המקצוענים שהתחלפו בעסקנים – והכאוס ברגע האמת: 7 באוקטובר של משרד התחבורה

"פקידים הם רק פקידים, יועצים משפטיים הם רק יועצים משפטיים ואנשי מקצוע הם רק אנשי מקצוע. באנו למשול". קרוב לשנתיים חלפו מכניסתה לתפקיד של מירי רגב (ליכוד) לקדנציה שנייה כשרה במשרד התחבורה ומנאומה הראשון כשרה, שאותו סיימה עם משפט זה. המשפט הסביר בצורה מפורשת את דעתה על העובדים תחתיה והיווה סימן לבאות לגבי מי לדעתה ראויים לאייש את העמדות.

התקופה שחלפה מאופיינת בכך ששדרת הדרג המקצועי במשרד התחבורה הולכת ונעלמת – כך עולה מבדיקת "שקוף". זהו לא עניין מקרי אלא נקיטת עמדה ברורה של העומדת בראש. ההשפעה של זה היא לא רק סידור ג'ובים למקורבים, אלא בראש ובראשונה פגיעה בתפקוד המשרד באופן מיידי וחמור מזה – פגיעה באזרחי המדינה בטווח הארוך. פיתוח תוכניות העבודה עלול להיפגע, פרויקטים קיימים שלא יקודמו כראוי או שיקודמו בהתאם לשיקולים זרים ואת התוצאות כולנו נרגיש בעתיד – בין אם בהמשך היעדר תחבורה ציבורית נוחה וזמינה ועקב כך בפקקים הלא נגמרים בכבישים ובתוכנית המטרו שתקום או לא תקום עוד בימינו אנו.

הצתה מאוחרת

דוגמה קשה וכואבת לנזק שנגרם בשל כך שהמשרד אויש בכוח אדם ללא ניסיון ניהולי ניתנה ב-7 באוקטובר. ברגע האמת, אחד הרגעים הקשים ביותר בתולדות המדינה, אזרחי המדינה ציפו לתגובות ענייניות ומהירות מצד משרדי הממשלה. אך מקבלי ההחלטות, במשרדים רבים אך בפרט במשרד התחבורה – לא ידעו לספק אותן, ובוודאי שלא בזמן. 

בשעות הראשונות למלחמה, בזמן שאלפי חיילים בסדיר ובמילואים היו צריכים להגיע לבסיסים ולשטחי הכינוס, המשרד לא רק שלא נערך אלא פשוט התאדה ולתחבורה הציבורית לקח שעות עד שהחלה לפעול. 

"לא היו לרכבת הנחיות מראש כיצד לפעול במצב חירום בעורף ולא נקבע מי הגורמים שאמורים להנחות אותה"

מבקר המדינה אחרי מלחמת לבנון השנייה

11 שעות לאחר שחמאס פתח במתקפת פתע בדרום וכחמש שעות לאחר הצהרת ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבה הכריז כי "אנחנו במלחמה" – רק אז, סביב השעה 17:00, החלו לפעול מערך האוטובוסים ורכבת ישראל, באופן חלקי כשזמני הנסיעות לא היו מעודכנים. בהודעת דוברות שיצאה מטעם משרד התחבורה נכתב כי התקיים דיון היערכות וכי "המנכ"ל הנחה בדיון את גורמי המקצוע במשרדו כי יש להיערך לכלל התרחישים", אך בשטח לא ניכר היה שנערכים בהתאם.

מדינת ישראל למודת מלחמות. כבר ב-2007, שנה לאחר מלחמת לבנון השנייה, מבקר המדינה פרסם דוח שעסק בפעילות גופי תחבורה בעת המלחמה, שבו התייחס לחלק מהבעיות שיצופו שוב למעלה מעשור אחרי. הוא מצא כי "לא היו לרכבת הנחיות מראש כיצד לפעול במצב חירום בעורף ולא נקבע מי הגורמים שאמורים להנחות אותה". עוד מצא כי בזמן המלחמה לא היה גורם מתאם בין פיקוד העורף ובין מערך התחבורה הציבורית. 

מנכ"ל משרד ראש הממשלה יוסי שלי טען במאי האחרון כי לא היו למשרדי הממשלה תכניות חירום והאשים בכך את אנשי השירות הציבורי ולא את העומדים בראש משרדי הממשלה.

