלוביסטים שבאו מתוך המפלגה, אבל לא רק. ב-2008 התקבל תיקון לחוק המסדיר כיום את השדלנות בכנסת, פרי יוזמתם של חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וגדעון סער. התיקון מוכר כיום כ'חוק הלוביסטים' ומחייב אותם לענוד תג זיהוי מיוחד וכתום על בגדיהם ולחשוף את לקוחותיהם בפני הציבור. בנוסף, לוביסטים יכולים לפעול בכנסת רק אם קיבלו היתר לכך מוועדה המורכבת מיו"ר הכנסת ומשני סגניה.
בחוק זה הוסדרה גם הענישה – אם לוביסט עובר על החוק, הוועדה בראשות יו"ר הכנסת יכולה לשלול ממנו את ההיתר לפעול כלוביסט, ואף את הכניסה למשכן, כפי שנעשה בפרשת ישראל-ביתנו ביחס לחברת "אימפקט". ולא רק היא – גם היתר הכניסה של הלוביסטית מירב שמולי מחברת "גלעד לובינג" נשלל, כשברקע עמד נגדה חשד של תיווך לשוחד וקשירת קשר לביצוע פשע, במסגרת פרשת דוד ביטן והשחיתות בעיריית ראשון לציון.
"זהו אחד החוקים המשמעותיים שחוקקו בכנסת הזאת", אמרו יחימוביץ' וסער עם אישור התיקון המאפשר ענישת לוביסטים. ואכן מדובר בצעד המשמעותי ביותר שנעשה להסדרת ענף השדלנות בישראל עד כה.
אלא שבפרספקטיבה של עשור לאחר כינון התיקון, רבים סבורים שהשוק עדיין פרוץ
אם היינו צריכים הוכחה לכך שהבעיה לא נפתרה למרות חוק הלוביסטים של 2008, קיבלנו אותה ארבע שנים לאחר מכן. תחקיר "עובדה" משנת 2012 הכיר לציבור הישראלי הרחב סוף סוף את המונח "לוביסט" והציג תמונה שלפיה חברי הכנסת, שעסוקים במלחמת הישרדות תמידית, הופכים לכלי בידיהם של הלוביסטים.
השורה התחתונה של התחקיר הייתה שהחולשות של חברי הכנסת שוות מיליונים עבור לקוחותיהם של הלוביסטים. בין היתר התרברבו שדלנים מול המצלמה הנסתרת על כך שהעבירו את חוק האפודים הזוהרים, שחייב כל נהג בישראל לרכוש אפוד, מבלי לדעת שמאחורי החוק עומדת חברה שגזרה קופון אדיר. בעקבות התחקיר הנחה יו"ר הכנסת דאז רובי ריבלין לבטל את היתרי הכניסה הקבועים של הלוביסטים של חברת "גלעד יחסי ממשל ולובינג" לבניין הכנסת, לאסור את כניסתם של לוביסטים ככלל למזנון הכנסת, ולהקשות עליהם לבקר בספונטניות בלשכות חברי הכנסת. האם זה עזר?
מבוא
נניח שיש לכם כיס עמוק ואתם רוצים לקדם את עצמכם או את העסק שלכם. ייתכן שתרצו להיעזר בשירותי הלוביסט. התעוררה בכנסת יוזמה לתקנה המאיימת לפגוע ברווחי התאגיד שלכם? בא לכם שהכנסת תעביר חוק שיציב אתכם צעד אחד לפני המתחרים שלכם בשוק? כמו שתיקחו עורך דין מול בית משפט, יכול להיות שמול השלטון תזדקקו למומחה שלטוני, לוביסט.
לוביסט (שדלן) מייצג אינטרסים של גופים שונים, עסקיים וציבוריים, מול השלטון. הוא מקבל מאותו גוף כסף, אף שהוא לא אחד מעובדיו.
ככלל, במקרים המצריכים חקיקה (או הריגת חוק שמתקדם בצנרת) – שכירת שירותי לובי תשרת את האינטרס שלכם.
נכון, לא חייבים לשכור לוביסט. אזרח מן השורה המעוניין לשנות חוק או לטפל בעוולה משוועת יכול לפנות לתיבת המייל הציבורית של חברי כנסת ושרים ויכול גם להרים טלפון ללשכותיהם. אלא שנבחרי הציבור הם אנשים עסוקים. גם עוזריהם קורסים תחת נטל הפּניות, שאותן הם מסננים בעצמם. חלקן ייענו, אך מלכתחילה הסיכוי של אזרח ללכוד את הקשב של חבר הכנסת קטן למדי. אם יהיה עקשן ולרשותו יעמוד זמן פנוי למכביר, יכול להיות שישיג התקדמות בעניינו, אבל אל מול הכלים המצויים בידיו של הלוביסט, שבהם ניגע בהרחבה בפרק הבא, זה "לא כוחות".
עד לפני שנייה הם היו חלק מהמנגנון
היתרון היחסי שלהם נובע מכך שרבים מהם עבדו בכנסת לפני שהפכו ללוביסטים – לרוב כיועצים פרלמנטריים, ולעתים אפילו כחברי כנסת (כמו הח"כים לשעבר רפי אלול, אפי אושעיה, אביגדור יצחקי ואברהם פורז). הם מכירים כל פינה בכנסת, יודעים היכן ללחוץ על נבחרי ציבור, מודעים לרזיהם של הליכי החקיקה. בהיותם מקצוענים בתחומם, הם שווים המון כסף ללקוחות שלהם. תנובה, בנק הפועלים, סלקום, חברות הביטוח, ענקיות הטבק, ערוצי הטלוויזיה: כל אלה הם רק דוגמאות ללקוחות שנהנו משירותים יקרי ערך של לוביסטים לאורך השנים.
שדלנות קיימת בצורה כזו או אחרת לאורך ההיסטוריה הפוליטית בעולם והיא בהחלט מבטאת עקרונות דמוקרטיים, כמו ייצוג אינטרסים והשתתפות דמוקרטית. אבל בעשור האחרון גברה המודעות גם לסכנות שמביא עימו הלובינג בנקודת החיבור הרגישה בין השלטון והמחוקקים לבין ההון. זו גם הסיבה שבמרבית המדינות המפותחות, ובהן ישראל, הלובינג מוסדר בחוק, כשאת ההסדרה בכל מדינה יש לבחון בהתאם למאפייני השלטון הייחודיים שלה. בישראל ענף השדלנות (לובינג) צעיר יחסית. פעילותו הוסדרה בחוק הכנסת רק ב-1994, ובאופן מפורט ב-2008, עם התרחבותה הניכרת של פעילות השדלנים בכנסת.
לוביסטים בוועדת הבריאות. צילום: עידן בנימין
"צמיחת ענף הלובי רחוקה מאוד ממיצוי", טען בפנינו הלוביסט הוותיק צח בורוביץ' שבשנת 2012 עמד במרכזו של תחקיר עובדה. אז רישיונו לעסוק בתחום הוקפא לשנתיים ומאז חזרתו לכנסת, משרדו מייצג עשרות לקוחות. "היצע ספקי הלובי קטן ביחס לצורך בשירותי הלובי", הוא מוסיף. ואכן הנתונים מדברים בעד עצמם: לפי נתוני העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, נכון ליוני 2018 מספרם עומד על 167 שדלנים, שמשרתים לא פחות מ-541 לקוחות. את מי? אלו שיש להם כסף. וזה בדיוק מה שמעוות את הדמוקרטיה. גם אם המקצוע מוסדר, מי שזוכה לנגישות הרבה יותר הם אלו שהאגורה מצויה בכיסם. במקרה זה, מדובר ב-541 גופים ברי מזל.
אך מדובר במספר מתעתע – בפועל הוא גבוה משמעותית, שכן חלק מהלקוחות הם איגודים: איגוד הבנקים, איגוד חברות הביטוח וכו' שמורכבים משלל גופים.
לצד הזינוק בכמות הלוביסטים, מדגיש בורוביץ', בגלל המחיר הגבוה התחום הזה נגיש בעיקר לשחקנים הגדולים, ולא לעמותות וקבוצות אינטרס במאבקים מקומיים, למשל.
עד כמה גבוהים המחירים? לפי שבי גטניו, מנכ"ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, מדובר בתשלום שיכול להגיע ל-50 אלף שקלים כסכום חודשי קבוע (ריטיינר), תמחור הנהוג בקרב חברות הלובינג הגדולות. חברות הלובינג הקטנות, לעומת זאת, עשויות לגבות כ-5,000-15,000 שקלים בחודש, אבל אלה עלולות להיות אפקטיביות פחות מאחת מארבע החברות הגדולות השולטות ביד רמה על ענף השדלנות הישראלי.
מקצת מהלקוחות של החברות הגדולות זוכים לייצוג ללא עלות (פרו-בונו), כשהמבקרים טוענים שמטרת הפרקטיקה הזו היא "להלבין" או לרכך את שאר פעילות השדלנות המסחרית. כלומר, גם אם אתה מייצג את החברות המזהמות ביותר בישראל, תוכל לנופף תמיד בעמותה לחולי סרטן שאתה עוזר לה בהתנדבות כדי להמתיק את הגלולה. בעיה נוספת היא שכשלוביסט עוזר לפוליטיקאי בהתנדבות – הוא עלול יום אחד לבוא ולגבות את החוב.
המחיר של שיטת הפרו בונו
שווה להתעכב לרגע על שיטת הפרו-בונו, הענקת שירותי לובי "בהתנדבות". לשירותים ללא עלות יש מחיר, כמו במקרה של מייסד חברת הלובי "פוליסי", בוריס קרסני. קרסני, חלוץ הלובי המסחרי בישראל, החל בשנות ה-90 לטוות את קשריו, "עד לכדי השתלטות על הכלכלה של מדינה שלמה", כך לפי אלדד יניב בסדרה "פניית פרסה".
כל זה כשקרסני מייעץ מקרוב ובהתנדבות לראש הממשלה דאז אהוד ברק. קרסני תרגם את הייעוץ הפרו-בונו לבכירי ממשלה, לכאורה לכדי הישגים עבור מיוצגים אחרים של חברת הלובינג שלו. קרסני, לדברי יניב, סייע בהתנדבות בעוד המדינה סייעה ללקוחותיו, החברות הגדולות במשק: "הממשלה לא תמכה בהגדלת התחרותיות אצל הבנקים שאותם קרסני ייצג. גם במלחמה ביוקר המחיה הממשלה לא הוציאה את הידיים מהכיסים. לקליינטים של קרסני זה היה טוב לעסקים. הם לא רוצים תחרות", כותב יניב. "ולמה להוריד את המחירים כשאפשר להרוויח מהציבור כשזה ביוקר? זה גם היה זמן טוב לא להחמיר עם דמי הזיכיון של האחים עופר בים המלח, שדופק קופה יפה ועוזר להנפקה הקרובה. או עם המונופול של חברת מלט אחת שבונה מדינה שלמה, כי גם בעניין הזה של מפעל 'נשר' לקרסני הייתה מילה אחרונה".
מעבר לכך, שלל חברות לובי מייצגות עמותות פרו-בונו. הלוביסטית דפנה כהן אפילו ייצגה בזמנו את משפחתו של גלעד שליט. הדבר עוזר להלבין את תדמיתם, ולהציג פורטפוליו שהוא לכאורה מגוון ובעל זוויות חברתיות. בפועל, רוב המשאבים מוקדשים לטובת מונופולים ובעלי ממון. כך למשל, חברת לובי שלפי האתר שלה מייצגת בין השאר את מיקרוסופט ישראל, בנק לאומי, בזק ועוד, מתגאה באתר גם במיוצגים הבאים:
כשהריכוזיות פוגשת את הלובינג
"פוליסי", "גורן עמיר", "אימפקט" ו-"גלעד לובינג": אלו ארבע חברות הלובי שמייצגות למעלה ממחצית מהלקוחות של ענף השדלנות בישראל. "פוליסי" בראשות בוריס קרסני ירתה את יריית הפתיחה של הענף בשנות ה-90, והייתה לחברת השדלנות הראשונה בישראל. היא גם הגדולה שבהן, עד היום. מיהן שאר הגדולות? "גורן עמיר" של תומר עמיר ועליזה גורן; "אימפקט" של אורית לרנר ובועז רדי; ו"גלעד יחסי ממשל ולובינג" של אריאל סנדר ואמיר גלעד.
רבים מהאנשים ששוחחנו עימם מתריעים מפני "העוצמה החריגה" המתרכזת בידי ארבע הגדולות, ובראשן "פוליסי". "מהנתונים שבידיי", אומר לנו לוביסט בכיר, "שווי ההון המיוצג על-ידי 'פוליסי' גדול פי 20 מתקציבה של מדינת ישראל". משמיעה ראשונה הנתון הזה עשוי להישמע מופרך, אבל צריך להבין את סדר הגודל של לקוחות חברת הלובינג הגדולה בישראל. תאגידי ענק בינלאומיים (eBay, גולדמן סאקס, Google, MasterCard, פיליפ מוריס ועוד), לצד החברות הישראליות הגדולות (איגוד הבנקים, התעשייה האווירית, תנובה, סלקום ועוד): את האינטרסים של כולן מייצגת "פוליסי".
דמוקרטיה משובשת
העובדה שרק למי שידו משגת יש לובי איכותי משבשת את העיקרון הדמוקרטי הטהור ביותר – ייצוג שווה. קול לכל אזרח. מה שקורה בישראל בפועל הוא שלמי שיש יותר כסף יש יותר לוביסטים, ואת אלה המקושרים ביותר.
העובדה ש"פוליסי" ושאר חברות הלובינג הגדולות מייצגות הון גדול כל כך, לא רק מביאה לכך שעל פי רוב רק בעלי הון מסוגלים להרשות לעצמם שירותי שדלנות בכנסת ובממשלה, אלא היא גם מניבה עוצמה אדירה עבור הלוביסטים הגדולים, ברמה הלאומית. בריאיונות שקיימנו עם גורמים בכירים בעולם הלובינג, תואר מייסד "פוליסי" בוריס קרסני כך: "יש לו עוצמה העולה על זו של ראש ממשלה"; "יש לו כוח על-מדינתי"; "חברי הכנסת חווים את קרסני כתמנון בלתי מנוצח, בלתי נגיש"; "אופפת אותו הילה מיתולוגית". במסדרונות הכנסת מדברים על קרסני כעל אחד האנשים המשפיעים ביותר בישראל ב-20 השנה האחרונות בזירה הפוליטית, למרות שכלל אינו נבחר ציבור.
למה לקרסני יש מקום חנייה שמור? עוד כמה מילים על מייסד ענף הלובי
ב-2014 לקח קרסני צעד אחורה ומינה למנכ"לים משותפים של החברה שלו "פוליסי" את הלוביסטים תמר אברמוביץ' (שייעצה בעבר לציפי לבני), וארז גילהר (שעבד עם בייגה שוחט). כיום קרסני חושב שלבוא לכנסת זה "הפתרון האחרון", ומקפיד להיפגש עם נבחרי הציבור בתל אביב (בעשור הקודם הגיע פעם אחת בלבד למשרד רה"מ – בנובמבר 2005), ובמשרד שומרים אותו בעיקר למפגשי ייעוץ עם הלקוחות. מעבר לחיבורים בין חברות ומשקיעים, קרסני מתעסק כיום בעיקר עם קמפיינים בחו"ל – שקורצים לו יותר מהביצה הישראלית. בין השאר, ב-2014 סייע בסרביה לאלכסנדר ווצ'יץ' לזכות ביותר מחצי מהמושבים בפרלמנט. עוד התגלה שקרסני מונה בתחילת 2018 לתפקיד קונסול כבוד של ממשלת סרביה. הטקס נערך במשרד החוץ. כלומר לקרסני כיום יש לוחית רישוי דיפלומטית ומקום חניה שמור.
בוריס קרסני, "מייסד ענף הלובי" בישראל. צילום: אתר פוליסי
מדוע הוא קיבל את התואר? בפוליסי הפנו אותנו לממשלת סרביה. שאלנו את שגרירות סרביה מדוע זכאי קרסני, בעלים של חברת לובי, לתואר, והם השיבו "על שום תרומה ייחודית לפיתוח הקשרים בין ישראל לסרביה". כשביקשנו פירוט הסכימו רק לומר שקרסני תרם ל"קידום שיתוף פעולה בתחום הכלכלי והפוליטי". הפנינו את את השאלה למשרד החוץ, שם אמרו שזו החלטה בלעדית של ממשלת סרביה. מה שכן, לפי דה מרקר, קרסני סייע בעבר למשפחת שטראוס להיכנס לעסקים בבוסניה ובסרביה. האם זו התרומה? לא ברור. מה שכן, איתרנו התייחסות לעבודתו של קרסני בסרביה במקום מעניין: תיק החקירה של פרשת ישראל ביתנו. הנה קטע דיאלוג מוזר ורצוף בקודים בין אלכס ויז'ניצר, שהיה יו"ר נת"ע ונעצר בחשד לתיווך לשוחד במסגרת פרשת השחיתות בישראל ביתנו, לבין דאוד גודובסקי, לשעבר ראש מטה הארגון בישראל ביתנו.
שנות ה-90: שדלנים הופכים מחברי מרכז למקצועני-על
הלובי המסחרי, שאותו מייצגים קרסני וממשיכיו, הלך וצבר דומיננטיות, ומספר המועסקים בתחום בעליה מתמדת. אבל ותיקי הכנסת זוכרים מציאות אחרת, של לובי מסוג אחר, שהגיע לשיאו לפני כ-15 שנה. אז, בימים שלאחר בחירתו של אריאל שרון לראשות הממשלה, קבוצות הלחץ החזקות בישראל הגיעו מתוך מרכז הליכוד.
בזמנו, בידי חברי המרכז (אלפים בודדים) – המוסד העליון של המפלגה – הייתה הסמכות לבחור את רשימת הליכוד לכנסת. גורם מהשדרה הניהולית של הכנסת סיפר ל"שקוף": "באותם ימים חברי מרכז היו מגיעים לח"כים עם דרישות עסקיות. חבר הכנסת היה מבין מיד את המסר – האיש העומד מולו מייצג מאות חברי מרכז ויכול לחרוץ את גורלו הפוליטי לקראת הבחירות הבאות. חברי המרכז היו מרכיבים את רשימות החיסול, המפורסמות על בסיס היענותם של הפוליטיקאים לדרישותיהם העסקיות".
ועדת הכספים באותם ימים הייתה סגורה לציבור (!) והלוביסטים חגגו. אותו גורם בכיר ממשיך לתאר את מי שהיו הלוביסטים האמיתיים של תחילת שנות האלפיים: "היית רואה חברי מרכז ליכוד מסתובבים במסדרונות הכנסת והממשלה ומייצגים קבוצות אינטרס כלכליות חיצוניות. הם היו הלוביסטים הכי אפקטיביים של אותה תקופה".
המציאות הזו התקיימה בשיא כוחו של מרכז הליכוד, אולם לאחר בחירות 2006, כשהמפלגה קיבלה רק 12 מנדטים והייתה נתונה במשבר עמוק, ניתן האות לשנות את חוקת הליכוד כך שהסמכות לבחירת הח"כים תועבר ל-100 אלף המתפקדים (לעומת אלפים בודדים במרכז הליכוד).
שלי יחימוביץ' וגדעון סער – יוזמי התיקון לחוק הלוביסטים בשנת 2008. צילומים: דודי לוי, טל סולומון ורדי
השינוי הזה גרם לכרסום במשקלם הסגולי של הלוביסטים שבאו מתוך המפלגה, אבל לא רק. ב-2008 התקבל תיקון לחוק המסדיר כיום את השדלנות בכנסת, פרי יוזמתם של חברי הכנסת שלי יחימוביץ' וגדעון סער. התיקון מוכר כיום כ'חוק הלוביסטים' ומחייב אותם לענוד תג זיהוי מיוחד וכתום על בגדיהם ולחשוף את לקוחותיהם בפני הציבור. בנוסף, לוביסטים יכולים לפעול בכנסת רק אם קיבלו היתר לכך מוועדה המורכבת מיו"ר הכנסת ומשני סגניה.
בחוק זה הוסדרה גם הענישה – אם לוביסט עובר על החוק, הוועדה בראשות יו"ר הכנסת יכולה לשלול ממנו את ההיתר לפעול כלוביסט, ואף את הכניסה למשכן, כפי שנעשה בפרשת ישראל-ביתנו ביחס לחברת "אימפקט". ולא רק היא – גם היתר הכניסה של הלוביסטית מירב שמולי מחברת "גלעד לובינג" נשלל, כשברקע עמד נגדה חשד של תיווך לשוחד וקשירת קשר לביצוע פשע, במסגרת פרשת דוד ביטן והשחיתות בעיריית ראשון לציון.
"זהו אחד החוקים המשמעותיים שחוקקו בכנסת הזאת", אמרו יחימוביץ' וסער עם אישור התיקון המאפשר ענישת לוביסטים. ואכן מדובר בצעד המשמעותי ביותר שנעשה להסדרת ענף השדלנות בישראל עד כה.
אלא שבפרספקטיבה של עשור לאחר כינון התיקון, רבים סבורים שהשוק עדיין פרוץ
אם היינו צריכים הוכחה לכך שהבעיה לא נפתרה למרות חוק הלוביסטים של 2008, קיבלנו אותה ארבע שנים לאחר מכן. תחקיר "עובדה" משנת 2012 הכיר לציבור הישראלי הרחב סוף סוף את המונח "לוביסט" והציג תמונה שלפיה חברי הכנסת, שעסוקים במלחמת הישרדות תמידית, הופכים לכלי בידיהם של הלוביסטים.
השורה התחתונה של התחקיר הייתה שהחולשות של חברי הכנסת שוות מיליונים עבור לקוחותיהם של הלוביסטים. בין היתר התרברבו שדלנים מול המצלמה הנסתרת על כך שהעבירו את חוק האפודים הזוהרים, שחייב כל נהג בישראל לרכוש אפוד, מבלי לדעת שמאחורי החוק עומדת חברה שגזרה קופון אדיר. בעקבות התחקיר הנחה יו"ר הכנסת דאז רובי ריבלין לבטל את היתרי הכניסה הקבועים של הלוביסטים של חברת "גלעד יחסי ממשל ולובינג" לבניין הכנסת, לאסור את כניסתם של לוביסטים ככלל למזנון הכנסת, ולהקשות עליהם לבקר בספונטניות בלשכות חברי הכנסת. האם זה עזר?
פרק 2
הלוביסטים ומקבלי ההחלטות – יחסי תן וקח על חשבון הציבור – 12 שיטות
ניר ברקת במטה הליכוד בירושלים, בחודש מרץ. יש שיגידו שהפשע משתלם (צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90)
או: למה הח"כים בכלל מקשיבים להם?
בידי הלוביסט המצוי יש כלים מגוונים כדי לרתום את מקבלי ההחלטות בכנסת ובממשלה לצרכיו. יח"צ, קשרים וחיבורים, סיוע מול גורמים שלטוניים שאין לח"כים גישה אליהם ושלל אמצעים נוספים, מבהירים לחלק מנבחרי הציבור שכדאי להם לשמור את הדלת פתוחה בפני הלוביסט.
"מקבלי ההחלטות חווים את חברות הלובינג הגדולות כ-one stop shop – כתובת אולטימטיבית לכל בקשה או פנייה שלהם", אומר לוביסט בכיר בשיחה עם "שקוף". התפיסה שאוחזים בה חלק מנבחרי ציבור בדבר עוצמתם של הלוביסטים מביאה לכך שללוביסטים יש מנופי השפעה רבים על מקבלי ההחלטות.
מיפינו 12 טכניקות פעולה שאיתן מצליחים לוביסטים להשפיע על חברי הכנסת:
שיטה 1: המידע של הח"כים לוקה בחסר, אז נשלים את החוסרים (במידע נגוע באינטרס עסקי)
אחת הזירות שבהן משפיעים הלוביסטים יותר מכל היא זירת המידע. עבודתם הפרלמנטרית של חברי הכנסת היא עבודה רוחבית באופייה, עם מעברים מהירים מנושא לנושא.
הכמות הקטנה של חברי כנסת, 120 (כמות שלא השתנתה מאז קום המדינה), מובילה לכך שהם אינם מסוגלים לפתח מומחיות במאות הסוגיות שבהן הם עוסקים בוועדות הכנסת ובמליאה. לצורך ההכנה לקראת דיונים והצבעות בכל תחום שאינו קרוב ללבם אמורים נבחרי הציבור להסתמך על יועציהם הפרלמנטריים, ומעבר לכך על מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת.
אלא שהיועצים קורסים מעבודה ומפניות הציבור, ויכולתם לספק חומרי רקע מהימנים היא מוגבלת. והממ"מ? נניח שח"כ רוצה לקדם הצעת חוק או אג'נדה מסוימת. הוא ירצה לקבל מחקר מקדים ולשם כך הוא יכול לפנות לממ"מ – גוף המחקר המשובח של הכנסת. אלא שכוח האדם של הממ"מ גם הוא מוגבל, מה שלעתים תכופות גורם לכך שחבר הכנסת ימתין חודשים לקבלת חומרי הרקע שאותם דרש. זהו נצח במונחי סדר היום בישראל, ובזמן זה היריבים הפוליטיים עשויים "לגנוב" את הנושא ועל הדרך גם לגרוף את הקרדיט הציבורי. ואת זה חברי הכנסת, במיוחד החדשים שבהם, לא יכולים להרשות לעצמם.
"הממ"מ אמור להיות גורם מאזן בכנסת, אבל הוא סובל ממחסור בכוח אדם ומתנאי שכר בלתי הולמים", אומרת עינת וילף, ח"כית לשעבר בסיעות "העבודה" ו"העצמאות", בריאיון ל"שקוף". "אתה מבקש נייר מחקרי ומקבל אותו לאחר שישה חודשים במקרה הטוב, ולאחר תשעה חודשים במקרה הרגיל", מספרת וילף. ח"כ מיקי רוזנטל מצטרף ומצביע על אותה הבעיה: "לממ"מ אין מספיק אמצעים. בזמנו, רציתי שבמקום עוזר שלישי לח"כים, יוקצה כוח האדם הזה לממ"מ, שכיום בהחלט לא עונה על דרישת ח"כים למידע מהיר".
במקום עוזר שלישי – ביקש תוספת לממ"מ. רוזנטל, ארכיון. צילום הדס פרוש, פלאש 90
אבסורד נוסף הוא שרמת השקיפות המתגברת תשרת לעתים דווקא את הלוביסטים. בעוד שכלבי השמירה של הציבור מתוקצבים במשורה ועדיין לומדים ללכת, במשרדי הלובי מועסקים די והותר אנשים שיכולים לסרוק את מאגרי המידע ההולכים ומתווספים וכך משרדים אלה מזכים את עצמם ביתרון ממשי. עו"ד אילן יונש, היועץ המשפטי של שקוף, מוסיף לעניין זה ומדגיש כי הזמינות ההולכת וגוברת של מידע בימינו מעוררת מחלוקת אקדמית סוערת בשאלה האם עודף מידע יכול למעשה לגרום לנזק. לדבריו, לכל אדם יש יכולת קליטה מוגבלת ("Attention span") שלא תאפשר לצלול לעומקו של כל המידע שמפורסם לציבור. מי שיתעמק במידע, ירכוש יתרון ברור ויקל עליו מאד להפיץ מידע אינטרסנטי, להטעות ואפילו "לחסל" יריבים, מבלי שלציבור יהיה את הזמן המתאים לשלול את הטענות הללו. יונש מציע שני מישורים עיקריים לפעולה בנוגע לבעיה זו: הראשון הוא עידוד ותמיכה במוסדות מחקר ובעמותות. המטרה: להנגיש ולנתח בקביעות מידע המוזרם מהרשויות. המישור השני, שחייב להתפתח במקביל לדבריו, הוא פיתוח פרוטוקולים וכלים המאפשרים ניטור, חיפוש וניתוח מידע גולמי גם על ידי הדיוטות (כדוגמת אתר מפתח התקציב של הסדנה לידע ציבורי).
לוואקום של חוסר מקצועיות פולשות חברות הלובינג, שששות לצייד את הח"כים במחקרים ובסטטיסטיקות עדכניות. הלוביסטים מודעים לתסכול של הח"כים מחוסר הזמינות של הממ"מ עבורם והם נרתמים לתת להם את המעטפת המקצועית הזו. במקום ההליך המסורבל מול הממ"מ חברי הכנסת מקבלים מהלוביסטים, שנשכרו בידי התאגידים הגדולים, מידע שנאסף במקצועיות רבה ועושה עליהם רושם מהימן. "הבעיה מתחילה כשהנתונים המתקבלים מהלוביסט הם היחידים, ואז נוצרת אצל נבחר הציבור תפיסה מעוותת של המציאות, מבלי לקחת חוות דעת נוספת", אומר שבי גטניו.
כך, למשל, במאבק של יצרניות החלב בחוק שביקש לסמן מזון מזיק, הצטיידה "תנובה" בחברת "פוליסי". כפי שנחשף ב"דה מרקר", "פוליסי", המייצגת גם את "אסם", פעלה מול משרד הבריאות כדי לפטור את החברה מסימון אבקות מרק עתירות נתרן. גם משרד הלובינג "גורן-עמיר" פעל למען חברת "יוניליוור" בסוגיית הפטור מסימון אבקות המרק של המותג "קנור". חברת "פוליסי" עבדה גם מול משרד הבריאות להורדת קמפיין החטיפים שהשיק, שפגע ב"אסם", השולטת בקטגוריית החטיפים בישראל. הקמפיין ירד מהאוויר מוקדם מהצפוי, אחרי ששודר פעמיים בלבד.
ומה באשר ל"תנובה"? גם כאן נערכה פגישה, בתיווך "פוליסי", בין מנכ"ל "תנובה" לבין סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, במטרה להחריג את הגבינות הצהובות מסימון אדום, הנובע מהיותן עתירות בשומן רווי.
הרבה סידן? גבינה צהובה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
הלוביסטים של "תנובה" הגדילו לעשות והעבירו לח"כים מחקרים שמראים כי בגבינה הצהובה יש סידן רב, ולכן צריך להתחשב בערך התזונתי הזה ולוותר על סימונה. אלא שגם בטחינה, למשל, יש המון סידן, ומנגד אין את כמות המלח שיש בגבינה צהובה. את זה, כמובן, הלוביסטים של תנובה "ישכחו" במחקר שלהם.
ולטחינה? לטחינה אין לוביסטים.
לח"כים פשוט אין משאבים לבדוק את הסוגיה הזו, והדוגמה הזו חוזרת על עצמה במקרים רבים. מה גם שלח"כים אין אפשרות טכנית להתעמק: במקביל לדיון סביב החוק המדובר רובם מעורבים בעוד עשרות חוקים (בשל מיעוט ח"כים – מספרם לא השתנה מקום המדינה – כל ח"כ חבר בממוצע בשלוש ועדות).
את המאבק למען הגבינה הצהובה הובילה ח"כ מירב בן ארי שטענה ש"אנחנו לא מושפעים מלוביסטים. אנחנו שומעים את כל הצדדים ומקבלים החלטות בעצמנו".
בשורה התחתונה, מסע הלחצים עבד חלקית: הרף לסימון מוצרים כמזיקים בניגוד לחוות דעת מומחי הבריאות הוגבה משמעותית וחטיפים הוחרגו. בשלב מסוים גילו חברי הכנסת שהם בכלל אזוקים בשלשלאות, שכן חברות המזון הקדימו תרופה למכה. הודות לעבודה לוביסטית מבעוד מעוד הן הצליחו לחוקק מראש חוק שקובע כי אם רפורמה כזו תיכנס ביום מן הימים – אז המימוש שלה יידחה אוטומטית בשנתיים.
שיטה 2: הח"כים זקוקים להצעות חוק כדי להתבלט? בואו נביא להם הצעות מוכנות ומבושלות
מעבר לניצול מצוקת הזמן של הח"כ, ובהיותו מקצוען שבקיא ברזי המפה הפוליטית, הלוביסט גם מכיר היטב את נקודות התורפה ואת סדר היום שכל נבחר ציבור רוצה לקדם. היכרות עם צרכיו של הח"כ מאפשרת ללוביסט להציע לו מעטפת מקצועית שמספקת לו ערך אמיתי. על כך מעיד בפנינו ח"כ אורן חזן: "זה מאוד עוזר לפעמים שלוביסטים מביאים לך הצעת חוק מוכנה ומבושלת, וזה מאוד מקל עליי. הלוביסטים הרבה פעמים יודעים איך להביא נושאים טרנדיים וסקסיים לקדמת הבמה".
ומה חזן קידם?
כמובן שלא יכולנו להשאיר ציטוט כזה כמו שהוא. אז ביקשנו מכתב "שקוף" עידן בנימין לסרוק את החקיקה של ח"כ חזן. מתוך כלל החוקים שהגיש מצאנו כמה שנשמע הגיוני שיש מאחוריהן גוזר קופון:
א. הצעת חוק אולם השמחות – אוסרת להתנות השכרת אולם בקבלת שירותים מספקים מסוימים בלבד. בעלי האינטרס שעשויים ליהנות מהחוק: איגודים מקצועיים של צלמים או תקליטנים, סדרני פרחים או שירותים נלווים אחרים.
ב. הצעת חוק המגשרים – להסדרת תחום המגשרים בארץ. גוף שעשוי לעמוד מאחורי הצעה זו הוא לשכת המגשרים במטרה ליצור חסמי כניסה לתחום.
ג. העברת הכנסות מהימורים למרכזי גמילה – מאחורי החוק עשויים לעמוד מרכזי הגמילה עצמם.
ד. חוק שעות עבודה ומנוחה – נועד להחריג פאבים ובתי מלון מהחוק כדי לאפשר להם גמישות העסקה בסופי שבוע. מאחורי החוק עשויים לעמוד בעלי אינטרסים רבים מתחום המלונאות והפנאי.
ה. רשיונות לעגורנאי – הענקת תעודה מוסדרת למפעילי עגורן. "חוק גילדה" נוסף שעשוי ליצור חסמי כניסה לתחום.
אין בטקסט זה שום ניסיון להביע עמדה או דעה כלפי החוק. פנינו עם רשימת החוקים האלו לחזן עצמו ושאלנו אם עומד מאחוריהם משרד לובי כלשהו. מלשכתו של חזן נמסר: "אף אחת מהצעות החוק האלה לא התקבלה מחברת לובי. הכל מניסיון חייו האישיים של ח"כ חזן".
שלל חברי כנסת סיפרו ל"שקוף" על סיטואציה שכיחה שבה לוביסטים נכנסים בחופשיות ללשכותיהם, בניגוד לנהלי הכנסת, ומנסים לקדם הצעת חוק בשעה שהח"כ אינו יודע (או שאולי לא אכפת לו) מי הלקוח שלבסוף יפיק תועלת ממנה. כך, לדוגמה, ח"כ נורית קורן קידמה הצעת חוק שביקשה לחייב התקנת אמצעי ניטור על מוצרי מזון בישראל, כדי לוודא שאוחסנו כראוי. רגע, אל תירדמו.
מדובר במדבקה שתראה אם המזון נשמר בקירור, גם לפני שהגיע למדף בסופר. אלא שקורן הכניסה מדבקה שפיתחה חברה מסוימת אל תוך הצעת החוק, שנכתב בפועל בידי מייצגיה של אותה החברה, כפי שחשף הכתב חיים לוינסון. מה שמשעשע פה זה שח"כ רוברט אילטוב מישראל ביתנו קידם חוק דומה כמעט עשור לפני כן, כפי שפורסם בתחקיר שערך בזמנו כותב שורות אלו (תומר אביטל) ופורסם ב-Ynet. עוד ייצוג לנוסחה הזאת שנחשף באותה התקופה הוא חוק שקידם ח"כ זאב בילסקי והציע לחייב נהגים חדשים בהדרכה בסימולטורים. מי סייעה לו לנסח את החוק? יבואנית סימולטורים. כמובן שעל לא מעט חוקים חושבים ח"כים עצמם, אך לא חסרות הצעות שגוזרי קופונים סייעו בניסוחן.
מבשלים חוקים – אילוסטרציה. צילום: Max Pixel.
איזה ח"כ יגיד לא ל"אינטרס הזהב"?
כשהאינטרס הציבורי פוגש את האינטרס המסחרי, למשל בחיוב נהגים להחזיק אפודים זוהרים כדי למנוע תאונה, זה נקרא "אינטרס הזהב".
נבחרי הציבור, מצדם, אינם תמימים. גם אם הם חושדים שיש מאחורי הצעה אינטרס מסחרי, מה שבעיקר חשוב הוא שלהצעה יש – ואת זה ידגישו הלוביסטים – אינטרס ציבורי. כמו במקרה של חוק המדבקה או חוק האפודים הזוהרים שנהגים חויבו לרכוש. הרי גלעד ארדן, שקידם את חוק האפודים, זכה לתדמית של לוחם בתאונות דרכים. כשהאינטרס הציבורי פוגש את האינטרס המסחרי הוא נקרא "אינטרס הזהב".
הבעיה? מה עם שלל החברות, האנשים והעמותות שלהם אין לוביסט שיכול לקדם את הרעיון הנפלא שלהם? אלה יישארו ברוב המקרים מאחור. לקו הסיום מגיע בעת הנוכחית בעל הממון, שיכול להרשות לעצמו לוביסט שכבר ימצא את "אינטרס הזהב".
אבל לא אחת אנחנו נתקלים במקרים שבהם האינטרס העסקי של שוכרי הלוביסטים מתנגש עם האינטרס הציבורי הבסיסי. דוגמה אחת היא עיכובה המתמשך של רפורמת התמרוקים, שנועדה לטפל ביוקר המחיה באמצעות קיצור ופישוט הליכי הייבוא של תמרוקים. אלא שהח"כים פה בחרו לשרת את מי שלחשו על אוזנם – בניגוד לאינטרס של הציבור הישראלי.
רפורמת התמרוקים וחברת הכנסת השכל שנלחמת בתחרות
חברת הלובינג של בוריס קרסני, "פוליסי", ייצגה את היבואנים הגדולים בתחום והפעילה לחץ גדול על חברי הכנסת בטענה שהרפורמה, שבמרכזה התרת ייבוא מקביל, פירושה סכנה בריאותית. פקידי משרד הבריאות, שטרם התגברו על משבר רמדיה, נבהלו והלחץ עבד. בדיון שהתקיים בספטמבר 2017 עוכבה הרפורמה לתקופה בלתי מוגבלת, למשמע צהלות נציגי היבואנים הרשמיים, שנכחו בחדר.
חזרנו לדיון מספטמבר 2017 שעליו כתבו ב"דה מרקר" וצפינו בו. זה היה דיון חריג. ראשית, מבחינת התזמון: הוא התקיים במהלך פגרת הקיץ. שנית, יו"ר הוועדה שניהל את הדיון אלי אללוף מ"כולנו" הציע שוב ושוב למנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב למשוך את התקנות ולחזור לעשות שיעורי בית. לאחר הפסקה מחליט בר סימן טוב, ככל הנראה לאחר התייעצות עם סגן השר ליצמן, למשוך את התקנות. מחיאות הכפיים בחדר מעידות על גודל ההתרגשות וההפתעה.
החדר היה מלא מפה לפה באנשי התעשייה. ליתר דיוק 57 אנשי תעשייה, 14 נציגים ממשרדי הממשלה וח"כים.
ח"כ שרן השכל, ביום-יום לוחמת למען תחרות, טרחה להגיע בפגרה לוועדה אף שאינה חברה בה. אלא שהפעם הסתייגה מפתיחת השוק לתחרות. מקורות סיפרו לנו שפנו אליה חברי מרכז בשירות יצרני בשמים.
שאלנו אותה אם נפגשה עם חברות הלובי ומדוע פעלה למשיכת התקנות. מלשכתה נמסר: "כחלק מהאידיאולוגיה הליברלית ששרן מובילה בכנסת, נושא רפורמת התמרוקים חשוב לה מאוד, וחשוב גם להגיע בזמן פגרה כדי להילחם ברפורמה הנוראית הזו. רפורמת התמרוקים, שאמורה הייתה להציל את השוק, הייתה הורגת אותו וגורמת לעליית מחירים חדה, שמשפיעה ישירות על הצרכנים הישראלים".
לדבריה, התקנות היו פוגעות פגיעה אנושה בתעשיית הקוסמטיקה, מיטיבה עם היצרנים ששולטים בשוק ומחסלת את העסקים הקטנים. הרפורמה הייתה גוררת לפיטורים של עובדים, לסגירת מפעלים, לצמצום המגוון של מוצרי הקוסמטיקה בשוק וכאמור, לעליית מחירים של מוצרים כמו סבון, משחת שיניים וקרמים. לגבי הפניות: קיבלנו עשרות פניות מיצרנים מקומיים, שהעידו בפנינו כי בואה של הרפורמה כבר אילצה יצרנים קטנים להעביר את מפעליהם לחו"ל, ואם הרפורמה תעבור, הם גם יסגרו את המפעל בארץ ויעברו לחו"ל.
כמו שאתם רואים, תמיד אפשר למצוא טיעונים נגד תחרות, ואפילו לומר שהיא תעלה (!) מחירים.
איפה זה עומד היום? הדיון האחרון התקיים בסוף מרס 2017 ושוב התקנות לא עברו. על פי פרוטוקול הדיון נראה שהיו"ר אללוף התייאש והבטיח להביא הצעת חוק פרטית במקום התקנות.
שיטה 3: מי יגיד לא ליחסי ציבור בחינם?
בזכות עבודת ההכנה של הלוביסט, יכול הח"כ לקצור הישגים פרלמנטריים בטווח הקצר, הישגים המשרתים אותו מול ציבור הבוחרים שלו. הלוביסטים מציעים לח"כ, מעבר לניירות עמדה והצעות חוק מנוסחות ומוכנות, גם שירות יחסי ציבור. "הלוביסטים מציעים לנבחר הציבור תמריצים לחיזוק מעמדו בכנסת", אומרת הח"כית לשעבר עינת ווילף. "נכנסים ללשכה, מציעים לו חוק מוכן שישיג לו תקשורת נחמדה, ואת ההזדמנות להתראיין כמי שהגה ויזם את החוק. וילף מתארת את ההתנהלות השגרתית: "מציעים לח"כ חוק שמתאים לדימוי הציבורי שלו. למשל, הח"כ מקדם אג'נדה של ביטחון אישי, אז באים ומנסחים עבורו חוק שיתאים בדיוק לצרכיו, ומציעים שהם יהיו אלה שיקדמו עבורו את החוק בצינורות הכנסת, וישכנעו מספיק ח"כים כך שהחוק יעבור".
"אחר כך, הלוביסט יציע לח"כ שיפיקו כנס בנושא, שבו הוא יהיה הנואם הראשי", ממשיכה וילף לתאר. "לבסוף, הלוביסטים מבטיחים קרדיט מלא לח"כ על מהלך החקיקה. כל מה שתיארתי שווה המון לח"כ מן השורה". והדיל הזה שווה במיוחד לח"כים מהספסלים האחוריים. לאלו קשה להיבחר מחדש, ולכן הם טרף קל יותר בידי הלובי.
ואיך הציבור סובל מזה? נחזור על כך שוב: מכך שהנושאים שיגיעו לקדמת הבמה הם אלו שמאחוריהם יש כסף. כסף ולוביסטים. להמחשה, הנה אנקדוטה שמפורסמת כאן לראשונה:
מדוע חברת הכנסת לוי-אבקסיס נלחמה למען החיסון נגד נגיף הפפילומה?
בתחילת העשור יזמה ח"כ אורלי לוי אבקסיס דיון בוועדת העבודה והבריאות, ובו קראה להכליל חיסון נגד נגיף הפפילומה, הגורם לסרטן צוואר הרחם, בסל התרופות של 2012. חברת הכנסת, בגיבוי ח"כים נוספים, התרעמו על היעדר התקציבים לנושא. "400 נשים יחלו כל שנה בסרטן צוואר הרחם, כ-40% מהן ימותו", אמרה לוי-אבקסיס וקראה למשרד הבריאות לממן את החיסון. אבקסיס אף שלחה במקביל מכתב לסגן שר הבריאות יעקב ליצמן והפצירה בו לכלול את החיסונים בסל. "כ-200 נשים בישראל לוקות כל שנה בסרטן צוואר הרחם וכמחיצתן ימותו ממנו", כתבה לו. (הסתירה בנתונים מופיעה במקור, ת.א).
מאחורי הקלעים, חברה שייצרה את החיסון שעשוי היה להניב לה מיליוני שקלים השתמשה בלוביסטים ובחברות יח"צ כדי לדחוף את הנושא בכנסת באגרסיביות ולשווק אותו מול ח"כים בעזרת סטטיסטיקות וטיעונים מנומקים. מעבר ללובי, לח"כים ניתנה חשיפה תקשורתית חיובית בעקבות הירתמותם לנושא, שבזמנו היה שנוי במחלוקת.
כך, באופן חריג, הפיצה חברת יח"צ את ההזמנה לדיון בוועדה בכנסת, דיון שבו ח"כ לוי-אבקסיס צוטטה בהרחבה. אגב, באותו דיון בכנסת קראו הח"כים גם להרחיב את מימון החיסון נגד וירוס ה-RSV, המסכן פגים. לוי-אבקסיס אף מובילה מדי שנה את יום הפג בכנסת. גם כאן הייתה חברה שמרוויחה ממכירת החיסון – אבוט, היצרנית הבלעדית שלו. גם במקרה זה החברה מפעילה לוביסטים בכנסת וחברת יחסי ציבור שממנפת את הנושא.
חברות התרופות נשענות על העובדה שחלק מהח"כים רצים למרחקים קצרים, ובעיקר קוראים לממשלה להגדיל את הוצאותיה. מעטים הח"כים שפועלים להגדיל את ההכנסות או לשנות את חלוקת העוגה, צעדים מסוכנים בשיטה הקיימת שעלולים לגרוע מהפופולריות שלהם.
לשאלות בנושא הגיבה לוי-אבקסיס כי "הניסיון לצייר עניין אנושי זה של הצלת נפשות, של נגע ופגע המאיים על אימהות ועל תינוקיהן, כאילו המאבק הוא השפעה של לוביסטים, הוא פשוט חסר לב, אם לא ביטוי של לב ערל. לכן אני נלחמת על הדברים האלה, כידוע לכל, ולא ירפו את ידיי מלהמשיך במאבק על ידי טענה נלעגת שמטרתה למנוע מזור מנשים ותינוקות הזקוקים לחיסונים הללו, אותם אישרו ברי סמכא – אנשי מקצוע ומומחים של משרד הבריאות".
אגב, לא ניכנס לזה בכתבה זו, אבל בדיקות חוזרות הראו בעבר שקל יותר להכניס תרופות לסל התרופות כשלחברת התרופות המייצרת אותן יש תקציב לשכירת לוביסטים.
"בפוליטיקה אין דבר כזה מתנות חינם. אם מישהו מציע לכם משהו בחינם, הוא לא באמת בחינם", אמר יאיר לפיד בהקשר לפרשות מילצ'ן והמתנות. הכלל הזה קביל גם בהקשר של חברות הלובינג. ראשית, הלוביסטים מביאים מתנות פשוטות לעוזרים ולח"כים. לא בצורה מטאפורית, אלא ממשית. למשל, ברבים מהבתים של היועצים הפרלמנטריים תלויים על המקררים מגנטים מהודרים, שהוכנו בחברת "גלעד לובינג" והוענקו להם באחת מפתיחות המושבים של הכנסת.
המגנטים מ"גלעד". צילום: תומר אביטל
אבל סוגיית המתנות רחבה בהרבה מכמה מגנטים. השדלן פינק אתמול את הח"כ בפגישה עם אחד מלקוחותיו בעלי ההשפעה, או בחוק התפור בדיוק לסדר יומו ואף זיכה אותו בקרדיט? כעת הוא יצפה לתמורה. זה טבע האדם. תחשבו בעצמכם על ארוחה יקרה שבה מישהו אחר שילם את החשבון. כיצד תרגישו כשהוא יפנה לאחר שבוע ויבקש משהו?
בתרחיש אחד, נפוץ יחסית, החוק עצמו יקדם את עסקי הלקוח של הלוביסט. בתרחיש אחר את התמורה יפדה הלוביסט מהח"כ בעתיד: אולי יצפה לאוזן קשבת ודלת פתוחה בלשכה, ייתכן שיצפה מהח"כ שיתמוך בהצעת חוק אחרת, או שיצביע בעד תקנה מסוימת בדיוני ועדה. בשורה התחתונה, מקבל ההחלטות מוצא עצמו שבוי ותלוי ביחסי תן וקח מול חברות הלובינג, יחסים הרחוקים מהעין הציבורית.
במקרים מסוימים יחסים אלה גולשים אף לתחום הפלילי ולשוחד של ממש. באוגוסט 2017 הוגש כתב אישום בפרשת עמותת איילים-ישראל ביתנו, שחשף את עומק המעורבות של חברת הלובינג "אימפקט" ושל אחד העובדים בה, השדלן סטיבן לוי, בפרשה.
לפי כתב האישום, לוי ניצב במוקד סגירת הדיל בין אנשי ישראל ביתנו למייסדי עמותת "איילים", ובמרכזו סיפור פשוט: אנשי העמותה נאלצו לספק שוחד לאנשי ישראל ביתנו כדי שיוכלו לקבל מהמפלגה כספי תקציב. שושבין העסקה: לוי, הלוביסט. הוא זה שידע לחבר את ההון לשלטון, ועל הדרך לגזור קופון. הבוסית של לוי, הלוביסטית אורית לרנר, מבעלי חברת "אימפקט", נכחה גם היא בסיטואציה, שבה הסכימו אנשי "איילים" לתת ג'וב לח"כית לשעבר של ישראל ביתנו, בתמורה להזרמת כספים לעמותה.
אבל הדיל אינו תמיד בוטה כל כך. הסיוע שמגישים הלוביסטים לנבחרים הוא לפעמים ערטילאי בהרבה. חברת כנסת הסכימה לספר לנו שלא לציטוט כי היא ניאותה להגיע לכנס שארגן אחד השדלנים, לאחר שהוא כיתת רגליים ומצא לה קיזוז בעצמו. במילים אחרות, השדלן היה זה שחיפש ח"כ מהאגף הנגדי שייעדר במקביל מהמליאה כדי לשמור על יחסי הכוחות בין האופוזיציה לקואליציה – בשביל שהח"כית שלה היה זקוק תוכל להבריז מהמשכן.
טובות סיבוביות
טובות הנאה אחרות נמצאות בטיולים מפנקים בחו"ל. בעבר חשפנו למשל שארבעה חברי כנסת טסו במחלקת עסקים עם לוביסטים מטעם "גלעד לובינג" לטיול ממומן בדנמרק. מי מימן? לכאורה תעשיית הפרוות בתיווך הלוביסטים שהם שכרו. הפרוונים רצו לחסל הצעת חוק לאיסור ייבוא פרוות לישראל שעלתה בדיון באותה התקופה והם חששו כי ישמש תקדים עולמי. החוק אכן נגנז (לתחקיר המלא).
המקרה של הסוכנות היהודית
לפעמים גם הגופים עצמם מטיסים ישירות את הח"כים – למשל במקרה של הסוכנות היהודית, שהוא אחד הארגונים שמטיסים באופן תדיר את חברי הכנסת. מבדיקה שעשינו על טיסות הח"כים שטסו 618 פעמים בכנסת ה-20 מצאנו כי הסוכנות, שמיוצגת בכנסת על ידי "פוליסי", אחראית על כ-10% מכלל הטיסות. ונראה שהסוכנות מתפקדת כמו סוכנות נסיעות.
האם אפשר לקבל החלטות באובייקטיביות לגבי גוף שמטיס אותך לחו"ל?
לסוכנות היהודית יש מעמד-על שמאפשר למשרדי הממשלה השונים להתקשר איתה ללא מכרז במגוון רחב של תחומים, החל מפעילות עם יהדות התפוצות ועד להלוואות לעסקים. תחום התקשרויות כה רחב זכה אף לביקורת ממבקר המדינה. עיקר הביקורת היה על הפרשנות הרחבה שנתנו משרדי הממשלה לתפקיד הסוכנות היהודית. ואם אתם חושבים שזה לא משפיע עליכם – אתם טועים. מתן זכות קדימה לארגון יחיד מחליש את המגזר השלישי, מונע תחרות של רעיונות ויעילות בביצוע. בכלל, בכנסת מקודמים שלל חוקים הנוגעים באופן ישיר לסוכנות.
פנינו לח"כ מיכאל מלכיאלי מש"ס, שלא מרבה לטוס, אך כן טס על חשבון הסוכנות פעם אחת. שאלנו אותו מי הציע לו את הטיסה. הוא היה מוכן לספר כמעט הכל על הטיסה מלבד מי הציע לו אותה. הוא גם הבהיר שהתנאים היו לא רעים בכלל.
טס על חשבון הסוכנות. מלכיאלי. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
בסוכנות הבהירו בתגובה כי היא מארגנת "מזה עשרות שנים, יחד עם הקהילות היהודיות בעולם ובשיתוף ארגונים יהודיים מרכזיים, מספר משלחות בשנה של ח"כים ופקידי ממשל, על פי תוכנית עבודה מסודרת שעוברת דיונים ואישורים ע"י הסוכנות ושותפיה".
