"תגידי כמה צריך לשלם": השוק הפרוץ של עולם הבנייה הירוקה

"תגידי כמה צריך לשלם": הצעות שוחד, איומים בפגיעה בפרנסה ומניפולציות הם רק חלק מהשיטות שבהן משתמשים לכאורה בענף הבנייה כדי לכופף את תנאי התקן הישראלי לבנייה ירוקה. תחקיר "שקוף" חושף כיצד קבלנים ויועצים לבנייה ירוקה מפעילים באופן שיטתי לחץ על הגופים שאמורים לפקח עליהם, כל הדרך לבניין שיכול היה להיות מופת סביבתי. גורמים שאיתם שוחחנו טענו שזוהי התמונה בענף הבנייה כולו, ומדובר למעשה בהצצה לתעשייה רוויית משאבים ואינטרסים. 

עוד ב"שקוף":

• חשש: "מעבדות שיאשרו בנייה ירוקה יהפכו לחותמת גומי"
• פתח לחלטורה: "כל אחד יכול להחליט מחר שהוא יועץ לבנייה ירוקה"
• כך טרפד מרכז השלטון המקומי בנייה ירוקה בבתי הספר

חודש מרץ הקרוב אמור היה לסמן אירוע משמעותי לציבור ולענף הבנייה, עם כניסתו לתוקף של התקן הישראלי לבנייה ירוקה שיחייב כל בניין חדש למגורים שיקום בישראל. זה יכול היה להיות ניצחון לסביבה ולאזרח, אלא שעדויות רבות שהגיעו לידי מערכת "שקוף" משרטטות תמונה מדאיגה של רגולציה מחוררת ואכיפה ללא שיניים. כל הגורמים שעימם דיברנו, בעיקר גופים פרטיים שתפקידם לפקח על תהליך התקן, טוענים – השיטה פגומה ועדיין לא מאוחר לתקן. 

עד כה מדובר היה בענף קטן והיקפי הנזק מההתנהלות שנחשפת כעת היו שוליים. אלא שבקרוב כל קבלן בארץ שירצה לבנות בניין דירות – יחויב לבנות לפי התקן לבנייה ירוקה, אחרת לא יקבל את טופס האכלוס המיוחל, זה שנותן את האות לדיירים להיכנס לבית החדש שלהם. כלומר פוטנציאל ההרס בלתי נתפס וכבר יש מי שדואג לנצל את המצב.

ומדוע זה חשוב? מי שייכנס לדירה חדשה ירצה לדעת שהקבלן דאג למשל לבורות חלחול נאותים – כאלה שישמרו שלא תהיה הצפה בשטח הבניין בשבר הענן הבא. הוא גם ירצה לדעת שתעלות החשמל אינן עוברות סמוך לחדרי הילדים ואין קרינה שנפלטת ליד המיטות שלהם. יהיה לו חשוב לוודא שהבידוד התרמי עשוי כהלכה כדי שלא ייווצרו פטריות עובש על הקירות ומערכות הקירור והחימום לא יעבדו שעות נוספות. 

כל אלה ועוד שורה ארוכה של רכיבים הם חלק מהתקן לבנייה ירוקה. אם יהיו תקלות, לא רק שהדייר יחיה בדירה עמוסת פגמים שלא ניתן לתקן, אלא שבטווח הארוך הסביבה תקבל בניין שצורך יותר אנרגיה ומזהם יותר ולמעשה כולנו נפסיד.

לפני הכול – אלה השחקנים במגרש

אז איך מתנהלת שרשרת הבנייה הירוקה? הסבר טכני קצר בתחום שעומד לפרוץ לחיינו בסערה: היזם הוא דמות מפתח בסיפור, והאינטרס שלו הוא שהפרויקט יתקדם במהירות האפשרית – ובזול. כדי להגיע לקו הגמר – הוא צריך בין היתר לוודא שהבניין עומד בתקן, אחרת הרשות המקומית לא תספק לו את טופס האכלוס. 

לצורך כך נכנס לתמונה יועץ לבנייה ירוקה, שמלווה את הבניין משלב התכנון הראשוני ומוודא שהבניין עומד בכל חובות התקן. חשוב בשלב זה לציין – כפי שכתבנו בעבר, יועץ לבנייה ירוקה לא מחויב לעבור הכשרה כלשהי והוא עובד בדרך כלל במספר פרויקטים במקביל לאורך שנים ארוכות ומקבל את משכורתו מהיזם. שניהם יחד יוצרים קשר עם מעבדה לבנייה ירוקה.

