ערכת שאלות לפוליטיקאים
תפריט
תפריט
תפריט
תפריט
ערכת שאלות לפוליטיקאים
רוצה את מיטב הכתבות והתחקירים של שקוף ישירות לתיבה? פה נרשמים לניוזלטר:
היוזמה לאסור באופן מוחלט פרסום סיגריות בעיתונים נבלמה, והוחלפה בפשרה שמבקשת לדחות זאת עד שנת 2029. החוק בארץ אוסר על פרסום מוצרי עישון אך מחריג מהאיסור את העיתונות המודפסת, שנציגיה מנהלים קמפיין לובינג ארוך שנים בנושא. ביום שלישי היתה אמורה ועדת הכלכלה של הכנסת לדון ביוזמת חקיקה חדשה שנועדה לאסור על חברות הטבק לפרסם מוצרי עישון גם בעיתונים – אך זו נבלמה במפתיע. בפתח הדיון הודיע יו"ר הוועדה מיכאל ביטון שהח"כים שקידמו את החקיקה, מוסי רז (מרצ) ועופר כסיף (הרשימה המשותפת), חזרו בהם מהנוסח המקורי וביקשו לרכך אותו.
באופן שמאפיין את העיסוק הפרלמנטרי במאבק נגד חברות הטבק, משתתפי הדיון דיברו על האילוצים והקשיים שמנעו את העברת החוק בתצורתו המיטבית – אבל בלי לנקוב בשמם של הגורמים הפוליטיים שהתנגדו להצעה. הרושם שנוצר הוא שבדיונים שהתקיימו מאחורי הקלעים הובהר לח"כים רז וכסיף שעמיתיהם בכנסת ובממשלה לא יתנו להעביר את החוק בנוסח המקורי שלו – אף שבדיון עצמו, בפורום הפומבי, אף חבר כנסת לא התייצב והצהיר שהוא מתנגד לחוק המקורי.
דבר דומה קרה גם ב-2018, כשהכנסת אישרה הצעת חוק מקיפה שאסרה באופן כמעט מוחלט על פרסום מוצרי עישון – למעט, כאמור, בעיתונים. "מישהו השפיע על ועדת השרים, ומישהו איים – או יותר נכון התנה את העברת החוק בכך שיחריגו את העיתונים", אמרה יעל גרמן, שכיהנה כשרת הבריאות כשהיוזמה החלה להתגלגל, בריאיון ל"העין השביעית". גם גרמן, שהביעה מחאה על המהלך והיתה חברת הכנסת היחידה שהצביעה נגד, סירבה לנקוב בשמו של האחראי. מאוחר יותר נחשף שמדובר כנראה ביעקב ליצמן, כשכיהן כסגן שר הבריאות.
מגישי ההצעות העכשוויות הצהירו בדיון שהם היו מעדיפים לאסור באופן מיידי ומוחלט על פרסום סיגריות בעיתונים – ואגב כך הודו באוזלת ידם. "הבאתי את החוק הזה להצבעה לפני 21 שנה ולא השגתי דבר – לעומת זאת, עכשיו אני יכול להשיג את המטרה תוך שבע שנים", אמר ח"כ רז. "בנסיבות הקיימות אני חושב שלא היו אפשרויות אחרות", הוסיף ח"כ כסיף. שניהם נמנעו מלציין אילו גורמים מנעו מהם לקדם את היוזמה בנוסח המקורי והמחמיר.
הצעת הפשרה של רז וכסיף גובשה תוך שיח עם מו"ל "הארץ" עמוס שוקן וינון אנגל, מנהל בכיר בקבוצת "ידיעות אחרונות" ומאנשי סודו של המו"ל ארנון (נוני) מוזס. בדיון הקודם סיפר רז שנפגש גם עם מנכ"ל השלוחה הישראלית של ענקית הסיגריות הבינלאומית פיליפ-מוריס.
על פי הפשרה, שתעבור למליאה להצבעה בקריאה ראשונה, העיתונים ימשיכו ליהנות מכספי חברות הטבק בשבע השנים הקרובות, עד אפריל 2029. בעוד שלוש שנים, החל מאפריל 2025, המו"לים יידרשו לצמצם את כמות המודעות שימכרו לחברות הטבק ב-25% מדי שנה. במקביל, על כל מודעה למוצר עישון יידרשו המפרסמים לרכוש שתי מודעות למסרים נגדיים מטעם משרד הבריאות – במקום אחת, כפי שמחייב החוק הקיים.
