עדות נתניהו בוועדת מירון חשפה את כל מה שרע במשרד רה"מ

חדר ועדת החקירה לאסון מירון הוא לא חלל גדול במיוחד, כשביום עדות רגיל תוכלו למצוא בו לכל היותר עיתונאי מזדמן, דובר משטרתי, עו"ד שמייצג את אחד הנחקרים ואת צוות הוועדה. השאר יצפו מהבית. אבל בשבוע שעבר החדר היה עמוס במיוחד, כשרק כמות הצלמים, שחיכו לעד הכי בכיר שהעיד עד היום, עלתה על כמות האנשים שנמצאת שם בדרך כלל. ראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, מי שעמד בראש המערכת השלטונית במשך 12 שנים, העיד בפני חברי הוועדה במשך יותר משלוש שעות רצופות, למעט הפסקה קצרה שביקש בנימוס כדי לשחרר את הגב שנפצע בשירותו הצבאי. 

במשך שעות ניסה נתניהו להתנער מכל אחריות לאסון בו נהרגו 45 בני אדם. הוא פיזר אחריות לכל עבר וניסה שזו לא תדבק בדש חליפתו, אותה סימן בשלב מסויים ככזו שצריך לתפוס כדי להסב את תשומת ליבו. "לא ידעתי", "לא אמרו לי" ו"אף אחד לא תפס לי בדש המעיל" – אלו היו רק חלק מהגרסאות שבהן ביקש להסביר שהוא לא אחראי כי הוא לא ידע. לטענת ראש הממשלה לשעבר אתה יכול לקחת אחריות רק על מה שאתה יודע. 

אמסלם הזהיר מאסון במירון עוד ב-2017: "אם יקרה משהו – הפרוטוקול יעמוד על השולחן בקול רם"

אך נניח בצד את העיסוק החשוב אך גם הבלתי נגמר בוועדת החקירה במושג האחריות שאותה לא רוצה ליטול אף גורם שלטוני, כולל מקבל ההחלטות מספר 1 לשעבר. כי מעבר לכך העדות של נתניהו העניקה לנו הסתכלות מרתקת על המתרחש במשרד ראש הממשלה. אפשר ללמוד ממנה על חשיבותו, על היחס הבעייתי שלו לדוחות מבקר המדינה, על חוסר שקיפות קריטי וחשיבות המעקב אחר ביצוע החלטות.  

שרים ובכירי משרדים בישיבות שלא תועדו

לקראת האירוע במירון, כך מתברר מעדותו של ראש הממשלה לשעבר, התקיימו שתי ישיבות קריטיות – ב-11.4 ושוב ב-20.4 – עשרה ימים לפני האסון. הישיבות נגעו למתווה פתיחת ההר בצל תקנות הקורונה המחמירות שהגבילו התקהלות ל-500 אנשים בלבד. בישיבות הללו, שהתקיימו ביוזמת המועצה לביטחון לאומי שכפופה למשרד ראש הממשלה, השתתפו שרים, יועצים ובכירי משרד הבריאות. אך באופן שערורייתי ובניגוד לתקנון עבודת הממשלה – לשתי הישיבות האלה אין כל תיעוד. 

לא מדובר רק בשקיפות מול הציבור, שהיא חשובה בפני עצמה – אלא במידע קריטי שאפילו ועדת חקירה ממלכתית לא יכולה לבחון. אלמלא ועדת החקירה בכלל לא היינו יודעים שישיבות שרים בנושאים שנוגעים לחיים של כולנו לא מתועדות. ומי יודע כמה ישיבות כאלו התקיימו בנושא קורונה או נושאים אחרים ואין להן כל תיעוד. 

כך סינדל משרדו של נתניהו את התקנות שיתנו "שיניים" לדוחות המבקר

לאורך השנים היו גורמים רבים שהתריעו על הסכנות באתר מירון, ואחד הבולטים שבהם הוא מבקר המדינה, שבשנת 2008 פרסם דוח שהזהיר מהכשלים בהיערכות לאירועי ההילולה בהר. מה קרה מאז פרסום הדוח? מדוע לא תוקנו הליקויים שנמצאו ונכתבו שחור על גבי לבן גם בדוח נוסף שהתפרסם שלוש שנים אחר כך? 

עדות אוחנה חשפה: מי שאמור לסייע לשר לפקח על המשטרה עלול דווקא לטייח את כשליה

מי שאחראים לתיקון הליקויים שנמצאים בדוחות המבקר הם משרדי הממשלה הרלוונטיים, שחייבים לדווח לפי חוק לראש הממשלה על התקדמות התיקונים. לטובת זה יש במשרד ראש הממשלה עצמו אגף שאמון על כך. מה עושה האגף הזה? כפי שלמדנו בעבר מתחקיר "שקוף" על משרד מבקר המדינה – הוא עושה "העתק הדבק" מתגובות המשרדים. האגף הוא הגוף המקשר בין הממשלה והכנסת לבין הגופים הציבוריים. הוא אמור לעשות עבודה חשובה מאין כמוה, לבדוק שהליקויים מתוקנים. אבל הדוחות שהוא מנפיק הם חסרי ערך. 

