ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
חלקים רבים מעדותו של השר לביטחון הפנים לשעבר אמיר אוחנה (ליכוד) בוועדת החקירה הממלכתית למחדל מירון שבו נהרגו 45 בני אדם עסקו בשאלת מידת אחריותו לאירוע, ומידת אשמתו. כפי שאמר בעצמו מיד לאחר האירוע: "אני אחראי אך לא אשם". אך בין שעות העדות התגלה גם כשל משמעותי בלשכת השר – כשל שלא תוקן עד היום.
מדובר במינוי חשוב בלשכה, של המזכיר הביטחוני לשר. זהו האיש שתפקידו לעזור לשר לביטחון פנים – שאינו בהכרח מכיר את המשטרה ואת הנעשה ביחידותיה באופן שוטף – לפקח על פעילותה. הוא האדם שצריך להניף דגל אדום במשרד אם המשטרה כושלת, בין אם נעשה שימוש בכוח בלתי מידתי ובין אם מדובר, כמו במקרה הזה, ברשלנות הרת אסון באירועים המוניים הדורשים אבטחה מיוחדת. אך יש בעיה אחת – חוץ ממחויבותו לשר, למזכיר הביטחוני עלול להיות אינטרס ברור להגן על המשטרה, כיוון שנכון להיום הוא עדיין משרת בה.
מהדיון בוועדת החקירה נראה שזה אחד התפקידים המשמעותיים ביותר במשרד. כפי שאוחנה העיד בעצמו: "הוא נמצא בכל דיון". חבר הוועדה שלמה ינאי העלה סוגיה מטרידה סביב אותו מינוי והיא העובדה שהמזכיר הוא קצין משטרה פעיל. "יש ניגוד עניינים ברור בין קצין משטרה פעיל לתפקיד המזכיר", אמר.
ינאי הדגיש שכבר נאמר בעבר על ידי ועדת החקירה הממלכתית לבירור התנגשויות בין כוחות הביטחון לבין אזרחים ישראלים באוקטובר 2000 (ועדת אור) כי מינוי מזכיר ביטחוני מתוך שורות המשטרה צריך להיפסק. וכך נכתב באחת ממסקנות הוועדה: "תפקידו של המטה המבצעי במשרד לביטחון הפנים הוא לתת בידי השר כלים לפקח על עבודת המשטרה". לדברי הוועדה, השר אינו גורם מקצועי ולכן "זקוק לעצה מקצועית, בלתי תלויה, שתסייע לו במילוי תפקידו בפיקוח על הגורמים השייכים למשרדו, ובמרכזם המשטרה. מכך נגזר הצורך, שראש המטה המבצעי ואנשיו לא יהיו אנשי משטרה פעילים (הדגשה, ע.ב). מצב בו עומד בראש המטה המבצעי קצין משטרה פעיל, שנמצא בעיצומו של מסלול הקידום שלו, יוצר ניגוד עניינים מובנה בתפקיד זה".
ינאי שאל על כך את אוחנה בעדותו: "למה אתה לא ממנה איש בדימוס?" והתשובה: "זו פעם ראשונה שאני שומע על כך. ואני לא מכיר שהיה מזכיר ביטחוני שאינו בשירות". אוחנה הצביע על האיזון במשרד והוסיף: "יש לי באותה התקופה גם מנכ"ל שהוא ניצב בדימוס, שגם הוא נותן את האינפוט שלו". אך ינאי מקשה: "יוצא שאתה מקבל עצה מאדם שמחר ירצה להיות מקודם. איך הוא יכול בכלל להגיע לסיטואציה לא נעימה שהוא יעיר על מה שאומר המפכ"ל?"
אוחנה הסכים ואמר שהוא פשוט לא ידע שאפשר למנות אדם שאינו משורות המשטרה: "האפשרות של מינוי מזכיר ביטחוני שאיננו קצין משטרה, זה משהו שלא הכרתי. מה כן עשיתי? דאגתי שהוא יהיה בדרגת ניצב (דרגה מתחת למפכ"ל, ע.ב), וכך החשש הזה שהוא ינסה לרצות את המשטרה פוחת".
