באל על לא עמדו בהתחייבויות, אבל הממשלה אישרה סיוע נוסף

מה התירוץ הפעם? הממשלה החליטה השבוע להאריך פעם נוספת את הסכם האבטחה עם חברת אל על, רגע לפני שפקע, כך שהציבור ימשיך לשלם את עלויות האבטחה של חברת התעופה. כעת מדובר בעלות משוערת של 777 מיליון שקלים לשנת 2022. בממשלה מסבירים כי בכוונתם לקיים עבודת מטה נרחבת ולכן יש צורך בהארכה נוספת להסכם.

עוד ב"שקוף":

• אל על מסתירה הסכם שיעניק לה מיליונים על חשבוננו
• בגלל המשבר בענף התעופה: המדינה תמשיך לממן 97.5 אחוז מעלויות האבטחה של אל על
• עד שתוקם ממשלה: הסכם האבטחה עם חברת אל על הוארך בשלושה חודשים 

מדוע אנחנו ממשיכים לשלם לאל על? ההסכם המקורי, שנחתם ב-2008 כדי לפצות את חברת התעופה הישראלית על רפורמה שפתחה את השוק לתחרות, פקע בסוף שנת 2017. מאז שנחתם לראשונה, אגב, עלויות האבטחה טיפסו עוד ועוד על חשבון משלמי המיסים. בהארכות הראשונות של ההסכם משרד האוצר לא סיפק סיבות לכך. לאחר מכן השתמשו בממשלה בתירוצי בחירות ובשנה האחרונה הסיבה הרשמית להזרמת הכספים ללא בקרה ודיון היא משבר הקורונה.

במקביל להסכם האבטחה, באוצר מתחייבים כעת להזרים סכום נוסף של עד 30 מיליון שקלים לחברת התעופה שנמצאת במשבר. רק בחודש מרץ האחרון העבירה המדינה לאל על סכום של 210 מיליון דולר, תמורת התחייבות הבעלים קני רוזנברג להזרים מהונו הפרטי סכום דומה לצורך התאוששות החברה. רוזנברג לא עשה זאת חרף ההבטחות, אך כעת נראה כי משרד האוצר החליט לסייע לחברה למרות זאת.

על פי החלטת הממשלה מיום ראשון, מתוך הסיוע שמקבלת החברה יוקצו עד 30 מיליון דולרים לרכישת אגרות חוב.  על אל תחזיר את הכסף לאחר שלוש שנים או תמיר אותו לבסוף למניות בהנחה. וגם הפעם מותנית הזרמת הכסף מהציבור בהזרמת כסף מהבעלים ביחס של 1:1. נותר רק לראות אם הפעם בעלי החברה יעמוד בהסכם עם האוצר.

אף אחד לא מעז להתעסק עם הסדר האבטחה

נראה שהסדר מימון האבטחה עם חברת אל על הוא תפוח אדמה לוהט. אחרת קשה להסביר מדוע משרדי הממשלה נמנעים מלבחון אותו מחדש. ב"שקוף" הצבענו על כך שוב ושוב, כמעט מכל זווית אפשרית: מדובר בהסכם מופרך – מאז שהתחלנו לממן לאל על מכספי הציבור את עלויות האבטחה – הן עלו באורח פלא ואינן תלויות בכלל בכמות הטיסות. השב"כ עצמו העלה ספקות בצורך באבטחה היקרה הזו. הראינו כיצד פועלות מדינות אחרות שמחייבות את חברות התעופה בשטחן להקצות מושבים למאבטחים, לפי חוק וללא עלות, כיצד זה פוגע בתחרות בענף ואיך המדינה מתרשלת בפיקוח על ההוצאות. לפני שלוש וחצי שנים אפילו הצענו להלאים את החברה – זה יעלה לנו פחות.

בחודש מרץ, בצל משבר הקורונה, נחתם הסדר להזרמת 210 מיליון דולרים לחברה. הזרמת הכסף הציבורי הייתה מבחינת משרד האוצר הרע במיעוטו לאחר ששום בנק לא הסכים להעמיד הלוואה לחברה ללא ערבות מלאה מהמדינה. הכסף לא ניתן כהלוואה אלא כמקדמה לעשרים שנה לרכישת כרטיסי הטיסה למאבטחים. כן, הציבור רכש מהחברה כרטיסים 20 שנה קדימה.

אבל התנאי של משרד האוצר היה פיטורים של כשליש ממצבת העובדים והזרמת הון מצד הבעלים קני רוזנברג. ונחשו מה – הציבור שילם, העובדים פוטרו והבעלים לא הזרים כסף. הטענה הייתה שהמימון הציבורי אינו באמת סיוע. זה לא נגמר כאן: אף שלא עמד בהתחייבות הקודמת, פעל רוזנברג בחודשים האחרונים להשיג סיוע נוסף, שנראה שעכשיו התקבל. 

מספר הנוסעים ירד בקורונה – תקציב האבטחה הרבה פחות

סיפור הסכם האבטחה מתחיל עוד בשנת 2008. באותה שנה החליטה הממשלה לעבות את השתתפותה בתקציב האבטחה של אל על ויתר חברות התעופה הישראליות. ההשתתפות ניתנה כפיצוי על ההפסדים שחוו החברות בעקבות רפורמת "שמיים פתוחים", שפתחה את שוק התעופה המקומי לתחרות.

הרפורמה הסירה הגבלות על מספר החברות שיכולות להפעיל טיסות בין ישראל ומחוצה לה, ועל תדירות הטיסות. מה הקשר לאבטחה? חברות התעופה הישראליות נדרשות לסידורי אבטחה הדוקים יותר מאלו של חברות אחרות, לפי דרישת המדינה – ולכן מוציאות סכומים גבוהים יותר, דבר שמקשה עליהן להתחרות בחברות בינלאומיות. לכן החליטה המדינה לסבסד מאז את העלויות הללו באופן כמעט מלא. 

לפני הרפורמה, המדינה השתתפה בכ-65% מהוצאות האבטחה. אלא שב-2013, שר האוצר דאז יאיר לפיד אישר לחברות התעופה העלאה בהשתתפות במימון האבטחה ל-97.5%. מאז, באורח פלא, תקציב האבטחה נוסק מדי שנה.

קחו לדוגמה את שנת 2020, שנת הקורונה. באותה שנה הציבור מימן את עלות האבטחה בסכום של כ-93 מיליון דולרים, ביחס לכ-166 מיליון דולרים בשנת 2019. ירידה של כ-44% בלבד. זה בהשוואה לירידה של מעל ל-80% בהיקף פעילות הנוסעים.

בין אם תחליט הממשלה להמשיך את ההסכם ובין אם לא – ראוי לכל הפחות לבחון אותו מחדש באופן מעמיק, כפי שהצהירה הממשלה שבכוונתה לעשות. הארכות אוטומטיות הן רק בריחה מקבלת החלטות קשות.