"משחק של חתול ועכבר": כך שולט יוני שסטוביץ במחיר הקולגייט

קולגייט אדומה פשוטה היא משחת השיניים הפופולרית ביותר בישראל. יש לה פה נתח שוק של 53.5%. היא מיוצרת במפעל שקוראים לו "אמיס" בפולין. היבואן הבלעדי שלה בישראל הוא יוני שסטוביץ. שסטוביץ ידוע כאיש עסקים כוחני שבולם כל יבואן אחר שמנסה לייבא את המשחה ולמכור במחיר זול יותר. איך פועלת השיטה הזאת?

עוד ב"שקוף":

• סגן השר קארה: "אמליץ לבנט להקדים את הרפורמה בייבוא כבר לשבוע הבא"
• מחירי הפסטה עולים: לפני הבחירות המפלגות הבטיחו לנו להילחם ביוקר המחיה
• משחת שיניים: למה זה יקר, ומה צריך לעשות כדי להוזיל את המחיר?

שסטוביץ העלה את המחיר של קולגייט באוקטובר האחרון ב-8%, וגם אל מול "מרד הפסטה", המחאה החברתית על יוקר המחיה שהחלה השבוע בעקבות פוסט הצינור, הוא לא נכנע והודיע בחמישי שאין לו כוונה לבטל את הגזרה. עלויות ההובלה התייקרו לטענתו ולכן הוא חייב למכור במחיר יקר לרשתות השיווק, מחיר שמתגלגל לכיס שלנו. 

המלחמה הכושלת של רשות התחרות

בהונגריה או בפולין קולגייט נמכרת בשלושה שקלים וקצת. אותו מוצר. אותם חומרים. אותה חברה. אותו מפעל. עכשיו בואו נעשה חשבון קצר מה קורה בשוק הפולני: אחרי הרווח של הקמעונאים ואחרי הרווח של הסיטונאים בפולין, יש להניח שהמפעל מוכר את המוצר לכל היותר בשקל וחצי (סיפרו לנו שגם בפחות). כל אחד בשרשרת הפולנית מרוויח יפה, והלקוח נהנה ממשחת שיניים בשלושה שקלים.

עכשיו תשאלו: אם אפשר להשיג בסופר מרקט בפולין את המשחה בשלושה שקלים, למה בעצם היבואנים הישראלים המקבילים לא רוכשים מהם במקום מקולגייט, במחיר מלא, ועדיין מוכרים בפחות משסטוביץ בארץ?

והנה הסיבה: כל חברה ישראלית שמנסה להרים ראש ולשווק קולגייט, חוטפת מיוני שסטוביץ. שסטוביץ פשוט מודיע למפעל בפולין ממנו הוא רוכש את הקופסאות האדומות לא למכור לאף ישראלי, גם לא באמצעות צד שלישי.

עוד שיטה של שסטוביץ היא להשתמש במשרד הבריאות. רק למפעל הפולני יש אישור של משרד הבריאות הישראלי ושסטוביץ דואג שלאף מפעל אחר לא יהיה את האישור. ללא אישור כזה, אין דרך להביא משחה ארצה, גם אם מדובר במפעל קולגייט אחר שמייצר בדיוק מאותם חומרים. היבואנים המקבילים כל כך מיואשים, שהיו בעבר מי שניסו לזייף רישיון משרד הבריאות רק כדי למכור לכם את המוצר הזה במחיר שפוי.

בעבר, רשות התחרות, הגוף שאמור לשמור עלינו הצרכנים מפני מוטציות כמו יוני שסטוביץ, ניסתה להילחם בתופעת ההלשנות. היא נכשלה. הסעיף בחוק שאפשר לה להגיש תביעה בנושא הוא איזה סעיף נידח בשם 31 ו' (א). מִסְפּורו של הסעיף לבד יכול להעיד עד כמה דאג המחוקק הישראלי להשאיר את הרשות ללא כוח אמיתי מול היבואנים. והרשות אכן הפסידה בבית המשפט. יוני שסטוביץ יכול להמשיך לשלוט בשוק בחופשיות.

הסעיף הזה בחוק התחרות הכלכלית שחוקק בשנת 2018 כהוראת שעה אמור היה לתת איזושהי אפשרות לממונה על התחרות להפעיל סנקציות על חברות מסחריות. אלא שבעקבות הניסיון העגום להפעיל את הסעיף על שסטוביץ, לא נעשה בו עוד שימוש ובינתיים, תוקפו פג וגם ההגנה המינימלית שהייתה יכולה להיות על יבואנים מקבילים כבר לא קיימת.

רק הקומבינה נותרה

בינתיים, היבואנים המקבילים לא מוותרים ומנסים בכל דרך להביא את הזהב הלבן ארצה במחירים שפויים. איך? קומבינות.

"אני רוכש למשל מסופר מרקטים במזרח אירופה ומבקש שלא יגידו לקולגייט למי הם מוכרים", סיפר לנו אחד מהם. "הוא מוכר לי כמה משטחים עד שיוני מגלה ושם זה נגמר. משחק של חתול ועכבר".

איך בכל זאת אתה מצליח להביא ולמכור בזול?

"אני קטן, פשוט רוכש כמויות שלא מפריעות ליוני למכור לרשתות הגדולות במחירים שלו, אבל אם אני אנסה להרים את הראש ולקנות כמויות גדולות יותר זה ייגמר באותו היום, יוני פשוט יודיע למפעל הפולני לא למכור לאותו סיטונאי שאני קונה ממנו במזרח אירופה וזהו. ואם המפעל הפולני לא ייעתר לבקשתו הוא יכול פשוט להחליף מפעל למפעל במדינה אחרת, לבטל את רישיון משרד הבריאות למפעל הפולני ואז מתחילים את הכל מההתחלה".