ים של ג׳ובים והזדמנות לשפר את שירותי הדיגיטל לאזרח: הכירו את המשרד החדש של השר אמסלם

עברו שישה חודשים מאז הוקם משרד הדיגיטל הלאומי בראשו עומד השר דוד אמסלם. המשרד הוקם מתוך צורך פוליטי, כחלק מההסכם הקואליציוני להקמת ממשלת נתניהו-גנץ. מאחר והוקמה ממשלה שיוויונית (פריטטית) היה צורך שיהיו מספיק ג'ובים כדי לחלק למפלגות הקואליציה. כך באו לעולם כמה משרדים חדשים, ובהם גם המשרד האקלקטי של אמסלם. אבל מה בכלל עושה המשרד הזה? מה הסמכויות שלו? וכיצד הוא משפיע על חיינו? 

המו״לים של שקוף החליטו לשלוח אותנו למעקב צל אחר משרד הדיגיטל והעומד בראשו. ואנחנו יוצאים לדרך עם כתבה ראשונה בסדרה.

גירדו תחומי אחריות ממשרדים אחרים

משרד הדיגיטל, כאמור, לא היה קיים עד שעלה הצורך הפוליטי הנוכחי. עם ההחלטה על הקמתו היה צורך ליצוק לתוכו תוכן. לכן, ב-7 ביולי החליטה הממשלה על העברת סמכויות למשרדו של אמסלם משלושה משרדי ממשלה שונים:

1. רשות התקשוב הממשלתית הועברה ממשרד רה"מ.
2. מיזם "ישראל דיגיטלית" הועבר מהמשרד לשוויון חברתי.
3. האחריות על חוק החברות הממשלתיות שכוללת הפרטת חברות ומינוי דירקטורים הועברה ממשרד האוצר.

שבוע אחר כך, אמסלם קיבל לידיו את הסמכויות משלושת המשרדים באופן רשמי מתוקף החוק. שני תחומי אחריות שהובטחו לאמסלם וטרם הועברו תחת משרדו הם נציבות שירות המדינה ומטה הסייבר.

ומה הקשר בין כל הנושאים האלו? ובכן, אין קשר. היה צריך לתת לשר החדש אמסלם, מקורבו של רה"מ נתניהו, כמה תחומי אחריות, ולהצדיק את הקמתו של משרד ממשלתי נוסף. וכדי לשים את הכל בפרופורציות: העלות הבסיסית של הקמת לשכת שר עומדת על שישה מיליון שקלים בשנה.

עובדים ומינויים

יומיים אחרי העברת הסמכויות לאמסלם, התכנסה ועדת המינויים בנציבות שירות המדינה ואישרה את בחירתו של אשר ביטון לתפקיד מנכ"ל משרד הדיגיטל. שבוע אחר כך הוא מונה לתפקיד באופן רשמי. ביטון שימש בשנים האחרונות כמנהל אגף במשרד התקשורת וכיו״ר המועצה לכבלים ולוויין (כחלק מעבודתו במשרד התקשורת). 

הליך הקצאת תקני העובדים למשרד היה כבר קצת יותר מורכב. בגלל שהממשלה עדיין לא אישרה תקציב מדינה, אי אפשר היה להעביר תקציב למשרד החדש בצורה רגילה. לכן העבירו תקני עובדים ממשרדים קיימים למשרד הדיגיטל. זה כבר לא לקח שבוע.

בשבוע השני של אוגוסט אושר לאמסלם ולמנכ"ל ביטון לשכור צוות למטה המשרד. לפי נציב שירות המדינה לשר אמסלם אושרו 13.5 משרות (יועצות, עוזרים, מנהלת לשכה, מזכירים ונהג) ועוד תשע משרות אושרו ללשכת המנכ"ל.

בנוסף, מסרו לנו מנציבות שירות המדינה כי: "בשונה מכלל משרדי הממשלה הקטנים אשר מקבלים את שירותי המטה ממשרד רה"מ או ממשרדים אחרים, במשרד הדיגיטל הלאומי בשל גודלו (היקף עובדים והיקף תקציבים), יוקם מטה עצמאי בהתאם להנחיות נציבות שירות המדינה. נושא הקמת מטה משרד הדיגיטל ומבנה המטה נמצא עדיין בבחינה מקצועית ובשיח עם המשרד, וטרם אושר סופית". 