"המשרדים היו צריכים לעבור סדרה של תהליכי חקיקה ושינויים כי השירות הציבורי היה לא מוכן", הוא אמר ומיד הדגיש: "לא כי יוסי שלי היה מנכ"ל, הם לא היה מוכנים כי יושבים פה מנכ"לים שלא דאגו לפק"לים לחירום".

יוסי קוצ'יק, לשעבר הממונה על השכר ומנכ"ל משרד ראש הממשלה, התייחס לסיבות שלדעתו הובילו למצב הזה. "המינהל הציבורי בישראל לא קרס במקרה ב-7 באוקטובר", אמר. "הוא לא תפקד בצורה קיצונית מכיוון שהייתה מגמה להחליש אותו. לא שאנחנו היינו מושלמים, אבל הייתה כאן הפיכה משטרית שקרעה אותנו ואיימה על הדמוקרטיה הישראלית".

המשרד נעלם – האזרחים מתייצבים

עם פרוץ המלחמה שררה עמימות ברכבת ישראל ובחברות האוטובוסים לגבי זמני הנסיעה והתחנות שיהיו פתוחות. ביום הראשון למלחמה הרכבת פעלה כאמור רק משעות אחה"צ. על מנת להפעיל את הרכבת נדרשות בדיקות בטיחות ממושכות לשם פתיחת הציר – לפני תחילת תנועת הרכבות נדרש להסיע קטר או את כלל קרונות הרכבת, לצורך סריקה ביטחונית ובטיחותית של המסילות. כשפנינו למשרד התחבורה, לא סיפקו שם תשובה ברורה לשאלה מתי התקבלה ההנחיה להפעיל את מערך התחבורה הציבורית, בפרט את רכבת ישראל שלה נדרש זמן רב יותר להכנה.

לאותו הוואקום של היעדר תחבורה ציבורית בשעות הראשונות ובהמשך אי הפעלת חלק מהתחנות או תדירות חלקית של מערך התחבורה, נכנסו אזרחים מודאגים וארגונים חברתיים. אלה חששו שלכוחות הביטחון לא יהיה איך להגיע ליעדם, חשש שהתממש בימים הראשונים למלחמה. 

הארגונים החלו להציע באופן ספונטני שירותי הסעה עם רכבם הפרטי. תוך שעות, באמצעות הרשתות החברתיות, הוקמו חמ"לים של מתנדבים שרצו לסייע. מי ששכלל את מערך ההסעות היה בין היתר ארגון "אחים לנשק". אך משרד התחבורה לא פנה לארגונים האזרחיים כדי לנסות ליצור שיתוף פעולה ולסייע לאזרחים, ייתכן שבשל העובדה שחלקם מזוהים עם המחאה הציבורית נגד הרפורמה המשפטית שהממשלה מנסה לקדם.

חשוב לציין: למדינה, בניגוד להתארגנות האזרחית, יש קושי ממשי לבצע התארגנות לוגיסטית בצורה מהירה, כך שעצם התארגנות האזרחים היא לאו דווקא סימן לכשל של המדינה. הכשל הוא בכך שהממשלה לא ניסתה לשתף פעולה ולנצל את האמצעים שקיימים למגזר השלישי.

"הבנו שהסיטואציה חריגה ומגייסים אנשים בצו 8 ומשרד התחבורה כמובן לא בתפקוד ולא שקלו לרגע לאפשר תחבורה ציבורית ולהתחיל להפעיל רכבות ואוטובוסים", מסביר פעיל "אחים לנשק" איתן הרצל בשיחה עם "שקוף". "פתחנו דפי נחיתה שמאפשרים לאנשים שלנו להסיע ממקום למקום ומצד שני דף נחיתה של מילואימניקים וחיילים שנדרשים להגיע מביתם לבסיסים במקומות שונים בארץ ועשינו איזשהו מאצ'ינג בין המתנדב לחייל ואפשרנו את ההסעות האלה של החיילים למחוזות חפצם".

למחרת, היום השני למלחמה, חלק מתחנות הרכבת נסגרו, כאשר בחלקן ניתן שירות שאטלים של אוטובוסים ובאחרות צומצמה תדירות הנסיעות, בדומה לרכבת הקלה בגוש דן.

תחב"צ בשבת – אבל בשקט

בסוף השבוע הראשון של המלחמה נתקל משרד התחבורה במשוכה הבאה – הפעלת התחבורה הציבורית בשבת. 

ב-13-14.10, שירותי התחבורה הציבורית עבדו (האוטובוסים ורכבת ישראל) והודגש בהודעת המשרד שפורסמה לציבור באופן בולט בעמוד הממשלתי וברשתות החברתיות של הרכבת והמשרד כי "בהנחיית שרת התחבורה הנסיעות יהיו ללא תשלום", אך לא צוין האם הן בחינם רק עבור כוחות הביטחון והמפונים.