עוד הדגישו כי "כל ביקור של משלחת ח"כים בקהילה יהודית כולל סדרה ארוכה וצפופה של פגישות עבודה ושיחות עם המנהיגות הקהילתית על כל גווניה וזרמיה, ביקורים במוסדות הקהילה ולמידה של האתגרים הניצבים בפני יהדות התפוצות (התבוללות, אנטישמיות, חינוך יהודי וכו').חלק מהפעילות מוקדשת לעידוד עליה… נכון להיום, יש רשימת המתנה של קהילות יהודיות שמבקשות לארח משלחת ח"כים אך טרם מימשו זאת. הנסיעות מתואמות עם הכנסת ומאושרות על ידי ועדת האתיקה. חשוב להדגיש כי מעולם לא התקיימה משלחת של הסוכנות על חשבון ימי מליאה".
עוד הדגישו כי "כל הזמנה נעשית עבור משלחת ספציפית בהתאם לתוכנית עבודה סדורה ומאושרת, כאמור, והיא נשלחת בכתב באופן רשמי עם העתקים ליו"ר הסוכנות ויו"ר הכנסת".
גם יועצים פרלמנטריים זוכים להזמנות לחו"ל, לסיורים בחברות (כמו "גוגל", שאת הסיור בה תיווכה חברת הלובינג שלה, "פוליסי", או חברות המזון סביב הרפורמה לסימון מזון לא בריא). כמובן שיש לסיורים ערך מקצועי שיכול לחזק את הכנסת. אלא שהם נערכים בחוסר שקיפות, עצם קיומם אינו מדווח וכפי שמעידים ח"כים בעצמם – אחרי סיור כזה קשה יותר להגיד "לא" לנציגי החברה.
שיטה 5: יש לנו עבודה בשביל המשפחה
ח"כ יקר, הבת שלך מחפשת במקרה עבודה? בדיוק הלקוח שלנו מחפש מישהי!
כשאתה מייצג את התאגידים הגדולים במשק, אתה מסוגל גם לדאוג לג'ובים עבור המקורבים ובני המשפחה של מקבלי ההחלטות בכנסת ובממשלה. במקרי קיצון אתה יכול אפילו לסייע למקבל ההחלטות עצמו בימים שלאחר הכהונה. ישנם חברי כנסת שיודעים לעשות את החישוב הפשוט. "היום הם יסייעו להעברת חוק שייטיב עם לקוחותיו של הלוביסט, וביום מן הימים הם יוכלו לצפות לנחות על הכיסא המפנק של דירקטור אצל אחד הטייקונים הגדולים – שרי אריסון, דנקנר וכו'. זה לא סוד וזו השיטה הרווחת", מתאר בפנינו אחד מהיועצים הפרלמנטריים.
במדינת ישראל, שבה הבחירות מתרחשות בדרך כלל לפני הזמן ובכל קדנציה נפלטים לפחות שליש מהח"כים, מדובר בתמריץ חשוב במיוחד. לאחר שהשתכרת כ-43 אלף שקלים בחודש וזכית לרכב ולתקציב הוצאות של 100 אלף שקלים לשנה, קשה לחזור לעבודה אפורה.
לחצו כאן לכתבה שמראה איפה עבדו חברי הכנסת לפני הכנסת
לא מעט מהם הופכים לאחר מכן לדירקטורים (ראו אינפוגרפיקה), אבל לעתים לא צריך לחכות עד היום שאחרי. תמריץ נוסף הוא הטבות למקורבים ולבני משפחה.
ב-2015, עם פרוץ פרשת השחיתות שבמרכזה עמדה ח"כ פאינה קירשנבאום, נחקרה בתה של האחרונה באזהרה במשטרה. החשד היה שהבת קיבלה משרה בהתאחדות מגדלי הבקר, במסגרת כספי שוחד שחברת הכנסת קיבלה מגוף זה, מבלי שיש לה מומחיות בנושא. ב-2016 התיק נגד הבת, מיטל, נסגר מחוסר ראיות ביחס לחלק מהעבירות שבהן נחשדה ומחוסר עניין לציבור ביחס לעבירות אחרות.
"זכור לי מקרה של שר שסייע ללוביסט בחברה שלי ובתמורה הופנו לקוחות למשרד עורכי הדין של אשתו", מספר לנו לוביסט בכיר. משיחותינו הרבות עם שדלנים נוספים ועובדים בכנסת, עולה תמונה שלפיה חלק מהלוביסטים מתפקדים כ"רכזי כוח אדם": הלוביסט, המצוי בתווך שבין ההון לשלטון, ובידיו נגישות לבנקים ולחברות התקשורת, המזון והתרופות, הופך לכתובת עבור מקבלי ההחלטות ומקורביהם, לצורך עבודה עתידית ומתגמלת.
ח"כ לשעבר עינת וילף חולקת על כך שמדובר בתופעה: "אף חבר כנסת לא באמת חושב שזמנו קצוב, זה עניין מנטלי – הוא מאמין שהוא בכנסת כדי להישאר. לכן, מופרך לחשוב שסיוע לאינטרסים שמקדם הלוביסט בהווה תסדר לו עבודה עתידית".
שלח לחמך
מאידך חבר הכנסת לשעבר ראלב מג'אדלה (העבודה), סיפר בעבר לתומר אביטל על חברת הייעוץ שפתח ושסייעה, בין השאר, לקק"ל ולחברות שמבקשות לפעול במגזר הערבי. "ביום שאחרי מרוויחים פי שלושה מאשר בכנסת", אמר מג'אדלה בגילוי לב והוסיף: "יש לי הרבה הצעות להיות דירקטור, אך אני עושה מה שאני רוצה. כל מי שרוצה לעבוד בחברה הערבית בלי להסתבך – עובר דרכנו".
כשנשאל מה הסוד שלו לפרנסה טובה, אמר: "הניסיון העשיר בעבודה הציבורית עוזר לי. הייתי יו"ר ועדת הפנים והסביבה במשך שנתיים וחצי, זה נתן לי המון בתחום הבנייה והסביבה. אני עובד, למשל, עם חברה שעוסקת במחזור בירדן. הקשרים והניסיון בכנסת גם הם תורמים. כשאתה בכנסת אתה עוזר לכולם – זה שלח לחמך על פני המים. זה משתלם כלכלית ומשתלם ציבורית". מג'אדלה נשאל אם הוא מתגעגע. "בתור אופוזיציונר אין לי מה לעשות בכנסת, זה עינוי", הוא עונה. "מה יש לעשות שם חוץ מלהגיש שאילתות ולריב עם סמוטריץ' וחבריו? לא חבל על האנרגיות והעצבים? בשנים האחרונות התקדמתי כלכלית כמו שלא התקדמתי ב-30 שנה, והכל ביושר ובמקצועיות".
שיטה 6: לפעול במשרדי הממשלה ולא בכנסת
עם כל הכבוד למערכת התמריצים המגוונת של הלוביסטים מול הח"כים, יש מי שמצביעים על בעיה אחרת בליבת מנגנון קבלת ההחלטות: הלובי מול הממשלה.
החוק המסדיר כיום את עיסוק הלוביסטים נסוב סביב פעילותם בתחומי הכנסת בלבד. האבסורד טמון בכך שברגע שהם עוזבים את הש"ג בכנסת – הלוביסטים יכולים לפעול מבלי להידרש לשקיפות מינימלית. פגישות במשרדי הממשלה עם פקידים בכירים, פגישות עם חברי כנסת ושרים בבתי קפה, מפגשים בין לקוחות תאגידיים לבין נבחרי ציבור במשרדי חברות הלובינג: כל אלו פרקטיקות מתחת לרדאר ששמענו עליהן ללא הרף בריאיונות שקיימנו. תבינו, אמנם הלוביסטים צריכים לפרסם את שמות לקוחותיהם, אך רק אם הם פועלים לטובתם מול הכנסת. במקרה שהם פועלים למען תאגיד גדול בתוך משרד האנרגיה – שם הלקוח יישמר בעלטה.
מה ממדי התופעה ואילו בעיות היא מייצרת?
"ישיבה של חברת הלובינג מול גורמי הרשות המבצעת, קרי גורמי ממשלה, אינה מוגדרת כלוביסטית, שכן פעילותם מעוגנת רק בחוק הכנסת", אומר לנו החוקר ד"ר אסף שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה.
גטניו מוסיף כי "לכאורה, החוק מגדיר ללוביסט מה מותר לו ומה אסור, אבל כשהוא חוצה את הכביש למשרד האוצר, לא חלה עליו כל מגבלה. הוא כבר אינו לוביסט". גורמים המכירים מקרוב את עבודת הלובינג מעריכים שהשדלנות במשרדי הממשלה היא האפקטיבית ביותר – "ברגע ששכנעת את מנכ"ל המשרד הממשלתי, עשית 90% מהעבודה".
הכנסת – חוק הלוביסטים חל רק פה. צילום: Joshua Paquin
פעמים רבות הלובי מצליח להרוג יוזמה כשהיא עוד בחיתוליה, כלומר במהלך גיבושה במשרדי הממשלה, ולציבור ולח"כים לא יהיה מושג. אחת מהפרקטיקות שאליה נחשפנו לראשונה בריאיונות אלו, היא שהלוביסט יפעיל משרד ממשלתי אחד נגד משרד ממשלתי אחר. השדלן יוביל להגשת "ערר" או התנגדות של המנכ"ל. ברגע שאין הסכמה ממשלתית רחבה לקידום יוזמה – היא תיגדע באיבה. על כך נאמר שאם לסוסים היו לוביסטים כנראה שלא היו מגיעות המכוניות.
"אם אתה מתחיל את הלובינג בכנסת, זה לובינג רע, וסימן שאתה בבעיה", אומר תומר עמיר ממשרד "גורן אמיר". התמונה המצטיירת היא שעיקר הלובינג מתקיים במשרדי הממשלה, אולם החוק כלל אינו מתייחס אליו כלובינג. בריאיון ל"שקוף" מצטרף היועץ האסטרטגי ליאור חורב לתיאור התופעה: "יש מארג עצום של עבודת שדלנות מול פקידים ציבוריים".
המכון הישראלי לדמוקרטיה, שחקר את שוק הלוביסטים הישראלי, הדגיש שהעובדה שאין רגולציה על פעילות השדלנים במשרדי הממשלה "פוגעת קשות באפקטיביות של ההסדרה. מצב דברים זה פגום וטעון תיקון".
שיטה 7: דלתות מסתובבות
"יועץ פרלמנטרי, מתוקף המומחיות והקשרים שצבר בכנסת, נמצא במסלול טבעי להעסקה בחברת לובינג", אומר לנו הלוביסט צח בורוביץ'. "אבל החוק קובע עבורם תקופת צינון של חצי שנה לפני הכניסה לשוק הלובינג". ומה לגבי עובדים בלשכת שר במשרד ממשלתי – ראשי מטה לדוגמה? אותם המחוקק שכח. "לאלה אין צינון", מלין בורוביץ'.
לשם המחשה – ראש מטה של מנכ"ל משרד הבריאות, שהוא הרגולטור בנושא מזון, מתפטר וחוצה את הקווים למשרד לובינג גדול המייצג את חברות המזון הגדולות. הוא מכיר את הרגולטור, על אנשי המפתח ונקודות החולשה שלו, ואת כל זה הוא יודע לנצל לטובת עסקי הלקוחות של חברת הלובינג, שאותה עבר כעת לשרת. קמפיין ממשלתי להפחתת צריכת סוכר? סימון מוצרים משמינים או מסרטנים? האיש שחצה את הקווים ללא תקופת צינון הוא האדם האפקטיבי ביותר לסכל זאת, ולהבטיח את הסטטוס קוו מבחינת חברות המזון, על חשבון הציבור.
זו לא תיאוריה. יועצים שמחזיקים בידע רב ובקשרי מפתח, מדלגים ביום שאחרי ללובי. לא סתם ב"פוליסי" עובדים כמעט 30 "לשעברים" מהמערכת הציבורית.
דלתות מסתובבות. צילום: Valerie Everett.
קחו לדוגמה את מקרה היועצת של יו"ר סיעת כולנו, ח"כ לשעבר רועי פולקמן – המביא והמוציא של כחלון במשכן הכנסת. לפולקמן, כמו לאחרים, הייתה יועצת בכירה שהשתתפה בכל הפגישות. יועצת שהייתה חשופה לכל המידע שבו עסק פולקמן מול אנשי מקצוע, שרים ואפילו ראש הממשלה. הנושאים? בין השאר התאגיד, מס דירה שלישית, רפורמה במפעל הפיס והגברת התחרות בבנקים. אותה יועצת דילגה לחברת הלובינג "פוליסי".
מי הלקוחות של "פוליסי"? למשל התאגיד. למשל מפעל הפיס. למשל התאחדות הקבלנים ואיגוד הבנקים. למה ציינו אותם? הציצו בפסקה למעלה ותבינו את הערך של היועצת הזאת. יועצות של השרים חיים כץ, אריה דרעי וישראל כ"ץ עברו כולן לעבוד במחלקת הלובי של ענקית הסיגריות "פיליפ מוריס". בתחקיר הקודם שלנו הראינו כיצד לא פחות משמונה מראשי המשרד להגנת הסביבה עברו לעבוד אצל החברות שעליהן פיקחו. חלקם שימשו למעשה כלוביסטים של המזהמים הגדולים במשק – מול מחליפיהם. ואלו רק דוגמאות.
מה קרה לחוק שביקש להאריך את תקופת הצינון?
חוק של ח"כ מוסי רז (מרצ) ביקש לאחרונה להאריך את תקופת הצינון במעבר משירות ציבורי ללובינג. מה קרה לו?
החוק אף הגדיר תקופת צינון (שמחייבת המתנה לפני עבודה בגופים מסוימים) ליועצי שרים לשנתיים, משהו שעד היום פשוט אינו קיים. "בכל העולם קיימת מגמה של הארכת תקופת הצינון, אבל בישראל נבחרי הציבור מסרבים להילחם בתופעת הדלתות המסתובבות, ומאפשרים הלכה למעשה לנושאי משרות בכירות להמשיך ולסלול את הקריירה העתידית שלהם על חשבון תפקידם הציבורי הנוכחי", אומר רז.
החוק נפל. אגב, בין המצביעים נגד היו גם ח"כים מהאופוזיציה. כששאלנו את חיים ילין מיש עתיד מדוע הצביע נגד הסביר: "רוב היועצים הם צעירים. למה הם צריכים לחכות לעבודה? שישה חודשים זה בסדר. שנתיים זה יותר מדי. חוץ מזה מנכ"לים של משרדי ממשלה יכולים לעבור בלי צינון. אז צריך פרופורציה. אנשים ייפגעו מהחוק. צריך צינון, אבל ברמה האסטרטגית".
אבל הם לא עוברים לסתם עבודה, הם עוברים לעבוד בחברות לובי שינצלו את הקשרים שלהם נגד הציבור
ילין: "אני לא עובד עם לוביסטים, אבל יש כאלו כמו "לובי 99" שאני לא מוכן לוותר על חוות הדעת שלהם".
אבל למה זה בסדר ששנייה לפני כן יעבדו בכנסת?
ילין: "צריך בין שלושה לשישה חודשים. זה עונש מספיק גדול לבחור צעיר".
לעתים הדלת המסתובבת – מסתובבת שוב
דנית אמיתי עבדה במזכירות סיעת הליכוד בכנסת, משם עברה לתפקד כלוביסטית ב"פוליסי" ואחרי שנתיים חזרה לתפקיד בסיעת הליכוד. כפי ששבי גטניו סיפר בריאיון, וכפי שראינו במו עינינו, אמיתי יושבת מול הח"כים פעם כמייצגת אינטרסים ופעם כעובדת בסיעה. אחד המקרים החמורים של דלת שהסתובבה פעמיים הוא רומן גרביץ, שעבד שנים ב"פוליסי" ואז עבר לנהל (!) את ישראל ביתנו.
גם במקרה זה היה חוק על הגריל שעשוי לצמצם את התופעה: חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ורועי פולקמן, ביחד עם "לובי 99" (גילוי נאות: תומר אביטל לוקח חלק במיזם), הגישו עוד ב-2016 הצעת חוק נוספת להסדרת פעילותם של לוביסטים מחוץ לגבולות הגזרה של הכנסת, ובמוקד – תקופת צינון של שנה לפקידי ציבור לפני מעבר לעבודה בחברת לובינג. החוק גם היה אמור להגדיר את כל המעאכרים חד וחלק כלוביסטים נקודה.
שיטה 8: המאכערים – חופשיים כציפורים
בשנים האחרונות התרגלנו לשמוע גם על "מאכערים" למיניהם, המתרוצצים במסדרונות הכנסת והממשלה ומנסים לקדם אינטרסים של עצמם, של חבר או של קבוצת אינטרס העומדת מאחוריהם. הם עושים זאת ללא שום פיקוח.
בניגוד ללוביסטים הרשומים, המאכערים אינם עונדים את התג המזהה אותם כעוסקים בשדלנות, ולכן הם פועלים באופן יחסית חופשי בכנסת: הם יכולים להיכנס ללשכות הח"כים, להסתובב בוועדות ולהשפיע על מקבלי ההחלטות – בקיצור, כל דבר שאסור ללוביסטים רשומים. אלה הם "לוביסטים שחורים", כפי שהם מכונים בז'רגון הפרלמנטרי.
אחד המאכערים שהסכים לדבר איתנו סיפר כיצד הצליח לשכנע ח"כים להכניס לחוק שקשור לתחום התקשורת תקנה שפתחה שוק מסוים לחברה שאותה ייצג. את הח"כים שכנע שאיננו לוביסט "רגיל" משום שהוא עושה את זה למען מדינת ישראל; ברגע שהתקנה תעבור חברות ישראליות יוכלו לפרוץ לשווקים בחו"ל. הוא הודה בפנינו שלא סיפר לח"כים על דמי ההצלחה שהובטחו לו תמורת העברת התקנה (שאכן אושרה בזכות קשריו במשרד התקשורת ובוועדת הכלכלה). הוא לא ענד סרט כתום ביושבו בדיונים בכנסת – ולא חשש כלל מסנקציה בנושא.
אולי אתם מדמיינים מאכער כאדם בעל הופעה וסגנון מסוים. שכחו מזה. הם באים בכל הצורות. המאכער המוזכר מעלה הוא רהוט, כיהן כבכיר בחברה מוכרת, והוא בעל תארים מתקדמים. הוא בין המומחים הגדולים בתחומו. ועדיין, בסופו של יום, החברה ששכרה אותו זכתה ליתרון מובנה בקו הזינוק מול כל מי שלא מחזיק באמצעים לשלם לאותם מומחים.
מי עוד נהיה "לוביסט שחור"? פקידים בכירים לשעבר, חברי מרכז מפלגה, יח"צנים בכירים או עורכי דין ידועים – כל אלה עלולים לקדם מתחת לרדאר אינטרסים עסקיים. אפילו שדרני ספורט כמו דני נוימן. נוימן, למשל, פעיל בליכוד בעשורים האחרונים, גבה אלפי דולרים מלקוחותיו העסקיים עבור פתיחת דלתות אצל בכירים בשלטון ובפרט במשרד התחבורה, כפי שנחשף בחדשות 2.
הבעיה המרכזית היא שהשקיפות של הלוביסטים השחורים עכורה אפילו יותר מזו של הלוביסטים הרשומים. הם פועלים במחשכים:
לא ניתן לזהותם במסדרונות הכנסת.
לא ניתן לדעת מי הלקוחות שלהם.
תופעת הלוביסטים השחורים עולה שוב ושוב בשיחותינו עם לוביסטים רשומים, כתופעה המכתימה ענף שלם. "יהודה אבידן, משה ליאון, שלום שלמה, ניר חפץ ואחרים עושים עסקים באפס שקיפות ומשפיעים יותר מאיתנו", טוען אחד הלוביסטים.
הלובי השחור אינו נעלם מעיני הנהלת בכנסת
במהלך הכנסת ה-20, עו"ד אייל ינון, היועץ המשפטי של הכנסת, שיגר בפעם השנייה מכתב לח"כים ובו הוא הזהיר אותם "מפני פעילי מפלגות המקדמים אינטרסים כלכליים תמורת תשלום מבלי להיות רשומים כלוביסטים בכנסת". לדבריו, מדובר ב"פעילות פלילית ומי שמורשע בה – דינו כלוקח שוחד". אולם אזהרותיו נפלו על אוזניים ערלות.
למעשה, ניתן לומר שמאז נחקק חוק הלוביסטים ב-2008, ובמיוחד לאחר התחקירים שפורסמו והצרו (גם אם במעט) את צעדי הלוביסטים הרשומים ("הלבנים"), נוצר ואקום שדווקא הגביר את השפעתם של הלוביסטים השחורים בכנסת. כלומר, בעלי הכוח והשררה לעתים ילכו במכוון ללוביסטים השחורים שהפיקוח עליהם אינו קיים, כדי לזכות בהשפעה גדולה יותר.
הלוביסטים השחורים רק מרוויחים מהפרצה בחוק
די להתבונן בפועלו של ניר חפץ, יועצו לשעבר של בנימין נתניהו, המצוי במוקד החשדות בפרשיות השחיתות של העת האחרונה. הדילוגים של חפץ בין תפקידי עריכה בכירים בעיתונות, ייעוץ למשפחת נתניהו וייעוץ אסטרטגי לגופים עסקיים, הציבו אותו בצומת רב עוצמה שבין בעלי ההון, הפוליטיקאים והתקשורת. ההשפעה שצבר בהחלט שימושית עבור לקוחותיו העסקיים. מקצתם: אי.די.בי (נוחי דנקנר), קק"ל, גינדי השקעות ורשת בתי החולים אסותא.
לקוחות דוגמת אלה שילמו סכומי עתק עבור יכולתו של חפץ לקדם את האינטרסים שלהם. חפץ נהנה אז מיתרון משמעותי – הוא אינו רשום כלוביסט ולכן אינו כפוף לחוק המסדיר את פעילות חברות הלובינג. אבל מאכער כמו חפץ, בהיותו מקושר ביותר, אינו רק מקדם רגולציה שתיטיב עם לקוחותיו. בזמן האחרון אנחנו נחשפים לשדות נוספים שבהם פעל והשפיע.
ניר חפץ. יוצר: רמי זרנגר
ב"המקום הכי חם בגיהנום" פורסם כי ב-2014 נשכר חפץ בידי יו"ר לשכת עורכי הדין כיום, עו"ד אפי נוה (אז ראש לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב), כדי לסכל תחקיר שעמד להתפרסם במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", ועבור כך קיבל עשרות אלפי שקלים.
מקרה בוחן 1: איך תחנות הרדיו האזוריות זכו להטבות?
כדי להבין את ממדי פעילות הלוביסטים השחורים, אפשר לגשת לנתונים שאסף אלברט וקסלר ופורסמו בכתבה שערך תומר אביטל בנושא. וקסלר, דוקטורנט במכון דבלין לטכנולוגיה שמתמחה בחוק הלוביסטים בישראל, העריך כי "30% מהלובי בישראל הוא שחור. יש עוד 20% של עורכי דין שאינם נרשמים כלוביסטים. כלומר, חצי מקהל הלוביסטים כלל אינו רשום. ויש תופעות נוספות שלא נספרות. למשל, אחד היועצים הפרלמנטריים שדיברתי איתו משלים הכנסה בערב כלוביסט". היועץ האסטרטגי ליאור חורב מביא בריאיון ל"שקוף" אומדן דומה: "יותר ממחצית פעולות הלובינג הגסות בישראל אינן מבוצעות בידי משרדים מורשים".
ח"כ מיקי רוזנטל מספר על תופעת הלוביסטים השחורים בכנסת דרך הצעות החוק שהוגשו בשנתיים האחרונות בנוגע לתחנות הרדיו האזורי, הצעות שקודמו בידי חברי כנסת מהליכוד. את שתי ההצעות, האחת להגדלת זמן הפרסום ברדיו והשנייה להקמת תחנות חדשות ללא מכרז, יזם דוד בן בסט, הבעלים של תחנות "רדיו לב המדינה" ו"רדיוס", שהיה בעברו חבר מרכז ליכוד.
"זו אחת הדוגמאות הנוראיות ללובי שחור", אומר רוזנטל, "החוק איפשר פריסת זמן פרסום רב יותר בתחנות הרדיו האזוריות, ולכאורה יש בכך הגיון. אלא שיש חברי מרכז ליכוד שהם בעלי תחנות רדיו, והם מקבלים כל הזמן הטבות". לדברי רוזנטל, "על פניו זה לא נראה כהטבה, זה הרבה פעמים מנומק בנימוק מקצועי, לא כתוב על זה שוחד פוליטי". אבל החוקים האלו עברו בזכות לובי שחור אינטנסיבי לכאורה. בו בזמן ח"כים זכו לריאיונות בתחנות הרדיו של בן בסט, הוא התרוצץ בין לשכות הח"כים והוועדות ולא ענד סרט כתום ולו לרגע אחד.
מקרה בוחן 2: לבנת פורן מרכיבה נבחרת חלומות לוביסטית
כשמגיעות רפורמות שמסוכנות במיוחד לרווחי תאגיד מסוים – אותו תאגיד עשוי לייצר נבחרת עוצמתית במיוחד שתהיה מורכבת מלוביסטים "לבנים" ו"שחורים" גם יחד.
רוזנטל קידם את הצעת "חוק לבנת פורן", שעסק בהפחתה משמעותית של שכר הטרחה שגובות חברות למימוש זכויות, ובראשן חברת "לבנת פורן".
מודעה שפרסם איגוד החברות למימוש זכויות בניסיון לעצור את החוק
עד אותו זמן, החברות גבו בין 18% ל-20% מהקצבה החודשית של נפגעים למשך ארבע שנים, בנוסף לדמי פתיחת תיק במחיר של כ-2,000 שקלים. "חברות מימוש הזכויות גייסו את לשכת עורכי הדין, את חברות הלובי 'פוליסי' ו'גלעד' וחברות יח"צ, הם גייסו גם את נורית אלשטיין, לשעבר היועצת המשפטית של הכנסת, ואת משה ליאון, מקורבו של אביגדור ליברמן", מספר רוזנטל. "כל אלה ביחד בלמו את החוק בכנסת ה-19, אף שכבר עבר בקריאה בוועדה בכנסת". לבסוף, לאחר דרך ארוכה ולמרות ההתנגדויות והלחצים, אישרה הכנסת ה-20 את החוק.
(למיטיבי לכת – אל תפספסו כתבה מורחבת בנושא של שרון שפורר)
זירה נוספת בכנסת שבה פועלים הלוביסטים השחורים ביתר שאת וללא כל אכיפה היא מזנון הכנסת. חברי מרכז הליכוד יושבים שם עם השרים. ח"כים מספרים ש"המאכערים מציעים שם לשרים הצעות ויש גם בקשות לעזרה למקורבים. מספיק להכניס למזנון הכנסת מצלמה נסתרת כדי לראות אותם בפעולה".
אגב, מלבד לשכות הח"כים, גם למזנון הכנסת אסור ללוביסטים הרשומים כיום להיכנס, אך האיסור לא חל על מי שאינו לוביסט באופן פורמלי, קרי אלה המוגדרים אנשי יח"צ, פעילים מפלגתיים ויועצים אסטרטגיים.
שיטה 9: נחסל אותך בפריימריז
יש המתייחסים גם לוועדי העובדים הגדולים כלוביסטים בלתי רשמיים, אך יחד עם זאת אפקטיביים במיוחד. ח"כ רועי פולקמן, חבר בוועדה שכונסה ב-2016 במטרה לדון ברפורמה במכון התקנים, מספר ל"שקוף" על ניגוד עניינים מצד אחת הח"כיות בישיבה, ח"כ מיכל בירן, ממובילות המאבק ברפורמה. "בתחילת הישיבה היא נתנה גילוי נאות לגבי אחיה, שי בירן, המכהן כמנכ"ל האגף לכלכלה בהסתדרות ומטפל בנושא של מכון התקנים. מה שהיא לא ציינה זה את המעורבות העמוקה של מפלגת העבודה בוועד העובדים של מכון התקנים".
מבקר המדינה בדק חשד שיצחק רוזנברגר, בכיר במכון התקנים ופעיל במטה הבחירות של מפלגת העבודה ב-2015, קיבל 30 אלף שקלים בחודש למשך ארבע שנים – מבלי שמילא תפקיד ספציפי. מיכל ושי בירן, אם כן, דיברו באותה ישיבה נגד הצעת החוק "לשבירת המונופול של מכון התקנים", מבלי לציין את הקשרים ההדוקים מאוד בין ועד העובדים של מכון התקנים לבין מפלגת העבודה.
בירן גם הצביעה בהמשך נגד חוק לשקיפות בהסתדרות העובדים. ח"כ רוזנטל, מאידך, סיפר לנו כיצד נכנס לרשימת החיסול של יו"ר ההסתדרות דאז אבי ניסנקורן לאחר שקידם חוק בעד השקיפות בהסתדרות (צפו בסרטון בנושא).
יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן. צילום: Nizzan Zvi Cohen
דרך הפוכה להשפיע על הח"כים מחוץ להסתדרות היא פשוט להתפקד בסיטונות ולייצר קבוצת לחץ. אנו לא מתכוונים לליכודניקים החדשים שמנסים לקדם את הערכים של חבריהם, אלא לחברות מסחריות. כך, לדוגמה, התפקדו לליכוד מאות מעובדי "כי"ל', בניסיון למנוע ביטול הטבת מס שלהם. אנשי העמותה השנויה במחלוקת "קבלה לעם" פקדו אלפים לליכוד במטרה להשפיע, ואפילו קהילת האבות הגרושים הצטרפו לליכוד במהלך מתוחכם שאכן הוביל את חברי הכנסת יואב קיש וגילה גמליאל להילחם לשנות את כללי חזקת הגיל הרך – לטובת האבות. יאיר כץ, יו"ר ועד התעשייה האווירית ובנו של שר הרווחה דאז, אף הודה בריאיון פומבי שדרבן עובדים להתפקד לליכוד כדי לצבור כוח פוליטי שהשפיע על ההחלטות סביב תחום החלל.
לוביסטים מודעים לכך ולא אחת ממליצים ללקוחות – תתפקדו ויהיה לנו קל יותר לפתוח לכם דלתות.
שיטה 10: מסכי עשן ותיאום אינטרסים
הלוביסטים המובילים יודעים למקסם עד תום פינות בלתי מוסדרות בחוק הישראלי. אחת מהן מכונה תופעת הייצוג המקביל. "אין חוק המגביל את מקבץ הלקוחות של חברת לובינג", אומר שבי גטניו. "'פוליסי', לדוגמה, יכולה לייצג כמה חברות מתחרות באותו שוק: 'אסם', 'תנובה' ו'שטראוס'. וכך ייתכן שייווצר לובי מסחרי על חשבון האינטרס הציבורי. נגיד, חוק המגביל את הריכוזיות בשוק המזון, שאליו מתנגדות כמה חברות מובילות המיוצגות בידי אותו לוביסט".
סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, משוחח עם מנכ"ל פוליסי, ארז גיל-הר.
מצבים אלה מעלים חשש לבעיית הגבלים עסקיים: תיאום אינטרסים בין החברות באמצעות הלוביסטים נגד הגברת הפיקוח עליהן, לדוגמה.
בעיה נוספת: ניגוד עניינים. שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן, בריאיון ל"שקוף", מספרת על הסכנות שבייצוג המקביל, שאליו נחשפה בתפקידה – למשל בשוק הסיגריות: "'פיליפ מוריס' (חברת הטבק הגדולה בישראל ואחת מחברות הטבק הגדולות בעולם, ת.א וג.מ) מיוצגת בידי 'פוליסי', שמייצגת במקביל את קופת חולים מכבי. זו אותה קופת חולים המציעה ללקוחותיה סדנאות לגמילה מעישון. זה ממש ניגוד עניינים".
"פוליסי" ייצגה במקביל את איגוד חברות התרופות בהתאחדות התעשיינים – אותן חברות התרופות שמכניסות כסף ממוצרים המטפלים במחלות הנגרמות מעישון הסיגריות של "פיליפ מוריס". ומה באשר לחברת "גלעד יחסי ממשל ולובינג"? אותו דפוס: הלוביסטים שלה ייצגו מצד אחד את חטיבת יצרני הסיגריות באיגוד לשכות המסחר, וביד השנייה גופים כמו ההסתדרות הרפואית, האגודה לזכויות החולה, קופת חולים מאוחדת, מגן דוד אדום ועוד.
עישון בישראל אחראי למותם של 8,000 בני אדם בשנה, פי 20 מקורבנות תאונות הדרכים לדוגמה, אבל קורבנות העישון לא זוכים לכותרות ענק בעיתונות.
איך הלוחם בלוביסטים שבי גטניו נלחם בתופעה?
הלוחם בלוביסטים שבי גטניו שיגר מכתבים לעשרות גופי בריאות כמו קופות החולים מכבי ומאוחדת, אסותא, זק"א, "סופר פארם", מגן דוד אדום, חטיבת האחיות ועוד רבים. הוא יידע אותם שהם מיוצגים בכנסת בידי חברת לובינג המייצגת במקביל חברת טבק. גטניו, בחוצפה הרגילה שלו, סיים בבקשה מהארגונים לסיים את ההתקשרות עם חברת הלובי. אך המכתבים נכשלו. אולי הם אפילו לא נפתחו. חוץ מאחד. בעמותה לסרטן הריאה בישראל ענו לגטניו שהזדעזעו לגלות את הייצוג החופף ופרשו מ"גלעד לובינג".
גטניו הצליח לקדם דיון בנושא בכנסת, ואף הגשת הצעת חוק שתאסור על ניגוד העניינים – אך השרים החליטו להפילה. תופעת הייצוג המקביל, לדעת גטניו, פוגעת בתחרותיות במשק ויכולה, תאורטית לפחות, להפוך את חברות הלובינג למגרש שבו ניתן לעקוף את חוק ההגבלים העסקיים ולתאם אינטרסים בין לקוחות מתחרים המיוצגים בידי אותה חברת לובינג.
זה לא קורה רק בבריאות. כמעט כל ענף הבנקאות מיוצג בידי "פוליסי" באמצעות "איגוד הבנקים". זה כולל את "מאסטרקארד" העולמית, את חברת "הפניקס" המעניקה גם היא אשראי ועוד. כולם היו תחת חברת לובינג אחת. חוץ מלהביא מכפיל כוח משמעותי מול הח"כים, הייצוג הכפול הזה יכול לעזור גם ללקוחות עצמם.
איש עסקים מספר כיצד פעולותיה של אחת מחברות הלובי כמעט וטרפדו כך את הרפורמה הידועה להגברת התחרות בשוק הסלולר. "באותם ימים מדינת ישראל ציפתה בכיליון עיניים לתחרות בתחום הסלולר, כשהרפורמה התקדמה והגיעה לוועדות הכנסת", הוא סיפר. "לפני הדיונים בכנסת, היו יושבים בכירי החברות בשולחן אחד, אצל בוריס קרסני במשרד הלובי של "פוליסי" שמייצג אותן. כל זה בשעה שעם ישראל משוכנע שמדובר בחברות המתחרות זו בזו בצורה חריפה".
למעשה, מסביר איש העסקים, החברות הגדולות "סלקום", "פרטנר" ו"פלאפון" יכולות לשבת ביחד בכסות חוקית של "פורום החברות הסלולריות", גוף שקיבל היתר מהממונה להגבלים עסקיים להיפגש, אולם אך ורק סביב נושאי קרינה ואנטנות סלולריות, ולא בענייני תחרות בשוק. נצא כמובן מנקודת הנחה שאינם עוברים על החוק, אולם אין שקיפות על הפגישות האלו, והציבור הרחב לא יכול לדעת מה באמת קורה בין המתחרות האלו סביב שולחן הלוביסטים שמייצגים אותן.
מה קרה ליעל גרמן כשניסתה להילחם באנטנות?
גם השרה לשעבר גרמן נכוותה מהאינטראקציה עם לוביסטים, דווקא בזירה המוניציפלית בתקופת כהונתה כראשת העיר הרצליה. "באותה תקופה יצאתי נגד חברות הסלולר, שהתנהגו כגנבים בלילה והקימו אנטנות סלולריות ללא היתר וללא אפשרות להתנגד. תושבים היו מתעוררים בבוקר ומגלים שיש להם אנטנה מול הפרצוף", סיפרה גרמן ל"שקוף".
"ניהלתי מאבק", גרמן ממשיכה. "ומולי יצאו ראש הפורום ולצידו 'פוליסי' (שסיפקה שירותי לובינג לפורום החברות הסלולריות, ת.א וג.מ). ראש הפורום איים עליי במפורש שבגלל המאבק שלי הוא ינתק את כל הרצליה ואז נראה איך התושבים יקבלו אותי. פניתי לממונה על ההגבלים העסקיים ואמרתי שיש פה פעולה בלתי חוקית ואז פנו אליו ואיימו עליו והוא נרגע וירד מהאיום. הוא קיבל מכתב מאוד חריף".
ח"כ יעל גרמן, לשעבר ראש העיר הרצליה. יוצר: Gywst
היא גם טוענת שחברות הסלולר יצרו פורום שהיה מנוגד לחוק ההגבלים העסקיים, במובן של תיאום המהלכים סביב התחרות על החבילות והמחירים, כמו קרטל. "הן תיאמו הכל", טוענת ח"כ גרמן, אולם ב"פוליסי" הדגישו שאין זה כך.
שיטה 11: מה, אתה לא רוצה להכיר את פרופסור X? התהדרות במומחים בעלי שם
עוד דרך שבה הכסף הגדול יכול לקנות השפעה היא שכירת מומחים שיציידו את חברי הכנסת בחוות דעת מקצועיות שמסבירות למה התאגיד צודק – והממשלה טועה. זה משלים את סעיף 1, שכן כאן הלוביסטים (ולמעשה התאגידים) – ממש יוצרים בעצמם את המידע.
כך, למשל, חברת "פרטנר", שפחדה מהרפורמה בשוק הסלולר בתחילת העשור, התקשטה בפרופ' ירון זליכה בעל התדמית החברתית. החשב הכללי לשעבר באוצר נימק במסמך רשמי מטעם "אורנג'" מדוע צריך למתן את הורדת דמי הקישוריות.
ירון זליכה – כתב מסמך רשמי מטעם אורנג'
גם הבנקים שוכרים שוב ושוב בכירים באקדמיה כדי להילחם ברפורמות, כפי שנחשף ב"מקום הכי חם בגיהנום". כך, לדוגמה, קרה ששני פרופסורים למשפטים מאוניברסיטת ת"א, שרון חנס ואסף חמדני, כתבו חוות דעת עבור בנק לאומי ש התנגדה לחוק להגבלת שכר הבכירים במשק. פרופסורים כותבים גם חוות דעת לטובת חברות הגז וכן הלאה.
האנשים המעוטרים בתארים הללו יושבים לאחר מכן בוועדות הכנסת ומנסים לשכנע כי התאגיד ששכר אותם צודק, ושההשלכות של התעלמות ממנו – איומות.
לנבחרי הציבור קל יותר להשתכנע מאדם מכובד בעל רקורד אקדמי מוכח. העובדה שאת חשבון הבנק שלו ריפדו קודם לכן מאות אלפי שקלים לעתים תיבלע מבין קורות החיים המרשימים שלו.
ח"כ רוזנטל מספר על מה שאירע סביב הצעת החוק שלו להגבלת שכר הטרחה בתביעה מביטוח לאומי ("חוק לבנת פורן"): "במקרה שלי הלוביסטים גייסו פרופסור נודע שכתב חוות דעת של 40 עמודים שכולה, מתחילתה ועד סופה, היא חוות דעת מוטה, ואותה הוא הציג לוועדה בכנסת". רוזנטל מסכם: "השורה התחתונה של חוות הדעת הייתה שאם החוק שיזמתי יעבור, השוק יקרוס וחברות תיסגרנה. אלא שהחוק עבר לפני שנתיים, ואף חברה לא נסגרה. החברות עדיין חיות טוב, אבל הרווח שלהן פחות חזירי".
אגב, רוב חוות הדעת אומרות בסוף את אותו הדבר: אם הרפורמה תעבור, השוק יהיה הפסדי והחברות ייאלצו לקצץ באיכות השירות לציבור ולפטר עובדים רבים. עכשיו רק תדביקו את שם החברה ושם הרפורמה התורנית – וקיבלתם חוות דעת ובחינם.
שיטה 12: עזוב מעטפה, אעביר לך פשוט לחשבון הבנק תרומה
ולפעמים זה מהמקפצה: שרת המשפטים דאז איילת שקד קידמה הצעת חוק המשרתת את "ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים בישראל". כפי שחשף חיים לוינסון, הלוביסט של הארגון הוא ח"כ לשעבר אברהם פורז, שמיודד עם אביה של שקד ותרם לה 10,000 שקלים בפריימריז. זה לא המקרה היחיד. פורז תרם גם לאיתן כבל.
ח"כ לשעבר פורז – תרם גם לשקד וגם לכבל. יוצר: Oyoyoy
אלא שבתחום הזה דווקא יש שיפור: על ח"כים מכהנים נאסר לגייס תרומות לפריימריז בכלל. המימון יגיע מהמדינה. למרבה הצער – החוק לא חל על מועמדים לכנסת, אבל גם זו התקדמות.
וכעת, כשסיימנו למפות 12 דרכים שבהן הלוביסטים מצליחים לזכות ביתרון על האזרח המצוי, נעבור לפרק החשוב ביותר: איך לשנות את זה.
או: למה הח"כים בכלל מקשיבים להם?
בידי הלוביסט המצוי יש כלים מגוונים כדי לרתום את מקבלי ההחלטות בכנסת ובממשלה לצרכיו. יח"צ, קשרים וחיבורים, סיוע מול גורמים שלטוניים שאין לח"כים גישה אליהם ושלל אמצעים נוספים, מבהירים לחלק מנבחרי הציבור שכדאי להם לשמור את הדלת פתוחה בפני הלוביסט.
"מקבלי ההחלטות חווים את חברות הלובינג הגדולות כ-one stop shop – כתובת אולטימטיבית לכל בקשה או פנייה שלהם", אומר לוביסט בכיר בשיחה עם "שקוף". התפיסה שאוחזים בה חלק מנבחרי ציבור בדבר עוצמתם של הלוביסטים מביאה לכך שללוביסטים יש מנופי השפעה רבים על מקבלי ההחלטות.
מיפינו 12 טכניקות פעולה שאיתן מצליחים לוביסטים להשפיע על חברי הכנסת:
שיטה 1: המידע של הח"כים לוקה בחסר, אז נשלים את החוסרים (במידע נגוע באינטרס עסקי)
אחת הזירות שבהן משפיעים הלוביסטים יותר מכל היא זירת המידע. עבודתם הפרלמנטרית של חברי הכנסת היא עבודה רוחבית באופייה, עם מעברים מהירים מנושא לנושא.
הכמות הקטנה של חברי כנסת, 120 (כמות שלא השתנתה מאז קום המדינה), מובילה לכך שהם אינם מסוגלים לפתח מומחיות במאות הסוגיות שבהן הם עוסקים בוועדות הכנסת ובמליאה. לצורך ההכנה לקראת דיונים והצבעות בכל תחום שאינו קרוב ללבם אמורים נבחרי הציבור להסתמך על יועציהם הפרלמנטריים, ומעבר לכך על מרכז המחקר והמידע (ממ"מ) של הכנסת.
אלא שהיועצים קורסים מעבודה ומפניות הציבור, ויכולתם לספק חומרי רקע מהימנים היא מוגבלת. והממ"מ? נניח שח"כ רוצה לקדם הצעת חוק או אג'נדה מסוימת. הוא ירצה לקבל מחקר מקדים ולשם כך הוא יכול לפנות לממ"מ – גוף המחקר המשובח של הכנסת. אלא שכוח האדם של הממ"מ גם הוא מוגבל, מה שלעתים תכופות גורם לכך שחבר הכנסת ימתין חודשים לקבלת חומרי הרקע שאותם דרש. זהו נצח במונחי סדר היום בישראל, ובזמן זה היריבים הפוליטיים עשויים "לגנוב" את הנושא ועל הדרך גם לגרוף את הקרדיט הציבורי. ואת זה חברי הכנסת, במיוחד החדשים שבהם, לא יכולים להרשות לעצמם.
"הממ"מ אמור להיות גורם מאזן בכנסת, אבל הוא סובל ממחסור בכוח אדם ומתנאי שכר בלתי הולמים", אומרת עינת וילף, ח"כית לשעבר בסיעות "העבודה" ו"העצמאות", בריאיון ל"שקוף". "אתה מבקש נייר מחקרי ומקבל אותו לאחר שישה חודשים במקרה הטוב, ולאחר תשעה חודשים במקרה הרגיל", מספרת וילף. ח"כ מיקי רוזנטל מצטרף ומצביע על אותה הבעיה: "לממ"מ אין מספיק אמצעים. בזמנו, רציתי שבמקום עוזר שלישי לח"כים, יוקצה כוח האדם הזה לממ"מ, שכיום בהחלט לא עונה על דרישת ח"כים למידע מהיר".
במקום עוזר שלישי – ביקש תוספת לממ"מ. רוזנטל, ארכיון. צילום הדס פרוש, פלאש 90
אבסורד נוסף הוא שרמת השקיפות המתגברת תשרת לעתים דווקא את הלוביסטים. בעוד שכלבי השמירה של הציבור מתוקצבים במשורה ועדיין לומדים ללכת, במשרדי הלובי מועסקים די והותר אנשים שיכולים לסרוק את מאגרי המידע ההולכים ומתווספים וכך משרדים אלה מזכים את עצמם ביתרון ממשי. עו"ד אילן יונש, היועץ המשפטי של שקוף, מוסיף לעניין זה ומדגיש כי הזמינות ההולכת וגוברת של מידע בימינו מעוררת מחלוקת אקדמית סוערת בשאלה האם עודף מידע יכול למעשה לגרום לנזק. לדבריו, לכל אדם יש יכולת קליטה מוגבלת ("Attention span") שלא תאפשר לצלול לעומקו של כל המידע שמפורסם לציבור. מי שיתעמק במידע, ירכוש יתרון ברור ויקל עליו מאד להפיץ מידע אינטרסנטי, להטעות ואפילו "לחסל" יריבים, מבלי שלציבור יהיה את הזמן המתאים לשלול את הטענות הללו. יונש מציע שני מישורים עיקריים לפעולה בנוגע לבעיה זו: הראשון הוא עידוד ותמיכה במוסדות מחקר ובעמותות. המטרה: להנגיש ולנתח בקביעות מידע המוזרם מהרשויות. המישור השני, שחייב להתפתח במקביל לדבריו, הוא פיתוח פרוטוקולים וכלים המאפשרים ניטור, חיפוש וניתוח מידע גולמי גם על ידי הדיוטות (כדוגמת אתר מפתח התקציב של הסדנה לידע ציבורי).
לוואקום של חוסר מקצועיות פולשות חברות הלובינג, שששות לצייד את הח"כים במחקרים ובסטטיסטיקות עדכניות. הלוביסטים מודעים לתסכול של הח"כים מחוסר הזמינות של הממ"מ עבורם והם נרתמים לתת להם את המעטפת המקצועית הזו. במקום ההליך המסורבל מול הממ"מ חברי הכנסת מקבלים מהלוביסטים, שנשכרו בידי התאגידים הגדולים, מידע שנאסף במקצועיות רבה ועושה עליהם רושם מהימן. "הבעיה מתחילה כשהנתונים המתקבלים מהלוביסט הם היחידים, ואז נוצרת אצל נבחר הציבור תפיסה מעוותת של המציאות, מבלי לקחת חוות דעת נוספת", אומר שבי גטניו.
כך, למשל, במאבק של יצרניות החלב בחוק שביקש לסמן מזון מזיק, הצטיידה "תנובה" בחברת "פוליסי". כפי שנחשף ב"דה מרקר", "פוליסי", המייצגת גם את "אסם", פעלה מול משרד הבריאות כדי לפטור את החברה מסימון אבקות מרק עתירות נתרן. גם משרד הלובינג "גורן-עמיר" פעל למען חברת "יוניליוור" בסוגיית הפטור מסימון אבקות המרק של המותג "קנור". חברת "פוליסי" עבדה גם מול משרד הבריאות להורדת קמפיין החטיפים שהשיק, שפגע ב"אסם", השולטת בקטגוריית החטיפים בישראל. הקמפיין ירד מהאוויר מוקדם מהצפוי, אחרי ששודר פעמיים בלבד.
ומה באשר ל"תנובה"? גם כאן נערכה פגישה, בתיווך "פוליסי", בין מנכ"ל "תנובה" לבין סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, במטרה להחריג את הגבינות הצהובות מסימון אדום, הנובע מהיותן עתירות בשומן רווי.
הרבה סידן? גבינה צהובה. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
הלוביסטים של "תנובה" הגדילו לעשות והעבירו לח"כים מחקרים שמראים כי בגבינה הצהובה יש סידן רב, ולכן צריך להתחשב בערך התזונתי הזה ולוותר על סימונה. אלא שגם בטחינה, למשל, יש המון סידן, ומנגד אין את כמות המלח שיש בגבינה צהובה. את זה, כמובן, הלוביסטים של תנובה "ישכחו" במחקר שלהם.
ולטחינה? לטחינה אין לוביסטים.
לח"כים פשוט אין משאבים לבדוק את הסוגיה הזו, והדוגמה הזו חוזרת על עצמה במקרים רבים. מה גם שלח"כים אין אפשרות טכנית להתעמק: במקביל לדיון סביב החוק המדובר רובם מעורבים בעוד עשרות חוקים (בשל מיעוט ח"כים – מספרם לא השתנה מקום המדינה – כל ח"כ חבר בממוצע בשלוש ועדות).
את המאבק למען הגבינה הצהובה הובילה ח"כ מירב בן ארי שטענה ש"אנחנו לא מושפעים מלוביסטים. אנחנו שומעים את כל הצדדים ומקבלים החלטות בעצמנו".
בשורה התחתונה, מסע הלחצים עבד חלקית: הרף לסימון מוצרים כמזיקים בניגוד לחוות דעת מומחי הבריאות הוגבה משמעותית וחטיפים הוחרגו. בשלב מסוים גילו חברי הכנסת שהם בכלל אזוקים בשלשלאות, שכן חברות המזון הקדימו תרופה למכה. הודות לעבודה לוביסטית מבעוד מעוד הן הצליחו לחוקק מראש חוק שקובע כי אם רפורמה כזו תיכנס ביום מן הימים – אז המימוש שלה יידחה אוטומטית בשנתיים.
שיטה 2: הח"כים זקוקים להצעות חוק כדי להתבלט? בואו נביא להם הצעות מוכנות ומבושלות
מעבר לניצול מצוקת הזמן של הח"כ, ובהיותו מקצוען שבקיא ברזי המפה הפוליטית, הלוביסט גם מכיר היטב את נקודות התורפה ואת סדר היום שכל נבחר ציבור רוצה לקדם. היכרות עם צרכיו של הח"כ מאפשרת ללוביסט להציע לו מעטפת מקצועית שמספקת לו ערך אמיתי. על כך מעיד בפנינו ח"כ אורן חזן: "זה מאוד עוזר לפעמים שלוביסטים מביאים לך הצעת חוק מוכנה ומבושלת, וזה מאוד מקל עליי. הלוביסטים הרבה פעמים יודעים איך להביא נושאים טרנדיים וסקסיים לקדמת הבמה".
ומה חזן קידם?
כמובן שלא יכולנו להשאיר ציטוט כזה כמו שהוא. אז ביקשנו מכתב "שקוף" עידן בנימין לסרוק את החקיקה של ח"כ חזן. מתוך כלל החוקים שהגיש מצאנו כמה שנשמע הגיוני שיש מאחוריהן גוזר קופון:
א. הצעת חוק אולם השמחות – אוסרת להתנות השכרת אולם בקבלת שירותים מספקים מסוימים בלבד. בעלי האינטרס שעשויים ליהנות מהחוק: איגודים מקצועיים של צלמים או תקליטנים, סדרני פרחים או שירותים נלווים אחרים.
ב. הצעת חוק המגשרים – להסדרת תחום המגשרים בארץ. גוף שעשוי לעמוד מאחורי הצעה זו הוא לשכת המגשרים במטרה ליצור חסמי כניסה לתחום.
ג. העברת הכנסות מהימורים למרכזי גמילה – מאחורי החוק עשויים לעמוד מרכזי הגמילה עצמם.
ד. חוק שעות עבודה ומנוחה – נועד להחריג פאבים ובתי מלון מהחוק כדי לאפשר להם גמישות העסקה בסופי שבוע. מאחורי החוק עשויים לעמוד בעלי אינטרסים רבים מתחום המלונאות והפנאי.
ה. רשיונות לעגורנאי – הענקת תעודה מוסדרת למפעילי עגורן. "חוק גילדה" נוסף שעשוי ליצור חסמי כניסה לתחום.
אין בטקסט זה שום ניסיון להביע עמדה או דעה כלפי החוק. פנינו עם רשימת החוקים האלו לחזן עצמו ושאלנו אם עומד מאחוריהם משרד לובי כלשהו. מלשכתו של חזן נמסר: "אף אחת מהצעות החוק האלה לא התקבלה מחברת לובי. הכל מניסיון חייו האישיים של ח"כ חזן".
שלל חברי כנסת סיפרו ל"שקוף" על סיטואציה שכיחה שבה לוביסטים נכנסים בחופשיות ללשכותיהם, בניגוד לנהלי הכנסת, ומנסים לקדם הצעת חוק בשעה שהח"כ אינו יודע (או שאולי לא אכפת לו) מי הלקוח שלבסוף יפיק תועלת ממנה. כך, לדוגמה, ח"כ נורית קורן קידמה הצעת חוק שביקשה לחייב התקנת אמצעי ניטור על מוצרי מזון בישראל, כדי לוודא שאוחסנו כראוי. רגע, אל תירדמו.