כלומר, משרד הדיגיטל עומד לגזול משאבים נוספים לבניית מטה, אבל כל אחד מהתחומים הללו היה יכול לשבת באותה המידה במשרדים שזו כבר עבודתם. רשות החברות שנלקחה ממשרד האוצר, ישראל דיגיטלית יכולה להצטרף למשרד התקשורת (יועז הנדל) או משרד המדע (יזהר שי). ומשרד המדע בכלל יכול היה בתורו לשבת במשרד ההשכלה הגבוהה (זאב אלקין) שיכול היה להיות חלק ממשרד החינוך (גלנט). ממש בבושקה אינסופית של משרדים ממשלתיים שהוקמו כדי שניתן יהיה לחלק ג'ובים פוליטיים. 

תוספת מיוחדת לדובר

מעבר לתקנים שאושרו ביקש אמסלם להעניק לדובר הפוליטי שלו נמרוד אלירן סבח תוספת שכר ולהגדיל את היקף העסקתו. סבח, הדובר של אמסלם עוד מהכנסת ה-20, המשיך איתו למשרד החדש. הוא אושר כספק חיצוני שאושרה לו חריגה, בהליך שקוף שיש לברך עליו. בנוסף על הדובר הפוליטי האישי של השר, למשרד הדיגיטל מונתה גם דוברת, קרן קציר שטיבל. 

עוד בשקוף:

• המדינה תמשיך לממן 97.5% מעלות האבטחה של אל על
• ארגוני סביבה לקרונות הפנסיה: קחו אחריות על עתיד כדוה״א
• בתוככי משרד האוצר: השר לא חושף יומן ולא מתעד פגישות

בפרוטוקול הוועדה שאישרה את ההתקשרות עם סבח נכתב כי: "ראוי לציין כי היועץ מקדיש שעות רבות לפעילות השר החורגות באופן מוחלט מהשעות המוקצבות לו, דבר המתבטא בדוחות החודשיים. כמו כן, היועץ הציג בפני סגנית החשב אישור מרואה חשבון המעיד על היקף פעילותו העסקית העומדת על מעל 80% מסך פעילותו לטובת השר אמסלם". תוספת השכר שקיבל סבח היא של 2,382 ש"ח כולל מע"מ לחודש. סה"כ 20,122 שקלים לחודש כולל מע"מ. בפרוטוקול צויין גם כי סבח הוא, כרגע, היועץ הפוליטי היחיד של אמסלם. 

אמסלם הוא לא היחיד שמקבל שירותים מסבח, שכן זו אינה עבודתו היחידה. פנינו לסבח ושאלנו לאילו גורמים נוספים הוא מספק שירותים. סבח לא הגיב לפנייתנו עד לזמן פרסום הכתבה. 

בבחירות האחרונות הוביל סבח עבור הליכוד וראש הממשלה נתניהו את ״מטה אלקטור״ – שפעל בתוך הליכוד עם אפליקצית אלקטור לאיסוף מידע על הבוחרים. השימוש באפליקציה עורר סערה כשנתגלו בה גם ליקויי אבטחה ופרטיות ביניהם: תיוג מצביעים לפי עמדתם הפוליטית וחשש לדליפה של ספר הבוחרים המלא של אזרחי ישראל. 

המרדף אחר חופש המידע

כשביקשנו לקבל מידע על משרד הדיגיטל גילינו שלמרות שאמסלם קיבל הקצאת תקנים ולמרות שמשרדי ממשלה חייבים למנות ממונה חופש מידע – התפקיד עדיין לא אויש. אבל מה עושים אם בכל זאת רוצים להגיש בקשת חופש מידע ולקבל מידע, כפי שמאפשר החוק? אז אחרי שטורטרנו בין משרד המשפטים, לדוברות משרד הדיגיטל הופננו למשרד רה״מ והצלחנו להגיש בקשה.  

ביקשנו לקבל מידע פשוט, שניתן לצפות כי יפורסם לציבור באופן וולונטרי או לפחות ימסר לכל דורש ללא בירוקרטיה: את הסדר ניגוד העניינים ואת היומן של המנכ"ל ושל השר. בינתיים חלפו כבר שלושה חודשים, קיבלנו ממשרד רה״מ אישור כי הבקשה התקבלה, אבל תשובה עדיין אין. לא נעצור את נשימתנו עד שתגיע – משרד רה"מ ידוע בנטיה לעיכובים ממושכים במענה לבקשות חופש מידע, וזה אם הם בכלל עונים. 