שבוע לאחר מכן, בסוף השבוע השני למלחמה, ה-20-21.10, הופעלה שוב תחבורה ציבורית במהלך השבת, אך הפעם חשבונות הרשתות החברתיות של הרכבת והמשרד נותרו דוממים ולא עדכנו על כך כפי שעשו שבוע לפני. המידע פורסם רק בעמוד הממשלתי של המשרד, כשהפעם הודגש כי "השירות הינו ללא עלות בהצגת תעודת חוגר/תעודת שוטר/צו 8".

האם העמימות הייתה מדיניות מכוונת? ייתכן שרגב לא רצתה להרגיז את חבריה הדתיים לקואליציה או רצתה להראות על חוסר ביקוש כדי שתוכל לטעון שאין צורך בתחב"צ בשבת. ייתכן גם שמדובר במקרה או טעות, שקרתה פעמיים, בשני דפים מרכזיים המספקים את המידע המרכזי בנושא התחבורה הציבורית

חדי העין שחיפשו מידע על אופן הפעלת הרכבת בשבת מצאו אותו רק בתגובה לפוסט על הערכת מצב ברכבת ישראל: נציגת צוות ההסברה של המשרד השיבה שם לשאלת אחד הגולשים כי הרכבות יפעלו במהלך השבת.

שבוע לאחר מכן, המשרד דאג לעדכן בפייסבוק של המשרד כי תתקיים תחבורה ציבורית בשבת ב-27-28.10 (אך לא בפייסבוק של רכבת ישראל). מכאן ואילך כבר לא טרחו לעדכן. ולמרות זאת הנוסעים הגיעו והשתמשו בתחב"צ. במהלך סוף השבוע שלאחר מכן (3-4.11) הנסיעות היו פתוחות לכלל האזרחים ולא רק לכוחות הביטחון והן היו בתשלום. 

האם העמימות הייתה מדיניות מכוונת? ייתכן שהאחראית על המשרד, שרת התחבורה והבטיחות בדרכים מירי רגב, לא רצתה להרגיז את חבריה הדתיים לקואליציה או רצתה להראות על חוסר ביקוש כדי שתוכל לטעון שאין צורך בתחב"צ בשבת. ייתכן גם שמדובר במקרה או טעות, שקרתה פעמיים, בשני דפים מרכזיים המספקים את המידע המרכזי בנושא התחבורה הציבורית.

"כל הסוגיה של השבת הייתה מאוד כואבת ומרגיזה", אומרת בשיחה עם "שקוף" מנכ"לית ארגון 15 דקות סיון שמואלוביץ'. "גם כשכבר הוחלט לתת שירות בשבת ברכבות ובאוטובוסים, זה לא מספיק שוקף לציבור. היה שבוע אחד שכן אמרו שיהיה ובשבוע שאחרי היה ולא פרסמו את זה – גם כי הם לא מספיק טובים בלפרסם דברים לציבור וגם כי זה עניין מאוד פוליטי. אני לא חושבת שמי שעומד היום בראש משרד התחבורה מרגיש בנוח עם זה שיש תחבורה ציבורית בשבת על אף הצורך האקוטי".

לאחר סוף השבוע הראשון בחודש נובמבר בוטלו הנסיעות במהלך השבת. במשרד התחבורה טענו כי משרד הביטחון הודיע שאין הוא זקוק יותר להפעלת מערך התחב"צ בשבת אך במשרד הביטחון טענו שלא פנו אליהם בנושא. כמו כן, נושא המימון עלה בפני משרד האוצר, שפנה למשרד הביטחון כדי להבין האם יש צורך בהפעלת המערך בשבתות. שם טענו שאין צורך מבצעי כי הם מפעילים מערך הסעות משלהם. אותו מערך, עם זאת, סיפק מענה רק לצרכים מבצעיים ולא דאג לחיילים במידה והם יוצאים לאפטר או בסופ"שים. במשרד הביטחון טענו כי מי שקובע אם לקיים תחבורה ציבורית בשבת הוא רק משרד התחבורה.

