שוב התבלבלתם: זו לא הטונה – אלה הלוביסטים

היום לפני 11 שנה גרתי במאהל לוינסקי בדרום ת"א, מאהל מחאה שהיה חלק מאירועי המחאה של 2011 נגד יוקר הדיור והמחייה בישראל. השבוע החל סבב מחאות נוסף נגד יוקר המחיה, וזה הזמן לשאול: "מה נשתנה" והאם למחאות הנוכחיות סיכוי טוב יותר להצליח? 

אם לסכם את הדברים – בטווח הקצר אולי צפויה הצלחה מסוימת, אבל כל מי שמנסה בנקודת הזמן הנוכחית להוביל מחאה ספציפית מתעלם מהפיל הגדול שבחדר. על משקל האמרה הבוטה והשחוקה של הנשיא ביל קלינטון בזמנו: זו לא הטונה, טמבלים, אלה הלוביסטים. 

באופן אישי אין לי ציפיות גבוהות לתוצאות חיוביות ארוכות-טווח של "מחאת הטונה" שאותה מוביל גיא לרר המשדר בערוץ מסחרי (ערוץ 13). גם לא מזו של יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד, אותה "יפהפיה נמה" שגילה לפתע שיש יוקר מחיה וייעלם מתישהו באותו אופן שלפתע צץ. שלא תבינו לא נכון, כל תרומה למאבק מבורכת ומתבקשת, אבל זה לא אומר שניתן לבנות על התורמים מגדלים עד השמיים, ותהיינה כוונותיהם טהורות ככל שיהיו.

את תוצאות סבב המחאות הקודם אני מכיר לעומק, כמו גם את העובדה שכשלנו עד כה בהובלת שינויים מהותיים הנדרשים להענקת סיכוי למאבקים שלנו. גם בסבב הזה הגורמים האחראים ליוקר המחיה נותרו מתוקצבים יותר, מאורגנים יותר, מקושרים יותר ברמה הפוליטית ובתקשורת, ובעלי אורך נשימה ארוך בהרבה מאיתנו. מבחינתי המחאה הקודמת הולידה תהליך מבורך אחד שהצליח באופן יחסי – הבנת הצורך בתקשורת עצמאית שאיננה תלויה בבעלי הון. אבל בנקודת זמן זו המהפכה בתחום עדיין בחיתוליה, ורוב מוחלט של האזרחים הם עדיין "זומבים" של תקשורת הון-שלטון. 

ההחמצה הגדולה מכולן

אחת ההחמצות הפוגעת בנו באופן אנוש גם בסיבוב הזה נוגעת לכשלוננו לאסדר את פעילות הלובינג בישראל. גם לסבב הזה יישלחו ה"גייסות" שלנו למערכה כשהם חשופים לעיני כל, בעוד "גייסות הלוביסטים" בצד שנגדם ממשיכות לעטות "גלימות היעלמות" שהמערכת העניקה להם. סיכויינו לנצח גייסות רפאים בעודנו חשופים, הם סיכויים שלא הייתי שם עליהם כסף. 

תחקיר "שקוף" – חושפים את הלוביסטים בכנסת

אפשר לנצח ככה אולי במערכה, אבל את המלחמה נפסיד כי אנחנו שוב יוצאים לסבב נוסף בלי שנדע בזמן מי מבעלי ההון והלוביסטים שלהם פגשו, שוחחו, סימסו, דיברו, סיכמו משהו מול נבחרי ופקידי הציבור שלנו. שוב, כמו שהתגלה לאחרונה ב"מסמכי אובר" – נדע רק עוד 6 שנים, במצב הטוב, איך "כוחות ההון" קרעו לנו את הצורה לאורך זמן מאחורי הקלעים. 

ומדוע בעצם כושל הניסיון להסדיר את ענף הלובי פעם אחר פעם, ואיך זה קשור למחאות "הקוטג'", "המילקי", "הדיור" או "העגלות"?

הסיבה היא שבצד המוחים אין מי שמתכלל צורך רוחבי של כל המאבקים ומעלה אותו למיקום הגבוה ביותר ברשימת המטרות להשגה. כשמאבק נקודתי מצליח ואור הזרקורים מאיר עליו, מנהיגי המאבק דורשים דרישות ספציפיות למאבקם וזונחים שוב ושוב את הדרישה הרוחבית הקריטית לאסדרת פעילות לובינג, משלל סיבות שזה לא המקום להרחיב עליהן. 

דברים דומים אמרתי כבר בכנס לציון חצי שנה למאבק החברתי של 2011, ומאז אני חוזר על זה שוב ושוב. זה כישלון שלי שטרם הצלחתי לגרום לחבריי להבין שחובה להציב את הדרישה לאסדרה ושקיפות מוחלטת על פעילות לובינג כדרישה הראשונה במעלה, כזו שאסור לוותר עליה בשום מצב. 

אחת המסקנות שלי במבט לאחור היא שארגוני המאבקים החברתיים הגדולים בישראל חייבים להקים פורום מנהיגים שעיקר מטרתו לנתח ולהציף צרכים רוחביים. אנחנו חייבים מקבילה לאיגוד התעשיינים למשל, שמתכלל אינטרסים של כלל התעשייה, או איגודים ענפיים כמו איגוד הבנקים. זה צעד מתחייב אם רוצים להצליח. 

שיא במספר לקוחות הלוביסטים: תעשיית הקנאביס מסתערת על הכנסת

אני מבכה בימינו את המצב הבלתי נתפס שבו בשנת 2022 ראשי ארגונים כמו "אנימלס" לדוגמה אינם מסוגלים לדעת בזמן עם מי נפגשים לוביסטים של יבואני הבקר או הפרוות, מה עלה לדיון בפגישות האלה ומהם הסיכומים מולם. או "שומרי הבית" שאינם מדווחים בזמן על מעשי לוביסטים של בז"ן, מפעלי ים המלח, קצא"א וכו'. 

אנחנו ממשיכים לקבל בשוויון נפש מצב שבו מעלים אותנו לזירת האגרוף כמתאגרף שעיניו מכוסות בעוד יריבינו מתמודדים חשופי פנים. זה בלתי נסבל. יש לשים למצב הזה סוף עכשיו. כשזה יקרה זה יהיה בבחינת Game changer – מהלך שמשנה את חוקי המשחק. 

מניסיוני המצטבר בתחום, וברוח "מה לא נשתנה" הסבב הזה, זו התחזית שלי למקרה של "הצלחת" המאבק הנוכחי ביוקר המחיה, לטווח הארוך, כל עוד ענף הלובי בישראל ייוותר במצבו הפרוץ: 

אם המחאה תהיה עוצמתית דיה – דיינו. 

אם הממסד יקים את הוועדה למאבק ביוקר המחיה – דיינו. 

אם יעמוד בראש הוועדה מכובד מטעם "דרך האמצע", במקרה הטוב – דיינו. 

אם בהרכב הוועדה יהיו חברים בעלי אינטרסים עם זכות הצבעה, תוך ניגוד עניינים חמור – דיינו. 

אם יפורסמו ההמלצות שלושה חודשים עד חצי שנה מהקמת הוועדה – דיינו. 

אם ההמלצות יהיו "מעאפנות", במקרה הטוב – דיינו. 

אם ינוסחו לאורן חוקים "מעאפנים" יותר מהן – דיינו. 

אם בוועדות הכנסת יסרסו גם את החוקים "המעאפנים" שהוגשו – דיינו. 

אם נישאר שוב עם פירורים שפוליטיקאים ואחרים יגזרו בגינם קופונים – דיינו.