כפי שציינו מתנגדי הפשרה היום במהלך הדיון, ההחלטה למתוח את השינוי על פני פרק זמן ארוך תאפשר לחברות הטבק שלל הזדמנויות לתקוע מקלות בגלגלים ולקדם חקיקה נגדית. "אלו פשרות שאסור לעשות", התריע שבי גטניו, מנכ"ל העמותה לדמוקרטיה מתקדמת, שהיה מעורב בגיבוש הנוסח המקורי של ההצעות. "אם אני צריך להביא ציטטה מהמקורות, אני אביא את 'שוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים', ולא את מה שהביאו כאן היום", הוסיף בהתייחסות ליו"ר הוועדה ביטון, שפתח את הדיון בהקראת ציטוטים מהמקורות היהודיים.
"אין אח ורע בעולם המערבי לכוח שהמו"לים בישראל מחזיקים בידם", המשיך גטניו. "חברים בבית הזה מרבים לדבר על שלטון בג"ץ ומקדמים חקיקה להגבלת יכולת ההתערבות של בג"ץ. כשהוגשו כתבי אישום נגד ראש ממשלה ומו"ל בישראל, חברים בבית הזה החלו לקדם חקיקה ראויה לאיסור הטלת הרכבת ממשלה על נאשם, אבל כשהוגש כתב אישום נגד מו"ל – אף חבר או חברה בבית הזה לא העזו להגיש חקיקה נגד אחזקות של מו"ל כשמוגש נגדו כתב אישום, או כאשר הוא מורשע. וזאת המחשה לעוצמה האדירה שיש למו"לים במדינה הזאת. זה למעשה הסאבטקסט בחוק הזה".
כאילו כדי להוכיח את האמירה של גטניו, יו"ר הוועדה ביטון מיהר להגן על המו"לים, וספציפית על מוזס. "אמרת 'אחזקות של מו"ל', אבל אחזקה זה קניין אישי. אולי התכוונת לתפקידו כמו"ל? אי אפשר לקחת כסף למישהו, הרכוש שלו הוא שלו".
"אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה, בחוק הריכוזיות לקחו גם אחזקות", השיב גטניו. "ישראל היא המדינה היחידה שקיים בה הביטוי הון-שלטון-עיתון, ואין נושא אחר בציבוריות הישראלית שדרכו ניתן להבחין באופן כזה בוטה ומכוער בתחלואי המשולש הזה יותר מאשר סוגיית המאבק בחברות הטבק. הפשרה מבחינתי מבישה. היא תשאיר את מדינת ישראל עד 2029 ברשימת המדינות המופקרות והמפקירות שבהן לא קיים חוק איסור פרסום מוחלט. הנתונים כרגע הם 152 מדינות עם חוק איסור פרסום, 43 מדינות בלבד בלי – ואתם לא רוצים שאני אקרא את שמות המדינות האלה. ישראל תשתייך אליהן עד 2029".
בהמשך נקב גטניו בשמו המפורש של מו"ל "ידיעות אחרונות": "הדם והפיח של ריאות קורבנות הטבק מרוח מאז סוף שנות השמונים, מבחינתי, על הידיים של מו"לים כגון ארנון מוזס". כפי שקרה קודם לכן כשגטניו הזכיר את מוזס, היו"ר ביטון ניסה לעצור אותו. הוא ביקש ממנו לחתור לסיום, והעיר: "אתה לא עושה 'סקירת שוחד בישראל' עכשיו בוועדה".
חברי הכנסת רז וכסיף, כשהציגו את הפשרה, טענו שהיא נחוצה כדי להגן על החוסן הכלכלי של העיתונים, שמשפיע גם על החוסן המערכתי שלהם. "אנחנו חרדים לחופש העיתונות ולעצמאות של העיתונות, וגם למעמדם של עובדי העיתונות – ואנחנו לא רוצים להוביל חקיקה כלאחר יד שתגרום לריסוקם של אלה", נימק רז.
גטניו התייחס גם להיבט הזה, וטען שהמשמעות העיקרית של הפשרה אינה בתזרים ההכנסות הישיר של העיתונים – אלא בשימור בריתם עם חברות הטבק. "עיקר הפגיעה שגורמת הפשרה הזאת היא לא במה שיש בה, אלא במה שאין ולא יהיה בה בשבע השנים הקרובות. כמו שראינו, כשמוזס ו'כלכליסט' רוצים לעשות קמפיין – בחודש אחד כמעט מגיעים לוועדת חקירה. בנושא הטבק לא יהיה קמפיין כזה בשבע השנים הבאות, וזאת הסיבה לכך שחברות הטבק רוצות להמשיך לפרסם. לא בגלל האדם האחד שאולי יתחיל לעשן בעקבות מודעה, אלא בגלל השבי – השבי של העיתונאים, שבי מרצון שנמשך כבר שלושים או ארבעים שנה".