המעבדה היא זו שנותנת את האישור הסופי לכך שבניין עומד בתקן והיא למעשה עסק פרטי למטרות רווח. בארץ פועלות יותר מ-280 מעבדות שמסמיכות תקנים שונים, למשל בעולמות המזון, הפארמה ולמעשה כמעט בכל תחומי חיינו. רק חמש מהמעבדות האלה מנפיקות אישורים לתחום הבנייה הירוקה: גרין צ'ק, IQC, איזוטסט, סיסטם והמעבדה של מכון התקנים. 

ומי מפקח על המעבדות? המעבדה של מכון התקנים פועלת בדומה למלכ"ר והיא כפופה למפקח על התקינה במשרד הכלכלה ולמבקר המדינה ואינה נמצאת תחת אותה זרוע אכיפה כמו שאר המעבדות. על ארבע המעבדות האחרות מפקחת הרשות להסמכת מעבדות. מי היא? מה המנדט שלה לפעול? איך היא מבצעת את עבודתה? על כך בהמשך.

שיטת מצליח

במסגרת התחקיר שוחחנו עם יועצים לבנייה ירוקה, קבלנים, בודקים במעבדות השונות וגורמים בתעשייה שמעורים היטב בתחום. פרטי המרואיינים שונו כדי לשמור על פרטיותם. העדויות המובאות כאן ממחישות את השבריריות של השוק, המצב הלחיץ שבו עלולים להימצא עובדי המעבדות והחשיבות העצומה של רגולציה נאותה לפני כניסת התקן לתוקף בעוד פחות מחודשיים.

דנה היא יועצת לבנייה ירוקה בחברה גדולה. לדבריה, באחד הפרויקטים שבהם עבדה, רגע לפני כניסת הדיירים לביתם החדש, המעבדה הגיעה לסיור אחרון בשטח, סיור שלאחריו ניתן טופס האכלוס. אלא שבשטח – הבניין לא היה אפילו קרוב להיות מוכן. "הפרויקט לא מילא אחר ההוראות שאנחנו דרשנו בתהליך, ופתאום מגיעים לטופס 4 (טופס האכלוס י"ג) והם (הקבלן והיזם י"ג) בין הפטיש לסדן", היא מתארת. "לחוצים להגיע כבר לסוף התהליך". 

בשלב הזה, מספרת דנה, הקבלן פנה אליה והציע לשלם את דרכו לקו הגמר: "מה צריך לעשות כדי לסיים את הפרויקט?", שאל אותה. "אם צריך לשלם, תגידי כמה צריך כדי להתקדם הלאה, ונקנה את האישור". בתגובה הבהירה דנה כי אין בכוונתה לקחת כסף. בשיחה עם "שקוף" רמזה שלא בכל המקרים זה מסתיים כך: "זו שיטת מצליח". 

וכיצד הכסף של הקבלן יכול לעזור מול המעבדה? "אם מנהל הפרויקט והיועץ משתפים פעולה, הסיכוי שהמעבדה תעלה על משהו הוא קלוש", הסבירה יועצת לבנייה ירוקה בחברה אחרת. קבלן ותיק בתחום מאשר שכך אכן פני הדברים. "מה, המעבדות בודקות את אחוז החומר הממוחזר? אלה רק הצהרות", הוא אומר. 

מצד שני, לדבריו, אחד הגורמים למצב הוא הרגולציה עצמה, שמחמירה יתר על המידה לטענתו: "גורמים לכך שההצהרות יהיו שקריות". כך למשל הוא מתאר: "אם את אומרת שעשית בור חלחול, המעבדות לא ייכנסו לבדוק אם הוא שמונה מטר או עשרים סנטימטר". האם עלול להיווצר מצב שבו המעבדות ינפיקו אישור גם ללא בדיקה כלל? "יש הכול", הוא מדגיש. "כל מה שאת רוצה לדמיין".