"משרד התחבורה טען ששירות תחבורה ציבורית בשבת לכוחות הביטחון זה בכלל שירות שמסופק ע"י משרד הביטחון וזה לא נכון", אומרת שמואלוביץ'. "במקרים כמו בתחילת המלחמה שהיה צריך הסעות במסות של אנשים לאותם המקומות אז יש הסעות אבל חיילים שיוצאים לאפטרים או לבדיקות זה דברים שהם יותר ספורדיים ובשביל זה צריך תחבורה ציבורית".

מי שהבינו את התמונה המלאה הן החברות הפרטיות שהצטרפו למערך ההסעות, חלקו בהתנדבות, והסיעו חיילים ואזרחים. זכורה היוזמה של עומר אדם למימון מוניות לחיילים שיוצאים לאפטר בשיתוף חברת get.

"ראינו את הצורך, כולם נתקעו בבסיסים אי שם ושיחררו אותם ל-24 שעות ואז שאלו איך הם חוזרים", מספר איתי, העובד באחת מחברות ההסעה הפרטיות. "אם ה-24 שעות הן במקרה בשבת אז על אחת כמה וכמה".

"ידענו שזה משהו שאנחנו יכולים לעזור בו… שאנחנו יכולים לספק ערוצי תחבורה בטוחים", הוא ממשיך. "אנחנו יודעים להגיב והתגובות שלנו היו מאוד מהירות, הצלחנו להתגבר על בלגן. התגובה הייתה מאוד אפקטיבית, בניגוד לאיך שהמדינה פעלה".

בעקבות ביטול שירות התחבורה הציבורית ותנועת הרכבות במהלך השבת, התנועה לאיכות השלטון עתרה לבג"ץ נגד משרד התחבורה, אך בית המשפט דחה את העתירה. "השתכנענו כי אין עילה להתערבותנו בהחלטותיהם של המשיבים, וזאת בהינתן התשתית העובדתית שהוצגה, המלמדת כי המשיבים פועלים בהתאם לשיקולים ענייניים של צורך ועלות – שיקולים שלא נס ליחם גם בתקופות חירום", נכתב בפסק הדין של השופטים דוד מינץ, עופר גרוסקופף ויחיאל כשר. בהמשך הוגשו גם עתירות של המרכז הרפורמי לדת ומדינה ושל עמותת ישראל חופשית – שתיהן נדחו ע"י בית המשפט.

מי שעוד פעלה להפעלת מערך תחבורה ציבורית בשבתות היא עיריית תל אביב-יפו שהפעילה מערך אוטובוסים חינמי – "נעים בסופ"ש" לכלל התושבים כבר בסוף השבוע השני של המלחמה (12-13.10).​

מיטל להבי, סגנית ראש עיריית תל אביב-יפו ומחזיקת תיק התחבורה כינתה את חוסר הבהירות לגבי התחב"צ בשבת כ"מדיניות 'בלבל את הנוסע'" ואמרה שהשרה רגב היא שרת התחבורה ולא השבת. 

איום ידוע מראש

תחנת הרכבת בשדרות, שהייתה סגורה מתחילת המלחמה במשך חמישה חודשים, חזרה בחודש מרץ לפעילות חלקית. הנסיעה מהתחנה אפשרית לכיוון דרום בלבד – לערים נתיבות, באר שבע ואופקים, בגלל סיבה ביטחונית – קטע ממסילת הרכבת בין שדרות לאשקלון חשוף לאיום פוטנציאלי של ירי טילים נגד טנקים מתוך רצועת עזה. מדובר בבעיה שהייתה ידועה עוד לפני המלחמה, למעשה עוד מהקמת המסילה לפני כעשור. 

תושבי הדרום המתגוררים באזור שדרות ועובדים במרכז או פשוט רוצים להגיע לאזור גוש דן, נאלצים לנסוע בדרכים לא ישירות – דרך באר שבע או אופקים או לקחת אוטובוס, אפשרויות המאריכות להם את הדרך באופן משמעותי ומהוות פגיעה באורח חייהם. 

אביחי שלי, פעיל תחב"צ המתגורר בנתיבות, מסביר ל"שקוף" כי "כשפרצה המלחמה, מטבע הדברים בשבועות הראשונים הפסיקו הכל – אוטובוסים ורכבות". בהמשך, עם לחץ מצד התושבים העובדים במרכז ושיוועו לתחבורה הציבורית, הוחזרו כלל האוטובוסים אבל את הרכבת החזירו באופן חלקי בלבד. "לצערנו הצבא עצר את זה כי דרש שתהיה חומת מיגון בין שדרות ליד מרדכי, כי הם חוששים מירי נ"ט על הרכבת", אומר שלי. "אין לנו רכבות ישירות וכנראה שלא יהיו בשנתיים הקרובות עד שלא ישלימו את הבנייה של חומת המיגון. אנחנו יכולים לנסוע רק דרך באר שבע אז אנחנו לוקחים רכבת משדרות לבאר שבע, מחליפים שם רכבת ומשם לתל אביב. במקום שעה נסיעה לוקח לנו שעתיים וחצי בממוצע לכל כיוון".