מדובר במדבקה שתראה אם המזון נשמר בקירור, גם לפני שהגיע למדף בסופר. אלא שקורן הכניסה מדבקה שפיתחה חברה מסוימת אל תוך הצעת החוק, שנכתב בפועל בידי מייצגיה של אותה החברה, כפי שחשף הכתב חיים לוינסון. מה שמשעשע פה זה שח"כ רוברט אילטוב מישראל ביתנו קידם חוק דומה כמעט עשור לפני כן, כפי שפורסם בתחקיר שערך בזמנו כותב שורות אלו (תומר אביטל) ופורסם ב-Ynet. עוד ייצוג לנוסחה הזאת שנחשף באותה התקופה הוא חוק שקידם ח"כ זאב בילסקי והציע לחייב נהגים חדשים בהדרכה בסימולטורים. מי סייעה לו לנסח את החוק? יבואנית סימולטורים. כמובן שעל לא מעט חוקים חושבים ח"כים עצמם, אך לא חסרות הצעות שגוזרי קופונים סייעו בניסוחן.
מבשלים חוקים – אילוסטרציה. צילום: Max Pixel.
איזה ח"כ יגיד לא ל"אינטרס הזהב"?
כשהאינטרס הציבורי פוגש את האינטרס המסחרי, למשל בחיוב נהגים להחזיק אפודים זוהרים כדי למנוע תאונה, זה נקרא "אינטרס הזהב".
נבחרי הציבור, מצדם, אינם תמימים. גם אם הם חושדים שיש מאחורי הצעה אינטרס מסחרי, מה שבעיקר חשוב הוא שלהצעה יש – ואת זה ידגישו הלוביסטים – אינטרס ציבורי. כמו במקרה של חוק המדבקה או חוק האפודים הזוהרים שנהגים חויבו לרכוש. הרי גלעד ארדן, שקידם את חוק האפודים, זכה לתדמית של לוחם בתאונות דרכים. כשהאינטרס הציבורי פוגש את האינטרס המסחרי הוא נקרא "אינטרס הזהב".
הבעיה? מה עם שלל החברות, האנשים והעמותות שלהם אין לוביסט שיכול לקדם את הרעיון הנפלא שלהם? אלה יישארו ברוב המקרים מאחור. לקו הסיום מגיע בעת הנוכחית בעל הממון, שיכול להרשות לעצמו לוביסט שכבר ימצא את "אינטרס הזהב".
אבל לא אחת אנחנו נתקלים במקרים שבהם האינטרס העסקי של שוכרי הלוביסטים מתנגש עם האינטרס הציבורי הבסיסי. דוגמה אחת היא עיכובה המתמשך של רפורמת התמרוקים, שנועדה לטפל ביוקר המחיה באמצעות קיצור ופישוט הליכי הייבוא של תמרוקים. אלא שהח"כים פה בחרו לשרת את מי שלחשו על אוזנם – בניגוד לאינטרס של הציבור הישראלי.
רפורמת התמרוקים וחברת הכנסת השכל שנלחמת בתחרות
חברת הלובינג של בוריס קרסני, "פוליסי", ייצגה את היבואנים הגדולים בתחום והפעילה לחץ גדול על חברי הכנסת בטענה שהרפורמה, שבמרכזה התרת ייבוא מקביל, פירושה סכנה בריאותית. פקידי משרד הבריאות, שטרם התגברו על משבר רמדיה, נבהלו והלחץ עבד. בדיון שהתקיים בספטמבר 2017 עוכבה הרפורמה לתקופה בלתי מוגבלת, למשמע צהלות נציגי היבואנים הרשמיים, שנכחו בחדר.
חזרנו לדיון מספטמבר 2017 שעליו כתבו ב"דה מרקר" וצפינו בו. זה היה דיון חריג. ראשית, מבחינת התזמון: הוא התקיים במהלך פגרת הקיץ. שנית, יו"ר הוועדה שניהל את הדיון אלי אללוף מ"כולנו" הציע שוב ושוב למנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימן טוב למשוך את התקנות ולחזור לעשות שיעורי בית. לאחר הפסקה מחליט בר סימן טוב, ככל הנראה לאחר התייעצות עם סגן השר ליצמן, למשוך את התקנות. מחיאות הכפיים בחדר מעידות על גודל ההתרגשות וההפתעה.
החדר היה מלא מפה לפה באנשי התעשייה. ליתר דיוק 57 אנשי תעשייה, 14 נציגים ממשרדי הממשלה וח"כים.
ח"כ שרן השכל, ביום-יום לוחמת למען תחרות, טרחה להגיע בפגרה לוועדה אף שאינה חברה בה. אלא שהפעם הסתייגה מפתיחת השוק לתחרות. מקורות סיפרו לנו שפנו אליה חברי מרכז בשירות יצרני בשמים.
שאלנו אותה אם נפגשה עם חברות הלובי ומדוע פעלה למשיכת התקנות. מלשכתה נמסר: "כחלק מהאידיאולוגיה הליברלית ששרן מובילה בכנסת, נושא רפורמת התמרוקים חשוב לה מאוד, וחשוב גם להגיע בזמן פגרה כדי להילחם ברפורמה הנוראית הזו. רפורמת התמרוקים, שאמורה הייתה להציל את השוק, הייתה הורגת אותו וגורמת לעליית מחירים חדה, שמשפיעה ישירות על הצרכנים הישראלים".
לדבריה, התקנות היו פוגעות פגיעה אנושה בתעשיית הקוסמטיקה, מיטיבה עם היצרנים ששולטים בשוק ומחסלת את העסקים הקטנים. הרפורמה הייתה גוררת לפיטורים של עובדים, לסגירת מפעלים, לצמצום המגוון של מוצרי הקוסמטיקה בשוק וכאמור, לעליית מחירים של מוצרים כמו סבון, משחת שיניים וקרמים. לגבי הפניות: קיבלנו עשרות פניות מיצרנים מקומיים, שהעידו בפנינו כי בואה של הרפורמה כבר אילצה יצרנים קטנים להעביר את מפעליהם לחו"ל, ואם הרפורמה תעבור, הם גם יסגרו את המפעל בארץ ויעברו לחו"ל.
כמו שאתם רואים, תמיד אפשר למצוא טיעונים נגד תחרות, ואפילו לומר שהיא תעלה (!) מחירים.
איפה זה עומד היום? הדיון האחרון התקיים בסוף מרס 2017 ושוב התקנות לא עברו. על פי פרוטוקול הדיון נראה שהיו"ר אללוף התייאש והבטיח להביא הצעת חוק פרטית במקום התקנות.
שיטה 3: מי יגיד לא ליחסי ציבור בחינם?
בזכות עבודת ההכנה של הלוביסט, יכול הח"כ לקצור הישגים פרלמנטריים בטווח הקצר, הישגים המשרתים אותו מול ציבור הבוחרים שלו. הלוביסטים מציעים לח"כ, מעבר לניירות עמדה והצעות חוק מנוסחות ומוכנות, גם שירות יחסי ציבור. "הלוביסטים מציעים לנבחר הציבור תמריצים לחיזוק מעמדו בכנסת", אומרת הח"כית לשעבר עינת ווילף. "נכנסים ללשכה, מציעים לו חוק מוכן שישיג לו תקשורת נחמדה, ואת ההזדמנות להתראיין כמי שהגה ויזם את החוק. וילף מתארת את ההתנהלות השגרתית: "מציעים לח"כ חוק שמתאים לדימוי הציבורי שלו. למשל, הח"כ מקדם אג'נדה של ביטחון אישי, אז באים ומנסחים עבורו חוק שיתאים בדיוק לצרכיו, ומציעים שהם יהיו אלה שיקדמו עבורו את החוק בצינורות הכנסת, וישכנעו מספיק ח"כים כך שהחוק יעבור".
"אחר כך, הלוביסט יציע לח"כ שיפיקו כנס בנושא, שבו הוא יהיה הנואם הראשי", ממשיכה וילף לתאר. "לבסוף, הלוביסטים מבטיחים קרדיט מלא לח"כ על מהלך החקיקה. כל מה שתיארתי שווה המון לח"כ מן השורה". והדיל הזה שווה במיוחד לח"כים מהספסלים האחוריים. לאלו קשה להיבחר מחדש, ולכן הם טרף קל יותר בידי הלובי.
ואיך הציבור סובל מזה? נחזור על כך שוב: מכך שהנושאים שיגיעו לקדמת הבמה הם אלו שמאחוריהם יש כסף. כסף ולוביסטים. להמחשה, הנה אנקדוטה שמפורסמת כאן לראשונה:
מדוע חברת הכנסת לוי-אבקסיס נלחמה למען החיסון נגד נגיף הפפילומה?
בתחילת העשור יזמה ח"כ אורלי לוי אבקסיס דיון בוועדת העבודה והבריאות, ובו קראה להכליל חיסון נגד נגיף הפפילומה, הגורם לסרטן צוואר הרחם, בסל התרופות של 2012. חברת הכנסת, בגיבוי ח"כים נוספים, התרעמו על היעדר התקציבים לנושא. "400 נשים יחלו כל שנה בסרטן צוואר הרחם, כ-40% מהן ימותו", אמרה לוי-אבקסיס וקראה למשרד הבריאות לממן את החיסון. אבקסיס אף שלחה במקביל מכתב לסגן שר הבריאות יעקב ליצמן והפצירה בו לכלול את החיסונים בסל. "כ-200 נשים בישראל לוקות כל שנה בסרטן צוואר הרחם וכמחיצתן ימותו ממנו", כתבה לו. (הסתירה בנתונים מופיעה במקור, ת.א).
מאחורי הקלעים, חברה שייצרה את החיסון שעשוי היה להניב לה מיליוני שקלים השתמשה בלוביסטים ובחברות יח"צ כדי לדחוף את הנושא בכנסת באגרסיביות ולשווק אותו מול ח"כים בעזרת סטטיסטיקות וטיעונים מנומקים. מעבר ללובי, לח"כים ניתנה חשיפה תקשורתית חיובית בעקבות הירתמותם לנושא, שבזמנו היה שנוי במחלוקת.
כך, באופן חריג, הפיצה חברת יח"צ את ההזמנה לדיון בוועדה בכנסת, דיון שבו ח"כ לוי-אבקסיס צוטטה בהרחבה. אגב, באותו דיון בכנסת קראו הח"כים גם להרחיב את מימון החיסון נגד וירוס ה-RSV, המסכן פגים. לוי-אבקסיס אף מובילה מדי שנה את יום הפג בכנסת. גם כאן הייתה חברה שמרוויחה ממכירת החיסון – אבוט, היצרנית הבלעדית שלו. גם במקרה זה החברה מפעילה לוביסטים בכנסת וחברת יחסי ציבור שממנפת את הנושא.
חברות התרופות נשענות על העובדה שחלק מהח"כים רצים למרחקים קצרים, ובעיקר קוראים לממשלה להגדיל את הוצאותיה. מעטים הח"כים שפועלים להגדיל את ההכנסות או לשנות את חלוקת העוגה, צעדים מסוכנים בשיטה הקיימת שעלולים לגרוע מהפופולריות שלהם.
לשאלות בנושא הגיבה לוי-אבקסיס כי "הניסיון לצייר עניין אנושי זה של הצלת נפשות, של נגע ופגע המאיים על אימהות ועל תינוקיהן, כאילו המאבק הוא השפעה של לוביסטים, הוא פשוט חסר לב, אם לא ביטוי של לב ערל. לכן אני נלחמת על הדברים האלה, כידוע לכל, ולא ירפו את ידיי מלהמשיך במאבק על ידי טענה נלעגת שמטרתה למנוע מזור מנשים ותינוקות הזקוקים לחיסונים הללו, אותם אישרו ברי סמכא – אנשי מקצוע ומומחים של משרד הבריאות".
אגב, לא ניכנס לזה בכתבה זו, אבל בדיקות חוזרות הראו בעבר שקל יותר להכניס תרופות לסל התרופות כשלחברת התרופות המייצרת אותן יש תקציב לשכירת לוביסטים.
"בפוליטיקה אין דבר כזה מתנות חינם. אם מישהו מציע לכם משהו בחינם, הוא לא באמת בחינם", אמר יאיר לפיד בהקשר לפרשות מילצ'ן והמתנות. הכלל הזה קביל גם בהקשר של חברות הלובינג. ראשית, הלוביסטים מביאים מתנות פשוטות לעוזרים ולח"כים. לא בצורה מטאפורית, אלא ממשית. למשל, ברבים מהבתים של היועצים הפרלמנטריים תלויים על המקררים מגנטים מהודרים, שהוכנו בחברת "גלעד לובינג" והוענקו להם באחת מפתיחות המושבים של הכנסת.
המגנטים מ"גלעד". צילום: תומר אביטל
אבל סוגיית המתנות רחבה בהרבה מכמה מגנטים. השדלן פינק אתמול את הח"כ בפגישה עם אחד מלקוחותיו בעלי ההשפעה, או בחוק התפור בדיוק לסדר יומו ואף זיכה אותו בקרדיט? כעת הוא יצפה לתמורה. זה טבע האדם. תחשבו בעצמכם על ארוחה יקרה שבה מישהו אחר שילם את החשבון. כיצד תרגישו כשהוא יפנה לאחר שבוע ויבקש משהו?
בתרחיש אחד, נפוץ יחסית, החוק עצמו יקדם את עסקי הלקוח של הלוביסט. בתרחיש אחר את התמורה יפדה הלוביסט מהח"כ בעתיד: אולי יצפה לאוזן קשבת ודלת פתוחה בלשכה, ייתכן שיצפה מהח"כ שיתמוך בהצעת חוק אחרת, או שיצביע בעד תקנה מסוימת בדיוני ועדה. בשורה התחתונה, מקבל ההחלטות מוצא עצמו שבוי ותלוי ביחסי תן וקח מול חברות הלובינג, יחסים הרחוקים מהעין הציבורית.
במקרים מסוימים יחסים אלה גולשים אף לתחום הפלילי ולשוחד של ממש. באוגוסט 2017 הוגש כתב אישום בפרשת עמותת איילים-ישראל ביתנו, שחשף את עומק המעורבות של חברת הלובינג "אימפקט" ושל אחד העובדים בה, השדלן סטיבן לוי, בפרשה.
לפי כתב האישום, לוי ניצב במוקד סגירת הדיל בין אנשי ישראל ביתנו למייסדי עמותת "איילים", ובמרכזו סיפור פשוט: אנשי העמותה נאלצו לספק שוחד לאנשי ישראל ביתנו כדי שיוכלו לקבל מהמפלגה כספי תקציב. שושבין העסקה: לוי, הלוביסט. הוא זה שידע לחבר את ההון לשלטון, ועל הדרך לגזור קופון. הבוסית של לוי, הלוביסטית אורית לרנר, מבעלי חברת "אימפקט", נכחה גם היא בסיטואציה, שבה הסכימו אנשי "איילים" לתת ג'וב לח"כית לשעבר של ישראל ביתנו, בתמורה להזרמת כספים לעמותה.
אבל הדיל אינו תמיד בוטה כל כך. הסיוע שמגישים הלוביסטים לנבחרים הוא לפעמים ערטילאי בהרבה. חברת כנסת הסכימה לספר לנו שלא לציטוט כי היא ניאותה להגיע לכנס שארגן אחד השדלנים, לאחר שהוא כיתת רגליים ומצא לה קיזוז בעצמו. במילים אחרות, השדלן היה זה שחיפש ח"כ מהאגף הנגדי שייעדר במקביל מהמליאה כדי לשמור על יחסי הכוחות בין האופוזיציה לקואליציה – בשביל שהח"כית שלה היה זקוק תוכל להבריז מהמשכן.
טובות סיבוביות
טובות הנאה אחרות נמצאות בטיולים מפנקים בחו"ל. בעבר חשפנו למשל שארבעה חברי כנסת טסו במחלקת עסקים עם לוביסטים מטעם "גלעד לובינג" לטיול ממומן בדנמרק. מי מימן? לכאורה תעשיית הפרוות בתיווך הלוביסטים שהם שכרו. הפרוונים רצו לחסל הצעת חוק לאיסור ייבוא פרוות לישראל שעלתה בדיון באותה התקופה והם חששו כי ישמש תקדים עולמי. החוק אכן נגנז (לתחקיר המלא).
המקרה של הסוכנות היהודית
לפעמים גם הגופים עצמם מטיסים ישירות את הח"כים – למשל במקרה של הסוכנות היהודית, שהוא אחד הארגונים שמטיסים באופן תדיר את חברי הכנסת. מבדיקה שעשינו על טיסות הח"כים שטסו 618 פעמים בכנסת ה-20 מצאנו כי הסוכנות, שמיוצגת בכנסת על ידי "פוליסי", אחראית על כ-10% מכלל הטיסות. ונראה שהסוכנות מתפקדת כמו סוכנות נסיעות.
האם אפשר לקבל החלטות באובייקטיביות לגבי גוף שמטיס אותך לחו"ל?
לסוכנות היהודית יש מעמד-על שמאפשר למשרדי הממשלה השונים להתקשר איתה ללא מכרז במגוון רחב של תחומים, החל מפעילות עם יהדות התפוצות ועד להלוואות לעסקים. תחום התקשרויות כה רחב זכה אף לביקורת ממבקר המדינה. עיקר הביקורת היה על הפרשנות הרחבה שנתנו משרדי הממשלה לתפקיד הסוכנות היהודית. ואם אתם חושבים שזה לא משפיע עליכם – אתם טועים. מתן זכות קדימה לארגון יחיד מחליש את המגזר השלישי, מונע תחרות של רעיונות ויעילות בביצוע. בכלל, בכנסת מקודמים שלל חוקים הנוגעים באופן ישיר לסוכנות.
פנינו לח"כ מיכאל מלכיאלי מש"ס, שלא מרבה לטוס, אך כן טס על חשבון הסוכנות פעם אחת. שאלנו אותו מי הציע לו את הטיסה. הוא היה מוכן לספר כמעט הכל על הטיסה מלבד מי הציע לו אותה. הוא גם הבהיר שהתנאים היו לא רעים בכלל.
טס על חשבון הסוכנות. מלכיאלי. צילום: הדס פרוש, פלאש 90
בסוכנות הבהירו בתגובה כי היא מארגנת "מזה עשרות שנים, יחד עם הקהילות היהודיות בעולם ובשיתוף ארגונים יהודיים מרכזיים, מספר משלחות בשנה של ח"כים ופקידי ממשל, על פי תוכנית עבודה מסודרת שעוברת דיונים ואישורים ע"י הסוכנות ושותפיה".
עוד הדגישו כי "כל ביקור של משלחת ח"כים בקהילה יהודית כולל סדרה ארוכה וצפופה של פגישות עבודה ושיחות עם המנהיגות הקהילתית על כל גווניה וזרמיה, ביקורים במוסדות הקהילה ולמידה של האתגרים הניצבים בפני יהדות התפוצות (התבוללות, אנטישמיות, חינוך יהודי וכו').חלק מהפעילות מוקדשת לעידוד עליה… נכון להיום, יש רשימת המתנה של קהילות יהודיות שמבקשות לארח משלחת ח"כים אך טרם מימשו זאת. הנסיעות מתואמות עם הכנסת ומאושרות על ידי ועדת האתיקה. חשוב להדגיש כי מעולם לא התקיימה משלחת של הסוכנות על חשבון ימי מליאה".
עוד הדגישו כי "כל הזמנה נעשית עבור משלחת ספציפית בהתאם לתוכנית עבודה סדורה ומאושרת, כאמור, והיא נשלחת בכתב באופן רשמי עם העתקים ליו"ר הסוכנות ויו"ר הכנסת".
גם יועצים פרלמנטריים זוכים להזמנות לחו"ל, לסיורים בחברות (כמו "גוגל", שאת הסיור בה תיווכה חברת הלובינג שלה, "פוליסי", או חברות המזון סביב הרפורמה לסימון מזון לא בריא). כמובן שיש לסיורים ערך מקצועי שיכול לחזק את הכנסת. אלא שהם נערכים בחוסר שקיפות, עצם קיומם אינו מדווח וכפי שמעידים ח"כים בעצמם – אחרי סיור כזה קשה יותר להגיד "לא" לנציגי החברה.
שיטה 5: יש לנו עבודה בשביל המשפחה
ח"כ יקר, הבת שלך מחפשת במקרה עבודה? בדיוק הלקוח שלנו מחפש מישהי!
כשאתה מייצג את התאגידים הגדולים במשק, אתה מסוגל גם לדאוג לג'ובים עבור המקורבים ובני המשפחה של מקבלי ההחלטות בכנסת ובממשלה. במקרי קיצון אתה יכול אפילו לסייע למקבל ההחלטות עצמו בימים שלאחר הכהונה. ישנם חברי כנסת שיודעים לעשות את החישוב הפשוט. "היום הם יסייעו להעברת חוק שייטיב עם לקוחותיו של הלוביסט, וביום מן הימים הם יוכלו לצפות לנחות על הכיסא המפנק של דירקטור אצל אחד הטייקונים הגדולים – שרי אריסון, דנקנר וכו'. זה לא סוד וזו השיטה הרווחת", מתאר בפנינו אחד מהיועצים הפרלמנטריים.
במדינת ישראל, שבה הבחירות מתרחשות בדרך כלל לפני הזמן ובכל קדנציה נפלטים לפחות שליש מהח"כים, מדובר בתמריץ חשוב במיוחד. לאחר שהשתכרת כ-43 אלף שקלים בחודש וזכית לרכב ולתקציב הוצאות של 100 אלף שקלים לשנה, קשה לחזור לעבודה אפורה.
לחצו כאן לכתבה שמראה איפה עבדו חברי הכנסת לפני הכנסת
לא מעט מהם הופכים לאחר מכן לדירקטורים (ראו אינפוגרפיקה), אבל לעתים לא צריך לחכות עד היום שאחרי. תמריץ נוסף הוא הטבות למקורבים ולבני משפחה.
ב-2015, עם פרוץ פרשת השחיתות שבמרכזה עמדה ח"כ פאינה קירשנבאום, נחקרה בתה של האחרונה באזהרה במשטרה. החשד היה שהבת קיבלה משרה בהתאחדות מגדלי הבקר, במסגרת כספי שוחד שחברת הכנסת קיבלה מגוף זה, מבלי שיש לה מומחיות בנושא. ב-2016 התיק נגד הבת, מיטל, נסגר מחוסר ראיות ביחס לחלק מהעבירות שבהן נחשדה ומחוסר עניין לציבור ביחס לעבירות אחרות.
"זכור לי מקרה של שר שסייע ללוביסט בחברה שלי ובתמורה הופנו לקוחות למשרד עורכי הדין של אשתו", מספר לנו לוביסט בכיר. משיחותינו הרבות עם שדלנים נוספים ועובדים בכנסת, עולה תמונה שלפיה חלק מהלוביסטים מתפקדים כ"רכזי כוח אדם": הלוביסט, המצוי בתווך שבין ההון לשלטון, ובידיו נגישות לבנקים ולחברות התקשורת, המזון והתרופות, הופך לכתובת עבור מקבלי ההחלטות ומקורביהם, לצורך עבודה עתידית ומתגמלת.
ח"כ לשעבר עינת וילף חולקת על כך שמדובר בתופעה: "אף חבר כנסת לא באמת חושב שזמנו קצוב, זה עניין מנטלי – הוא מאמין שהוא בכנסת כדי להישאר. לכן, מופרך לחשוב שסיוע לאינטרסים שמקדם הלוביסט בהווה תסדר לו עבודה עתידית".
שלח לחמך
מאידך חבר הכנסת לשעבר ראלב מג'אדלה (העבודה), סיפר בעבר לתומר אביטל על חברת הייעוץ שפתח ושסייעה, בין השאר, לקק"ל ולחברות שמבקשות לפעול במגזר הערבי. "ביום שאחרי מרוויחים פי שלושה מאשר בכנסת", אמר מג'אדלה בגילוי לב והוסיף: "יש לי הרבה הצעות להיות דירקטור, אך אני עושה מה שאני רוצה. כל מי שרוצה לעבוד בחברה הערבית בלי להסתבך – עובר דרכנו".
כשנשאל מה הסוד שלו לפרנסה טובה, אמר: "הניסיון העשיר בעבודה הציבורית עוזר לי. הייתי יו"ר ועדת הפנים והסביבה במשך שנתיים וחצי, זה נתן לי המון בתחום הבנייה והסביבה. אני עובד, למשל, עם חברה שעוסקת במחזור בירדן. הקשרים והניסיון בכנסת גם הם תורמים. כשאתה בכנסת אתה עוזר לכולם – זה שלח לחמך על פני המים. זה משתלם כלכלית ומשתלם ציבורית". מג'אדלה נשאל אם הוא מתגעגע. "בתור אופוזיציונר אין לי מה לעשות בכנסת, זה עינוי", הוא עונה. "מה יש לעשות שם חוץ מלהגיש שאילתות ולריב עם סמוטריץ' וחבריו? לא חבל על האנרגיות והעצבים? בשנים האחרונות התקדמתי כלכלית כמו שלא התקדמתי ב-30 שנה, והכל ביושר ובמקצועיות".
שיטה 6: לפעול במשרדי הממשלה ולא בכנסת
עם כל הכבוד למערכת התמריצים המגוונת של הלוביסטים מול הח"כים, יש מי שמצביעים על בעיה אחרת בליבת מנגנון קבלת ההחלטות: הלובי מול הממשלה.
החוק המסדיר כיום את עיסוק הלוביסטים נסוב סביב פעילותם בתחומי הכנסת בלבד. האבסורד טמון בכך שברגע שהם עוזבים את הש"ג בכנסת – הלוביסטים יכולים לפעול מבלי להידרש לשקיפות מינימלית. פגישות במשרדי הממשלה עם פקידים בכירים, פגישות עם חברי כנסת ושרים בבתי קפה, מפגשים בין לקוחות תאגידיים לבין נבחרי ציבור במשרדי חברות הלובינג: כל אלו פרקטיקות מתחת לרדאר ששמענו עליהן ללא הרף בריאיונות שקיימנו. תבינו, אמנם הלוביסטים צריכים לפרסם את שמות לקוחותיהם, אך רק אם הם פועלים לטובתם מול הכנסת. במקרה שהם פועלים למען תאגיד גדול בתוך משרד האנרגיה – שם הלקוח יישמר בעלטה.
מה ממדי התופעה ואילו בעיות היא מייצרת?
"ישיבה של חברת הלובינג מול גורמי הרשות המבצעת, קרי גורמי ממשלה, אינה מוגדרת כלוביסטית, שכן פעילותם מעוגנת רק בחוק הכנסת", אומר לנו החוקר ד"ר אסף שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה.
גטניו מוסיף כי "לכאורה, החוק מגדיר ללוביסט מה מותר לו ומה אסור, אבל כשהוא חוצה את הכביש למשרד האוצר, לא חלה עליו כל מגבלה. הוא כבר אינו לוביסט". גורמים המכירים מקרוב את עבודת הלובינג מעריכים שהשדלנות במשרדי הממשלה היא האפקטיבית ביותר – "ברגע ששכנעת את מנכ"ל המשרד הממשלתי, עשית 90% מהעבודה".
הכנסת – חוק הלוביסטים חל רק פה. צילום: Joshua Paquin
פעמים רבות הלובי מצליח להרוג יוזמה כשהיא עוד בחיתוליה, כלומר במהלך גיבושה במשרדי הממשלה, ולציבור ולח"כים לא יהיה מושג. אחת מהפרקטיקות שאליה נחשפנו לראשונה בריאיונות אלו, היא שהלוביסט יפעיל משרד ממשלתי אחד נגד משרד ממשלתי אחר. השדלן יוביל להגשת "ערר" או התנגדות של המנכ"ל. ברגע שאין הסכמה ממשלתית רחבה לקידום יוזמה – היא תיגדע באיבה. על כך נאמר שאם לסוסים היו לוביסטים כנראה שלא היו מגיעות המכוניות.
"אם אתה מתחיל את הלובינג בכנסת, זה לובינג רע, וסימן שאתה בבעיה", אומר תומר עמיר ממשרד "גורן אמיר". התמונה המצטיירת היא שעיקר הלובינג מתקיים במשרדי הממשלה, אולם החוק כלל אינו מתייחס אליו כלובינג. בריאיון ל"שקוף" מצטרף היועץ האסטרטגי ליאור חורב לתיאור התופעה: "יש מארג עצום של עבודת שדלנות מול פקידים ציבוריים".
המכון הישראלי לדמוקרטיה, שחקר את שוק הלוביסטים הישראלי, הדגיש שהעובדה שאין רגולציה על פעילות השדלנים במשרדי הממשלה "פוגעת קשות באפקטיביות של ההסדרה. מצב דברים זה פגום וטעון תיקון".
שיטה 7: דלתות מסתובבות
"יועץ פרלמנטרי, מתוקף המומחיות והקשרים שצבר בכנסת, נמצא במסלול טבעי להעסקה בחברת לובינג", אומר לנו הלוביסט צח בורוביץ'. "אבל החוק קובע עבורם תקופת צינון של חצי שנה לפני הכניסה לשוק הלובינג". ומה לגבי עובדים בלשכת שר במשרד ממשלתי – ראשי מטה לדוגמה? אותם המחוקק שכח. "לאלה אין צינון", מלין בורוביץ'.
לשם המחשה – ראש מטה של מנכ"ל משרד הבריאות, שהוא הרגולטור בנושא מזון, מתפטר וחוצה את הקווים למשרד לובינג גדול המייצג את חברות המזון הגדולות. הוא מכיר את הרגולטור, על אנשי המפתח ונקודות החולשה שלו, ואת כל זה הוא יודע לנצל לטובת עסקי הלקוחות של חברת הלובינג, שאותה עבר כעת לשרת. קמפיין ממשלתי להפחתת צריכת סוכר? סימון מוצרים משמינים או מסרטנים? האיש שחצה את הקווים ללא תקופת צינון הוא האדם האפקטיבי ביותר לסכל זאת, ולהבטיח את הסטטוס קוו מבחינת חברות המזון, על חשבון הציבור.
זו לא תיאוריה. יועצים שמחזיקים בידע רב ובקשרי מפתח, מדלגים ביום שאחרי ללובי. לא סתם ב"פוליסי" עובדים כמעט 30 "לשעברים" מהמערכת הציבורית.
דלתות מסתובבות. צילום: Valerie Everett.
קחו לדוגמה את מקרה היועצת של יו"ר סיעת כולנו, ח"כ לשעבר רועי פולקמן – המביא והמוציא של כחלון במשכן הכנסת. לפולקמן, כמו לאחרים, הייתה יועצת בכירה שהשתתפה בכל הפגישות. יועצת שהייתה חשופה לכל המידע שבו עסק פולקמן מול אנשי מקצוע, שרים ואפילו ראש הממשלה. הנושאים? בין השאר התאגיד, מס דירה שלישית, רפורמה במפעל הפיס והגברת התחרות בבנקים. אותה יועצת דילגה לחברת הלובינג "פוליסי".
מי הלקוחות של "פוליסי"? למשל התאגיד. למשל מפעל הפיס. למשל התאחדות הקבלנים ואיגוד הבנקים. למה ציינו אותם? הציצו בפסקה למעלה ותבינו את הערך של היועצת הזאת. יועצות של השרים חיים כץ, אריה דרעי וישראל כ"ץ עברו כולן לעבוד במחלקת הלובי של ענקית הסיגריות "פיליפ מוריס". בתחקיר הקודם שלנו הראינו כיצד לא פחות משמונה מראשי המשרד להגנת הסביבה עברו לעבוד אצל החברות שעליהן פיקחו. חלקם שימשו למעשה כלוביסטים של המזהמים הגדולים במשק – מול מחליפיהם. ואלו רק דוגמאות.
מה קרה לחוק שביקש להאריך את תקופת הצינון?
חוק של ח"כ מוסי רז (מרצ) ביקש לאחרונה להאריך את תקופת הצינון במעבר משירות ציבורי ללובינג. מה קרה לו?
החוק אף הגדיר תקופת צינון (שמחייבת המתנה לפני עבודה בגופים מסוימים) ליועצי שרים לשנתיים, משהו שעד היום פשוט אינו קיים. "בכל העולם קיימת מגמה של הארכת תקופת הצינון, אבל בישראל נבחרי הציבור מסרבים להילחם בתופעת הדלתות המסתובבות, ומאפשרים הלכה למעשה לנושאי משרות בכירות להמשיך ולסלול את הקריירה העתידית שלהם על חשבון תפקידם הציבורי הנוכחי", אומר רז.
החוק נפל. אגב, בין המצביעים נגד היו גם ח"כים מהאופוזיציה. כששאלנו את חיים ילין מיש עתיד מדוע הצביע נגד הסביר: "רוב היועצים הם צעירים. למה הם צריכים לחכות לעבודה? שישה חודשים זה בסדר. שנתיים זה יותר מדי. חוץ מזה מנכ"לים של משרדי ממשלה יכולים לעבור בלי צינון. אז צריך פרופורציה. אנשים ייפגעו מהחוק. צריך צינון, אבל ברמה האסטרטגית".
אבל הם לא עוברים לסתם עבודה, הם עוברים לעבוד בחברות לובי שינצלו את הקשרים שלהם נגד הציבור
ילין: "אני לא עובד עם לוביסטים, אבל יש כאלו כמו "לובי 99" שאני לא מוכן לוותר על חוות הדעת שלהם".
אבל למה זה בסדר ששנייה לפני כן יעבדו בכנסת?
ילין: "צריך בין שלושה לשישה חודשים. זה עונש מספיק גדול לבחור צעיר".
לעתים הדלת המסתובבת – מסתובבת שוב
דנית אמיתי עבדה במזכירות סיעת הליכוד בכנסת, משם עברה לתפקד כלוביסטית ב"פוליסי" ואחרי שנתיים חזרה לתפקיד בסיעת הליכוד. כפי ששבי גטניו סיפר בריאיון, וכפי שראינו במו עינינו, אמיתי יושבת מול הח"כים פעם כמייצגת אינטרסים ופעם כעובדת בסיעה. אחד המקרים החמורים של דלת שהסתובבה פעמיים הוא רומן גרביץ, שעבד שנים ב"פוליסי" ואז עבר לנהל (!) את ישראל ביתנו.
גם במקרה זה היה חוק על הגריל שעשוי לצמצם את התופעה: חברי הכנסת שלי יחימוביץ' ורועי פולקמן, ביחד עם "לובי 99" (גילוי נאות: תומר אביטל לוקח חלק במיזם), הגישו עוד ב-2016 הצעת חוק נוספת להסדרת פעילותם של לוביסטים מחוץ לגבולות הגזרה של הכנסת, ובמוקד – תקופת צינון של שנה לפקידי ציבור לפני מעבר לעבודה בחברת לובינג. החוק גם היה אמור להגדיר את כל המעאכרים חד וחלק כלוביסטים נקודה.
שיטה 8: המאכערים – חופשיים כציפורים
בשנים האחרונות התרגלנו לשמוע גם על "מאכערים" למיניהם, המתרוצצים במסדרונות הכנסת והממשלה ומנסים לקדם אינטרסים של עצמם, של חבר או של קבוצת אינטרס העומדת מאחוריהם. הם עושים זאת ללא שום פיקוח.
בניגוד ללוביסטים הרשומים, המאכערים אינם עונדים את התג המזהה אותם כעוסקים בשדלנות, ולכן הם פועלים באופן יחסית חופשי בכנסת: הם יכולים להיכנס ללשכות הח"כים, להסתובב בוועדות ולהשפיע על מקבלי ההחלטות – בקיצור, כל דבר שאסור ללוביסטים רשומים. אלה הם "לוביסטים שחורים", כפי שהם מכונים בז'רגון הפרלמנטרי.
אחד המאכערים שהסכים לדבר איתנו סיפר כיצד הצליח לשכנע ח"כים להכניס לחוק שקשור לתחום התקשורת תקנה שפתחה שוק מסוים לחברה שאותה ייצג. את הח"כים שכנע שאיננו לוביסט "רגיל" משום שהוא עושה את זה למען מדינת ישראל; ברגע שהתקנה תעבור חברות ישראליות יוכלו לפרוץ לשווקים בחו"ל. הוא הודה בפנינו שלא סיפר לח"כים על דמי ההצלחה שהובטחו לו תמורת העברת התקנה (שאכן אושרה בזכות קשריו במשרד התקשורת ובוועדת הכלכלה). הוא לא ענד סרט כתום ביושבו בדיונים בכנסת – ולא חשש כלל מסנקציה בנושא.
אולי אתם מדמיינים מאכער כאדם בעל הופעה וסגנון מסוים. שכחו מזה. הם באים בכל הצורות. המאכער המוזכר מעלה הוא רהוט, כיהן כבכיר בחברה מוכרת, והוא בעל תארים מתקדמים. הוא בין המומחים הגדולים בתחומו. ועדיין, בסופו של יום, החברה ששכרה אותו זכתה ליתרון מובנה בקו הזינוק מול כל מי שלא מחזיק באמצעים לשלם לאותם מומחים.
מי עוד נהיה "לוביסט שחור"? פקידים בכירים לשעבר, חברי מרכז מפלגה, יח"צנים בכירים או עורכי דין ידועים – כל אלה עלולים לקדם מתחת לרדאר אינטרסים עסקיים. אפילו שדרני ספורט כמו דני נוימן. נוימן, למשל, פעיל בליכוד בעשורים האחרונים, גבה אלפי דולרים מלקוחותיו העסקיים עבור פתיחת דלתות אצל בכירים בשלטון ובפרט במשרד התחבורה, כפי שנחשף בחדשות 2.
הבעיה המרכזית היא שהשקיפות של הלוביסטים השחורים עכורה אפילו יותר מזו של הלוביסטים הרשומים. הם פועלים במחשכים:
לא ניתן לזהותם במסדרונות הכנסת.
לא ניתן לדעת מי הלקוחות שלהם.
תופעת הלוביסטים השחורים עולה שוב ושוב בשיחותינו עם לוביסטים רשומים, כתופעה המכתימה ענף שלם. "יהודה אבידן, משה ליאון, שלום שלמה, ניר חפץ ואחרים עושים עסקים באפס שקיפות ומשפיעים יותר מאיתנו", טוען אחד הלוביסטים.
הלובי השחור אינו נעלם מעיני הנהלת בכנסת
במהלך הכנסת ה-20, עו"ד אייל ינון, היועץ המשפטי של הכנסת, שיגר בפעם השנייה מכתב לח"כים ובו הוא הזהיר אותם "מפני פעילי מפלגות המקדמים אינטרסים כלכליים תמורת תשלום מבלי להיות רשומים כלוביסטים בכנסת". לדבריו, מדובר ב"פעילות פלילית ומי שמורשע בה – דינו כלוקח שוחד". אולם אזהרותיו נפלו על אוזניים ערלות.
למעשה, ניתן לומר שמאז נחקק חוק הלוביסטים ב-2008, ובמיוחד לאחר התחקירים שפורסמו והצרו (גם אם במעט) את צעדי הלוביסטים הרשומים ("הלבנים"), נוצר ואקום שדווקא הגביר את השפעתם של הלוביסטים השחורים בכנסת. כלומר, בעלי הכוח והשררה לעתים ילכו במכוון ללוביסטים השחורים שהפיקוח עליהם אינו קיים, כדי לזכות בהשפעה גדולה יותר.
הלוביסטים השחורים רק מרוויחים מהפרצה בחוק
די להתבונן בפועלו של ניר חפץ, יועצו לשעבר של בנימין נתניהו, המצוי במוקד החשדות בפרשיות השחיתות של העת האחרונה. הדילוגים של חפץ בין תפקידי עריכה בכירים בעיתונות, ייעוץ למשפחת נתניהו וייעוץ אסטרטגי לגופים עסקיים, הציבו אותו בצומת רב עוצמה שבין בעלי ההון, הפוליטיקאים והתקשורת. ההשפעה שצבר בהחלט שימושית עבור לקוחותיו העסקיים. מקצתם: אי.די.בי (נוחי דנקנר), קק"ל, גינדי השקעות ורשת בתי החולים אסותא.
לקוחות דוגמת אלה שילמו סכומי עתק עבור יכולתו של חפץ לקדם את האינטרסים שלהם. חפץ נהנה אז מיתרון משמעותי – הוא אינו רשום כלוביסט ולכן אינו כפוף לחוק המסדיר את פעילות חברות הלובינג. אבל מאכער כמו חפץ, בהיותו מקושר ביותר, אינו רק מקדם רגולציה שתיטיב עם לקוחותיו. בזמן האחרון אנחנו נחשפים לשדות נוספים שבהם פעל והשפיע.
ניר חפץ. יוצר: רמי זרנגר
ב"המקום הכי חם בגיהנום" פורסם כי ב-2014 נשכר חפץ בידי יו"ר לשכת עורכי הדין כיום, עו"ד אפי נוה (אז ראש לשכת עורכי הדין במחוז תל אביב), כדי לסכל תחקיר שעמד להתפרסם במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", ועבור כך קיבל עשרות אלפי שקלים.
מקרה בוחן 1: איך תחנות הרדיו האזוריות זכו להטבות?
כדי להבין את ממדי פעילות הלוביסטים השחורים, אפשר לגשת לנתונים שאסף אלברט וקסלר ופורסמו בכתבה שערך תומר אביטל בנושא. וקסלר, דוקטורנט במכון דבלין לטכנולוגיה שמתמחה בחוק הלוביסטים בישראל, העריך כי "30% מהלובי בישראל הוא שחור. יש עוד 20% של עורכי דין שאינם נרשמים כלוביסטים. כלומר, חצי מקהל הלוביסטים כלל אינו רשום. ויש תופעות נוספות שלא נספרות. למשל, אחד היועצים הפרלמנטריים שדיברתי איתו משלים הכנסה בערב כלוביסט". היועץ האסטרטגי ליאור חורב מביא בריאיון ל"שקוף" אומדן דומה: "יותר ממחצית פעולות הלובינג הגסות בישראל אינן מבוצעות בידי משרדים מורשים".
ח"כ מיקי רוזנטל מספר על תופעת הלוביסטים השחורים בכנסת דרך הצעות החוק שהוגשו בשנתיים האחרונות בנוגע לתחנות הרדיו האזורי, הצעות שקודמו בידי חברי כנסת מהליכוד. את שתי ההצעות, האחת להגדלת זמן הפרסום ברדיו והשנייה להקמת תחנות חדשות ללא מכרז, יזם דוד בן בסט, הבעלים של תחנות "רדיו לב המדינה" ו"רדיוס", שהיה בעברו חבר מרכז ליכוד.
"זו אחת הדוגמאות הנוראיות ללובי שחור", אומר רוזנטל, "החוק איפשר פריסת זמן פרסום רב יותר בתחנות הרדיו האזוריות, ולכאורה יש בכך הגיון. אלא שיש חברי מרכז ליכוד שהם בעלי תחנות רדיו, והם מקבלים כל הזמן הטבות". לדברי רוזנטל, "על פניו זה לא נראה כהטבה, זה הרבה פעמים מנומק בנימוק מקצועי, לא כתוב על זה שוחד פוליטי". אבל החוקים האלו עברו בזכות לובי שחור אינטנסיבי לכאורה. בו בזמן ח"כים זכו לריאיונות בתחנות הרדיו של בן בסט, הוא התרוצץ בין לשכות הח"כים והוועדות ולא ענד סרט כתום ולו לרגע אחד.
מקרה בוחן 2: לבנת פורן מרכיבה נבחרת חלומות לוביסטית
כשמגיעות רפורמות שמסוכנות במיוחד לרווחי תאגיד מסוים – אותו תאגיד עשוי לייצר נבחרת עוצמתית במיוחד שתהיה מורכבת מלוביסטים "לבנים" ו"שחורים" גם יחד.
רוזנטל קידם את הצעת "חוק לבנת פורן", שעסק בהפחתה משמעותית של שכר הטרחה שגובות חברות למימוש זכויות, ובראשן חברת "לבנת פורן".
מודעה שפרסם איגוד החברות למימוש זכויות בניסיון לעצור את החוק
עד אותו זמן, החברות גבו בין 18% ל-20% מהקצבה החודשית של נפגעים למשך ארבע שנים, בנוסף לדמי פתיחת תיק במחיר של כ-2,000 שקלים. "חברות מימוש הזכויות גייסו את לשכת עורכי הדין, את חברות הלובי 'פוליסי' ו'גלעד' וחברות יח"צ, הם גייסו גם את נורית אלשטיין, לשעבר היועצת המשפטית של הכנסת, ואת משה ליאון, מקורבו של אביגדור ליברמן", מספר רוזנטל. "כל אלה ביחד בלמו את החוק בכנסת ה-19, אף שכבר עבר בקריאה בוועדה בכנסת". לבסוף, לאחר דרך ארוכה ולמרות ההתנגדויות והלחצים, אישרה הכנסת ה-20 את החוק.
(למיטיבי לכת – אל תפספסו כתבה מורחבת בנושא של שרון שפורר)
זירה נוספת בכנסת שבה פועלים הלוביסטים השחורים ביתר שאת וללא כל אכיפה היא מזנון הכנסת. חברי מרכז הליכוד יושבים שם עם השרים. ח"כים מספרים ש"המאכערים מציעים שם לשרים הצעות ויש גם בקשות לעזרה למקורבים. מספיק להכניס למזנון הכנסת מצלמה נסתרת כדי לראות אותם בפעולה".
אגב, מלבד לשכות הח"כים, גם למזנון הכנסת אסור ללוביסטים הרשומים כיום להיכנס, אך האיסור לא חל על מי שאינו לוביסט באופן פורמלי, קרי אלה המוגדרים אנשי יח"צ, פעילים מפלגתיים ויועצים אסטרטגיים.
שיטה 9: נחסל אותך בפריימריז
יש המתייחסים גם לוועדי העובדים הגדולים כלוביסטים בלתי רשמיים, אך יחד עם זאת אפקטיביים במיוחד. ח"כ רועי פולקמן, חבר בוועדה שכונסה ב-2016 במטרה לדון ברפורמה במכון התקנים, מספר ל"שקוף" על ניגוד עניינים מצד אחת הח"כיות בישיבה, ח"כ מיכל בירן, ממובילות המאבק ברפורמה. "בתחילת הישיבה היא נתנה גילוי נאות לגבי אחיה, שי בירן, המכהן כמנכ"ל האגף לכלכלה בהסתדרות ומטפל בנושא של מכון התקנים. מה שהיא לא ציינה זה את המעורבות העמוקה של מפלגת העבודה בוועד העובדים של מכון התקנים".
מבקר המדינה בדק חשד שיצחק רוזנברגר, בכיר במכון התקנים ופעיל במטה הבחירות של מפלגת העבודה ב-2015, קיבל 30 אלף שקלים בחודש למשך ארבע שנים – מבלי שמילא תפקיד ספציפי. מיכל ושי בירן, אם כן, דיברו באותה ישיבה נגד הצעת החוק "לשבירת המונופול של מכון התקנים", מבלי לציין את הקשרים ההדוקים מאוד בין ועד העובדים של מכון התקנים לבין מפלגת העבודה.
בירן גם הצביעה בהמשך נגד חוק לשקיפות בהסתדרות העובדים. ח"כ רוזנטל, מאידך, סיפר לנו כיצד נכנס לרשימת החיסול של יו"ר ההסתדרות דאז אבי ניסנקורן לאחר שקידם חוק בעד השקיפות בהסתדרות (צפו בסרטון בנושא).
יו"ר ההסתדרות, אבי ניסנקורן. צילום: Nizzan Zvi Cohen
דרך הפוכה להשפיע על הח"כים מחוץ להסתדרות היא פשוט להתפקד בסיטונות ולייצר קבוצת לחץ. אנו לא מתכוונים לליכודניקים החדשים שמנסים לקדם את הערכים של חבריהם, אלא לחברות מסחריות. כך, לדוגמה, התפקדו לליכוד מאות מעובדי "כי"ל', בניסיון למנוע ביטול הטבת מס שלהם. אנשי העמותה השנויה במחלוקת "קבלה לעם" פקדו אלפים לליכוד במטרה להשפיע, ואפילו קהילת האבות הגרושים הצטרפו לליכוד במהלך מתוחכם שאכן הוביל את חברי הכנסת יואב קיש וגילה גמליאל להילחם לשנות את כללי חזקת הגיל הרך – לטובת האבות. יאיר כץ, יו"ר ועד התעשייה האווירית ובנו של שר הרווחה דאז, אף הודה בריאיון פומבי שדרבן עובדים להתפקד לליכוד כדי לצבור כוח פוליטי שהשפיע על ההחלטות סביב תחום החלל.
לוביסטים מודעים לכך ולא אחת ממליצים ללקוחות – תתפקדו ויהיה לנו קל יותר לפתוח לכם דלתות.
שיטה 10: מסכי עשן ותיאום אינטרסים
הלוביסטים המובילים יודעים למקסם עד תום פינות בלתי מוסדרות בחוק הישראלי. אחת מהן מכונה תופעת הייצוג המקביל. "אין חוק המגביל את מקבץ הלקוחות של חברת לובינג", אומר שבי גטניו. "'פוליסי', לדוגמה, יכולה לייצג כמה חברות מתחרות באותו שוק: 'אסם', 'תנובה' ו'שטראוס'. וכך ייתכן שייווצר לובי מסחרי על חשבון האינטרס הציבורי. נגיד, חוק המגביל את הריכוזיות בשוק המזון, שאליו מתנגדות כמה חברות מובילות המיוצגות בידי אותו לוביסט".
סגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, משוחח עם מנכ"ל פוליסי, ארז גיל-הר.
מצבים אלה מעלים חשש לבעיית הגבלים עסקיים: תיאום אינטרסים בין החברות באמצעות הלוביסטים נגד הגברת הפיקוח עליהן, לדוגמה.
בעיה נוספת: ניגוד עניינים. שרת הבריאות לשעבר יעל גרמן, בריאיון ל"שקוף", מספרת על הסכנות שבייצוג המקביל, שאליו נחשפה בתפקידה – למשל בשוק הסיגריות: "'פיליפ מוריס' (חברת הטבק הגדולה בישראל ואחת מחברות הטבק הגדולות בעולם, ת.א וג.מ) מיוצגת בידי 'פוליסי', שמייצגת במקביל את קופת חולים מכבי. זו אותה קופת חולים המציעה ללקוחותיה סדנאות לגמילה מעישון. זה ממש ניגוד עניינים".
"פוליסי" ייצגה במקביל את איגוד חברות התרופות בהתאחדות התעשיינים – אותן חברות התרופות שמכניסות כסף ממוצרים המטפלים במחלות הנגרמות מעישון הסיגריות של "פיליפ מוריס". ומה באשר לחברת "גלעד יחסי ממשל ולובינג"? אותו דפוס: הלוביסטים שלה ייצגו מצד אחד את חטיבת יצרני הסיגריות באיגוד לשכות המסחר, וביד השנייה גופים כמו ההסתדרות הרפואית, האגודה לזכויות החולה, קופת חולים מאוחדת, מגן דוד אדום ועוד.
עישון בישראל אחראי למותם של 8,000 בני אדם בשנה, פי 20 מקורבנות תאונות הדרכים לדוגמה, אבל קורבנות העישון לא זוכים לכותרות ענק בעיתונות.
איך הלוחם בלוביסטים שבי גטניו נלחם בתופעה?
הלוחם בלוביסטים שבי גטניו שיגר מכתבים לעשרות גופי בריאות כמו קופות החולים מכבי ומאוחדת, אסותא, זק"א, "סופר פארם", מגן דוד אדום, חטיבת האחיות ועוד רבים. הוא יידע אותם שהם מיוצגים בכנסת בידי חברת לובינג המייצגת במקביל חברת טבק. גטניו, בחוצפה הרגילה שלו, סיים בבקשה מהארגונים לסיים את ההתקשרות עם חברת הלובי. אך המכתבים נכשלו. אולי הם אפילו לא נפתחו. חוץ מאחד. בעמותה לסרטן הריאה בישראל ענו לגטניו שהזדעזעו לגלות את הייצוג החופף ופרשו מ"גלעד לובינג".
גטניו הצליח לקדם דיון בנושא בכנסת, ואף הגשת הצעת חוק שתאסור על ניגוד העניינים – אך השרים החליטו להפילה. תופעת הייצוג המקביל, לדעת גטניו, פוגעת בתחרותיות במשק ויכולה, תאורטית לפחות, להפוך את חברות הלובינג למגרש שבו ניתן לעקוף את חוק ההגבלים העסקיים ולתאם אינטרסים בין לקוחות מתחרים המיוצגים בידי אותה חברת לובינג.
זה לא קורה רק בבריאות. כמעט כל ענף הבנקאות מיוצג בידי "פוליסי" באמצעות "איגוד הבנקים". זה כולל את "מאסטרקארד" העולמית, את חברת "הפניקס" המעניקה גם היא אשראי ועוד. כולם היו תחת חברת לובינג אחת. חוץ מלהביא מכפיל כוח משמעותי מול הח"כים, הייצוג הכפול הזה יכול לעזור גם ללקוחות עצמם.
איש עסקים מספר כיצד פעולותיה של אחת מחברות הלובי כמעט וטרפדו כך את הרפורמה הידועה להגברת התחרות בשוק הסלולר. "באותם ימים מדינת ישראל ציפתה בכיליון עיניים לתחרות בתחום הסלולר, כשהרפורמה התקדמה והגיעה לוועדות הכנסת", הוא סיפר. "לפני הדיונים בכנסת, היו יושבים בכירי החברות בשולחן אחד, אצל בוריס קרסני במשרד הלובי של "פוליסי" שמייצג אותן. כל זה בשעה שעם ישראל משוכנע שמדובר בחברות המתחרות זו בזו בצורה חריפה".