שני יועצים נוספים מחברות שונות חזרו על גרסאות אחרות לסיפור של דנה – כל אחד מהם קיבל פרויקט "יד שנייה" שבו כבר נעשו קיצורי דרך מהסוג המתואר פה. שניהם ייעצו לפרויקטים שונים, שחברת ייעוץ אחרת טיפלה בהם קודם, וכבר היו בשלבי עבודה מתקדמים. שניהם מצאו פער בין האישורים שניתנו לבין המציאות בשטח. אולי מדובר בטעות אנוש של עובד במעבדה, ואולי שוב "שיטת מצליח". 

קבלת אישורים לאחר בדיקה שאינה מדויקת, משרתת בסופו של דבר את היזם: הוא חוסך כסף על תיקונים, שלבי העבודה מתקצרים והוא יבחר להבא לחזור לאותה מעבדה שבה קל יותר להוציא אישורים, אם זה אכן המקרה. והנפגעים – הדיירים שיגורו בבית שעלולים להיות בו פגמים.

בקשות לקיצור תהליכים – עניין שבשגרה

גם בגזרת היחסים שבין הקבלנים והיועצים לבין בודקי המעבדות מצאנו לא מעט עדויות לקיצורי דרך ואי סדרים. אילן, בודק במעבדה, סיפר כי באחד הפרויקטים שאותם נדרש לאשר גילה בעיה קריטית בבידוד התרמי. "הפרויקט נכשל בסיור והודעתי לקבלן שלא אעביר אותו", סיפר. "הקבלן אמר לי שאני לא יכול להשאיר את הבניין ככה". לדבריו, הקבלן אף הוסיף איום: "אני יודע מאיפה אתה". הפרויקט בסופו של דבר לא אושר ולדברי אילן, נעלם מהמעבדה – כלומר, ייתכן שהקבלן פשוט החליט לנסות את מזלו במעבדה אחרת. 

בודק ממעבדה אחרת סיפר כי נתקל בסיפור דומה: פרויקט שבו נמצאה בעיה קריטית בבידוד התרמי ולאחר שלא קיבל אישור – נעלם מהמעבדה. "אני יודע שהיום הפרויקט מאוכלס", ציין הבודק, "ולא ברור מי אישר אותו ואין לנו דרך לדעת. לפי השתלשלות העניינים אנחנו מבינים שהם ככל הנראה לא פתרו את הבעיה". כלומר, התוצאה של התנהלות כזאת היא בניין חדש שיסבול מבעיות בידוד – לעשרות שנים.

שיטת האיומים יכולה להיות גם מרומזת יותר, ולכוון למקום הפגיע ביותר עבור המעבדות – הכיס שלהן. למערכת "שקוף" הגיעה הקלטה שבה היזם מבקש לדלג על בדיקה חשובה ולהנפיק את האישור תוך עיגול פינות. "שחרר לי את התעודה", נשמע היזם אומר לבודק, "אני מתחייב לך שתקבלו את זה (את הבדיקה החסרה י"ג)" אמר לו והוסיף – "יש לנו עוד דרך ארוכה והרבה פרויקטים". במילים אחרות, המעבדה יכולה לפרש את דבריו כאיום על המשך עבודתם המשותפת. 

בודק נוסף במעבדה סיפר כי בקשה כזאת לקיצור תהליכים היא פרקטיקה די שגרתית: "לא מעט פעמים מבקשים להבליג על תנאי סף וכשאני אומר שאני לא יכול, אומרים לי שאצל אחרים עושים את זה כל הזמן".

ואכן, הסיפור חזר על עצמו בשיחות נוספות: יוני הגיע לעולם המעבדות מרקע אחר. בשנים שבהן נחשף לתעשייה הצעירה הזו, הוא נתקל לא אחת בלחצים שונים שמפעילים גורמים בשטח. לדבריו, הלחצים אדירים ונדרש עמוד שדרה רציני כדי לעמוד מול גורמים שונים בענף. "לא בטוח שכולם מסוגלים לזה, לא נפשית ולא מקצועית", אמר.

