חשיפת מסמכי אובר: התגלה לוביסט עם מצפון ואומץ, מתי זה יקרה בישראל?

תמונה קשה לגבי קשריה ופעולותיה של חברת אובר בקרב ממשלות ופרלמנטים בעולם הצטיירה מהדלפת 124 אלף מסמכי החברה בידי אחד מאנשיה לשעבר השבוע. את הזווית הישראלית של הפרשה חשף בהרחבה העיתונאי אורי בלאו באתר שומרים, כשרוב פרסומי אתרי החדשות התמקדו בגישה הישירה של נציגי אובר לראש הממשלה לשעבר בנימין נתניהו, וכיצד הופעל על ידם כדי ללחוץ על שר התחבורה בזמנו, ישראל כץ, כדי שיניע שינוי חקיקה שיאפשר את פעילות אובר בישראל.

מעשי אובר מוכיחים שוב את מה שכולנו כבר יודעים לגבי הגישה העודפת של בעלי הון למקבלי החלטות והיעדר מוסר של רבים מראשי החברות המסחריות בימינו. אך בסערה הגדולה חמקה מתחת לרדאר העובדה שמדובר כאן במקרה חריג שבו לוביסט לשעבר לוקח צעד קדימה לאור הזרקורים, חושף מידע אדיר בהיקפו ומשיב לשאלות קשות.

מקגאן מדבר בריאיון בפתיחות על דברים רבים, כולל האסטרטגיה של אובר "להצית" את בירות אירופה במחאות שהובילו לאלימות. הוא גם מצטט את מנכ"ל החברה בזמנו, טראוויס קלאניק, שאמר שהמאורעות שווים את המאמץ וש"אלימות מבטיחה הצלחה". לשאלה האם גישת מנכ"ל אובר הייתה דבר מסוכן, הוא מותח ביקורת קשה על הלקוח לשעבר שלו ומשיב: "ברור שזה מסוכן. במידה מסוימת זה גם מאוד אנוכי. כי הוא לא היה האדם ברחוב שאוים, שהותקף, שהרביצו לו ובמקרים אחדים חושמל".  

• שיא במספר לקוחות הלוביסטים: תעשיית הקנאביס מסתערת על הכנסת
• מה זה לובי ואיך זה משפיע על החיים שלך? מדריך למתחילים
• איך עובד ענף הלובי? כיצד הם משכנעים את מקבלי ההחלטות? ממצאים ופתרונות בתחקיר המלא

יממה אחרי הפרסום העולמי, אתר הגרדיאן הבריטי העלה ריאיון עם מי שהתגלה כחושף המסמכים, מארק מקגאן, הלוביסט לשעבר של אובר. לוביסטים מסחריים לשעבר של תאגידים היו פעמים רבות אלה שמאחורי פרסומים שונים על לקוחותיהם, מטעמי מצפון או מנקמה, אבל לא זכור מקרה בקנה מידה כזה שבו לוביסט לשעבר חושף עצמו כמקור המידע.  

מקגאן היה הלוביסט של אובר באחת התקופות הסוערות ביותר, ובמסגרת תפקידו נפגש עם שרים, ראשי ממשלות ונשיאים ברחבי העולם, כדי לקדם אינטרסים של החברה שפעילותה במדינות רבות הייתה לא חוקית ודרשה שינויי חקיקה מסובכים. מקגאן מציין עד כמה קלה הייתה הגישה שלו ללשכות השרים וראשי הממשלות, קלה באופן חסר תקדים בקריירה שלו כלוביסט. להערכתו הדבר נבע מהעובדה שאובר הייתה באותה תקופה השם החם ביותר בענף הטכנולוגיה ובשווקים המסחריים בכלל. לטענתו היו תקופות שהוא לא היה צריך אפילו לפנות לשרים ובכירים – אלא הם רדפו אחריו. 

כשלוביסט מסחרי "מפתח מצפון"

המסמכים שנחשפו, העובדות והריאיון עם מקגאן מוכיחים עד כמה עמוק מצויים לוביסטים בתהליכים שאותם הם מקדמים עבור לקוחותיהם, עד כמה אינטימי ורגיש התפקיד הזה, ומה קורה כשלוביסט מסחרי מחליט חלילה "לפתח מצפון" לאור חשבון נפש שעשה בגין מעשים קיצוניים של לקוח שפגע בהמונים. 

בריאיון הסביר מקגאן שהוא מרגיש אחראי לגבי חלקו באירועים הקשים, ולכן חלה עליו חובה לבוא היום ולומר ששגה, שטעה והטעה, מתוך רצון לתקן ככל האפשר את מה שניתן. "זה לעשות את המעשה הנכון", אמר. "אתה רואה שטעית באופן קיצוני, אתה צריך לבוא ולומר שעשית טעות".