למעשה, מסביר איש העסקים, החברות הגדולות "סלקום", "פרטנר" ו"פלאפון" יכולות לשבת ביחד בכסות חוקית של "פורום החברות הסלולריות", גוף שקיבל היתר מהממונה להגבלים עסקיים להיפגש, אולם אך ורק סביב נושאי קרינה ואנטנות סלולריות, ולא בענייני תחרות בשוק. נצא כמובן מנקודת הנחה שאינם עוברים על החוק, אולם אין שקיפות על הפגישות האלו, והציבור הרחב לא יכול לדעת מה באמת קורה בין המתחרות האלו סביב שולחן הלוביסטים שמייצגים אותן.
מה קרה ליעל גרמן כשניסתה להילחם באנטנות?
גם השרה לשעבר גרמן נכוותה מהאינטראקציה עם לוביסטים, דווקא בזירה המוניציפלית בתקופת כהונתה כראשת העיר הרצליה. "באותה תקופה יצאתי נגד חברות הסלולר, שהתנהגו כגנבים בלילה והקימו אנטנות סלולריות ללא היתר וללא אפשרות להתנגד. תושבים היו מתעוררים בבוקר ומגלים שיש להם אנטנה מול הפרצוף", סיפרה גרמן ל"שקוף".
"ניהלתי מאבק", גרמן ממשיכה. "ומולי יצאו ראש הפורום ולצידו 'פוליסי' (שסיפקה שירותי לובינג לפורום החברות הסלולריות, ת.א וג.מ). ראש הפורום איים עליי במפורש שבגלל המאבק שלי הוא ינתק את כל הרצליה ואז נראה איך התושבים יקבלו אותי. פניתי לממונה על ההגבלים העסקיים ואמרתי שיש פה פעולה בלתי חוקית ואז פנו אליו ואיימו עליו והוא נרגע וירד מהאיום. הוא קיבל מכתב מאוד חריף".
ח"כ יעל גרמן, לשעבר ראש העיר הרצליה. יוצר: Gywst
היא גם טוענת שחברות הסלולר יצרו פורום שהיה מנוגד לחוק ההגבלים העסקיים, במובן של תיאום המהלכים סביב התחרות על החבילות והמחירים, כמו קרטל. "הן תיאמו הכל", טוענת ח"כ גרמן, אולם ב"פוליסי" הדגישו שאין זה כך.
שיטה 11: מה, אתה לא רוצה להכיר את פרופסור X? התהדרות במומחים בעלי שם
עוד דרך שבה הכסף הגדול יכול לקנות השפעה היא שכירת מומחים שיציידו את חברי הכנסת בחוות דעת מקצועיות שמסבירות למה התאגיד צודק – והממשלה טועה. זה משלים את סעיף 1, שכן כאן הלוביסטים (ולמעשה התאגידים) – ממש יוצרים בעצמם את המידע.
כך, למשל, חברת "פרטנר", שפחדה מהרפורמה בשוק הסלולר בתחילת העשור, התקשטה בפרופ' ירון זליכה בעל התדמית החברתית. החשב הכללי לשעבר באוצר נימק במסמך רשמי מטעם "אורנג'" מדוע צריך למתן את הורדת דמי הקישוריות.
ירון זליכה – כתב מסמך רשמי מטעם אורנג'
גם הבנקים שוכרים שוב ושוב בכירים באקדמיה כדי להילחם ברפורמות, כפי שנחשף ב"מקום הכי חם בגיהנום". כך, לדוגמה, קרה ששני פרופסורים למשפטים מאוניברסיטת ת"א, שרון חנס ואסף חמדני, כתבו חוות דעת עבור בנק לאומי ש התנגדה לחוק להגבלת שכר הבכירים במשק. פרופסורים כותבים גם חוות דעת לטובת חברות הגז וכן הלאה.
האנשים המעוטרים בתארים הללו יושבים לאחר מכן בוועדות הכנסת ומנסים לשכנע כי התאגיד ששכר אותם צודק, ושההשלכות של התעלמות ממנו – איומות.
לנבחרי הציבור קל יותר להשתכנע מאדם מכובד בעל רקורד אקדמי מוכח. העובדה שאת חשבון הבנק שלו ריפדו קודם לכן מאות אלפי שקלים לעתים תיבלע מבין קורות החיים המרשימים שלו.
ח"כ רוזנטל מספר על מה שאירע סביב הצעת החוק שלו להגבלת שכר הטרחה בתביעה מביטוח לאומי ("חוק לבנת פורן"): "במקרה שלי הלוביסטים גייסו פרופסור נודע שכתב חוות דעת של 40 עמודים שכולה, מתחילתה ועד סופה, היא חוות דעת מוטה, ואותה הוא הציג לוועדה בכנסת". רוזנטל מסכם: "השורה התחתונה של חוות הדעת הייתה שאם החוק שיזמתי יעבור, השוק יקרוס וחברות תיסגרנה. אלא שהחוק עבר לפני שנתיים, ואף חברה לא נסגרה. החברות עדיין חיות טוב, אבל הרווח שלהן פחות חזירי".
אגב, רוב חוות הדעת אומרות בסוף את אותו הדבר: אם הרפורמה תעבור, השוק יהיה הפסדי והחברות ייאלצו לקצץ באיכות השירות לציבור ולפטר עובדים רבים. עכשיו רק תדביקו את שם החברה ושם הרפורמה התורנית – וקיבלתם חוות דעת ובחינם.
שיטה 12: עזוב מעטפה, אעביר לך פשוט לחשבון הבנק תרומה
ולפעמים זה מהמקפצה: שרת המשפטים דאז איילת שקד קידמה הצעת חוק המשרתת את "ארגון המהנדסים והאדריכלים העצמאיים בישראל". כפי שחשף חיים לוינסון, הלוביסט של הארגון הוא ח"כ לשעבר אברהם פורז, שמיודד עם אביה של שקד ותרם לה 10,000 שקלים בפריימריז. זה לא המקרה היחיד. פורז תרם גם לאיתן כבל.
ח"כ לשעבר פורז – תרם גם לשקד וגם לכבל. יוצר: Oyoyoy
אלא שבתחום הזה דווקא יש שיפור: על ח"כים מכהנים נאסר לגייס תרומות לפריימריז בכלל. המימון יגיע מהמדינה. למרבה הצער – החוק לא חל על מועמדים לכנסת, אבל גם זו התקדמות.
וכעת, כשסיימנו למפות 12 דרכים שבהן הלוביסטים מצליחים לזכות ביתרון על האזרח המצוי, נעבור לפרק החשוב ביותר: איך לשנות את זה.
פרק 3
פתרונות אפשריים לענף הלובי
המצב הקיים
ב-2012, לאחר שידור תחקיר "עובדה" על עבודת הלוביסטים, גילינו שהנשיא רובי ריבלין ניסה להעביר הגבלות יותר משמעותיות על הלוביסטים. במבט לאחור, פורס הנשיא לשעבר ריבלין בפני "שקוף" את הצעדים הנוספים שניסה לקדם. כיו"ר הכנסת, לדבריו, הוא ביקש "לתקן את הקוד האתי, באופן שיחייב ח"כים לדווח על שיחותיהם עם לוביסטים – גם אם הם יוזמים הפניה אל הלוביסט, וגם אם להיפך".
עוד אמר הנשיא לשעבר כי ניסה "למסד מסלול הגשת תלונות למקרים של הפרה, מדדים לעבודת הלוביסט בכנסת וקריטריונים להגבלת נוכחות של לוביסטים בישיבות". מה מכל זה מתקיים כיום? לא הרבה. ב-2014 עזב ריבלין את תפקיד יו"ר הכנסת ועבר ללשכת הנשיא לפני שהספיק להשלים את הצעדים החשובים האלו. בלי יו"ר כנסת מחוייב לנושא, הדרך היחידה שנותרה היא חקיקה. אלא שבתחום החקיקה יש לממשלה מונופול ובשנים האחרונות חוסמות הממשלות פעם אחר פעם ניסיונות להרחיב את הרגולציה על הלוביסטים.
נשיא המדינה ריבלין – רצה לתקן את הקוד האתי כאשר היה יושב ראש הכנסת. צילום: חיים צח
ב-2013 הגיש המכון הישראלי לדמוקרטיה מסמך להסדרה רחבה יותר של פעילות הלוביסטים מזו שהונהגה בחוק מ-2008.
המסמך היה אמור להיות בסיס לחוק הלוביסטים המורחב, והיה עתיד לחול גם על עבודת לובינג מול שרים ופקידי ממשלה. יש עתיד, אז מפלגה טרייה, הגישה הצעת חוק על בסיס המלצות אלו. חתמו עליה יאיר לפיד ועדי קול. אולם אחרי שהחוק עבר בקריאה טרומית ויש עתיד זכו לשבחים, החוק נזנח והוכנס לבוידעם.
קול סיפרה לנו בעבר כי הייתה "צריכה את האישור של הנהלת הקואליציה. יריב לוין הבהיר שצריך לקבל את האישור של יולי אדלשטיין וניסה לקבוע פגישה משולשת. הפגישה לא קרתה לכל אורך השנתיים".
למה?
"כנראה אדלשטיין לא רצה. היו אמורים להיות שינויים גדולים – חברי מרכז היו נכנסים להגדרה של לוביסט. לדעתי הם מראש שקלו את זה וזה השפיע. גם הלוביסטים החברתיים חששו שזה יגביל אותם". אדלשטיין סירב להתייחס לנושא.
בשנים האחרונות נעשו ניסיונות נוספים להגברת הפיקוח על שוק הלובינג, אך אלו מסוכלים בשיטתיות בידי הקואליציה. הנה כמה דוגמאות:
ב-2017 עיכבה ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק של חברי הכנסת יעל גרמן ואלי אללוף לטיפול בריכוזיות בשוק הלובינג, ולמניעת ייצוג מקביל של בעלי אינטרסים מנוגדים באותו עניין.
בינואר 2018 הפילה הקואליציה חוק להארכת הצינון לחברי כנסת ועוזריהם לפני מעבר ללובינג.
"לובי 99", בשיתוף חברי הכנסת רועי פולקמן ושלי יחימוביץ', מנסים שוב ושוב ליזום קידום מהיר של הצעת החוק שגיבשו ב-2016 להסדרת פעולתם של הלוביסטים במשרדי הממשלה, קביעת תקופת צינון של שנה לפקידי ציבור לפני מעבר לעבודה חברת לובינג ועוד. אולם החוק תקוע.
לוביסטים בוועדת הבריאות, ארכיון. צילום: עידן בנימין
יועץ פרלמנטרי ותיק התריע בפנינו שהבעיה איננה בתוכן החוקים, אלא באכיפה שכמעט אינה קיימת: "לא אוכפים את חוק הלוביסטים, חד וחלק. לכן אין הרתעה, והלוביסטים בשלהם". גם ד"ר אסף שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מצטרף להבנה הזו: "הבעיה כפולה: חוק הלוביסטים הוא חלקי, וגם מה שכן נחקק – לא נאכף".
החוק הקיים – חלש
ומה באשר לחוק הלוביסטים הקיים? "החוק עצמו מאוד חלש, הוא בדיחה", טוען היועץ הפרלמנטרי. "ענידת התג הכתום לא נאכפת, אף אחד לא מיישם את החוק באמת", אומר היועץ ומוסיף: "יש גורמים בלתי מזוהים רבים המתרוצצים במסדרונות הכנסת, מדברים עם נבחרי הציבור, והם לא עונדים תג כנדרש, אף שהם עוסקים בשדלנות לכל דבר ועניין". וכל זאת להזכירכם – בכנסת. במשרדי הממשלה כלל אין חובה להירשם כלוביסט.
ד"ר שפירא טוען שהבעיה היא אכן אופיו הצר של החוק: "זה מתייחס אך ורק ללובינג המתרחש במסדרונות הכנסת, בוועדות הכנסת ומול עובדי הכנסת. מה באשר ללוביסט הנפגש עם ח"כ מחוץ לכנסת, בבית קפה? החוק לא חל עליו. המדהים הוא שחלק גדול מאוד מהפעילות הלוביסטית הוא כזה בדיוק, ועליו אין אכיפה". בשיחה שקיימנו עמו היה היועץ האסטרטגי ליאור חורב נחרץ לא פחות: "הכנסת זה המקום היחיד שיש בו הסדרת לובינג, אבל הוא לחלוטין לא המקום החשוב ביותר".
"מה באשר ללוביסט הנפגש עם ח"כ מחוץ לכנסת, בבית קפה? החוק לא חל עליו. המדהים הוא שחלק גדול מאוד מהפעילות הלוביסטית הוא כזה בדיוק, ועליו אין אכיפה". ד"ר אסף שפירא, המכון הישראלי לדמוקרטיה
אגב, לא הכל שחור. ב-2016 דוד ביטן הוכיח שניתן לשפר את המצב הקיים אם רוצים והעביר בתוך פחות מחודש חוק שנוסח בידי "לובי 99" וכלל כמה תקנות חשובות. על פי החוק, הלוביסטים חויבו, בין השאר, לציין בדיונים בכנסת מי הלקוחות שהם מייצגים, נאסר עליהם לפנות למרכז המחקר של הכנסת, והוחל צינון של חצי שנה על יועצים פרלמנטריים (אבל לא על עוזרי שרים) בטרם יחליפו תג ויהפכו לשדלנים.
יש פתרונות קלים, ישימים וחינמיים לסוגיית הלובי!
אחרי שפירטנו את הדרכים שבהן השדלנים מצליחים לייצר שינויי מציאות וסקרנו את חולשותיו ופרצותיו של חוק הלוביסטים הקיים, הגיע הזמן לדבר על הפתרונות.
מריאיונות שערכנו עם אינספור נבחרי ציבור, לוביסטים ועובדי כנסת, ומסריקה של המחקרים שנערכו בנושא, גיבשנו סט רחב של אפשרויות להסדרת שוק ייצוג האינטרסים הישראלי.
יש מנעד רחב של התמודדויות עם כשלי השוק הקיימים: החל בחקיקה ושיפור האכיפה, המשך בהגברת השקיפות וכלה ביוזמות אזרחיות יעילות. קראנו את אלו שגובשו במכון הישראלי לדמוקרטיה. שמנו דגש על פתרונות המצויים בהישג יד וללא עלות תקציבית, כאלו שייצרו התרעה בקרב נבחרי הציבור בבואם לתת עדיפות ללוביסטים על פני האינטרס הציבורי.
12 פתרונות לענף הלובי
(1) הסדרת הלובינג המתרחש מחוץ לכתלי הכנסת. השדלנות המתרחשת בבתי קפה, במשרדי הממשלה, במשרדי חברות הלובינג ולקוחותיהן אינה מעוגנת בחוק כיום. יש להפוך אותה לשקופה עבור הציבור הרחב. איך?
לפרסם את כלל הפגישות שמתקיימות בין לוביסטים לבין נבחרים ופקידים בכירים, לרבות נושא הפגישה. לפרסם גם את כל החומרים המועברים ממשרדי הלובינג: ניירות עמדה, טיוטות של הצעות חוק, מחקרים וחומרי רקע.
הגדרת הלובי ככזה המתנהל מול כלל רשויות השלטון (ממשלה, רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות – לא רק הכנסת).
(2) הארכת תקופת הצינון המוטלת על ח"כים ושרים וגם על פקידי ממשלה בכירים ויועציהם, בטרם הפיכתם ללוביסטים (לפי הגדרה רחבה של מושג זה) לארבע שנים (כיום הצינון הנדרש הוא שנה לח"כ וחצי שנה ליועץ פרלמנטרי).
(3) הרחבת שקיפות הלוביסטים:
הלוביסטים ידווחו לכנסת מהו סכום הכסף שהם מקבלים מכל לקוח ומה הם התבקשו לקדם עבורו (ראו פרק 4 על הנעשה בחו"ל להרחבה). הנתונים יתפרסמו באתר הכנסת.
הטלת חובה על הלוביסט ליצירת דוח סיכום פעילות שנתי של פעילותו מול הממשל, שיפורסם באתר הכנסת. כמו כן בפירוט שמות הלוביסטים באתר – יצוין האם הלוביסט עבד בעבר בשלטון, והיכן.
(4) הרחבת השקיפות של מהלכי חברי הכנסת:
כל הצעת חוק פרטית המונחת על שולחן הכנסת תכלול מידע מדויק על המקור שהביא לכתיבת הצעת החוק, ותציין מי הגוף או האדם שכתבו את הצעת החוק עצמה – כפי שהציע רן מלמד.
שקיפות בסיורים של מקבלי ההחלטות ויועציהם בחברות מסחריות: עדיף כמובן שראשי החברות עצמם יעלו לרגל לירושלים לפגישות עם מקבלי ההחלטות ויועציהם, אלא אם מדובר בסיור שבו למראה עיניים ערך מיוחד. במקרה זה מומלץ שח"כים ידווחו על סיורים אלו שלהם ושל יועציהם – ואלו יתפרסמו באתר הכנסת, כפי שמתבצע ביחס לטיסות הנבחרים במימון גורמים זרים.
(5) הרחבת סנקציות: ביטול היתרי כניסה באופן קבוע והטלת קנסות כספיים על הפרת החוק. ד"ר שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה: "יש להחמיר מאוד את הענישה על העבירות הקשורות לשדלנות ואף להפוך אותן לפליליות, כך שניתן יהיה להיכנס למאסר בגינן. מהו העונש החמור ביותר כיום על עבירות אלה? שלילת היתר כניסה לכנסת (לזמן קצוב, ת.א). זו בדיחה".
(6) הגבלת נוכחות לוביסטים בשעת הצבעות בוועדות הכנסת ובדיוני מפתח על רפורמות כלכליות. מניעת השתתפותם של שדלנים בהצבעות הוועדה תסייע לחברי הכנסת להצביע רק לאחר שהעמיקו בכל נושא, ותמנע לחישה על אוזנם ברגעי מפתח.
הלוביסט אלון גלרט בכנסת, ארכיון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
(7) הרחבת הגדרת מי הוא לוביסט: החלת חוק הלוביסטים על חברי מרכז, עמותות, עסקנים ומאכערים שעוסקים בשדלנות וגם אלו העוסקים בלובינג "אין האוס", כלומר, לוביסטים פנים ארגוניים כמו אנשי מחלקות הרגולציה והמחלקות המשפטיות של תאגידים וארגונים גדולים.
(8) מינוי נושא תפקיד חדש בכנסת שיהיה אחראי לפקח על אכיפת חוק הלוביסטים מול הכנסת. ד"ר שפירא מרחיב על הרעיון בשיחה עמנו: "חשבנו להקים רשות עצמאית, עם סמכויות אכיפה, שתפקח ותפרסם דוח שנתי. מעין מקבילה קטנה למבקר המדינה, העוסקת רק בשמירה על תקינות עבודת הלוביסטים מול מקבלי ההחלטות". ח"כ רוזנטל מוסיף: "להקים צוות ברשות להלבנת הון או במבקר המדינה, שתפקידו יהיה לאתר את הלובי השחור ולהבחין אותו מפעילות הלובי החוקית".
(9) מומחית אחרת עמה שוחחנו רואה את פירוק הריכוזיות בענף כדרך היחידה להסדרת השוק: "כיום חברות הלובינג נהנות מריכוזיות אדירה וממשאב ציבורי שהוא אישורי כניסה ללא הגבלה לכנסת. אפילו נבחרי ציבור אינם מקבלים את המשאב הזה". לדבריה, אם תצא הנחיה שלפיה הכנסת מאפשרת שניים-שלושה היתרי כניסה בלבד לכל חברת לובינג, נראה ביזור של הענף. עוד היא אומרת: "צריך גם לא לאפשר לחברת לובינג לייצג יותר מ-10-15 לקוחות, או לחלופין – להגביל את שווי ההון המיוצג בידי החברה".
(10) בכיר לשעבר בכנסת חושב שדווקא הגבלת החקיקה יכולה לנטרל את יכולת ההשפעה של הלוביסטים על חברי הכנסת: "אם היינו פרלמנט נורמלי, לכל ח"כ הייתה אפשרות להגיש חמש הצעות חוק בלבד במהלך קדנציה. כך, כל ח"כ היה חושב היטב לפני שהוא מגיש הצעות חוק פרטיות בסיטונות (בקדנציה מוגשות אלפי הצעות חוק פרטיות ופחות מ-5% מהן מתקבלות. ת.א וג.מ)". אפשרות נוספת היא שחוק יקודם רק אם חתומים עליו לפחות עשרה ח"כים נוספים או שהוא נהנה מגב של לפחות 10,000 חתימות מהציבור.
הגבלת חקיקה או גיוס תמיכה ציבורית טרם התנעת ההליך עשויה להוביל נבחר לקדם רק חוקים שישרתו אינטרס רחב ככל הניתן – ולא לבזבז את המכסה על בעלי אינטרס צרים.
לינור דויטש מלובי 99. צילום: תומר אפלבאום
(11) ההצעה התקציבית היחידה שלנו: הגדלת משאביו של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כדי לספק מענה משופר ליתרון המקצועי המובנה כיום של שירותי המחקר מטעם חברות הלובינג. בכירים אחרים שעמם שוחחנו מאמינים שהיתרון טמון בחיזוק של יחידות נוספות בכנסת. ליאור חורב, לדוגמה, מאמין שלצורך טיפול באי השוויון האזרחי המאותגר בידי שיטת הלובינג הנוכחית, "יש להרחיב את המחלקה המשפטית של הכנסת ואת כוח האדם המקצועי התומך בוועדות הכנסת".
(12) לובי בסכום שווה לכל נפש ולובי ציבורי:
גם מתוך ענף הלובינג צומחים פתרונות יצירתיים, מבפנים, לצמצום הפערים בתחום ייצוג האינטרסים. הלוביסט צח בורוביץ' מאמין שהפתרון טמון בפנייה של הענף לקהלי יעד שלא היו מטופלים עד כה – אזרחים שאינם בעלי הון ולא מחזיקים בתאגידים גדולים. לכן, לאחר תחקיר "עובדה", שבעקבותיו הורחק בורוביץ' מהכנסת, פתח האחרון חברת לובינג בעלות סבירה: "ממשלנות בעם". בורוביץ' כיהן בה כיו"ר, ועל פי התקנון הותר בחברה לגבות סכום מקסימלי של 6,000 שקלים בחודש מלקוח. המשרד הספיק לייצג לקוחות קטנים דוגמת "Car2Go" ו-"Cofix". "פניתי אך ורק לעסקים קטנים ולעמותות שידם אינה משגת את שירותיהם של המשרדים הגדולים", אומר בורוביץ'.
לובי 99: אמנם לא קמו חברות נוספות שכאלו, אך פתרון יפהפה נוסף שהיה לנו הכבוד לסייע לייסודו הוא "לובי 99" – מיזם שהוזכר למעלה (וגילוי נאות: תומר אביטל הוא אחד ממייסדיו). המיזם נותן קונטרה ללוביסטים של התאגידים דרך שכירת שדלנים שייצגו את הציבור הרחב. מוזמנים לקרוא עליו בהרחבה כאן ואף להצטרף!
כן נציין בהקשר לפתרון הגדלת המשאבים (פתרון 11) כי הכנסת הקימה את מחלקת כת"ף לפיקוח על עבודת הממשלה, שיכולה לשמש כשחקנית חיזוק לחברי הכנסת. בריאיון שערכנו עם ראש המחלקה ד"ר שירלי אברמי נראה כי המחלקה תשמש כאגף משלים למחלקת המחקר של הכנסת, ותוכל לצייד את הח"כים בכלים נוספים כדי לנתח החלטות המובאות לשולחנם.
המצב הקיים
ב-2012, לאחר שידור תחקיר "עובדה" על עבודת הלוביסטים, גילינו שהנשיא רובי ריבלין ניסה להעביר הגבלות יותר משמעותיות על הלוביסטים. במבט לאחור, פורס הנשיא לשעבר ריבלין בפני "שקוף" את הצעדים הנוספים שניסה לקדם. כיו"ר הכנסת, לדבריו, הוא ביקש "לתקן את הקוד האתי, באופן שיחייב ח"כים לדווח על שיחותיהם עם לוביסטים – גם אם הם יוזמים הפניה אל הלוביסט, וגם אם להיפך".
עוד אמר הנשיא לשעבר כי ניסה "למסד מסלול הגשת תלונות למקרים של הפרה, מדדים לעבודת הלוביסט בכנסת וקריטריונים להגבלת נוכחות של לוביסטים בישיבות". מה מכל זה מתקיים כיום? לא הרבה. ב-2014 עזב ריבלין את תפקיד יו"ר הכנסת ועבר ללשכת הנשיא לפני שהספיק להשלים את הצעדים החשובים האלו. בלי יו"ר כנסת מחוייב לנושא, הדרך היחידה שנותרה היא חקיקה. אלא שבתחום החקיקה יש לממשלה מונופול ובשנים האחרונות חוסמות הממשלות פעם אחר פעם ניסיונות להרחיב את הרגולציה על הלוביסטים.
נשיא המדינה ריבלין – רצה לתקן את הקוד האתי כאשר היה יושב ראש הכנסת. צילום: חיים צח
ב-2013 הגיש המכון הישראלי לדמוקרטיה מסמך להסדרה רחבה יותר של פעילות הלוביסטים מזו שהונהגה בחוק מ-2008.
המסמך היה אמור להיות בסיס לחוק הלוביסטים המורחב, והיה עתיד לחול גם על עבודת לובינג מול שרים ופקידי ממשלה. יש עתיד, אז מפלגה טרייה, הגישה הצעת חוק על בסיס המלצות אלו. חתמו עליה יאיר לפיד ועדי קול. אולם אחרי שהחוק עבר בקריאה טרומית ויש עתיד זכו לשבחים, החוק נזנח והוכנס לבוידעם.
קול סיפרה לנו בעבר כי הייתה "צריכה את האישור של הנהלת הקואליציה. יריב לוין הבהיר שצריך לקבל את האישור של יולי אדלשטיין וניסה לקבוע פגישה משולשת. הפגישה לא קרתה לכל אורך השנתיים".
למה?
"כנראה אדלשטיין לא רצה. היו אמורים להיות שינויים גדולים – חברי מרכז היו נכנסים להגדרה של לוביסט. לדעתי הם מראש שקלו את זה וזה השפיע. גם הלוביסטים החברתיים חששו שזה יגביל אותם". אדלשטיין סירב להתייחס לנושא.
בשנים האחרונות נעשו ניסיונות נוספים להגברת הפיקוח על שוק הלובינג, אך אלו מסוכלים בשיטתיות בידי הקואליציה. הנה כמה דוגמאות:
ב-2017 עיכבה ועדת השרים לענייני חקיקה הצעת חוק של חברי הכנסת יעל גרמן ואלי אללוף לטיפול בריכוזיות בשוק הלובינג, ולמניעת ייצוג מקביל של בעלי אינטרסים מנוגדים באותו עניין.
בינואר 2018 הפילה הקואליציה חוק להארכת הצינון לחברי כנסת ועוזריהם לפני מעבר ללובינג.
"לובי 99", בשיתוף חברי הכנסת רועי פולקמן ושלי יחימוביץ', מנסים שוב ושוב ליזום קידום מהיר של הצעת החוק שגיבשו ב-2016 להסדרת פעולתם של הלוביסטים במשרדי הממשלה, קביעת תקופת צינון של שנה לפקידי ציבור לפני מעבר לעבודה חברת לובינג ועוד. אולם החוק תקוע.
לוביסטים בוועדת הבריאות, ארכיון. צילום: עידן בנימין
יועץ פרלמנטרי ותיק התריע בפנינו שהבעיה איננה בתוכן החוקים, אלא באכיפה שכמעט אינה קיימת: "לא אוכפים את חוק הלוביסטים, חד וחלק. לכן אין הרתעה, והלוביסטים בשלהם". גם ד"ר אסף שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה מצטרף להבנה הזו: "הבעיה כפולה: חוק הלוביסטים הוא חלקי, וגם מה שכן נחקק – לא נאכף".
החוק הקיים – חלש
ומה באשר לחוק הלוביסטים הקיים? "החוק עצמו מאוד חלש, הוא בדיחה", טוען היועץ הפרלמנטרי. "ענידת התג הכתום לא נאכפת, אף אחד לא מיישם את החוק באמת", אומר היועץ ומוסיף: "יש גורמים בלתי מזוהים רבים המתרוצצים במסדרונות הכנסת, מדברים עם נבחרי הציבור, והם לא עונדים תג כנדרש, אף שהם עוסקים בשדלנות לכל דבר ועניין". וכל זאת להזכירכם – בכנסת. במשרדי הממשלה כלל אין חובה להירשם כלוביסט.
ד"ר שפירא טוען שהבעיה היא אכן אופיו הצר של החוק: "זה מתייחס אך ורק ללובינג המתרחש במסדרונות הכנסת, בוועדות הכנסת ומול עובדי הכנסת. מה באשר ללוביסט הנפגש עם ח"כ מחוץ לכנסת, בבית קפה? החוק לא חל עליו. המדהים הוא שחלק גדול מאוד מהפעילות הלוביסטית הוא כזה בדיוק, ועליו אין אכיפה". בשיחה שקיימנו עמו היה היועץ האסטרטגי ליאור חורב נחרץ לא פחות: "הכנסת זה המקום היחיד שיש בו הסדרת לובינג, אבל הוא לחלוטין לא המקום החשוב ביותר".
"מה באשר ללוביסט הנפגש עם ח"כ מחוץ לכנסת, בבית קפה? החוק לא חל עליו. המדהים הוא שחלק גדול מאוד מהפעילות הלוביסטית הוא כזה בדיוק, ועליו אין אכיפה". ד"ר אסף שפירא, המכון הישראלי לדמוקרטיה
אגב, לא הכל שחור. ב-2016 דוד ביטן הוכיח שניתן לשפר את המצב הקיים אם רוצים והעביר בתוך פחות מחודש חוק שנוסח בידי "לובי 99" וכלל כמה תקנות חשובות. על פי החוק, הלוביסטים חויבו, בין השאר, לציין בדיונים בכנסת מי הלקוחות שהם מייצגים, נאסר עליהם לפנות למרכז המחקר של הכנסת, והוחל צינון של חצי שנה על יועצים פרלמנטריים (אבל לא על עוזרי שרים) בטרם יחליפו תג ויהפכו לשדלנים.
יש פתרונות קלים, ישימים וחינמיים לסוגיית הלובי!
אחרי שפירטנו את הדרכים שבהן השדלנים מצליחים לייצר שינויי מציאות וסקרנו את חולשותיו ופרצותיו של חוק הלוביסטים הקיים, הגיע הזמן לדבר על הפתרונות.
מריאיונות שערכנו עם אינספור נבחרי ציבור, לוביסטים ועובדי כנסת, ומסריקה של המחקרים שנערכו בנושא, גיבשנו סט רחב של אפשרויות להסדרת שוק ייצוג האינטרסים הישראלי.
יש מנעד רחב של התמודדויות עם כשלי השוק הקיימים: החל בחקיקה ושיפור האכיפה, המשך בהגברת השקיפות וכלה ביוזמות אזרחיות יעילות. קראנו את אלו שגובשו במכון הישראלי לדמוקרטיה. שמנו דגש על פתרונות המצויים בהישג יד וללא עלות תקציבית, כאלו שייצרו התרעה בקרב נבחרי הציבור בבואם לתת עדיפות ללוביסטים על פני האינטרס הציבורי.
12 פתרונות לענף הלובי
(1) הסדרת הלובינג המתרחש מחוץ לכתלי הכנסת. השדלנות המתרחשת בבתי קפה, במשרדי הממשלה, במשרדי חברות הלובינג ולקוחותיהן אינה מעוגנת בחוק כיום. יש להפוך אותה לשקופה עבור הציבור הרחב. איך?
לפרסם את כלל הפגישות שמתקיימות בין לוביסטים לבין נבחרים ופקידים בכירים, לרבות נושא הפגישה. לפרסם גם את כל החומרים המועברים ממשרדי הלובינג: ניירות עמדה, טיוטות של הצעות חוק, מחקרים וחומרי רקע.
הגדרת הלובי ככזה המתנהל מול כלל רשויות השלטון (ממשלה, רשויות מקומיות וחברות ממשלתיות – לא רק הכנסת).
(2) הארכת תקופת הצינון המוטלת על ח"כים ושרים וגם על פקידי ממשלה בכירים ויועציהם, בטרם הפיכתם ללוביסטים (לפי הגדרה רחבה של מושג זה) לארבע שנים (כיום הצינון הנדרש הוא שנה לח"כ וחצי שנה ליועץ פרלמנטרי).
(3) הרחבת שקיפות הלוביסטים:
הלוביסטים ידווחו לכנסת מהו סכום הכסף שהם מקבלים מכל לקוח ומה הם התבקשו לקדם עבורו (ראו פרק 4 על הנעשה בחו"ל להרחבה). הנתונים יתפרסמו באתר הכנסת.
הטלת חובה על הלוביסט ליצירת דוח סיכום פעילות שנתי של פעילותו מול הממשל, שיפורסם באתר הכנסת. כמו כן בפירוט שמות הלוביסטים באתר – יצוין האם הלוביסט עבד בעבר בשלטון, והיכן.
(4) הרחבת השקיפות של מהלכי חברי הכנסת:
כל הצעת חוק פרטית המונחת על שולחן הכנסת תכלול מידע מדויק על המקור שהביא לכתיבת הצעת החוק, ותציין מי הגוף או האדם שכתבו את הצעת החוק עצמה – כפי שהציע רן מלמד.
שקיפות בסיורים של מקבלי ההחלטות ויועציהם בחברות מסחריות: עדיף כמובן שראשי החברות עצמם יעלו לרגל לירושלים לפגישות עם מקבלי ההחלטות ויועציהם, אלא אם מדובר בסיור שבו למראה עיניים ערך מיוחד. במקרה זה מומלץ שח"כים ידווחו על סיורים אלו שלהם ושל יועציהם – ואלו יתפרסמו באתר הכנסת, כפי שמתבצע ביחס לטיסות הנבחרים במימון גורמים זרים.
(5) הרחבת סנקציות: ביטול היתרי כניסה באופן קבוע והטלת קנסות כספיים על הפרת החוק. ד"ר שפירא מהמכון הישראלי לדמוקרטיה: "יש להחמיר מאוד את הענישה על העבירות הקשורות לשדלנות ואף להפוך אותן לפליליות, כך שניתן יהיה להיכנס למאסר בגינן. מהו העונש החמור ביותר כיום על עבירות אלה? שלילת היתר כניסה לכנסת (לזמן קצוב, ת.א). זו בדיחה".
(6) הגבלת נוכחות לוביסטים בשעת הצבעות בוועדות הכנסת ובדיוני מפתח על רפורמות כלכליות. מניעת השתתפותם של שדלנים בהצבעות הוועדה תסייע לחברי הכנסת להצביע רק לאחר שהעמיקו בכל נושא, ותמנע לחישה על אוזנם ברגעי מפתח.
הלוביסט אלון גלרט בכנסת, ארכיון. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
(7) הרחבת הגדרת מי הוא לוביסט: החלת חוק הלוביסטים על חברי מרכז, עמותות, עסקנים ומאכערים שעוסקים בשדלנות וגם אלו העוסקים בלובינג "אין האוס", כלומר, לוביסטים פנים ארגוניים כמו אנשי מחלקות הרגולציה והמחלקות המשפטיות של תאגידים וארגונים גדולים.
(8) מינוי נושא תפקיד חדש בכנסת שיהיה אחראי לפקח על אכיפת חוק הלוביסטים מול הכנסת. ד"ר שפירא מרחיב על הרעיון בשיחה עמנו: "חשבנו להקים רשות עצמאית, עם סמכויות אכיפה, שתפקח ותפרסם דוח שנתי. מעין מקבילה קטנה למבקר המדינה, העוסקת רק בשמירה על תקינות עבודת הלוביסטים מול מקבלי ההחלטות". ח"כ רוזנטל מוסיף: "להקים צוות ברשות להלבנת הון או במבקר המדינה, שתפקידו יהיה לאתר את הלובי השחור ולהבחין אותו מפעילות הלובי החוקית".
(9) מומחית אחרת עמה שוחחנו רואה את פירוק הריכוזיות בענף כדרך היחידה להסדרת השוק: "כיום חברות הלובינג נהנות מריכוזיות אדירה וממשאב ציבורי שהוא אישורי כניסה ללא הגבלה לכנסת. אפילו נבחרי ציבור אינם מקבלים את המשאב הזה". לדבריה, אם תצא הנחיה שלפיה הכנסת מאפשרת שניים-שלושה היתרי כניסה בלבד לכל חברת לובינג, נראה ביזור של הענף. עוד היא אומרת: "צריך גם לא לאפשר לחברת לובינג לייצג יותר מ-10-15 לקוחות, או לחלופין – להגביל את שווי ההון המיוצג בידי החברה".
(10) בכיר לשעבר בכנסת חושב שדווקא הגבלת החקיקה יכולה לנטרל את יכולת ההשפעה של הלוביסטים על חברי הכנסת: "אם היינו פרלמנט נורמלי, לכל ח"כ הייתה אפשרות להגיש חמש הצעות חוק בלבד במהלך קדנציה. כך, כל ח"כ היה חושב היטב לפני שהוא מגיש הצעות חוק פרטיות בסיטונות (בקדנציה מוגשות אלפי הצעות חוק פרטיות ופחות מ-5% מהן מתקבלות. ת.א וג.מ)". אפשרות נוספת היא שחוק יקודם רק אם חתומים עליו לפחות עשרה ח"כים נוספים או שהוא נהנה מגב של לפחות 10,000 חתימות מהציבור.
הגבלת חקיקה או גיוס תמיכה ציבורית טרם התנעת ההליך עשויה להוביל נבחר לקדם רק חוקים שישרתו אינטרס רחב ככל הניתן – ולא לבזבז את המכסה על בעלי אינטרס צרים.
לינור דויטש מלובי 99. צילום: תומר אפלבאום
(11) ההצעה התקציבית היחידה שלנו: הגדלת משאביו של מרכז המחקר והמידע של הכנסת, כדי לספק מענה משופר ליתרון המקצועי המובנה כיום של שירותי המחקר מטעם חברות הלובינג. בכירים אחרים שעמם שוחחנו מאמינים שהיתרון טמון בחיזוק של יחידות נוספות בכנסת. ליאור חורב, לדוגמה, מאמין שלצורך טיפול באי השוויון האזרחי המאותגר בידי שיטת הלובינג הנוכחית, "יש להרחיב את המחלקה המשפטית של הכנסת ואת כוח האדם המקצועי התומך בוועדות הכנסת".
(12) לובי בסכום שווה לכל נפש ולובי ציבורי:
גם מתוך ענף הלובינג צומחים פתרונות יצירתיים, מבפנים, לצמצום הפערים בתחום ייצוג האינטרסים. הלוביסט צח בורוביץ' מאמין שהפתרון טמון בפנייה של הענף לקהלי יעד שלא היו מטופלים עד כה – אזרחים שאינם בעלי הון ולא מחזיקים בתאגידים גדולים. לכן, לאחר תחקיר "עובדה", שבעקבותיו הורחק בורוביץ' מהכנסת, פתח האחרון חברת לובינג בעלות סבירה: "ממשלנות בעם". בורוביץ' כיהן בה כיו"ר, ועל פי התקנון הותר בחברה לגבות סכום מקסימלי של 6,000 שקלים בחודש מלקוח. המשרד הספיק לייצג לקוחות קטנים דוגמת "Car2Go" ו-"Cofix". "פניתי אך ורק לעסקים קטנים ולעמותות שידם אינה משגת את שירותיהם של המשרדים הגדולים", אומר בורוביץ'.
לובי 99: אמנם לא קמו חברות נוספות שכאלו, אך פתרון יפהפה נוסף שהיה לנו הכבוד לסייע לייסודו הוא "לובי 99" – מיזם שהוזכר למעלה (וגילוי נאות: תומר אביטל הוא אחד ממייסדיו). המיזם נותן קונטרה ללוביסטים של התאגידים דרך שכירת שדלנים שייצגו את הציבור הרחב. מוזמנים לקרוא עליו בהרחבה כאן ואף להצטרף!
כן נציין בהקשר לפתרון הגדלת המשאבים (פתרון 11) כי הכנסת הקימה את מחלקת כת"ף לפיקוח על עבודת הממשלה, שיכולה לשמש כשחקנית חיזוק לחברי הכנסת. בריאיון שערכנו עם ראש המחלקה ד"ר שירלי אברמי נראה כי המחלקה תשמש כאגף משלים למחלקת המחקר של הכנסת, ותוכל לצייד את הח"כים בכלים נוספים כדי לנתח החלטות המובאות לשולחנם.
פרק 4
פתרונות שקידמנו בעצמנו
בארצות הברית, כל לוביסט מחויב על-פי חוק לדווח בכל רבעון לא רק מי הם לקוחותיו, אלא אף באילו תחומים בדיוק הוא הולך לפעול כדי לקדם את האינטרסים שלהם (עוד על נושא זה בפרק "מה קורה בעולם?" בהמשך התחקיר). במקום לחכות לבואו של חוק ישראלי דומה – החלטנו לצלצל בעצמנו ללוביסטים ולשאול אותם שאלה פשוטה: מה אתם עושים בפועל בעבור הלקוחות שלכם?
למה זה חשוב? כי אמנם אפשר לראות באתר הכנסת למשל ש"פוליסי" מייצגת את eBay – אבל מה אותה חברה רוצה פה: הטבות מס? סיוע בהקמת משרדים? להגיב לחקיקה מסוימת? בלי מקורות – אין לדעת. מציאות זו מקשה על פיקוח ציבורי ועיתונאי יעיל על עבודת הלובי.
אז התקשרנו לעשרה לוביסטים בשביל לבדוק האם יסכימו לחשוף באופן וולונטרי מה הם מקדמים. לוביסטים הם אנשי מכירות מעולים – וכך תמיד הם ידעו לספר שהמטרות שהם מקדמים הן ראויות (הם עובדים רק על דברים שהם "מאמינים בהם") וכמובן השקיפות אצלם בארגון היא ערך עליון. כך לפחות, הם טוענים. בפועל לא מעט שדלנים סירבו לענות. הנה אלו שכן:
ניר קלינר, אחד הלוביסטים הראשונים בישראל וכיום הבעלים של חברה הנושאת את שמו, שיתף אותי בעבודה שעשה בעבור ש.א.ג שרותי רפואה – חברה המשווקת דפיברילטורים. בשנת 2008 חוקק "חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים" שחייב כל מוסד ציבור שבו 500 אנשים ויותר להחזיק בתחומו מכשיר החייאה. במרץ 2018, אישרה הכנסת בקריאה שלישית את הרחבת החוק והחלתו גם על מוסדות חינוך (יוזמי החוק: יעקב מרגי ואחמד טיבי). קלינר מספר כי הרחבת החוק לא התבצעה ביוזמתם ("זה לא שאנחנו לא שמחים מזה – אבל אנחנו לא היוזמים") – אך בתפקידו דאג שהלקוח שלו יהיה מעורב בהליך ניסוח החוק על-ידי מתן "ייעוץ מקצועי" – על האופן הנכון להתקין, לתפעל ולתחזק את המכשירים.
חיפוש שדלנים באתר הכנסת – רשימת הלקוחות של ניר קלינר, כדוגמה
דוד ארז הוא לוביסט ופעיל חברתי שעל שמו רשום לקוח אחד בלבד – העמותה הישראלית לאלרגיות למזון. עיקר פעילותו של ארז עבור העמותה נעשית מול משרד החינוך וכן ועדת החינוך של הכנסת. לדבריו, הוא פועל ל"הגברת מודעות ויצירת מענה לנושא האלרגיות במערכת החינוך". כך לדוגמה, פעל לאסור על הבאת חטיפים אלרגנים, כמו במבה, לכיתות וניסה להגדיר נוהל טיפול כשמקרה של אלרגיה מתרחש. על פניו, זה נשמע כמו נושא שלא אמור להיות קשה לקדם – הרי מי לא רוצה למנוע אלרגיות בבתי ספר? בשיחה עם מאיר אסרף, לוביסט המייצג בין היתר את הסתדרות המורים, שמעתי את הצד השני של המטבע: עמדת ההסתדרות היא כי עד שלא תינתן הגנה משפטית למורים במקרה של תביעה, אין להעביר את אחריות הטיפול במקרי חירום אל המורים (בעבר הוצע כי מורים יסתובבו עם מזרק אפיפן ויוכשרו להשתמש בו במקרה הצורך). דרישת ההסתדרות: לתקצב מחדש את אחיות בית הספר ולהעביר את האחריות אליהן.
המאבק של איגוד השמאים בכנסת – אותו מוביל הלוביסט לירן בן הרוש – הוא, מסתבר, למען שימור העצמאות של השמאי הבודד אל מול חברות הביטוח. הטענה היא שהתלות הכלכלית של השמאים בחברות הביטוח מובילה להערכות שווי נמוכות – לטובת החברות ונגד הצרכנים. יהודה יגן, יו"ר ענף רכב באיגוד, מספר שלאחר שנים של מאבק עצמאי שבו חברי הכנסת "אומרים 'כן, כן, כן' ואז נעלמים לך ברגע האמת" – הבינו באיגוד ש"אם אין לך לוביסט, אתה פשוט מאבד את הכיוון" – הלוביסט הוא המצפן שבלעדיו אדם מן השורה לא יצליח לנווט במסדרונות הכנסת ובסבך האינטרסים, הוא טוען. בן הרוש מצידו אומר בשיחה: "כמו שאתה הולך לבית משפט עם עורך דין, לכנסת אתה צריך ללכת עם איש פוליטי שייתן לך ייעוץ". קרי: לוביסט. בשיחה נפרדת, שיתף בן הרוש כי בעבר גם ייצג את קיבוץ יחיעם במאבק להחזרת הטבות המס שקוצצו ליישובי קו העימות בצפון.
חברי הכנסת אברהם נגוסה ומיקי זוהר עם ניר חפץ (בחולצה לבנה) במזנון הכנסת.
באופן לא מפתיע, מרבית הלוביסטים איתם שוחחנו בוחרים לפרט על העשייה עם גופים חברתיים שאותם הם מייצגים ללא תשלום (עוד על המחיר של שיטת הפרו-בונו בפרק הראשון של התחקיר). יובל יפת מדבר בגוף ראשון ממש על אהב"ה, עמותה המספקת תמיכה לילדים נכים ומשפחותיהם. הנושא המרכזי שהוביל לאחרונה בעבור העמותה התממש במקביל ל"מאבק הנכים" המתוקשר. במסגרת עדכון החוק, הוקצו 150 מיליון שקלים למען העלאת הקצבאות לילדים נכים ומשפחותיהם – בהישג שיפת מגדיר "ענק" (אך מזכיר באותה נשימה שהוא אינו שלו לבדו אלא של שורה של ארגונים שפעלו בנושא). מה הייתה העבודה בפועל שהביאה את ההישג? לאסוף ולהציג נתונים "נכונים", להראות את הבעיות שנוצרות במשפחות תחת הקשיים של ילד נכה, להביא את יו"ר ומנכ"לית העמותה לכל הדיונים בכנסת ובאופן כללי "לדאוג שהנושא יעלה לסדר היום ושיבינו את המצוקה".
השאלות המרכזיות שנותרו בעקבות השיחות שערכנו עם הלוביסטים השונים הן אלה: כיצד אדם מן השורה דואג שנבחרי הציבור "יבינו את המצוקה" שלו? כיצד אישה מן היישוב יכולה להעלות נושאים חשובים "לסדר היום" של הכנסת?
מחצית מהלוביסטים שפנינו אליהם לא חזרו אלינו כלל או סירבו לשוחח (בעיקר אלו מהמשרדים הגדולים): גל גולן ("ברדוגו" יועצים) טענה כי השיח שלנו מעודד לובי שחור ואמרה כי האתר של החברה מפרט את העבודה שהם עושים בעבור לקוחות ספציפיים. אלא שהפירוט המדובר קיים רק בעבור 3 מתוך 21 הלקוחות הרשומים של גולן, ומתוכם שניים הם עמותות.
מחברת "פוליסי" נמסר כי אינם נוהגים להגיב ולפרט על ענייני לקוחותיהם.
ולמרות הכל, תראו, זה אפשרי. העולם לא קורס כשלוביסטים חושפים מה הם מקדמים עבור לקוחותיהם – הגיעה השעה להרחיב את חוק הלוביסטים כך שידרוש שקיפות גדולה יותר גם בעשיית הלובי היומיומית.
למה שרק ללוביסטים תהיה גישה?
(א) מיזם "אני רק שאלה"
במהלך החודשים הארוכים של העבודה על התחקיר הבנו כמה הציבור הרחב סובל מתת-ייצוג בהרבה מוועדות בכנסת. בעוד שחברות הלובינג מספקות לחברי הכנסת חומרי רקע המותאמים לאינטרס הצר של הלקוח שאותו הם מייצגים, אנחנו נאלצים להסתמך על עמותות ואנשים אכפתיים. בנוסף, הלוביסטים דומיננטיים ביותר גם בדיונים עצמם.
אני רק שאלה – מיזם שקידמנו לחיבור הציבור לעבודת הכנסת.
לכן, בשיתוף עם "המשמר החברתי" יזמנו כחלק מהתחקיר פתרון אזרחי בשם "אני רק שאלה": בכל דיון ועדה רצינו להראות שאפשר גם להביא תובנות בולטות של הציבור באשר לנושא הנידון. מה מעניין את הציבור? שאלנו אותו ברשתות החברתיות – כקונטרה לאג'נדה שמקדמים הלוביסטים עבור לקוחותיהם העסקיים. הציבור הצביע אחת לשבועיים לגבי השאלה שנשאל.
ערכנו פיילוט מוצלח בוועדת הכלכלה. הנה כמה דוגמאות לדיונים שבהם הבאנו את שאלות הציבור מהמחשב ישירות לוועדה:
יצרנו כאן בעצם פלטפורמה חדשה לאיזון פרלמנטרי בין מייצגי האינטרס העסקי לבין ייצוג עמדות הציבור הרחב. בדיוני הוועדות ישב נציג שקיבל את זכות הדיבור כדי לשאול שאלות שגולשי הפייסבוק ביקשו לשאול את חברי הכנסת ואת אורחי הוועדה. השאלות שעלו מן השטח הן השאלות הקשות – העלאה שלהן בדיוני ועדות הכנסת מאפשרת ייצוג מאוזן יותר של האינטרס הציבורי אל מול האינטרס העסקי, המיוצג בידי הלוביסטים בוועדות.
הצענו להנהלת הכנסת למסד את הפיילוט שערכנו בוועדת הכלכלה כדי להעתיקו לשאר הוועדות, אך נעננו בשלילה. עם זאת, לא אלמן ישראל – המודל עובד, כפי שאתם רואים.
נספח אקטיביסטי: זה יכול כאמור לעבוד אך גילינו שאין בידינו את המשאבים להפעיל גם את המיזם הזה בקביעות.
הכנסת קיבלה את עצתנו ומאפשרת באתר שלה חיפוש הפוך: כלומר, הזנת שם של חברה, ובדיקה מי מייצג אותה. תוהים אם לחברה מסוימת יש לובי? חפשו אותה פה.
תוהים אם משרד ממשלה כלשהו התכתב עם לוביסטים? נפגש עימם? בקשו פירוט מלא, לרבות פרוטוקולים באמצעות בקשת חופש מידע מהרשויות. זה זול (20 שקל או חינם לסטודנטים/עמותות עם אישור ניהול תקין), ועובד (מעל 80% מהבקשות נענות).
ביקשנו מבכירים בממשלה ובכנסת להתחיל לעשות דין בעצמם בנושא. מה הם ענו?
כאמור, ללוביסטים יש גישה מלאה לוועדות גם בשעת ההצבעות – הם יכולים ללחוש על אוזני מקבלי ההחלטות גם ברגעים המכריעים. במקביל הלוביסטים נפגשים עם הפקידות הבכירה והשרים במשרדי הממשלה – ללא שום דיווח.
סיקרנו את הפרצות האלו בשנים האחרונות שוב ושוב, כשבממשלה הבטיחו לטפל בהן. אלא שמזה שנים לא נעשה דבר. במרץ 2018 משרד האוצר סוף סוף הכריז לפרוטוקול שנוהל להסדרת פגישות בין פקידים ללוביסטים יתפרסם בקרוב.
אבל אין לנו סבלנות.
אז יחד עם מתנדבים מ"ישראל 2050" פנינו לראשי כל הוועדות בכנסת בבקשה למנוע כניסת לוביסטים להצבעות ולנסח נוהל ברור לכך. במקביל פנינו למשרדי הממשלה והצענו שיעגנו נוהל לדיווח על פגישות בכירי המשרד עם שדלנים.
(א) הנה התשובות שקיבלנו מוועדות הכנסת
יו"ר ועדת החינוך יעקב מרגי הסכים. מרגי מסר שהוא "מוקיר ומעריך את עבודתם של השדלנים בכנסת אך בד בבד עם הערכתו, הוא סובר כי עבודתם אמורה להיות תחת נהלים ומגבלות. בשל כך הוא מסכים כי אפשר למנוע את נוכחותם בזמן ההצבעות אך בוודאי לאפשר להם להשתתף במהלך הדיונים".
זו הייתה ההצלחה היחידה.
יו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל הגיב: "תודה לפנייתך ויישר כוח לאכפתיות. עם זאת אינני מסכים עמך ועם חבריך בעניין. הבעיה איננה עם השדלנים אלא בעיקר בנו, חברי הכנסת, שמהם מצופה שידעו לעמוד אל מול כל מה שעלול לפגוע באזרחים. יש היום כללים יחסית מאוד ברורים לעבודת השדלנים ויש אכן לעקוב שאינם פועלים בניגוד לכללים אלה. שימו דגש על חברי כנסת, אם הם פועלים למען הציבור או נגדו".