ד"ר יעל בר-זאב, יו"ר החברה הרפואית למניעה וגמילה מעישון, הצטרפה לביקורת של גטניו. "הנושא של דחיית הצעות כאלה, לגרום להן להתפרש על פני יותר שנים, זו טקטיקה ידועה של חברות הטבק. רואים את זה במדינות אחרות. זה משהו שידוע שהן עושות כשהן מבינות שאין להן ברירה והצעה הולכת לעבור. הדבר הבא שהם מנסים זה לדחות את ההצעה כמה שיותר, כדי שבזמן הזה יהיה אפשר להוריד ככל היותר את ההשפעה שלה", אמרה.
"יש לנו מחקר גדול מאוד באוניברסיטה העברית, שממומן על-ידי ה-NIH (מכוני המחקר הרפואי הלאומיים של ארצות-הברית; א"ב) ועוקב אחרי טקטיקות השיווק של פיליפ-מוריס בישראל. אנחנו רואים שהם מוצאים דרכים לעקוף את החקיקה שלנו בכל דרך אפשרית", הוסיפה. "הם עושים הכל כדי להישאר בתחום האפור – אבל פוגעים בבריאות הציבור".
נציגת "לובי 99", הלוביסטית הציבורית רחל גור, הצטרפה לחשש הזה. "יש פה התקדמות, וזה עדיף על כלום – אבל בסופו של דבר היישום ארוך טווח ולכן יש אחריות לכבוד היו"ר ולכל המשתתפים לוודא שזה באמת ייצא לפועל. אנחנו לא יודעים איפה נהיה עוד שבע שנים", אמרה עו"ד גור. "נעגן את זה בחקיקה", השיב ביטון, והבטיח: "החקיקה הזאת היא סופית, היא לא נפתחת, אנחנו נוודא שאין סדקים ואין פרצות".
חברת הכנסת היחידה שהצטרפה לביקורת היתה ענבר בזק (יש-עתיד), שהביעה אכזבה מהפשרה וציינה שאף שהחוק הקיים מגביל מאוד את תוכן הפרסומות – חברות הטבק והסיגריות האלקטרוניות לעתים קרובות מזלזלות באיסורים ומתעלמות מהם. "אני מאוד מקווה שאיסור או הגבלת הפרסום בעיתונות יתרחבו וייאכפו גם ברשתות חברתיות, באינטרנט", אמרה בזק, וציינה שנתקלה בפרסומות סמויות שמוצגות כדיווחים על "מחקרים מדעיים" ש"שוב ושוב מחדירים את המסר כאילו סיגריות אלקטרוניות הן תחליף בריא לעישון, למרות שכולם יודעים שאין הדבר כך".
הנציג היחיד של ענף העיתונות בדיון היה ינון אנגל מהנהלת "ידיעות אחרונות". אנגל התעלם מהביקורת על מערכת היחסים בין העיתונים לחברות הטבק, מהנזקים הבריאותיים של העישון או מהחוקים והנורמות במדינות אחרות, ונתלה במשבר עיתונות הדפוס כדי להצדיק את המהלך.
"לפני עשר שנים העיתונות בארץ היתה מייבאת בערך 200 אלף טון של נייר עיתון בשנה. השנה הייבוא יהיה בערך 30 אלף טון. זה סדר גודל, לא מספרים מדויקים, אבל זה מראה את גודל השבר שקיים בעיתונות הכתובה, כאשר כל המודעות ברחו לגוגל ולפייסבוק, כשנכון לעכשיו השלטונות לא עושים שום דבר כדי לעצור את זה", אמר אנגל בשיחת וידיאו ששודרה באולם.
לדברי אנגל, אם למישהו יש בעיה עם תוכן המודעות – למשל, כשחברות הטבק חורגות מהמגבלות הנקובות בחוק – אפשר לשנות את סעיפי החוק הרלבנטיים בהזדמנות אחרת, אבל לא כעת. בדיון הזה, הדגיש, עוסקים רק בעצם ההיתר לפרסם מוצרי עישון בעיתונים. בדיקת "העין השביעית" העלתה שהפרת מגבלות הפרסום אינה נעוצה בהכרח בלשון החוק, אלא בהחלטה של משרד הבריאות ומשטרת ישראל להימנע כמעט לחלוטין מצעדי אכיפה נגד חברות הטבק וגופי התקשורת.