עניין של זמן

אמסלם משקיע זמן רב יחסית בפרלמנט, אבל הנתון הזה נגזר גם מתוקף תפקידו כשר המקשר בין הממשלה לכנסת. התפקיד, שקיים עוד משנת 2002, מוצמד בדרך כלל לאחד השרים כמטלה נוספת על המשרד הראשי עליו הוא אחראי. באחריותו השר המקשר לעדכן את הכנסת בהודעות הממשלה ולענות בשם הממשלה ולעיתים בשם שרים לשאילתות של חברי הכנסת. התפקיד דורש להגיע לכנסת לעיתים תכופות. 

עד כה, אמסלם לא השתתף בדיונים בוועדות הכנסת בנושאים שנגעו לפעילות משרד הדיגיטל. הוא נכח בישיבה אחת, בדיון שעסק ביהדות מרוקו, בוועדת העלייה והקליטה. 

בנוסף, בדיקה בפרוטוקולים של מליאת הכנסת מעלה כי אמסלם מקפיד להגיע לדבר במליאה כמעט מדי שני ורביעי. 

מאז שהושבע כחבר בממשלה ב-17 במאי, אז הודיע על מינוים של תשעה סגני שרים נוספים לממשלה, נראה שהנאומים של אמסלם עוסקים בעיקר בפוליטיקה. שר הדיגיטל נוהג להעלות לעמוד הפייסבוק הרשמי שלו את כל הנאומים שלו במליאה. 

ניתחנו גם את כל 106 הפוסטים שפרסם אמסלם בעמוד הפייסבוק שלו מה-24 ביולי ועד ה-4 בנובמבר. סיווגנו אותם לארבעה תחומים: פוליטי, אישי, מקצועי בנושאי משרדו, מדיני. 

גילינו כי 61 מתוך הפוסטים (57%) עסקו בנושאים פוליטיים מובהקים. השר נוטה להשמיץ ולתקוף בעיקר את מערכת המשפט. כך, לדוגמה, התבטא לאחר פרסום הקלטות הסתר של היועמ״ש מנדלבליט שכינה, בשיחה פרטית, את פרקליט המדינה לשעבר שי ניצן "מניאק": "אז איזה מניאק שי ניצן, מר מנדלבליט? מהותי או תפקודי? והאם הוא יודע שהוא מניאק, או רק אתם יודעים את זה עליו?". 

24 מהפוסטים (23%) עסקו בנושאים אישיים כמו מסרים לקראת שבת, ברכות למילואימניקים, הודעה על כניסה לבידוד ועוד. 16 מהפוסטים (15%) עסקו בנושאים מקצועיים הקושורים למשרד הדיגיטל כמו דיווחים על פגישות עם ראשי ישובים בעוטף עזה כדי לקדם פרויקטים דיגטליים, או קידום מסרים של המשרד. חמישה פוסטים (קצת פחות מ-5%) עסקו בנושאים מדיניים. 

חוק הג'ובים של אמסלם חוזר?

לא רק דיגיטל. תחת המשרד האקלקטי שנתפר לו, אמסלם קיבל לידיו גם את הסמכות על רשות החברות הממשלתיות. מדובר בגוף שפעל עד עכשיו כיחידה בתוך משרד האוצר, והוא אמון על פיקוח ובקרה על פעילותן של 62 חברות ממשלתיות, עסקיות ולא עסקיות. בנוסף הרשות אחראית על חברות-בנות וחברות בבעלות מעורבת של הממשלה וגופים אחרים. 

על פי אתר הרשות: "בחברות אלה מועסקים כ-60 אלף עובדים, שווי כלל נכסיהן נאמד ב-178 מיליארד שקל ושווי כלל הכנסותיהן עומד על כ-67 מיליארד שקל". מדובר בחברות מהגדולות במשק, ביניהן: חברת החשמל, דואר ישראל, התעשייה האווירית, מקורות, רכבת ישראל, תשתיות נפט, נתיבי ישראל, קרנות ההשתלמות, החברות המשכנות, החברה למתנ"סים ועוד.