האם לוחות הזמנים הללו ריאליים? לדברי שלי, "אני חושש שזה כנראה ייקח יותר משנתיים כי אין כסף לממן את חומת המיגון. היא עולה מאות מיליוני שקלים ואין כסף לממן את זה אז כרגע גם הפרויקט הזה תקוע". במשרד התחבורה השיבו תשובה עמומה ביחס לשאלה הנוגעת ללוח הזמנים.

דוח מבקר המדינה משנת 2015 שעסק בהיבטים בהיערכות התחבורה למצבי חירום, התייחס לחוסר המיגון בקו הרכבת אשקלון-שדרות ומעורר תהיות מדוע אף שהאיום היה ידוע, דבר לא נעשה עד היום. 

לפי הדוח, בשנת 2005 אושרה תוכנית להקמת מסילת רכבת מאשקלון דרך שדרות ועד באר שבע וב-2009 החלו להקימה. לאחר שהתוכנית אושרה התגברו האיומים הביטחוניים באזור והתברר כי קטע ממסילת הרכבת חשוף לאיום פוטנציאלי של ירי טילים נגד טנקים מתוך רצועת עזה. הדבר התברר עוד לפני בניית קטע המסילה ובכל זאת משרד התחבורה ורכבת ישראל המשיכו בעבודות כרגיל.

ב-2011 כשהתקיימו העבודות לבניית תחנת הרכבת בשדרות, דרש פיקוד הדרום למגן את הרכבת אך זה לא נעשה. בדצמבר 2013 התחנה נפתחה וכחצי שנה לאחר מכן פנה מנכ"ל משרד הביטחון, האלוף במיל' דן הראל, למנכ"לי משרד התחבורה והרכבת, לסגן ראש המל"ל ולמזכיר הצבאי של ראש הממשלה. הוא כתב להם כי קו הרכבת הוקם "ללא מימוש המלצות המענה הביטחוני כפי שהנחה צה"ל את רכבת ישראל לפני שנתיים". בנוסף, הקו לשדרות הוקם בלי שבוצעה עבודת הסתרה ומיגון ושני המשרדים התווכחו מי אמור לממן את ביצוע עבודות המיגון.

באותה השנה החלו בעבודות הייעור הביטחוני לצורך הסתרה, אך הוא לא הגן כנדרש ונדרשו פעולות נוספות למיגון. המבקר המליץ למשרדי התחבורה והביטחון ובשיתוף צה"ל, לפעול "ללא דיחוי כדי לפתור את בעיית המיגון של קו הרכבת אשקלון-שדרות ובכך להקטין את הסיכון לחיי אדם". זה לא נעשה.

מטיסים אחריות

ומהכבישים לשמיים – עם פרוץ המלחמה, ישראלים רבים ששהו בחו"ל רצו לחזור לארץ אך התקשו בשל ביטולי טיסות לאור המצב הביטחוני והיעדר רכבת אווירית רשמית מטעם המדינה. 

במשרד התחבורה הפנו את הישראלים השוהים בחו"ל למוקד של משרד החוץ שריכז את המידע לגבי הטיסות. בימים הראשונים למלחמה חברות תעופה זרות הודיעו בזו אחר זו על ביטול הטיסות לארץ וחברות התעופה הישראליות ניסו למלא את הפערים ותגברו את הטיסות להחזרת הישראלים ארצה. האזרחים שגויסו בצו 8 בזמן שהיו בחו"ל או שביטלו טיסות עקב הגיוס, טסו ללא עלות או שקיבלו החזר כספי. גם עכשיו לא כל החברות הזרות חידשו את טיסותיהן לארץ. חלקן מבטלות ומחדשות את הקווים מדי שבוע בהתאם למצב הביטחוני.

גם בנושא זה ספגה רגב ביקורת על כך שלא חייבה את החברות הישראליות לבצע טיסות במהלך השבת, ובין אל על למשרד התחבורה התנהלו חילופי האשמות. באל על טענו כי החברה זקוקה להנחיה של המדינה כבעלת מניית זהב כדי להפעיל את הטיסות בשבת, ואילו ברשות שדות התעופה טענו כי ניתנה הנחיה לחברה לפעול בשבת, והפנו למכתב של השרה שבו ביקשה מהחברה לטוס בשבת אך לא חייבה.