תפקיד המזכיר הביטחוני לפי אתר המשרד הוא "לסייע לשר במילוי תפקידו, תוך מתן תשומת לב מיוחדת לנושאים ביטחוניים שיש להם השלכה ציבורית. יחידת המזכירות הביטחונית כפופה ישירות לשר לביטחון הפנים ושואבת את סמכותה ישירות מהוראות השר ומהנחיותיו".
בדוח אור הסבירו כי המזכיר עלול להגיע למצב שבו הוא צריך לבחור בין מתיחת ביקורת על המשטרה בפני השר, תוך שהוא חושש שהדבר יפריע לו בקידום עתידי בתוך שורות המשטרה. "בכך יש כדי לפגוע ביכולתו של המטה המבצעי לבצע באופן מיטבי את תפקידו", נכתב. "בשל כך ראוי כי לתפקיד זה ימונו אנשים שאינם משרתים שירות פעיל במשטרה, ושאינם צפויים עוד לקידום במסגרת המשטרה".
בדוח הדגישו אז כי הדברים נכונים גם לגבי תפקידים בכירים נוספים במשרד, ולא רק תפקיד המזכיר ביטחוני. "מתברר, כי בתפקידים כאלה נושאים לא אחת אנשים בעלי דרגות קצונה בכירות במשטרה", כתבו חברי הוועדה. "יהיו השיקולים העומדים ביסוד מצב זה אשר יהיו, מצב זה יוצר ניגוד עניינים טבוע, ויש להפסיקו".
בדקנו, גם כיום תחת השר הנוכחי עמר בר לב (עבודה) המזכיר הוא קצין משטרה מכהן בדרגת ניצב. נראה שגם היום לא מכירים במשרד לביטחון הפנים את ההמלצה הקריטית של ועדת אור. פנינו ללשכתו של בר לב להתייחסות אך זו טרם התקבלה.
חלק אחר של עדותו של אוחנה נגע לשאלת אחריותו לאירוע. מהתרשמות כללית בעדותו הוא היה הרבה יותר מעורב מהשר יעקב אביטן שמשרדו היה אחראי על האירוע. אוחנה לקח חלק פעיל בדיוני ההכנות, סייר במקום והכיר את הפרטים. למרות זאת, גם הוא (כמו אחרים) לא הצליח לעצור את האסון למרות ההתראות. כך, באחד הקטעים בעדות השמיעו לו חברי הוועדה קטע מוקלט מתוך דיון עם בכירי המשטרה שבו הוא שאל: "האם נרמסו בעבר אנשים באתר?" אחד מבכירי המשטרה ענה לו: "כמעט כל שנה".
מה אתם הייתם עושים למשמע אמירה כזו? אוחנה המשיך הלאה. אותו הדיון עם קציני המשטרה ערך כשלוש שעות ויכול להיות שאוחנה נתן על זה את הדעת בהמשך, או בפורום אחר. אבל לטענת חברי הוועדה, עיקרו של אותו הדיון לא עסק בצפיפות בהר אלא בתוכן האירוע – סדר ההדלקות. אוחנה הודה שהוא היה מודאג מהצפיפות באתר אבל בעיקר בהקשר הטריבונות: "החשש האמיתי שלי היו הטריבונות שרוקדים עליהן כאיש אחד באותו הקצב. זה נראה מפחיד אבל ככה זה התרחש כל שנה".
אוחנה, בשונה מאביטן, יודע אחריות שר מהי. כפי שאמר בעדותו, הוא כשר לביטחון הפנים אחראי על כל תאונה וכל רצח שמתרחש במדינת ישראל. זאת, בניגוד לתהייה שהציף אביטן, אם שר חינוך אחראי לכל מה שקורה בבית הספר.