הרבה חברות ממשלתיות, זה פוטנציאל להרבה ג׳ובים אפשריים, ונראה כי אמסלם וחבריו לא מבזבזים זמן. לאחרונה הניחה ח"כ הילה אסנת מארק (הליכוד) הצעת חוק שהונחה שמבקשת לבטל את ההגבלה על מינויים בעלי זיקה פוליטית לתפקיד מנכ"ל או דירקטור של חברה ממשלתית. הצעת החוק מבקשת לבטל את החובה המוטלת כיום על מועמדים לתפקידים אלו להצהיר שאין להם כל זיקה אישית, עסקית או פוליטית לאחד משרי הממשלה. לטענת מארק הצעת החוק הונחה בתמיכת השר אמסלם, והוגשה בעבר על ידו בכנסת ה-20. 

עם הנחת הצעת החוק הסבירה מארק לכלכליסט: "הצעת החוק שיזמנו השר דודי אמסלם ואני תתקן את המצב לפיו חברי מפלגה נפסלים על הסף בבואם להגיש מועמדות לתפקידים הללו. החוק הקיים מפלה לרעה 150,000 חברי ליכוד ועוד אלפים נוספים המשתייכים למפלגות על כל הקשת הפוליטית. למעט יש עתיד וישראל ביתנו כמובן שהן מפלגות של איש אחד. החברות הממשלתיות צריכות לשקף את כל המנעד של הציבור בישראל ולתת ביטוי לכל חלקי האוכלוסייה. ימין, שמאל מרכז ופריפריה".

אורי יוגב, שהיה מנכ"ל רשות החברות הממשלתיות אמר לאחרונה בנושא לאתר "זמן ישראל" כי: "כל עוד הרשות היתה באוצר, מנכ"ל הרשות נהנה מעצמאות גדולה, כמו הממונה על שוק ההון והביטוח. אבל כאשר הרשות היא אחד מתחומי האחריות היחידים של השר, יש 'סכנה' של עודף עיסוק בה מצד הדרג הפוליטי – ולא ברפורמות אלא בחלוקת השלל". יוגב הקים יחד עם שר האוצר בזמנו, יאיר לפיד, את "נבחרת הדירקטורים" – מאגר של מועמדים ומועמדות מתאימות לתפקיד ממנו יכול לבחור השר הממנה. המהלך הרחיק את הפוליטיקאים ממאגר המינויים במטרה להעניק הזדמנויות לכל אזרח על בסיס כישורים ולא קשרים. 

אמסלם ומארק אולי צודקים, יתכן שיש צורך למצוא פתרון לכך שמועמדים ראויים עלולים להיפסל מראש לתפקידי דירקטור ומנכ"ל רק בגלל שיש להם קרבה כלשהי לאחד השרים. אבל הצעת החוק שלהם לא מאפשרת רק התמודדות של מקורבים לתפקידים בכירים אלא גם מאפשרת להם, באופן חוקי, להסתיר זאת. וזה הופך את הקערה על פיה, כך שהקרבה לשרים תהפוך ליתרון שהציבור לא ידע עליו, ופותח פתח לשחיתות. כיום, מקורב לשר הממנה יכול לזכות במשרה ממשלתית אם הוא מציג כישורים ייחודיים שנותנים לו יתרון משמעותי. לצערנו, הצעת החוק של מארק ואמסלם עשויה להביא להעדפת מקורבים.

עם זאת, הצעת החוק הזאת רחוקה מלעבור בכנסת מאחר ולכחול לבן יש זכות וטו על כל הצעת חוק. נכון להיום כמעט כל החקיקה הפרטית בכנסת תקועה.

האם נזכה לראות בקרוב הקלה בנטל הבירוקרטי?

הנושא המשמעותי ביותר שהעבירה הממשלה תחת אחריות משרד הדיגיטל הוא תוכנית "ישראל דיגיטלית". משבר הקורונה הפך את הצורך בקבלת שירותים מרחוק ממש לעניין של חיים ומוות: החל מנגישות לשירותי בריאות דרך למידה מרחוק ועד בירוקרטיה ממשלתית.

מטרת המיזם, שהוקם על ידי הממשלה כבר ב-2014, היא להתאים את השירותים והתהליכים הממשלתיים לעידן הדיגיטלי. על פי אתר משרד הדיגיטל, המיזם שואף: "לרתום ולמנף את ההזדמנות הטמונה במהפכה הדיגיטלית ובהתקדמות טכנולוגיות המידע והתקשורת לטובת צמיחה כלכלית מואצת, צמצום פערים והפיכת הממשל לחכם, מהיר, ידידותי לאזרחים ומוביל עולמי בתחום הדיגיטלי".