עתירה בנושא אף הוגשה לבג"ץ ע"י עו"ד מאיר הלר, עתירה שבהמשך נדחתה. העתירה הוגשה נגד השרה רגב ושר הביטחון יואב גלנט, בדרישה להשתמש בסמכויות שניתנו להם לפי החוק על מנת לחייב את אל על להפעיל את מטוסיה במתכונת מלאה גם ביום שבת, לצורך הבאה של מטענים לישראל ושל תושבים המבקשים לשוב לארץ.  

בפסק הדין שבו דחו את העתירה כתבו השופטים כי "אל על פעלה ותוסיף לפעול גם בשבת, במצב של פיקוח נפש. לעת הזאת, אין צורך בהפעלת סמכויות בהתבסס על אותה 'מניית מדינה מיוחדת', לא למתן מענה לצורך ביטחוני, ולא לכל צורך אחר".

מארגן הליכודיאדה לשעבר – מנכ"ל המשרד 

כל המחדלים הללו, בעניין השבת, מיגון הרכבת, החזרת הישראלים מחו"ל ועוד – התרחשו תחת שדרת הניהול של המשרד, שעל פי בדיקת "שקוף" מורכבת ממינויים רבים שהיו פוליטיים ולא מקצועיים. התהליך הזה הוביל להיחלשות המשרד. 

כך למשל, משה בן זקן, מנכ"ל המשרד ומי שהיה ראש המטה לשעבר של רגב ומארגן הליכודיאדה – מונה ביוני 23' למנכ"ל משרד התחבורה, אף שלא עמד בתנאי הסף לתפקיד.

לדברי בכירים לשעבר במשרד, הוא אינו מתפקד בשל הדחת אנשי המקצוע, ומי שעדיין נותר מעדיף ללכת לפני שיראו לו את הדלת החוצה. לדבריהם, היעדר אנשי המקצוע הוא קריטי במיוחד כיוון שהמשרד הוא הרגולטור של כל ענפי התחבורה. אלו לא יוכלו לתפקד לאורך זמן ללא משרד מאויש באנשי מקצוע הנבחרים לפי רמת מקצועיותם ולא לפי רמת הקרבה שלהם לבכירים.

השרה רגב נכנסה למשרד בדצמבר 2022 והחלה בשרשרת פיטורים. כחודשיים לאחר כניסתה למשרד (פברואר 23'), התפטר מנכ"ל רשות שדות התעופה, אלוף במיל' חגי טופולנסקי, שהיה מינוי של השרה הקודמת מרב מיכאלי, לאחר ניסיון להדחתו ע"י יו"ר מועצת הרשות יצחק (ג'רי) גרשון – בעצמו מינוי של רגב בכהונתה הקודמת.

רגב ניסתה למנות לתפקיד את עופר מלכה, לשעבר מנכ"ל משרד התחבורה. המינוי אושר במליאת מועצת רשות שדות התעופה ואז עתרה התנועה לאיכות השלטון נגד המינוי בטענה כי הוא אינו עומד בתנאי הסף. בסופו של דבר, באפריל האחרון פסלה הוועדה למינוי בכירים ברשות החברות הממשלתיות את מינויו. 

פחות משבוע לאחר התפטרותו של טופולנסקי, התפטרו שני בכירים נוספים במשרד – מנהל הרשות לתחבורה ציבורית, רן שדמי ומנהל אגף בכיר רכבות אליאס מטר. בהמשך התפטרה גם היועצת המשפטית של רשות המטרו, עו"ד יערה למברגר. 

במאי 23' התפטר מנכ"ל רכבת ישראל מיכה מייקסנר, לאחר מספר ניסיונות להדחתו מאז נכנסה רגב למשרד. מי שמונה כמחליפו הוא משה ז'אנה, לשעבר מנכ"ל נמל אשדוד.

ביולי 23' התפטרה נועה כהן יוצר, סמנכ"לית הכספים של החברה הממשלתית נתיבי ישראל ובנובמבר 23' התפטר ניר משה, מנהל האגף לתכנון ולמדידה ברשות הארצית לתחבורה ציבורית וכן נעה אבירם, סגנית מנהל הרשות לתחבורה ציבורית (שהתפטר מספר חודשים לפני). הזעזועים ברשות הארצית לתחבורה ציבורית לא הסתיימו, כאשר לפני כחודשיים, טלי ארקושין, מנהלת אגף מדידה ומחקר מידע, הודיעה על רצונה לסיים את תפקידה.