שאר יו"רי הוועדות – אברהם נגוסה, מיקי זוהר, ניסן סלונימסקי, יואב קיש, אורי מקלב, אלי אללוף ועאידה תומא סלימאן, בחרו שלא להגיב.
(ב) אלו משרדי ממשלה הסכימו לחשוף פגישות של שדלנים?
פנינו כאמור גם למשרדי הממשלה והצענו שייתנו פומביות לעבודתם השוטפת למול שדלנים. במשרדי החוץ והפנים הגיבו כי "לא מתקיימת במשרד החוץ נוכחות של שדלנים במסגרת העבודה היומיומית במשרדנו".
במשרד החקלאות התחמקו מתשובה ברורה והגיבו:
בשאר המשרדים? גורנישט.
רוצים לעזור? אתם מוזמנים לכתוב בעצמכם ליו"רי ועדות בכנסת בקשה בפייסבוק שלהם/במייל/בטלפון (שמופיע בפרק הקודם).
נוסח דוגמה לפנייה ליושבי ראש ועדות
כתבו להם משהו בסגנון:
שלום רב! אנו פונים אליך כי גילינו למרבה ההפתעה שאין מגבלה ונוהל סדור לגבי שהותם של שדלנים בעת הצבעות בוועדה שבניהולך. אנו מאמינים כי ישנה השפעה רבה לשהותם בוועדה של אותם שדלנים, שמייצגים אינטרסים רבים ומגוונים, בעת ההצבעות.
אנו מאמינים כי מניעת השתתפותם של שדלנים בהצבעות הוועדה תסייע לחברי הכנסת להצביע רק לאחר שהעמיקו בכל נושא ונושא ותיצור השפעה חיובית וארוכת טווח.
מכיוון ועלינו לעשות ככל שביכולתנו בכדי לחזק את מידת האמון והקשר שבין נבחרי הציבור לבינינו, האזרחים, אנו מציעים כי תקדם נוהל האוסר על כניסת שדלנים לוועדה בעת ההצבעות.
להתייחסותך בעניין נודה.
לגבי שקיפות פעילות שדלנים במשרדי הממשלה – כולכם מוזמנים גם כן לפנות למנכ"ל המשרד הממשלתי החביב עליכם (דרך מייל שמופיע באתר המשרד) ולסייע להפעיל לחץ.
נוסח דוגמה לפנייה למנכל משרד ממשלתי
כתבו להם משהו בסגנון:
שלום! אני פונה אליך כי אני רוצה להיות מודעת למתרחש בממשלה כנגזרת לשקיפות המתבקשת בדמוקרטיה. מתן פומביות לעבודתכם השוטפת למול שדלנים, כמחזיקים במשרות הציבוריות, תחזק את מידת האמון והקשר בין הממשלה ומשרדכם לבינינו, האזרחים.
גיליתי להפתעתי הרבה, כי לא קיים במשרדך דיווח סדור ושקוף בין פעילות המשרד לבין נוכחותם של שדלנים כחלק מהעבודה היום יומית במשרדכם. אני מציע כי תקדם נוהל לפיו כל עובדי משרדך הבכירים יהיו חייבים לדווח באופן שגרתי וגלוי לציבור על הנעשה במשרדכם בכל הקשור לפגישות עם שדלנים והנושאים שעולים בפגישות אלו.
אודה לקבלת התייחסותך בעניין!
ביקשנו בעצמנו את הפגישות שערכו פקידי ממשלה עם לוביסטים
נאה דורש ונאה מקיים: המלצנו לכם לבקש מידע – אז פנינו גם בעצמנו לכל משרדי הממשלה הגדולים וביקשנו דרך חוק חופש המידע לחשוף את הפגישות שערכו בכירי המשרד עם שדלנים מוכרים (ציינו שמות ספציפיים משום שהתבקשנו לצמצם את היקף הבקשה).
מה ענו?
(א) משרד הבריאות
ביום 2.1.2017 התקיימה פגישה במשרד הבריאות עם ארגון "אחיה" בנושא מחסור במטפלים במקצועות הבריאות בחברה החרדית וקשיים במתן מענים בתחום התפתחות הילד. בפגישה השתתפו מצד משרד הבריאות רמ"ט המנכ"ל ד"ר ספי מנדלוביץ', יועץ המנכ"ל נעם ויצנר ועוזרת רפואית למנכ"ל ד"ר קרן זילכה. מצד ארגון "אחיה" השתתפו מנכ"ל הארגון מר יצחק לוין, מר אבי לוין וגב' בהירה ברדוגו (לוביסטית. ת.א). בהמשך לפגישה זו קיים יועץ המנכ"ל נעם ויצנר ביקור במרכז "אחיה" בבני ברק ביום 7.6 במטרה להכיר את הפעילות והקשיים בתחום פעילות היחידה להתפתחות הילד. בביקור זה נכחה גם בהירה ברדוגו לצד מנכ"ל העמותה וחברי ועד מנהל נוספים.
פרופ' רוני גמזו (בתפקידו כמנכ"ל המשרד) זימן, בין היתר, את גב' בהירה ברדוגו לישיבה ביום 8.2.2012 בנושא שינניות. יצוין כי בסיכום הפגישה גב' ברדוגו לא מופיעה ברשימת הנוכחים אך אין בידי המשרד האפשרות לבדוק כיום האם היא אכן נכחה בישיבה.
מה אנו לומדים מכך? על הגישה שיש ללוביסטית בהירה ברדוגו למשרד, אבל חוץ מזה לא הרבה. אז ביקשנו גם את סיכומי הדיונים.
הנה סיכום הדיון על השינניות ששלח לנו משרד הבריאות:
הובעה העמדה הנחושה שלנו לאקדמיזציה של המקצוע, אוציא מכתב לבקש פגישה עם דיקני הפקולטות.
בעיות איכות במאוחדת יטופלו בידי ד"ר שלמה זוסמן.
זהו. כן, כן – כל נראה הסיכום. זו בדיחה. אי אפשר ללמוד כאן הרבה. לעומת זאת, סיכום הפגישה בנושא "אחיה" שבה נכחה הלוביסטית, מפורט יותר. הנה:
איזה יופי? כך אפשר לדעת בדיוק מה הארגון המיוצג בידי לובי מבקש לקדם. הסיכום הזה מראה שהשקיפות אפשרית. דמיינו שכל סיכומי הפגישות האלו יועלו כך באתרי משרדי הממשלה. הציבור והתקשורת יוכלו לפקוח עין בקלות רבה יותר על הנעשה במסדרונות השלטון ולוודא שהאחרון פועל למענו, ולא למען מי שיש לו יותר כסף.
(ב) משרד המשפטים
גם במשרד המשפטים שיתפו אותנו בפגישות הללו, שהיום מתנהלות מתחת לרדאר:
במשרד חשפו כי דינה זילבר, משנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט ציבורי-מנהלי), נפגשה עם הלוביסטית אורית לרנר:
דיון שנערך ביום 23.2.2016 עסק בטענות שונות בנוגע למערכת היחסים בין מוסדות התרבות למשרד התרבות בהקשרי מבחני תמיכה והשתתפה בו אורית לרנר (לוביסטית).
דיון אחר שנערך בהשתתפות לרנר ביום 6.8.17 עסק בשלוש סוגיות: א. עיכוב במועד העברת התמיכות ממשרד התרבות למוסדות התרבות; ב. מינוי הוועדה לבחינת התנהלות קרנות הקולנוע; ג. בחינת אפשרות הגברת השקיפות של מועצת התרבות והאומנות, בין היתר באמצעות פרוטוקולים של התכנסויותיה והחלטותיה.
כמו כן, מסתבר שעו"ד זילבר נפגשה עם הלוביסט תומר עמיר. למרבה האירוניה, הדיון עסק בדיוק בנושא הלוביסטים:
דיון שנערך ביום 18.5.16 עסק בפערים החקיקתיים בין ההסדרים החלים על שדלנים הפועלים בכנסת לבין פעולות שדלנות מול הממשלה ומחוץ לכנסת. בדיון השתתפו: מר תומר עמיר (לוביסט), עו"ד נגה רובינשטיין, עו"ד אורן פונו, עו"ד דני חורין ועו"ד נטע קניגשטיין. (כן, כן – פגישה שדנה בפערים שאנו מנסים לצמצם בכתבה זו. ת.א)
בנוסף, זילבר נפגשה עם הלוביסט של "פוליסי" ארז גילהר:
דיון שנערך ביום 20.7.2015 עסק בהגדרת גבולות וקביעת כללי אתיקה בפעולת שדלנים. בדיון השתתפו: ארז גילהר, תמר אברמוביץ, עו"ד דני חורין, עו"ד ערן עסיס, עו"ד נטע קניגשטיין (דיון שככל הנראה לא יצא ממנו כלום. ת.א).
גם ארז קמיניץ, משנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט אזרחי), קיים פגישות עם שדלנים:
ביום 22/5/2016 התקיימה פגישה בנושא בית הדין לתמלוגים. בפגישה השתתפו: גב' בהירה ברדוגו (הלוביסטית), גב' גל ליברמן ממשרדה של הגב' ברדוגו, מר הווארד פולינר, ראש אשכול קניין רוחני, ודמויות בכירות נוספות מהמשרד.
כך או אחרת, משרדי ממשלה אחרים סירבו לחשוף האם בכיריהם עורכים פגישות עם לוביסטים. מוזמנים להשתמש בנוסח בתת פרק שמעל לזה כדי לבקש בעצמכם ממנכ"לי משרדי הממשלה לשנות את הנוהל, או לחלופין להגיש בקשת חופש מידע למשרד הממשלה ולבקש פירוטי פגישות.
והנה הצעה לנוהל מפורט ומצוין לשקיפות לוביסטית במשרדי הממשלה שהכינו החברים בלובי 99
כזכור:
הגשת בקשה זה זול (20 שקל או אפילו חינם לסטודנטים/עמותות עם אישור ניהול תקין), ועובד (מעל 80% מהבקשות נענות).
בארצות הברית, כל לוביסט מחויב על-פי חוק לדווח בכל רבעון לא רק מי הם לקוחותיו, אלא אף באילו תחומים בדיוק הוא הולך לפעול כדי לקדם את האינטרסים שלהם (עוד על נושא זה בפרק "מה קורה בעולם?" בהמשך התחקיר). במקום לחכות לבואו של חוק ישראלי דומה – החלטנו לצלצל בעצמנו ללוביסטים ולשאול אותם שאלה פשוטה: מה אתם עושים בפועל בעבור הלקוחות שלכם?
למה זה חשוב? כי אמנם אפשר לראות באתר הכנסת למשל ש"פוליסי" מייצגת את eBay – אבל מה אותה חברה רוצה פה: הטבות מס? סיוע בהקמת משרדים? להגיב לחקיקה מסוימת? בלי מקורות – אין לדעת. מציאות זו מקשה על פיקוח ציבורי ועיתונאי יעיל על עבודת הלובי.
אז התקשרנו לעשרה לוביסטים בשביל לבדוק האם יסכימו לחשוף באופן וולונטרי מה הם מקדמים. לוביסטים הם אנשי מכירות מעולים – וכך תמיד הם ידעו לספר שהמטרות שהם מקדמים הן ראויות (הם עובדים רק על דברים שהם "מאמינים בהם") וכמובן השקיפות אצלם בארגון היא ערך עליון. כך לפחות, הם טוענים. בפועל לא מעט שדלנים סירבו לענות. הנה אלו שכן:
ניר קלינר, אחד הלוביסטים הראשונים בישראל וכיום הבעלים של חברה הנושאת את שמו, שיתף אותי בעבודה שעשה בעבור ש.א.ג שרותי רפואה – חברה המשווקת דפיברילטורים. בשנת 2008 חוקק "חוק הצבת מכשירי החייאה במקומות ציבוריים" שחייב כל מוסד ציבור שבו 500 אנשים ויותר להחזיק בתחומו מכשיר החייאה. במרץ 2018, אישרה הכנסת בקריאה שלישית את הרחבת החוק והחלתו גם על מוסדות חינוך (יוזמי החוק: יעקב מרגי ואחמד טיבי). קלינר מספר כי הרחבת החוק לא התבצעה ביוזמתם ("זה לא שאנחנו לא שמחים מזה – אבל אנחנו לא היוזמים") – אך בתפקידו דאג שהלקוח שלו יהיה מעורב בהליך ניסוח החוק על-ידי מתן "ייעוץ מקצועי" – על האופן הנכון להתקין, לתפעל ולתחזק את המכשירים.
חיפוש שדלנים באתר הכנסת – רשימת הלקוחות של ניר קלינר, כדוגמה
דוד ארז הוא לוביסט ופעיל חברתי שעל שמו רשום לקוח אחד בלבד – העמותה הישראלית לאלרגיות למזון. עיקר פעילותו של ארז עבור העמותה נעשית מול משרד החינוך וכן ועדת החינוך של הכנסת. לדבריו, הוא פועל ל"הגברת מודעות ויצירת מענה לנושא האלרגיות במערכת החינוך". כך לדוגמה, פעל לאסור על הבאת חטיפים אלרגנים, כמו במבה, לכיתות וניסה להגדיר נוהל טיפול כשמקרה של אלרגיה מתרחש. על פניו, זה נשמע כמו נושא שלא אמור להיות קשה לקדם – הרי מי לא רוצה למנוע אלרגיות בבתי ספר? בשיחה עם מאיר אסרף, לוביסט המייצג בין היתר את הסתדרות המורים, שמעתי את הצד השני של המטבע: עמדת ההסתדרות היא כי עד שלא תינתן הגנה משפטית למורים במקרה של תביעה, אין להעביר את אחריות הטיפול במקרי חירום אל המורים (בעבר הוצע כי מורים יסתובבו עם מזרק אפיפן ויוכשרו להשתמש בו במקרה הצורך). דרישת ההסתדרות: לתקצב מחדש את אחיות בית הספר ולהעביר את האחריות אליהן.
המאבק של איגוד השמאים בכנסת – אותו מוביל הלוביסט לירן בן הרוש – הוא, מסתבר, למען שימור העצמאות של השמאי הבודד אל מול חברות הביטוח. הטענה היא שהתלות הכלכלית של השמאים בחברות הביטוח מובילה להערכות שווי נמוכות – לטובת החברות ונגד הצרכנים. יהודה יגן, יו"ר ענף רכב באיגוד, מספר שלאחר שנים של מאבק עצמאי שבו חברי הכנסת "אומרים 'כן, כן, כן' ואז נעלמים לך ברגע האמת" – הבינו באיגוד ש"אם אין לך לוביסט, אתה פשוט מאבד את הכיוון" – הלוביסט הוא המצפן שבלעדיו אדם מן השורה לא יצליח לנווט במסדרונות הכנסת ובסבך האינטרסים, הוא טוען. בן הרוש מצידו אומר בשיחה: "כמו שאתה הולך לבית משפט עם עורך דין, לכנסת אתה צריך ללכת עם איש פוליטי שייתן לך ייעוץ". קרי: לוביסט. בשיחה נפרדת, שיתף בן הרוש כי בעבר גם ייצג את קיבוץ יחיעם במאבק להחזרת הטבות המס שקוצצו ליישובי קו העימות בצפון.
חברי הכנסת אברהם נגוסה ומיקי זוהר עם ניר חפץ (בחולצה לבנה) במזנון הכנסת.
באופן לא מפתיע, מרבית הלוביסטים איתם שוחחנו בוחרים לפרט על העשייה עם גופים חברתיים שאותם הם מייצגים ללא תשלום (עוד על המחיר של שיטת הפרו-בונו בפרק הראשון של התחקיר). יובל יפת מדבר בגוף ראשון ממש על אהב"ה, עמותה המספקת תמיכה לילדים נכים ומשפחותיהם. הנושא המרכזי שהוביל לאחרונה בעבור העמותה התממש במקביל ל"מאבק הנכים" המתוקשר. במסגרת עדכון החוק, הוקצו 150 מיליון שקלים למען העלאת הקצבאות לילדים נכים ומשפחותיהם – בהישג שיפת מגדיר "ענק" (אך מזכיר באותה נשימה שהוא אינו שלו לבדו אלא של שורה של ארגונים שפעלו בנושא). מה הייתה העבודה בפועל שהביאה את ההישג? לאסוף ולהציג נתונים "נכונים", להראות את הבעיות שנוצרות במשפחות תחת הקשיים של ילד נכה, להביא את יו"ר ומנכ"לית העמותה לכל הדיונים בכנסת ובאופן כללי "לדאוג שהנושא יעלה לסדר היום ושיבינו את המצוקה".
השאלות המרכזיות שנותרו בעקבות השיחות שערכנו עם הלוביסטים השונים הן אלה: כיצד אדם מן השורה דואג שנבחרי הציבור "יבינו את המצוקה" שלו? כיצד אישה מן היישוב יכולה להעלות נושאים חשובים "לסדר היום" של הכנסת?
מחצית מהלוביסטים שפנינו אליהם לא חזרו אלינו כלל או סירבו לשוחח (בעיקר אלו מהמשרדים הגדולים): גל גולן ("ברדוגו" יועצים) טענה כי השיח שלנו מעודד לובי שחור ואמרה כי האתר של החברה מפרט את העבודה שהם עושים בעבור לקוחות ספציפיים. אלא שהפירוט המדובר קיים רק בעבור 3 מתוך 21 הלקוחות הרשומים של גולן, ומתוכם שניים הם עמותות.
מחברת "פוליסי" נמסר כי אינם נוהגים להגיב ולפרט על ענייני לקוחותיהם.
ולמרות הכל, תראו, זה אפשרי. העולם לא קורס כשלוביסטים חושפים מה הם מקדמים עבור לקוחותיהם – הגיעה השעה להרחיב את חוק הלוביסטים כך שידרוש שקיפות גדולה יותר גם בעשיית הלובי היומיומית.
למה שרק ללוביסטים תהיה גישה?
(א) מיזם "אני רק שאלה"
במהלך החודשים הארוכים של העבודה על התחקיר הבנו כמה הציבור הרחב סובל מתת-ייצוג בהרבה מוועדות בכנסת. בעוד שחברות הלובינג מספקות לחברי הכנסת חומרי רקע המותאמים לאינטרס הצר של הלקוח שאותו הם מייצגים, אנחנו נאלצים להסתמך על עמותות ואנשים אכפתיים. בנוסף, הלוביסטים דומיננטיים ביותר גם בדיונים עצמם.
אני רק שאלה – מיזם שקידמנו לחיבור הציבור לעבודת הכנסת.
לכן, בשיתוף עם "המשמר החברתי" יזמנו כחלק מהתחקיר פתרון אזרחי בשם "אני רק שאלה": בכל דיון ועדה רצינו להראות שאפשר גם להביא תובנות בולטות של הציבור באשר לנושא הנידון. מה מעניין את הציבור? שאלנו אותו ברשתות החברתיות – כקונטרה לאג'נדה שמקדמים הלוביסטים עבור לקוחותיהם העסקיים. הציבור הצביע אחת לשבועיים לגבי השאלה שנשאל.
ערכנו פיילוט מוצלח בוועדת הכלכלה. הנה כמה דוגמאות לדיונים שבהם הבאנו את שאלות הציבור מהמחשב ישירות לוועדה:
יצרנו כאן בעצם פלטפורמה חדשה לאיזון פרלמנטרי בין מייצגי האינטרס העסקי לבין ייצוג עמדות הציבור הרחב. בדיוני הוועדות ישב נציג שקיבל את זכות הדיבור כדי לשאול שאלות שגולשי הפייסבוק ביקשו לשאול את חברי הכנסת ואת אורחי הוועדה. השאלות שעלו מן השטח הן השאלות הקשות – העלאה שלהן בדיוני ועדות הכנסת מאפשרת ייצוג מאוזן יותר של האינטרס הציבורי אל מול האינטרס העסקי, המיוצג בידי הלוביסטים בוועדות.
הצענו להנהלת הכנסת למסד את הפיילוט שערכנו בוועדת הכלכלה כדי להעתיקו לשאר הוועדות, אך נעננו בשלילה. עם זאת, לא אלמן ישראל – המודל עובד, כפי שאתם רואים.
נספח אקטיביסטי: זה יכול כאמור לעבוד אך גילינו שאין בידינו את המשאבים להפעיל גם את המיזם הזה בקביעות.
הכנסת קיבלה את עצתנו ומאפשרת באתר שלה חיפוש הפוך: כלומר, הזנת שם של חברה, ובדיקה מי מייצג אותה. תוהים אם לחברה מסוימת יש לובי? חפשו אותה פה.
תוהים אם משרד ממשלה כלשהו התכתב עם לוביסטים? נפגש עימם? בקשו פירוט מלא, לרבות פרוטוקולים באמצעות בקשת חופש מידע מהרשויות. זה זול (20 שקל או חינם לסטודנטים/עמותות עם אישור ניהול תקין), ועובד (מעל 80% מהבקשות נענות).
ביקשנו מבכירים בממשלה ובכנסת להתחיל לעשות דין בעצמם בנושא. מה הם ענו?
כאמור, ללוביסטים יש גישה מלאה לוועדות גם בשעת ההצבעות – הם יכולים ללחוש על אוזני מקבלי ההחלטות גם ברגעים המכריעים. במקביל הלוביסטים נפגשים עם הפקידות הבכירה והשרים במשרדי הממשלה – ללא שום דיווח.
סיקרנו את הפרצות האלו בשנים האחרונות שוב ושוב, כשבממשלה הבטיחו לטפל בהן. אלא שמזה שנים לא נעשה דבר. במרץ 2018 משרד האוצר סוף סוף הכריז לפרוטוקול שנוהל להסדרת פגישות בין פקידים ללוביסטים יתפרסם בקרוב.
אבל אין לנו סבלנות.
אז יחד עם מתנדבים מ"ישראל 2050" פנינו לראשי כל הוועדות בכנסת בבקשה למנוע כניסת לוביסטים להצבעות ולנסח נוהל ברור לכך. במקביל פנינו למשרדי הממשלה והצענו שיעגנו נוהל לדיווח על פגישות בכירי המשרד עם שדלנים.
(א) הנה התשובות שקיבלנו מוועדות הכנסת
יו"ר ועדת החינוך יעקב מרגי הסכים. מרגי מסר שהוא "מוקיר ומעריך את עבודתם של השדלנים בכנסת אך בד בבד עם הערכתו, הוא סובר כי עבודתם אמורה להיות תחת נהלים ומגבלות. בשל כך הוא מסכים כי אפשר למנוע את נוכחותם בזמן ההצבעות אך בוודאי לאפשר להם להשתתף במהלך הדיונים".
זו הייתה ההצלחה היחידה.
יו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל הגיב: "תודה לפנייתך ויישר כוח לאכפתיות. עם זאת אינני מסכים עמך ועם חבריך בעניין. הבעיה איננה עם השדלנים אלא בעיקר בנו, חברי הכנסת, שמהם מצופה שידעו לעמוד אל מול כל מה שעלול לפגוע באזרחים. יש היום כללים יחסית מאוד ברורים לעבודת השדלנים ויש אכן לעקוב שאינם פועלים בניגוד לכללים אלה. שימו דגש על חברי כנסת, אם הם פועלים למען הציבור או נגדו".
שאר יו"רי הוועדות – אברהם נגוסה, מיקי זוהר, ניסן סלונימסקי, יואב קיש, אורי מקלב, אלי אללוף ועאידה תומא סלימאן, בחרו שלא להגיב.
(ב) אלו משרדי ממשלה הסכימו לחשוף פגישות של שדלנים?
פנינו כאמור גם למשרדי הממשלה והצענו שייתנו פומביות לעבודתם השוטפת למול שדלנים. במשרדי החוץ והפנים הגיבו כי "לא מתקיימת במשרד החוץ נוכחות של שדלנים במסגרת העבודה היומיומית במשרדנו".
במשרד החקלאות התחמקו מתשובה ברורה והגיבו:
בשאר המשרדים? גורנישט.
רוצים לעזור? אתם מוזמנים לכתוב בעצמכם ליו"רי ועדות בכנסת בקשה בפייסבוק שלהם/במייל/בטלפון (שמופיע בפרק הקודם).
נוסח דוגמה לפנייה ליושבי ראש ועדות
כתבו להם משהו בסגנון:
שלום רב! אנו פונים אליך כי גילינו למרבה ההפתעה שאין מגבלה ונוהל סדור לגבי שהותם של שדלנים בעת הצבעות בוועדה שבניהולך. אנו מאמינים כי ישנה השפעה רבה לשהותם בוועדה של אותם שדלנים, שמייצגים אינטרסים רבים ומגוונים, בעת ההצבעות.
אנו מאמינים כי מניעת השתתפותם של שדלנים בהצבעות הוועדה תסייע לחברי הכנסת להצביע רק לאחר שהעמיקו בכל נושא ונושא ותיצור השפעה חיובית וארוכת טווח.
מכיוון ועלינו לעשות ככל שביכולתנו בכדי לחזק את מידת האמון והקשר שבין נבחרי הציבור לבינינו, האזרחים, אנו מציעים כי תקדם נוהל האוסר על כניסת שדלנים לוועדה בעת ההצבעות.
להתייחסותך בעניין נודה.
לגבי שקיפות פעילות שדלנים במשרדי הממשלה – כולכם מוזמנים גם כן לפנות למנכ"ל המשרד הממשלתי החביב עליכם (דרך מייל שמופיע באתר המשרד) ולסייע להפעיל לחץ.
נוסח דוגמה לפנייה למנכל משרד ממשלתי
כתבו להם משהו בסגנון:
שלום! אני פונה אליך כי אני רוצה להיות מודעת למתרחש בממשלה כנגזרת לשקיפות המתבקשת בדמוקרטיה. מתן פומביות לעבודתכם השוטפת למול שדלנים, כמחזיקים במשרות הציבוריות, תחזק את מידת האמון והקשר בין הממשלה ומשרדכם לבינינו, האזרחים.
גיליתי להפתעתי הרבה, כי לא קיים במשרדך דיווח סדור ושקוף בין פעילות המשרד לבין נוכחותם של שדלנים כחלק מהעבודה היום יומית במשרדכם. אני מציע כי תקדם נוהל לפיו כל עובדי משרדך הבכירים יהיו חייבים לדווח באופן שגרתי וגלוי לציבור על הנעשה במשרדכם בכל הקשור לפגישות עם שדלנים והנושאים שעולים בפגישות אלו.
אודה לקבלת התייחסותך בעניין!
ביקשנו בעצמנו את הפגישות שערכו פקידי ממשלה עם לוביסטים
נאה דורש ונאה מקיים: המלצנו לכם לבקש מידע – אז פנינו גם בעצמנו לכל משרדי הממשלה הגדולים וביקשנו דרך חוק חופש המידע לחשוף את הפגישות שערכו בכירי המשרד עם שדלנים מוכרים (ציינו שמות ספציפיים משום שהתבקשנו לצמצם את היקף הבקשה).
מה ענו?
(א) משרד הבריאות
ביום 2.1.2017 התקיימה פגישה במשרד הבריאות עם ארגון "אחיה" בנושא מחסור במטפלים במקצועות הבריאות בחברה החרדית וקשיים במתן מענים בתחום התפתחות הילד. בפגישה השתתפו מצד משרד הבריאות רמ"ט המנכ"ל ד"ר ספי מנדלוביץ', יועץ המנכ"ל נעם ויצנר ועוזרת רפואית למנכ"ל ד"ר קרן זילכה. מצד ארגון "אחיה" השתתפו מנכ"ל הארגון מר יצחק לוין, מר אבי לוין וגב' בהירה ברדוגו (לוביסטית. ת.א). בהמשך לפגישה זו קיים יועץ המנכ"ל נעם ויצנר ביקור במרכז "אחיה" בבני ברק ביום 7.6 במטרה להכיר את הפעילות והקשיים בתחום פעילות היחידה להתפתחות הילד. בביקור זה נכחה גם בהירה ברדוגו לצד מנכ"ל העמותה וחברי ועד מנהל נוספים.
פרופ' רוני גמזו (בתפקידו כמנכ"ל המשרד) זימן, בין היתר, את גב' בהירה ברדוגו לישיבה ביום 8.2.2012 בנושא שינניות. יצוין כי בסיכום הפגישה גב' ברדוגו לא מופיעה ברשימת הנוכחים אך אין בידי המשרד האפשרות לבדוק כיום האם היא אכן נכחה בישיבה.
מה אנו לומדים מכך? על הגישה שיש ללוביסטית בהירה ברדוגו למשרד, אבל חוץ מזה לא הרבה. אז ביקשנו גם את סיכומי הדיונים.
הנה סיכום הדיון על השינניות ששלח לנו משרד הבריאות:
הובעה העמדה הנחושה שלנו לאקדמיזציה של המקצוע, אוציא מכתב לבקש פגישה עם דיקני הפקולטות.
בעיות איכות במאוחדת יטופלו בידי ד"ר שלמה זוסמן.
זהו. כן, כן – כל נראה הסיכום. זו בדיחה. אי אפשר ללמוד כאן הרבה. לעומת זאת, סיכום הפגישה בנושא "אחיה" שבה נכחה הלוביסטית, מפורט יותר. הנה:
איזה יופי? כך אפשר לדעת בדיוק מה הארגון המיוצג בידי לובי מבקש לקדם. הסיכום הזה מראה שהשקיפות אפשרית. דמיינו שכל סיכומי הפגישות האלו יועלו כך באתרי משרדי הממשלה. הציבור והתקשורת יוכלו לפקוח עין בקלות רבה יותר על הנעשה במסדרונות השלטון ולוודא שהאחרון פועל למענו, ולא למען מי שיש לו יותר כסף.
(ב) משרד המשפטים
גם במשרד המשפטים שיתפו אותנו בפגישות הללו, שהיום מתנהלות מתחת לרדאר:
במשרד חשפו כי דינה זילבר, משנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט ציבורי-מנהלי), נפגשה עם הלוביסטית אורית לרנר:
דיון שנערך ביום 23.2.2016 עסק בטענות שונות בנוגע למערכת היחסים בין מוסדות התרבות למשרד התרבות בהקשרי מבחני תמיכה והשתתפה בו אורית לרנר (לוביסטית).
דיון אחר שנערך בהשתתפות לרנר ביום 6.8.17 עסק בשלוש סוגיות: א. עיכוב במועד העברת התמיכות ממשרד התרבות למוסדות התרבות; ב. מינוי הוועדה לבחינת התנהלות קרנות הקולנוע; ג. בחינת אפשרות הגברת השקיפות של מועצת התרבות והאומנות, בין היתר באמצעות פרוטוקולים של התכנסויותיה והחלטותיה.
כמו כן, מסתבר שעו"ד זילבר נפגשה עם הלוביסט תומר עמיר. למרבה האירוניה, הדיון עסק בדיוק בנושא הלוביסטים:
דיון שנערך ביום 18.5.16 עסק בפערים החקיקתיים בין ההסדרים החלים על שדלנים הפועלים בכנסת לבין פעולות שדלנות מול הממשלה ומחוץ לכנסת. בדיון השתתפו: מר תומר עמיר (לוביסט), עו"ד נגה רובינשטיין, עו"ד אורן פונו, עו"ד דני חורין ועו"ד נטע קניגשטיין. (כן, כן – פגישה שדנה בפערים שאנו מנסים לצמצם בכתבה זו. ת.א)
בנוסף, זילבר נפגשה עם הלוביסט של "פוליסי" ארז גילהר:
דיון שנערך ביום 20.7.2015 עסק בהגדרת גבולות וקביעת כללי אתיקה בפעולת שדלנים. בדיון השתתפו: ארז גילהר, תמר אברמוביץ, עו"ד דני חורין, עו"ד ערן עסיס, עו"ד נטע קניגשטיין (דיון שככל הנראה לא יצא ממנו כלום. ת.א).
גם ארז קמיניץ, משנה ליועץ המשפטי לממשלה (משפט אזרחי), קיים פגישות עם שדלנים:
ביום 22/5/2016 התקיימה פגישה בנושא בית הדין לתמלוגים. בפגישה השתתפו: גב' בהירה ברדוגו (הלוביסטית), גב' גל ליברמן ממשרדה של הגב' ברדוגו, מר הווארד פולינר, ראש אשכול קניין רוחני, ודמויות בכירות נוספות מהמשרד.
כך או אחרת, משרדי ממשלה אחרים סירבו לחשוף האם בכיריהם עורכים פגישות עם לוביסטים. מוזמנים להשתמש בנוסח בתת פרק שמעל לזה כדי לבקש בעצמכם ממנכ"לי משרדי הממשלה לשנות את הנוהל, או לחלופין להגיש בקשת חופש מידע למשרד הממשלה ולבקש פירוטי פגישות.
והנה הצעה לנוהל מפורט ומצוין לשקיפות לוביסטית במשרדי הממשלה שהכינו החברים בלובי 99
כזכור:
הגשת בקשה זה זול (20 שקל או אפילו חינם לסטודנטים/עמותות עם אישור ניהול תקין), ועובד (מעל 80% מהבקשות נענות).
בשנה האחרונה ביקשנו מכמה אזרחים לפנות למשרדי הלובי בישראל ולבקש לקדם מהלכים מוזרים או יח"צ עצמי. רצינו לראות איך זה נראה מבפנים.
ש' היא בעלים של מרכז הדרכות מקצועיות. היא פנתה ללוביסטית בהירה ברדוגו והציעה להעתיק חוק צרפתי שאוסר על מעסיקים לפנות בערב לעובדיהם כדי לאפשר להם מנוחה. ש' ביקשה להיות בחזית החוק כדי לזכות ביח"צ בנושא למרכז ההכשרות שלה. בהמשך גם הציעה לה לייצר חוק שישלשל ישירות לכיסה כסף – חיוב חברות לשלוח עובדים להכשרות מקצועיות.
ברדוגו עבדה בעבר כיועצת התקשורת של שמעון פרס ובשלל תפקידים. לאחר מכן הקימה משרד לייעוץ אסטרטגי ולובי פוליטי. ברדוגו שלחה לש' מסמך שמפרט את הצלחותיה הרבות. משרדה הצליח, לדבריה, בין השאר להחריג את מכשירי הקוסמטיקה הרפואית מחוק שרצה להסדיר אותם, ואף הצליחה לקדם את החוק לביטול הבחירה הישירה בישראל עבור המכון הישראלי לדמוקרטיה.
ברדוגו: אז נשב, נעבור על חברי הכנסת ונראה מי הכי מתאים לנו מבחינת האופי, כי הכנסת עובדת ללא הפסקה וללא מנוחה. זאת אומרת, יש לה פגרות, אבל חברי הכנסת והשרים והלשכות אין להם שעות מנוחה, הם עובדים כל הזמן. צריך למצוא את חברי הכנסת האלה כמו רחל עזריה, שנראה לי תתחבר לעניין. איילת נחמיאס ורבין יכולה להתחבר, רוויטל סוויד ממפלגת העבודה, מירב מיכאלי. שולי מועלם מהבית היהודי, אולי גבר אחד או שניים (כלומר, הכסף בעצם קונה מומחיות וידע, ת.א).
ש': אבל מי זה "מביאים"? זה את עושה או אני עושה או איזה חברי כנסת עושים?
ברדוגו: את לא עושה כלום – את זה עושים העוזרים הפרלמנטריים וחברי הכנסת. את תבואי לכל הפגישות שנקבע. את תייצגי את הנושא, את הדוברת.
ש': אבל אם יהיה דיון באיזושהי ועדה אז יכול להיות שאני אוכל גם לדבר בדיון?
ברדוגו: לא יכול להיות, בטוח.
…
ברדוגו: אנחנו, הלובי, לא אוהבים אותנו כי אנחנו מקצרים את התהליכים. אנחנו מנדנדים. כי כשאני שולחת עשרה מיילים 99 אחוז שיחזרו אליי שמונה, יגידו לי "אני לא יכול ככה, לא יכול ככה", יגידו כל מיני דברים. אבל את תשלחי עשרה מיילים, אולי אחד יענה ואולי אף אחד לא יענה. אולי יענו ארבעה, אולי תקבלי פגישה ואולי לא. אם יש לך את הזמן זה אפשרי.
בהירה ברדוגו. צילום: אתר ברדוגו יועצים.
…
ש': ואיך מתחילים?
ברדוגו: הלקוח בד"כ מביא לנו נוסח של הצעת החוק שהכין אותה או עם עורך דין או קופי פייסט מהחוק הצרפתי. אני לא מכינה הצעות חוק. אני מתחילה מהשלב שיש בידי נוסח נייר של הצעת החוק.
ש': אז בעצם כשאת מתחילה את כבר מגיעה עם נוסח שאני כלקוח לצורך העניין הכנתי לך.
ברדוגו: נכון, ואני מנסה לשכנע אותו שזה חשוב ושיתמוך בזה ויגיש את זה.
ש': אז את לא מגיעה אליו רק עם רעיון ושהיועץ הפרלמנטרי יגיש נוסח חוק והם יבנו את החוק בעצמם?
ברדוגו: לא. אין להם (לח"כים) יכולות. גם כן, הם מאוד… יש להם מעט מאוד עובדים ואין להם יכולות לשבת לנסח הצעת חוק.
…
ש': אני חשבתי שאולי איזשהו חבר כנסת מאוד יאהב את הרעיון הזה כי מבחינה פופוליסטית הוא יוכל לתפוס כותרות ואז הוא יגיד ליועץ הפרלמנטרי שלו "תשיג את הנוסח של החוק הזה מהמקביל שלו בצרפת וסגרנו את העניין". כלומר, שהוא ייקח את העניין הזה.
ברדוגו: ש', את מתייעצת עם לוביסטית? זה לא יעבוד. צריכים להביא לו לעוס ומוכן וארוז.
אחרי שיחות מרובות ברדוגו אומרת שזה אפשרי ואף שולחת הצעת מחיר:
כן, מה שאתם רואים. בישראל יש לחוק מחיר.
זמן קצר לאחר קבלת הצעת המחיר ברדוגו חזרה בה, אמרה שהיא עמוסה מכדי לעזור לש' וויתרה על התיק.
ברדוגו מסרה בתגובה:
"בנוגע ליכולות של חבר כנסת – אכן זה לא עולה בבירור מהתמלול – אבל הכוונה הייתה לעומס שיש עליהם ולא חלילה ליכולות אינטלקטואליות שלהם.
"בנוגע להערתך כי הכסף קונה מומחיות וידע: אין לי מושג למה הכוונה – אבל בפירוש ציינתי שגם אנשים פרטיים עם התמדה ונחישות יכולים לקדם נושאים החשובים להם.
"לאחר הפגרה הגברת חזרה אלי עם נושא ההכשרה המקצועית הקשורה בה באופן ספציפי – כי בכלל לא הבנתי מאיפה נפלה עלי עם הנושא הזה ולאחר מכן אמרתי לה שנכנס לי לקוח ומאחר ומשרדי קטן לא אוכל לטפל בה.
"לגבי החרגת מכשירי הלייזר – תיקון לחוק ציוד רפואי – זה נושא שאני מאוד גאה בו. מדובר בחוק שהגדיר מכשירי לייזר כציוד רפואי ובד-בבד כי בציוד רפואי רק רופאים יכולים להפעיל. לו הנוסח הזה היה מתקבל – פרנסתן של כ-8,000 קוסמטיקאיות הייתה נגדעת. אנו הצלחנו להחריג את המכשירים כך שגם הן תוכלנה להשתמש בהם. קיבלנו מהן תודה ענקית".
*
ש' גם פנתה למשרד הלובי "אימפקט" בבעלות אורלי בן שמאי ובועז רדי. לפי האתר של "אימפקט" הם מייצגים את מיקרוסופט ישראל, בנק לאומי, בזק ועוד. בין השאר הם מתגאים בהצלחות כמו כניסת הבנקים הגדולים לייעוץ פנסיוני בפריפריה, העברת תחנות הכוח רידינג לשימוש בגז טבעי וחתימת הסכם התקשרות בין מיקרוסופט לממשלת ישראל.
בועז רדי, מנכ"ל אימפקט. צילום: אתר אימפקט
דרך השיחות בין ש' ללוביסטית אורלי בן שמאי, שהתקיימו לאורך חודשים, אפשר להבין את המוח של הלובי. בשיחה המלאה שבנספח 3 אפשר לראות את כל מה שדיברנו עליו לאורך התחקיר: חברת לובי כ"חנות-כל" שמציעה ללקוח כמה שירותים, שמדברת במקצועיות שאין לאזרח, שמכירה אינספור דרכים עקלקלות לשכנע את השלטון לתת עדיפות דווקא להצעה שכזו, את החיפוש אחר "אינטרס הזהב", את השיחות מתחת לרדאר עם משרד האוצר, את המחיר הגבוה שמסנן חסרי אמצעים וכן הלאה.
ש' מסבירה ללוביסטים שהיא תרוויח יותר כסף אם מעסיקים יחוייבו לשלוח עובדים להשתלמויות.
בן שמאי ושותפה בועז רדי: ננסה לחשוב על כל מי שיהיו נגד… באוצר יהיו מאוד בעד הגברת הפריון וחלק מאוד חשוב מהבראת הפריון בכל המחקרים זה הכשרה מעשית. זה צד של הכלכלנים… זה סוג של הטלת מס על המעסיקים. כמו מס מעסיקים – אתה לוקח מהמעסיקים, אתה לוקח מהממשלה, אתה לוקח מהעובד. זה מס מעסיקים שגם העובד משלם. בהסתדרות הם נגד כי אתה לוקח מהעובד. היא יכולה להיות גב בעיקרון אבל היא תגיד שהממשלה תשלם. ביבי יהיה נגד כי הוא נגד העלאת מסים וזה גם תוספת ביורוקרטיה ותוספת של רגולציה. היום כל דבר של רגולציה אנשים נבהלים. ועכשיו מי יהיה בעד? כל מיני פרופסורים בעד, גורמים מהתחום שלך שמרוויחים מזה כסף, המכון לדמוקרטיה יהיה גב, משרד הכלכלה... את מנסה להכניס משהו שלא קיים בארץ. זה לא שאת אומרת "יש איזה רעיון, בואו ננסה". את רוצה להכניס פה שינוי דרמטי בכל החשיבה. רעש. האזרח הקטן לא שם לב. צריך להיות כותרת בידיעות אחרונות.
אורלי בן שמאי. צילום: אתר אימפקט
…
טווח רחוק לא מעניין אף אחד לצערנו. אף אחד לא מסתכל.
…
איך משכנעים? בד"כ יגידו לך "תבואי עם רעיון שעולה פחות כסף או שהוא עוזר לאיזו פריפריה".
אני חושבת שצריך תעשיינים. נשלב את אחד מהם פנימה באיזושהי דרך. את לא יכולה לבד בפרונט. את צריכה איזה איגוד, מנהל הכשרות מקצועיות, פורום. צריך גוף. כי אחרת זה מתפרש כחקיקה. וזה ייהרג ובל יעבור.
כשש' מנסה להתעניין אם עדיף לקדם דיון במקום חוק, היא נענית: הצעת חוק עובדת בזה שמעניינים את חברי הכנסת. ניגשים לחברי הכנסת, מעניינים אותם בהצעה ואנחנו צריכים לראות אם יש לזה עלות תקציבית של חמישה מיליון ומעלה (הצעה בעלות של למעלה מחמישה מיליון דורשת רוב של 50 ח"כים בהצבעה ולכן קשה יותר להעבירה, ת.א). כל הצעת חוק מגיעה לוועדת השרים לחקיקה והם ייגמרו עם ההליך התקציבי אם לא עושים הכנות מקדימות, סיכומים עם ההתאחדות.
כשיש דיון אין כלום. כשמו כן הוא. דיון יזום. אד הוק. לוועדה אין כלים לחוקק חוק. את רוצה לעשות איזשהו PR בלגשת לוועדה. ואנחנו יכולים לעשות את זה. זה לא יעלה לך יותר מידי כסף. אבל אני אומר חבל. את תוציאי על זה כסף ובעוד חצי שנה את תשבי ותגידי היה לנו דיון, הביאו את זה והביאו את זה, היו שלושה חברי כנסת, הייתה את ועדת הרווחה, וזה היה תקציב PR בשביל להשפיע על שני האידיוטים האלה. ולא רק אידיוטים, בוא נאמר שבדיון בחקיקה הגופים שמוזמנים חייבים להגיע. כשזה דיון יזום יכול להיות שהם אפילו לא יגיעו.
….
חייב להקים איזשהו איגוד, פורום, במסגרת להב או במסגרת כלום. את צריכה לשבת, עדיף עם המתחרים שלך, להגיד "אנחנו איגוד ההכשרות המקצועיות בישראל". זה לא נורא יקר. ואז עושים ישיבות של האיגוד, צריך עורך דין של האיגוד, ואז את אומרת "תשמעו יש לנו יעד. אנחנו רוצים לעשות תהליך חקיקה, כמו חוק עזר עירוני, בשיתוף העמותה עם המכון הישראלי לדמוקרטיה, שזה נותן נופך אקדמי".
מ"אימפקט" נמסר בתגובה: "תמליל השיחה מאשר בצורה חד משמעית ושאינה משתמעת לשתי פנים את העבודה המקצועית של חברת אימפקט… במהלך התמליל נשמע מספר פעמים מנכ"ל אימפקט כשהוא מזהיר את הלקוחה מפני הוצאות מיותרות, מציג בפניה את כלל הגורמים שידרשו להשגת המטרה מלבד עבודת הלובינג, ומציע לה מספר דרכים כדי להגיע להחלטה כיצד לנהוג וזאת מבלי להבטיח הבטחות שווא או לדרוש תקציבים ללא שום צורך ממשי". (התמלול המלא והתגובה המלאה בנספח 3)
*
בין השאר פנתה ש' גם לארז גיל-הר, מנכ"ל משותף בחברת הלובי "פוליסי". הלוביסט הבין את הערך התדמיתי והעסקי של המהלך עבור ש', מבין שאם תהיה חובה להשתלמויות במדינה, זו תהיה הזדמנות עסקית עבורה.
וכך אמר לה: אחד הגורמים הראשונים שהייתי יושב איתם – יש גברת בשם מיכל צוק שהיא אחראית על תחום העבודה בישראל. היא הייתה מטעם משרד הכלכלה, כל השנים העבירו את זה למשרד האוצר יחד עם כל התחום, אבל היא באמת מתעסקת בהכשרות עובדים. אם תשאלי מי מתעסק נגיד בהגדלת פריון העבודה אצל ערבים בישראל, אצל חרדים בישראל, כל ההכשרות, כל בניית המרכזים, היא עוסקת בזה. לכן בעיני היא אמורה להיות הגורם המקצועי שמטפל…
גיל-הר מוסיף: מה שאני מנסה להגיד לך, אחלה רעיון, באמת אני חושב שהוא נכון, בהחלט בר ביצוע… אני הבנתי מיד את זה שאת רוצה להיות מזוהה איתו ואת הדיבידנד שאת תקבלי כתוצאה מהובלת הנושא… בסופו של דבר מה שאנחנו עושים ביום יום בין השאר זה להתחרות על האטנשן של מקבלי ההחלטות, שמוצפים באלף דברים ממצוקת כוח אדם. (הם) לא מסוגלים לטפל בכל הדברים – אתה מתחרה במה כן מטפלים… (צריך) לבוא ולהראות הנה – זה מה שיש בגרמניה, לעשות איזה מחקר השוואתי מה קורה בכלל בייעול במדינות שונות, מה התוצאות, לחפש מה התוצאות שנעשו והעלו את פריון העבודה…
ארז גיל-הר, מנכ"ל פוליסי. צילום מסך מיוטיוב.
גיל-הר ממשיך: כל יום העבודה שלי זה לדחוף את מקבלי ההחלטות. כל יומי. אין מה לעשות, משקיעים בזה הון עתק גורמים עסקיים, כי אתה לא יכול להסתמך על רק על מקבלי ההחלטות ועל הקצב שלהם. אנחנו אשכרה לועסים להם את הדברים, וזה בסדר וזה ראוי ואני מבין למה זה קורה. זה מבאס אולי בריאליטי ולא בפיקשן. כך זה עובד. באקדמיה היו רוצים שזה יהיה אחרת, אבל זה לא ככה. אז לכן אני אומר שוב, נגיד אני נותן לך את מיכל צוק לדבר איתה, אז מעבר לזה היא אולי תאהב את הרעיון והיא תתחיל לבדוק אותך…
לבסוף הלוביסט שלח את ש' לבדוק איזה משאבים היא יכולה לגייס.
*
אדם נוסף פנה מטעמנו למשרדי לובי עם הצעה מטופשת במיוחד: לסייע לו לקבל אישור לייבא תוכי שבסכנת הכחדה. כל המשרדים סירבו לסייע למעט אחד, שגם בסוף מסמס זאת ונעלם. אנו מזכירים זאת אף שאין ממצאים כחלק מהחזון העיתונאי שלנו – להראות את כל הפעולות שביצענו, ולא רק את מה ש"מתאים".
אישה שלישית פנתה למשרדי לובי עם בקשה להסדיר ייבוא מוצר תעשייתי שאינו חוקי היום בישראל. זה הצליח מעבר למצופה. כיום היא במסע מול המחוקקים וביקשה שנמתין עם תיעוד המהלכים לאחרי שהמהלך יאושר.
בשנה האחרונה ביקשנו מכמה אזרחים לפנות למשרדי הלובי בישראל ולבקש לקדם מהלכים מוזרים או יח"צ עצמי. רצינו לראות איך זה נראה מבפנים.
ש' היא בעלים של מרכז הדרכות מקצועיות. היא פנתה ללוביסטית בהירה ברדוגו והציעה להעתיק חוק צרפתי שאוסר על מעסיקים לפנות בערב לעובדיהם כדי לאפשר להם מנוחה. ש' ביקשה להיות בחזית החוק כדי לזכות ביח"צ בנושא למרכז ההכשרות שלה. בהמשך גם הציעה לה לייצר חוק שישלשל ישירות לכיסה כסף – חיוב חברות לשלוח עובדים להכשרות מקצועיות.
ברדוגו עבדה בעבר כיועצת התקשורת של שמעון פרס ובשלל תפקידים. לאחר מכן הקימה משרד לייעוץ אסטרטגי ולובי פוליטי. ברדוגו שלחה לש' מסמך שמפרט את הצלחותיה הרבות. משרדה הצליח, לדבריה, בין השאר להחריג את מכשירי הקוסמטיקה הרפואית מחוק שרצה להסדיר אותם, ואף הצליחה לקדם את החוק לביטול הבחירה הישירה בישראל עבור המכון הישראלי לדמוקרטיה.
ברדוגו: אז נשב, נעבור על חברי הכנסת ונראה מי הכי מתאים לנו מבחינת האופי, כי הכנסת עובדת ללא הפסקה וללא מנוחה. זאת אומרת, יש לה פגרות, אבל חברי הכנסת והשרים והלשכות אין להם שעות מנוחה, הם עובדים כל הזמן. צריך למצוא את חברי הכנסת האלה כמו רחל עזריה, שנראה לי תתחבר לעניין. איילת נחמיאס ורבין יכולה להתחבר, רוויטל סוויד ממפלגת העבודה, מירב מיכאלי. שולי מועלם מהבית היהודי, אולי גבר אחד או שניים (כלומר, הכסף בעצם קונה מומחיות וידע, ת.א).
ש': אבל מי זה "מביאים"? זה את עושה או אני עושה או איזה חברי כנסת עושים?
ברדוגו: את לא עושה כלום – את זה עושים העוזרים הפרלמנטריים וחברי הכנסת. את תבואי לכל הפגישות שנקבע. את תייצגי את הנושא, את הדוברת.
ש': אבל אם יהיה דיון באיזושהי ועדה אז יכול להיות שאני אוכל גם לדבר בדיון?
ברדוגו: לא יכול להיות, בטוח.
…
ברדוגו: אנחנו, הלובי, לא אוהבים אותנו כי אנחנו מקצרים את התהליכים. אנחנו מנדנדים. כי כשאני שולחת עשרה מיילים 99 אחוז שיחזרו אליי שמונה, יגידו לי "אני לא יכול ככה, לא יכול ככה", יגידו כל מיני דברים. אבל את תשלחי עשרה מיילים, אולי אחד יענה ואולי אף אחד לא יענה. אולי יענו ארבעה, אולי תקבלי פגישה ואולי לא. אם יש לך את הזמן זה אפשרי.
בהירה ברדוגו. צילום: אתר ברדוגו יועצים.
…
ש': ואיך מתחילים?
ברדוגו: הלקוח בד"כ מביא לנו נוסח של הצעת החוק שהכין אותה או עם עורך דין או קופי פייסט מהחוק הצרפתי. אני לא מכינה הצעות חוק. אני מתחילה מהשלב שיש בידי נוסח נייר של הצעת החוק.
ש': אז בעצם כשאת מתחילה את כבר מגיעה עם נוסח שאני כלקוח לצורך העניין הכנתי לך.
ברדוגו: נכון, ואני מנסה לשכנע אותו שזה חשוב ושיתמוך בזה ויגיש את זה.
ש': אז את לא מגיעה אליו רק עם רעיון ושהיועץ הפרלמנטרי יגיש נוסח חוק והם יבנו את החוק בעצמם?
ברדוגו: לא. אין להם (לח"כים) יכולות. גם כן, הם מאוד… יש להם מעט מאוד עובדים ואין להם יכולות לשבת לנסח הצעת חוק.
…
ש': אני חשבתי שאולי איזשהו חבר כנסת מאוד יאהב את הרעיון הזה כי מבחינה פופוליסטית הוא יוכל לתפוס כותרות ואז הוא יגיד ליועץ הפרלמנטרי שלו "תשיג את הנוסח של החוק הזה מהמקביל שלו בצרפת וסגרנו את העניין". כלומר, שהוא ייקח את העניין הזה.