גטניו ניצל את הנוכחות המקוונת של אנגל כדי להטיח ביקורת בעיתון שהוא מייצג: "בארבעים השנים האחרונות, 'ידיעות אחרונות' פעם אחת קידם קמפיין נגד חברות הטבק? ארבעים שנה. אתם בשבי מרצון אצל חברות הטבק. תתביישו לכם. אתה ומוזס ושוקן. תתביישו לכם". יו"ר הוועדה ביטון דרש בתגובה להוציאו מהאולם, וכך קרה.
בהמשך חזר ביטון על המסר של נציג "ידיעות אחרונות", והגן על מובילי היוזמה שבחרו להתפשר. "כל העיתונים בסכנה קיומית בעידן הזה", טען היו"ר. "אי אפשר להאשים את חברי הכנסת עופר כסיף ומוסי רז שהם באים בשם בעלי ההון".
"בואו נודה על האמת", המשיך ביטון, "מוסי רז מתעסק בזה מעל עשרים שנה ולא הביא את זה לידי סיום. ומזל אגב שהוא התעסק עם זה עכשיו, ומזל שעופר התעסק בזה עכשיו. כל מי שתוקף אותם, הם יכלו גם לא להיות מציעי החוק הזה, ואז מי היה מציע את החוק? אותה ביקורת שאומרת שחושדים או חוששים מבעלי עיתונים ומו"לים – הנה שני ח"כים שלא חששו, והביאו הצעת חוק שעומדת מול העיתונות והמו"לים. אז גם כשתוקפים אותם צריך להיות מידתיים ולהבין שהפשרה היתה קשה".
גורמי מקצוע שהשתתפו בישיבה, נציגי משרד המשפטים ומשרד הבריאות, הצביעו על כך שהפשרה הוצגה ללא הכנה מוקדמת, ובאופן שלא אִפשר דיון ממצה בסעיפים החדשים. בשלב מסוים היו"ר ביטון אף הפסיק את הדיון כדי שהיועץ המשפטי של הוועדה, עו"ד איתי עצמון, יוכל לבדוק את הנוסח ולהציע תיקונים. כשהתחדש הדיון, הוא אכן הציע תיקון: לחייב את העיתונים לפרסם ברשת מדי שנה כמה שטח הקצו למודעות למוצרי עישון, כך שניתן יהיה לבדוק אם הם מקיימים את ההגבלות ומצמצמים את היקף המודעות. הוועדה קיבלה את הצעת היועץ המשפטי, ואישרה את הפשרה של רז וכסיף.
גטניו אמנם הוחזר לאולם לאחר ההפסקה, אבל לא קיבל הזדמנות להשלים את הנאום הכתוב שהתחיל להקריא כשהורחק מהדיון. הוא שיתף את הדברים עם "העין השביעית": "תארו לכם שמאז סוף שנות השמונים, במקום שמוזס היה הופך לבעל ברית של פיליפ-מוריס בתיווך של הלוביסט בוריס קרסני, הוא היה מרים את דגל המאבק בחברות הטבק. תארו לכם כמה חיים הוא ועיתונו יכלו להציל.
"תארו לעצמכם שכל יום אזרחי ישראל היו מתעוררים לעמוד ראשי בעיתון 'ידיעות' שמציין שהיום ימותו 22 אזרחים מעישון. שכל יום היתה מתפרסמת כתבה על קורבן טבק, על המשפחה האבלה, על דברי האלמנה, האלמן, ילדיהם, נכדיהם, מסביב לקבר הטרי. על הטרגדיה, על החיים שנגדעו בגלל המוצר הכי מיותר וקטלני בתולדות ההיסטוריה האנושית".
לדברי גטניו, הביקורת שלו מתמקדת במוזס בגלל המעמד המונופוליסטי שבו החזיק "ידיעות אחרונות" עד לפני כמה שנים והעוצמה שנתונה בידיו גם כיום. "אם הוא היה אדם מעט יותר ערכי ופחות תאב בצע ובריון", כתב גטניו בנאום שלא התירו לו לשאת, "היינו נמצאים היום במקום אחר – והוא יכול היה לזקוף לזכותו הצלת חיים של עשרות אם לא מאות אלפי ישראלים וישראליות. זה עיקר הפשע בפרשה הזו. תאוות בצע פשוטה של מו"לים מחוסרי ערכים".
ב"יום שאחרי" אנחנו אלה שנשאר. כי עיתונות בבעלות הציבור אי אפשר להשתיק
תגובה אחת
כבוד למר שבי גטניו שאומר את הדברים שהיה לומר מאז הביאו את העישון לישראל!