יוני מספר כיצד קיבל פנייה מיזם שהיו חסרים לו טפסים בסיסיים בתהליך ההסמכה לתקן. "הם נזכרו רגע לפני שנכנסו דיירים לבניין שלא רק שהם לא פנו למעבדה בזמן, הם גם ביקשו שנגיע לסיור כשהבניין כבר היה כמעט גמור ונותר מעט מאוד כיצד לשנות או להשפיע". לדבריו, היזם החליט לבחור באפיקים לא חוקיים – "אנחנו נשלם אם זה מה שצריך", סיפר יוני את שהקבלן אמר לו. "העיקר שתורידו את הדרישה ושהעירייה תיתן לנו טופס (טופס אכלוס י"ג)". לדברי יוני, "אמרנו לו שלא נהרוס את השם שלנו בשביל יזם ובזה נגמר הסיפור".

אך הבקשות לקיצורי דרך שמגיעות לעתים עד כדי איומים לא מגיעות רק מהקבלנים, אלא לעיתים גם מצד היועצים עצמם. יוני מספר כי יועץ לבנייה ירוקה שעמו עבד דרש ממנו לקצר תהליכים. לאחר שהוא סירב החלו להישמע איומים והיועץ הלכה למעשה הודיע כי יפגע בו כלכלית. "הוא אמר שהוא ימליץ ליזמים בשוק שלא לעבוד איתי באופן אישי, ושיש לו יכולת להשפיע על החלטות של יזמים", סיפר. "היועץ המשיך ואמר שכל המעבדות מעגלות פינות ודרש את זה גם מאיתנו". 

רק כשיוני התעקש לדעת באיזה מעבדות מדובר, זה האחרון ניתק את השיחה. "חשוב להבין", הסביר יוני, "יש יועצים שבאמת יש להם כוח לפגוע במעבדה אם הם מעוניינים. הם מספיק חזקים בשוק, עובדים בצמוד ליזמים שנים ארוכות ויש להם הרבה מאוד כוח ולקוחות. לא כולם כאלה, אבל יש כאלה והם גורמים לענף הבנייה להיראות זול".

יחד עם המעבדה הראשונה נולד קיצור התהליכים הראשון

התקן הישראלי לבנייה ירוקה קיים כבר כמעט שני עשורים, אולם במהלך הדרך הוא עבר גלגולים רבים ובעיקר לא חייב אף יזם להשתמש בו. המועצה הארצית לתכנון ובנייה אישרה לפני כשנתיים שהחל מחודש מרץ הקרוב, כל בניין חדש למגורים ייבנה בהתאם לתקן. יחד עם מגמת ההתרחבות, עלה הצורך להסדיר את האכיפה ובדצמבר 2019 הרשות להסמכת מעבדות הכשירה את המעבדה הפרטית הראשונה לבדיקת התקן הישראלי לבנייה ירוקה, גרין צ'ק. יחד עם התפתחות השוק הפרטי של מעבדות להכשרת בנייה ירוקה, החלו הבעיות. במהלך התחקיר, הגשנו בקשת חופש מידע לקבל את היקף התלונות שהמעבדות קיבלו מאז נוסדה הראשונה. להפתעתנו, מדובר בשתי תלונות רשמיות בלבד שהרשות להסמכת מעבדות אישרה, ול"שקוף" נודע כי שתיהן עוסקות בגרין צ'ק. 

התלונה הראשונה נוגעת לחשש לניגוד עניינים: על פי הפרטים שהגיעו לידי "שקוף", האדריכל  יפתח הררי, מחלוצי התחום, שכבר איננו בין החיים, הקים ב-2011 את חברת יפתח הררי אדריכלים בע"מ, שנתנה גם שירותי ייעוץ לבנייה ירוקה. לפי נתוני רשם התאגידים, בחודש נובמבר 2017 הררי הקים את גרינצ'ק, בשותפות עם הבעלים הנוכחי ומנכ"ל החברה, רונן יפת. הררי כיהן אף כדירקטור בגרינצ'ק. פחות משנה לאחר מכן, החברה עברה על שם אשתו של הררי, אורנה הררי, אשת חינוך. מקורבים להררי טוענים כי מדובר היה בעניין טכני בלבד שהיה קשור למצב בריאותו של הררי. לפי הרישומים, במעמד הסמכת המעבדה, בדצמבר 2019 שמו עדיין הופיע כאחד משני הבעלים הרשום של גרין צ'ק. אגב, שתי החברות נשאו את אותה הכתובת באותו הבניין בשכונת הדר יוסף בתל אביב. 