ברדוגו: ש', את מתייעצת עם לוביסטית? זה לא יעבוד. צריכים להביא לו לעוס ומוכן וארוז.
אחרי שיחות מרובות ברדוגו אומרת שזה אפשרי ואף שולחת הצעת מחיר:
כן, מה שאתם רואים. בישראל יש לחוק מחיר.
זמן קצר לאחר קבלת הצעת המחיר ברדוגו חזרה בה, אמרה שהיא עמוסה מכדי לעזור לש' וויתרה על התיק.
ברדוגו מסרה בתגובה:
"בנוגע ליכולות של חבר כנסת – אכן זה לא עולה בבירור מהתמלול – אבל הכוונה הייתה לעומס שיש עליהם ולא חלילה ליכולות אינטלקטואליות שלהם.
"בנוגע להערתך כי הכסף קונה מומחיות וידע: אין לי מושג למה הכוונה – אבל בפירוש ציינתי שגם אנשים פרטיים עם התמדה ונחישות יכולים לקדם נושאים החשובים להם.
"לאחר הפגרה הגברת חזרה אלי עם נושא ההכשרה המקצועית הקשורה בה באופן ספציפי – כי בכלל לא הבנתי מאיפה נפלה עלי עם הנושא הזה ולאחר מכן אמרתי לה שנכנס לי לקוח ומאחר ומשרדי קטן לא אוכל לטפל בה.
"לגבי החרגת מכשירי הלייזר – תיקון לחוק ציוד רפואי – זה נושא שאני מאוד גאה בו. מדובר בחוק שהגדיר מכשירי לייזר כציוד רפואי ובד-בבד כי בציוד רפואי רק רופאים יכולים להפעיל. לו הנוסח הזה היה מתקבל – פרנסתן של כ-8,000 קוסמטיקאיות הייתה נגדעת. אנו הצלחנו להחריג את המכשירים כך שגם הן תוכלנה להשתמש בהם. קיבלנו מהן תודה ענקית".
*
ש' גם פנתה למשרד הלובי "אימפקט" בבעלות אורלי בן שמאי ובועז רדי. לפי האתר של "אימפקט" הם מייצגים את מיקרוסופט ישראל, בנק לאומי, בזק ועוד. בין השאר הם מתגאים בהצלחות כמו כניסת הבנקים הגדולים לייעוץ פנסיוני בפריפריה, העברת תחנות הכוח רידינג לשימוש בגז טבעי וחתימת הסכם התקשרות בין מיקרוסופט לממשלת ישראל.
בועז רדי, מנכ"ל אימפקט. צילום: אתר אימפקט
דרך השיחות בין ש' ללוביסטית אורלי בן שמאי, שהתקיימו לאורך חודשים, אפשר להבין את המוח של הלובי. בשיחה המלאה שבנספח 3 אפשר לראות את כל מה שדיברנו עליו לאורך התחקיר: חברת לובי כ"חנות-כל" שמציעה ללקוח כמה שירותים, שמדברת במקצועיות שאין לאזרח, שמכירה אינספור דרכים עקלקלות לשכנע את השלטון לתת עדיפות דווקא להצעה שכזו, את החיפוש אחר "אינטרס הזהב", את השיחות מתחת לרדאר עם משרד האוצר, את המחיר הגבוה שמסנן חסרי אמצעים וכן הלאה.
ש' מסבירה ללוביסטים שהיא תרוויח יותר כסף אם מעסיקים יחוייבו לשלוח עובדים להשתלמויות.
בן שמאי ושותפה בועז רדי: ננסה לחשוב על כל מי שיהיו נגד… באוצר יהיו מאוד בעד הגברת הפריון וחלק מאוד חשוב מהבראת הפריון בכל המחקרים זה הכשרה מעשית. זה צד של הכלכלנים… זה סוג של הטלת מס על המעסיקים. כמו מס מעסיקים – אתה לוקח מהמעסיקים, אתה לוקח מהממשלה, אתה לוקח מהעובד. זה מס מעסיקים שגם העובד משלם. בהסתדרות הם נגד כי אתה לוקח מהעובד. היא יכולה להיות גב בעיקרון אבל היא תגיד שהממשלה תשלם. ביבי יהיה נגד כי הוא נגד העלאת מסים וזה גם תוספת ביורוקרטיה ותוספת של רגולציה. היום כל דבר של רגולציה אנשים נבהלים. ועכשיו מי יהיה בעד? כל מיני פרופסורים בעד, גורמים מהתחום שלך שמרוויחים מזה כסף, המכון לדמוקרטיה יהיה גב, משרד הכלכלה... את מנסה להכניס משהו שלא קיים בארץ. זה לא שאת אומרת "יש איזה רעיון, בואו ננסה". את רוצה להכניס פה שינוי דרמטי בכל החשיבה. רעש. האזרח הקטן לא שם לב. צריך להיות כותרת בידיעות אחרונות.
אורלי בן שמאי. צילום: אתר אימפקט
…
טווח רחוק לא מעניין אף אחד לצערנו. אף אחד לא מסתכל.
…
איך משכנעים? בד"כ יגידו לך "תבואי עם רעיון שעולה פחות כסף או שהוא עוזר לאיזו פריפריה".
אני חושבת שצריך תעשיינים. נשלב את אחד מהם פנימה באיזושהי דרך. את לא יכולה לבד בפרונט. את צריכה איזה איגוד, מנהל הכשרות מקצועיות, פורום. צריך גוף. כי אחרת זה מתפרש כחקיקה. וזה ייהרג ובל יעבור.
כשש' מנסה להתעניין אם עדיף לקדם דיון במקום חוק, היא נענית: הצעת חוק עובדת בזה שמעניינים את חברי הכנסת. ניגשים לחברי הכנסת, מעניינים אותם בהצעה ואנחנו צריכים לראות אם יש לזה עלות תקציבית של חמישה מיליון ומעלה (הצעה בעלות של למעלה מחמישה מיליון דורשת רוב של 50 ח"כים בהצבעה ולכן קשה יותר להעבירה, ת.א). כל הצעת חוק מגיעה לוועדת השרים לחקיקה והם ייגמרו עם ההליך התקציבי אם לא עושים הכנות מקדימות, סיכומים עם ההתאחדות.
כשיש דיון אין כלום. כשמו כן הוא. דיון יזום. אד הוק. לוועדה אין כלים לחוקק חוק. את רוצה לעשות איזשהו PR בלגשת לוועדה. ואנחנו יכולים לעשות את זה. זה לא יעלה לך יותר מידי כסף. אבל אני אומר חבל. את תוציאי על זה כסף ובעוד חצי שנה את תשבי ותגידי היה לנו דיון, הביאו את זה והביאו את זה, היו שלושה חברי כנסת, הייתה את ועדת הרווחה, וזה היה תקציב PR בשביל להשפיע על שני האידיוטים האלה. ולא רק אידיוטים, בוא נאמר שבדיון בחקיקה הגופים שמוזמנים חייבים להגיע. כשזה דיון יזום יכול להיות שהם אפילו לא יגיעו.
….
חייב להקים איזשהו איגוד, פורום, במסגרת להב או במסגרת כלום. את צריכה לשבת, עדיף עם המתחרים שלך, להגיד "אנחנו איגוד ההכשרות המקצועיות בישראל". זה לא נורא יקר. ואז עושים ישיבות של האיגוד, צריך עורך דין של האיגוד, ואז את אומרת "תשמעו יש לנו יעד. אנחנו רוצים לעשות תהליך חקיקה, כמו חוק עזר עירוני, בשיתוף העמותה עם המכון הישראלי לדמוקרטיה, שזה נותן נופך אקדמי".
מ"אימפקט" נמסר בתגובה: "תמליל השיחה מאשר בצורה חד משמעית ושאינה משתמעת לשתי פנים את העבודה המקצועית של חברת אימפקט… במהלך התמליל נשמע מספר פעמים מנכ"ל אימפקט כשהוא מזהיר את הלקוחה מפני הוצאות מיותרות, מציג בפניה את כלל הגורמים שידרשו להשגת המטרה מלבד עבודת הלובינג, ומציע לה מספר דרכים כדי להגיע להחלטה כיצד לנהוג וזאת מבלי להבטיח הבטחות שווא או לדרוש תקציבים ללא שום צורך ממשי". (התמלול המלא והתגובה המלאה בנספח 3)
*
בין השאר פנתה ש' גם לארז גיל-הר, מנכ"ל משותף בחברת הלובי "פוליסי". הלוביסט הבין את הערך התדמיתי והעסקי של המהלך עבור ש', מבין שאם תהיה חובה להשתלמויות במדינה, זו תהיה הזדמנות עסקית עבורה.
וכך אמר לה: אחד הגורמים הראשונים שהייתי יושב איתם – יש גברת בשם מיכל צוק שהיא אחראית על תחום העבודה בישראל. היא הייתה מטעם משרד הכלכלה, כל השנים העבירו את זה למשרד האוצר יחד עם כל התחום, אבל היא באמת מתעסקת בהכשרות עובדים. אם תשאלי מי מתעסק נגיד בהגדלת פריון העבודה אצל ערבים בישראל, אצל חרדים בישראל, כל ההכשרות, כל בניית המרכזים, היא עוסקת בזה. לכן בעיני היא אמורה להיות הגורם המקצועי שמטפל…
גיל-הר מוסיף: מה שאני מנסה להגיד לך, אחלה רעיון, באמת אני חושב שהוא נכון, בהחלט בר ביצוע… אני הבנתי מיד את זה שאת רוצה להיות מזוהה איתו ואת הדיבידנד שאת תקבלי כתוצאה מהובלת הנושא… בסופו של דבר מה שאנחנו עושים ביום יום בין השאר זה להתחרות על האטנשן של מקבלי ההחלטות, שמוצפים באלף דברים ממצוקת כוח אדם. (הם) לא מסוגלים לטפל בכל הדברים – אתה מתחרה במה כן מטפלים… (צריך) לבוא ולהראות הנה – זה מה שיש בגרמניה, לעשות איזה מחקר השוואתי מה קורה בכלל בייעול במדינות שונות, מה התוצאות, לחפש מה התוצאות שנעשו והעלו את פריון העבודה…
ארז גיל-הר, מנכ"ל פוליסי. צילום מסך מיוטיוב.
גיל-הר ממשיך: כל יום העבודה שלי זה לדחוף את מקבלי ההחלטות. כל יומי. אין מה לעשות, משקיעים בזה הון עתק גורמים עסקיים, כי אתה לא יכול להסתמך על רק על מקבלי ההחלטות ועל הקצב שלהם. אנחנו אשכרה לועסים להם את הדברים, וזה בסדר וזה ראוי ואני מבין למה זה קורה. זה מבאס אולי בריאליטי ולא בפיקשן. כך זה עובד. באקדמיה היו רוצים שזה יהיה אחרת, אבל זה לא ככה. אז לכן אני אומר שוב, נגיד אני נותן לך את מיכל צוק לדבר איתה, אז מעבר לזה היא אולי תאהב את הרעיון והיא תתחיל לבדוק אותך…
לבסוף הלוביסט שלח את ש' לבדוק איזה משאבים היא יכולה לגייס.
*
אדם נוסף פנה מטעמנו למשרדי לובי עם הצעה מטופשת במיוחד: לסייע לו לקבל אישור לייבא תוכי שבסכנת הכחדה. כל המשרדים סירבו לסייע למעט אחד, שגם בסוף מסמס זאת ונעלם. אנו מזכירים זאת אף שאין ממצאים כחלק מהחזון העיתונאי שלנו – להראות את כל הפעולות שביצענו, ולא רק את מה ש"מתאים".
אישה שלישית פנתה למשרדי לובי עם בקשה להסדיר ייבוא מוצר תעשייתי שאינו חוקי היום בישראל. זה הצליח מעבר למצופה. כיום היא במסע מול המחוקקים וביקשה שנמתין עם תיעוד המהלכים לאחרי שהמהלך יאושר.
פרק 6
מה המדינה צריכה לעשות?
"אתה זכאי ללוביסט על חשבון המדינה אם אתה לא יכול לממן אחד"
כיום פועלים במסגרת "לובי 99", שהוזכר בפרק הקודם, ארבעה "לוביסטים ציבוריים" – אבל לא פשוט להציב משקל נגד אמיתי אל מול 167 לוביסטים רשומים כיום (נכון ליוני 2018).
ראש העמותה לדמוקרטיה מתקדמת שבי גטניו טוען שיחד עם ההערכה לעבודה המבורכת של לובי הממומן במימון המונים, הרי שמי שצריך לממן עבור הציבור את שירותי הלובי החלופי זו דווקא המדינה: "יש ליצור את המקבילה הלוביסטית לסנגוריה הציבורית. כל אזרח יוכל לקבל שירותי לובי מטעם הכנסת, כדי שהוא יוכל לקדם אינטרסים באופן שוויוני פחות או יותר, אל מול הלובי המסחרי".
לדברי גטניו, "זה יסגור פער אדיר עבור אזרחים, עמותות וארגונים שכלל לא יודעים מה צריכים לעשות כשמגיעים לוועדה בכנסת. באמצעות הקמת מחלקת לוביסטים ציבורית, המוחלשים בחברה יוכלו לקבל ייצוג צודק לאינטרסים שלהם אל מול בעלי ההון".
מה אתם חושבים?
הח"כ יחויב בשקיפות או הלוביסט?
רבים מהפתרונות להסדרת השוק נוגעים בשקיפות, ובמרכז עומד הוויכוח – על מי ראויה להיות מוטלת החובה לשקיפות על הפעילות הלוביסטית: האם על הלוביסטים עצמם, או על נבחרי הציבור שעימם הם נפגשים? בהנחה שתסכימו איתנו שיש להחיל שקיפות על ההתכתבויות, מי צריך לפרסם את החומרים המועברים ממשרדי הלובינג: ניירות עמדה, טיוטות של הצעות חוק, מחקרים וחומרי רקע?
גטניו מאמין שזו חובת הלוביסטים. הלוביסט צח בורוביץ' חולק עליו: "אם תהיה חובת דיווח על החומרים המועברים על ידי הלוביסטים, זה יעודד לובי שחור המשוחרר ממגבלות. לדוגמה, חברות ישכרו עו"ד או יועץ אסטרטגי במסלול עוקף, שבפועל יעסוק בפעילות לובינג, וכך לא יהיה כפוף לפיקוח בכנסת". בורוביץ' משוכנע שחובת השקיפות צריכה להיות מוטלת על הח"כים: "שקיפות יומני חברי הכנסת היא העניין המרכזי. אם היומנים יהיו שקופים, לא יהיה נעים לח"כים להיפגש עם בעלי ההון ונציגיהם". ראוי שהציבור ידע על פגישות כאלה", אומר בורוביץ', "ואני חושב שחובת הדיווח על כך נופלת על הח"כים. הם שליחי ציבור. האחריות הציבורית מוטלת עליהם".
בורוביץ' מוסיף גם נימוק של קושי לנטר את הפעילות של שוק הלובינג המתפתח: "תאר לך שהשוק יגדל מחר ל-1,000 לוביסטים. איך תפקח על כולם? לעומת זאת, 120 חברי כנסת זו כמות קבועה וידועה, וצריך פשוט לבצע מעקב אחרי פעילותם דרך אתר הכנסת". גם ח"כ רוזנטל מצטרף לדרישת השקיפות מהצד של נבחרי הציבור: "אני רוצה שכשחבר כנסת מציע הצעת חוק שהתקבלה מחברת לובינג, הוא יצטרך לכתוב זאת, ולדווח איזה אינטרס מייצגת אותה חברה שניסחה את הצעת החוק".
ליאור חורב מוסיף: "לגיטימי לחלוטין שנציג של חיפה כימיקלים ירצה לפגוש את שר האוצר, ולגיטימי לחלוטין שבשיא משבר מיכל האמוניה, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ייפגש עם הבעלים של מפעל חיפה כימיקלים. מי שצריך לפרסם את דבר הפגישה הוא נבחר הציבור, באתר שלו. ראש הממשלה צריך לפרסם טבלה המתעדכנת בזמן אמת, וכך האזרח יוכל לעקוב עם מי הוא נפגש ובאיזה נושא".
לדבריו, "תוכן הפגישות הוא עניין ציבורי לגיטימי. אם בעל מפעל מנופף בכמות העובדים שהתפקדו למפלגה מסוימת – זה בהחלט עניין ציבורי החיוני כדי לשפוט את טיב ההחלטה".
אז על שקיפות יש הסכמה.
מה דעתכם?
כך או אחרת, לכל אחד מהפתרונות האלו יש סיכוי – רק אם הציבור יתעורר וידרוש זאת בעצמו. אפשר אפילו לנסות לבד להיות לוביסט – כפי שעידן בנימין יצא לייצג את ילדיו והצליח להעביר חוקים.
אלדד יניב, שהיה לאורך שנים המבטא המדויק של החיבור בין ההון לשלטון בישראל, מביע בפני "שקוף" ספקנות ביחס לרצון של חברי כנסת להגביר את הרגולציה ביחס לעצמם – ובעיקר את השקיפות:
"אין לצפות מהח"כים שהם יחוקקו חוקים שימנעו מהם להמשיך את הקשר האסור הזה בינם לבין טייקונים", אומר יניב. "רק לחץ ציבורי, בנוסף לחברי כנסת חדשים שידברו בשפה החדשה שלנו, יוכלו להתאבד על חוקים למניעת הון-שלטון בכנסת הבאה, על מנת שזה יעבור".
יניב מציב רף גבוה להסדרת הענף: "כשנבחר ציבור מקיים מגע עם לוביסט, או עם הטייקון אותו מייצג האחרון, מבלי לדווח על כך בזמן אמת – יש להגדיר זאת כעבירה פלילית. בנוסף, צריך להגדיר כלוביסט כל נציג המקדם את עניינו – גם אם הוא קורא לעצמו עו"ד, רו"ח, דובר או אסטרטג חלל".
"אתה זכאי ללוביסט על חשבון המדינה אם אתה לא יכול לממן אחד"
כיום פועלים במסגרת "לובי 99", שהוזכר בפרק הקודם, ארבעה "לוביסטים ציבוריים" – אבל לא פשוט להציב משקל נגד אמיתי אל מול 167 לוביסטים רשומים כיום (נכון ליוני 2018).
ראש העמותה לדמוקרטיה מתקדמת שבי גטניו טוען שיחד עם ההערכה לעבודה המבורכת של לובי הממומן במימון המונים, הרי שמי שצריך לממן עבור הציבור את שירותי הלובי החלופי זו דווקא המדינה: "יש ליצור את המקבילה הלוביסטית לסנגוריה הציבורית. כל אזרח יוכל לקבל שירותי לובי מטעם הכנסת, כדי שהוא יוכל לקדם אינטרסים באופן שוויוני פחות או יותר, אל מול הלובי המסחרי".
לדברי גטניו, "זה יסגור פער אדיר עבור אזרחים, עמותות וארגונים שכלל לא יודעים מה צריכים לעשות כשמגיעים לוועדה בכנסת. באמצעות הקמת מחלקת לוביסטים ציבורית, המוחלשים בחברה יוכלו לקבל ייצוג צודק לאינטרסים שלהם אל מול בעלי ההון".
רבים מהפתרונות להסדרת השוק נוגעים בשקיפות, ובמרכז עומד הוויכוח – על מי ראויה להיות מוטלת החובה לשקיפות על הפעילות הלוביסטית: האם על הלוביסטים עצמם, או על נבחרי הציבור שעימם הם נפגשים? בהנחה שתסכימו איתנו שיש להחיל שקיפות על ההתכתבויות, מי צריך לפרסם את החומרים המועברים ממשרדי הלובינג: ניירות עמדה, טיוטות של הצעות חוק, מחקרים וחומרי רקע?
גטניו מאמין שזו חובת הלוביסטים. הלוביסט צח בורוביץ' חולק עליו: "אם תהיה חובת דיווח על החומרים המועברים על ידי הלוביסטים, זה יעודד לובי שחור המשוחרר ממגבלות. לדוגמה, חברות ישכרו עו"ד או יועץ אסטרטגי במסלול עוקף, שבפועל יעסוק בפעילות לובינג, וכך לא יהיה כפוף לפיקוח בכנסת". בורוביץ' משוכנע שחובת השקיפות צריכה להיות מוטלת על הח"כים: "שקיפות יומני חברי הכנסת היא העניין המרכזי. אם היומנים יהיו שקופים, לא יהיה נעים לח"כים להיפגש עם בעלי ההון ונציגיהם". ראוי שהציבור ידע על פגישות כאלה", אומר בורוביץ', "ואני חושב שחובת הדיווח על כך נופלת על הח"כים. הם שליחי ציבור. האחריות הציבורית מוטלת עליהם".
בורוביץ' מוסיף גם נימוק של קושי לנטר את הפעילות של שוק הלובינג המתפתח: "תאר לך שהשוק יגדל מחר ל-1,000 לוביסטים. איך תפקח על כולם? לעומת זאת, 120 חברי כנסת זו כמות קבועה וידועה, וצריך פשוט לבצע מעקב אחרי פעילותם דרך אתר הכנסת". גם ח"כ רוזנטל מצטרף לדרישת השקיפות מהצד של נבחרי הציבור: "אני רוצה שכשחבר כנסת מציע הצעת חוק שהתקבלה מחברת לובינג, הוא יצטרך לכתוב זאת, ולדווח איזה אינטרס מייצגת אותה חברה שניסחה את הצעת החוק".
ליאור חורב מוסיף: "לגיטימי לחלוטין שנציג של חיפה כימיקלים ירצה לפגוש את שר האוצר, ולגיטימי לחלוטין שבשיא משבר מיכל האמוניה, מנכ"ל משרד ראש הממשלה ייפגש עם הבעלים של מפעל חיפה כימיקלים. מי שצריך לפרסם את דבר הפגישה הוא נבחר הציבור, באתר שלו. ראש הממשלה צריך לפרסם טבלה המתעדכנת בזמן אמת, וכך האזרח יוכל לעקוב עם מי הוא נפגש ובאיזה נושא".
לדבריו, "תוכן הפגישות הוא עניין ציבורי לגיטימי. אם בעל מפעל מנופף בכמות העובדים שהתפקדו למפלגה מסוימת – זה בהחלט עניין ציבורי החיוני כדי לשפוט את טיב ההחלטה".
כך או אחרת, לכל אחד מהפתרונות האלו יש סיכוי – רק אם הציבור יתעורר וידרוש זאת בעצמו. אפשר אפילו לנסות לבד להיות לוביסט – כפי שעידן בנימין יצא לייצג את ילדיו והצליח להעביר חוקים.
אלדד יניב, שהיה לאורך שנים המבטא המדויק של החיבור בין ההון לשלטון בישראל, מביע בפני "שקוף" ספקנות ביחס לרצון של חברי כנסת להגביר את הרגולציה ביחס לעצמם – ובעיקר את השקיפות:
"אין לצפות מהח"כים שהם יחוקקו חוקים שימנעו מהם להמשיך את הקשר האסור הזה בינם לבין טייקונים", אומר יניב. "רק לחץ ציבורי, בנוסף לחברי כנסת חדשים שידברו בשפה החדשה שלנו, יוכלו להתאבד על חוקים למניעת הון-שלטון בכנסת הבאה, על מנת שזה יעבור".
יניב מציב רף גבוה להסדרת הענף: "כשנבחר ציבור מקיים מגע עם לוביסט, או עם הטייקון אותו מייצג האחרון, מבלי לדווח על כך בזמן אמת – יש להגדיר זאת כעבירה פלילית. בנוסף, צריך להגדיר כלוביסט כל נציג המקדם את עניינו – גם אם הוא קורא לעצמו עו"ד, רו"ח, דובר או אסטרטג חלל".
בכל מדינה בעולם חלים כללים שונים להסדרת תעשיית הלובי: באיחוד האירופי, למשל, כל פגישה של לוביסט עם בכיר מתועדת, והציבור יכול לקרוא מתי התקיימה, וסביב איזה נושא. בארה"ב ישנה מצד אחד שקיפות מלאה ומאגרי מידע אינטרנטיים, אך מצד שני – הרבה לוביסטים שחורים ותופעה של "קניית" של חברי קונגרס. כחלק מהתחקיר יצאנו להתעמק ולבדוק מה קורה עם ענף הלובינג בארצות הברית ומה אנחנו יכולים ללמוד ממנו.
דגל ארה"ב
בשנים האחרונות תעשיית הלובינג האמריקאית הפכה לאימפריה
בארה"ב תאגידים משקיעים מיליארדי דולרים בלוביסטים, במטרה לקדם את האינטרסים שלהם בממשלה. לא פחות מ-10,000 לוביסטים מסתובבים בקונגרס האמריקאי, והם מממנים את חבריו בסכומי עתק ומצליחים להטות את הכף בהחלטות הממשלה. אם הגעתם לעמוד הזה אתם כבר יודעים שלוביסט, המכונה גם "שדלן", מייצג מול המחוקקים והממשל אינטרסים של גופים שונים, עסקיים וציבוריים – אף שהוא לא אחד מעובדיה. לא רק בישראל – במדינות רבות בעולם לובינג הפך לאחד הכלים החזקים והפופולריים ביותר להשפעה על החלטות ממשלה. פעמים רבות העוסקים בלובינג הם עצמם יוצאי בית הנבחרים המקומי, וכוחם מגיע מניסיונם והיכרותם העמוקה עם מערכת הממשל במדינה. לא המצאנו כלום. בשנת 2017 בלבד ההוצאות על לובינג בארה"ב שברו שיא והגיעו לסכום של 3.36 מיליארד דולר. סכום זה עוקף את התקציב השנתי (!) של הקונגרס האמריקאי שעומד על שני מיליארד דולר. במילים אחרות, אנשי עסקים הוציאו יותר על שידול הפרלמנט מאשר מה שהציבור מוציא על הפרלמנט עצמו. בישראל עדיין אי אפשר לדעת כמה מוציאים התאגידים השונים על לובינג, מפני שאין שום שקיפות סביב הסכומים. ללוביסטים האמריקאים יש השפעה עצומה על הקונגרס. מומחה לנושא שביקש להישאר בעילום שם טוען כי ללוביסטים דריסת רגל בכל פיסת חקיקה. כוחם מגיע מתוך הניסיון שלהם עם המערכת, הקשרים שלהם, ומקצועיותם. למעשה, לוביסטים רבים היו בקונגרס לפני רבים מהמחוקקים, והם בעלי ניסיון רב יותר מהם, ולכן במקרים רבים ידם על העליונה. יתרה מזאת, ללוביסטים בארה"ב יש קשר ישיר עם הבוחרים של חברי הקונגרס, מפני שאלו שוכרים את שירותיהם לעתים קרובות. כך, הלוביסטים יכולים למסור מידע משמעותי על רצונם של הבוחרים לחבר הקונגרס ולשכנעו לפעול בדרך מסוימת.
הקונגרס האמריקאי. צילום: ממשלת ארה"ב
אבל התמונה מורכבת. יחד עם כוחה העצום של תעשיית הלובינג האמריקאית, היא גם מחויבת בשקיפות מלאה לאזרחי המדינה על כל פעילויותיה. למשל, על פי החוק האמריקאי (LDA-lobbyists disclosure act) כל לוביסט מחויב לדווח כל רבעון וכן בתחילת העסקתו מי הגוף שאותו הוא מייצג, ובאילו תחומים הוא הולך לפעול כדי לקדם את האינטרסים שלו. כמו כן, הלוביסט מחויב בדיווח מלא על סכומי הכסף שאותם יקבל, על הוצאותיו, דיווח על תרומות לקמפיינים ואירועי בחירות של מועמדים לפרלמנט שבהם הוא תומך ועוד. בישראל הלוביסטים אמנם לא מגייסים כסף לח"כים (חוץ מהמקרים החריגים מאוד שצוינו למעלה), אך אין שקיפות על שאר ההוצאות וההכנסות שלהם. יתרה מכך, בארה"ב נקבעו בחוק אמצעי אכיפה וסנקציות על לוביסטים: העונש בגין כל הפרה של החוק הנ"ל יכול להגיע לקנס של כ-200 אלף דולר, בעוד שהרשעה פלילית (כשהפרת החוק היא למטרת פעילות מושחתת) תגיע לעד חמש שנות מאסר.
אף על פי שהלובי בארה"ב נמצא תחת פיקוח מתמיד, הוא אינו חף מבעיות
בעיה אחת שעולה מתוך כוחם האדיר של הלוביסטים האמריקאים, שבמובנים מסוימים מרוסן פחות מזה של מקביליהם בישראל (לוביסטים בארצות הברית רשאים לגייס כסף עבור פוליטיקאים), היא שהפוליטיקאים לעתים שומרים על טובת התאגידים, גם כשטובת הציבור הרחב נפגעת. למשל, בארה"ב עלתה בשנת 2015 הצעת חוק שדרשה שכל מזון מהונדס גנטית (GM foods) יסומן באריזה, כדי לשמור על בריאות הציבור (חוק שקיים באיחוד האירופי יותר מעשור). חברות המזון טענו שהסימון יוצר "סטיגמה" על מזונות כאלה ויפגע במכירות, ויצאו למלחמה נגד החוק. באותה שנה לובי המזון, שכולל חברות ענק כמו "קוקה קולה'", "קלוגס", "פפסי" ועוד, השקיעו 20.6 מיליון דולר בלובינג שמטרתו להתנגד לחוק. בנוסף, ארגון מפעלי המזון גם הוא השקיע 10.5 מיליון דולר בלובינג, ולשורותיו שכר כ-34 לוביסטים שמתעסקים ספציפית בנושא הזה. בסופו של דבר נמצאה "פשרה" – המזונות מסומנים בברקוד, שתוכנו מתגלה כשסורקים אותו בטלפון הנייד. פשרה זו אינה מקדמת בהרבה את בריאות הציבור, מפני שהיא דורשת מאמץ רב מהלקוח הממוצע: עליו להיות בעל סמארטפון, להוריד אפליקציה מסוימת כדי לקרוא את הברקוד, ולדאוג לכך שבחנות שבה נרכש המזון יש חיבור לאינטרנט. הלוביסטים חוררו את ההצעה.
גוגל קנו את הבית הלבן
או קחו את "גוגל". תחקיר טרי של התוכנית "60 דקות" מצא כי אף שמדובר במונופול (90% מהחיפושים באינטרנט נעשים באמצעות מנוע החיפוש של "גוגל", 60% מהכנסות שוק הפרסום הדיגיטלי העולמי הולך ל"גוגל" ולאורך השנים היא ביצעה 200 רכישות שונות) – החברה נחלצה מרגולציה. כמעט אף אחת מהרכישות שביצעה לא נבחנה בידי רשות הגבלים עסקיים.
מייסדי גוגל, לארי פייג' וסרגיי ברין. צילום: אהוד קינן
לפי התחקיר הסיבה לכך היא ש"גוגל" משקיעה בלובי יותר מכל שאר החברות: 25 חברות לובי ו-180 מיליון דולר ב-2017 ושימו לב שהלוביסטית הראשית של "גוגל" זכתה לדלת פתוחה אצל הנשיא הקודם אובמה. החברה תרמה מיליוני דולרים לנשיא לשעבר, והלוביסטית שלהם ביקרה בבית הלבן לפחות 128 פעם! כמה "גוגל" מוציאה בישראל על לובי? אין לנו מושג. רק בארה"ב הסכומים שקופים.
בנוסף, ההגדרה הרחבה של לוביסטים בארה"ב גורמת למה שנקרא "שדלנות סמויה" או "לוביסטים שחורים" (בעיה שקיימת גם בישראל, כפי שמוסבר למעלה). על פי החוק האמריקאי, מי שמקדיש פחות מ-20% מזמנו ללובינג או מקבל תמורתו פחות מסכום מסוים – החוק אינו חל עליו. העניין משמש תמריץ לשדלנים לא להגדיר עצמם ככאלה, לקרוא לעצמם בשמות כמו "יועץ לענייני X" וכך להימנע מדיווח על פעילויותיהם. מחקרים בנושא מצאו כי בכל שנה כמות השדלנות הסמויה עולה. כמעט 2,100 לוביסטים שפעלו בשנת 2016 לא דיווחו על פעילות לובינג ברבעון הראשון של 2017. מתוכם 58% (או 1,200) המשיכו לעבוד עבור אותו מעסיק.
סיפורו של הסנאטור לשעבר טום דשל
דוגמה טובה ללוביסט שחור היא הסנאטור לשעברטום דשל. בשנת 2004 דשל הפסיד בבחירות, ומאז הפך ל"יועץ אסטרטגי" בחברות לובי גדולות ומוכרות. אחרי שייעץ בשלוש חברות שונות, בשנת 2014 הוא הקים חברת לובי משלו, דשל גרופ. את כל זה הוא עשה בלי להירשם כלוביסט אפילו פעם אחת, כשהוא טוען שעל פי חוק הוא אינו לוביסט, ושפעילותו היא איננה לובינג. רק בשנת 2015 נרשם לראשונה כלוביסט.
הסנאטור לשעבר טום דשל. לא נרשם כלוביסט במשך למעלה מ- 10 שנים.
בעיה נוספת היא "קניית פוליטיקאים", לא פחות. הדרך הכי קלה ללוביסט אמריקאי לקדם את מטרותיו היא לתרום כסף למסעות הבחירות של הפוליטיקאים. לעומת החוק בישראל, החוק בארה"ב מאפשר לתרום כסף למסעות הבחירות של הפוליטיקאים בסכומי עתק. מומחה אמריקאי לנושא סיפר לנו מהשטח שללוביסטים סיבות טובות לתרום כסף למסעות הבחירות: הם מקבלים יחס מועדף מהמחוקק לו תרמו, וזוכים לגישה נוחה יותר לבקשות ממנו. עוד סיפר שהתאגידים בעצמם מבקשים לפעמים מהלוביסטים שלהם לתרום כסף לחברי קונגרס מסוימים מכל מיני שיקולים. לעתים הלוביסטים תורמים כסף למחוקק גם בדיעבד, כאות תודה על כך ששיתף איתם פעולה. אותו מומחה טוען שלדעתו זוהי הרעה החולה של תעשיית הלובינג בארה"ב, ושבעיניו הרגולציה בנושא תרומות הכסף צריכה להיות אגרסיבית יותר.
דוגמה טובה לכוח של "קניית פוליטיקאים"
בשנת 2013 התקיימה בסנאט האמריקאי הצבעה בנושא חוק הגבלת מכירות הנשק. סקרים בנושא מצאו כי 84% מהאמריקאים בעד ההגבלה. למרות זאת, החוק ירד מהפרק. מדוע? שמעו קטע: 46 סנאטורים הצביעו נגד החוק, 43 מתוכם מומנו בידי לובי הנשק המפורסם והחזק, ה-NRA. אבל, בזכות השקיפות, אפשר לראות מי הם הסנאטורים שהצביעו נגד החוק וכמה כסף הם קיבלו מה-NRA. התרומות עברו את קו חצי מיליון הדולר. יתר על כן, באפריל השנה צוטט מיק מולבני, מנהל התקציב בבית הלבן, כשהוא מספר על תקופתו כחבר קונגרס: "הייתה לנו היררכיה במשרד שלי. אם אתה לוביסט שלא תרם לקמפיין שלי, אני לא אדבר איתך. אם אתה לוביסט שתרם לי כסף, אני אולי אדבר איתך". ולקינוח, קצת אופטימיות: אמנם תאגידים בעלי לובי אגרסיבי פוגעים בטובת הציבור, אך גם באמריקה השסועה הציבור הרחב והלא מאוגד מצליח לעתים לקום, להילחם ולהתנגד להם. נישאר עם דוגמת הנשק: לאחר הטבח בבית הספר בפלורידה בתחילת 2018, יצאו אזרחים למחאה נגד לובי הנשק. הם הפציצו את הרשת, קראו לחרם צרכנים, ולעגו לפוליטיקאים שממומנים בידי חברות הנשק. לבסוף, הם הצליחו לעקוף את הלובי. בעקבות המחאה, חברות מסחריות פתחו בחרם והודיעו שלא ימשיכו את הקשר עם איגוד הרובאים וחוקקו כמה חוקים מקומיים להגבלת נשיאת נשק. גם הנשיא טראמפ, שידוע בהיותו תומך של ה-NRA, קרא (חלקית) לעמוד נגד לובי הנשק. זאת נחשבת להפיכה של ממש, מפני שטראמפ למעשה קרא לחברי פרלמנט לצאת נגד ארגון שתומך בהם ומממן אותם כבר שנים. מצד שני, חשוב לציין, המצב מורכב משלל אינטרסים פוליטיים. לאחר הטבח בבית הספר טראמפ טען שהפתרון הוא דווקא לתת נשק למורים, ורק לאחר מכן שינה את דעתו.
לוגו איגוד הרובאים האמריקאי
בשנים האחרונות קמו ארגוני נגד ללובי הנשק. הגדול שבהם נקרא "everytown for gun safety", והוא ממומן בעיקר בידי ראש עיריית ניו יורק לשעבר והאיש העשירי בעושרו בעולם מייקל בלומברג. ארגון נוסף, נקרא "גיפורדס" (giffords). הוא הוקם בידי חברת הקונגרס לשעבר גבי גיפורדס, לאחר שנורתה ונפצעה בירי המוני בשנת 2011 באריזונה. גופים אלה מממנים אף הם פוליטיקאים, כדי לנסות ולהביא לשינוי חקיקה בנוגע למכירת נשק. מטרתם הראשונית היא להביא לכך שלאנשים עם רקע של מחלות נפש או עבר פלילי-טרוריסטי לא יימכר נשק. ארגון "everytown for gun safety" מעסיק 20 לוביסטים, וארגון "גיפורדס" מעסיק תשעה לוביסטים. כן, כן – הפרלמנט הפך למגרש חול של בעלי עניין עם כיסים עמוקים משני הצדדים. וזה מעלה את התהייה – האם שקיפות מספיקה? נראה שלא. אור השמש חייב לבוא לצד נורמות ומגבלות מובהקות לגבי שימוש בלובי. בישראל ובארה"ב, כמו במדינות דמוקרטיות אחרות, הפעילות השדלנית התרחבה מאוד בעשורים האחרונים. זה חלק טבעי ואף חשוב מכל מערכת פוליטית דמוקרטית, אך טמונות בה גם סכנות, המעלות את הצורך בהסדרתה. הדגש ששם החוק האמריקאי על השקיפות הוא המאפשר להביט ישירות בעיניה של תעשיית הלובינג ולהתמודד איתה.
בונוס – מי הישראלים שמשתמשים בלובי האמריקאי?
הנה עוד משהו שהשקיפות המוגברת בארה"ב מסייעת לנו לחשוף: מדינת ישראל עצמה משתמשת בלובי האמריקאי. יש הטוענים שהלובי הישראלי כל כך חזק שהוא משפיע בצורה מכרעת על מדיניות החוץ האמריקאית. בדקנו וגילינו שההוצאות על לובינג בנושאים שהם "פרו-ישראל" שברו שיא ובשנת 2017 הגיעו לכחמישה מיליון דולר. לא פחות מ-21 לוביסטים אמריקאים עובדים עבור ארגונים פרו-ישראלים, והם מקדמים נושאים כמו תיקונים למניעת מימון בינלאומי של ארגון חיזבאללה, סנקציה על שימוש בלתי חוקי של חיזבאללה באזרחים כמגנים חסרי הגנה, חוק מניעת תמיכה בינלאומית בטרור ועוד (כאן אפשר לראות דיווח מלא על פעילות הלובי ב-2018). את הלובי הפרו-ישראלי מממנים כמה תאגידים. התאגיד החזק ביותר בלובי הפרו-ישראלי נקרא "NorPAC". מטרתו היא חיזוק התמיכה והקשר בין ישראל לארה"ב, ובראשו עומד הרב מנחם גנאק, שנחשב לבעל השפעה בקהילה היהודית בארה"ב. הארגון השקיע 700 אלף דולר במימון פוליטיקאים שונים, מתוכם 260 אלף דולר מימנו את קמפיין הבחירות של חבר הקונגרס אליוט אנג'ל, שגם חבר בכיר בוועדת החוץ האמריקאית. ואנג'ל? אכן מתעסק רבות בנושא ישראל, הוא בירך את ישראל לכבוד יום העצמאות ה-70, וגם התראיין וסיפר שהוא תומך במשא ומתן כדי לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
גם גופים ישראלים פרטיים משתמשים בלובי האמריקאי לקידום מטרותיהם
לדוגמה, "פלסן סאסא" – חברת ייצור שריונות מורכבים לרכבים בבעלות קיבוץ סאסא. החברה העסיקה את חברת "קורביס תקשורת", חברה המייצגת, בין השאר, את שגרירות וממשלת ערב הסעודית, שגרירות בחריין וממשלת סרי-לנקה. בשנת 2010 שילמה "פלסן" 237,522.74 דולר לחברת "קורביס". השירותים שניתנו לחברה כללו כתיבת תגובות עיתונאיות, הכנת המפעל לביקור סנאטור לייהי, השגת הארכת מכרזים עבור המפעל, והצעות להכנת כתבות על החברה וייצוג בתערוכות – שקיפות שבארץ אפשר עדיין רק לחלום עליה. חברת "טבע" גם היא השתמשה בלובי באמריקה. בשנת 2017 בלבד היא הוציאה סכום של 5.56 מיליון דולר על לובינג. הלוביסטים של טבע עסקו בנושאים כמו קידום נגישות לתרופות מרשם בעלות נמוכה. את כל המידע הזה אפשר למצוא כאן.
חברת טבע הוציאה יותר מ-5 מיליון דולר על לובי בארה"ב בשנת 2017.
צריך להבין – למרות החסרונות הקשים שמנינו לגבי פעילות לובי בארה"ב, בכל הקשור לרמת השקיפות – הם שנות אור לפנינו. * בישראל, המידע היחיד שחשוף לציבור בנושא הלוביסטים הוא את מי הם מייצגים ולאיזו חברת לובי הם שייכים. המידע הזה הוא כטיפה בים ביחס להשפעה שיש ללוביסטים על חברי הכנסת. חוסר היכולת שלנו, האזרחים, להבין את האינטרסים של החברות המיוצגות על ידיהם טומנת בחובה חשש לטובות הנאה, כפי שחשפנו בעבר. ארבעה חברי כנסת נסעו יחד עם לוביסטים לטיולים ממומנים בדנמרק ע"י תעשיית הפרוות לכאורה, והחוק לאיסור סחר בפרוות שהיה בדיון באותה התקופה – נגנז.
ארצות הברית איננה המדינה היחידה שמחייבת בשקיפות את הלוביסטים
גם באיחוד האירופי מחויבים הלוביסטים לדווח על הוצאות, הכנסות, וכן על תחומי הפעילות שלהם. בנוסף, עליהם לדווח על כל פגישה עם חבר באיחוד. הדיווח כולל תאריך, נושא הפגישה ועוד. בדקנו, למשל, את סגנית ראש הקבינט לענייני המדינות השכנות באיחוד האירופי, אמה אודווין, וגילינו שערכה בחצי השנה האחרונה שבע פגישות בנושא ישראל עם לוביסטים משלל ארגונים. פגישותיה עם הלוביסטים עסקו בנושאים: המצב בישראל, החברה בישראל, המצב בין ישראל לפלסטינים, התפתחויות בישראל ועוד. ואת כל זה גילינו מאתר האיחוד, עם אפס מקורות והדלפות! איזה נהדר? המידע הזה מאפשר לציבור להבין לעומק את האינטרסים העומדים מאחורי אמירות ופעולות של נבחרי הציבור. יתרה מכך, לציבור יש יכולת לאמוד את כוחו של כל לובי, להעביר ביקורת מושכלת על התנהלותו ועל התנהלות נבחרי הציבור שאיתם הוא פועל וכו'.
האם בכלל כדאי ללמוד מן הנעשה בעולם? תלוי את מי שואלים
"הלובי בארה"ב, לדוגמה, שונה מאוד מהלובי הישראלי", אומר לנו הלוביסט הוותיק צח בורוביץ'. "שם הלובי הוא שקוף לחלוטין, המידע גלוי לציבור: את מי מייצג הלוביסט, כמה משלמים לו על כך ועוד. בנוסף, תאגידים צריכים לדווח כמה הוציאו על לובינג".
ח"כ מיקי רוזנטל. יוצר: Nimigor
ח"כ מיקי רוזנטל, העוסק גם הוא בנושא הלוביסטים בעבודתו הפרלמנטרית, מציע זווית שונה: "ההשוואה הבינלאומית לא כל כך רלוונטית מפני שלמדינת ישראל יש משק קטן, בערך כמו העיר ניו-יורק, והוא מאוד ריכוזי. במשק כזה, הקשר שבין בעלי ההון, נבחרי הציבור והעיתונאים הוא דחוס, עד כדי כך שהוא דורש חקיקה מיוחדת. אבל אין צורך להמציא את הגלגל – אנחנו חוקקנו את החוק להפחתת הריכוזיות בכנסת, שהוא תקדים בעולם, אין בעולם חוק כזה. אז למה לא גם בענף הלובינג? יש בישראל מעברים תכופים מאוד בין ההון לשלטון, חילופי תפקידים ודלת מסתובבת וכל הסוגיות הללו. הייחודיות הזו מצריכה חקיקה מיוחדת".
בכל מדינה בעולם חלים כללים שונים להסדרת תעשיית הלובי: באיחוד האירופי, למשל, כל פגישה של לוביסט עם בכיר מתועדת, והציבור יכול לקרוא מתי התקיימה, וסביב איזה נושא. בארה"ב ישנה מצד אחד שקיפות מלאה ומאגרי מידע אינטרנטיים, אך מצד שני – הרבה לוביסטים שחורים ותופעה של "קניית" של חברי קונגרס. כחלק מהתחקיר יצאנו להתעמק ולבדוק מה קורה עם ענף הלובינג בארצות הברית ומה אנחנו יכולים ללמוד ממנו.
דגל ארה"ב
בשנים האחרונות תעשיית הלובינג האמריקאית הפכה לאימפריה
בארה"ב תאגידים משקיעים מיליארדי דולרים בלוביסטים, במטרה לקדם את האינטרסים שלהם בממשלה. לא פחות מ-10,000 לוביסטים מסתובבים בקונגרס האמריקאי, והם מממנים את חבריו בסכומי עתק ומצליחים להטות את הכף בהחלטות הממשלה. אם הגעתם לעמוד הזה אתם כבר יודעים שלוביסט, המכונה גם "שדלן", מייצג מול המחוקקים והממשל אינטרסים של גופים שונים, עסקיים וציבוריים – אף שהוא לא אחד מעובדיה. לא רק בישראל – במדינות רבות בעולם לובינג הפך לאחד הכלים החזקים והפופולריים ביותר להשפעה על החלטות ממשלה. פעמים רבות העוסקים בלובינג הם עצמם יוצאי בית הנבחרים המקומי, וכוחם מגיע מניסיונם והיכרותם העמוקה עם מערכת הממשל במדינה. לא המצאנו כלום. בשנת 2017 בלבד ההוצאות על לובינג בארה"ב שברו שיא והגיעו לסכום של 3.36 מיליארד דולר. סכום זה עוקף את התקציב השנתי (!) של הקונגרס האמריקאי שעומד על שני מיליארד דולר. במילים אחרות, אנשי עסקים הוציאו יותר על שידול הפרלמנט מאשר מה שהציבור מוציא על הפרלמנט עצמו. בישראל עדיין אי אפשר לדעת כמה מוציאים התאגידים השונים על לובינג, מפני שאין שום שקיפות סביב הסכומים. ללוביסטים האמריקאים יש השפעה עצומה על הקונגרס. מומחה לנושא שביקש להישאר בעילום שם טוען כי ללוביסטים דריסת רגל בכל פיסת חקיקה. כוחם מגיע מתוך הניסיון שלהם עם המערכת, הקשרים שלהם, ומקצועיותם. למעשה, לוביסטים רבים היו בקונגרס לפני רבים מהמחוקקים, והם בעלי ניסיון רב יותר מהם, ולכן במקרים רבים ידם על העליונה. יתרה מזאת, ללוביסטים בארה"ב יש קשר ישיר עם הבוחרים של חברי הקונגרס, מפני שאלו שוכרים את שירותיהם לעתים קרובות. כך, הלוביסטים יכולים למסור מידע משמעותי על רצונם של הבוחרים לחבר הקונגרס ולשכנעו לפעול בדרך מסוימת.
הקונגרס האמריקאי. צילום: ממשלת ארה"ב
אבל התמונה מורכבת. יחד עם כוחה העצום של תעשיית הלובינג האמריקאית, היא גם מחויבת בשקיפות מלאה לאזרחי המדינה על כל פעילויותיה. למשל, על פי החוק האמריקאי (LDA-lobbyists disclosure act) כל לוביסט מחויב לדווח כל רבעון וכן בתחילת העסקתו מי הגוף שאותו הוא מייצג, ובאילו תחומים הוא הולך לפעול כדי לקדם את האינטרסים שלו. כמו כן, הלוביסט מחויב בדיווח מלא על סכומי הכסף שאותם יקבל, על הוצאותיו, דיווח על תרומות לקמפיינים ואירועי בחירות של מועמדים לפרלמנט שבהם הוא תומך ועוד. בישראל הלוביסטים אמנם לא מגייסים כסף לח"כים (חוץ מהמקרים החריגים מאוד שצוינו למעלה), אך אין שקיפות על שאר ההוצאות וההכנסות שלהם. יתרה מכך, בארה"ב נקבעו בחוק אמצעי אכיפה וסנקציות על לוביסטים: העונש בגין כל הפרה של החוק הנ"ל יכול להגיע לקנס של כ-200 אלף דולר, בעוד שהרשעה פלילית (כשהפרת החוק היא למטרת פעילות מושחתת) תגיע לעד חמש שנות מאסר.
אף על פי שהלובי בארה"ב נמצא תחת פיקוח מתמיד, הוא אינו חף מבעיות
בעיה אחת שעולה מתוך כוחם האדיר של הלוביסטים האמריקאים, שבמובנים מסוימים מרוסן פחות מזה של מקביליהם בישראל (לוביסטים בארצות הברית רשאים לגייס כסף עבור פוליטיקאים), היא שהפוליטיקאים לעתים שומרים על טובת התאגידים, גם כשטובת הציבור הרחב נפגעת. למשל, בארה"ב עלתה בשנת 2015 הצעת חוק שדרשה שכל מזון מהונדס גנטית (GM foods) יסומן באריזה, כדי לשמור על בריאות הציבור (חוק שקיים באיחוד האירופי יותר מעשור). חברות המזון טענו שהסימון יוצר "סטיגמה" על מזונות כאלה ויפגע במכירות, ויצאו למלחמה נגד החוק. באותה שנה לובי המזון, שכולל חברות ענק כמו "קוקה קולה'", "קלוגס", "פפסי" ועוד, השקיעו 20.6 מיליון דולר בלובינג שמטרתו להתנגד לחוק. בנוסף, ארגון מפעלי המזון גם הוא השקיע 10.5 מיליון דולר בלובינג, ולשורותיו שכר כ-34 לוביסטים שמתעסקים ספציפית בנושא הזה. בסופו של דבר נמצאה "פשרה" – המזונות מסומנים בברקוד, שתוכנו מתגלה כשסורקים אותו בטלפון הנייד. פשרה זו אינה מקדמת בהרבה את בריאות הציבור, מפני שהיא דורשת מאמץ רב מהלקוח הממוצע: עליו להיות בעל סמארטפון, להוריד אפליקציה מסוימת כדי לקרוא את הברקוד, ולדאוג לכך שבחנות שבה נרכש המזון יש חיבור לאינטרנט. הלוביסטים חוררו את ההצעה.
גוגל קנו את הבית הלבן
או קחו את "גוגל". תחקיר טרי של התוכנית "60 דקות" מצא כי אף שמדובר במונופול (90% מהחיפושים באינטרנט נעשים באמצעות מנוע החיפוש של "גוגל", 60% מהכנסות שוק הפרסום הדיגיטלי העולמי הולך ל"גוגל" ולאורך השנים היא ביצעה 200 רכישות שונות) – החברה נחלצה מרגולציה. כמעט אף אחת מהרכישות שביצעה לא נבחנה בידי רשות הגבלים עסקיים.
מייסדי גוגל, לארי פייג' וסרגיי ברין. צילום: אהוד קינן
לפי התחקיר הסיבה לכך היא ש"גוגל" משקיעה בלובי יותר מכל שאר החברות: 25 חברות לובי ו-180 מיליון דולר ב-2017 ושימו לב שהלוביסטית הראשית של "גוגל" זכתה לדלת פתוחה אצל הנשיא הקודם אובמה. החברה תרמה מיליוני דולרים לנשיא לשעבר, והלוביסטית שלהם ביקרה בבית הלבן לפחות 128 פעם! כמה "גוגל" מוציאה בישראל על לובי? אין לנו מושג. רק בארה"ב הסכומים שקופים.
בנוסף, ההגדרה הרחבה של לוביסטים בארה"ב גורמת למה שנקרא "שדלנות סמויה" או "לוביסטים שחורים" (בעיה שקיימת גם בישראל, כפי שמוסבר למעלה). על פי החוק האמריקאי, מי שמקדיש פחות מ-20% מזמנו ללובינג או מקבל תמורתו פחות מסכום מסוים – החוק אינו חל עליו. העניין משמש תמריץ לשדלנים לא להגדיר עצמם ככאלה, לקרוא לעצמם בשמות כמו "יועץ לענייני X" וכך להימנע מדיווח על פעילויותיהם. מחקרים בנושא מצאו כי בכל שנה כמות השדלנות הסמויה עולה. כמעט 2,100 לוביסטים שפעלו בשנת 2016 לא דיווחו על פעילות לובינג ברבעון הראשון של 2017. מתוכם 58% (או 1,200) המשיכו לעבוד עבור אותו מעסיק.