גם ברשות הלאומית לבטיחות בדרכים (הרלב"ד) היו זעזועים – ביולי 23' התפטר אבי נאור, יו"ר הרלב"ד וארבעה חודשים אחריו, בנוב' 23', התפטר ארז קיטה, מנכ"ל הרלב"ד.

פה לא הסתיימה שרשרת העזיבות. בינואר 24' התפטר מנכ"ל נת"ע, חיים גליק ובאפריל 24' הודיע שי קדם, מנהל אגף בכיר לתכנון תחבורתי במשרד, על רצונו לעזוב.

באגף כלכלה לתחבורה ציבורית, האחראי בין היתר על קביעת המדיניות הכלכלית וקידום התחרות בענף התחבורה הציבורית, עזבו לפני כשלושה חודשים ראש האגף, חן גבע, וכן מנהלת אגף בכיר כלכלה לתחבורה ציבורית, נעה ליטמנוביץ.

*****

תיאור המצב הזה אינו היסטוריה רחוקה, אלא הווה מתמשך שממשיך לפגוע בציבור גם כעת. בימים האחרונים קיבל הציבור שידור חוזר וכמעט מדויק של אותו מחדל בתחבורה הציבורית, כשאלפי חיילי מילואים ביקשו להגיע לבסיסיהם עם קבלת הצווים לצורך הלחימה בלבנון, ושוב נתקלו בקשיים. גם הפעם החברה האזרחית היא זו שנאלצה למלא את החסר.

לפני שלושה חודשים קיים המשרד דיון שעסק בהפקת לקחים לייעול ושיפור מענה מערך התחבורה. על פי ההתנהלות בגיוס המילואים הגדול האחרון – נראה שייתכן שלא הרבה נלמד. 

התגובה המלאה של משרד התחבורה: "כבר בשעות הראשונות למלחמה, מערך התחבורה הציבורית העמיד לרשות צה"ל אלפי אוטובוסים, בהתאם לדרישות וצרכי מערכת הביטחון ועל פי נהלי החירום הקבועים בין משרדי הביטחון והתחבורה. מערך זה פעל במתכונת היסעים לטובת גיוס החירום בניהול של צה"ל במרחבים וביחידות השונות. קווי התחבורה הציבורית הסדירים, המשרתים את ציבור הנוסעים חזרו לפעול מיד עם צאת חג שמחת תורה".

ביחס לנושא ענף התעופה: "חברות תעופה זרות ביטלו הגעתן לישראל עם תחילת המלחמה. משרד החוץ באמצעות נציגויותיו שבחו"ל גיבש תמונת מצב של מספר האזרחים הישראלים הנמצאים בכל מדינה. מידע זה הועבר לידיעת חברות התעופה הישראליות (כמעט היחידות שנשארו בארץ), כדי שיוכלו להתאים ככל הניתן את טיסותיהן מיעדי הביקוש לארץ.

הטענה כאילו לא היתה קיימת תוכנית חירום היא חסרת כל יסוד. זו אינה הפעם הראשונה שמופעלת תכנית להבאת ישראלים לארץ, כידוע, בעתות חירום ובמבצעים צבאיים שנערכו בעבר, הופעלו תכניות דומות להבאת נוסעים לנמלי תעופה מרכזיים ומשם ברכבת אווירית לנתב"ג, באמצעות חברות תעופה ישראליות.

"בפועל, לא ניתן לדעת מראש אילו חברות יבטלו את טיסותיהן לישראל והיכן קיימים ריכוזים של ישראלים המעוניינים לחזור ארצה. הדבר תלוי במספר רב של גורמים כגון: עונת השנה, חברות תעופה, אחוזי תפוסה של החברות (שכידוע, מחויבות להחזיר את נוסעיהן מהיעדים השונים בעולם).

"חברות התעופה הישראליות, מיומנות בהסטת טיסות ליעדי ביקוש, יותר מכל גורם אחר. הכוונת החברות הישראליות באמצעות העברת מידע בלבד, וללא צורך בהתערבות ממשלתית, הוכיחה את עצמה. במבחן התוצאה, תוך ימים ספורים הצליחו החברות להחזיר את כל מי שרצה בכך הביתה. בנוסף, בתיאום עם חיל האוויר, הופעלו טיסות למספר יעדים במטוסי תובלה, על מנת להחזיר אנשי מילואים חיוניים בתחילת המלחמה.