קשה להעריך אם המעשה של מקגאן מהווה נקודת מפנה בהתנהלות האתית של לוביסטים וענף הלובינג המסחרי בעולם. אבל הוא בהחלט היפוך גמור לאמירה של הלוביסט עמית אבנר מקורס הלובינג של גלעד לובינג, שחלקים ממנו נחשפו בתחקיר עובדה ב-2012: "אם מסתכלים על זה כאזרחים אז זה טיפה בעייתי. אנחנו לא אזרחים, אנחנו לוביסטים". 

זוהי תמצית הלך החשיבה שהופך את הלוביסט לכאורה לאקס-טריטוריאלי לחברה שבה הוא חי. זו תמצית הניתוק של מעשיו והשפעתם על משפחתו, שכניו, מכריו וכלל האזרחים בחברה שבה הוא חי. לפי התפיסה הזו, לוביסט הוא לא חלק מהחברה, הוא על תקן עורך דין שללקוח שלו יש זכות ייצוג, ולא משנה מה עשה או מה התשלום על מעשיו, והאם הלוביסט המייצג אותו בכלל מאמין ותומך במעשים האלה. מדובר בהשאלה מעוותת, מתוך נוחות וצורך ליישב קונפליקטים, של פרקטיקה מעולם המשפט לספרה של התנהלות בפרלמנט ומערכות דמוקרטיות.

כאן המקום להבהיר שכשאני אומר "לוביסט" אני מתכוון למובן הרחב של ההגדרה ולא רק לאלה הרשומים ברשם הלוביסטים בכנסת, אלא גם "לוביסטים ביתיים" (אחראי רגולציה בחברות מסחריות), יועצים אסטרטגיים, עורכי דין המקדמים אינטרסים ויחצ"נים. 

משיחותיי לאורך השנים עם לוביסטים שונים של חברות טבק, האחראיות למותם של מאות אלפי ישראלים בעשורים האחרונים, יש ללא מעט מהם בעיות מצפוניות בלתי פתורות עם חלק ממעשיהם, אך לאף אחד עד כה לא היה האומץ לצעוד קדימה ולחשוף את מעשי חברות הטבק נגד הציבור הישראלי לאורך עשורים, לבטח לא בפני מצלמה. תרומה כזו עשויה היתה יכולה לחולל מפנה של ממש. שוו בנפשכם שהלוביסט האגדי בוריס קרסני היה מחליט להפוך לחושף שחיתויות ולפתוח את מאגרי המידע והזיכרון שלו לגבי "פיליפ מוריס" ולקוחות אחרים שלו שפגעו קשות לאורך השנים באינטרסים של אזרחי ישראל. מעשה כזה היה מצריך יצירה של מונח חדש ל"whistleblower" (חושף שחיתויות), אולי משהו כמו "TsunamiCreator". 

האם אנו צפויים ל"מקגאן ישראלי"?

נדמה שהגיע הזמן לשים סוף לגישת הלוביסטים שלפיה ללקוחות יש חיסיון מפני חשיפת מעשים פושעים שלהם נגד החברה שבה הם פועלים. עליהם ללכת בדרכו של מארק מקגאן ולעשות מעשה, אם מאחורי הקלעים, ואם באומץ רב עוד יותר – מול מצלמות. לציבור הישראלי יש את הזכות לדעת כיצד פועלת המערכת, כיצד מתפקדים נבחרינו ופקידינו מול לחצים של בעלי הון. גם ללוביסטים, באופן יחסי, יש אחריות לקידום מטרות פסולות של לקוחותיהם הפוגעים לעיתים באזרחי ישראל.  

הגיע הזמן לדוגמה שיקום לוביסט שעסק בקידום מתווה הגז של תשובה, כלומר מתוך חברת "אימפקט", ויחשוף מחר את כל המידע שברשותו על מפגשים עם מקבלי החלטות, שיחות פנימיות וטריקים שנעשו. הגיע הזמן שלוביסטים מחברת גלעד לובינג יחשפו את כל המידע שלהם על איגוד הפרוות ומהלכים שנועדו להמשיך ולהתיר ייבוא פרוות לישראל. הגיע הזמן שלוביסטים של יבואני הבקר יחשפו את מעשיהם לטרפוד הניסיונות לסיום פרקטיקת ה"משלוחים חיים" האכזרית. ויש עוד מקרים רבים כמו ייצוג המפעלים המזהמים בחיפה, ההטבות לאחים עופר בים המלח, קצא"א, וכל מקרה המעלה את השאלה: "איך האנשים האלה ישנים בלילה?".

לאלה מהם המעוניינים בכך, גם אני באופן אישי,  וגם אתר "שקוף", מוכנים להיות הצינור לניקוי מצפונם האישי.