לאחר שהרשות להסמכת מעבדות גילתה את העניין בתחילת שנת 2020, גרין צ'ק אולצה לערוך שינוי מבני אולם מעבר לכך לא ננקטו צעדים נוספים נגדה, כמו סגירת המעבדה או השהיית העבודה. לפי רשם החברות, לאחר מותו של הררי, החברה האדריכלית החליפה כתובת ושם ועברה לניהולה של מיכל ויטל, יועצת ותיקה לבנייה ירוקה. ויטל חברה בוועד המנהל את איגוד היועצים לבנייה ירוקה ואף חברה קבועה בפורום המעבדות מטעם האיגוד.

בגרין צ'ק אישרו כי אכן הררי היה שותף להקמת המעבדה והיה ב"קשר בעלים", כלשונם, למשרד לייעוץ בנייה ירוקה, אולם טענו כי "גרין צ'ק מעולם לא ניהלה שום עסק או פעילות אחרת פרט לבדיקות התאמה לתקן בנייה ירוקה". לשיטתם, בזה הסתיים העניין: "בין הגופים לא היו שום עסקים ויתרה מכך, נשמרה אי תלות מוחלטת בין הגופים. אף פרויקט של הררי אדריכלים בע"מ לא נבדק ע"י גרין צ'ק. בעקבות תלונה בנושא ועל אף שלא נתקיימה כל הפרה, עובדה שנבדקה והוכחה, הופסק כליל הקשר עם אדריכל הררי למניעת כל פתחון פה בנושא".

תלונה נוספת שהוגשה נגד גרין צ'ק עסקה באישור חריג שהמעבדה הנפיקה. לאורך חיי הבניין, הוא נזקק לשלושה אישורים כדי לעמוד בתקן: אישור מקדמי שהוא סוג של הצהרת כוונות, אישור שלב א' שניתן בדרך כלל בסמוך לתחילת הבנייה ואישור שלב ב', החותמת האחרונה בשרשרת, שבלעדיו הרשות המקומית לא תאשר כניסה לבית. 

תחת ידה של גרין צ'ק הודפס אישור שכותרתו היתה "שלב מקדמי/אישור שלב א'", עוד לפני שהגיעו לשלב א'. גם הפעם המעבדה המשיכה לפעול כרגיל, והרשות לא נקטה בהליכים.

בגרין צ'ק מצידם טענו בתגובה כי "מדובר בתקלה ברישום בכותרת לאישור שנתגלתה על ידי המעבדה והמשרד לאיכות הסביבה". לדבריהם מדובר ב"תקלה שתוקנה עוד בטרם נתקבלה תלונה. עם קבלת התלונה ובדיקת אופן הטיפול של המעבדה ע"י הרשות הלאומית להסמכת מעבדות – נמצא כי פעלנו כשורה לתיקון הליקוי ומניעת מקרה דומה בעתיד".

מנהל אגף בנייה ירוקה במשרד להגנת הסביבה, האדריכל רן אברהם, אישר כי במשרד מכירים את התלונות. למיטב ידיעתו, הוא אומר, הרשות להסמכת מעבדות טיפלה בהן באופן מלא, דבר שהביא ל"שינויים מהותיים בעבודתה של המעבדה ולתיקון הליקויים".

"הוא ביקש להניח מעטפה ליד הרכב שלי"

לצד העדויות הרבות והביקורת, יש גם מי שסובר שטוב שבתחום יש עיגולי פינות. יועץ ותיק לבנייה ירוקה סיפר כי זו גישה שיכולה דווקא לסייע. "ניסיונות לקיצור דרך באים בדרך כלל מאיתנו (יועצי בנייה ירוקה י"ג) ומהיזמים", התוודה. "אם הם הגיוניים אני אשמח שהמעבדה תקבל אותם, מבחינתנו זה בעיקר פרשנות ונהלי עבודה". לדבריו, אם מעבדה מוכנה ללכת לקראת הפרויקט זה לא פסול. "אני לא רואה בזה נזק למקצוע", הוא מבהיר. "הבניין מתקדם, הבניין בבנייה. אם כל מיני דברים מעכבים את אישור שלב א', זו אחריות מקצועית יותר גדולה לבוא לבניין ולמחול על הסדר הטוב. זו גמישות שהיא בעיני נכונה".