"חברות התעופה הישראליות הינן חברות פרטיות הפועלות בהתאם לשיקול דעתן. למדינה אין כל סמכות להורות להן לפעול בשבת. בפועל, בתחילת המלחמה ביצעו החברות טיסות על פי שיקול דעתן, ובהתאם לביקושים לטיסות לארץ.

"יצוין, כי נושא הטיסות בשבת, כמו גם התחבורה הציבורית הובאו לפתחם של בג"ץ שגיבה את התנהלות משרד התחבורה בנושא".

ביחס לנושא התחבורה הציבורית בשבת: "התחבורה הציבורית פעלה בסופי השבוע הראשונים של המלחמה עבור צרכי החירום. לאחר שהתקבלו הבהרות ממשרד הביטחון כי אין עוד צורך בהמשך השירות, הוא הופסק. מידע על הפסקת השירות פורסם באתר המשרד ובמוקד הטלפוני".

ביחס לשיתוף הפעולה עם הארגונים האזרחיים: "מיד עם פרוץ הקרבות, משרד התחבורה הפעיל מערך היסעים תומך בהיקף נרחב לקהילות המפונות מדרום הארץ וצפונה. מערך זה עודנו פעיל, אם כי בהיקפים קטנים יותר. בימי ההפעלה הראשונים בוצע שיתוף פעולה עם גופים אזרחיים לצורך איתור ומענה לצרכים השונים, לאחר מכן הוסדר הקשר הישיר עם הרשויות המקומיות לטיפול בצרכים השונים של המפונים".

ביחס לנושא הרכבת: "תחנת הרכבת בשדרות נסגרה בהוראת גורמי הביטחון עם פרוץ המלחמה. רכבת ישראל ערוכה לפתיחת תחנת הרכבת בשדרות, והיא תיפתח לציבור הנוסעים מיד עם קבלת האישורים ממשרד הביטחון.

"יצוין, כי נושא מיגון מסילת הרכבת לשדרות מקודם כיום על ידי מנכ"ל משרד ראש הממשלה, במסגרת דיונים שוטפים המתקיימים במשרד רוה"מ. עלות המיגון נאמד ביותר מ- 800 מיליון שקלים. התכנון אמור להתבצע על ידי חברת הרכבת, מנהלת מחקר פיתוח אמצעי לחימה ותשתית (מפא"ת) ומשרד הביטחון.

"בעקבות השבתת הרכבת לשדרות, רכבת ישראל מפעילה היסעים מיוחדים (שאטלים) משדרות לתחנת הרכבת באשקלון. כמו כן תוגבר הקו הישיר משדרות לתל אביב (קו 378)".

בנושא תוכנית החירום של המשרד והפקת הלקחים ביום שאחרי: "כפי שצוין, תכנית החירום של המשרד בתחום ההיסעים פעלה באופן מלא וללא תקלות, בהתאם לתוכניות ולנהלים שנקבעו מראש. תכנית זו תורגלה במשך השנים עם כלל הגורמים באופן שוטף ועקבי כהכנה למצב חירום, והוכיחה את עצמה ברגע האמת.

"שעות ספורות לאחר פרוץ הקרבות התארגנה צמרת המשרד, בראשות השרה מירי רגב ומנכ"ל משרדה, משה בן זקן, ונכנסה לפעולה מאומצת במתכונת חירום, במטרה לספק מענה לצרכים הרבים בכל תחומי התחבורה ולשמור על רציפות תפקודית בכל ענפי התחבורה.

"משימתנו היו רבות ומורכבות, ועמדנו בהן בהצלחה רבה. שמרנו על נמלי הים והאוויר פתוחים ומתפקדים, לצרכים צבאיים ואזרחיים כאחד. הבטחנו את המשך פעולתה של התחבורה הציבורית, בתחילה במתכונת מצומצמת ובהמשך בצורה כמעט מלאה. דאגנו לצרכי המפונים בכל הדרכים. ויחד עם כל אלה, המשכנו לקדם את פרויקטי התשתית הגדולים של המשרד לשנים הקרובות.

"תפקוד המשרד זכה לשבחים רבים מכל הגורמים שבאו איתו במגע. עם זאת, משרדנו ממשיך לבחון את ביצועי האגפים השונים, ללמוד ולהפיק לקחים, בשאיפה לשמור על מגמת שיפור תמידית בכל תחומי פעילותנו".