ביולי האחרון, על רקע המשבר, אישרה הממשלה תוכנית להאצת השירותים הדיגיטליים שמציעה הממשלה לציבור הרחב ולעסקים. המטרה: לחסל את התורים, לצמצם את הנטל הבירוקרטי ולשדרג באופן משמעותי את השירות שנותנים משרדי הממשלה לאזרח. העלות המוערכת של האצת התוכנית, מרביתה בשנה הקרובה, עומדת על 281 מיליון שקלים. 

החלק הארי של החלטת הממשלה נוגע ליישום עיקרון : "שאל פעם אחת". כלומר: האזרח לא יצטרך לספק בכל פעם מחדש את המידע לכל רשות בנפרד. תספיק לו פעם אחת.

כך למשל: 

• אם הודעת על יציאה לחל"ת אתה צריך להודיע למדינה רק פעם אחת ולא לשתי רשויות. 
• פתחת עסק חדש? במקום להתרוצץ בין מע"מ, מס הכנסה וביטוח לאומי ולמלא בכל משרד טפסים מהתחלה – תתבקשי להודיע רק פעם אחת.
• עברת דירה? תעדכן פעם אחת וחשבון המים והחשמל שלך יעבור איתך.
• נקלעת למצב סיעודי? במקום להתרוצץ בין ביטוח לאומי, קופת חולים ועוד – תתבקשי לתת מידע רק פעם אחת וכל הרשויות הרלוונטיות יעודכנו במידת הצורך. 
• וכך גם במצבים של נכות, לידה, פטירה, ייבוא, מעבר בין דירות ועוד. 

בנוסף לכך, התוכנית כוללת גם הטמעה של קורסים להסבה מקצועית דרך קמפוס IL וחיבור תשתיות המידע של הרשויות המקומיות למערכת הממשלתית. 

כן כן, אני יודע על מה אתם חושבים. אני כבר שם. לטובת המעקב נכנסתי לאתר השירותים הממשלתיים, נרשמתי ומצאתי כי חלק מהמידע שלי כבר מרוכז שם: רישיון רכב, דרכון, אפשרות להודיע על מעבר דירה ואפילו אפשרות לבדוק אם יש לי צו עיכוב יציאה מהארץ (אין, אל דאגה). נראה שהתשתית כבר הונחה, ולכן יבחן המשרד בהוספת השירותים שציינה הממשלה לאתר.

בלילה פוליטית

אמסלם קיבל "בלילת משרדים" ותחומים שאינם קשורים בהכרח אחד לשני. כשמסתכלים על זה במבט מלמעלה נראה שהצורך הפוליטי גבר על השכל הישר. בסוף נפגעים השירותים לאזרח. כשרה"מ מתלונן על סרבול ועל סחבת בירוקרטית כדאי לו להסתכל על משרד הדיגיטל כמשל. 

ההחלטה להעביר ממקומם במשרד רה״מ דווקא את האחריות על שירותי הדיגיטל, שהפכו כל כך קריטיים לאזרח בתקופת הקורונה – יצרה סרבול בירוקרטי, ובזבזה זמן יקר. הסמכות על רשות החברות נתנה לאמסלם אפשרות לחלוש על מנגנון ג'ובים עצום. כעת, בסיועה של ח״כ מארק הוא מנסה להקל על מינוי מקורבים. את מעמדו כשר המקשר בין הכנסת לממשלה הוא מנצל בעיקר כדי לנסות לקעקע את שלטון החוק ולתקוף את היועמ"ש, אביחי מנדלבליט באופן שקרי ובריוני. אבל יש לו גם הזדמנות אמיתית להיטיב בזמן קריטי עם האזרח הקטן: אם יצליח להאיץ את יישום "ישראל דיגיטלית" ולהנגיש לכל מכשיר טלפון ומחשב את השירותים הממשלתיים בקליק אחד – זה יהיה הישג של ממש. 

*

פנינו למשרד הדיגיטל ולדובר האישי של השר אמסלם וביקשנו את תגובתם לכתבה, אולם הם בחרו לא להתייחס לשאלותינו עד למועד הפרסום. ביקשנו גם לראיין את מנכ"ל המשרד לקראת הכנת הכתבה לגבי תוכנית העבודה של המשרד אך במשרד סירבו לבקשתנו.