הנזק של ההתנהלות הזאת, כאמור, יכול להתבטא בבניינים עם פגמים מסוגים שונים, שישפיעו על הדיירים והבעלים במשך שנים רבות. אך זה לא מסתיים רק בחוסר נוחות בשימוש בבית, אלא גם בנזק סביבתי ארוך טווח.

סיוון, שעובדת בחברה גדולה לייעוץ בנייה ירוקה, סיפרה שבאחד הבניינים שאותם ליוותה בעבר היא הבחינה שהקבלן זורק את עודפי העפר מהבנייה בחולות הסמוכים לפרויקט, ולא באתר מורשה כפי שהצהיר בדוחות למעבדה. לדבריה, הדיווח תלוי ביושרה של היועץ. "לבודק במעבדה לא היה סיכוי לדעת שזה מה שהתרחש, בטח כשההצהרות שונות לחלוטין", אמרה. סיוון דיווחה על המקרה, אולם לא כולם נוהגים ככה ולא לכולם זה משתלם להסתכסך עם היזם.

עוד היא מספרת שבמקרה אחר שבו גילתה הפרות הנוגעות לתקן, היזם הציע לה כסף. "הוא שאל איפה אני חונה, ולרגע לא הבנתי מה הוא רוצה", תיארה. "רק אחר כך נפל לי האסימון שהוא ביקש להניח מעטפה על הרכב שלי". לדבריה, זה לא מקרה חריג בתעשייה, ומדובר, שוב, בסוג של "שיטת מצליח". היזם מנסה לנצל את החוליות החלשות כדי לקצר תהליכים. ובהיעדר פיקוח הולם, יש לא מעט חוליות חלשות כאלה.

המעבדה ביצעה עבירה? אין מי שיטיל עליה קנס

אז מי גורם ההרתעה שאמור להגן על החוליות החלשות הללו? הגיע הזמן להכיר את שומר הסף בקצה עמוד השדרה הרעוע, זה שאמור להיות האיום מול הקבלנים עם השטרות והיועצים שמבקשים לקצר תהליכים. מדובר ברשות להסמכת מעבדות, גוף סטטוטורי הכפוף לשר הכלכלה, וכולל צוות של 15 עובדים בלבד, בהם עובדי מנהלה ומחלקת כספים, שאמורים לפקח באופן שוטף על כל 280 המעבדות בארץ בכל התחומים.

מדי שנתיים הרשות שוכרת שני בודקים שעברו הכשרה מתאימה כדי לבדוק את המעבדות. היא מקצה לכל מעבדה יומיים עבודה, בהם ארבע שעות לסקירת מסמכים, נהלים ורשומות של המעבדה, שמונה שעות של מבדק במשרדי המעבדה עצמה ובאתר הבדיקה וארבע שעות שמוקדשות לטיפול במענים של המעבדה ובפעולות תיקון לממצאי המבדק.

במסגרת התהליך, הרשות מבקשת מהמעבדה מספר פרויקטים לבדיקה. נתעכב רגע על הנקודה הזו, היא קריטית – הרשות מבקשת פרויקטים ובסופו של דבר למעבדה יש יכולת לבחור את הפרויקטים שהיא רוצה שיחשפו ולהצניע אחרים. במילים אחרות, הבדיקה מבוססת על היושרה של המעבדה ומסוגלות הבודקים. כמו כן, לרשות אין סמכות להטיל קנסות, אסור לה להחרים מחשבים או לתפוס חומרים. יש לה כלי אחד בלבד מול המעבדה: להשהות או לסגור את הפעילות שלה.

בסבב הבדיקה האחרון שערכה הרשות להסמכת מעבדות, בין המעבדות תחת אחריותה, הרשות קיבלה תלונה על חוסר אחידות בין שני הבודקים שנשכרו למשימה. ברשות קיבלו את הטענות ובעקבות זאת "נעשתה הדרכה ותרגול לבודקים הרלוונטיים לצורך אחידות ויישור קו". הפערים בין הבודקים אינם מקריים. הרשות מתמודדת עם היעדר כוח אדם מתאים ומחסור באנשי מקצוע שאין להם ניגוד עניינים, שבקיאים בנושא ומוכנים לעבוד פעם בשנתיים לשעות ספורות בלבד.