עם זאת, כפי שאמר ימים ספורים אחרי האסון, לשיטת אוחנה אחריות אין פירושה אשמה. האם זה המקרה שעומד לדיון? למשל אם אוחנה כשר לביטחון הפנים ידע על נהג משאית שנוהג בשוכרה ללא רישיון וכל פעם שהוא עולה לכביש הוא כמעט דורס מישהו – האם מוטלת עליו חלק מהאשמה? וגם אם לא משפטית, האם מצפונו יציק לו על כך שלא עשה כלום? לדידו של אוחנה – לא. באחת השאלות הנוקבות בעדות שאל חבר הוועדה שלמה ינאי לא על סוגיות מיניסטריאליות ומשפטיות – אלא רק על ההרגשה האישית של אוחנה: "אתה מרגיש אשם במובן האישי?"
"אני חש כובד גדול מאוד והלב כבד אבל אם אני מרגיש אשם? התשובה היא לא", ענה אוחנה.
גם חבר הוועדה הרב מרדכי קרליץ ניסה לעמוד על שאלת משמעות האחריות של השר ושאל: "איך מתבטאת אחריות השר?" והתשובה: "השר הוא לא מפקד המשטרה והאירוע. ברמה של השר צריך לראות שיש פה עבודת מטה מסודרת והכנה רצינית. שאין דבר שחסר כי השר יכול לדאוג לזה באמצעות משרדי ממשלה אחרים".
חלק נוסף בעדותו של אוחנה נגע באישור הלא חוקי שניתן לאירוע מבחינת תקנות הקורונה. חברי הוועדה ציינו בפני אוחנה כי הממשלה לא התקינה תקנות עבור האירוע, הייעוץ המשפטי התריע על כך פעם אחר פעם, ולבסוף הרים ידיים. או בתרגום חופשי: השרים לא מקשיבים, אין לנו מה לעשות.
אוחנה טען בתגובה לדברים כי "גם אירועים נוספים התקיימו ללא תקנות, לדוגמה עשרות אלפי מתפללים על הר הבית. אלפי מפגינים בבלפור. זאת אומרת שלא את כל התחומים הסדירו בתקנות. אבל אי אפשר להגיד שלא נערכה התכוננות ברמה המבצעית של המשטרה וברמת הממשלה שקיבלה החלטה מודעת לקיים את האירוע ללא הגבלות".
אוחנה התעקש שלא נאמר בשום פורום שיש פה מהלך לא חוקי: "אם היה עם הדבר הזה בעיה חוקית, חזקה על הנציג המשפטי לממשלה – הם יודעים לעשות את זה – להרים את היד ולהגיד: 'זה לא חוקי, יש מניעה, אי אפשר'. זה לא קרה".
"איך אתם השרים חיים במציאות עמומה כזו בנושא כזה רגיש?" תהה ינאי. "אחת ההשערות שעלו כאן היא שהיה לכם נוח שאם חס וחלילה הייתה התפרצות קורונה לא הייתם רוצים להיות אחראים. לכן יצרתם מדיניות עמומה כזו שבה כל אחד משתדל, כל אחד יעשה את מה שהוא רוצה אבל הקבינט לא עושה את הדבר הכי מתבקש ברמה של שלטון ומשילות – מוציא תקנה שמשקפת את סמכותו".
**
אוחנה, בשונה מאביטן, כן הציג קמצוץ של אחריות, אבל בדומה לאביטן גם הוא לא היה עושה שום דבר אחרת. התוצאה כאמור ידועה – 45 אנשים שאיבדו את חייהם. כפי שאמר בעדותו, כשר לביטחון הפנים הוא אחראי על כל תאונה וכל רצח שמתרחש במדינת ישראל, אך הוא לא אשם בכך. אבל אוחנה ידע על "התאונה" שעומדת לקרות. התריעו בפניו על הצפיפות והוא גם ראה אותה במו עיניו. עד כמה הוא אשם ואם בכלל? הוועדה תצטרך לתת את דעתה על כך בדוח הסופי.
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
תגובה אחת
45 הרוגים. בגלל שהם חרדים אז לדרעי לא איכפת. ולשאר ממשלת ישראל. ולכל אלו שאומרים בס"ד והשם ישמור, קיבלו את החשבון במזומן