סיפורו של הסנאטור לשעבר טום דשל
דוגמה טובה ללוביסט שחור היא הסנאטור לשעברטום דשל. בשנת 2004 דשל הפסיד בבחירות, ומאז הפך ל"יועץ אסטרטגי" בחברות לובי גדולות ומוכרות. אחרי שייעץ בשלוש חברות שונות, בשנת 2014 הוא הקים חברת לובי משלו, דשל גרופ. את כל זה הוא עשה בלי להירשם כלוביסט אפילו פעם אחת, כשהוא טוען שעל פי חוק הוא אינו לוביסט, ושפעילותו היא איננה לובינג. רק בשנת 2015 נרשם לראשונה כלוביסט.
הסנאטור לשעבר טום דשל. לא נרשם כלוביסט במשך למעלה מ- 10 שנים.
בעיה נוספת היא "קניית פוליטיקאים", לא פחות. הדרך הכי קלה ללוביסט אמריקאי לקדם את מטרותיו היא לתרום כסף למסעות הבחירות של הפוליטיקאים. לעומת החוק בישראל, החוק בארה"ב מאפשר לתרום כסף למסעות הבחירות של הפוליטיקאים בסכומי עתק. מומחה אמריקאי לנושא סיפר לנו מהשטח שללוביסטים סיבות טובות לתרום כסף למסעות הבחירות: הם מקבלים יחס מועדף מהמחוקק לו תרמו, וזוכים לגישה נוחה יותר לבקשות ממנו. עוד סיפר שהתאגידים בעצמם מבקשים לפעמים מהלוביסטים שלהם לתרום כסף לחברי קונגרס מסוימים מכל מיני שיקולים. לעתים הלוביסטים תורמים כסף למחוקק גם בדיעבד, כאות תודה על כך ששיתף איתם פעולה. אותו מומחה טוען שלדעתו זוהי הרעה החולה של תעשיית הלובינג בארה"ב, ושבעיניו הרגולציה בנושא תרומות הכסף צריכה להיות אגרסיבית יותר.
דוגמה טובה לכוח של "קניית פוליטיקאים"
בשנת 2013 התקיימה בסנאט האמריקאי הצבעה בנושא חוק הגבלת מכירות הנשק. סקרים בנושא מצאו כי 84% מהאמריקאים בעד ההגבלה. למרות זאת, החוק ירד מהפרק. מדוע? שמעו קטע: 46 סנאטורים הצביעו נגד החוק, 43 מתוכם מומנו בידי לובי הנשק המפורסם והחזק, ה-NRA. אבל, בזכות השקיפות, אפשר לראות מי הם הסנאטורים שהצביעו נגד החוק וכמה כסף הם קיבלו מה-NRA. התרומות עברו את קו חצי מיליון הדולר. יתר על כן, באפריל השנה צוטט מיק מולבני, מנהל התקציב בבית הלבן, כשהוא מספר על תקופתו כחבר קונגרס: "הייתה לנו היררכיה במשרד שלי. אם אתה לוביסט שלא תרם לקמפיין שלי, אני לא אדבר איתך. אם אתה לוביסט שתרם לי כסף, אני אולי אדבר איתך". ולקינוח, קצת אופטימיות: אמנם תאגידים בעלי לובי אגרסיבי פוגעים בטובת הציבור, אך גם באמריקה השסועה הציבור הרחב והלא מאוגד מצליח לעתים לקום, להילחם ולהתנגד להם. נישאר עם דוגמת הנשק: לאחר הטבח בבית הספר בפלורידה בתחילת 2018, יצאו אזרחים למחאה נגד לובי הנשק. הם הפציצו את הרשת, קראו לחרם צרכנים, ולעגו לפוליטיקאים שממומנים בידי חברות הנשק. לבסוף, הם הצליחו לעקוף את הלובי. בעקבות המחאה, חברות מסחריות פתחו בחרם והודיעו שלא ימשיכו את הקשר עם איגוד הרובאים וחוקקו כמה חוקים מקומיים להגבלת נשיאת נשק. גם הנשיא טראמפ, שידוע בהיותו תומך של ה-NRA, קרא (חלקית) לעמוד נגד לובי הנשק. זאת נחשבת להפיכה של ממש, מפני שטראמפ למעשה קרא לחברי פרלמנט לצאת נגד ארגון שתומך בהם ומממן אותם כבר שנים. מצד שני, חשוב לציין, המצב מורכב משלל אינטרסים פוליטיים. לאחר הטבח בבית הספר טראמפ טען שהפתרון הוא דווקא לתת נשק למורים, ורק לאחר מכן שינה את דעתו.
לוגו איגוד הרובאים האמריקאי
בשנים האחרונות קמו ארגוני נגד ללובי הנשק. הגדול שבהם נקרא "everytown for gun safety", והוא ממומן בעיקר בידי ראש עיריית ניו יורק לשעבר והאיש העשירי בעושרו בעולם מייקל בלומברג. ארגון נוסף, נקרא "גיפורדס" (giffords). הוא הוקם בידי חברת הקונגרס לשעבר גבי גיפורדס, לאחר שנורתה ונפצעה בירי המוני בשנת 2011 באריזונה. גופים אלה מממנים אף הם פוליטיקאים, כדי לנסות ולהביא לשינוי חקיקה בנוגע למכירת נשק. מטרתם הראשונית היא להביא לכך שלאנשים עם רקע של מחלות נפש או עבר פלילי-טרוריסטי לא יימכר נשק. ארגון "everytown for gun safety" מעסיק 20 לוביסטים, וארגון "גיפורדס" מעסיק תשעה לוביסטים. כן, כן – הפרלמנט הפך למגרש חול של בעלי עניין עם כיסים עמוקים משני הצדדים. וזה מעלה את התהייה – האם שקיפות מספיקה? נראה שלא. אור השמש חייב לבוא לצד נורמות ומגבלות מובהקות לגבי שימוש בלובי. בישראל ובארה"ב, כמו במדינות דמוקרטיות אחרות, הפעילות השדלנית התרחבה מאוד בעשורים האחרונים. זה חלק טבעי ואף חשוב מכל מערכת פוליטית דמוקרטית, אך טמונות בה גם סכנות, המעלות את הצורך בהסדרתה. הדגש ששם החוק האמריקאי על השקיפות הוא המאפשר להביט ישירות בעיניה של תעשיית הלובינג ולהתמודד איתה.
בונוס – מי הישראלים שמשתמשים בלובי האמריקאי?
הנה עוד משהו שהשקיפות המוגברת בארה"ב מסייעת לנו לחשוף: מדינת ישראל עצמה משתמשת בלובי האמריקאי. יש הטוענים שהלובי הישראלי כל כך חזק שהוא משפיע בצורה מכרעת על מדיניות החוץ האמריקאית. בדקנו וגילינו שההוצאות על לובינג בנושאים שהם "פרו-ישראל" שברו שיא ובשנת 2017 הגיעו לכחמישה מיליון דולר. לא פחות מ-21 לוביסטים אמריקאים עובדים עבור ארגונים פרו-ישראלים, והם מקדמים נושאים כמו תיקונים למניעת מימון בינלאומי של ארגון חיזבאללה, סנקציה על שימוש בלתי חוקי של חיזבאללה באזרחים כמגנים חסרי הגנה, חוק מניעת תמיכה בינלאומית בטרור ועוד (כאן אפשר לראות דיווח מלא על פעילות הלובי ב-2018). את הלובי הפרו-ישראלי מממנים כמה תאגידים. התאגיד החזק ביותר בלובי הפרו-ישראלי נקרא "NorPAC". מטרתו היא חיזוק התמיכה והקשר בין ישראל לארה"ב, ובראשו עומד הרב מנחם גנאק, שנחשב לבעל השפעה בקהילה היהודית בארה"ב. הארגון השקיע 700 אלף דולר במימון פוליטיקאים שונים, מתוכם 260 אלף דולר מימנו את קמפיין הבחירות של חבר הקונגרס אליוט אנג'ל, שגם חבר בכיר בוועדת החוץ האמריקאית. ואנג'ל? אכן מתעסק רבות בנושא ישראל, הוא בירך את ישראל לכבוד יום העצמאות ה-70, וגם התראיין וסיפר שהוא תומך במשא ומתן כדי לפתור את הסכסוך הישראלי-פלסטיני.
גם גופים ישראלים פרטיים משתמשים בלובי האמריקאי לקידום מטרותיהם
לדוגמה, "פלסן סאסא" – חברת ייצור שריונות מורכבים לרכבים בבעלות קיבוץ סאסא. החברה העסיקה את חברת "קורביס תקשורת", חברה המייצגת, בין השאר, את שגרירות וממשלת ערב הסעודית, שגרירות בחריין וממשלת סרי-לנקה. בשנת 2010 שילמה "פלסן" 237,522.74 דולר לחברת "קורביס". השירותים שניתנו לחברה כללו כתיבת תגובות עיתונאיות, הכנת המפעל לביקור סנאטור לייהי, השגת הארכת מכרזים עבור המפעל, והצעות להכנת כתבות על החברה וייצוג בתערוכות – שקיפות שבארץ אפשר עדיין רק לחלום עליה. חברת "טבע" גם היא השתמשה בלובי באמריקה. בשנת 2017 בלבד היא הוציאה סכום של 5.56 מיליון דולר על לובינג. הלוביסטים של טבע עסקו בנושאים כמו קידום נגישות לתרופות מרשם בעלות נמוכה. את כל המידע הזה אפשר למצוא כאן.
חברת טבע הוציאה יותר מ-5 מיליון דולר על לובי בארה"ב בשנת 2017.
צריך להבין – למרות החסרונות הקשים שמנינו לגבי פעילות לובי בארה"ב, בכל הקשור לרמת השקיפות – הם שנות אור לפנינו. * בישראל, המידע היחיד שחשוף לציבור בנושא הלוביסטים הוא את מי הם מייצגים ולאיזו חברת לובי הם שייכים. המידע הזה הוא כטיפה בים ביחס להשפעה שיש ללוביסטים על חברי הכנסת. חוסר היכולת שלנו, האזרחים, להבין את האינטרסים של החברות המיוצגות על ידיהם טומנת בחובה חשש לטובות הנאה, כפי שחשפנו בעבר. ארבעה חברי כנסת נסעו יחד עם לוביסטים לטיולים ממומנים בדנמרק ע"י תעשיית הפרוות לכאורה, והחוק לאיסור סחר בפרוות שהיה בדיון באותה התקופה – נגנז.
ארצות הברית איננה המדינה היחידה שמחייבת בשקיפות את הלוביסטים
גם באיחוד האירופי מחויבים הלוביסטים לדווח על הוצאות, הכנסות, וכן על תחומי הפעילות שלהם. בנוסף, עליהם לדווח על כל פגישה עם חבר באיחוד. הדיווח כולל תאריך, נושא הפגישה ועוד. בדקנו, למשל, את סגנית ראש הקבינט לענייני המדינות השכנות באיחוד האירופי, אמה אודווין, וגילינו שערכה בחצי השנה האחרונה שבע פגישות בנושא ישראל עם לוביסטים משלל ארגונים. פגישותיה עם הלוביסטים עסקו בנושאים: המצב בישראל, החברה בישראל, המצב בין ישראל לפלסטינים, התפתחויות בישראל ועוד. ואת כל זה גילינו מאתר האיחוד, עם אפס מקורות והדלפות! איזה נהדר? המידע הזה מאפשר לציבור להבין לעומק את האינטרסים העומדים מאחורי אמירות ופעולות של נבחרי הציבור. יתרה מכך, לציבור יש יכולת לאמוד את כוחו של כל לובי, להעביר ביקורת מושכלת על התנהלותו ועל התנהלות נבחרי הציבור שאיתם הוא פועל וכו'.
האם בכלל כדאי ללמוד מן הנעשה בעולם? תלוי את מי שואלים
"הלובי בארה"ב, לדוגמה, שונה מאוד מהלובי הישראלי", אומר לנו הלוביסט הוותיק צח בורוביץ'. "שם הלובי הוא שקוף לחלוטין, המידע גלוי לציבור: את מי מייצג הלוביסט, כמה משלמים לו על כך ועוד. בנוסף, תאגידים צריכים לדווח כמה הוציאו על לובינג".
ח"כ מיקי רוזנטל. יוצר: Nimigor
ח"כ מיקי רוזנטל, העוסק גם הוא בנושא הלוביסטים בעבודתו הפרלמנטרית, מציע זווית שונה: "ההשוואה הבינלאומית לא כל כך רלוונטית מפני שלמדינת ישראל יש משק קטן, בערך כמו העיר ניו-יורק, והוא מאוד ריכוזי. במשק כזה, הקשר שבין בעלי ההון, נבחרי הציבור והעיתונאים הוא דחוס, עד כדי כך שהוא דורש חקיקה מיוחדת. אבל אין צורך להמציא את הגלגל – אנחנו חוקקנו את החוק להפחתת הריכוזיות בכנסת, שהוא תקדים בעולם, אין בעולם חוק כזה. אז למה לא גם בענף הלובינג? יש בישראל מעברים תכופים מאוד בין ההון לשלטון, חילופי תפקידים ודלת מסתובבת וכל הסוגיות הללו. הייחודיות הזו מצריכה חקיקה מיוחדת".
פרק 8
נספח 1: מאחורי הקלעים של חוק הלוביסטים
יער אמיר, לוביסט לשעבר וכיום יועץ עצמאי, חזר במכונת זמן כדי לבדוק את גלגולי החוק. במחקר שלו סיפר אמיר כי "חוק הלוביסטים" לא הגיע מהאוויר. כבר בשנת 93' הוגשה הצעת חוק ראשונה שניסתה להסדיר את התחום, אחת מני רבות. כולן טורפדו.
בשנת 2005 התקבל תיקון לחוק העונשין שיזם ח"כ יוסי שריד, שנועד להגביל את יכולתם של פעילים פוליטיים לפעול כלוביסטים. החוק קובע כי חברים בגוף בוחר מפלגתי העוסקים בשדלנות מבצעים עבירה פלילית. יחד עם זאת, ההסדרים שנחקקו חלקיים ובפועל פעילות לובינג המבוצעת באמצעות פעילים פוליטיים נמשכת עד היום.
בשלהי 2007 הונחה סוף סוף על שולחן הכנסת הצעת החוק הפרטית המכוננת ביוזמת חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ'. בדברי ההסבר להצעת החוק נטען כי פעילות הלוביסטים מעניקה לבעלי ההון נגישות והשפעה מהותית ובלתי מידתית על חשבון הציבור הרחב וגורמת להגברת אי השוויון בייצוג בכנסת. עוד נטען כי דרך עבודתם של השדלנים מתוארת ללא גילוי נאות, תוך הצגת מידע חד צדדי וחלקי והבאת חברי כנסת לידי התחייבויות שאינן תקינות.
יוזמי הצעת החוק חברי הכנסת סער ויחימוביץ' טענו כי מטרות החוק הן צמצום אי השוויון בייצוג ובנגישות הציבור הרחב אל מול בעלי ההון בפעילות בכנסת, הסדרת מערכת היחסים בין המחוקק ללוביסט והגברת השקיפות בפעילות הלוביסטים. זאת תוך הדגשה כי פעילות הלוביסטים בעיקרה היא לגיטימית וכי הצעת החוק לא באה להסדיר את מקצוע הלוביסט בישראל, אלא רק להסדיר את מערכת היחסים בינו לבין המחוקק.
במרבית הדיונים בחוק הוויכוח העיקרי נסב סביב הגדרת הלוביסט, והאם לוביסטים "אין האוס" (שעובדים בתוך חברה ולא מייצגים אותה מבחוץ) יוגדרו כלוביסטים או לא. הוועדה החליטה כי הגדרת הלוביסט לא תכלול לוביסטים "אין האוס" וכי ההגדרה תחול על יועצים חיצוניים בלבד. הנימוק להחלטה היה כי לוביסט "אין האוס" הוא עובד שכיר המייצג אינטרס של ארגון אחד בלבד, ולכן ברורים האינטרסים שאותם הוא מייצג ופועל לקדם, כך שהח"כים מזהים אותו ואין צורך ביצירת שקיפות (עבורם) בהקשר זה.
יער אמיר. לוביסט לשעבר שערך מחקר על גלגולי חוק הלוביסטים.
נושא מהותי נוסף שנדון בוועדה היה המרחבהגאוגרפי: חברי הכנסת התלבטו האם הצעת החוק תחול על פעילות לוביסטים בכנסת בלבד או תחול על כל פעילות לובינג המתבצעת מול הרשות המחוקקת וחבריה (גם אם היא מתבצעת מחוץ לכותלי הכנסת).
ח"כים חששו כי הרחבת תחולת החוק אל מחוץ לכותלי הכנסת לא תאפשר לבצע פיקוח ואכיפה וגם תעכב את הצעת החוק. בסופו של דבר, בהחלטה (שתוביל לאינספור שערוריות) נקבע כי החוק לא יחול מחוץ לכותלי הכנסת.
השקיפות, למרות היותה אחת ממטרות החוק, לא נדונה בהרחבה בדיונים. בין הלוביסטים עלו חילוקי דעות בנקודה זו, המשרדים הגדולים היו יחסית בעד שקיפות והמשרדים הקטנים התנגדו לה כיוון שלטענתם הדבר יפגע בתחרות ויגרום ללקוחות לפנות למשרדים הגדולים.
בדיקת ה- OECD את חוק הלוביסטים הישראלי
ארגון ה-OECD פרסם דוח שבדק את יישום החוק. בדוח נטען כי החוק בעייתי מהסיבות הבאות:
הוא לא חל על פעילים מפלגתיים המבצעים פעילות לובינג. גם לא על מי שמבצע פעילות לובינג בהתנדבות או לוביסטים "אין האוס". ואם זה לא מספיק, החוק כאמור לא חל על פעילות לובינג המתבצעת מחוץ לכנסת, פעילות שהיקפה ומהותה אינם ידועים.
חובות הדיווח הכלולות בחוק מועטות ביותר וכוללות את שם הלוביסט המקצועי, הלקוחות שאותם הוא מייצג, התאגיד שבו הוא מועסק והאם הוא חבר בגוף בוחר של מפלגה. ההצהרות אינן כוללות דיווח על מטרות הפעילות ודיווח הכנסות/הוצאות על פעילות לובינג. (בעניין זה אנו מרחיבים בפרק הפתרונות לענף הלובי).
הצעת החוק כוללת ענישה בשלילת היתרי עבודה וכניסה. היא אינה כוללת כלי פיקוח, אכיפה וציות ולמעט הטלת האחריות ליישום החוק על יו"ר הכנסת לא נקבע מנגנון האחראי על יישום החוק. (ואכן ראו כאןכיצד לוביסטים לא עונדים סרטון כדרוש ויוצאים ללא פגע – ת.א)
תודה למתנדבת שלנו מאיה קרול שהביאה את תמצית המחקר של יער אמיר. בדקו אותנו וקראו את כל המחקר – כאן.
יער אמיר, לוביסט לשעבר וכיום יועץ עצמאי, חזר במכונת זמן כדי לבדוק את גלגולי החוק. במחקר שלו סיפר אמיר כי "חוק הלוביסטים" לא הגיע מהאוויר. כבר בשנת 93' הוגשה הצעת חוק ראשונה שניסתה להסדיר את התחום, אחת מני רבות. כולן טורפדו.
בשנת 2005 התקבל תיקון לחוק העונשין שיזם ח"כ יוסי שריד, שנועד להגביל את יכולתם של פעילים פוליטיים לפעול כלוביסטים. החוק קובע כי חברים בגוף בוחר מפלגתי העוסקים בשדלנות מבצעים עבירה פלילית. יחד עם זאת, ההסדרים שנחקקו חלקיים ובפועל פעילות לובינג המבוצעת באמצעות פעילים פוליטיים נמשכת עד היום.
בשלהי 2007 הונחה סוף סוף על שולחן הכנסת הצעת החוק הפרטית המכוננת ביוזמת חברי הכנסת גדעון סער ושלי יחימוביץ'. בדברי ההסבר להצעת החוק נטען כי פעילות הלוביסטים מעניקה לבעלי ההון נגישות והשפעה מהותית ובלתי מידתית על חשבון הציבור הרחב וגורמת להגברת אי השוויון בייצוג בכנסת. עוד נטען כי דרך עבודתם של השדלנים מתוארת ללא גילוי נאות, תוך הצגת מידע חד צדדי וחלקי והבאת חברי כנסת לידי התחייבויות שאינן תקינות.
יוזמי הצעת החוק חברי הכנסת סער ויחימוביץ' טענו כי מטרות החוק הן צמצום אי השוויון בייצוג ובנגישות הציבור הרחב אל מול בעלי ההון בפעילות בכנסת, הסדרת מערכת היחסים בין המחוקק ללוביסט והגברת השקיפות בפעילות הלוביסטים. זאת תוך הדגשה כי פעילות הלוביסטים בעיקרה היא לגיטימית וכי הצעת החוק לא באה להסדיר את מקצוע הלוביסט בישראל, אלא רק להסדיר את מערכת היחסים בינו לבין המחוקק.
במרבית הדיונים בחוק הוויכוח העיקרי נסב סביב הגדרת הלוביסט, והאם לוביסטים "אין האוס" (שעובדים בתוך חברה ולא מייצגים אותה מבחוץ) יוגדרו כלוביסטים או לא. הוועדה החליטה כי הגדרת הלוביסט לא תכלול לוביסטים "אין האוס" וכי ההגדרה תחול על יועצים חיצוניים בלבד. הנימוק להחלטה היה כי לוביסט "אין האוס" הוא עובד שכיר המייצג אינטרס של ארגון אחד בלבד, ולכן ברורים האינטרסים שאותם הוא מייצג ופועל לקדם, כך שהח"כים מזהים אותו ואין צורך ביצירת שקיפות (עבורם) בהקשר זה.
יער אמיר. לוביסט לשעבר שערך מחקר על גלגולי חוק הלוביסטים.
נושא מהותי נוסף שנדון בוועדה היה המרחבהגאוגרפי: חברי הכנסת התלבטו האם הצעת החוק תחול על פעילות לוביסטים בכנסת בלבד או תחול על כל פעילות לובינג המתבצעת מול הרשות המחוקקת וחבריה (גם אם היא מתבצעת מחוץ לכותלי הכנסת).
ח"כים חששו כי הרחבת תחולת החוק אל מחוץ לכותלי הכנסת לא תאפשר לבצע פיקוח ואכיפה וגם תעכב את הצעת החוק. בסופו של דבר, בהחלטה (שתוביל לאינספור שערוריות) נקבע כי החוק לא יחול מחוץ לכותלי הכנסת.
השקיפות, למרות היותה אחת ממטרות החוק, לא נדונה בהרחבה בדיונים. בין הלוביסטים עלו חילוקי דעות בנקודה זו, המשרדים הגדולים היו יחסית בעד שקיפות והמשרדים הקטנים התנגדו לה כיוון שלטענתם הדבר יפגע בתחרות ויגרום ללקוחות לפנות למשרדים הגדולים.
בדיקת ה- OECD את חוק הלוביסטים הישראלי
ארגון ה-OECD פרסם דוח שבדק את יישום החוק. בדוח נטען כי החוק בעייתי מהסיבות הבאות:
הוא לא חל על פעילים מפלגתיים המבצעים פעילות לובינג. גם לא על מי שמבצע פעילות לובינג בהתנדבות או לוביסטים "אין האוס". ואם זה לא מספיק, החוק כאמור לא חל על פעילות לובינג המתבצעת מחוץ לכנסת, פעילות שהיקפה ומהותה אינם ידועים.
חובות הדיווח הכלולות בחוק מועטות ביותר וכוללות את שם הלוביסט המקצועי, הלקוחות שאותם הוא מייצג, התאגיד שבו הוא מועסק והאם הוא חבר בגוף בוחר של מפלגה. ההצהרות אינן כוללות דיווח על מטרות הפעילות ודיווח הכנסות/הוצאות על פעילות לובינג. (בעניין זה אנו מרחיבים בפרק הפתרונות לענף הלובי).
הצעת החוק כוללת ענישה בשלילת היתרי עבודה וכניסה. היא אינה כוללת כלי פיקוח, אכיפה וציות ולמעט הטלת האחריות ליישום החוק על יו"ר הכנסת לא נקבע מנגנון האחראי על יישום החוק. (ואכן ראו כאןכיצד לוביסטים לא עונדים סרטון כדרוש ויוצאים ללא פגע – ת.א)
תודה למתנדבת שלנו מאיה קרול שהביאה את תמצית המחקר של יער אמיר. בדקו אותנו וקראו את כל המחקר – כאן.
פרק 9
נספח 2: השיחות המוקלטות של הלקוחה עם הלוביסטית בהירה ברדוגו
שיחה 1
ש' מסבירה על החוק.
ברדוגו: אז נשב, נעבור על חברי הכנסת ונראה מי הכי מתאים לנו מבחינת האופי, כי הכנסת עובדת ללא הפסקה וללא מנוחה. זאת אומרת, יש לה פגרות, אבל חברי הכנסת והשרים והלשכות אין להם שעות מנוחה, הם עובדים כל הזמן. צריך למצוא את חברי הכנסת האלה כמו רחל עזריה, שנראה לי תתחבר לעניין. איילת נחמיאס ורבין יכולה להתחבר, רוויטל סוויד ממפלגת העבודה, מרב מיכאלי. שולי מועלם מהבית היהודי, אולי גבר אחד או שניים. (כלומר, הכסף בעצם קונה מומחיות וידע, ת.א).
ש': אוקיי, אז מצאנו חברי כנסת ונגיד שזה מעניין אותם, מה הלאה?
ברדוגו: ואז אנחנו מחתימים אותם על הוורסיה של החוק, מניחים אותה על שולחן הכנסת, מקבל מספר, ובין לבין אפשר ליזום איזו שאילתא, איזו הצעה לסדר.
ש': מה זה אומר?
ברדוגו: שאילתא זה מה שנקרא מגישים לשר שאלה, נניח עד 40 מילים, האם יש שעות עבודה ומנוחה בישראל? האם ידוע לכבוד השר שבישראל נוהגים להעסיק עד שמונה-תשע בלילה ובהמשך גם בלילה לשלוח להם מייל? מה מתכוון השר לעשות בעניין או איך הוא מתכוון לטפל בסוגייה? כאלה דברים.
ש': ומי מזין את השאילתא, אני או חברי כנסת שכאלה?
ברדוגו: את תוכלי להגיש כשתהיי חברת כנסת (מתפקעת מצחוק).
ש': אה, יפה, לא, אני לא יודעת! אין שום אפיק של הציבור שהוא יכול לעבור ישירות. זה חייב לעבור דרך חבר כנסת.
ברדוגו: אנחנו שפונים לחברי כנסת ומצליחים לעניין אותם.
ש': אז הח"כ מגיש שאילתות לשר, הוא עושה את זה בצורה פומבית מעל במת הכנסת או במסמך?
ברדוגו: השאילתא נשלחת במסמך והתשובה פומבית במליאה. לפעמים יש שאילתא שעולה ישר לפרוטוקול ולא מופיעה במליאה. יש הצעה לסדר, זה חבר כנסת שמעלה את העניין פעם במליאה, יש לו חמש דקות להסביר את הבעיה. השר שמסדיר את הנושא מסביר, ואז, נגיד, מחליטים להעביר את זה להמשך דיון בוועדה וזה הכי טוב, ואז את מוזמנת לדיון ואת יכולה להביא חומרים ולדבר, וזה עוד לפני הצעת החוק, בלי קשר להצעת החוק.
בהירה ברדוגו. צילום: אתר ברדוגו יועצים.
ש': אז בהנחה שיהיה חבר כנסת שיעלה את זה לדיון במליאה
ברדוגו: ההנחה הזאת תזרקי אותה – אנחנו נמצא. השאלה כמה נמצא שיעניין אותם הנושא. אם נמצא כמה, קודם כל כשיהיה לנו את החוק מחתימים אותם, כי הם כאילו משנה תוקף למרות שזה לא משנה. הצעת חוק פרטית יכולה להיות חתומה בידי בן אדם אחד. ואנחנו רוצים כבר להתחיל לגייס איזשהו מינימום של רוב כזה שמבין שיש לו בעיה שצריך לטפל בה. מחתימים ומביאים למחלקה המשפטית של הכנסת.
ש': אבל מי זה מביאים? זה את עושה או אני עושה או איזה חברי כנסת עושים?
ברדוגו: את לא עושה כלום – את זה עושים העוזרים הפרלמנטריים וחברי הכנסת. את תבואי לכל הפגישות שנקבע. את תייצגי את הנושא, את הדוברת.
ש': אבל אם יהיה דיון באיזושהי ועדה אז יכול להיות שאני אוכל גם לדבר בדיון?
ברדוגו: לא יכול להיות, בטוח. יש לך משרד ליחסי ציבור?
ש': עבדתי עם משרד יחסי ציבור כשעשיתי כנס בארץ אבל מבחינתי אני מסתכלת על המהלך הזה כמו מהלך יחצ"ני לכל דבר.
ברדוגו: השאלה מי יעשה לך יחצ"נות בזמן הזה. אני לא עושה יחצ"נות.
ש': כלומר את אומרת שצריך להשלים את המהלך עם איזשהו איש תקשורת שיוציא את זה לעיתונות, שיחבר אותי למהלך.
ברדוגו: כן.
…
ש': ויש סיכוי שאחד מחברי הכנסת יתפוס את הדבר הזה ויוביל אותו? למה בעצם אני צריכה לשלם?
ברדוגו: זו שאלה מצויינת. שאלת אותה גם ביושר ואענה לך ביושר. אנחנו בדרך כלל, לגבי הצעות חוק, ממש לא מעניין אותי אם אני עבדתי הרבה או מעט – אנחנו דואגים לגבות מהלקוח בנקודות זמן מסוימות כי הרבה פעמים יש לקוחות שהם מגיעים לאיזשהו שלב שבאמת החוק כבר רץ ואומרים שלום לא צריכים אתכם יותר והם כביכול צודקים. אבל כל התשתית וכל ההכנה וכל הבנייה, ברגע המאני טיים הם שולחים אותנו. אז אנחנו יש לנו סעיף שאומר שבנקודת זמן מסוימת משלמים לנו גם. נקודת זמן תלוי – אם אנחנו עובדים לפי חודש בחודשו, ריטיינר חודשי, אז ממילא את משלמת חודשית. אבל אם אנחנו עובדים במסגרת שהצעתי לך כי את בן אדם לבד או עסק לבד, אז הצעתי לך נקודות. אז בכל נקודה מסוימת את משלמת. אבל אנחנו לא מעודדים את הדברים האלה, ש', שאנשים אומרים לנו יופי, החוק הגיע לקריאה ראשונה – אני לא צריך אותך.
ש': ברור, אני סתם מנסה להבין.
ברדוגו: אנחנו במקרה הזה הולכים ואומרים לח"כ "תשמע"… יש לנו כל מיני אמצעים.
ש': זאת אומרת שהח"כ ישמור גם עליכם מפני שהלקוח עכשיו רוצה…
ברדוגו: תראי, הח"כ לא שומר כי זה לא האינטרס שלו וזה אסור לו שיהיה האינטרס שלו. אבל כשעובדים איתנו לא ביושר יש כל מיני דרכים להגיב לעניין.
ש': שאלתי מנקודת מבט לא בגלל שאני רוצה שתתחילי את התהליך ואני לא אשלם לך עליו אני מנסה להבין אם אני לא נעזרת בלוביסטית האם אני יכולה לקדם מהלך? הח"כים יעבדו מולי? יענו לי למייל? אפשר לקדם דברים בלעדייך?
ברדוגו: אני שמחה שאת מביאה את הדברים בצורה נקייה לשולחן. קודם כל, בן אדם יכול לקדם מה שהוא צריך מול חברי הכנסת. מה שהוא צריך זה התמדה וזמן. מה העניין? נניח ששלחת עשרה מיילים לחברי כנסת, אף אחד לא מכיר אותך וגם אף אחד לא חזר אלייך (היא אכן שלחה, ובסופו של דבר אף אחד לא חזר אליה. ת.א). עכשיו בנקודה הזאת פה צריך להתחיל הניג'וס, להרים טלפון, למצוא את העוזר, לומר לו ששלחת את המייל, שהוא יתייחס, שאת רוצה פגישה, אז הוא אולי ייתן לך בעוד חצי שנה. אנחנו, הלובי, לא אוהבים אותנו כי אנחנו מקצרים את התהליכים. אנחנו מנדנדים. כי כשאני שולחת עשרה מיילים – 99 אחוז שיחזרו אליי שמונה, יגידו לי "אני לא יכול ככה, לא יכול ככה", יגידו כל מיני דברים, אבל את תשלחי עשרה מיילים אולי אחד יענה ואולי אף אחד לא יענה. אולי יענו ארבעה, אולי תקבלי פגישה ואולי לא. אם יש לך את הזמן זה אפשרי. עם נחישות וזמן אפשר לעשות את זה".
שיחה 2
ברדוגו: האם את יכולה לגייס עוד אנשים שירצו לשלם או להתחבר לעוד אנשים שירצו לקדם דבר כזה? כי העלות היא יחסית מאוד גדולה להעברת החוק. האם יש לך אפשרות לשיתופי פעולה שיממנו את הדבר הזה איכשהו?
בעיקרון ככה: לובי פוליטי עובד במישור הסטנדרטי חודש בחודשו. לאדם פרטי כמוך, גם אם יש לו עסק, חודש בחודשו זה לא דבר טוב כי הרבה פעמים את לא תראי עבודה ותשלמי וזה יבאס אותי. אז האופציה השנייה לאנשים פרטיים שרוצים לקדם משהו עם עניין ציבורי רחב זה לקבוע מסגרת עכשיו. מסגרת של הצעת חוק עד קריאה שלישית, זה בערך בין 100 ל-150 אלף לפני מע"מ. עכשיו, אז קובעים מסגרת תקציבית ומחלקים אותה פר התקדמויות מאוד נקודתיות וברורות במהלך העבודה. מה זה אומר? נניח, קודם כל הכנו את הצעת החוק, או ישבנו, גמרנו להכין אותה, הכנו הצעת חוק או העתקנו את הצעת החוק הצרפתית. הבאנו והחתמנו את חברי הכנסת מכמה סיעות וקיבלנו מספר, מה שנקרא מספר כחול. זה שלב ראשון שהחוק כבר מוכן.
(הלוביסטית ממשיכה את שיעורי האזרחות המעולים, ת.א)
מספר כחול זה סימון פנימי של כנסת ישראל שאומר שהצעת החוק הפרטית שחברת הכנסת X הגישה הצעת חוק בנושא זה, וזה שמספרה הוא זה וזה, היא באופן רשמי מונחת על שולחן הכנסת. ברגע זה מתחיל שלב הוויה דולורוזה של חקיקת החוק. השלב השני של הצעת חוק פרטית היא ועדת שרים לענייני חקיקה. אם היא עברה את הוועדה לענייני חקיקה, שזה הקואליציה, יש לה רוב מול מיעוט להחליט אם היא מעבירה או לא. אז עברנו את השלב המכריע שגם הוא נקודת זמן חשובה, שהצעה תבוא להצבעה בקריאה טרומית במליאה. כלומר ועדת שרים וקריאה טרומית זה פחות או יותר די חופף מבחינת הלוח זמנים וזו נקודת זמן שניה ושלישית כזאת. נקודה רביעית זו הירידה לדיוני הוועדה, שבאים ומתכתשים על כל סעיף ועל כל זה, כשוועדה גורמת להכין את החוק לקריאה ראשונה, זו נקודה חמישית. אחרי חמישית יורדת שוב לוועדה להתדיינות סופית ואחרונה ואז היא יורדת לקריאה שנייה ושלישית ואז אפשר להגיד "מברוק, יש חוק". אז אלה הן שתי המסגרות מבחינת אנשים לעבוד עם לובי פוליטי.
ש': ומה קורה אם היא לא עוברת את כל השלבים ונופלת, את עושה אבני דרך בחוזה מולך? האם התשלום הוא באמת מחולק באופן סימטרי בחמישה שלבים? 100 אלף חלקי 5 שלבים? או שיש תמחור שונה לכל אבן דרך?
ברדוגו: השווי הכי גדול של הצעת החוק זה לעבור בקריאה ראשונה. גם אם הכנסת מתפזרת אפשר להחיל על זה דין רציפות בכנסת הבאה ואז אנחנו מחלקים לפי אבני הדרך. אני לא אגבה ממך על קריאה שלישית אם לא הגענו לקריאה שלישית.
ברדוגו: זה די שווה כי כל נקודה היא חשובה. בואי נגיד ככה, אם לא עברת את ועדת השרים לענייני חקיקה וזה לא מעניין מישהו מהקואליציה אז החוק איננו קיים יותר, מת. בכל נקודה יש חשיבות אחרת.
ש': ואיך מתחילים?
ברדוגו: הלקוח בדרך כלל מביא לנו נוסח של הצעת החוק, שהכין אותה או עם עורך דין או קופי פייסט מהחוק הצרפתי. אני לא מכינה הצעות חוק. אני מתחילה מהשלב שיש בידי נוסח נייר של הצעת החוק.
ש': אז בעצם כשאת מתחילה את כבר מגיעה עם נוסח שאני, כלקוח לצורך העניין, הכנתי לך.
ברדוגו: נכון, ואני מנסה לשכנע אותו שזה חשוב, שיתמוך בזה ויגיש את זה.
ש': אז את לא מגיעה אליו רק עם רעיון ושהיועץ הפרלמנטרי יגיש נוסח חוק? והם יבנו את החוק בעצמם?
ברדוגו: לא. אין להם (לח"כים) יכולות. יש להם מעט מאוד עובדים ואין להם יכולות לשבת לנסח הצעת חוק.
ש': אז מה שאת אומרת זה שבשביל שנתחיל את התהליך הזה אני גם צריכה להתחיל לחשוב על שותפים לתהליך כדי לממן אותו וגם לקחת עורך דין כדי להגיש לך הצעת חוק כתובה. זה לא מספיק לבוא עם רעיון.
ברדוגו: כן. כשזה לובי וזה מתחיל מאפס אז עדיף. לממשלה אפשר לבוא עם רעיון אבל אנחנו לא נלך כרגע לממשלה כי היא בלגניסטית. אבל לחבר כנסת.
ש': במה היא שונה מאחרות מהבחינה…
ברדוגו: שרים הם לא… מסובך עכשיו להסביר. בואי נתמקד במטרה שלפנינו. העניין הוא שחברי כנסת אין להם שום יכולת פעולה במובן הזה של להכין ניסוח של הצעת חוק כי יש להם בערך עד שני עוזרים והם עמוסים לעייפה. אז אין שום מצב שנבוא לחבר כנסת ונשכנע אותו, גם אם הוא ישתכנע שהוא יכין את הנוסח. זה ממש מההתחלה. אם יש לך את הנוסח בצרפתית אז אולי אפשר לתת אותו לתרגום ולראות מה יש שם ולהתקדם משם.
ש': אני חשבתי שאולי איזשהו חבר כנסת מאוד יאהב את הרעיון הזה כי מבחינה פופוליסטית הוא יוכל לתפוס כותרות ואז הוא יגיד ליועץ הפרלמנטרי שלו "תשיג את הנוסח של החוק הזה מהמקביל שלו בצרפת" וסגרנו את העניין. כלומר, שהוא ייקח את העניין הזה.
ברדוגו: ש', את מתייעצת עם לוביסטית? זה לא יעבוד. צריכים להביא לו לעוס ומוכן וארוז.
ש': ומהניסיון שלך איזה עוד שותפים לדעתך, אם נרים פרויקט כזה?
ברדוגו: האמת שאני לא כל כך מכירה את הזירה שאת עובדת בה ואני חושבת על כל בתי העסק למיניהם שמעסיקים את העובדים שלהם ללא הכרה, כולל חברות ההייטק, בעיקר. אז אני לא רוצה הרבה אנשים שמתחברים. אני צופה הרבה התנגדות ולא תמיכה. אולי ארגונים חברתיים. אולי כמו 'ידיד', צריך לחפש. אם נחליט על עבודה נתחיל לחפש גם את הארגונים הסביבתיים התומכים.
ש': זה חלק מהעבודה שלך לצורך העניין למצוא כאלה?
ברדוגו: כן. אבל בד"כ לא בענייני תשלום. אני אף פעם לא מתעסקת בענייני תשלום. אני מחפשת אנשים שיעזרו כי הם מאמינים בעניין, לא בגלל שהם ישלמו..(מילה לא ברורה) והם יעזרו לנו בכנסת.
ש': אני מדברת על זה שהם יעזרו לשלם עבור העבודה שלך.
ברדוגו: אני לא עושה את זה. אני לא משווקת את עצמי במובן הזה. אני מתקשה בזה, זה לא מתאים לי. זה לא נעים לי.
ש': אני מניחה שיש לך איזשהו מסמך שמפרט כל מה שדיברנו.
ברדוגו: אוכל להכין. לכל אחד את יוצרת. לכל לקוח את הצורך שלו. אין לי הרבה לקוחות שהם אנשים פרטיים. יש לי רק עוד לקוח אחד כזה. אדם פרטי שיש לו בעיה שאני מטפלת לו בחקיקה. זה הרבה יותר קשה משלך, זה נדל"ן. חברות זה לא דומה. זה סיפור אחר מול גופים מדינתיים שמתנגדים.
ש': תגידי, יש טעם שאנסה לפנות לעוד לוביסטים מבחינת הצעות מחיר או שאתם מתואמים מבחינת…?
ברדוגו: תראי, בעיקרון אין דבר כזה מתואמים. כל אחד יכול לתת לך פלוס מינוס ככה וככה. המשרדים הגדולים יתנו לך הרבה יותר. הקטנים אני מניחה שיתנו לך במסגרת הזאת. אבל זה, כמובן, לא פותר אותך מלעשות את העבודה הזו, אם את רוצה, ש'.
שיחה 3
ברדוגו: בסוף השבוע הזה הכנסת יוצאת לפגרה ארוכה של שלושה חודשים עד אחרי החגים. את צריכה להבין שהתחלת העבודה היא תמיד יותר דורשת תשומת לב. בדרך כלל הכניסה בנושא חדש לאזור של הכנסת דורשת קודם כל לאתר את חברי הכנסת, לפגוש אותם, לשכנע אותם. לא תהיה לך ניראות בהתחלה של העבודה. ואת זה את צריכה להבין כי ראיתי שמאוד מאוד חשובה לך הניראות ורק אחרי זה…
…
ש': אז מה ההמלצה המקצועית שלך? אם אני רוצה לייצר גם ניראות במהלך – אז לחכות לאחרי סיום הפגרה?
ברדוגו: כן. או שמתחילים עכשיו, חודש של אוגוסט, שהוא חודש טוב עדיין של עבודה לפני שכולם מתפגרים, כדי לאתר ולהיפגש עם חברי הכנסת ולראות מי מתוכם עשוי לתמוך בנו. ואם יש לנו כבר את הוורסיה של החוק, שגם זה רציתי להגיד לך – אני צריכה את התרגום של החוק הזה ואז אפשר להכין אותו לעברית ולתת את זה לאחד מהח"כים שאנחנו יודעים, לתת את זה לעוד ח"כ שחותם, אז ביום שאנחנו מגיעים למושב החורף אנחנו כבר חותמים על החוק ומורידים אותו למשפטית.
ש': את חושבת שזה יהיה כל כך פשוט.
ברדוגו: לא. אבל זו העבודה שלנו. ככה אנחנו עובדים תמיד. הרבה על כיתות רגליים, למצוא את האנשים הנכונים, שהם גם מתאימים ציבורית להוביל נושא כזה. לא סתם מעפנים של ח"כים שאין להם שום סיי ציבורי, נניח כמו רחל עזריה או מרב מיכאלי. או כאלה אנשים. את יודעת, ציבור רוצה אנשים עם סיי תקשורתי.
ש': אבל את חושבת שאם נעשה עבודת חריש עכשיו אז במושב החורף…
ברדוגו: ואם נמצא שתיים-שלוש חברות כנסת טובות ותהיה לנו הוורסיה של החוק, ברגע שהכנסת חוזרת מחתימים ומורידים את זה למשפטית, שזה גם הליך בפני עצמו, שלוקח זמן.
ש': אבל כל הנושא של דיוני ועדות למיניהם. עכשיו כלום כי בפגרה אין דיונים?
ברדוגו: עכשיו אין, בטח שלא בנושאים שלא קיימים על סדר היום כבר בצנרת הרגילה. אין נושאים חדשים.
ש': הבנתי אותך. אני שמחה שאמרת את זה כי באמת התקציב הראשוני הוא מוגבל. כדי שאוכל לנהל אותו נכון, כדי שאח"כ אוכל לייצר אימפקט..
ברדוגו: אז הייתי מציעה שבואי תאספי לך איזה גוף עתיר ממון שמוכן ללכת איתנו על הנושא הזה ושנוכל לקדם את זה. אם יהיה לך את התקציב לאוגוסט – סבבה ואם לא – באוקטובר.
ש': באוקטובר את אומרת שגם בתקציב שדיברנו על הראשוני נוכל לייצר את העבודה ונשיג מזה דיון באחת הוועדות.
ברדוגו: כן. ונגיש שאילתא והצעה לסדר וכל מיני תוספות סביב. (ת.א: ממש מסחרה בכלים הפרלמנטריים. חנות ממתקים של הלוביסטים).אחלה, נהיה בקשר".
שיחה 1
ש' מסבירה על החוק.
ברדוגו: אז נשב, נעבור על חברי הכנסת ונראה מי הכי מתאים לנו מבחינת האופי, כי הכנסת עובדת ללא הפסקה וללא מנוחה. זאת אומרת, יש לה פגרות, אבל חברי הכנסת והשרים והלשכות אין להם שעות מנוחה, הם עובדים כל הזמן. צריך למצוא את חברי הכנסת האלה כמו רחל עזריה, שנראה לי תתחבר לעניין. איילת נחמיאס ורבין יכולה להתחבר, רוויטל סוויד ממפלגת העבודה, מרב מיכאלי. שולי מועלם מהבית היהודי, אולי גבר אחד או שניים. (כלומר, הכסף בעצם קונה מומחיות וידע, ת.א).
ש': אוקיי, אז מצאנו חברי כנסת ונגיד שזה מעניין אותם, מה הלאה?
ברדוגו: ואז אנחנו מחתימים אותם על הוורסיה של החוק, מניחים אותה על שולחן הכנסת, מקבל מספר, ובין לבין אפשר ליזום איזו שאילתא, איזו הצעה לסדר.
ש': מה זה אומר?
ברדוגו: שאילתא זה מה שנקרא מגישים לשר שאלה, נניח עד 40 מילים, האם יש שעות עבודה ומנוחה בישראל? האם ידוע לכבוד השר שבישראל נוהגים להעסיק עד שמונה-תשע בלילה ובהמשך גם בלילה לשלוח להם מייל? מה מתכוון השר לעשות בעניין או איך הוא מתכוון לטפל בסוגייה? כאלה דברים.
ש': ומי מזין את השאילתא, אני או חברי כנסת שכאלה?
ברדוגו: את תוכלי להגיש כשתהיי חברת כנסת (מתפקעת מצחוק).
ש': אה, יפה, לא, אני לא יודעת! אין שום אפיק של הציבור שהוא יכול לעבור ישירות. זה חייב לעבור דרך חבר כנסת.
ברדוגו: אנחנו שפונים לחברי כנסת ומצליחים לעניין אותם.
ש': אז הח"כ מגיש שאילתות לשר, הוא עושה את זה בצורה פומבית מעל במת הכנסת או במסמך?
ברדוגו: השאילתא נשלחת במסמך והתשובה פומבית במליאה. לפעמים יש שאילתא שעולה ישר לפרוטוקול ולא מופיעה במליאה. יש הצעה לסדר, זה חבר כנסת שמעלה את העניין פעם במליאה, יש לו חמש דקות להסביר את הבעיה. השר שמסדיר את הנושא מסביר, ואז, נגיד, מחליטים להעביר את זה להמשך דיון בוועדה וזה הכי טוב, ואז את מוזמנת לדיון ואת יכולה להביא חומרים ולדבר, וזה עוד לפני הצעת החוק, בלי קשר להצעת החוק.
בהירה ברדוגו. צילום: אתר ברדוגו יועצים.
ש': אז בהנחה שיהיה חבר כנסת שיעלה את זה לדיון במליאה
ברדוגו: ההנחה הזאת תזרקי אותה – אנחנו נמצא. השאלה כמה נמצא שיעניין אותם הנושא. אם נמצא כמה, קודם כל כשיהיה לנו את החוק מחתימים אותם, כי הם כאילו משנה תוקף למרות שזה לא משנה. הצעת חוק פרטית יכולה להיות חתומה בידי בן אדם אחד. ואנחנו רוצים כבר להתחיל לגייס איזשהו מינימום של רוב כזה שמבין שיש לו בעיה שצריך לטפל בה. מחתימים ומביאים למחלקה המשפטית של הכנסת.
ש': אבל מי זה מביאים? זה את עושה או אני עושה או איזה חברי כנסת עושים?
ברדוגו: את לא עושה כלום – את זה עושים העוזרים הפרלמנטריים וחברי הכנסת. את תבואי לכל הפגישות שנקבע. את תייצגי את הנושא, את הדוברת.
ש': אבל אם יהיה דיון באיזושהי ועדה אז יכול להיות שאני אוכל גם לדבר בדיון?
ברדוגו: לא יכול להיות, בטוח. יש לך משרד ליחסי ציבור?
ש': עבדתי עם משרד יחסי ציבור כשעשיתי כנס בארץ אבל מבחינתי אני מסתכלת על המהלך הזה כמו מהלך יחצ"ני לכל דבר.
ברדוגו: השאלה מי יעשה לך יחצ"נות בזמן הזה. אני לא עושה יחצ"נות.
ש': כלומר את אומרת שצריך להשלים את המהלך עם איזשהו איש תקשורת שיוציא את זה לעיתונות, שיחבר אותי למהלך.
ברדוגו: כן.
…
ש': ויש סיכוי שאחד מחברי הכנסת יתפוס את הדבר הזה ויוביל אותו? למה בעצם אני צריכה לשלם?
ברדוגו: זו שאלה מצויינת. שאלת אותה גם ביושר ואענה לך ביושר. אנחנו בדרך כלל, לגבי הצעות חוק, ממש לא מעניין אותי אם אני עבדתי הרבה או מעט – אנחנו דואגים לגבות מהלקוח בנקודות זמן מסוימות כי הרבה פעמים יש לקוחות שהם מגיעים לאיזשהו שלב שבאמת החוק כבר רץ ואומרים שלום לא צריכים אתכם יותר והם כביכול צודקים. אבל כל התשתית וכל ההכנה וכל הבנייה, ברגע המאני טיים הם שולחים אותנו. אז אנחנו יש לנו סעיף שאומר שבנקודת זמן מסוימת משלמים לנו גם. נקודת זמן תלוי – אם אנחנו עובדים לפי חודש בחודשו, ריטיינר חודשי, אז ממילא את משלמת חודשית. אבל אם אנחנו עובדים במסגרת שהצעתי לך כי את בן אדם לבד או עסק לבד, אז הצעתי לך נקודות. אז בכל נקודה מסוימת את משלמת. אבל אנחנו לא מעודדים את הדברים האלה, ש', שאנשים אומרים לנו יופי, החוק הגיע לקריאה ראשונה – אני לא צריך אותך.
ש': ברור, אני סתם מנסה להבין.
ברדוגו: אנחנו במקרה הזה הולכים ואומרים לח"כ "תשמע"… יש לנו כל מיני אמצעים.
ש': זאת אומרת שהח"כ ישמור גם עליכם מפני שהלקוח עכשיו רוצה…
ברדוגו: תראי, הח"כ לא שומר כי זה לא האינטרס שלו וזה אסור לו שיהיה האינטרס שלו. אבל כשעובדים איתנו לא ביושר יש כל מיני דרכים להגיב לעניין.
ש': שאלתי מנקודת מבט לא בגלל שאני רוצה שתתחילי את התהליך ואני לא אשלם לך עליו אני מנסה להבין אם אני לא נעזרת בלוביסטית האם אני יכולה לקדם מהלך? הח"כים יעבדו מולי? יענו לי למייל? אפשר לקדם דברים בלעדייך?
ברדוגו: אני שמחה שאת מביאה את הדברים בצורה נקייה לשולחן. קודם כל, בן אדם יכול לקדם מה שהוא צריך מול חברי הכנסת. מה שהוא צריך זה התמדה וזמן. מה העניין? נניח ששלחת עשרה מיילים לחברי כנסת, אף אחד לא מכיר אותך וגם אף אחד לא חזר אלייך (היא אכן שלחה, ובסופו של דבר אף אחד לא חזר אליה. ת.א). עכשיו בנקודה הזאת פה צריך להתחיל הניג'וס, להרים טלפון, למצוא את העוזר, לומר לו ששלחת את המייל, שהוא יתייחס, שאת רוצה פגישה, אז הוא אולי ייתן לך בעוד חצי שנה. אנחנו, הלובי, לא אוהבים אותנו כי אנחנו מקצרים את התהליכים. אנחנו מנדנדים. כי כשאני שולחת עשרה מיילים – 99 אחוז שיחזרו אליי שמונה, יגידו לי "אני לא יכול ככה, לא יכול ככה", יגידו כל מיני דברים, אבל את תשלחי עשרה מיילים אולי אחד יענה ואולי אף אחד לא יענה. אולי יענו ארבעה, אולי תקבלי פגישה ואולי לא. אם יש לך את הזמן זה אפשרי. עם נחישות וזמן אפשר לעשות את זה".