לאורך השיחות שקיימנו סביב הכתבה, עלתה תחושה כללית שפיקוח עמוק יותר יכול היה לשנות את המציאות עבור אנשי מקצוע רבים בתחום. "אין לנו סמכויות תפיסה או חקירה", הודה אילן לנדסמן, סמנכ"ל הסמכה ברשות. "היו צריכים להסדיר את זה. אם מעבדה הסתירה מידע – ייתכן שלא נעלה על זה". עם זאת, הוא מציין כי "ככל שנעלה על זה, (על הסתרת מידע בעייתי י"ג) זו סיבה לשלילת רישיון", אמר. בין הכלים שיש לרשות, גם מבדקי פתע: "יש לנו סמכות להיכנס למשרדים בהסכמה ואם המעבדה תסרב – זו עילה להשהיה". עם זאת, מעולם לא נסגרה מעבדה לבנייה ירוקה או הושהתה פעילותה. 

"השיטה הנוכחית לפיקוח על המעבדות לא עובדת", מסביר גורם בכיר באחת המעבדות. "השוק מידרדר ומתקלקל ורמת המהימנות של התקן יורדת". ובמרץ, הנזק לשיטתו רק יחריף, שכן היקף הבנייה הירוקה יכלול כל בניין למגורים. ומה ניתן לעשות? לדבריו, "המשרד להגנת הסביבה עוד יכול לתקן את המצב אם יפעל מהר ויחל תהליך חקיקה ייעודית לנושא הבנייה הירוקה".

עם זאת, יש מי שסובר שלאף אחד אין עניין ברגולציה. "90% מהעובדים בתחום לא מעוניינים בזה", הדגיש גורם אחר. "לא הרשויות המקומיות ולא חברות הייעוץ, כי זה עוד מכשול עבורן, בטח שלא חלק מהמעבדות כי זה מוסיף להן עוד ביקורת וגם לא המשרדים הממשלתיים, כי זו עוד עבודה".

"השוק חייב צומת נוסף, בלתי תלוי, תו איכות אחיד לכל המעבדות", הוסיף גורם ממעבדה אחרת. "הרגולטורים הקיימים בשוק לא יכולים לעשות את הבקרה הזו מעצם קיומם ויש צורך בפורמט אחר, ציבורי ומבוקר. השוק לא יכול לסמוך על זה שיש כוח אדם הגון במעבדות, כי מה יהיה מחר, כשייכנס דור חדש של עובדים, ובהם אנשים שכן מוכנים לקבל תמורה על קיצור תהליכים? מי יהיה שם לפקח עליהם?"

המדרון החלקלקל של עיגולי הפינות

חשוב להבהיר: בין המעבדות מתנהלת תחרות עסקית, ויש להן אינטרס – הפסד של מעבדה אחת הוא בפירוש רווח של אחרת. אך הדרישה ליצירת מנגנון אכיפה ופיקוח היתה אחידה בין כל הגורמים שדיברנו איתם, והיא חריגה: גוף פרטי שמבקש עוד פיקוח.

בין הגורמים שצועקים ללא הרף, נמנים שני בכירים בעולם המעבדות, ראש תחום בנייה ירוקה במעבדת IQC ליאור אילון וראשת תחום בנייה ירוקה במעבדות איזוטסט החדשה, הדס פאר. השניים, שמייצגים חצי מהמעבדות שהרשות מפקחת עליהן, הזהירו לפני כחודש מהסכנות שהיעדר הרגולציה עלול להביא. "בשל לחצי שוק והיעדר רגולציה ופיקוח בתחום, עבודת המעבדות מרודדת לכדי מעמד של 'חותמת גומי' בלבד", טענו במכתב שנשלח בין היתר למנהל היחידה לבנייה ירוקה במשרד להגנת הסביבה, רן אברהם. "מצב זה בלתי נסבל ומהווה כשל מקצועי ואתי בשרשרת התכנון והייצור של מבנים". עוד הם כתבו אז: "אנו מתריעים כי במידה ומצב זה יימשך – לא יהיה ניתן למנוע מצב של כשל שוק ויחד איתו איבוד אמון הציבור ביעילות ואיכות הבנייה הירוקה בישראל". 

וזה החשש הגדול ביותר. בעוד חודשיים, אם לא יהיה שינוי עמוק בפיקוח על התחום, סיפורי הצעות השוחד, עיגולי הפינות ודילוגי השלבים יהפכו מתופעה שולית לנורמה בתחום הבנייה הירוקה.