משיחות שקיימנו עם גורמים המעורים בעבודת המשרד מדובר, לדעתם, בפונקציה מיותרת שלא מפקחת אלא מהווה צינור להעברת מידע בין משרדי הממשלה למשרד מבקר המדינה. "אנשים טובים שמבוזבזים במקום לא נכון", אמר לנו אחד הגורמים. את חוסר היכולת של רה"מ לפקח ברצינות על תיקון הליקויים למדנו מעדות נתניהו כשיו"ר הוועדה, השופטת דבורה ברלינר, שאלה אותו אם הוא מכיר את דוח מבקר המדינה משנת 2008 על אתר מירון. 

נתניהו אמר שכן והוא אכן פעל לתיקון, אבל האם התיקון קרה? את זה נתניהו טען שהוא לא ידע. ברלינר הפנתה את נתניהו להערות ראש הממשלה על הדוח ואמרה כי "בתשובה שניתנה על ידי משרד התיירות (שהיה אחראי אז על המקום, ע.ב) נראה שיש התפרקות מוחלטת מכל אחריות על תיקון ליקויים במקום". על כך ענה נתניהו כי "ראש הממשלה לא מתערב בתשובות שניתנות במענה לדוחות המעקב". כלומר – אף אחד לא חתום על זה שלא נעשה כלום. 

את המצב האבסורדי הזה הייתה דרך לתקן כבר מזמן, וזה אפילו כמעט קרה – אך מי שמנע זאת היה משרד ראש הממשלה בראשות נתניהו עצמו. בסוף שנת 2016, לאחר חודשים של עבודה, קברה הממשלה בראשות נתניהו תקנות שהיו מחייבות משרדי ממשלה לדווח ולעקוב באופן שיטתי ואחיד אחר תיקון הליקויים בדוחות המבקר. כל מנכ"ל משרד ממשלתי היה חייב לחתום על לו"ז לתיקון כל אחד מהליקויים שהמבקר מציין. מאז התקנות לא קודמו מחדש, גם בתקופה שבה נתניהו לא היה ראש הממשלה. אחת הסיבות לכך היא שהוועדה לביקורת המדינה לא קמה לכל אורך פעילות הכנסת ה-24. 

אך אפילו תקנות אלו, אם אי פעם יאושרו, לא יפתרו את המצב לחלוטין. לא מספיק רק להחליט לתקן ליקויים, אלא שצריך גם לעקוב אחר אותן ההחלטות. וכאן הגענו לתהליך חיובי שנתניהו הטמיע בשנים האחרונות – מעקב סדור אחר החלטות הממשלה. 

בחלק זה של עדותו נתן נתניהו קרדיט גדול למנכ"ל אלי גרונר, שלדבריו אמר לו שחייבים להטמיע הליך מעקב אחר החלטות הממשלה. "לא היה מעקב שיטתי ובזכות המנגנון שאני הכנסתי אחוז הביצוע הוכפל", אמר נתניהו. ואכן, אפשר היום לעקוב, באופן מסודר יחסית, אחר ביצוע החלטות הממשלה. עם זאת, ציין נתניהו ש"אין אפשרות לרדוף אחר כל החלטה והחלטה באופן פרטני ואישי. הייתי מצפה שיבואו לי ויאמרו לי שזה לא בוצע". וכך, המנגנון הזה אולי חדש וחשוב אבל (בהנחה שנתניהו לא ידע) מנגנון אפקטיבי היה מצליח להעלות את נושא מירון לבירור אצל ראש הממשלה ולא מאפשר לו לומר – "לא ידעתי". אחרת לשם מה הוא קיים.

תפיסת הדש – פרט שולי

נחזור לטענתו החוזרת ונשנית של נתניהו ש"אף אחד לא התריע בפני" על הסכנה בהר. בכמה נקודות בעדותו תהו חברי הוועדה איך נתניהו לא ידע ולא שמע שהמצב בהר רע, כפי שחזר וטען. "כ-12 שנה אתה ראש ממשלה, הנושא הזה צף ועולה, אבל לא טופל כל השנים הארוכות האלו", אמרה היו"ר ברלינר. 

"אם היו אומרים לי שצריך לקבל החלטות אחרת ממה שקיבלנו היינו עושים זאת", טען נתניהו בתגובה. "אף אחד לא אמר לי". אך אנחנו כאן כדי להזכיר: שורה של אנשים, ביניהם יו"ר ועדות הפנים מירי רגב ודוד אמסלם (ליכוד) פנו אליו; כך גם מפכ"ל המשטרה דאז רוני אלשיך, וגם יו"ר ועדת המשנה שעסקה במירון, דוד צור. 

"כל ההתרעות האלו לא הגיעו אלי, אם הייתי יודע והיו תופסים אותי בדש מעילי הייתי מטפל בזה", אמר נתניהו. תפיסת הדש שלא קרתה, כפי שחשפה עדותו, היא רק הפרט השולי בשורה של סימנים, אזהרות מפורשות, מסמכים, והפעלת מנגנונים קיימים שנועדו בדיוק לכך – לכידת תשומת לבו של מקבל ההחלטות מספר 1 מול אסון מתקרב.