שיחה 2
ברדוגו: האם את יכולה לגייס עוד אנשים שירצו לשלם או להתחבר לעוד אנשים שירצו לקדם דבר כזה? כי העלות היא יחסית מאוד גדולה להעברת החוק. האם יש לך אפשרות לשיתופי פעולה שיממנו את הדבר הזה איכשהו?
בעיקרון ככה: לובי פוליטי עובד במישור הסטנדרטי חודש בחודשו. לאדם פרטי כמוך, גם אם יש לו עסק, חודש בחודשו זה לא דבר טוב כי הרבה פעמים את לא תראי עבודה ותשלמי וזה יבאס אותי. אז האופציה השנייה לאנשים פרטיים שרוצים לקדם משהו עם עניין ציבורי רחב זה לקבוע מסגרת עכשיו. מסגרת של הצעת חוק עד קריאה שלישית, זה בערך בין 100 ל-150 אלף לפני מע"מ. עכשיו, אז קובעים מסגרת תקציבית ומחלקים אותה פר התקדמויות מאוד נקודתיות וברורות במהלך העבודה. מה זה אומר? נניח, קודם כל הכנו את הצעת החוק, או ישבנו, גמרנו להכין אותה, הכנו הצעת חוק או העתקנו את הצעת החוק הצרפתית. הבאנו והחתמנו את חברי הכנסת מכמה סיעות וקיבלנו מספר, מה שנקרא מספר כחול. זה שלב ראשון שהחוק כבר מוכן.
(הלוביסטית ממשיכה את שיעורי האזרחות המעולים, ת.א)
מספר כחול זה סימון פנימי של כנסת ישראל שאומר שהצעת החוק הפרטית שחברת הכנסת X הגישה הצעת חוק בנושא זה, וזה שמספרה הוא זה וזה, היא באופן רשמי מונחת על שולחן הכנסת. ברגע זה מתחיל שלב הוויה דולורוזה של חקיקת החוק. השלב השני של הצעת חוק פרטית היא ועדת שרים לענייני חקיקה. אם היא עברה את הוועדה לענייני חקיקה, שזה הקואליציה, יש לה רוב מול מיעוט להחליט אם היא מעבירה או לא. אז עברנו את השלב המכריע שגם הוא נקודת זמן חשובה, שהצעה תבוא להצבעה בקריאה טרומית במליאה. כלומר ועדת שרים וקריאה טרומית זה פחות או יותר די חופף מבחינת הלוח זמנים וזו נקודת זמן שניה ושלישית כזאת. נקודה רביעית זו הירידה לדיוני הוועדה, שבאים ומתכתשים על כל סעיף ועל כל זה, כשוועדה גורמת להכין את החוק לקריאה ראשונה, זו נקודה חמישית. אחרי חמישית יורדת שוב לוועדה להתדיינות סופית ואחרונה ואז היא יורדת לקריאה שנייה ושלישית ואז אפשר להגיד "מברוק, יש חוק". אז אלה הן שתי המסגרות מבחינת אנשים לעבוד עם לובי פוליטי.
ש': ומה קורה אם היא לא עוברת את כל השלבים ונופלת, את עושה אבני דרך בחוזה מולך? האם התשלום הוא באמת מחולק באופן סימטרי בחמישה שלבים? 100 אלף חלקי 5 שלבים? או שיש תמחור שונה לכל אבן דרך?
ברדוגו: השווי הכי גדול של הצעת החוק זה לעבור בקריאה ראשונה. גם אם הכנסת מתפזרת אפשר להחיל על זה דין רציפות בכנסת הבאה ואז אנחנו מחלקים לפי אבני הדרך. אני לא אגבה ממך על קריאה שלישית אם לא הגענו לקריאה שלישית.
ברדוגו: זה די שווה כי כל נקודה היא חשובה. בואי נגיד ככה, אם לא עברת את ועדת השרים לענייני חקיקה וזה לא מעניין מישהו מהקואליציה אז החוק איננו קיים יותר, מת. בכל נקודה יש חשיבות אחרת.
ש': ואיך מתחילים?
ברדוגו: הלקוח בדרך כלל מביא לנו נוסח של הצעת החוק, שהכין אותה או עם עורך דין או קופי פייסט מהחוק הצרפתי. אני לא מכינה הצעות חוק. אני מתחילה מהשלב שיש בידי נוסח נייר של הצעת החוק.
ש': אז בעצם כשאת מתחילה את כבר מגיעה עם נוסח שאני, כלקוח לצורך העניין, הכנתי לך.
ברדוגו: נכון, ואני מנסה לשכנע אותו שזה חשוב, שיתמוך בזה ויגיש את זה.
ש': אז את לא מגיעה אליו רק עם רעיון ושהיועץ הפרלמנטרי יגיש נוסח חוק? והם יבנו את החוק בעצמם?
ברדוגו: לא. אין להם (לח"כים) יכולות. יש להם מעט מאוד עובדים ואין להם יכולות לשבת לנסח הצעת חוק.
ש': אז מה שאת אומרת זה שבשביל שנתחיל את התהליך הזה אני גם צריכה להתחיל לחשוב על שותפים לתהליך כדי לממן אותו וגם לקחת עורך דין כדי להגיש לך הצעת חוק כתובה. זה לא מספיק לבוא עם רעיון.
ברדוגו: כן. כשזה לובי וזה מתחיל מאפס אז עדיף. לממשלה אפשר לבוא עם רעיון אבל אנחנו לא נלך כרגע לממשלה כי היא בלגניסטית. אבל לחבר כנסת.
ש': במה היא שונה מאחרות מהבחינה…
ברדוגו: שרים הם לא… מסובך עכשיו להסביר. בואי נתמקד במטרה שלפנינו. העניין הוא שחברי כנסת אין להם שום יכולת פעולה במובן הזה של להכין ניסוח של הצעת חוק כי יש להם בערך עד שני עוזרים והם עמוסים לעייפה. אז אין שום מצב שנבוא לחבר כנסת ונשכנע אותו, גם אם הוא ישתכנע שהוא יכין את הנוסח. זה ממש מההתחלה. אם יש לך את הנוסח בצרפתית אז אולי אפשר לתת אותו לתרגום ולראות מה יש שם ולהתקדם משם.
ש': אני חשבתי שאולי איזשהו חבר כנסת מאוד יאהב את הרעיון הזה כי מבחינה פופוליסטית הוא יוכל לתפוס כותרות ואז הוא יגיד ליועץ הפרלמנטרי שלו "תשיג את הנוסח של החוק הזה מהמקביל שלו בצרפת" וסגרנו את העניין. כלומר, שהוא ייקח את העניין הזה.
ברדוגו: ש', את מתייעצת עם לוביסטית? זה לא יעבוד. צריכים להביא לו לעוס ומוכן וארוז.
ש': ומהניסיון שלך איזה עוד שותפים לדעתך, אם נרים פרויקט כזה?
ברדוגו: האמת שאני לא כל כך מכירה את הזירה שאת עובדת בה ואני חושבת על כל בתי העסק למיניהם שמעסיקים את העובדים שלהם ללא הכרה, כולל חברות ההייטק, בעיקר. אז אני לא רוצה הרבה אנשים שמתחברים. אני צופה הרבה התנגדות ולא תמיכה. אולי ארגונים חברתיים. אולי כמו 'ידיד', צריך לחפש. אם נחליט על עבודה נתחיל לחפש גם את הארגונים הסביבתיים התומכים.
ש': זה חלק מהעבודה שלך לצורך העניין למצוא כאלה?
ברדוגו: כן. אבל בד"כ לא בענייני תשלום. אני אף פעם לא מתעסקת בענייני תשלום. אני מחפשת אנשים שיעזרו כי הם מאמינים בעניין, לא בגלל שהם ישלמו..(מילה לא ברורה) והם יעזרו לנו בכנסת.
ש': אני מדברת על זה שהם יעזרו לשלם עבור העבודה שלך.
ברדוגו: אני לא עושה את זה. אני לא משווקת את עצמי במובן הזה. אני מתקשה בזה, זה לא מתאים לי. זה לא נעים לי.
ש': אני מניחה שיש לך איזשהו מסמך שמפרט כל מה שדיברנו.
ברדוגו: אוכל להכין. לכל אחד את יוצרת. לכל לקוח את הצורך שלו. אין לי הרבה לקוחות שהם אנשים פרטיים. יש לי רק עוד לקוח אחד כזה. אדם פרטי שיש לו בעיה שאני מטפלת לו בחקיקה. זה הרבה יותר קשה משלך, זה נדל"ן. חברות זה לא דומה. זה סיפור אחר מול גופים מדינתיים שמתנגדים.
ש': תגידי, יש טעם שאנסה לפנות לעוד לוביסטים מבחינת הצעות מחיר או שאתם מתואמים מבחינת…?
ברדוגו: תראי, בעיקרון אין דבר כזה מתואמים. כל אחד יכול לתת לך פלוס מינוס ככה וככה. המשרדים הגדולים יתנו לך הרבה יותר. הקטנים אני מניחה שיתנו לך במסגרת הזאת. אבל זה, כמובן, לא פותר אותך מלעשות את העבודה הזו, אם את רוצה, ש'.
שיחה 3
ברדוגו: בסוף השבוע הזה הכנסת יוצאת לפגרה ארוכה של שלושה חודשים עד אחרי החגים. את צריכה להבין שהתחלת העבודה היא תמיד יותר דורשת תשומת לב. בדרך כלל הכניסה בנושא חדש לאזור של הכנסת דורשת קודם כל לאתר את חברי הכנסת, לפגוש אותם, לשכנע אותם. לא תהיה לך ניראות בהתחלה של העבודה. ואת זה את צריכה להבין כי ראיתי שמאוד מאוד חשובה לך הניראות ורק אחרי זה…
…
ש': אז מה ההמלצה המקצועית שלך? אם אני רוצה לייצר גם ניראות במהלך – אז לחכות לאחרי סיום הפגרה?
ברדוגו: כן. או שמתחילים עכשיו, חודש של אוגוסט, שהוא חודש טוב עדיין של עבודה לפני שכולם מתפגרים, כדי לאתר ולהיפגש עם חברי הכנסת ולראות מי מתוכם עשוי לתמוך בנו. ואם יש לנו כבר את הוורסיה של החוק, שגם זה רציתי להגיד לך – אני צריכה את התרגום של החוק הזה ואז אפשר להכין אותו לעברית ולתת את זה לאחד מהח"כים שאנחנו יודעים, לתת את זה לעוד ח"כ שחותם, אז ביום שאנחנו מגיעים למושב החורף אנחנו כבר חותמים על החוק ומורידים אותו למשפטית.
ש': את חושבת שזה יהיה כל כך פשוט.
ברדוגו: לא. אבל זו העבודה שלנו. ככה אנחנו עובדים תמיד. הרבה על כיתות רגליים, למצוא את האנשים הנכונים, שהם גם מתאימים ציבורית להוביל נושא כזה. לא סתם מעפנים של ח"כים שאין להם שום סיי ציבורי, נניח כמו רחל עזריה או מרב מיכאלי. או כאלה אנשים. את יודעת, ציבור רוצה אנשים עם סיי תקשורתי.
ש': אבל את חושבת שאם נעשה עבודת חריש עכשיו אז במושב החורף…
ברדוגו: ואם נמצא שתיים-שלוש חברות כנסת טובות ותהיה לנו הוורסיה של החוק, ברגע שהכנסת חוזרת מחתימים ומורידים את זה למשפטית, שזה גם הליך בפני עצמו, שלוקח זמן.
ש': אבל כל הנושא של דיוני ועדות למיניהם. עכשיו כלום כי בפגרה אין דיונים?
ברדוגו: עכשיו אין, בטח שלא בנושאים שלא קיימים על סדר היום כבר בצנרת הרגילה. אין נושאים חדשים.
ש': הבנתי אותך. אני שמחה שאמרת את זה כי באמת התקציב הראשוני הוא מוגבל. כדי שאוכל לנהל אותו נכון, כדי שאח"כ אוכל לייצר אימפקט..
ברדוגו: אז הייתי מציעה שבואי תאספי לך איזה גוף עתיר ממון שמוכן ללכת איתנו על הנושא הזה ושנוכל לקדם את זה. אם יהיה לך את התקציב לאוגוסט – סבבה ואם לא – באוקטובר.
ש': באוקטובר את אומרת שגם בתקציב שדיברנו על הראשוני נוכל לייצר את העבודה ונשיג מזה דיון באחת הוועדות.
ברדוגו: כן. ונגיש שאילתא והצעה לסדר וכל מיני תוספות סביב. (ת.א: ממש מסחרה בכלים הפרלמנטריים. חנות ממתקים של הלוביסטים).אחלה, נהיה בקשר".
פרק 10
נספח 3: שיחה בין לקוחה לבין משרד הלובי ׳אימפקט׳ שבבעלות אורלי בן שמאי ובועז רדי
ש' מסבירה ללוביסטים שהיא תרוויח יותר כסף אם מעסיקים יחויבו לשלוח עובדים להשתלמויות.
בן שמאי ושותפה בועז רדי: ננסה לחשוב על כל מי שיהיו נגד… באוצר יהיו מאוד בעד הגברת הפריון וחלק מאוד חשוב מהבראת הפריון בכל המחקרים זה הכשרה מעשית. זה צד של הכלכלנים… זה סוג של הטלת מס על המעסיקים. כמו מס מעסיקים – אתה לוקח מהמעסיקים, אתה לוקח מהממשלה, אתה לוקח מהעובד. זה מס מעסיקים שגם העובד משלם. בהסתדרות הם נגד כי אתה לוקח מהעובד. היא יכולה להיות גב בעיקרון אבל היא תגיד שהממשלה תשלם. ביבי יהיה נגד כי הוא נגד העלאת מסים וזה גם תוספת ביורוקרטיה ותוספת של רגולציה. היום כל דבר של רגולציה אנשים נבהלים. ועכשיו מי יהיה בעד? כל מיני פרופסורים בעד, גורמים מהתחום שלך שמרוויחים מזה כסף, המכון לדמוקרטיה יהיה גב, משרד הכלכלה… את מנסה להכניס משהו שלא קיים בארץ. זה לא שאת אומרת "יש איזה רעיון, בואו ננסה". את רוצה להכניס פה שינוי דרמטי בכל החשיבה. רעש. האזרח הקטן לא שם לב. צריך להיות כותרת בידיעות אחרונות.
אורלי בן שמאי. צילום: אתר אימפקט
לעשות דבר כזה זה אמור להיות ככה: אחד, זה אומר להכשיר את הזנבות. כלומר, צריך להיות יחד בדברים האלה, הכשרה של בדק מסודר בתוך משרדי ממשלה והכנסת ואז לראות האם יש מישהו שהצלחנו לשכנע אותו ברעיון בכלל. עזבי את החוק, האם הוא יהיה בקרן השתלמות או לא. עצם הרעיון של חובת הכשרה מקצועית. יכול להיות שבמדינות אחרות זה משהו חלקי. במרכז הארץ יהיה כך, מרכז הארץ יהיה כך, אני נותן דוגמאות אפשריות. איך משכנעים? בדרך כלל יגידו לך "תבואי עם רעיון שעולה פחות כסף, או שהוא עוזר לאיזו פריפריה".
אני חושבת שצריך תעשיינים. נשלב את אחד מהם פנימה באיזושהי דרך. את יודעת, התעשיינים עכשיו קיבלו החלטה בשם הנראות הציבורית שהם תורמים מיליארד וחצי מכספם לעזור לקשישים. אם אפשר לשכנע את שרגא ברוש אז אפשר ללכת. אבל אני קופץ קצת כדי לעשות לכם את החיים קצת יותר קלים. לובינג ככלל זה דבר שעולה כסף. בשביל להיות ריאלי ייקח חודשיים-שלושה עד שתדעי אם יש לנו תומכים בלהב, תעשיינים, חברי כנסת.
ואחרי זה צריך לעבוד בחקיקה. במקרה הכי מהיר ולא סביר ואין בחירות זה שנה.
את לא יכולה לבד בפרונט, את צריכה איזה איגוד, מנהל הכשרות מקצועיות, פורום.. צריך גוף. כי אחרת זה מתפרש כחקיקה. וזה ייהרג ובל יעבור.
כשש' מנסה להתעניין אם עדיף לקדם דיון במקום חוק, היא נענית: הצעת חוק עובדת בזה שניגשים לחברי הכנסת, מעניינים אותם בהצעה ואנחנו צריכים לראות אם יש לזה עלות תקציבית של חמישה מיליון ומעלה (הצעה בעלות של למעלה מחמישה מיליון דורשת רוב של 50 ח"כים בהצבעה ולכן קשה יותר להעבירה, ת.א). כל הצעת חוק מגיעה לוועדת השרים לחקיקה והם יגמרו עם ההליך התקציבי.
כשיש דיון אין כלום. כשמו כן הוא. דיון יזום. לוועדה אין כלים לחוקק חוק. את רוצה לעשות איזשהו PR בלגשת לוועדה. ואנחנו יכולים לעשות את זה. זה לא יעלה לך יותר מדי כסף. אבל אני אומר חבל. את תוציאי על זה כסף ובעוד חצי שנה את תשבי ותגידי היה לנו דיון, הביאו את זה והביאו את זה, היו שלושה חברי כנסת, הייתה את ועדת הרווחה, וזה היה תקציב PR בשביל להשפיע על שני האידיוטים האלה. ולא רק אידיוטים, בוא נאמר שבדיון בחקיקה הגופים שמוזמנים חייבים להגיע. כשזה דיון יזום יכול להיות שהם אפילו לא יגיעו.
ש': אולי אם נמצא ח"כ שמאוד ירצה לדחוף את ההצעה?
אורלי: הו! אנחנו מפרידים לך את שני הדברים. מה שבועז אומר לך זה ככה. תקציב על דיון יזום זה כסף קטן, כלומר, זה כמו לזרוק לפח. היה לך שעה דיון בוועדת העבודה והרווחה, שלושה ח"כים הגיעו והתנהגו יפה, הקשיבו והבינו מה צריך לעשות. הסיכום של יושב הראש: אני יו"ר הוועדה, אני קוראת לממשלה לבחון דרכים להכשרות המקצועיות בקרב הציבור. זה שורה תחתונה.
שר האוצר לשעבר משה כחלון. צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90
בועז: אני אגיד לך איך הדרך הנכונה. לא לבד כי זה יקר. זה גדול על חברה קטנה. את צריכה לקחת את ה-PR (יחסי ציבור) שלך ולא להקטין לו את התקציב אלא להגביל לו את התקציב כי הוא חייב לחץ על עובדי המדינה. חייב להקים איזשהו איגוד, פורום, במסגרת להב או במסגרת כלום. את צריכה לשבת, עדיף עם המתחרים שלך, להגיד "אנחנו איגוד ההכשרות המקצועיות בישראל". זה לא נורא יקר. ואז עושים ישיבות של האיגוד, צריך עורך דין של האיגוד, ואז את אומרת "תשמעו יש לנו יעד. אנחנו רוצים לעשות תהליך חקיקה, כמו חוק עזר עירוני, בשיתוף העמותה עם המכון הישראלי לדמוקרטיה, שזה נותן נופך אקדמי".
ואז את אומרת כמה זה עולה ואם זה רציני אנחנו עובדים על ריטיינר (תשלום חודשי. ת.א) חוקי. את צריכה להכפיל את הריטיינר החוקי אם אין בחירות בשנה, לפחות בשנה (כלומר ייקח לפחות שנה להעיר את החוק וזה תשלום של 12 חודשים. ת.א).
אבל הזמן שצריך להעביר חקיקה שהוא שינוי של שמיים וארץ זה תקציבי. לא משנה אם זה בא ממיסוי או משהו כזה. זו הצעת חוק שדורשת התאחדות עם משרד התעשיינים והחינוך. שנה וחצי-שנתיים זה יותר סביר, זה גם יכול להיכשל, רוב הפרטים לא עוברים בענף של חקיקה פרטית. אבל אם את אומרת "אני עושה את כל הדברים האלה", ואומרת "יש לי אורך נשימה לשנתיים", יכול להיות שאחרי שנה תגידי "נמאס לנו ואנחנו הולכים". אנחנו לא כופים עליכם לעבוד איתנו שנתיים.
ש': אין פה שר שיכול להוביל את החקיקה?
בועז:תאורטית חיים כץ, אלי כהן. תאורטית הרבה דברים. שוב, עד שאנחנו לא עובדים אנחנו לא יודעים בדיוק מה. אנחנו רק עושים לך יישור קו מהנסיון. בקיצור, אני מציע לך תבדקי, אולי בחברת לובינג אחרת הם יהיו יותר אופטימיים.
(ש' מתעקשת לנסות לקדם את הדיון בוועדה ובועז מתנגד)
בועז: 'דה מרקר' אולי יכסו את זה. אז יהיה לך דיון בוועדת הרווחה ותוציאי את זה החוצה, שמת את זה בדף הפייסבוק שלך, קידמת את זה, הוצאת עוד 30 אלף שקלים. מה אחרי זה? אני אומר לך ב-100% לא יקרה כלום. בשביל שדבר כזה יתקדם צריך לעשות את מה את מה שאורלי אמרה. אפשר לעשות דיון בוועדת העבודה והרווחה כטריגר בשביל להניע ח"כים אבל זה צריך להיות בשילוב עם PR ולא במקום. וצריך אורך רוח וזמן ואז להעביר הצעת חוק פרטית ואז להבין שאפשר להגיע לאלי כהן ומגיעים אליו לחיים כץ ומשכנעים עוד פעם ועוד פעם ומתפשרים ואומרים לו "בהתחלה עושים פיילוט" או משהו כזה. תשמעי, אני אספר לך בלי להגיד את התוכן ואת תביני את זה.
ועכשיו שימו לב, בועז מספר על קשיי הלוביסטים להעביר מהלכים בגלל הגחמות השלטוניות
בועז:יש לי לקוח מחו"ל, אדם אמין שהחליט שהוא רוצה לעשות משהו בתחום הבנייה. ואז אמרו לו "תשמע דבר ראשון תלך לאביגדור יצחקי (ראש מטה הדיור הלאומי, ת.א), הוא מלך הבנייה של מדינת ישראל. הוא ראש המועצה לפיתוח אזורי… אמרו לאביגדור תבדוק, הלך אביגדור לשר האוצר.
ש': רעיון למה?
בועז: רעיון מהפכני בתחום השיכון. שהשיכון, עם כל הכבוד להכשרה מקצועית, הוא הנושא שהכי חשוב לכחלון והוא ח"כ. אביגדור בדק, חזר אליהם ואמר מעולה. אביגדור, האיש הכי חשוב בתחום השיכון, יותר משר השיכון ופחות משר האוצר. הוא יילך לשר האוצר, הוא הולך לבזבז על זה הרבה כסף ב-PR (יחסי ציבור) בלובינג, פרסום. אביגדור הלך לשר האוצר, חזר ואמר השר תומך. אמר להם תכתבו הצעת חוק.
הלכו לגורם מאוד חשוב שכתב להם הצעת חוק. התחילו להוציא כסף. אמר לו אביגדור אני אטפל בזה. זה היה ב-2015, מאז עברה שנה וחצי החוק לא התקדם שנה וחצי למה? כי פתאום הזה התנגד וזה התנגד. ואז הם באו אלינו ואנחנו כבר שנה יצירתיים מכל כיוון. עכשיו יש פתח אבל לא במסגרת הצעת החוק. אבל ארוכה הדרך. תקשיבי, זו שנה של ריטיינר ל-PR, שנה של ריטיינר למשרד עורכי דין. זה לא המקרה שלך, זה מקרה של הצעת חוק מסובכת כלכלית. כל הארבעה גורמים האלה, יש פה קבוצה של מוציאי חשבוניות שכל חודש זה "קח". והוא ממשיך לעבוד על זה כבר שנתיים אפילו שנמאס לו.
ש': למה זה לדעתך ככה?
בועז: כי אחרי ששר האוצר תומך, והבן אדם אמר אני בא מחו"ל, אם לצורך העניין ראש אגף התקציבים האמריקאי וראש אגף התקציבים האמריקאי תומכים במשהו אז אני יודע שזה רץ כי ככה זה עובד. בארץ אצל רכז באגף תקציבים, אצל בחור צעיר בממוצע מכולנו, אמר לו זה עולה כסף. ומאז זה תקוע. והוא הלך לשר האוצר ודפק לו על השולחן, ואמר לו זה יעלה לך ככה וככה ושר אוצר אמר טוב אני אחשוב וכבר שנה שלישית חושב. ואנחנו רצים מביאים פתרונות, ועוד הצעות חוק ועוד זה וזה לא עובר. עכשיו זה עבר, הפכנו את זה לפיילוט, ואם הפיילוט יצליח במשך שנתיים אז עוד שנתיים אנחנו נריץ את החוק. וכל השנתיים האלה הוא ישלם לנו על ה-PR.
נתנו לנו אישור לפיילוט בדרך אחרת ממה שהיינו רוצים. מדובר בסכומים גדולים. כמו הסכומים שלך. אבל זה לקח שנתיים ואנחנו עכשיו בתחילת התהליך. אנחנו בדיבורים. הגענו להסכמה עם אגף התקציבים. החוק שלך לא שונה מזה. עכשיו תחשבי, יש לו בן אדם בארץ שזה הבן שלו שמנהל את זה, חוץ מזה יש לו מנהל מקצועי. והם ממשיכים לממן את זה מכוח האינרציה. היום אמרתי לאשתי בטלפון זה קצת כמו בדיסני וורלד. בדיסני וורלד אתה הולך, כתוב לך כ-75 דקות, אתה אומר ומה פה? אתה מגיע פה למקום ופתאום יש עוד מסדרון, אתה מגיע לשם ופתאום יש עוד מסדרון. כל פעם הם דופקים לך מין חדרים קטנים כאלה. ובינתיים עוברת השעה ורבע ואתה נכנס אבל זה לוקח כשעה וחצי.
בועז רדי, מנכ"ל אימפקט. צילום: אתר אימפקט
בועז: אני אומר לך שנתיים. הרבה חשיבה, זה כמו קרחון כזה, הרבה אסטרטגיה אבל מטה זה כל החשיבה. אחד הדברים שעשינו איתם היה למשל המחקרים מחו"ל כדי להראות איך זה עובד בחו"ל. זה עולה כסף גם לא לנו, לאחרים. אני ממליץ לך תתבשלי קצת. לא ממליץ לך לעשות רק דיון בוועדה. ודיון במליאה עוד פחות. כמה לאחרונה ראית סיקור של דיון במליאה בדברים שהם לא ביבי או דברים של בני בגין צועק על (מילה לא ברורה). הדיון לא יעלה לכם כסף. אבל אחרי זה אם תרצי לעשות עוד דיון יגידו לך "חבריה"… זאת אומרת, את צריכה להחליט האם את רוצה עד הסוף או רוצה בקטן. בקטן תבקשי להעביר מכתב ממישהו שאת מכירה, או מישהו שמכיר מישהו. תבקשי דיון, אל תשלמי כסף, זה ייקח לך קצת יותר זמן אבל את תצליחי, אני מניח.
(הערה: בהנחייתנו ש' גם פנתה עצמאית בדוא"ל לשלל חברי כנסת הרלוונטיים ליוזמה. אף אחד לא הסכים לקבוע איתה פגישה).
עכשיו שימו לב לשיעור באזרחות:
ש': אז למה באמת יש את הדיונים האלה אם ככה?
הלוביסטים: יש דיונים שהם דיונים על חקיקה. בואי נעשה לך סדר. רוב הדיונים במליאה הם לא חקיקה. ביום רביעי יש גם קריאה הצעות לסדר. ח"כ מעלה הצהרה משהו בעיתון – "המשבר ברכבת הקלה". כמובן שיש ביום שני את אי האמון, זה דברים שהם פוליטיים מדיניים, זה לא בארנה שלך. או עניינים שיעניינו את רשות השידור, למשל. השביתה ברשות שדות התעופה. שב"כ. דיון דחוף במליאה. העלו מודעות. יש דברים שמעלים מודעות. למשל יש לי דיון עכשיו בוועדה בפעם השלישית של חבר כנסת בשוק ההון. בעקבות הדיון ועוד דיון רשות שוק ההון הגיעה לאיזשהו שינוי במתווה מסוים. שזה באחריותה שלא מצריך חקיקה, שזה משהו שהיא יכלה, כי רשות שוק ההון מוציאה חוזרים, כמו חוקים, שהיא יכולה להעביר לכל המוסדות בתהליך קצר.
עכשיו אם היית אומרת לי תשמע, יש תקציב 300 אלף שקל, אני רוצה לעשות פיילוט של 30 אלף שקל מתוך התקציב, אז אפשר ללכת… אני לא אומר דברים מתוך חשיבה, אלא מתוך רעיון… אפשר ללכת לחיים כץ ולשכנע אותו ולהגיד לו בוא נעשה פיילוט עם 30 אלף שקל וקח את זה משם ותעשה. אז נגיד משהו שלא צריך חקיקה ולא צריך כלום. צריך ועדת תקציבים, החלטת ממשלה… אבל זה תהליך שתוך חצי שנה תוכלי לגמור אותו אם שכנעת את חיים כץ…
אני חייב לזוז. אני אגיד לך במילה: אם הולכים עכשיו למנכ"ל של משרד העבודה והרווחה ולפי דעתי צריך ללכת לחיים כץ, הולכים למנכ"ל של המשרד שלו ומשכנעים אותו, אז זה בסדר, זה מה שאמרתי עכשיו. אבל זה בסדר בשביל פיילוט קטן. בשביל לשכנע אותו צריך לעשות כל מיני צעדים לפני. אולי להקים גוף.
את עכשיו תבואי למנכ"ל, שלום, אני ש', אני צריכה לייצג מישהו. המנכ"ל לא יסתכל על זה אם זה לא יהיה איגוד. גם המנכ"ל המקצועי יהיה צריך לשמוע שיש מאחורי זה גוף שמתעניין.
אורלי: כדי שהצעת חוק תקציבית תעבור, את צריכה לסגור את זה מבעוד מועד עם כל המשרדים ועם הח"כים היוזמים, שהם גם ידברו עם גורמים לגביו. זה תהליך.
אז מה היה לנו כאן? הלוביסטים הפחידו את ש' בעיקר בעלויות, אבל נתנו אינספור דוגמאות שמסבירות איך, אם יעברו את החסם התקציבי, החלום שלה יהפוך למציאות.
תגובת אימפקט: "תמליל השיחה מאשר בצורה חד משמעית ושאינה משתמעת לשתי פנים את העבודה המקצועית של חברת אימפקט. באמצעות התמליל ניתן בקלות להבין כי ההמלצות וההצעות שניתנו ללקוחה היו ברמה המקצועית הגבוהה ביותר, וכללו בין השאר ניתוח האופציות השונות לביצוע המשימה שהוגדרה על ידי הלקוחה,תוך הצגת הסיכונים והסיכויים בכל אחת מהאופציות".
ועוד הוסיפו: "יתרה מזו, במהלך התמליל נשמע מספר פעמים מנכ"ל אימפקט כשהוא מזהיר את הלקוחה מפני הוצאות מיותרות, מציג בפניה את כלל הגורמים שיידרשו להשגת המטרה מלבד עבודת הלובינג, ומציע לה מספר דרכים כדי להגיע להחלטה כיצד לנהוג וזאת מבלי להבטיח הבטחות שווא או לדרוש תקציבים ללא שום צורך ממשי".
לקינוח הדגישו: "חברת אימפקט שמחה לסייע לכל לקוח פונטציאלי המגיע אליה בבקשה להשתמש בשירותיה המקצועיים ויכולותיה המוכחות, תוך הקפדה כי לא מדובר במעשה לא חוקי מחד וכי ללקוח מוסברות כל האפשרויות העומדות בפניו, מבלי לפתח ציפיות להצלחה כזו או אחרת ומבלי להבטיח פעולות שאינן עומדות בכללי האתיקה הבסיסיים".
ש' מסבירה ללוביסטים שהיא תרוויח יותר כסף אם מעסיקים יחויבו לשלוח עובדים להשתלמויות.
בן שמאי ושותפה בועז רדי: ננסה לחשוב על כל מי שיהיו נגד… באוצר יהיו מאוד בעד הגברת הפריון וחלק מאוד חשוב מהבראת הפריון בכל המחקרים זה הכשרה מעשית. זה צד של הכלכלנים… זה סוג של הטלת מס על המעסיקים. כמו מס מעסיקים – אתה לוקח מהמעסיקים, אתה לוקח מהממשלה, אתה לוקח מהעובד. זה מס מעסיקים שגם העובד משלם. בהסתדרות הם נגד כי אתה לוקח מהעובד. היא יכולה להיות גב בעיקרון אבל היא תגיד שהממשלה תשלם. ביבי יהיה נגד כי הוא נגד העלאת מסים וזה גם תוספת ביורוקרטיה ותוספת של רגולציה. היום כל דבר של רגולציה אנשים נבהלים. ועכשיו מי יהיה בעד? כל מיני פרופסורים בעד, גורמים מהתחום שלך שמרוויחים מזה כסף, המכון לדמוקרטיה יהיה גב, משרד הכלכלה… את מנסה להכניס משהו שלא קיים בארץ. זה לא שאת אומרת "יש איזה רעיון, בואו ננסה". את רוצה להכניס פה שינוי דרמטי בכל החשיבה. רעש. האזרח הקטן לא שם לב. צריך להיות כותרת בידיעות אחרונות.
אורלי בן שמאי. צילום: אתר אימפקט
לעשות דבר כזה זה אמור להיות ככה: אחד, זה אומר להכשיר את הזנבות. כלומר, צריך להיות יחד בדברים האלה, הכשרה של בדק מסודר בתוך משרדי ממשלה והכנסת ואז לראות האם יש מישהו שהצלחנו לשכנע אותו ברעיון בכלל. עזבי את החוק, האם הוא יהיה בקרן השתלמות או לא. עצם הרעיון של חובת הכשרה מקצועית. יכול להיות שבמדינות אחרות זה משהו חלקי. במרכז הארץ יהיה כך, מרכז הארץ יהיה כך, אני נותן דוגמאות אפשריות. איך משכנעים? בדרך כלל יגידו לך "תבואי עם רעיון שעולה פחות כסף, או שהוא עוזר לאיזו פריפריה".
אני חושבת שצריך תעשיינים. נשלב את אחד מהם פנימה באיזושהי דרך. את יודעת, התעשיינים עכשיו קיבלו החלטה בשם הנראות הציבורית שהם תורמים מיליארד וחצי מכספם לעזור לקשישים. אם אפשר לשכנע את שרגא ברוש אז אפשר ללכת. אבל אני קופץ קצת כדי לעשות לכם את החיים קצת יותר קלים. לובינג ככלל זה דבר שעולה כסף. בשביל להיות ריאלי ייקח חודשיים-שלושה עד שתדעי אם יש לנו תומכים בלהב, תעשיינים, חברי כנסת.
ואחרי זה צריך לעבוד בחקיקה. במקרה הכי מהיר ולא סביר ואין בחירות זה שנה.
את לא יכולה לבד בפרונט, את צריכה איזה איגוד, מנהל הכשרות מקצועיות, פורום.. צריך גוף. כי אחרת זה מתפרש כחקיקה. וזה ייהרג ובל יעבור.
כשש' מנסה להתעניין אם עדיף לקדם דיון במקום חוק, היא נענית: הצעת חוק עובדת בזה שניגשים לחברי הכנסת, מעניינים אותם בהצעה ואנחנו צריכים לראות אם יש לזה עלות תקציבית של חמישה מיליון ומעלה (הצעה בעלות של למעלה מחמישה מיליון דורשת רוב של 50 ח"כים בהצבעה ולכן קשה יותר להעבירה, ת.א). כל הצעת חוק מגיעה לוועדת השרים לחקיקה והם יגמרו עם ההליך התקציבי.
כשיש דיון אין כלום. כשמו כן הוא. דיון יזום. לוועדה אין כלים לחוקק חוק. את רוצה לעשות איזשהו PR בלגשת לוועדה. ואנחנו יכולים לעשות את זה. זה לא יעלה לך יותר מדי כסף. אבל אני אומר חבל. את תוציאי על זה כסף ובעוד חצי שנה את תשבי ותגידי היה לנו דיון, הביאו את זה והביאו את זה, היו שלושה חברי כנסת, הייתה את ועדת הרווחה, וזה היה תקציב PR בשביל להשפיע על שני האידיוטים האלה. ולא רק אידיוטים, בוא נאמר שבדיון בחקיקה הגופים שמוזמנים חייבים להגיע. כשזה דיון יזום יכול להיות שהם אפילו לא יגיעו.
ש': אולי אם נמצא ח"כ שמאוד ירצה לדחוף את ההצעה?
אורלי: הו! אנחנו מפרידים לך את שני הדברים. מה שבועז אומר לך זה ככה. תקציב על דיון יזום זה כסף קטן, כלומר, זה כמו לזרוק לפח. היה לך שעה דיון בוועדת העבודה והרווחה, שלושה ח"כים הגיעו והתנהגו יפה, הקשיבו והבינו מה צריך לעשות. הסיכום של יושב הראש: אני יו"ר הוועדה, אני קוראת לממשלה לבחון דרכים להכשרות המקצועיות בקרב הציבור. זה שורה תחתונה.
שר האוצר לשעבר משה כחלון. צילום: אוליבייה פיטוסי, פלאש 90
בועז: אני אגיד לך איך הדרך הנכונה. לא לבד כי זה יקר. זה גדול על חברה קטנה. את צריכה לקחת את ה-PR (יחסי ציבור) שלך ולא להקטין לו את התקציב אלא להגביל לו את התקציב כי הוא חייב לחץ על עובדי המדינה. חייב להקים איזשהו איגוד, פורום, במסגרת להב או במסגרת כלום. את צריכה לשבת, עדיף עם המתחרים שלך, להגיד "אנחנו איגוד ההכשרות המקצועיות בישראל". זה לא נורא יקר. ואז עושים ישיבות של האיגוד, צריך עורך דין של האיגוד, ואז את אומרת "תשמעו יש לנו יעד. אנחנו רוצים לעשות תהליך חקיקה, כמו חוק עזר עירוני, בשיתוף העמותה עם המכון הישראלי לדמוקרטיה, שזה נותן נופך אקדמי".
ואז את אומרת כמה זה עולה ואם זה רציני אנחנו עובדים על ריטיינר (תשלום חודשי. ת.א) חוקי. את צריכה להכפיל את הריטיינר החוקי אם אין בחירות בשנה, לפחות בשנה (כלומר ייקח לפחות שנה להעיר את החוק וזה תשלום של 12 חודשים. ת.א).
אבל הזמן שצריך להעביר חקיקה שהוא שינוי של שמיים וארץ זה תקציבי. לא משנה אם זה בא ממיסוי או משהו כזה. זו הצעת חוק שדורשת התאחדות עם משרד התעשיינים והחינוך. שנה וחצי-שנתיים זה יותר סביר, זה גם יכול להיכשל, רוב הפרטים לא עוברים בענף של חקיקה פרטית. אבל אם את אומרת "אני עושה את כל הדברים האלה", ואומרת "יש לי אורך נשימה לשנתיים", יכול להיות שאחרי שנה תגידי "נמאס לנו ואנחנו הולכים". אנחנו לא כופים עליכם לעבוד איתנו שנתיים.
ש': אין פה שר שיכול להוביל את החקיקה?
בועז:תאורטית חיים כץ, אלי כהן. תאורטית הרבה דברים. שוב, עד שאנחנו לא עובדים אנחנו לא יודעים בדיוק מה. אנחנו רק עושים לך יישור קו מהנסיון. בקיצור, אני מציע לך תבדקי, אולי בחברת לובינג אחרת הם יהיו יותר אופטימיים.
(ש' מתעקשת לנסות לקדם את הדיון בוועדה ובועז מתנגד)
בועז: 'דה מרקר' אולי יכסו את זה. אז יהיה לך דיון בוועדת הרווחה ותוציאי את זה החוצה, שמת את זה בדף הפייסבוק שלך, קידמת את זה, הוצאת עוד 30 אלף שקלים. מה אחרי זה? אני אומר לך ב-100% לא יקרה כלום. בשביל שדבר כזה יתקדם צריך לעשות את מה את מה שאורלי אמרה. אפשר לעשות דיון בוועדת העבודה והרווחה כטריגר בשביל להניע ח"כים אבל זה צריך להיות בשילוב עם PR ולא במקום. וצריך אורך רוח וזמן ואז להעביר הצעת חוק פרטית ואז להבין שאפשר להגיע לאלי כהן ומגיעים אליו לחיים כץ ומשכנעים עוד פעם ועוד פעם ומתפשרים ואומרים לו "בהתחלה עושים פיילוט" או משהו כזה. תשמעי, אני אספר לך בלי להגיד את התוכן ואת תביני את זה.
ועכשיו שימו לב, בועז מספר על קשיי הלוביסטים להעביר מהלכים בגלל הגחמות השלטוניות
בועז:יש לי לקוח מחו"ל, אדם אמין שהחליט שהוא רוצה לעשות משהו בתחום הבנייה. ואז אמרו לו "תשמע דבר ראשון תלך לאביגדור יצחקי (ראש מטה הדיור הלאומי, ת.א), הוא מלך הבנייה של מדינת ישראל. הוא ראש המועצה לפיתוח אזורי… אמרו לאביגדור תבדוק, הלך אביגדור לשר האוצר.
ש': רעיון למה?
בועז: רעיון מהפכני בתחום השיכון. שהשיכון, עם כל הכבוד להכשרה מקצועית, הוא הנושא שהכי חשוב לכחלון והוא ח"כ. אביגדור בדק, חזר אליהם ואמר מעולה. אביגדור, האיש הכי חשוב בתחום השיכון, יותר משר השיכון ופחות משר האוצר. הוא יילך לשר האוצר, הוא הולך לבזבז על זה הרבה כסף ב-PR (יחסי ציבור) בלובינג, פרסום. אביגדור הלך לשר האוצר, חזר ואמר השר תומך. אמר להם תכתבו הצעת חוק.
הלכו לגורם מאוד חשוב שכתב להם הצעת חוק. התחילו להוציא כסף. אמר לו אביגדור אני אטפל בזה. זה היה ב-2015, מאז עברה שנה וחצי החוק לא התקדם שנה וחצי למה? כי פתאום הזה התנגד וזה התנגד. ואז הם באו אלינו ואנחנו כבר שנה יצירתיים מכל כיוון. עכשיו יש פתח אבל לא במסגרת הצעת החוק. אבל ארוכה הדרך. תקשיבי, זו שנה של ריטיינר ל-PR, שנה של ריטיינר למשרד עורכי דין. זה לא המקרה שלך, זה מקרה של הצעת חוק מסובכת כלכלית. כל הארבעה גורמים האלה, יש פה קבוצה של מוציאי חשבוניות שכל חודש זה "קח". והוא ממשיך לעבוד על זה כבר שנתיים אפילו שנמאס לו.
ש': למה זה לדעתך ככה?
בועז: כי אחרי ששר האוצר תומך, והבן אדם אמר אני בא מחו"ל, אם לצורך העניין ראש אגף התקציבים האמריקאי וראש אגף התקציבים האמריקאי תומכים במשהו אז אני יודע שזה רץ כי ככה זה עובד. בארץ אצל רכז באגף תקציבים, אצל בחור צעיר בממוצע מכולנו, אמר לו זה עולה כסף. ומאז זה תקוע. והוא הלך לשר האוצר ודפק לו על השולחן, ואמר לו זה יעלה לך ככה וככה ושר אוצר אמר טוב אני אחשוב וכבר שנה שלישית חושב. ואנחנו רצים מביאים פתרונות, ועוד הצעות חוק ועוד זה וזה לא עובר. עכשיו זה עבר, הפכנו את זה לפיילוט, ואם הפיילוט יצליח במשך שנתיים אז עוד שנתיים אנחנו נריץ את החוק. וכל השנתיים האלה הוא ישלם לנו על ה-PR.
נתנו לנו אישור לפיילוט בדרך אחרת ממה שהיינו רוצים. מדובר בסכומים גדולים. כמו הסכומים שלך. אבל זה לקח שנתיים ואנחנו עכשיו בתחילת התהליך. אנחנו בדיבורים. הגענו להסכמה עם אגף התקציבים. החוק שלך לא שונה מזה. עכשיו תחשבי, יש לו בן אדם בארץ שזה הבן שלו שמנהל את זה, חוץ מזה יש לו מנהל מקצועי. והם ממשיכים לממן את זה מכוח האינרציה. היום אמרתי לאשתי בטלפון זה קצת כמו בדיסני וורלד. בדיסני וורלד אתה הולך, כתוב לך כ-75 דקות, אתה אומר ומה פה? אתה מגיע פה למקום ופתאום יש עוד מסדרון, אתה מגיע לשם ופתאום יש עוד מסדרון. כל פעם הם דופקים לך מין חדרים קטנים כאלה. ובינתיים עוברת השעה ורבע ואתה נכנס אבל זה לוקח כשעה וחצי.
בועז רדי, מנכ"ל אימפקט. צילום: אתר אימפקט
בועז: אני אומר לך שנתיים. הרבה חשיבה, זה כמו קרחון כזה, הרבה אסטרטגיה אבל מטה זה כל החשיבה. אחד הדברים שעשינו איתם היה למשל המחקרים מחו"ל כדי להראות איך זה עובד בחו"ל. זה עולה כסף גם לא לנו, לאחרים. אני ממליץ לך תתבשלי קצת. לא ממליץ לך לעשות רק דיון בוועדה. ודיון במליאה עוד פחות. כמה לאחרונה ראית סיקור של דיון במליאה בדברים שהם לא ביבי או דברים של בני בגין צועק על (מילה לא ברורה). הדיון לא יעלה לכם כסף. אבל אחרי זה אם תרצי לעשות עוד דיון יגידו לך "חבריה"… זאת אומרת, את צריכה להחליט האם את רוצה עד הסוף או רוצה בקטן. בקטן תבקשי להעביר מכתב ממישהו שאת מכירה, או מישהו שמכיר מישהו. תבקשי דיון, אל תשלמי כסף, זה ייקח לך קצת יותר זמן אבל את תצליחי, אני מניח.
(הערה: בהנחייתנו ש' גם פנתה עצמאית בדוא"ל לשלל חברי כנסת הרלוונטיים ליוזמה. אף אחד לא הסכים לקבוע איתה פגישה).
עכשיו שימו לב לשיעור באזרחות:
ש': אז למה באמת יש את הדיונים האלה אם ככה?
הלוביסטים: יש דיונים שהם דיונים על חקיקה. בואי נעשה לך סדר. רוב הדיונים במליאה הם לא חקיקה. ביום רביעי יש גם קריאה הצעות לסדר. ח"כ מעלה הצהרה משהו בעיתון – "המשבר ברכבת הקלה". כמובן שיש ביום שני את אי האמון, זה דברים שהם פוליטיים מדיניים, זה לא בארנה שלך. או עניינים שיעניינו את רשות השידור, למשל. השביתה ברשות שדות התעופה. שב"כ. דיון דחוף במליאה. העלו מודעות. יש דברים שמעלים מודעות. למשל יש לי דיון עכשיו בוועדה בפעם השלישית של חבר כנסת בשוק ההון. בעקבות הדיון ועוד דיון רשות שוק ההון הגיעה לאיזשהו שינוי במתווה מסוים. שזה באחריותה שלא מצריך חקיקה, שזה משהו שהיא יכלה, כי רשות שוק ההון מוציאה חוזרים, כמו חוקים, שהיא יכולה להעביר לכל המוסדות בתהליך קצר.
עכשיו אם היית אומרת לי תשמע, יש תקציב 300 אלף שקל, אני רוצה לעשות פיילוט של 30 אלף שקל מתוך התקציב, אז אפשר ללכת… אני לא אומר דברים מתוך חשיבה, אלא מתוך רעיון… אפשר ללכת לחיים כץ ולשכנע אותו ולהגיד לו בוא נעשה פיילוט עם 30 אלף שקל וקח את זה משם ותעשה. אז נגיד משהו שלא צריך חקיקה ולא צריך כלום. צריך ועדת תקציבים, החלטת ממשלה… אבל זה תהליך שתוך חצי שנה תוכלי לגמור אותו אם שכנעת את חיים כץ…
אני חייב לזוז. אני אגיד לך במילה: אם הולכים עכשיו למנכ"ל של משרד העבודה והרווחה ולפי דעתי צריך ללכת לחיים כץ, הולכים למנכ"ל של המשרד שלו ומשכנעים אותו, אז זה בסדר, זה מה שאמרתי עכשיו. אבל זה בסדר בשביל פיילוט קטן. בשביל לשכנע אותו צריך לעשות כל מיני צעדים לפני. אולי להקים גוף.
את עכשיו תבואי למנכ"ל, שלום, אני ש', אני צריכה לייצג מישהו. המנכ"ל לא יסתכל על זה אם זה לא יהיה איגוד. גם המנכ"ל המקצועי יהיה צריך לשמוע שיש מאחורי זה גוף שמתעניין.
אורלי: כדי שהצעת חוק תקציבית תעבור, את צריכה לסגור את זה מבעוד מועד עם כל המשרדים ועם הח"כים היוזמים, שהם גם ידברו עם גורמים לגביו. זה תהליך.
אז מה היה לנו כאן? הלוביסטים הפחידו את ש' בעיקר בעלויות, אבל נתנו אינספור דוגמאות שמסבירות איך, אם יעברו את החסם התקציבי, החלום שלה יהפוך למציאות.
תגובת אימפקט: "תמליל השיחה מאשר בצורה חד משמעית ושאינה משתמעת לשתי פנים את העבודה המקצועית של חברת אימפקט. באמצעות התמליל ניתן בקלות להבין כי ההמלצות וההצעות שניתנו ללקוחה היו ברמה המקצועית הגבוהה ביותר, וכללו בין השאר ניתוח האופציות השונות לביצוע המשימה שהוגדרה על ידי הלקוחה,תוך הצגת הסיכונים והסיכויים בכל אחת מהאופציות".
ועוד הוסיפו: "יתרה מזו, במהלך התמליל נשמע מספר פעמים מנכ"ל אימפקט כשהוא מזהיר את הלקוחה מפני הוצאות מיותרות, מציג בפניה את כלל הגורמים שיידרשו להשגת המטרה מלבד עבודת הלובינג, ומציע לה מספר דרכים כדי להגיע להחלטה כיצד לנהוג וזאת מבלי להבטיח הבטחות שווא או לדרוש תקציבים ללא שום צורך ממשי".
לקינוח הדגישו: "חברת אימפקט שמחה לסייע לכל לקוח פונטציאלי המגיע אליה בבקשה להשתמש בשירותיה המקצועיים ויכולותיה המוכחות, תוך הקפדה כי לא מדובר במעשה לא חוקי מחד וכי ללקוח מוסברות כל האפשרויות העומדות בפניו, מבלי לפתח ציפיות להצלחה כזו או אחרת ומבלי להבטיח פעולות שאינן עומדות בכללי האתיקה הבסיסיים".
קוראות וקוראים יקרים, תודה שאפשרתם וסייעתם לייצר את התחקיר הזה. חשוב שציבור רחב ככל הניתן יידע שחלק מרכזי במערכה על צביונה הדמוקרטי של ישראל כלל אינו מתנהל במליאת הכנסת, אלא הרחק מהעין הציבורית.
חלק מההחלטות הכלכליות והרפורמות הגדולות בישראל נקבעות בידי דרג חדש של משפיענים ברמה הלאומית, שמשרת לא את הציבור, אלא תאגידים מקומיים ובינלאומיים גדולים (או: מי שיש לו כסף).
בעוד שלגיטימי לחלוטין שחברה תרצה להגדיל את רווחיה (זה מה שמקדם את הכלכלה, החדשנות והשוק), השלטון נרדם בשמירה ושכח את תפקידו – פיקוח (רגולציה) שיוודא שהאינטרס הציבורי יישמר. פיקוח שיוודא שהאינטרס של ההמונים הלא מאורגנים והלא ממומנים יככב בראש סדר העדיפויות.
נראה כי עד שלא תשונה ההגדרה של מי הוא לוביסט, השקיפות שבה הוא ונבחר הציבור חייבים בנושא והסנקציות למפרים את החוק – נישאר תקועים בקומת הקרקע, בעוד הלוביסטים מכל הצורות והגוונים ימשיכו לעוות את רצון הבוחר בקומות התת-קרקעיות. בנוסף, כפי שראינו בדוגמאות המרובות, נראה כי אופיו הריכוזי של שוק הלובי במדינה מעניק בידי ארבע החברות הגדולות כוח אדיר ומסנוור לא אחת את מקבלי ההחלטות בכנסת ובממשלה.
המנגנון הנוכחי מעודד את נבחרי הציבור, בעיקר הטריים שבהם, לנהל יחסי תן וקח עם הלוביסטים הבולטים, בכדי להגביר את סיכויי ההישרדות שלהם. זאת, עד כדי הפיכתם לכלי שרת בידי הלקוחות העסקיים של חברות הלובי. חשוב להדגיש הבעיה היא לא הלוביסיטים או הטייקונים, או הוועדים החזקים.
הבעיה היא חברי כנסת חלשים שמקשיבים להם. ואת זה חייבים לשנות.
יו"ר הכנסת לשעבר יולי אדלשטיין מסר ביחס לתחקיר: "אין תגובה"
יו"ר הכנסת לשעבר, יולי אדלשטיין. צילום: דוברות הכנסת
